פסקי דין על עזבון המנוח מאיר יפרח | פסקי דין על ע"י רינה יפרח | פסקי דין על יובל גולן מפעלי ספורט ונופש | פסקי דין על ציון הלאל |

16611-12/09 תק     05/06/2011




תק 16611-12/09 עזבון המנוח מאיר יפרח, ע"י רינה יפרח נ' יובל גולן מפעלי ספורט ונופש בע"מ, ציון הלאל








בית משפט לתביעות קטנות בצפת



ת"ק 16611-12-09 יפרח נ' יובל גולן מפעלי ספורט ונופש בע"מ
ואח'






בפני

כב' השופטת
אינעאם דחלה-שרקאוי


תובע

עזבון המנוח מאיר יפרח
, ע"י רינה יפרח



נגד


נתבעים

1.יובל גולן מפעלי ספורט ונופש בע"מ
ח.פ.513649251
2.ציון הלאל




פסק דין


פתח דבר

ביום 14/12/2009 הגיש מר מאיר יפרח, אשר הפעיל את בריכת השחייה ביסוד המעלה (להלן: "התובע") כתב תביעה, לפיו נחתם הסכם בינו ובין חברת יובל גולן בע"מ (להלן: "החברה" או "הנתבעת 1"), להפעלת בריכת השחייה ביסוד המעלה (להלן: "ההסכם"), אותה השכיר התובע מהמועצה ביסוד המעלה (להלן: "המושכר" או "הבריכה").

ע"פ ההסכם, תפעיל הנתבעת 1 את המושכר בעונת הקיץ לשנת 2009 באמצעות בעליה ומנכ"ל החברה, מר הלאל ציון (להלן: "הנתבע 2"), ובתמורה לכך תשלם לתובע דמי שכירות ודמי רווח בסך 45,555 ₪, כאשר תשלום מקדמה, בסך 25,555 ₪ ישולמו לתובע תוך שבועיים ממועד חתימת ההסכם, והיתרה בסך 20,000 ₪ תשתלם בחודש הראשון להפעלת המושכר.

כן סוכם בין הצדדים להסכם, כי הנתבעת 1 תישא בכל הוצאות הפעלת המושכר ותקבל לרשותה את כל ההכנסות הימנו. הצדדים צרפו להסכם את רשימת הציוד המצוי בבריכה, אשר על פי המוסכם, על הנתבעת להשיב לתובע בתום תקופת השכירות.

ואולם, לאכזבתו של התובע כפי הנטען על ידו, לאחר פניותיו הרבות לנתבע 2, קבעו השניים להיפגש בתום תקופת השכירות, אך הנתבע 2 שלח עובד מטעמו להיפגש עם התובע (להלן: "העובד"), הפגישה נדחתה ע"י התובע, אך גם לפגישה השנייה הגיע העובד, אשר העביר לתובע את מפתחות המושכר. התובע ערך בדיקה וגילה כי חסרים מס' פריטים כמופיע ברשימת הציוד שצורפה כנספח להסכם, כמו כן הבחין התובע בכך שהבריכה וסביבתה אינם נקיים וכי הצנרת לקויה. לדאבונו הרב, נאלץ התובע לשכור שירותם של 3 עובדי ניקיון בסך כולל של 1,500 ₪.

בנוסף, לא שולמה לתובע מלוא יתרת דמי השכירות ע"פ המוסכם, והנתבעים נותרו חייבים ביחד סך כולל של 15,555 ₪ לזכות התובע.

התובע פנה לנתבע 2 במכתב בו שטח טענותיו, אולם הנתבע 2 הכחיש הטענות בכלל ולגבי מקפיא הגלידות בפרט, הודיע לתובע כי המקפיא הועבר לבריכה אחרת אותה מפעיל הנתבע 2, וכי התובע מוזמן לבוא לקחתו בעצמו. לאור כל האמור, עותר התובע לסעד כספי בסך כולל של 30,100 ₪.

