פסקי דין על כאיד אזברגה | פסקי דין על חאלד אזברגה | פסקי דין על עבדֿ אלֿ עזיז אזברגה | פסקי דין על מוניות יצחק רבין | פסקי דין על חליל אזברגה | פסקי דין על יוסף אזברגה |

2722/06 א     10/06/2011




א 2722/06 כאיד אזברגה, חאלד אזברגה, עבדֿ אלֿ עזיז אזברגה נ' מוניות יצחק רבין בע"מ, חליל אזברגה, יוסף אזברגה








st1\:*{behavior: }
בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



10.6.11

ת"א 2722/06 אזברגה כאיד ואח' נ' מוניות יצחק רבין בע"מ
ואח'

ת"א 1127/07 אזברגה עבד ואח' נ' מוניות יצחק רבין בע"מ
ואח'




לפני כבוד השופט אבי זמיר


התובעים בת"א 2722/06


התובעים בת"א 1127/07
1.
כאיד אזברגה
2.
חאלד אזברגה
ע"י ב"כ עו"ד רון טורקלטאוב

1. עבדֿֿאלֿֿעזיז אזברגה
2. עווד אבו-עאמר
ע"י ב"כ עו"ד ברק מלכית

נ
ג
ד

הנתבעים
1. מוניות יצחק רבין בע"מ
2. חליל אזברגה
3. יוסף אזברגה
4. סלים אבו-אמטיר
ע"י ב"כ עו"ד שי גלעד



פסק דין



רקע

1. עניינו של

פסק דין
זה בשתי תובענות, שעניינן טענה בדבר אי הקצאת מניות בחברת מוניות, בניגוד למוסכם. הדיון בהן אוחד.

התובענה הראשונה הוגשה ביום 23.11.06 לבית משפט השלום בראשון לציון, בדרך של המרצת פתיחה (ה"פ 409/06). לאחר החלטה שלפיה מסורה הסמכות העניינית לבית המשפט המחוזי, הועבר התיק לכאן, וסומן ביום 6.12.06 כה"פ 1442/06. מאוחר יותר הועברה התובענה לפסים רגילים, וסומנה כת"א 1127/07.
התובענה הוגשה במקור על ידי שלושה תובעים (אזברגה עבד אל עזיז, עווד אבו עאמר וקצרי מוריס) כנגד חמישה נתבעים (חב' מוניות יצחק רבין בע"מ
, אזברגה חליל, אזברגה יוסף, אבו אמטיר סלים ועו"ד אזברגה עבד אל כרים). בהמשך ההליך נמחקו ממנו התובע 3 (קצרי מוריס) והנתבע 5 (עו"ד אזברגה עבד אל כרים). הסעד שהתבקש בתובענה היה לקבוע כי התובעים הם בעלי מניות בחברת מוניות יצחק רבין בע"מ
(להלן: "החברה") וכי על החברה לכנס אסיפת חברים על מנת למנות חבר דירקטוריון בהליך ראוי (להלן: "התובענה הראשונה").

התובענה השניה הוגשה ביום 29.12.06 (ת"א 2722/06). תובענה זו הוגשה על ידי שני תובעים (אזברגה כאיד ואזברגה חאלד) כנגד ארבעה נתבעים (מוניות יצחק רבין בע"מ
, אזברגה יוסף, אזברגה חליל וסלים אבו אמטיר).
בכותרת התביעה פורטו גם שמותיהם של תשעה אחרים, אשר כונו "המייסדים", וכן צויין רשם החברות. תחת "מהות התביעה" נרשם: "עתירה לצו תיקון מרשם רשם החברות על פי סעיף 134 לחוק החברות". ההליך
נוהל לבסוף רק כנגד ארבעת הנתבעים הנ"ל (להלן: "התובענה השניה").

המחלוקת

2. בבסיס התובענות עומדת טענת התובעים, שלפיה נטלו חלק בישיבה רבת משתתפים, שבה הוחלט על ייסוד החברה, תוך הקצאת חלק שווה בבעלות לכל הנוכחים, ובכללם התובעים.

