פסקי דין על עינת סוכנות לביטוח (1993) | פסקי דין על אריה זילברברג | פסקי דין על עזרא בן משה | פסקי דין על כלל חברה לביטוח בע"מ

66411/06 א     29/05/2011




א 66411/06 עינת סוכנות לביטוח (1993) בע"מ, אריה זילברברג, עזרא בן משה נ' כלל חברה לביטוח בע"מ








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



ת"א 66411-06 עינת סוכנות לביטוח (1993) בע"מ
ואח' נ' כלל חברה לביטוח בע"מ
-ת"א






בפני

כב' השופט
מרדכי בן-חיים


התובעים:

1
.
עינת סוכנות לביטוח (1993) בע"מ

2
.
אריה זילברברג

3
.
עזרא בן משה


נגד


הנתבעת:

כלל חברה לביטוח בע"מ




פסק דין


א.
הרקע לתובענה וטענות התובעים

1.
בסוף שנת 1992 חדלה הסנה חברה ישראלית לביטוח בע"מ (להלן: "הסנה") להתקיים כחברת ביטוח, וביום 8.1.93 נחתם הסכם (להלן: "הסכם הסנה") לפיו רכשו הנתבעת וכן מגדל חברה לבטוח בע"מ (להלן: "מגדל") התחייבויות ונכסים של הסנה ובכללם את תיק ביטוח החיים וחלק מתיק הביטוח הכללי של הסנה (להלן: "תיקי הסנה").

2.
בכתב התביעה שבפני
טוענים התובעים 2 ו-3 (להלן בהתאמה: "זילברברג" ו-"בן משה") כי ערב חתימת הסכם הסנה הם פעלו כיחידת סוכנים בהסנה וכי עם רכישת תיקי הסנה שילמו הנתבעת ומגדל לתובעים את עמלות לקוחות התובעים וזאת באמצעות מגדל.

3.
זילברברג ובן משה מוסיפים וטוענים כי לאחר שהקימו את התובעת 1 (להלן: "עינת") הועברו כספי העמלות לעינת, באמצעות מגדל.

4.
להלן טוענים התובעים כי במהלך אוגוסט
2006 הודיעה להם מגדל כי הנתבעת לא העבירה אליה את עמלות הביטוח שאמורות להיות משולמות לתובעים.

בעקבות פנייתם לנתבעת מנהל הנתבעת מר דני קהל (להלן: "קהל") לתובעים כי ההפסקה בהעברת העמלות הינה מכוונת שכן לטעמה של הנתבעת עמלות משולמות רק בגין סוכנים המשויכים
ל"יחידה המרכזית" המזוהה עם זילברברג ובן משה ולא עם עינת.

5.
התובעים אשר הגדירו את הטענה האמורה כמגוחכת וקלושה טענו כי בעוד שמגדל עומדת בהתחייבותה כלפי התובעים, הרי שהנתבעת מבקשת להתחמק מהתחייבותה וכי בדיקתם העלתה כי במהלך השנים העבירה הנתבעת עמלות חסרות.

6.
להלן טענו זילברברג ובן משה כי עוד במהלך חייה העסקיים של הסנה, וביום 24.4.90 נחתם בינם ובין הסנה הסכם המסדיר את תשלום עמלותיהם (להלן: "הסכם רגבים") ובגדרו הוסדרה זכאותם של התובעים לקבלת דמי גביה בשיעור של 1/2% לשנה מן הפרמיה המשולמת (למעט בפוליסות חיסכון טהור ופוליסות גימלה) (להלן: "עמלת גביה") וכן 1/4% לשנה מן הסכום המצטבר בפוליסות חיסכון (להלן: "עמלת שימור").

7.
לטענת התובעים מערכת היחסים בינם ובין הנתבעת הינה מערכת עסקית שבסיסה יחסי נאמנות שכן כל המידע לגבי הלקוחות, הפרמיות, הדוחות וכו' מצויים בידי הנתבעת אשר במהלך כל השנים העבירה את העמלות על פי תחשיביה לתובעים, באמצעות מגדל.

8.
התובעים טוענים כי הם זכאים למתן חשבונות מאת הנתבעת ובכלל זה מלוא פרטי הנהלת חשבונות, פרמיות גביה, סכומי חיסכון באופן אשר ישקף את זכויותיהם של התובעים לקבלת עמלותיהם ממנה.

9.
התובעים טוענים כי על פי הערכתם, אומדן עמלת הגביה המגיעה להם מאז שנת 2000 מסתכמת לסך 358,000 ₪ בעוד שעמלת השימור לשנת 2006 מסתכמת לסכום של 100,000 ₪.