בכתב ההגנה אשר הוגש ביום 02/06/2010, נטען ע"י הנתבע 2 להעדר יריבות בינו ובין התובע, הואיל וההתנהלות העסקית התנהלה מול הנתבעת 1 בלבד, חברה בע"מ שהינה אישיות משפטית נפרדת.
עוד נטען, כי תביעה זו מוגשת על מנת להתעשר שלא כדין על חשבון הנתבעים וכי זו נעדרת כל בסיס משפטי. לגופו של עניין, דמי השכירות כפי שסוכמו הינם בסך של 25,500 ₪, אשר שולמו במלואן לתובע ואף ביתר (שולמו 30,000 ₪), כמו כן סוכם כי הנתבעת 1 תשלם לתובע 20,000 ₪ בעבור רווחים, סכום אשר לא שולם הואיל ורווחים לא היו. כמו כן, רשימת הציוד המצוינת בסעיף 7 להסכם הסתמכה על הצהרת התובע בלבד, ללא בדיקת הנתבע 2.
לעניין המקפיא, הבעלות היא של חברת נסטלה אשר החתימה את הנתבעים על ערבויות חדשות.
בנוסף, טוען הנתבע 2 כי בפועל שולם לתובע סכום גבוה מ-30,000 ₪, אך הואיל ולא הוצאו קבלות או חשבוניות לא ניתן להוכיחם, כמו כן הנזק המוכחש, לא הוכח ע"י התובע.


דיון

הנתבע 2 העלה טענה בדבר העדר יריבות בינו ובין התובע, הואיל והינו אורגן של החברה, הנתבעת 1 אשר פעל בשמה. טענה זו מתקבלת ולא אאריך בדברים, הואיל והדבר קבוע בחוק, אלא שאציין כבר כאן למען הנוחות, כי בכל מקום בו
ייחסתי לנתבע 2 תכונות בשם החברה, הכוונה הינה כלפי הנתבע 2 אשר פעל בשם הנתבעת 1.

עיינתי בטענות הצדדים ושמעתיהם בפני
י, עיינתי גם בנספחי כתבי הטענות והגעתי למסקנה ולפיה דין התביעה להתקבל, אם כי לא במלואה מן הנימוקים כדלקמן:

עיקר טענות התובע הינן, כי הנתבעים לא שילמו את מלוא יתרת דמי השכירות ע"פ המוסכם, ונותרו חייבים ביחד סך כולל של 15,555 ₪ לזכות התובע, כמו כן טוען כי הבריכה הושבה במצב אשר הצריך העסקת עובדי ניקיון בסך 1,500 ₪ וכי לא כל הציוד הושב לידיו כמוסכם.

מנגד, טוען הנתבע 2, כי מלוא דמי השכירות שולמו ואף מעבר להם, כי רשימת הציוד אינה מדויקת והסתמכה על הצהרות התובע בלבד, וכי הבריכה הוחזרה במצב תקין שכן הושקעו בה כספים רבים על-מנת שניתן יהיה להפעילה.

בבואי להכריע אילו מהטענות תתקבלנה, בנסיבות מקרה זה לפיהן למרבה הצער התובע נפטר וכי זולת אלמנתו אין מי שיעיד על שאירע, פניתי בראש ובראשונה להסכם, אשר צורף כנספח א' לכתב התביעה.

אשר לדמי השכירות

סעיפים 1 ו-2 להסכם קובעים כי, דמי השכירות בעבור הפעלת הבריכה יהיו בסך 25,000 ₪ וכי 20,000 ₪ ישולמו בעבור רווחים, ובסוגריים נכתב כי 20,000 ₪ ישולמו בחודש הראשון כאשר יהיו רווחים. לפיכך, דמי השכירות בסך 25,000 ₪ הינם קבועים וחובה על הנתבעת 1 להעביר סכום זה במלואו לידי התובע.

למקרא סעיף 13 לכתב התביעה, מצאתי כי התובע מודה בכך שסך של 30,000 ₪ אכן שולמו לו ע"י הנתבעת באמצעות נתבע 2, אך טוען כי נותרו 15,555 ש"ח בעבור דמי שכירות.
מטענות הצדדים נהיר לי כי התובע רואה ב- 20,000 ₪ הנקובים בסעיף 2 להסכם, כחלק מדמי השכירות. ואולם, בסעיף נכתב כי ישולמו לתובע 20,000 ₪ בעבור הרווחים ומכאן כי אין המדובר בדמי שכירות, אלא ברווחים אשר תנאי לתשלומם הוא כי יהיו רווחים מהבריכה.