חרף החלטה משותפת זו, כך נטען, לא דאגו הנתבעים לרשום ולעגן את זכויותיהם של התובעים בחברה ולמעשה התנערו מהתחייבויותיהם והבטחותיהם כלפיהם.

הנתבעים, מנגד, כופרים מכל וכל בעצם קיומה של ישיבת ייסוד כזו וטוענים כי מדובר בטענה מאוחרת וחסרת כל שחר, שהועלתה כשנתיים ממועד ייסוד החברה, רק לאחר שהחברה זכתה במכרז להפעלת קווים רווחיים.

בין הצדדים התנהלו הליכים שונים בנוגע לסעדים זמניים. הליך ההוכחות התנהל לפניי.

האם נכרת חוזה?

תשתית נורמטיבית

3. בית המשפט העליון שב והבהיר זה לא מכבר: "
התנאי המרכזי העומד ביסוד קיומו של חוזה הוא הדרישה למפגש רצונות בין הצדדים ולקיומה של הסכמה הדדית ביניהם להתקשר בהסכם מחייב, שבאה לידי ביטוי ביסוד גמירת הדעת. המבחן לגמירת דעתם של הצדדים הינו מבחן אובייקטיבי הנלמד מאמות מידה חיצוניות, וכולל את נסיבות העניין, התנהגות הצדדים ואמירותיהם לפני ואחרי... (ראו: שלו, עמ' 174-172; פרידמן וכהן, עמ' 157-156). לעניין יסוד המסוימות... נפסק בעבר כי נדרש שהפרטים החיוניים והמהותיים בעסקה יהיו מוסכמים... דרישה זאת נובעת מן התפיסה הבסיסית שאין חוזה יכול להתגבש אלא כאשר הצדדים מסכימים על מסגרתו ועל העניינים החיוניים והמהותיים שבו (להרחבה, ראו: פרידמן וכהן, בעמ' 268-267). ברם, עם השנים רוככה הדרישה בפסיקה, אשר הכירה בהסכם כבעל מסוימות מספקת גם כאשר לא ניתן היה למצוא בו את "התנאים החיוניים לעסקה", וזאת כאשר פרטים אלו ניתנים להשלמה לפי הוראות שבדין או לפי הנוהג המקובל (ע"א 692/86 בוטקובסקי נ' גת, פ"ד מד(1) 57, 66 (1989) (להלן: עניין בוטקובסקי)). השלמה כאמור לא תיעשה כאשר בין הצדדים קיימת אי-הסכמה מפורשת או משתמעת לגבי אותם פרטים חסרים (ראו: ע"א 3380/97 תמגר חברה לבניה ופיתוח בע"מ נ' גושן, פ"ד נב(4) 673, 682 (1998) (להלן: עניין תמגר); עניין בוטקובסקי, בעמ' 66). שני התנאים המצטברים הנדרשים להתגבשות הסכם מחייב – גמירת דעת ומסוימות – הינם תנאים נפרדים אך קיימים ביניהם קשרי גומלין חזקים (ראו עניין תמגר, בעמ' 682; פרידמן וכהן, בעמ' 292). לעתים, העדה חזקה על גמירת דעת נתפשת כפיצוי על מסוימות חסרה או פגומה (השוו: רע"א 4976/00 בית הפסנתר נ' מור פ"ד נו(1) 577, 588 (2001)). מנגד, היעדר מסוימות – בדגש על היעדר הסכמה לגבי פרט עיקרי – עשוי להעיד על פגם בגמירת דעתם של הצדדים. לעניין זה יפים דבריהם של פרופ' ד' פרידמן ופרופ' נ' כהן: "אם מסכימים הצדדים כי עליהם להגיע להסכמה לגבי פרט עיקרי, קיימת הנחה כי לא נכרת חוזה, שכן היעדרו של הפרט העיקרי וחשיפתו של רצון להגיע להסכמה קונקרטית לגביו, מונעים שכלולו של חוזה. ההנחה היא כי ההסכם להסכים לגבי הפרט העיקרי מהווה תנאי לכריתתו של חוזה מחייב בין הצדדים, אפילו לא נתגלעה מחלוקת לגביו בעת עריכתו של ההסכם הראשוני". (פרידמן וכהן-חוזים, עמ' 303)
" (ע"א 7193/08 עדני נ' דוד (2010), בפיסקה 9).