ב.
טענות הנתבעת

1.
בכתב הגנה טענה הנתבעת כי יש לסלק את התביעה על הסף מחוסר עילה או למחוק את עינת כתובעת מחוסר יריבות.

2.
לעיצומו של עניין טענה הנתבעת כי מכוחו של הסכם הסנה כל אחד מבין הנתבעת ומגדל מזדכה במחצית הרווחים בתיקי הסנה וחייבת במחצית ההוצאות.

3.
להלן נטען כי כל אחד מבין מגדל והנתבעת קיבלה על עצמה את האחריות לניהול הטכני של כמחצית מן התיקים לרבות טיפולים ותשלום עמלות סוכנים.

4.
הנתבעת הטעימה כי חלוקת האחריות בוצעה על בסיס של שיוך סוכנים אל מגדל או אליה וכי יחידת הסוכנים של התובעים שויכה למגדל למעט סוכן בשם שמיר הורוביץ (להלן: "שמיר") אשר שויך לנתבעת, ומשכך חלקה של הנתבעת במסגרת ההתחשבנות שבינה ובין מגדל מתמצה בכך שהיא העבירה למגדל, מדי שנה את הנתונים הנמצאים בידה והמתייחסים לפוליסות המטופלות על ידי שמיר.

5.
ככללו של דבר, כך הנתבעת; כל הנתונים הנוגעים לזכאויות של סוכנים אשר שויכו למגדל ובכלל אלו הנוגעים להתחשבנות מול התובעים, מצויים בידי מגדל (למעט באשר לשמיר) וכי מגדל הינה אחראית לעריכת התחשיבים הנוגעים לעמלות התובעים ולתשלומם.

6.
הנתבעת מוסיפה וטוענת כי סכומי העמלות להם זכאים התובעים מהווים מרכיב אחד מסך כל הנתונים שמעבירה לה מגדל וכי מרכיב זה אינו ניתן לזיהוי על ידי הנתבעת, ומשכך הנתבעת לא ידעה ואינה יכולה לדעת איזה סכומים שילמה מגדל אם בכלל לתובעים.

7.
בהידרשה להסכם רגבים והסבר העמלות על פיו טענה הנתבעת כי עינת התאגדה רק ביום 14.5.93 בעוד שעסקי הסנה חדלו להתקיים בסוף שנת 1992 ומשכך, עינת לא היתה יכולה להיות צד להסבר הגלום בהסכם רגבים.

8.
הנתבעת הוסיפה וטענה כי העבירה למגדל את מלוא הנתונים והכספים שהיה עליה להעביר.

9.
הנתבעת כפרה בטענת התובעים באשר לשינוי כביכול במדיניותה וטענה כי זו מבוססת על תשלום עמלות לסוכן המטפל בלבד וכי התובעים היו מודעים לכך משך הרבה שנים ומעולם לא הלינו על כך.

10.
הנתבעת הוסיפה וטענה כי לא עלה בידי התובעים להצביע ולבטח שלא לבסס קיומה של מערכת יחסים כזו המצדיקה סעד למתן חשבונות.

11.
הנתבעת הכחישה וכפרה בנתוני הסכומים הנתבעים בבחינת עמלת גביה ו/או עמלת שימור.

ג.
דיון וממצאים

1.
התחייבויות הסנה במסגרת הסכם רגבים – והמחאתם הנטענת לנתבעת

1.1
בתצהיר עדותו הראשית טען בן-משה כי התחייבויות הסנה כלפיהם מכוחו של הסכם רגבים נשארו בתוקפם כלפי "היחידה המרכזית" אשר שמה הנוכחי הינו עינת, והפנה לעניין זה לנספח ג/2 לאותו הסכם ולפיו הסנה התחייבה לשלם את עמלת הגביה ועמלת השימור לבן-משה וזילברברג, וזאת בנוסף לדמי הגביה שישולמו ישירות לסוכני היחידה.

1.2
בסעיף 8 לתצהיר העיד בן-משה כי במשך 14 שנים קיבלה מגדל כסף מן הנתבעת והעבירה אותו ליחידה המרכזית ובסעיף 10 לתצהירו אישר בן-משה כי התובעים קיבלו את הכספים באמצעות מגדל.

1.3
זילברברג טען בתצהירו כי מגדל והנתבעת לקחו על עצמן את כל התחייבויות הסנה על פי הסכם רגבים.

