פסקי דין על שמואל כץ | פסקי דין על הרב יצחק הגרי

46380-11/10 תק     27/05/2011




תק 46380-11/10 שמואל כץ נ' הרב יצחק הגרי








בית משפט לתביעות קטנות ברחובות



ת"ק 46380-11-10 כץ ואח' נ' הגרי ואח'






בפני

כבוד השופט בדימוס
גדעון ברק


התובע/הנתבע שכנגד

שמואל כץ


נגד


הנתבע/התובע שכנגד

הרב יצחק הגרי





פסק דין




1.
התובע רצה להשתתף במכרז לרכישת נכס, שהינו מרתף (להלן:"הנכס") – נכס, שהיה בשימושו של התובע עוד לפני פרסום המכרז.

הנתבע, אשר ידע על רצונו של התובע להשתתף במכרז, פנה אל התובע וביקש ממנו להימנע מהשתתפות במכרז ותמורת זאת ישלם לו 10,000 ₪.

להבטחת התשלום הנ"ל, ביקש התובע מהנתבע להעביר אליו מסמך המאשר את בקשתו, אך הנתבע גם שלח אישור המבטל את התחייבותו.

משכך והיות והתובע טוען, שהוא מילא את חלקו בכך שנמנע מהשתתפות במכרז לטובת הנתבע – הגיש הוא תביעה זו לחייב הנתבע לעמוד בהתחייבותו ולשלם לו את הסך של 10,000 ₪.

2.
הנתבע לא רק שהגיש כתב הגנה, אלא גם הגיש תביעה שכנגד לחייב את התובע
לשלם לו פיצוי בסך של 30,750 ₪.

(התובע והנתבע שכנגד ייקראו להלן:"התובע" והנתבע והתובע שכנגד ייקראו להלן:"הנתבע")


ואלו הן, בין היתר, טענות הנתבע המצדיקות, לדעתו, לדחות את תביעת התובע ולקבל את התביעה שכנגד:

א.
הנתבע מאשר את התחייבותו לשלם לתובע סך של 10,000 ₪, אך התחייבות זו הייתה כפופה לשלושה תנאים והם: התנאי הראשון, שהתובע ימשוך את הצעתו ויסיר את השתתפותו במכרז; התנאי השני, שתתקבל הצעת הנתבע לרכישת הנכס בסכום של 160,000 ₪ והתנאי השלישי, שהתובע יפנה את הנכס תוך חודשיים ממועד זכייתו של הנתבע במכרז.
לטענת התובע, לא נתקיים אף תנאי מהתנאים הנ"ל, כלומר: התובע לא משך את הצעתו והשתתף בהתמחרות, הנכס נרכש בסכום של 262,000 ₪ ולא בסכום של 160,000 ₪ והתובע לא פינה הנכס במועד שנקבע.

ב.
את התביעה שכנגד ביסס הנתבע על כך, שבטרם פינה התובע את הנכס, הוא גרם לנכס נזקים בסך של 24,750 ₪ ובנוסף לנזקים אלה, גם נגרם לנתבע נזק בשל היעדר אפשרות לעשות שימוש בנכס או להשכירו ועל כך תובע סכום נוסף של 6,000 ₪.

3.
התובע הגיש כתב הגנה בו הוא מכחיש את טענות הנתבע, הן בכל הקשור בטענת פינוי מאוחר והן בכל הקשור בטענת הנזקים שגרם לנכס.

לטענת התובע, הוגשה תביעה זו אך ורק על מנת לשמש משקל נגד תביעתו, אך לגופה אין בה ממש.

4.
א.
א)
אין חולק בין הצדדים, שבטרם פורסם המכרז, החזיק התובע ועשה שימוש
בנכס ואין זה מעניינו של הנתבע או מעניינה של תביעה זו – אם התובע החזיק ועשה שימוש בכנס כתוצאה מפלישה או כתוצאה מהיתר, שכן בטרם רכש הנתבע את הנכס, אין הוא יכול לטעון למעשיו של התובע בטרם הוא נהיה הבעלים של הנכס.

ב)
אין גם חולק בין הצדדים, שהיה הסכם ביניהם לפיו יימנע התובע מלהשתתף במכרז ואם הנתבע יזכה בנכס, ישלם הנתבע לתובע תמורת הויתור הנ"ל סך של 10,000 ₪.
על כך אין מחלוקת, אם כי הנתבע טוען, שהתשלום של 10,000 ₪ שהוא התחייב לשלם לתובע היה מותנה בשלושה תנאים הנזכרים בסעיף 2(א) לעיל.

