פסקי דין על רחמים מלול

3888/11 בשפ     05/06/2011




בשפ 3888/11 מדינת ישראל נ' רחמים מלול




החלטה בתיק בש"פ 3888/11



בבית המשפט העליון


בש"פ 3888/11



בפני
:

כבוד השופט ח' מלצר


המבקשת:
מדינת ישראל



נ


ג


ד



המשיב:
רחמים מלול


בקשה רביעית להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996

תאריך הישיבה:

כ' באייר התשע"א (24.05.11)
בשם המבקשת:
עו"ד נעימה חנאווי
המשיב:
בעצמו

החלטה

1.
בפני
י בקשה רביעית לפי הוראות סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996

(להלן:
חוק המעצרים
), להארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים, שיימנו החל מתאריך 26.5.2011, או עד למתן פס"ד בת"פ 2570/09 בבית משפט השלום באשדוד, לפי המוקדם מביניהם.

להלן אביא בתמצית את הנתונים הרלבנטיים להכרעה במכלול.

2.
כנגד המשיב הוגש בתאריך 29.11.2009 כתב אישום המייחס לו, בשישה אישומים, עבירות רבות של: קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 לחוק העונשין, התשל"ז-1977

(להלן:
חוק העונשין
); ניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 415 ו-25 לחוק העונשין; הונאה בכרטיס חיוב והונאה בכרטיס חיוב בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 17 לחוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו-1986;
הפרת הוראה חוקית, לפי סעיף 287(א) לחוק העונשין; התחזות לאחר, לפי סעיף 441 לחוק העונשין; וכן מעשה מגונה, לפי סעיף 348(א) בנסיבות סעיף 345(א)(2) לחוק העונשין.


על פי הנטען בכתב האישום, במהלך החודשים אוקטובר ונובמבר 2009,
בעת שהמשיב היה נתון בחלופת מעצר בבית אחותו, תחת איזוק אלקטרוני והגבלות חמורות על שימוש במכשירי טלפון וגלישה באינטרנט, הוא התקשר לבתי עסק רבים ברחבי הארץ, הזדהה כנציג חברת אשראי, וביקש, באמתלות שונות, פרטי כרטיסי אשראי של לקוחות שביצעו רכישות באותם בתי עסק. לאחר קבלת פרטי האשראי הנ"ל ביצע המשיב רכישות שונות, דרך הטלפון, באמצעות הפרטים שקיבל, כאשר הוא מזדהה כבעל הכרטיס. נסיבותיה המחמירות של ההונאה נלמדות, בין היתר, מכך שלצורך ביצוע הרכישות, כך על פי עובדות כתב האישום, היה המשיב משתמש במספר רב של כרטיסי "סים" הנושאים מספרים סלולאריים שונים, ומכך שהרכישות בוצעו בסכומים גבוהים. עוד נטען בכתב האישום, כי בגדרי האישום החמישי, התקשר המשיב לאישה, הציג עצמו כרופא העורך מחקר בקרב חולי פסוריאזיס והציע לה להתארח על חשבונו בבית מלון – בתמורה להשתתפותה במחקר. המשיב הזמין עבור האישה חדר עליו שילם בכרטיס אשראי שאת פרטיו השיג במרמה. בעת ששהתה האישה במלון, התקשר אליה המשיב וביקש, כביכול במסגרת מחקרו, כי תתפשט, תיגע במקומות אינטימיים בגופה ותפרט בעבורו את תחושותיה.

3.
בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המדינה לבית משפט השלום הנכבד באשדוד בקשה למעצרו של המשיב עד לתם ההליכים כנגדו. לדיון בבקשה שנקבע לאותו היום, לא התייצב סנגור מטעם המשיב, לאחר שהסנגורים אשר המשיב הפנה אליהם – מסרו שאינם מייצגים אותו. כב' השופטת

נ' שמואלי-מאייר
דחתה את הדיון בבקשה לצורך הסדרת ייצוגו של המשיב, וקבעה כי אם לא יעלה בידי המשיב למנות לעצמו סנגור פרטי – הוא ייוצג על ידי הסנגוריה הציבורית.