כוונת הצדדים ליצור יחסים משפטיים נלמדת אפוא, בין היתר, מהתבטאויות הצדדים, התנהגותם, תוכן ההסכמה ונסיבותיה (ע"א 8566/06 אמריקר שירותי ניהול וייעוץ (1987) בע"מ נ' מליבו ישראל (2009)).

במקרה שבו החוזה הנטען אינו כתוב, מוטל על התובע הנטל להראות מה היו הוראותיו (ת"א (מחוזי מרכז) 2237-08-07 ג.ל. קוטור בע"מ נ' טרבולסי אחים בע"מ (2010)). ראו גם קביעתו של כב' השופט בנימין ארבל בת"א (מחוזי נצרת) 70-08 י.י. יזמות ונכס נ' אספלט דרום חב' לפיתוח לעבודות עפר וכביש (2010):
"... אין כל מניעה, כי חוזה יעשה בעל פה. אף חוזה בעל פה הוא תוצאה של הצעה וקיבול, אלא שאלה נעשו בדיבור פה. על כן, עקרונית כל טענה בדבר העדר מסמך בכתב, המעיד על קיומו של חוזה בר תוקף דינה להדחות. עם זאת, אין הדבר פוטר את בית המשפט מלבחון את הנסיבות האופפות את ההתקשרות בין הצדדים, לרבות הקושי הראייתי הנובע מהעדר מסמך בכתב, המשקף את התנאים המוסכמים, ולנסות לאתר את אשר הוסכם בין בעלי הדין, באספקלריה של העדר מסמך, המגבש תנאים אלה. ברי, כי הנטל להוכחת קיומו של חוזה ותנאיו, רובצים לפתחה של התובעת".

ראיות לקיומו של הסכם?

4. בענייננו, אין מחלוקת, שלא קיים בין הצדדים הסכם כתוב, והשאלה היא, האם התגבש הסכם בעל פה, במהלך פגישה בין הצדדים.
שאלה זו אמורה להתברר על רקע נתונים ועדויות באשר לתוכנה של הפגישה האמורה, בין אם הם מיוחסים לפגישה עצמה, ובין אם מאוחרים לה. מטבע הדברים, קיים משקל ראייתי רב לנתונים ראיתיים המתייחסים ישירות לתוכנה של הפגישה האמורה, ושנערכו או נאמרו סמוך לה ככל הניתן (או במועד הפגישה עצמה), וכן לעדויות המתייחסות, באופן ישיר, לחילופי הדברים במהלכה. עם זאת, בהחלט ניתן להסתמך גם על אינדיקציות מאוחרות יותר למועד הפגישה המעידות, תוך הסתכלות לאחור, על אומד דעת הצדדים במהלכה.

5. אבחן איפוא את הטענות העובדתיות של הצדדים בנוגע לקיומו של הסכם כאמור.

בהקשר זה חשוב לעקוב אחר "כרונולוגיית" התצהירים, שכן התובעים הגישו מספר תצהירים, הן בהליך העיקרי והן בהליכי הביניים (ההתייחסות תהיה אך ורק לתצהירי אלו שנחקרו בחקירה נגדית, בין אם בדיון שנגע לסעדים זמניים ובין אם בדיון לפניי בתיק העיקרי).

