פסקי דין על ברק צברי | פסקי דין על ציפי נאמן | פסקי דין על מנורה חברה לביטוח |

26337-11/10 תק     23/05/2011




תק 26337-11/10 ברק צברי נ' ציפי נאמן, מנורה חברה לביטוח בע"מ








st1\:*{behavior: }
בית משפט לתביעות קטנות ברחובות



23.5.11

ת"ק 26337-11-10 צברי נ' נאמן ואח'






בפני

כבוד השופט בדימוס
גדעון ברק



תובע
ברק צברי


נגד


נתבעים
1.ציפי נאמן
2.מנורה חברה לביטוח בע"מ






פסק דין




1.
א.
עסקינן בתאונת דרכים, בה היו מעורבים התובע מזה והנתבעת 1 (להלן:"הנתבעת") מזה ובכתבי הטענות העלו המעורבים בתאונה שתי גרסאות השונות אחת מהשנייה.


ב.
לטענת התובע, הוא הגיע לצומת בו 4 נתיבים: שניים המורים נסיעה ישרה ושניים מורים נסיעה שמאלה.

כאשר התקרב התובע לצומת, הוא הבחין מרחוק ברמזור אדום בנתיב הנסיעה ישר ולפיכך החל להאט בהתקרבו אל הצומת ואז גם הבחין ברכבה של הנתבעת שהמתין בנתיב הישר הימני ולכן, עבר התובע לנתיב הישר השמאלי.

בטרם הגיע התובע לצומת, התחלף הרמזור לירוק ולכן, המשיך התובע בנסיעתו ובמקביל החלה גם הנתבעת לנסוע ישר, אך לפתע, בעודה בתוך הצומת החלה הנתבעת לסטות שמאלה בפתאומיות מבלי לבדוק אם הנתיב פנוי ועקב פנייתה זו, באמצע הצומת, לא הספיק התובע לבלום ורכבו התנגש בחלק האחורי שמאלי של רכב הנתבעת.

התובע איבד שליטה על הרכב וכתוצאה מכך, ביצע הרכב סיבוב של 180 מעלות באמצע הצומת.


ג.
לטענת הנתבעת, אירעה התאונה באופן כזה: מספר מטרים לפני הצומת, היא עברה מהנתיב השמאלי של הנסיעה ישר לנתיב הימני של נתיב הנסיעה הפונה שמאלה בלבד, בעוד שבעת הפנייה שמאלה בלם רכב שנסע לפניה וכתוצאה מכך, בלמה גם היא ואז הגיח התובע במהירות גבוהה ופגע בחלק האחורי של רכבה.


2.
לאחר שבחנתי את מכלול הראיות, כולל עדויות המעורבים בתאונה הגעתי למסקנה, שטענות הצדדים עצמם על אופן קרות התאונה מצביעות על כך, ששניהם תרמו תרומה נכבדה לקרות התאונה ובמקרה זה אני קובע, את תרומתו של כ"א מהמעורבים בתאונה לשיעור של 50% - זאת לאור הנימוקים הבאים:


א.
כפי שעולה מעדויות המעורבים בתאונה, נהגו שניהם בחוסר זהירות ובחוסר תשומת לב מספקת: התובע לא הבחין מבעוד מועד במעברה של הנתבעת מנתיב לנתיב, לא נסע במהירות סבירה התואמת את תנאי הדרך שנוצרו וכתוצאה מכך פגע בחלקו האחורי של רכב הנתבעת.

הנתבעת, אשר אינה מכחישה, שהיא אכן עברה מהנתיב השמאלי לנתיב הימני, לא שמה לב ולא התחשבה ברכבו של התובע אשר נסע מאחוריה (לעניין טענתה של הנתבעת שעת שראתה את התובע הוא היה במרחק – עוד אתייחס בהמשך).

מעבר זה מנתיב לנתיב והבלימה הפתאומית עקב בלימת רכב שנסע לפניה – חסמו, למעשה, את המשך נסיעתו של התובע וכך פגע רכב התובע ברכבה של הנתבעת.