מאחר שנתגלעו בעיות רבות בהסדרת ייצוגו של המשיב, אשר החליף שלושה סנגורים שונים שמונו לו מטעם הסנגוריה הציבורית – נדחה הדיון בשאלת מעצרו, תוך שהמעצר מוארך מדיון לדיון, עד לתאריך 27.1.2010. בדיון שנערך בתאריך זה יצג את המשיב עו"ד דורון שטרן מהסנגוריה הציבורית, אשר ביקש כי המשיב יופנה לשירות המבחן לצורך עריכת תסקיר מעצר. בית המשפט הנכבד (כב' השופט
א' ברגנר
) קבע כי קיימות ראיות לכאורה וקיימת עילת מעצר כנגד המשיב ולכן האריך את מעצרו עד לתם ההליכים כנגדו. עקב הזמן הרב שחלף מאז הגשת כתב האישום, והתמשכות ההליכים כתוצאה מאי הסדרת ייצוגו של המשיב – דחה בית המשפט הנכבד את בקשת הסנגור להכנת תסקיר מעצר.

4.
משלא נסתיים משפטו של המשיב בתם תשעת חודשי המעצר הראשונים הגישה המדינה בקשה להארכת מעצרו של המשיב. בקשה זו התקבלה על ידי חברתי השופטת

א' פרוקצ'יה
בתאריך 30.8.2010 (בש"פ 6087/10). בתום 90 הימים הוגשה בקשה נוספת, ובתאריך 21.11.2010 האריכה חברתי, השופטת
מ' נאור
את מעצרו של המשיב ב-90 ימים נוספים (בש"פ 8392/10). בתאריך 17.2.2011, הוארך המעצר פעם נוספת ב-90 ימים, על ידי חברי השופט
א' רובינשטיין
(בש"פ 1128/11) – לאחר בקשת המדינה ולנוכח הסכמתו של המשיב להארכה זו.

5.
משפטו של המשיב החל בתאריך 7.12.2009, אך מאז חלו בו עיכובים רבים, בעיקר בשל הצורך להסדיר את ייצוגו של המשיב, אשר סרב לשתף פעולה עם חמישה סנגורים שונים שהוצעו לו מטעם הסנגוריה הציבורית, וכעת הוא מייצג את עצמו בהליך. נכון לרגע זה, נסתיימו הדיונים במשפט והכרעת הדין נקבעה לתאריך 6.6.2011.

טענות הצדדים

6.
המדינה סבורה כי המעשים החמורים המיוחסים למשיב, בצירוף העובדה כי אלו בוצעו לטענתה בעת שהיה משוחרר בתנאים מגבילים במסגרת פרשה אחרת בה הוא מעורב – מחייבים את המשך מעצרו של המשיב. המדינה מוסיפה כי מספרן הרב של העבירות המיוחסות למשיב, והתחכום הנדרש לביצוען מעידים על מסוכנותו הרבה לביטחון הציבור. כמו כן מבקשת המדינה להפנות לכך שלמשיב עבר פלילי עשיר, ועומדים כנגדו מספר מאסרים על תנאי. לבסוף מבקשת המדינה להזכיר כי את העיכובים הרבים שגרמו להתמשכות ההליכים בעניינו של המשיב – יש לזקוף בעיקר לחובתו של המשיב, אשר מנע את התקדמות המשפט בקצב מהיר. המדינה סבורה כי נוכח המועד הקרוב שנקבע לשימוע הכרעת הדין – קיים יסוד סביר להאמין כי משפטו של המשיב יסתיים בתוך תקופת הארכת המעצר הנוכחית, אם זו תענה.

