פסקי דין על בנק מרכנתיל דיסקונט בת ים ואח' | פסקי דין על ג'ינג'ר-למון גראס בע"מ ואח'

4418-10/09 תאק     06/06/2011




תאק 4418-10/09 בנק מרכנתיל דיסקונט בת ים ואח' נ' ג'ינג'ר-למון גראס בע"מ ואח'








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



06.06.11

תא"ק 4418-10-09 בנק מרכנתיל דיסקונט בת ים 17678 נ' ג'ינג'ר-למון גראס בע"מ ואח'




בפני

כב' השופטת
יעל אחימן

התובע:
בנק מרכנתיל דיסקונט בת ים 17678
על-ידי ב"כ עוה"ד מיכל רבינוביץ


נגד

הנתבעים:
1.ג'ינג'ר-למון גראס בע"מ
2.אילן טבצ'ניק
3.אלן יואב וולפסון
על-ידי ב"כ עוה"ד רון אדלשטיין



פסק דין


תביעה כספית, שהוגשה על-ידי בנק מרכנתיל דיסקונט (להלן: "הבנק"), כנגד שלושה נתבעים, בסך של כ- 145,000 ₪, בגין יתרת חוב בחשבונה של הנתבעת מס' 1, בערבותם של הנתבעים 2 ו- 3.

ענייננו כאן, בהגנתו של הנתבע מס' 3.
הנתבע מס' 3, טוען כי יש לפטור אותו מערבותו, או להעמיד את היקפה על שיעור מצומצם יותר, שכן, הבנק לא מילא אחר חובת הנאמנות שלו והטעה אותו בעת חתימתו על כתב הערבות.
בתצהיר בקשת הרשות להגן, שהפך, עם הענקתה לכתב הגנה, טען הנתבע 3 כי לא היתה לו הזדמנות לעיין בכתב הערבות, הן מחמת קשיי שפה (שפת האם שלו היא אנגלית) והן מחמת זאת שנציגת הבנק לא אפשרה לו לעיין באותם מסמכים. בתצהיר העדות הראשית שמסר, חזר על אותם הדברים והוסיף, כי מצבו הכלכלי לא נבדק.
בסיכומיו, הפנה לפגמים שנפלו בדרך הצגת המידע ועל כך מלינה ב"כ התובע בסיכומיה. לדבריה, לא רשאי היה הנתבע 3 להעלות את סדרת הטענות שהעלה בסיכומיו, ביחס לאי תקינותם של מסמכי הערבות, מאחר ואלה לא עלו בתצהירים הקודמים, או לפחות בתצהיר בקשת הרשות להגן.
סבורני, כי אין לקבל טענה זו. הפגמים אליהם מתייחס הנתבע 3 בסיכומיו, הם כאלה העולים, לפחות לכאורה, מתוך המסמכים עצמם והם בעלי גוון משפטי.
עוד מבקשת ב"כ התובע, להתעלם מהטענות הנוגעות לפגמים שנפלו במסמכי הערבות, ככאלה העומדות בסתירה חזיתית לגרסה, לפיה לא עיין כלל נתבע 3 במסמכים שצורפו.
גם טענה זו אין בידי לקבל. הטענה לפיה לא הספיק הנתבע 3 לעיין במסמכים, אינה חוסמת אותו מלטעון, כי המסמכים הציגו מידע חלקי או מטעה, או נוסחו בניגוד לחוק ואין מדובר בטענות סותרות.

מכאן, החלטתי להתייחס לכל היריעה העובדתית שפרש הנתבע 3 כלגיטימית ולדון בה, לגופם של דברים. עם זאת, אין בדעתי להתעכב על טענות שנראות לי, על פניהן, כבלתי מתקבלות על הדעת.
בראש ובראשונה, אבקש להסיר מעל סדר היום, את הטענה בעניין אי מתן ההזדמנות לעיון במסמכים ולאי הבנת השפה. טענות אלה שלובות זו בזו וביחס אליהן, קיימות ראיות מנוגדות.
הנתבע 3 טוען, כי פקידת הבנק הנחתה אותו, בזריזות היכן עליו למלא את פרטיו, ללא כל הסבר וגם אם היתה נותנת לו הזדמנות, לא היה מסוגל לעשות כן ואילו פקידת הבנק טענה, כי הסבירה לו את הפרטים והתרשמה משפתו העברית, הרהוטה (עמ' 2 לפרוטוקול 30.11.10).
לפי עדותו של הנתבע 3 עצמו, הגיע זה לסניף הבנק בחיפזון רב (סעיף 7 ו- 8 לתצהיר עדותו הראשית) ולא הבנק הוא שיזם את הפעילות החפוזה סביב החתימה.

