פסקי דין על שלום כהן ובנו ח | פסקי דין על אברהם כהן | פסקי דין על שלום מכלוף כהן ואח' | פסקי דין על בנק הבינלאומי סניף קרית משה

32795-01/11 ער     06/04/2011




ער 32795-01/11 שלום כהן ובנו ח, אברהם כהן, שלום מכלוף כהן ואח' נ' בנק הבינלאומי סניף קרית משה








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים



ע"ר 32795-01-11 שלום כהן ובנו ח
ואח'
נ' בנק הבינלאומי סניף קרית משה






בפני

כב' השופטת
יהודית שיצר


מערערים

1
.
שלום כהן ובנו ח

2
.
אברהם כהן

3
.
שלום מכלוף כהן

4
.
שושנה כהן

5
.
מירב כהן

6
.
טל סנדרוסי
ע"י ב"כ עו"ד מוריאנו
ועו"ד אקסלרוד


נגד


משיבים

בנק הבינלאומי סניף קרית משה
ע"י ב"כ עו"ד אליעד שרגא
ועו"ד אסף נימוי




החלטה



1.
ערעור על החלטת רשמת בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופטת א' נחליאלי-חיאט) מיום 26.12.2010, לפיה אם המערערים לא ימציאו קבלות על תשלום מלוא סכום הערובה שהושתה עליהם בסך 150,000 ₪ (להלן: "הערובה"), בקשתם לביטול החלטה קודמת מיום 15.1.10 תמחק.

2.

תחילת הפרשה בהחלטת כב' הרשם א. זמיר (כתוארו דאז), עוד ביום 1.5.09, לפיה כתנאי למתן הרשות להתגונן על המערערים להפקיד בקופת ביהמ"ש ערובה בסך 150,000 ₪, במזומן או בערבות בנקאית, תוך 30 יום.

המערערים לא הפקידו הסכום האמור, וביקשו להמיר הערובה בערבות צד ג' מחמת עוניים, אך ביהמ"ש דחה בקשתם. לאחר מכן בקשו המערערים לפרוס התשלום הנ"ל ל– 6 תשלומים מחמת עוניים, וכב' הרשמת נחליאלי-חיאט, נעתרה לבקשתם "לפנים משורת הדין" בהחלטתה מיום 31.1.2010 (נספח 2 להודעת הערעור). עפ"י החלטת כב' הרשמת היה על המערערים להפקיד את הערובה ב– 6 תשלומים שווים ורצופים של 25,000 ₪ במועדים הבאים: 10.2.2010, 10.3.2010, 10.4.2010, 10.5.2010, 10.6.2010, 10.7.2010. עוד נקבע בהחלטה זו כי אם לא תופקד הערובה במלואה ובמועדים שנקבעו, לא תינתן למערערים הרשות להתגונן.

הערובה לא הופקדה במלואה ובהחלטה מאוחרת יותר של כב' הרשמת, מיום 21.10.2010, היא קבעה כי המערערים לא הפקידו הערובה במלואה עד לאותו המועד וכי מתבקשת תגובת המערערים תוך 20 יום. המערערים לא הגישו תגובתם. משכך נתנה הרשמת ביום 15.11.2010 החלטה לפיה המשיב זכאי ל

פסק דין
כנגד המערערים. על החלטה זו הגישו המערערים בקשה לביטול החלטה.
ביום 26.12.2010 נתנה הרשמת החלטתה נשוא ערעור זה, לפיה לאור הודעת גזברות ביהמ"ש שלא הופקדה מלוא הערובה תימחק בקשת המערערים לביטול החלטתה מ– 15.11.2010, אלא אם כן יגישו המערערים קבלות על הפקדת מלוא סכום הערובה.

3.
המחלוקת בערעור שבפני
נסבה על השאלה האם המערערים הפקידו את מלוא סכום הערובה בקופת ביהמ"ש, אם לאו. המערערים טוענים כי רישומי גזברות ביהמ"ש מוטעים, ומסתמכים על העובדה כי בשלוש הזדמנויות שונות, נמסרו לטענתם נתונים שונים באשר לסכום הערובה שהופקד על ידם. המשיב לעומת זאת מסתמך על רישומי מחשב ביהמ"ש, ועל העובדה כי המערערים הציגו קבלות על סך 50,000 ₪ בלבד מתוך סכום הערובה המלא בסך 150,000 ₪ שהיה עליהם להפקיד, תשלום שהמערערים ניסו ככל יכולתם להתחמק ממנו.

4.
ראשית עליי לציין, כי אינני מקבלת טענת ב"כ המשיב בפני
י כי היה על המערערים להגיש בר"ע תחת ערעור בזכות, שכן לפי סע' 96 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד–1984, ערעורים על החלטות רשם, בין אם הן

פסק דין
ובין אם הן "החלטה אחרת", מוגשים ללא נטילת רשות. לא מצאתי בבש"א 5028/04
מטטוף נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ
, פ''ד נט(1) 91
, שאליה הפנה ב"כ המשיב בכדי לסתור עיקרון זה, שכן שם נדונה החלטת שופט ולא נזכר רשם.