ג)
אין גם מחלוקת בין הצדדים – אם כי מחלוקת זו אינה חשובה לעניינינו- שבעקבות חובות שרבצו על הנכס מונה עו"ד אבי זוכוביצקי ככונס נכסים על הנכס (להלן:"הכונס") ואין חולק שהכונס הוציא הנכס למכירה באמצעות מכרז.



ב.
השאלות שאכן שנויות במחלוקת בין הצדדים הן: האם היה מותנה תשלום הסך של 10,000 ₪ באותם תנאים הנזכרים על ידי הנתבע – אם לאו- ואם אכן היה מותנה באותם תנאים – האם הפר התובע את התנאים עד לשלילת קבלת הסך של 10,000 ₪.
שאלה נוספת השנויה במחלוקת כרוכה בתביעה שכנגד והיא: האם גרם התובע נזקים לנכס, מתי נגרמו הנזקים, מה גובה הנזקים, או שמא מותר היה לתובע להוציא אותם פריטים שהוציא ולא נגרם כל נזק לנכס כתוצאה מהוצאת פריטים אלה.

5.
לאחר שבחנתי את כל חומר הראיות ולאחר ששקלתי חומר ראיות זה וכן טענות הצדדים, הגעתי למסקנה, שיש לקבל את תביעת התובע ולקבל חלקית את תביעת הנתבע (התובע שכנגד).

6.
באשר לתביעת התובע, החלטתי לקבל את תביעתו – לאור הנימוקים הבאים:

א.
א)
אני מקבל את טענת הנתבע, שהתחייבותו לשלם לתובע סך של 10,000 ₪
הייתה מותנית בשלושה תנאים: התובע ימשוך את הצעתו ולא יהווה גורם מתחרה, רכישת הנכס על ידי הנתבע בסכום של 160,000 ₪ ופינוי הנכס חודשיים לאחר זכיית הנתבע במכרז.

ב)
התובע צרף לכתב התביעה את מכתבו של עו"ד עמית בן עמי מיום 25.5.10 – עו"ד אשר ייצג בזמנו את הנתבע – מכתב המופנה אל עו"ד אטיאס – עו"ד אשר ייצג בזמנו את התובע - בו מודיע עו"ד בן עמי, שהוא נתבקש ע"י הנתבע לאשר, כי במידה והתובע יסיר את מועמדותו להתמחרות בנכס ובמידה והצעתו של הנתבע לרכוש הכנס בסכום של 160,000 ₪ תזכה – מתחייב הנתבע לשלם לתובע סך של 10,000 ₪ והכל בתנאי יסודי לפיו יפנה התובע את הנכס תוך חודשיים ממועד זכייתו של הנתבע בהתמחרות.

ג)
אכן מהמכתב הנ"ל עולה הסכמה בין הצדדים והתחייבות של הנתבע לשלם לתובע סך של 10,000 ₪, אך זה יבוא לידי מימוש בהתקיים שלושה תנאים: ויתורו של התובע בהתמחרות ואם תתקבל הצעתו של הנתבע לשלם עבור הנכס סך של 160,000 ₪ ופינוי הנכס תוך חודשיים ממועד זכייתו של הנתבע .


ב.
א)
אינני מקבל טענת הנתבע, שהיות ולא נתקיימו התנאים הנ"ל – אין עליו
לשלם את שהבטיח לתובע, משום שלאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בחומר הראיות, אני קובע שהתנאי הראשון – של משיכת ידו של התובע מהמרכז – התקיים, שכן אני מאמין לתובע, שהוא משך את ההצעה ובפועל לא השתתף בהתמחרות עצמה, לא הציע כל הצעה או הצעה נגדית ולא היה גורם מתחרה לנתבע בעת ההתמחרות.

ב)
מפרטיכל ההתמחרות מיום 23.5.10 עולה, שאכן התובע היה נוכח עם פתיחת ההתמחרות, אך לא הוכח שהוא היה במקום כמציע לרכישת הנכס אלא שהיה במקום כאחד שהחזיק בנכס או שעשה בו שימוש לפני פרסום המכרז.
עוד עולה מפרטיכל זה, שעם הצעתו של הנתבע לשלם 160,000 ₪, החליט התובע לפרוש ולכן מכאן ואילך לא הייתה לתובע כל השפעה או מעורבות בהתמחרות עצמה.