ב.
א)
אם התובע מציין בעדותו, שהנתבעת הייתה בנתיב הימני ביותר ועמדה ברמזור, שמע מיניה שהתובע ראה את רכב הנתבעת. בהמשך אומר התובע, שבעת שהיה בנתיב הימני הוא האט את מהירות נסיעתו, אך תוך כדי כך עבר לנתיב השמאלי ובזמן זה התחלף הרמזור לירוק ואז המשיך התובע בנסיעה.

אין להוציא מכלל אפשרות, שאכן התובע האט תחילה את מהירות נסיעתו, אך גם אין להוציא מכלל אפשרות, שברגע שהתובע ראה הירוק ברמזור, המשיך הוא בנסיעה במהירות בלתי סבירה עד כי לא יכול היה לעצור את רכבו מבלי לפגוע במכונית הנתבעת.


ב)
התובע תאר את נתיב נסיעתו באמצעות תרשים (ת/1, ת/1/א) ומתרשים זה עולה, שאכן הנתבעת עברה לנתיב השמאלי ואז – בנתיב זה- פגע התובע ברכבה.

אני מקבל את טענת התובע, שהנתבעת אכן חתכה שמאלה, שכן את עובדת המעבר מנתיב אחד לשני מאשרת גם הנתבעת.

גם הפגיעות המשתקפות מתמונות הרכבים תומכות במסקנה, שהרכבים נפגעו, בהמשך לסטיית הנתבעת מנתיב לנתיב ובשל מהירותו של התובע – מהירות בלתי סבירה- אשר מנעה ממנו לעצור ולמנוע את התאונה, או כדבריו: "לא הייתה לי אפשרות לבלום ופגעתי בה בפינה השמאלית מאחור..." ובהמשך: "המשכתי לנסוע ישר, היא חתכה, לא הספקתי לבלום ופגעתי בחלק השמאלי שלה..." (עמ' 1 לפ',ש' 15- 16 וש' 19- 20).

על מהירות נסיעתו, הבלתי סבירה, של התובע – בנסיבות אלה- מעיד התובע עצמו, כאשר תחילה אין הוא יודע כלל מה הייתה מהירות נסיעתו. הוא טוען, שהאט וזה היה בערך 50- 60 קמ"ש. אם כאשר האט הגיע למהירות של 50- 60 קמ"ש, הרי מהמשך דבריו עולה, שהיות והוא ראה אור ירוק ברמזור, הוא האיץ את המהירות על מנת להמשיך לנסוע ישר. (עמ' 2 לפ',ש' 15- 20).

האצה זו, היא המסבירה את המהירות הבלתי סבירה, אשר מנעה מהתובע לבלום ולפגוע בחלקו האחורי של רכב הנתבעת.

האצה זו והמהירות הבלתי סבירה גם מסבירה את הנזק החמור שנגרם לחלק האחורי של רכב הנתבעת.


ג.
א)
הנתבעת מעידה, כי בטרם ביצעה את המעבר מנתיב לנתיב, היא הביטה במראה, אותתה ולאחר שכבר הגיעה לנתיב השמאלי – נפגע רכבה על ידי רכב התובע.

עובדה זו, בעצם, אינה שנויה במחלוקת, ברם אני קובע שגם אם הביטה הנתבעת במראה וגם אם אותתה, הרי שיש לומר לנתבעת בעניין זה, שנוהג רכב לא יוצא ידי חובה על ידי איתות בלבד, אלא שעליו עדיין לבדוק- גם לאחר האיתות- אם המעבר אפשרי מבלי לחסום דרכם של המשתמשים האחרים בדרך.

זאת ועוד, הנתבעת מעידה בבית המשפט, שהיא ראתה במראה את רכב התובע מאד מאד רחוק.

אינני מקבל עדות זו, שהתובע היה מאד מאד רחוק, משום שעובדה היא, שתוך מספר שניות הגיע רכב התובע וכבר פגע ברכב הנתבעת. (ראה עדותה בעמ' 2 סיפא לפ').