הנתבע 2 טוען, כי הפעלת הבריכה לא הניבה כל רווח לנתבעת 1 וכי אף היו הפסדים, הנתבע 2 צרף לכתב ההגנה כרטסת ממוינת לפי תאריך ערך, ממנה ניתן ללמוד על הוצאות אחזקת הבריכה, הוצאות הקפיטריה, הוצאות פרסום ניקיון, שכר עובדים וכדומה.

ואולם, כרטסות אלו מצביעות על הוצאות הבריכה, דבר אשר ברור וידוע כי יהיו לעסק זה, כבכל עסק. אך מכרטסות אלו לא יכולתי ללמוד על הפסדים בניהול הבריכה, גם אין מתפקידי לעשות כן. להוכחת גרסתם, היה על הנתבעים לצרף אישור מנהל החשבונות המסכם את הוצאות העסק מול הכנסותיו, ולבסוף לסכם במילותיו כי העסק הניב או לא הניב כל רווח, או אף הביא להפסדים כנטען. כאן המקום למר כי במהלך הדיון אשר התקיים ביום 2/5/11 הציגו הנתבעים דוח הכנסות והוצאות, אך לא הוצג דו"ח כי היה הפסד.

לא זו אף זו, הייתכן כי הנתבעים ישקיעו 132,757 ₪ הוצאות ובפועל אין הכנסות ונחלו הפסד כטענתם? הדבר אינו הגיוני כלל וכלל.

כמו כן, העובדה כי הנתבעים החליטו לגשת למכרז להפעלת הבריכה, לאחר שזו הושבה לתובע, יש בה כדי להעיד על כך שהיו רווחים, גם אם הדבר אינו מחייב, (ראה דברי הנתבע 2 בעמ' 3 לפרוטוקול הדיון מיום 02/05/2011).

ומכאן אני נאלצת לבחון את הטענה בדרכים הנראות לי כי תסייענה לי לגילוי האמת ועשיית הצדק, תוך שאני נעזרת בטענות הצדדים ובמציאות המחויבת מן ההיגיון.

כך למשל, עובדת תשלום 5,000 ₪ לתובע מעבר לדמי השכירות הינם בוודאי עבור רווחים, מה שמעיד שאכן היו רווחים, או לחילופין כי 20,000 השקלים הנותרים, מעבר לדמי השכירות הינם חלק נוסף מדמי השכירות, כפי שטען התובע ואינם תלויים בכך שיהיו רווחים, אחרת לא ניתן הסבר מניח את הדעת לתשלום סכום זה ע"י הנתבעים.

לטעמי, טענת הנתבעים לפיה אין המדובר בדמי שכירות, כי אם בחלוקת רווחים היא הנכונה. ואולם, בסוגריים לסעיף 2 להסכם נכתב בזו הלשון: "20,000 ₪ ישולמו בחודש הראשון כאשר יהיו רווחים", לפיכך כפי שאני למדה מלשון הסעיף, אין זה משנה מה יהיה גובה הרווחים, אלא די בכך שיהיו רווחים, חיזוק למסקנה זו מצוי בהגיונם של דברים, לפיהם אילו היה מוסכם כי על הנתבעים להעביר חלק מסוים מהרווחים, היו קובעים אחוז מסוים מגובה הרווחים (דיבידנדים) ולא סכום קבוע מראש כפי שעשו.

כאמור, הנתבעים שילמו 5,000 ₪ מתוך 20,000 השקלים הקבועים בסעיף 2 להסכם לידי התובע, מה שמעיד שהיו רווחים, או כאמור לחילופין כי מדובר בחלק השני של דמי השכירות, כך או כך נותרו 15,000 ₪ שטרם שולמו לתובע וכי על הנתבעת 1 להשלימם ולשלמם.

כעת, נותר לי לדון בטענות התובע באשר להוצאות הניקיון והשבת הציוד בחסר, טענות המוכחשות ע"י הנתבעים.