ג.
באשר לתנאי השני- שעל התובע היה לפנות את הנכס תוך חודשיים מיום שהנתבע זכה במכרז- אני קובע, שגם בעניין זה לא הפר התובע את התחייבותו כלפי הנתבע.
אכן, במכתב מיום 25.5.10 הנ"ל צוין שעל התובע לפנות הנכס תוך חודשיים ממועד זכייתו של הנתבע בהתמחרות, ברם בפגישה שנערכה ביום 25.6.10 (לאחר שליחת המכתב הנ"ל) בין התובע ובין הנתבע הגיעו להסכמה מלאה, שמועד מסירת הנכס לנתבע ייקבע ליום 20.8.10. (ראה מכתב מיום 7.7.10 אותו צרף התובע לכתב ההגנה לתביעה שכנגד וסומן כנספח 1).
ואכן, ביום 22.8.10 אישר הכונס את קבלת המפתחות ושהנכס פנוי מכל אדם וחפץ ולכן, מסר התובע הנכס ביום שהוסכם באותה פגישה מיום 25.6.10 ובכך הוא קיים גם את התנאי השני.

ד.
התנאי השלישי, עליו מצביע הנתבע הוא תנאי רכישת הנכס בסכום של 160,000 ₪ והיות והנתבע רכש הנכס בסכום העולה בהרבה מהסך הנ"ל – הרי שלדעתו לא נתקיים תנאי זה וגם בשל כך אין עליו לשלם לתובע את הסך של 10,000 ₪.
הגם שהוכח, שהנתבע אכן לא רכש את הנכס בסך של 160,000 ₪ אלא בסכום של 262,000 ₪ (ראה עניין זה גם בפרטיכל ההתמחרות), הרי שאין בכך כדי לשלול את הסכום שהבטיח לתובע, זאת משום שהעלאת גובה סכום הרכישה לא הייתה כלל תלויה בתובע.
הייתה התמחרות בין התובע ובין אחר, אשר התחרו ביניהם על סכום הרכישה ולתובע לא הייתה כל השפעה וכל מעורבות בעניין זה והיה זה עניינו של התובע בלבד – אם להעלות את ההצעה כדי לרכוש את הנכס – אם לאו.

7.
באשר לתביעת הנתבע – התביעה שכנגד- אני מחליט לקבל תביעה זו בחלקה – כפי שיובהר להלן:

א.
א)
אין ספק, שהנתבע רכש את הנכס במצבו כפי שהיה ערב הרכישה ואם
בטרם הפינוי, החליט התובע לפנות הנכס תוך גרימת נזקים לנכס – על התובע לפצות את הנתבע.
כפי שמצינו, פנה ביום 24.6.10 הנתבע, באמצעות עורך דינו, אל התובע והובהר לו, שעליו להותיר הנכס עם פינוי כשהוא נקי מכל אדם וחפץ ובמצב תקין ולא לגרום כל נזק מכוון ו/או לעשות בו שינוי.
לטענת הנתבע, פינה התובע את הנכס ביום 22.8.10 תוך גרימת נזקים – נזקים הבאים לידי ביטוי בחוות דעת השמאי , מר הרצל מימון, (להלן:"השמאי") שצרף לכתב התביעה שכנגד ושעלות תיקונים מגיעה לסך של 24,750 ₪.

ב)
התובע מאשר, בעצם, את לקיחת דברים מהנכס, אך לטענתו אישר לו הכונס לעשות זאת, היות ודברים אלה היו שייכים לו והוא השקיע בהתקנתם בעת שהותו בנכס.
עוד מוסיף התובע ומציין, שהוא אמנם לקח את הדברים, אך לא גרם נזק לנכס עצמו.

ג)
ביום 24.6.10 – לאחר שהנתבע זכה בנכס באותו מכרז, שלח הכונס מכתב אל התובע ובמכתב זה הוכחשה טענת התובע, שהכונס אישר לו "לעקור" את הדברים הנמצאים בנכס. הכונס ראה בחומרה מעשה כזה מצד התובע והזהיר את התובע, שעליו להותיר את הנכס – עם פינויו- כשהוא נקי מכל אדם וחפץ ובמצב תקין ולא לגרום כל נזק מכוון לנכס ו/או לעשות בנכס כל שינוי שהוא ואף הודיע לתובע, שהתובע ייחשב אחראי ישיר לכל נזק שייגרם לנכס.
ביום 24.10.10 השיב התובע על מכתב זה ודחה את תלונתו של הנתבע ובהמשך לכך, הייתה אמורה להתקיים פגישה בין התובע ובין הנתבע ואף הצהיר, שלנכס לא ייגרם שום נזק מכוון.