התצהירים הראשונים בפרשה זו נחתמו ביום 22.11.06. בתצהירו של עבד אלעזיז אזברגה מאותו יום נטען כי: "...
2. אני עובד בתחום המוניות מזה 20 שנים. 3. במסגרת עבודתי אני מפעיל מונית שרות מאז שנת 1997. 4. לקראת הרפורמה בענף המוניות, נדרשנו לפעול במסגרת תאגיד. 5. הואיל ואני וחברי החלטנו להתאגד במסגרת תאגיד המוניות 'חברת מוניות יצחק רבין בע"מ
' פנינו יחדיו לעו"ד אזברגה, על מנת שייסד את התאגיד ואף ידאג לרישומנו כבעלי מניות בו. 6. אני שילמתי סך של 2,000 ₪ כחלק יחסי בשכ"ט להקמת התאגיד. 7. עוה"ד אזברגה הבטיח לנו כי הוא רושם את התאגיד ולכל אחד מאיתנו שיש לו מונית מופעלת תהיה 'מניה' או יותר נכון קבוצת מניות בחלקים שווים המשקפים את כמות המוניות שמחזיק כל אחד. 8. כתנאי להגשת הצעה במכרז, נדרשנו להפקיד סך של 150,000 ₪ כתאגיד. 9. כל אחד מבעלי 15 המניות הפקיד בידיו של עו"ד אזברגה סך של 10,650 ₪ כחלקנו בערבותו של התאגיד...
".

באותו יום נחתם גם תצהירו של עווד אבו עמאר, בנוסח זהה.

בשני תצהירים ראשונים אלה לא הוזכר דבר אותה פגישה רבת-משתתפים.

כעבור שבוע, ביום 29.11.06, נחתמו שני תצהירים נוספים. כאיד אזברגה
מספר: ".
..
5. ידוע לי כי הייתה פגישה בתחילת שנת 2005, עם עוה"ד אזברגה, בנוכחות נהגי מוניות ובעלי מוניות שעבדו באותה עת במסגרת תחנת הדר לוד. 6. ידוע לי כי במסגרת הפגישה הוסכם כי הנוכחים ייפו את כוחו של עוה"ד אזברגה, בכדי להקים תאגיד בשם כל הנהגים... 7. אני לא נכחתי בפגישה עם עוה"ד אזברגה, עוה"ד אזברגה הגיע לפגישה איתי הסביר לי כי הוא יקים תאגיד בו כל בעל זכות ציבורית יקבל 'מניה' שתשקף את המונית שהוא מפעיל בקו, כאשר הזכויות והחובות של כל מונית – יהיו שווים...
".

הפעם הראשונה שבה מישהו מספר, ממקור ראשון, על אותה פגישה היא בתצהירו של חאלד אזברגה
, מאותו יום: "...
5. בשנת 2005, הייתה פגישה עם עוה"ד אזברגה, בנוכחות כ 18 נהגי מוניות שעבדו באותה עת במסגרת תחנת הדר לוד. 6. במסגרת הפגישה הוסכם כי 18 הנהגים ייפו את כוחו של עוה"ד אזברגה, בכדי להקים תאגיד בשם כל הנהגים... 7. עוה"ד אזברגה הסביר לנו כי הוא יקים תאגיד בו כל נהג מונית יקבל 'מניה' שתשקף את המונית שהוא מפעיל בקו. 8. עוד הבטיח כי כל בעל מונית יירשם כבעל מניות, כאשר כל מונית תהיה 'מניה' וכל 'מניה' כזאת תהיה שווה לשניה, כפי שנהוג בתחנת מוניות. 9. עוד הוסבר כי בשלב הראשון עו"ד אזברגה יפתח את החברה ע"ש נציג אחד (שהיה יוסף אזברגה
) בכדי להקל על תהליכי החתימות, ולאחר מכן יעדכן את הרישום כך שכל מונית תהיה מניה כפי שמקובל בענף המוניות...
".

כעבור חודש נוסף, ביום 29.12.06, מוסרים חאלד וכאיד תצהירים נוספים. הפעם כאיד מצהיר כי כן נכח בפגישה רבת המששתפים; גם מועד הפגישה משתנה, מתחילת 2005 ככל הנראה לסוף 2004. לדבריו עתה: "...