אשר להוצאות הניקיון

התובע טען כי שכר שירותם של 3 עובדי ניקיון ושילם עבור כך סך של 1,500 ₪, זאת בשל המצב הרעוע בו היתה הבריכה בתום תקופת השכירות. ואולם, התובע לא צרף כל אסמכתא לתשלום זה, גם אם נשמע סכום סביר באוזניי, ולפיכך לא אוכל לפוסקו לחובת הנתבעים. מה גם שהבריכה הושבה בתום תקופת השכירות וכי במועד זה תמה עונת הרחצה, כך שאיני רואה כל סיבה לניקיון הבריכה במועד זה, אלא הגיוני הדבר כי הניקיון יבוצע עובר לפתיחת עונת הרחצה בעונה הבאה.

אשר לציוד החסר

לאור המחלוקת בין הצדדים באשר לציוד המושכר, פניתי לסעיף 7 להסכם, הכולל פירוט הציוד אותו השכירו הנתבעים מהתובע. נראה כי רשימת הציוד אשר מופיעה בהסכם אינה תואמת את רשימת הציוד המוחזר. לשם ההמחשה בלבד, באשר לא אבצע את העבודה המוטלת על הצדדים, בהסכם נכללו ברשימת הציוד 10 "ברזנטים" ואילו באישור מיום 26/10/2009 שנחתם ע"י העובד מטעם הנתבעים (להלן: "אישור העובד"), נכתב כי הושבו 6 "ברזנטים". יצוין למען היושר וההגינות, כי התובע ערך רשימת חוסרים בכתב תביעתו, אשר מבדיקה אשר בוצעה על ידי נראה כי הינה אמינה ותואמת את רשימת הציוד המופיעה בהסכם, אל מול אישור העובד. ואולם, הואיל והתובע לא הוכיח מה גובה נזקו, אלא אמד אותו באופן עצמאי ולא מפורט בסך כולל של 10,190 ₪, לא אוכל לחייב את הנתבעים במלוא הסכום הנטען כשווי הציוד שלא הושב.

למעלה מן הצורך אוסיף ואציין, כי טענת הנתבע 2 לפיה רשימת הציוד מוכחשת מחמת שנעשתה על דעת התובע לבדו וכי זו אינה תואמת את הציוד שנתקבל, הואיל וחלקו לא שמיש, בלוי וישן וכי חלקו אף הוחזר לתובע, הינה טענה אשר אינה מקובלת עליי, הנתבע 2 חתם בשם הנתבעת 1 על רשימת הציוד בהסכם, רשימה אשר בנקל יכול היה לגשת לבריכה ולאמתה, משלא עשה כן אין לנתבע 2 להלין אלא על עצמו.

שלא כהרגלי, אפסוק לתובע סכום הנראה לי כסכום אשר ישקף נזקו, על אף שלא הוכח גובהו, וזאת אך ורק בשל העובדה כי רשימת הציוד החסר אותה בדקתי נמצאה בעיני מהימנה.

לפיכך, איני פוסקת כאמור את הסך של 1,500 ₪ בעבור הוצאות ניקיון אשר לא הוכחו. אך באשר לנזקו של התובע בגין הציוד החסר, אני פוסקת כי על הנתבעת 1 לשלם לתובע פיצוי בסך 2,500 ₪, בהתחשב בכך שמדובר בציוד שאינו חדש.

סוף דבר

לאור כל האמור, אני מחייבת את הנתבעת 1 לשלם לעזבון התובע סך כולל של 17,500 ש"ח בלבד, בצירוף הוצאות משפט בסך של 301 ש"ח ₪.

בסה"כ תשלם הנתבעת 1 לתוב סך של 17,801 ₪.


המזכירות תשלח

פסק דין
זה לצדדים.
ניתן היום,
ג' סיון תשע"א, 05 יוני 2011, בהעדר הצדדים.








תק בית משפט לתביעות קטנות 16611-12/09 עזבון המנוח מאיר יפרח, ע"י רינה יפרח נ' יובל גולן מפעלי ספורט ונופש בע"מ, ציון הלאל (פורסם ב-ֽ 05/06/2011)