ב.
הנתבע טוען בכתב התביעה שכנגד, שביום 22.8.10 פינה התובע את הנכס והותיר נזקים גדולים בנכס עת פינה אותו – האסלות ובתי הביוב נעקרו ממקומם וגם הכיור, גופי תאורה, חלונות אלומיניום, תשתית הטלפון.
על טענה זו משיב התובע, שהאסלה לא הייתה מקובעת ולכן לא נעקרה וכך גם הכיור אשר היה במקור הושאר במקומו.
הצנרת אשר הייתה קשורה ל,סילוקית" הוסרה וכך גם גופי התאורה וחלונות האלומיניום אשר הותקנו על ידו והנתבע סירב לרכשם.
את החורים
בקיר סתם התובע ואף סייד את הנכס באזורים בהם בוצעו התיקונים.
את הסורגים החיצוניים אותם התקין התובע על החלונות בעלות של 10,000 ש"ח, השאיר לבקשת הנתבע ללא כל תשלום.
התובע מבקש לקזז סכום זה יחד עם סכום נוסף של 2,500 ₪ עלות שימוש ומעבר אותו עושה התובע לאחרונה בתשתיות החשמל אשר נרכשו על ידו - אם ייקבע סכום כלשהו לנתבע.

ג.
בתאריך 19.8.10 פנה התובע אל הכונס בנדון: "מכתב העדר דרישות וטענות". מכתב זה נכתב בעקבות שיחת טלפון שנערכה בין התובע ובין הכונס
ובמכתב זה ביקש התובע מהכונס לבוא ולבחון את הנכס בטרם קבלת המפתח וכן על מנת לקבל את המפתח והתובע ביקש מסמך המאשר, שאין לכונס או מי מטעמו דרישות נוספות לתובע.
ביום
22.8.10 אישר הכונס לתובע, קבלת המפתחות ושהנכס פנוי מכל אדם וחפץ.
הכונס לא ציין באישור זה כל הסתייגות לגבי נזקים שנמצאו בנכס עם פינוי הנכס וגם לא ציין הסתייגות כלשהי לגבי נזק שנגרם לנכס.

ד.
היות והכונס לא ציין במכתבו מיום 22.8.10 כל הסתייגות לגבי נזק שנגרם לנכס, לא אוכל לסמוך על חוות הדעת של השמאי על מנת לקבוע שהנזקים המפורטים בחוות דעתו, הם אכן הנזקים שנגרמו על ידי התובע, מכל מקום לא הוכח שכל הנזקים שנרשמו בחוות הדעת נגרמו על ידי התובע.

ובאשר לחוות דעת זו, ברצוני לציין העובדות הבאות:

א)
חוות הדעת של השמאי הוכנה ביום 30.8.10 לאחר פינוי הנכס על ידי התובע ובכותרת חוות הדעת ציין השמאי: " אומדן עלויות תיקון נזקים".
השמאי ביקר בנכס בתאריך 25.8.10 – אחרי הפינוי- אך הוא לא ידע וגם לא יכול היה לדעת מה היה מצב הנכס לפני הפינוי.
השמאי קבע רק העלויות של נזקים ולצורך כך, נעזר בחוות דעת אחרת של השמאי ארז שלום שניתנה ביום 12.8.09 – חוות דעת שנעשתה עבור הכונס, אך חוות דעת זו כלל לא הוגשה.

ב)
אני מקבל את טענת התובע, שהשמאי לא ביקר לפני פינוי הנכס ולכן אין השמאי יודע – והוא גם לא יכול לדעת- מה היה מצב הנכס לפני הפינוי ואם חלק, לפחות, מאותם נזקים לא היו עוד קודם הפינוי.
השמאי מציין בפירוש, שהוא לא ביקר בנכס לפני הפינוי ושחוות דעתו נשענת על מה שצוין בחוות דעתו של מר ארז שלום ועל מה שנאמר לו בע"פ. (ראה סעיף 6.4. לחוות דעתו)

ג)
לכן, לא הוכיח הנתבע – הן באמצעות הכונס והן באמצעות השמאי- שכל הנזקים אשר פורטו בחוות דעתו של השמאי, נגרמו על ידי התובע בטרם הפינוי ושלא היו קיימים בעת שהתובע עדיין החזיק בנכס.
אמנם ביום 6.12.10 הודיע הכונס במכתב לנתבע, שעם פינוי הנכס ומסירת המפתחות, התברר שהתובע גרם נזק והרס רב לנכס, אך זאת שוב בהסתמך על חוות דעת של השמאי, אשר ממנו אין ללמוד אם אותם נזקים או חלק מהם נגרמו סמוך לפינוי או בכל מועד אחר שקדם בהרבה להוצאת המכרז או לפינוי.
בנוסף לכך, עלי גם להוסיף – את שכבר ציינתי לעיל- כי ביום 22.8.10 אישר הכונס – בכתב- את הפינוי מבלי להביע כל הסתייגות לגבי נזק שנגרם לנכס. (ראה נספח 3 לכתב ההגנה לתביעה שכנגד).