7. לקראת סוף שנת 2004 שמעתי מעבד אל עזיז אזברגה
(קרוב רחוק שלי) שהוא ואחרים מארגנים קבוצה של נהגים בעלי מוניות בשביל לרשום חברה שתקבל קווי שירות ממשרד התחבורה באיזור שלנו. 8. הודעתי לעבד שאני ואחי רוצים להצטרף לחברה שכזאת והוא הזמין אותנו לפגישה שנערכה בשכונת סחנה – לצורך הקמה של החברה. 9. אנחנו הגענו לפגישה שנמשכה כמה שעות והשתתפו בה 16 אנשים ... 10. בפגישה החלטנו לרשום חברה שתקרא מוניות יצחק רבין (היא המשיבה 1) שבה לכולנו שהשתתפנו בפגישה יהיו מניות שוות...
".

תצהירו של חאלד מאותו יום מנוסח באופן זהה.

ב- 23-24.1.07 מוסרים עבד ועווד צמד תצהירים נוסף (הראשונים נחתמו כזכור ב- 22.11.06). המדובר בתצהירי תשובה אל מול התשובה להמרצת הפתיחה. בשניהם שוב לא מפורט עניין הפגישה רבת המשתתפים.

ב- 16.5.07 חותם עבד על תצהיר נוסף, בשמו ובשם עווד, במסגרת הבקשה להגשת כתב תביעה מתוקן, ובו הוא מפרט לראשונה אודות הפגישה, כדלהלן: "
... 14. בשלהי שנת 2004 נערכה בביתו של הנתבע 3 פגישה, אשר בה נכחו התובעים הנתבעים 2 – 4 וכן 9 אנשים נוספים... 15. באותה פגישה גם נכח עו"ד אזברגה , קרוב משפחתם של התובעים ושל חלק מהנוכחים הנוספים בפגישה לרבות חלק מהנתבעים. הישיבה נוהלה על ידי עוה"ד אזברגה. 16. באותה פגישה (להלן: "ישיבת היסוד"), לאחר דין ודברים שהתנהל על פני מספר שעות, הוחלט על ידי הנוכחים כולם לייסד חברה שבה לכל אחד מהנוכחים תהיה זכות בעלות שווה לאחרים במניות החברה...
".

6. גירסת התובעים מעלה תמיהות. ראשית, כאמור, עניין הפגישה לא הועלה, כפי שמתבקש, בהזדמנות הראשונה, לפחות לא על ידי חלק מהתובעים. שנית, כאיד משנה את גירסתו מהיעדרות לנוכחות פיזית באותה פגישה (הוא דבק בגירסת הנוכחות בחקירתו, עמ' 46 לפרוטוקול). שלישית, מה היה מספרם המדוייק של המייסדים? רביעית, מדוע אותם מייסדים אחרים אינם כעת בעלי דין בהליך, כתובעים או כנתבעים? מדוע לא הובאו לבסוף לפחות כעדים? חמישית, מה בדיוק הובטח? שישית, מי היה זה שהבטיח – הנתבעים באופן אישי? עו"ד אזברגה? ואם האחרון, בשם מי? מכוח איזו סמכות?

7. יתרה מכך, אין בפי התובעים הסבר מניח את הדעת להתרחשות בחודשים שלאחר אותו "ייסוד" נטען. אם אכן חתמו על כל המסמכים בסמוך לאחר הפגישה, והם בעלי מניות בחברה, מה היה חלקם בניהולה?

8. לנתבעים, מצדם, גירסה שונה לאירועים.

ראשית, עו"ד עבד אלכרים אזברגה חתם ביום 11.2.07 על תצהיר, ובו הצהיר כך: "
... 13. מעולם לא השתתפתי בישיבה אחת עם המשיבים והמייסדים (כהגדרתם בכותרת לבקשה) או עם מי מהם שנועדה לעסוק בהקמתה של המבקשת 1 עובר להקמתה, בין במשרדי ובין במקום אחר, בין במישרין ובין בעקיפין; ובהתאמה, לא הבטחתי להם או למי מהם דבר או חצי דבר בכל הנוגע להיותם בעלי מניות בה. 14. לראשונה, נודע לי על הכוונה להקים את המבקשת 1 ביום 3.2.05, עת פנו אלי המבקשים 2 – 4 על מנת שאאמת את חתימתם על מסמכי ייסודה, מסמכים אשר הוכנו כבר על ידי רו"ח מיכאל מדר, מי שמכהן היום כרואה החשבון של המבקשת 1. להדגיש שוב, לא אני ערכתי את מסמכי ייסוד המבקשת 1 ובהתאמה, לא פעלתי לרישומה ברשם החברות. 15. למען הסר ספק, אדגיש שוב, עד למועד בו נתבקשתי ע"י המבקשים לאמת חתימתם על מסמכי ייסוד חברה (בראשית חודש פברואר 2005) לא ידעתי דבר על התארגנות אם אמנם הייתה כזו – בסוף שנת 2004, כמתואר בתצהירי המשיבים ומכל מקום, לא הייתי שותף לה
" (ההדגשה במקור – א.ז.).