ב)
הנתבעת פשוט לא האריכה נכונה את המרחק בין רכב התובע ובין שלב המעבר מנתיב לנתיב- זאת עולה גם מדברי הנתבעת האומרת בבית המשפט:" ראיתי אותך מרחוק ולא שיערתי את המהירות. סברתי שאני יכולה לעבור ואכן עברתי", אך מתברר שסברה זו או הערכת המצב לא הייתה נכונה.
(ראה בעמ' 3 לפ',ש' 9, ההדגשה שלי- ג.ב.)

תמיכה במסקנה זו עולה גם מעדותה של הנתבעת, האומרת, שההתנגשות קרתה:" כמעט השלמתי את הפניה לנתיב השמאלי..."(עמ' 3 לפ',ש' 2- 4).



ג)
כפי שעולה מדברי הנתבעת, אירעה התאונה עוד בטרם הספיקה להתיישר, רוצה לומר, בעודה בשלב הסטייה וכדבריה: "הייתי כבר בנתיב של הפניה שמאלה בזוית סטייתית..." (עמ' 3 לפ',ש' 18) והיטיב להגדיר זאת נציג הנתבעת 2 – הגדרה המביאה למסקנת חוסר זהירותה של הנתבעת.

וכך טען נציג הנתבעת 2 בבית המשפט:"..הנתבעת ציינה שהיא הייתה עם הטיה שמאלה, כוונתה הייתה למהלך פנייתה שמאלה, המכה שלה ברכב היה כשרכבה החל את הפניה שמאלה..כשהיא עדיין לא סיימה את הפניה".( עמ' 3 לפ',ש' 29- 31, ההדגשה שלי- ג.ב.) ואם מוסיף נציג הנתבעת 2 ואומר, שהפגיעה הייתה תוך כדי הפניה שמאלה, זה רק מחזק את מסקנת בית המשפט, שהפניה בוצעה על ידי הנתבעת, כאשר רכב התובע כבר היה קרוב מאד אליה – דבר המסביר את העובדה, שעוד בטרם השלימה הפנייה – כבר אירעה ההתנגשות. (ראה בעמ' 4 לפ', ש' 14- 15).


3.
סוף דבר, הנימוקים שפורטו בהרחבה ב

פסק דין
זה, מצביעים על כך, ששני המעורבים בתאונה נהגו בחוסר זהירות ובחוסר תשומת לב מספקת – הכל כמפורט לעיל- ולכן אני קובע את תרומת אחריותו של התובע לשיעור של 50% ואת תרומת אחריותה של הנתבעת גם כן לשיעור של 50%.

בהתאם לכך, על הנתבעות לפצות את התובע.


התובע הוכיח את נזקיו בסך של 4,018 ₪ (נזק לרכב ושכ"ט שמאי). אני ער לעובדה, שהתובע לא צרף חשבונית לכתב התביעה, ברם אני מקבל את הצהרתו, שבפועל תיקן את הרכב ושהרכב עדיין נמצא בבעלותו וברשותו (ראה עמ' 1 לפ',ש' 28- 29) והחלטתי לקבל את הנזק כפי שעולה מחוות הדעת של השמאי.


לפיכך, אני מחייב את הנתבעות, שתיהן ביחד ו/או כ"א מהן בנפרד, לשלם לתובע סך של 2,009 ₪ (מחצית מגובה הנזק המוכח) בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה- 14.11.10- ועד התשלום בפועל.



כמו כן, אני מחייב את הנתבעות, באופן סולידרי, לשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 400 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

ניתן היום 23.5.11 (יט' באייר התשע"א) בהיעדר הצדדים והמזכירות תעביר העתק פסק הדין לכ"א מהצדדים.











תק בית משפט לתביעות קטנות 26337-11/10 ברק צברי נ' ציפי נאמן, מנורה חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 23/05/2011)