הנטל בעניין זה, מוטל על הנתבע 3 והימנעותו מלזמן לעדות, מטעמו, בנקודה זו, את טבצ'ניק אילן (הנתבע מס' 2), שהצטרף אליו באותו מועד, פועלת לחובתו.
גם להתרשמותי מעדותו, דובר הנתבע 3 את השפה העברית באופן רהוט והמסקנה היא, כי טענתו, כאילו לא ידע על מה הוא חותם, אינה יכולה להתקבל על הדעת.

מכאן, כי חלק הגנתו הבלעדי של הנתבע 3 העומד לדיון, מתמצה בשאלת הפרת הבנק את חובתו, לפי סעיף 22 לחוק הערבות, תשכ"ז – 1967 (להלן: "החוק").
המוצגים הרלוונטיים בנקודה זו, הינם מוצגים מס': 11, 13, 13(1), 14, 15 ו- 16.

טענות הנתבע 3, מתייחסות לשני מימדים שונים: בראשון, טוען הוא, כי דרך ניסוח מוצג 13(1) מטעה, בסעיפים 3(א) וכן, בסעיף 4(א) ואילו בשני טוען הוא, כי לא מולאו פרטים, אשר אי גילויים פוגם בתוקף ערבותו.
דרך ניסוח מוצג 13(1), בסעיפים הנקובים לעיל, עולה בקנה אחד עם תמונת המצב למועד החתימה על הערבות ולכן, אני דוחה את טענותיו של הנתבע 3, כאילו נוסח מוצג 13(1) באופן מטעה.

המימד בו נכון להתייחס לטענות הנתבע מס' 3, הוא זה הנוגע לחוסר בפרטים, הקיים במוצג 13(1) ולנושא זה אתייחס להלן:

ב"כ הבנק מסבירה, כי הנתבע 3 חתם על מוצגים 11 ו- 14 וכן, קיבל לידיו את מוצגים 15 ו- 16.
לפי בדיקתי, נפלה טעות בזיהוי המוצגים, בסיכומיה. הנתבע 3 חתום על מוצג 13, שהוא כתב הערבות המתמדת ובו נקוב סכום החוב הנערב – 200,000 ₪ וכן, על מוצג 13(1), שהוא דף מידע לערב יחיד, על מוצג 14 ובו פרטיו האישיים של הערב ואילו מוצגים 15 ו- 16, כוללים פרטים על החיוב הנערב ונמסרו לערב, לפי גרסת הבנק.
אין מחלוקת, כי במוצג 13 נקוב הסכום הנערב – 200,000 ₪ כאמור, ואילו במוצג 13(1) חסרים פרטים הנוגעים למידע, בדבר היקף הערבות.
אכן, מוצג 16 שנמסר, לשיטת הבנק, לידיו של הנתבע 3, הגם שאין הוא נושא את חתימתו, כולל פרטים מלאים יותר, ביחס לפרטי החיוב הנערב, כמו שיעור הריבית, אופן חישובה, שיעור ריבית הפיגורים, תקופת ההלוואה, אופן פירעונה ואולם, פרטים אלה אינם באים במקום החוסר הקיים בסעיף 5 למוצג 13(1). פרטים אלה, החסרים בסעיף 5 נוגעים לשאלת הגבלתה של הערבות והיקפה וכן, לשאלה אם מדובר בחיוב קיים, או חיוב המחליף חיוב קיים.
כמו כן, חסרים הפרטים בסעיפים 1(א). סעיפים אלה, מתייחסים למעמדו של הערב, ביחס לערבים אחרים וביחס להיקף החוב. מכל אלה, רלוונטי אך ורק החוסר הקיים, ביחס לשאלת הגבלתה של הערבות והיקפה. יתר הפרטים החסרים, כמו מעמדו של הערב ביחס לערבים אחרים ושאלת טיבו של החיוב כקיים או כמחליף, אינם רלוונטיים לדיון כאן.
החלק הרלוונטי מתמקד בהעדרה של התייחסות מפורשת, להיקף הערבות וביחס אליה בלבד אבדוק את טענות הצדדים.