בסעיף 8 לתצהיר טען זילברברג בהתייחס למכתב מגדל נספח ג' לתצהירו:
"ביום 3.3.93 הועבר מסמך מחברת מגדל...לפיו עבור עסקים שהופקו בסנה עד ליום 8.12.92 ויועברו לקבוצת מגדל, תשולם העמלה בהתאם להסכם שהיה לנו עם הסנה"

1.4
בסעיפים 12, 11, 9 לתצהיר אישר זילברברג כי מגדל היא שהעבירה את כספי העמלות לתובעים הגם שהנתבעת העבירה לתובעים מדי שנה דוח צבירה.

1.5
בסעיף 15 לתצהירו טען זילברברג:
"בשנת 2006 החליטה כלל הנתבעת, לשלם חלק מתיק החיסכון הטהור ולדבריה החיסכון הנצבר בחברת כלל עומד על כשישה מיליון ₪, כאשר בפועל, על פי דו"ח שנת 2005 אשר כלל שלחה אלינו סך הצבירה עמד על 38,980,374 ₪".

1.6
בסעיף 16 לתצהירו טען זילברברג כי בתשובה למכתב התובעים השיב קהל כי:
"העמלה של 0.25% כמו יתר העמלות ודמי הגביה משולמים אך ורק בגין הסוכנים המשויכים ליחידה המרכזית".

1.7
במהלך חקירתו העיד בן משה כי מקור ידיעתו לפיה מגדל והנתבעת נטלו על עצמן את התחייבויות הסנה כלפי היחידה המרכזית, הוא:
"אמר לי זאת נחמיה אשר היה מנהל אגף לביטוח חיים של מגדל, ויש לי מכתב שצרפתי כנספח ג' לתצהירי"
(עמ' 5 שורות 1-4).

1.8
אין חולק כי המכתב נספח ג' יצא תחת ידי מגדל בלבד ומשכך, ואין בתוכנו כדי לחייב את הנתבעת, יתר על כן בהמשך עדותו הסכים בן-משה כי נספח ג' מבסס את זכותם של התובעים כלפי מגדל בלבד (עמ' 9 שורות 21-24).

1.9
לא זו אף זו; לא הוכח בפני
כי הנתבעת הסכימה להתקשר עם התובעים ו/או אישרה כי נטלה את התחייבויות הסנה כלפיהם וכי במהלך חקירתו עומת בן-משה עם סעיף 15 להסכם סנה לפיו נקבע כי מגדל והנתבעת אינן חייבות להתקשר עם סוכני הסנה וכי לחברות האמורות שיקול דעת להחליט עם מי להתקשר ובאילו תנאים.

1.10
הגעתי למסקנה כי אין כל תימוכין לגירסת התובעים לפיה הנתבעת נטלה על עצמה את התחייבויות הסנה על פי הסכם רגבים ובכלל זה את החבות לשלם לתובעים עמלת גביה ועמלת שימור.

2.
שיוך סוכנים וזכאותו של סוכן מטפל

2.1
ליבת טענתה של הנתבעת בסוגיה זו הינה כי ההסדר שזיכה את התובעים בעמלות גביה ושימור על פי הסכם רגבים, אינו נוהג אצל הנתבעת (סעיף 5 לתצהיר קהל) וכי עמלות מן הסוג הזה משולמות רק לסוכן המטפל (סעיפים 20-21 לתצהיר קהל).

קהל הוסיף וטען כי לא מקובל אצל הנתבעת לשלם עמלות כאמור ל"סוכן על" כגון התובעים (סעיף 22 לתצהיר האמור).

2.2
בחקירתו הסכים למעשה בן משה לעיקרון לפיו הסוכן המטפל הוא שזכאי לעמלות הנ"ל (עמ' 14 שורות 21-23).

2.3
קהל העיד כי בעקבות פירוק הסנה הופרדו לקוחותיה בין מגדל והנתבעת וזאת באמצעות הליך של שיוך סוכנים:
"כל סוכן ששויך למגדל עבר עם כל לקוחותיו למגדל וכך עם כלל"
(עמ' 26 שורות 18-23).

2.4
בהמשך עדותו חזר קהל ועמד על עמדתו באשר לזכות לעמלה:
"העקרונות הם שסוכם שמי שאינו מטפל בתיק אינו מקבל עמלה"
(עמ' 33 שורות 1-2)

קהל דבק בגירסה זו גם בחקירתו (עמ' 26 שורות 20-29).

2.5
קהל טען בסעיף 6 לתצהירו כי סוכני התובעים למעט שמיר שויכו למגדל.

3.
מגדל כבעלת דברים עם התובעים

3.1
גירסת התובעים הן בתצהירי עדותם הראשית והן במהלך חקירתם הנגדית היתה אחידה ולפיה התובעים קיבלו את כל התקבולים ואת כל המידע ממגדל (עמ' 7 שורות 2-3, עמ' 10 שורות 26-28); זילברברג העיד מפורשות:
"על תיק הסנה לא קיבלנו מעולם כספים ישירות מכלל"
(עמ' 17 שורה 13).

