פסקי דין על אבי ביטון | פסקי דין על אדהם סעיד אגא | פסקי דין על פיראס נעימי ואח' |

49373-03/11 מת     09/06/2011




מת 49373-03/11 מדינת ישראל נ' אבי ביטון, אדהם סעיד אגא, פיראס נעימי ואח'




לך



st1\:*{behavior: }



בית המשפט המחוזי בנצרת

מ"ת 49373-03-11 מדינת ישראל
נ' ביטון(עציר) ואח'



09 יוני 2011




49341-03-11


בפני
כב' השופט דני צרפתי


המבקשת
מדינת ישראל


נגד

המשיבים
1.
אבי ביטון
(עציר)
2.
אדהם סעיד אגא
(עציר)
3.
פיראס נעימי (עציר)
4.
בילאל סחניני (עציר)

<#2#>
נוכחים:
בשם המבקשת: עוה"ד אילנה ירושלמי וגיל דביר
.
בשם המשיב 1: עוה"ד יהלי שפרלינג ודורון נוי
.
בשם המשיב 2: עו"ד סבן
בשם המשיב 3: אין הופעה
בשם המשיב 4: עוה"ד ואסים דאהר ואיאד עזאם, מהסנגוריה
המשיבים: הובאו על ידי הליווי

<#5#>
<#8#>
החלטה

להקדים כי בעניינם של המשיבים 2-4, הוסכם על דחייה בדיון לצורך מיצוי הליכי גישור המתנהלים בין הצדדים. בהתאם החלטה זו מתייחסת למשיב 1 בלבד.

בפני
בקשת המאשימה להורות על מעצרו של המשיב 1, (להלן: "המשיב"), עד תום ההליכים נגדו בתיק העיקרי (ת"פ 49341-03-11).

על פי כתב האישום (האישום הראשון) ובתמצית, מיוחסות למשיב, יחד עם הנאשים האחרים, ביצוע עבירות של סחר בסם מסוכן, אחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית בלבד, קשירת קשר לביצוע פשע ועוד.

על פי התיאור בכתב האישום, עובר ל – 09.03.11, החל המשיב בקשירת קשר לביצוע עסקת הסמים נשוא כתב האישום, כאשר העסקה יצאה אל הפועל ב – 09.03.11 והיא כללה תיאום מורכב ומתוחכם בין הנאשמים, לרבות החלפת כלי רכב על ידי המשיב, חבירה בכלי רכב שונים לנקודת מפגש, תוך תיאום טלפונים ו"פתיחת ציר", ביצוע העסקה, והתפזרות.

במסגרת האישום הראשון, קנה המשיב 100 גרם קוקאין, על צד העיקר מאת הנאשם 2.

על פי כתב האישום המתוקן שהוגש טרם הדיון היום, מיוחס למשיב דנן, אישום שני נוסף, ואשר על פי מיוחס למשיב סחר בסם מסוכן במספר הזדמנויות שונות, סם מסוכן מסוג חשיש בכמות שאינה ידועה למאשימה ושלא לצריכה עצמית בלבד.

בישיבת 11.04.11, הסכים כלל המשיבים לקיומן של ראיות לכאורה ועילות מעצר בנוגע לאישום הראשון והעיקרי.
בישיבת היום, אישר ב"כ המשיב קיומן של ראיות לכאורה גם ביחס לאישום השני, זאת במצומצם ביחס לעסקאות המיוחסות אל מול עוז ממן.
(על יסוד ההסכמה במעמד הדיון היום, ולצורך הבקשה שבפני
אתייחס באישום השני רק ביחס לעסקאות המיוחסות מול צד ג' בשם עוז ממן ולא לעסקאות אל מול פרוספר).

לאור המפורט, אינני נדרש לעסוק בהרחבה ובהעמקה בסוגיית הראיות לכאורה, באשר לעבירות המיוחסות למשיב.

מכל מקום, ולקראת תחילת הדיונים עיינתי בתיק החקירה ועל בסיס עיון בו אוכל לומר כי טוב עשה המשיב שהודה בקיומן של ראיות לכאורה, כאשר הראיות לכאורה אכן מוצקות ומסתמכות בעיקר על האזנות במשולב עם דוחות עיקוב הכוללים ציון מספרי רישוי, ותיאור של המעורבים כשמכלול הראיות לכאורה האמור מספר באופן ברור ומוחשי את השתלשלות עסקת הסמים נשוא האישום הראשון.