7.
המשיב, שייצג את עצמו גם בדיון שהתקיים בפני
, התקשה להציג את טיעוניו באופן סדור, אך הדגיש כי בקשתה של המדינה רצופה טעויות ואי דיוקים. המשיב טוען כי העובדה ששוחרר לחלופת מעצר בתיק אחר בעבר מלמדת כי לא נשקפת ממנו מסוכנות לבטחון הציבור, ולכן ניתן לשחררו גם במקרה זה. המשיב מוסיף כי להבנתו
הכרעת הדין צפויה לזכותו כליל מכל האישומים כנגדו ולפיכך אין כל הצדקה להמשך מעצרו.

דיון והכרעה

8.
לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טיעוני הצדדים –

הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת המדינה להתקבל
.

אביא להלן, בקצרה, את הטעמים שהובילוני למסקנה זו.

9.
במסגרת בקשה להארכת מעצר על פי סעיף 62 לחוק המעצרים, נדרש בית המשפט לאזן בין זכותו של הנאשם לחירות לבין זכות הציבור לביטחון ולמיצוי ההליכים עם הנאשם. אחד השיקולים המרכזיים שיש לשקול בעת ההכרעה בבקשה מסוג זה הוא קצב ניהול המשפט (ראו: בש"פ 3054/08

מדינת ישראל
נ' סריאנו
(לא פורסם, 30.6.2008); בש"פ 2248/09
מדינת ישראל
נ' אוחיון
(לא פורסם, 18.3.2009)). יחד עם זאת, קצב ניהול המשפט הוא רק שיקול חשוב אחד בעת הכרעה בבקשה לפי סעיף 62, ועל בית המשפט להוסיף ולבחון את מכלול השיקולים הרלבנטיים, ובין השאר את: מסוכנותו של הנאשם
והחשש, אם קיים, להימלטותו מן הדין.

10.
במקרה דנן, חומרת העבירות המיוחסות למשיב, התחכום בו בוצעו ומספרן הרב, בצירוף העובדה כי העבירות בוצעו

בעת שהמשיב היה נתון בחלופת מעצר
– אינם מאפשרים לשחררו בשלב זה לחלופת מעצר. מסוכנותו של המשיב נלמדת גם מהעובדה שתלויים ועומדים כנגדו מספר מאסרים על תנאי בני הפעלה. כל הגורמים הללו מעצימים את מסוכנותו של המשיב באופן שאינו ניתן להפחתה מספקת לעת הזו באמצעות חלופת מעצר.

11.
במקרה שלפנינו אכן חלו עיכובים רבים במהלך ניהולו התקין של המשפט, אך עיכובים אלו נגרמו, כפי שצוין גם בהחלטותיהן של חברותי, השופטות

א' פרוקצ'יה
ו–
מ' נאור
– בעיקר כתוצאה מהתנהגותו של המשיב (אשר הביאה לדחייתם של מספר דיונים). גם חוסר נכונותו של המשיב לקבל ייצוג משפטי מטעם הסנגוריה הציבורית, זאת על אף שנעשו נסיונות שונים בעניין זה – הובילה לדחייתם של דיונים נוספים שכבר נקבעו, ושיבשה ככלל את מהלכו התקין של המשפט.


כעת, משנסתיימה פרשת ההגנה, נשמעו סיכומי הצדדים ונקבע מועד לשימוע הכרעת הדין – סופו של המשפט נראה קרוב ולפיכך אינני רואה מנוס מלהעתר לבקשת המדינה.

12.
נוכח כל האמור לעיל –

הגעתי לכלל מסקנה כי

דין בקשת המדינה להתקבל
. מעצרו של המשיב יוארך איפוא ב-90 ימים, שיימנו החל מתאריך 26.5.2011, או עד למתן פס"ד בת"פ 2570/09 בבית משפט השלום באשדוד, לפי המוקדם מביניהם.


ניתנה היום, ג' בסיון התשע"א (5.6.2011).




ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

11038880_k02.doc

יא

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il








בשפ בית המשפט העליון 3888/11 מדינת ישראל נ' רחמים מלול (פורסם ב-ֽ 05/06/2011)