פסקי דין על אירנה ליסק | פסקי דין על ולנטין ליסק | פסקי דין על אביגדור יצחקי |

3454/09 פ     24/05/2011




פ 3454/09 מדינת ישראל פמת"א (מיסוי וכלכלה) נ' אירנה ליסק, ולנטין ליסק, אביגדור יצחקי








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



ת"פ 3454-09 מ.י. פרקליטות מחוז ת"א-מיסוי וכלכלה נ' ליסק ואח'



בפני
כב' השופטת דניאלה שריזלי



מדינת ישראל – פמת"א (מיסוי וכלכלה)
ע"י ב"כ עו"ד איריס שמואלי



נגד

הנאשמים
1.
אירנה ליסק
2.
ולנטין ליסק
ע"י ב"כ עו"ד אלי זהר

3.
אביגדור יצחקי
ע"י ב"כ עו"ד יהושע רזניק ועו"ד ז'ק חן


ה ח ל ט ה

בעניין הנאשמים 1 ו-2

הנאשמים 1 ו-2 (להלן: "המבקשים") שבים ועותרים לבטל את כתב האישום מכוחו של סעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982.

בקשה זו הוגשה, לדברי ב"כ המבקשים, בהמשך להחלטתי מיום 14.4.10, ובעקבות נסיבות חדשות שבמרכזן פסק הדין אותו פרסם ביהמ"ש העליון ביום 27.3.11 - בג"צ 492/11 יחיא טורק נ' פרקליט המדינה ואח'.

לטענת המבקשים, לאחר שהודתה המאשימה כי נפל פגם בהתנהלותה, ולאור ההודעות הסותרות ששיגרה אל המבקשים, ומשקבע ביהמ"ש העליון הלכה חדשה בבג"צ 492/11, לפיה, צריכה היתה פרקליטות המדינה לכבד את הסדר הטיעון שנכרת בינה לבין הנאשם, טורק, כאשר לא חל שינוי בנסיבות האובייקטיביות, כשהטעם הוא שמירה על אמינות השלטון ואמון הציבור ברשויות התביעה, ראוי להחיל הלכה זו גם על עניינם של המבקשים, ויש לעשות זאת כבר עתה.

ב"כ המאשימה מתנגדת לבקשה מהטעמים הבאים:
1.
החלטת ביהמ"ש הביאה לסיום המלאכה, והכריעה בסוגיה שהעלו המבקשים זה מכבר.
2.
פסק הדין בבג"צ 492/11 איננו מהווה הלכה חדשה אלא מאמץ את בג"צ 218/85 ארביב נ' פרקליטות מחוז ת"א, ומסתמך עליו. מה גם, שמדובר בכיבוד הסדר טיעון, מה שלא כן בעניינם של המבקשים.
3.
המבקשים לא הצביעו על תנאים חדשים או חריגים המצדיקים עיון מחודש נוסף בהחלטה שניתנה כבר.
4.
מאחר שההחלטה הקודמת הושתתה על איזון בין ערכים, ונקבע שהתביעה הכללית לא חרגה מסמכותה, אין הצדקה להתערב בקביעה זו.

שקלתי טענות הצדדים ולהלן החלטתי:

בהחלטה הקודמת, זו שניתנה ביום 14.4.10, פרטתי את השתלשלות העניינים לגבי המבקשים מתחילתה ועד סופה. עמדתי על הפגמים בהתנהלותה של הפרקליטות כלפיהם. קבעתי שהתנהלות זו מעוררת בי תרעומת והסתייגות. עוד קבעתי, בהסתמך על בג"צ 218/85 בעניין ארביב, שעל הרשות לקיים הבטחות, זאת, מההיבט המוסרי, מההיבט האתי וגם כדי לשמר את אמון הציבור במערכת הפלילית ובשלטון החוק. מה גם, שלא הוברר לעומקו פשר ההיפוך שחל ביחסה של המאשימה אל המבקשים, והיפוך זה נותר מטריד ומקומם.

כנגד זאת, עמדו לנגד עיני מספר שיקולים, שהראשון בהם, חומרת העבירות המיוחסות למבקשים, והשיקול השני, שאינו פחות בחשיבותו - החיוניות והחשיבות שבהוצאת האמת לאור; ובמקרה זה - חלק נכבד מהטיעונים שהעלו המבקשים לביסוס עתירתם לביטול כתב האישום נראו בעיניי טעונות עיון והוכחה הן ביחס לטענותיהם בדבר הפגיעה בזכויותיהם, וכמוהן, הטענות בדבר תום ליבם בהליך הגילוי מרצון, משמע, שהם לא נטלו חלק במצג השקרי שהציג רוה"ח יצחקי לפקיד השומה, ולא ידעו על כך דבר; וכי הוטעו לחשוב (משורת המסמכים שראו) שהניחו את דעתם של רשויות המס וכי ההליך נסתיים (סעיף 33 להחלטתי הקודמת). כל הטענות הללו צריכות וראויות להתברר במהלך משפט, במסגרת העדויות שתישמענה.

שיקול אחר שהינחה אותי נעוץ בההתרשמותי כי נסיבות אקראיות הביאו את המאשימה לגלות שנפלה קרבן למצג שקרי מצד המבקשים, כך, שלא ניתן לומר באורח חד משמעי כי המאשימה נהגה בזדון ובשרירות לב כלפיהם (סעיף 38 להחלטתי הקודמת). נתתי אכן משקל לעקרון היסוד שבא לידי ביטוי בבג"צ 844/86 דותן נ' היועץ המשפטי לממשלה ו-2 אח', לפיו, רשאית רשות מינהלית לשוב ולשקול את החלטותיה ולשנותן; במיוחד כך, כאשר מתחייבת הערכה מחדש של העובדות (סעיף 39 להחלטתי הקודמת). אולם, שיקול זה היה רק אחד השיקולים, ולא העיקרי שבהם.

לאחר שערכתי איזון בין השיקולים, וקבעתי כי התביעה הכללית לא חרגה מסמכותה בהחליטה להעמיד את המבקשים לדין, חרף הודעתה הקודמת אליהם, לא היה מנוס מהמסקנה, כי למרות הפגיעה במבקשים, גובר משקלו של האינטרס הציבורי שבהעמדתם לדין.

עמדתי נותרה בעינה, ולפיה, טענות המבקשים לגבי הפגיעה בזכויותיהם הן כבדות משקל, והמהלכים שביצעה המאשימה רצופים פגמים. אלא שלא ניתן לי לקבוע כי החלטת המאשימה חרגה בברור ממתחם הסבירות; ובהשלכה לבג"צ 492/11 (עניין טורק), הסדר טיעון לא היה כאן.

אזכיר, לא שללתי אפשרות שבסיומו של ההליך, לאחר שתשמענה הראיות, אדרש שוב להחלת הדוקטרינה של הגנה מן הצדק מתוך ראייה שנכון ומוצדק, במכלול הנסיבות לבטל את האישום הראשון או לזכות את המבקשים. לגישתי, הנסיבות שהכתיבו את הצורך בשמיעת הראיות נותרו בעינן.

קביעותיי אלה, אינן משתנות נוכח האמור בבג"צ 492/11.

על כן, ובכפוף לתנאים שקבעתי בהחלטתי מיום 14.4.10, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ' אייר תשע"א, 24 מאי 2011, בהעדר הצדדים.








פ בית משפט שלום 3454/09 מדינת ישראל פמת"א (מיסוי וכלכלה) נ' אירנה ליסק, ולנטין ליסק, אביגדור יצחקי (פורסם ב-ֽ 24/05/2011)