עו"ד אזברגה נחקר על תצהירו במסגרת הליכי הביניים, ביום 26.3.07, בפני
סגן הנשיא, כב' השופט זפט.
הוא העיד כי בהסכמים שנגעו לרשיונות ההסעה עמדו הצדדים על שימוש במונח "מניה", אך הכוונה הייתה בעצם להפעלת מונית במסגרת התחנה. הוא חזר וכפר בקיומה של פגישה רבת משתתפים בנוכחותו, ועמד על כך כי שכר הטרחה ששילם כל אחד, בסך 2,000 ₪, נועד עבור ייצוגם בחוזה מול מוניות הדר להשיג רשיונות הסעה.

אמנם, ניתן היה לצפות שעו"ד אזברגה יעיד גם לפניי, אך אין לייחס לאי העדתו בשנית משקל מכריע.

9. תמיכה לגירסה זו ניתן למצוא בתצהירו ובעדותו של רו"ח מיכאל מדר. מדובר בבעל מקצוע, אשר לפחות על פני הדברים, אין לו אינטרס אישי בתוצאת ההליך (להבדיל מן האחרים). בתצהירו, מיום 5.3.09, הוא מצהיר כי: "
... 3. בתחילת שנת 2005 סייעתי לבעלי חברת מוניות יצחק רבין בע"מ
להקים את החברה לאחר פנייתו של אחד מהם ולאחר צירופם של שניים נוספים כבעלי המניות. 4. הסיוע כלל הכנת הטפסים הנדרשים לרשם החברות לצורך הבקשה לרישום החברה על מנת שאלה יחתמו כדין וחתימתם תאומת על ידי עורך דין כנדרש. 5. עם קבלת המסמכים החתומים ומאומתים כדין ניגשתי לרשם החברות בירושלים וביצעתי את רישום החברה בעצמי
".

בחקירתו הנגדית מיום 3.3.11 הוסיף והדגיש, כי הרעיון להקמת חברה היה בעצם שלו, והוא העלה אותו בפני
יוסף אזברגה
.

אעיר, כי מסמכי היסוד של החברה הוגשו לתיק; אין מחלוקת כי החברה נרשמה ביום 6.2.05, וכי שלושת בעלי מניותיה שנרשמו אז הם יוסף אזברגה
, סלים אבו אמטיר וחליל אזברגה
.

10. גירסת הנתבעים פורטה נוספות בהרחבה בתצהיריו של חליל אזברגה
. לדבריו, במשך שנים שכרו התובעים רישיונות הסעה לנסיעת שרות מתאגיד מוניות הדר לוד בע"מ והפעילו מוניות. כך עשו גם הנתבעים ונהגי מוניות נוספים. כולם נהגו לעשות שימוש ברישיונות אלה לצרכיהם, בנסיעות מסוגים שונים.
אלא שאז נכנסה לתוקפה הרפורמה שהנהיג משרד התחבורה, שהביאה לתיקון 64 לפקודת התעבורה, שצמצם עד למאוד את השימוש ברישיונות ההסעה. למעשה, המשמעות הייתה, שעל מנת להמשיך להפעיל מוניות בקו שירות היה על נהגי מוניות המעוניינים בכך לייסד תאגיד, שמטרתו העיקרית תהיה הפעלת קו שירות, שיעמוד בתנאי התיקון לפקודה. בין היתר היה על אותו תאגיד להתקשר עם מספר מינימאלי של מוניות, להפקיד ערבות בנקאית ועוד.