ה.
א)
טענת הנתבע, על פלישתו של התובע ללא רשות לנכס איננה רלוונטית
לנשוא משפט זה – מה עוד שהתובע טוען שהוא לא פלש, אלא שהיה שם
בידיעתה של בעלת הנכס הגב' רות מגן אשר התגוררה באוסטרליה ובידיעת מיופת כוחה בארץ ואין גם לטענת התובע על כי השקיעה בנכס בשל העזובה נפקה מינה לנשוא תביעה זו, משום שהפלישה או אי הפלישה, ההשקעה לה טוען התובע, הם עניינים שבין התובע ובין בעלת הנכס ואין זה מעניינו של הנתבע, אשר לא היה הבעלים של הנכס בטרם החל התובע להחזיק בו.

ב)
עם זאת, זה כן מעניינו של הנתבע מצבו של הנכס בעת הרכישה, שכן הנתבע רכש את הנכס במכרז מאת כונס נכסים והיה עליו לקבל הנכס לידיו – במצבו, כפי שהיה ערב המכירה.
לכן, במקרה זה לא יכול היה התובע לעשות דין לעצמו ולהוציא מהנכס אותם פריטים, שהוא אכן מודה שהוציא מהנכס.
אם הייתה לתובע טענה כלשהי בדבר ההשקעה או החזר ההשקעה בנכס- ייתכן והיה לו דין ודברים בקשר לכך עם בעלת הנכס, אך לא לגבי הנתבע, אשר רכש הנכס כמות שהוא ביום הרכישה.

ג)
לכן, היות והתובע הוציא מהנכס את אותם פריטים, שהוא הודה שהוציא – עליו לפצות את הנתבע בעלות תיקונם או בהחזרת המצב לקדמותו.

8.
לאור הנימוקים שפורטו בהרחבה לעיל, אני מחליט כדלקמן:

א.
אני מחייב את הנתבע הרב יצחק היגרי לשלם לתובע שמואל כץ
סך של 10,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה – 24.11.10- ועד התשלום בפועל.
אין מקום לקבל את דרישת התובע להעניק לו גם את הסך של 2,500 ₪ עלות שימוש ומעבר בתשתיות החשמל אשר נרכשו מכספו, שכן ראשית, סכום זה לא מופיע במסגרת תביעתו של התובע אלא בכתב הגנה בלבד ושנית, שהוא החשוב לעניינינו, העלות הנדרשת כלל לא הוכחה והסכום נרשם כך על דרך הסתם.

ב.
א)
אני מקבל בחלקה את התביעה שכנגד שהגיש הנתבע נגד התובע ואני
מחייב את הנתבע שכנגד שמואל כץ
לשלם לתובע שכנגד הרב יצחק היגרי את הסך של 7,050 ₪ הכולל סכומים עבור הפריטים שערכם מופיעים בחוות דעת של השמאי ואשר התובע מאשר שהוא הוציא אותם, כגון: הוצאות עבור אסלה סך 700 ש"ח, עלות מתקן הדחה מים (ניאגרה) בסך 200 ₪, עבור חיבור האסלה לביוב ולמים סך של 700 ₪, עבור התקנת גופי תאורה (פלורסנטים) בסך של 1,800 ₪, עבור פירוק 5 חלונות אלומיניום שנהרסו על ידי התובע בסך של 350 ₪ ועבור התקנת 5 חלונות חדשים – במקום אלה שנלקחו/נהרסו על ידי התובע בסך של 3,500 ₪.
הסך של 7.050 ₪ ישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה שכנגד -16.12.10- ועד התשלום בפועל.

ב)
לגבי יתר הפריטים המופיעים בחוות דעתו של השמאי, נדחית התביעה שכנגד, משום שלא הוכח שהתובע גרם להם נזק וגם לא הוכח שנזקים אלה לא היו גם לפני פינוי הנכס על ידי התובע.

ג.
לאור הנסיבות ולאור העובדות שפורטו לעיל, אני מחליט שלא לחייב בהוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו.

ד.
הסכומים בהם חייבתי כל אחד מהצדדים ניתנים לקיזוז.

ניתן היום 27.5.11 (כג' באייר התשע"א) בהיעדר הצדדים והמזכירות תעביר העתק פסק הדין לכ"א מהצדדים.














תק בית משפט לתביעות קטנות 46380-11/10 שמואל כץ נ' הרב יצחק הגרי (פורסם ב-ֽ 27/05/2011)