3.2
קודם לכן העיד בן-משה:
"מגדל אמרה לנו שנעמוד מולה ולכן כל השיחות שלנו הם היו מול מגדל על כל העסק"
(עמ' 9 לפרוטוקול שורה 29).

3.3
עמדה חד משמעית זו ששקולה כנגד הודאת בעל דין, וגירסתו של קהל בסוגיה זו תואמת את גירסת התובעים.

בתצהירו טען קהל כי הנתבעת לא התחשבנה מעולם ישירות עם התובעים ואף לא העבירה להם נתונים כלשהם (סעיף 28 לתצהירו ועדותו בעמ' 40 שורות 16-20, עמ' 41 שורה 8).

4.
אין בידי התובעים עילת תביעה כספית נגד הנתבעת

4.1
אין
חולק כי התובעים (הן עינת והן בן-משה וזילברברג) אינם צד להסכם הסנה, מכאן שלא ברורה לי כלל ועיקר טענתו המכבירה של ב"כ התובעים לפיה:
"אין חולק כי הסכם הסנה
(הסכם רגבים-מ.ב.ח) נכנס במסגרת התחייבויות הרכישה של מגדל והנתבעת כלפי התובעים 2 ו-3".

4.2
גם בהינתן כי לאור סעיף 12.1 להסכם סנה, תיתכן אפשרות להקנות זכויות גם לצדדים שלישיים (ובכללם התובעים) הרי שגם במקרה כזה נקבע בסעיף 12.1 הנ"ל:
"תהא זכותו של אותו צד שלישי אך ורק כנגד כלל בלבד אם כלל היא זו אשר נטלה על עצמה את ההתחייבות כלפיו או כנגד מגדל בלבד, אם מגדל היא זו אשר נטלה על עצמה את ההתחייבות כלפיו, לפי העניין"
(ההדגשות שלי-מ.ב.ח).

4.3
בן-משה הודה בעדותו כי התובעים קיבלו רק ממגדל אישור לקבל כספים ממנה בתנאים ולתקופות המפורטות במכתב מגדל – נספח ג' (עדות בן-משה עמ' 9 שורות 14-25).

נמצאנו למדים איפוא כי ככל שהתובעים טוענים לשמירת זכויות לקבלת כספים מכח הסכם רגבים, שומה היה עליהם להוכיח כי הנתבעת נטלה על עצמה במפורש התחייבות כלפיהם וזאת לא הוכח.

ד.
מסקנות ביניים

1.
הוכח בפני
כי התובעים קיבלו כספים, נתונים ומידע ממגדל בלבד.

לא הובאה בפני
כל ראיה באשר לקיומה של מערכת יחסים חוזית או אפילו מערכת קשרים מחייבת אחרת שיש בה כדי לבסס – יריבות ישירה בין התובעים לנתבעת.

2.
טענת התובעים לפיה נמסר להם ממגדל כי הסיבה לקיטון בעמלותיהם הינו פועל יוצא מחדילת הנתבעת להעביר כספים למגדל, לא הוכחה והתובעים לא הציגו מסמכים ולא זימנו עדים כדי לבססה (עדות זילברברג בעמ' 13 שורות 9-12).

עינת בתור שכזו – אינה בעלת דברים כלל ועיקר עם הסנה ומשכך אין היא זכאית לזכויות מכח הסכם רגבים.

3.
סוגיה הראויה להתייחסות פרטנית היא זו המתייחסת לשמיר.

3.1
כזכור הודתה הנתבעת כי שמיר הוא הסוכן היחיד מכלל סוכני היחידה המרכזית (המזוהה עם התובעים-מ.ב.ח) ששויך לנתבעת (סעיף 25 לתצהיר קהל).

בישיבת קדם משפט מיום 29.3.09 טען ב"כ הנתבעת:
"הסוכן היחיד שאנו יודעים שיש לתובעים בגינו איזו זכאות זה הסוכן שמיר הורוביץ"
(שם, בעמ' 3 לפרוטוקול).

3.2
התלבטתי רבות בשאלה, האם יש בהצהרה זו משום הודאת בעל דין מצד הנתבעת בזכותם של התובעים למתן חשבונות בכל הנוגע לצבירות של שמיר אצלה, אך בסופו של יום הגעתי למסקנה כי אין לנתק אמרה ספורדית זו מן ההקשר ויתר הנסיבות שכן בסיפא לסעיף 6 לתצהירו טען קהל:
"כלל מעבירה לידי מגדל מדי שנה, במענה לבקשה המופנית על ידי מגדל לכלל מדי שנה, נתונים המצויים בידה והמתייחסים לפוליסות המטופלות על ידי הסוכן שמיר הורוביץ ואשר הן חלק מתוך ביטוח הסנה"
.