הנתבעים, לגרסתם, החליטו להשקיע את כל מרצם וכספם בניסיון לזכות ברישיון לקו שירות, ולפיכך ייסדו את החברה ורשמו אותה ביום 6.2.05. מי שטיפל בכך היה רו"ח מדר, ואילו עו"ד אזברגה רק סייע בהחתמת הנתבעים ובאימות חתימותיהם על מסמכי הייסוד. חליל מכחיש גם במפורש את קיומה של אותה פגישה נטענת.

הואיל והחברה רצתה להשתתף במכרז להפעלת קווי שירות, היה עליה להתקשר עם לפחות 15 מוניות. לשם כך התקשרה החברה עם התובעים, הנתבעים ונהגים נוספים בהתקשרות חוזית עם תאגיד מוניות הדר לוד בע"מ, שהחזיק ברישיונות הסעה, והיה מוכן להעבירם לנהגים תמורת דמי שכירות ובטחונות שונים.
הנהגים אשר הפעילו מונית במסגרת החברה חתמו על הסכם התחייבות, שבו צוין כי הם במעמד של "קבלן עצמאי", ללא כל זכויות בחברה. חליל מדגיש, כי בשפת נהגי המוניות, "בעל מניה" בתחנה הוא כזה אשר ניתנת לו אפשרות להפעיל מונית בתחנה, זכות שאפשרית גם במסגרת יחסי תחנה – קבלן עצמאי.

חליל מציין כי נהגים אחרים לא העלו טענות מסוג זה שמעלים התובעים, למעט מר מוריס קצרי, שעמו הושג הסדר שכלל את דחיית התביעה. כן הוא מפרט ומסביר את הנושא הכספי.

11. אינני יכול לשלול את החלופה הזו, כפי שהוצגה על ידי הנתבעים. היא גם לא נתערערה בחקירתו הנגדית של חליל. התובעים טוענים כי היא נעדרת הגיון עסקי, אך ניתן למצוא הגיון או כדאיות כלכלית בכל אחת מהחלופות.

יש לזכור, כי על מנת לקבל סעד זמני, די להוכיח זכות לכאורה; כדי לזכות בסעד קבוע הנטל כבד יותר, והוא מוטל על התובעים. הגעתי למסקנה כי הם לא הרימו נטל זה.

אין חולק כי היו מגעים ושיחות שונות בכל הנוגע להפעלת התחנה והקווים, אך התובעים לא הוכיחו שאלו התקיימו במועדים הנטענים וגיבשו באופן מוסכם וברור את התוכן הנטען.

12. עוד ניתן לקבוע, ספציפית בעניינו של עווד אבו עאמר (שהוא היחידי מהתובעים שחתם על כתב התחייבות, שלפיו הוא מאשר כי אין לו זכות בחברה), שטענת הכפייה שהעלה בתביעתו, כלל לא הוכחה. בעדותו לא יכול היה לשוב ולפרט איזה לחץ כביכול הופעל עליו.


סוף דבר

13.
התביעה נדחית.

עם זאת, גם הנתבעים, בהתנהלותם, תרמו לעמימות במערכת היחסים שבין הצדדים. בנסיבות אלה ראוי לקבוע כי כל צד ישא בהוצאותיו (ראו והשוו: ע"א 2381/06 אי.אס.אי. ייעוץ והכוונה בע"מ נ' מכללת פתח תקווה (פסקה 47) (2010)).




ניתן היום,
ח' סיון תשע"א, 10 יוני 2011, בהעדר הצדדים. המזכירות תשלח העתק לב"כ הצדדים.














א בית משפט מחוזי 2722/06 כאיד אזברגה, חאלד אזברגה, עבדֿ אלֿ עזיז אזברגה נ' מוניות יצחק רבין בע"מ, חליל אזברגה, יוסף אזברגה (פורסם ב-ֽ 10/06/2011)