רואה להדגיש כבר בשלב זה, כי ההשתלשלות המפורטת, כמו גם עיון בתוכן חקירותיו של המשיב, כשלאמור יש להוסיף את העובדות נשוא האישום השני, מלמדות לכאורה כי המשיב דנן היה דמות החיה והיוזם של העסקה נשוא האישום הראשון, כשכאמור נערכה בתחכום, בתכנון ובמערך משומן היטב.
האמור לענייננו משליך בבירור לשאלת המסוכנות, כמו גם לשאלה עד כמה ניתן לתת אמון במשיב זה, על ההתנהלות העבריינית, מידת התחכום והתעוזה העולה לכאורה ממעשיו.

ההשתלשלות העובדתית מלמדת לכאורה כאמור כי המשיב עוסק בסחר בסמים באופן נרחב, בהיקפים משמעותיים ואין בפני
נו עבריין המעורב בעסקאות סמים אך ורק לצריכה עצמית כפי שהוא מבקש להציג במהלך חקירותיו, לרבות זו שהוצגה ב – 28.01.11. (בהקשר זה, אינני רואה לזקוף לזכותו את הפירוט שראה להציג בפני
חוקריו לעניין התמכרותו לסמים, כשלכאורה מדובר במהלך שבא להרחיק חשדות נגדו לעניין סחר בסמים).

המשיב כאמור אישר קיומה של עילת מעצר בעניינו, כאשר גם הדברים עולים מחזקת המסוכנות הקבועה בסעיף 21 (א') (1) (ג) (3) לחוק המעצרים.

הלכה פסוקה היא כי בתי המשפט נוהגים במדיניות נוקשה לגבי עברייני סמים ובפרט באלה המעורבים בסחר בסמים והמספקים את הסם, זאת לאור הסכנה הרבה הטמונה בהפצת הסם לציבור הרחב, עד אשר גם נקבע כי הסחר בסם הוא ראש וראשון לעבירות, ועד כי דומה כי אין עבירה חמורה ממנו מבחינת הנזק לחברה.

בהתאם נקבע כי אפשרות של נאשם בסחר בסמים ישוחרר ממעצר בתנאים מגבילים, הינה אפשרות נדירה ביותר.

בהקשר זה ולענייננו להוסיף כי החשש המוצק כי סוחר סמים ימשיך בעיסוקו גם בתנאי שחרור מגבילים ככל שיהיו, כמו גם, מידת האמון הנמוכה שיש לייחס לעבריינים שכאלה, מחזקים את המסקנה כי על דרך הכלל אין לשחרר עברייני סם כבענייננו לחלופות מעצר.

בעניין זה וכהפניה בלבד ראה, בש"פ 7931-07, מדינת ישראל
נגד קנדיל, לא פורסם, 23.09.07, על אזכורי הפסיקה המפורטים שם.

בענייננו ביקש ב"כ המשיב למצוא חריג לטובת המשיב בהתבסס על רצונו ונכונותו להשתלב בהליך גמילה, תוך הפנייה להלכה העדכנית בעניין של בית המשפט העליון (בש"פ 1981-11) מדינת ישראל
נגד סויסה, לא פורסם, מיום 21.03.11.

בנדון הדגיש ב"כ המשיב את עברו הנקי יחסית של המשיב, את נכונותו להשתלב בהליך גמילה, עוד טרם מעצרו, כאשר הוא גם ביצע שלבים מעשיים בעניין, את המלצת שירות המבחן בעניין וכן את נסיבות חייו הקשות, המצדיקות כשלעצמן את הפניית המשיב להליך גמילה על מנת שמשפחתו הזקוקה לו כל כך, תוכל לזכות באב ובעל "חדש", כאשר ההסתבכויות כולן נובעות מהתמכרותו לסם.

לעניין תסקיר שירות המבחן, אשלים כי תסקיר שירות המבחן התרשם כי לאור מצבו ותפקודו הנוכחי של המשיב כמכור לסם מלמד על רמת מסוכנות להישנות התנהגות פורצות גבולות,
יחד עם זאת קיים לדידם פוטנציאל ממשי לניהול אורח חיים מאוזן בעזרת תמיכת המשפחה אם יתגייס לתהליך טיפולי משמעותי ממושך לגמילה מסמים.
על פי התסקיר,
יש נכונות של המשיב ומשפחתו שהמשיב ישתלב בתוכנית גמילה מסמים ובפני
ו הוצגו אישורים מהיחידה לטיפול בנפגעי סמים בעיריית אור עקיבא, וחיפה, מהם עולה כי המשיב פנה לטיפול ותוכנית גמילה, הוא היה אמור לעבור בדיקות רפואיות אולם לא הספיק לעשות כן בשל שביתת העו"ס ובשל מצבו הנוכחי.