ב"כ הבנק טוענת, כי אין לבחון, אלא את שרשרת המסמכים ואין להסתפק בבדיקה של מוצג 13(1), המהווה, לשיטתה, רק מקטע מתוך מכלול התחייבותו השלמה של הנתבע 3.
ב"כ הבנק עמלה על חשיפת מה שהיא קוראת לשיטתה, היתממות מצידו של הנתבע 3 , שנטפל כביכול לפרטים חלקיים על מנת לעוות את התמונה כולה במטרה להתחמק מחבותו בערבות.
הסעיפים החסרים במוצג 13(1), אינם אמורים, לשיטתה, להכריע את הסכסוך ואין בהם כדי לפוגג את ההתרשמות מההקשר הכולל של הדברים, בדבר קיומו של חוב ערבות תקף, שבו נרשם במפורש, כי גובה החוב הנערב הינו 200,000 ₪.
קו הטיעון של נציגת הבנק מובן לי היטב והנני ערה למשמעותו, הן הגלויה והן הנסתרת.
עם זאת, יש לזכור כי במערכת היחסים שבין בנק ללקוח, שהיא בלתי שוויונית בעליל, רושתו כללים, שנועדו להטיל ריסון והגבלות משמעותיות על כוחו העודף של הבנק, בין היתר, באמצעות התיקון לחוק הערבות. הרעיון העומד מאחורי ניסוח חובותיו של הבנק כלפי הלקוח, הן בפסיקה והן בחוק, מתמצה בדווקנות שבה יש ליישם את הוראות החוק, שאם לא כן, לא תושג מטרתו.

במקרה שבפני
נו, כולל מוצג 13(1), החתום על-ידי הנתבע 3, את כל המידע הנוגע להיקף הערבות סעיף 4 למוצג 13, שחתום על-ידי הנתבע 3, מציין כי היקף הערבות הינו 200,000 ₪ ומוצג 13(1), מציין את פרטי החיוב הנערב, כמורכב ממסגרת אשראי – 50,000 ₪ והלוואה צמודה, בגובה 100,000 ₪. עדיין, מוצג 13(1) נועד, על-פי ניסוחו, לכלול גם התייחסות להיקפו הכולל של החוב הנערב.
"שרשרת" המסמכים, תשיג את מטרתה, אך ורק אם כל אחת ואחת מהחוליות, תבוצע בקפדנות ובדקדקנות. מוצג 16 לא נועד להחליף את החובה על-פי מוצג 13(1) ומוצג 13 אינו מחליף את מוצג 13(1). לכל אחד ואחד מהמוצגים הללו, חלקו ביצירת השרשרת הכוללת, שתבטיח את העמדתו של הלקוח על איזושהי פלטפורמה סבירה, ביחס לבנק.
בנקודה זו, סבורני, כי אין עלי לדקדק בצפונות ליבו של הנתבע 3, עת חתם על מוצג 13(1) והאם היה חוזר בו מכוונתו לחתום על גביו, לו היו הסעיפים החסרים מלאים.
בין אם כה ובין אם כך, חובתה של פקידת הבנק היתה, למלא את הטפסים מראשיתם ועד אחריתם, כמצוות החוק. לכאורה, אפוא, הפר הבנק את חובתו על-פי סעיף 22(א)(1) לחוק.
אם לחלץ מתוך העתירה בסיכומים את חלקה הרלוונטי, כי אז נאמר שתוצאות ההפרה מתבטאות, לפי השקפת הנתבע מס' 3, בפטור לפי סעיף 23(1) לחוק, מן הפער שבין סכום הערבות לסכום ההלוואה, או להיקף הערבות שנמסר לו מפי בן דודו.
הרושם שנוצר אצל הנתבע מס' 3 על-ידי בן-דודו, היינו, הנתבע מס' 2, איננו רלוונטי לסף החיוב.
לפי מיטב הבנתי, יש לפטור את הנתבע מס' 3 מערבותו, ככל שזו עולה על סכום ההלוואה, שנלקח בפועל, היינו – 100,000 ₪. בכך יצומצם היקף הערבות, בשיעור של 50%, שנמצא בהתאמה למבחן המוצג בסעיף 23(א)(4) לחוק, כמבחן "אומד הדעת".

סבורני, כי כוונתו של המחוקק היתה, להעניק לבית-המשפט שיקול דעת בנושא יישום התוצאות וההשלכות של הפרת החוק על-ידי הבנק, על-פי נסיבות העניין ובמסגרת זו, פעלתי לפי מיטב הכרתי ושיפוטי.

התוצאה היא, כי התביעה מתקבלת בחלקה, באופן שהיקף ערבותו של הנתבע מס' 3, יועמד על הסך של 100,000 ₪, בלבד.

בנסיבות העניין, החלטתי שלא לעשות צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו הוא.

המזכירות תשגר עותק פסק-הדין בדואר רשום לב"כ הצדדים.

ניתן היום,
ד' בסיוון תשע"א, 06 ביוני 2011, בהעדר הצדדים.








תאק בית משפט שלום 4418-10/09 בנק מרכנתיל דיסקונט בת ים ואח' נ' ג'ינג'ר-למון גראס בע"מ ואח' (פורסם ב-ֽ 06/06/2011)