על כך חזר קהל גם בסיפא לסעיף 12 לתצהירו, ועדותו בעמ' 26 שורות

24-30).

גירסה זהה בעיקרה הובאה גם מפיו של ארז מלכי מטעם הנתבעת בסעיף 3 לתצהירו.

הנתבעת אף חשפה את היקף הפעילות המתועדות אצלה בתיק שמיר לשנים 2005-6 (הסיפא לסעיף 20 לתצהיר קהל ועדותו בעמ' 30 שורות

1-5).

3.3
לא נסתרה בפני
גירסת קהל לפיה הנתבעת העבירה למגדל, במסגרת מהלך הפעילות החשבונאית הרגילה ביניהם גם את נתוני הצבירה של שמיר וכאמור הציגה את אלו המתייחסים לשנת 2005-6 במסגרת תצהירה.

3.4
ודוק – אין בעובדות הנ"ל כדי להוות הודאה מצד הנתבעת לפיה התובעים או מי מהם זכאים לגבות ממנה עמלות הנובעות מן הצבירות של שמיר שכן הנתבעת, בניגוד למגדל, לא הסכימה להמחות לתובעים זכויות לעמלות ששולמו להם בזמנו על ידי הסנה, מכח הסכם רגבים.

3.5
מכאן שלא מצאתי באמרתו של ב"כ הנתבעת משום הכרה בזכותם של התובעים לקבל מן הנתבעת חשבונות בהקשר לצבירות בגין הפוליסות של שמיר.

3.6
לא זו אף זו קהל טען בעדותו כי חלק ניכר של לקוחות שמיר עברו ממילא לסוכן שגיא יוגב שהיא חברת בת של מגדל (עמ' 31 שורות 13-25) וממילא מאז המידע והנתונים מצויים בידי מגדל.

ה.
הבסיס הנורמטיבי

1.
ב-ע"א 4087/04 מוטי גורה נ. בנק לאומי לישראל בע"מ (פורסם בנבו) עמד בית המשפט העליון מפי כב' השופטת ע. ארבל על שלבי הבירור של תביעה למתן חשבונות ועל נטל הראיה הרובץ על התובע ובסיס הנתונים שעליו לבסס; מן הראוי הוא להביא דברים בשם אומרם:
"תביעה למתן חשבונות מתנהלת בשני שלבים – בשלב הראשון נדרש בית המשפט לשאלה האם התובע את מתן החשבונות אכן זכאי לקבלם, ואילו בשלב השני, אם נוכח בית המשפט שאלה פני הדברים, מוציא בית המשפט צו המורה על מתן חשבונות כאמור (גורן, שם בעמ' 207). על מנת שתצלח דרכו של בעל הדין במסגרת השלב הראשון בתביעתו כמפורט עליו להצביע על שניים; על קיומה של מערכת יחסים מיוחדת בינו לבין הנתבע, המצדיקה מתן חשבונות ועל כך שלכאורה בידו זכות לתבוע את הכספים לגביהם הוא תובע את מתן החשבונות" (ע"א 527/95, ע"א 5445/95, ע"א 4724/90).

2.
בנסיבות דכאן לא הוכח בפני
כי מתקיימת בין התובעים מזה והנתבעת מזה מערכת יחסים חוזית ו/או יחסי נאמנות, המצדיקה מתן חשבונות.

3.
לא זו אף זו, משנמנעו התובעים מלהביא ראיות התומכות בגירסתם לפיה הזכויות שהיו מוקנות להם מהסנה, מכח הסכם רגבים – הומחו לנתבעת ו/או כי הנתבעת חייבת מבחינה משפטית לממשם, לא עלה בידם למעשה להוכיח את תנאי הזכאות הנוסף למתן חשבונות. קרי, כי הם זכאים לתבוע מן הנתבעת את הכספים לגביהם מתבקשים החשבונות.

ו.
סוף דבר

אני דוחה את התביעה, התובעים ישלמו לנתבעת שכר טרחת עורך דין בסכום של 10,000 ₪.

הודעה זכות ערעור.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ה אייר תשע"א, 29 מאי 2011, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 66411/06 עינת סוכנות לביטוח (1993) בע"מ, אריה זילברברג, עזרא בן משה נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 29/05/2011)