האמור הוביל את שירות המבחן לדעה כי יש מקום לאפשר למשיב לממש את כוונותיו השיקומיות, ועל כן הומלץ לאפשר לו להשתלב במסגרת טיפולית מתאימה לגמילה מסמים, תחילה באשפוזית ואחריה לטיפול בקהילה, בתוכנית טיפולים מסודרת שתגובש עבורו, הכל בטיפול שיחל בשיטת מדלת לדלת.

במהלך הדיון היום הציג ב"כ המשיב אישור מרכז החלמה תמרה, הנכון לקבלו לאשפוזית לאחר השלמת בדיקות.

אקדים כי אין מחלוקת על כך שהמשיב זקוק לטובתו ולטובת משפחתו ולאינטרס הציבורי לעבור הליך גמילה מסמים, להם הוא מכור, על פי הודאתו.
ברם, לא מצאתי בעניינו כל הצדקה ותוך סיכון האינטרס הציבורי להורות על תחילת תהליך גמילה בשלב המעצר.
הכלל הוא שהליכי גמילה מסמים מקומם בשלב העונש ולא בשלב המעצר, ורק במקרים חריגים יורה בית המשפט, מקום בו מתקיימת עילת מעצר על שחרור לצורך הליך גמילה במסגרת של חלופת מעצר עוד בטרם נשפט.

החריגים יוכרו בדרך כלל במקרה בו הנאשם מצוי ערב מעצרו בעיצומו של הליך גמילה מסמים, ולאחר שבית המשפט נוכח כי יש בשחרור לאיין באיזון הדרוש את המסוכנות וכי סיכויי הצלחת הטיפול, כמו גם נכונותו של הנאשם להתחיל בטיפול, אמיתיים וממשייים.

ראה בעניין בש"פ 7017-10, עטיה נגד מדינת ישראל
, לא פורסם, 05.10.10, על אזכורי הפסיקה הנרחבים המפורטים שם.

עיון בבש"פ 1981-11 המוזכר לעיל, אינו מלמד כי חל שינוי מהותי בכללים האמורים, כשהדגש בכל מקרה הוא על הנסיבות הפרטניות של המקרה הרלוונטי, ומתוך הכרה שנכון להימנע מחריגים נוקשים בדגש לשאלה האם העצור שבדיון מצוי בעיצומו של הליך גמילה, בתחילתו וכדומה.

בענייננו לאחר בחינה לא נוכחתי כי יש מקום והצדקה להחלת החריג, עם כל הכבוד והמשקל שיש לייחס להמלצת שירות המבחן בענייננו;

המשיב דנן, למעשה לא החל בהליך גמילה על פי כל מבחן מרוכך שלא יהיה בעניין, כאשר את פעולותיו ערב מעצרו ניתן להגדיר לכל היותר כניסיונות גישוש, לקראת הליך גמילה.

מכל מקום, ברור לטעמי כי השלב ההתחלתי בו היה המשיב, בוודאי לא מוביל למסקנה כי עלול להיגרם למשיב נזק אם "תהליך" הגמילה בו החל יופסק, ובוודאי לא באופן הגובר על הנזק העלול להיגרם לציבור אם המשיב ישוחרר ממעצר לצורך המשך ה"תהליך".

העבירות המיוחסות למשיב, נסיבות ביצוען, התחכום העולה מהם ובעיקר חוסר האמון המתחייב כלפי המשיב מהתמונה הכללית הנ"ל, מובילים למסקנה כי אין מקום להמר על ביטחון הציבור ושלומו, או לחרוג בעניינו מהכלל הקבוע לפיו הליכי גמילה מקומם בשלב העונש כמפורט.

אוסיף כי הגרסה המיתממת לכאורה של המשיב, כמי שמשתמש בסמים בלבד, אל מול המעשים המיוחסים לו, מחזקים את החשש המפורט הן לשאלה האם ניתן להקהות את מסוכנות המשיב, הן למידת האמון שיש לתת במשיב ולצערי גם לשאלת סיכויי הצלחת הליך הגמילה בשלב זה.

בנסיבות תיק זה, כמפורט, אין בנסיבות חייו העצובות של המשיב, כמו גם מצוקת בני משפחתו כדי להטות את הכף לטובתו.

לסיכום אם כן, אני מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו.
<#9#>

ניתנה והודעה היום ז' סיון תשע"א, 09/06/2011 במעמד הנוכחים.



דני צרפתי
, שופט










מת בית משפט מחוזי 49373-03/11 מדינת ישראל נ' אבי ביטון, אדהם סעיד אגא, פיראס נעימי ואח' (פורסם ב-ֽ 09/06/2011)