5.
ולגוף העניין- מעיון ברישומים שבמחשב ביהמ"ש עולה, כי את התשלום הראשון בסך 25,000 ₪ הפקידו המערערים כדין ביום 9.2.2010. את התשלום השני בסך כולל של 25,000 ₪ הפקידו המערערים באיחור - ביום 18.3.2010 במקום עד ליום 10.3.2011. יצויין גם כי תשלום זה פוצל לשני סכומים נפרדים, כפי שניתן אף לראות בקבלות שצרפו המערערים להודעת הערעור מטעמם: 15,000 ₪ שולמו במזומן, ו– 10,000 ₪ ששולמו בשיק (נספחים 4-5 להודעת הערעור).

עפ"י רישומי גזברות ביהמ"ש, ארבעת התשלומים הנוספים בסך של 25,000 ₪ כל אחד לא שולמו עד היום.
אמנם, מצאתי בתיק שתי תרשומות של הגזברות לגבי הסכום שהופקד, אך לאחר התרשמות מ- 26.12.2010 לפיה הופקדו 60,000 ש"ח יצאה הודעה מתקנת ב- 10.1.2010, לפיה הסכום הנכון שהופקד הוא 50,000 ש"ח.

יודגש, שהרשמת היתה ערה לעניין וציינה בהחלטתה הדוחה בקשת המערערים לעיכוב ביצוע (מיום 20.2.2011) כי ביום 26.12.2010 נמסר לה מגזברות ביהמ"ש כי הסכום שהופקד היה 60,000 ₪ (נספח 10 להודעת הערעור), וכי ביום 10.1.2011 תיקנה הגזברות הודעתה ומסרה לרשמת כי בתיק הופקדו 50,000 ₪ בלבד. סכום זה האחרון נתמך הן בקבלות שהציגו המערערים והן ברישומי המחשב של ביהמ"ש, והוא תוצאה שמתקבלת מחיבור של 3 סכומים שונים הרשומים במחשב ביהמ"ש בשורות שונות ונפרדות, כך שייתכן שנפלה טעות חישוב בחיבור הסכומים הקיימים, טעות שתוקנה.

6.
רישומי המחשב של מזכירות ביהמ"ש מהווים רשומה מוסדית כהגדרתה בסע' 35 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א – 1971 (להלן – "הפקודה"), הקובע כך:

""רשומה מוסדית" - מסמך, לרבות פלט, אשר נערך על ידי מוסד במהלך פעילותו הרגילה של המוסד";

רישומים אלה מהווים ראיה קבילה להוכחת אמיתות תוכנם לפי סע' 36(א) לפקודה.
כמו כן פרט לטיעון סתמי לא הצליחו המבקשים לתמוך טענתם בראיה ממשית נגדית כלשהי.

לא זו אף זו, תקינות רישומי מזכירות ביהמ"ש, הן במישור העובדתי והן במישור החוקי, נובעת גם מחזקת תקינות המעשה המנהלי (ראו למשל: ע"א 6066/97 עיריית ת"א נ' אבן אור פסגת רוממה פד"י נד(3) 749, 755-756).

בהודעת מזכירות ביהמ"ש מיום 26.12.2010 (נספח 10 להודעת הערעור) אף צויין כי "ניתן להפקיד כסף בתיק, אך ורק באמצעות שובר תשלום".

לפיכך, די ברישומי מחשב אלה כדי להוות ראיה לחובת המערערים כי לא שילמו מלוא הערובה שהושתה עליהם, ומשכך עבר נטל הראיה אל המערערים להוכיח כי שילמו הערבון, למשל ע"י הצגת קבלות, או אישורים אחרים.

בפועל, המערערים אף לא ניסו להגיש כל ראיה עקיפה לתשלומים שהפקידו לטענתם בקופת ביהמ"ש, כגון: תדפיסים בנקאיים, אישור משיכת כספומט, ספח שיק וכדומה. הגם שהמערערים טענו באופן סתמי כי רונית מהגזברות מסרה להם נתונים שונים מהרישום, הם לא טרחו לבקש לזמנה לחקירה או לקבל ממנה אישור. המערערים רק טוענים טענות בעלמא ומנסים להאחז בטעות בתרשומת של המזכירות, הגם שתוקנה.
לאור זאת יש להחיל את החזקה הראייתית כי הימנעות המערערים מהבאת ראיות פוטנציאליות חשובות, פועלת לטובת הצד שכנגד.

7.
תמימת דעים אני עם כב' הרשמת (בהחלטתה מיום 28.11.2010), כי אכן מפליא הוא כיצד זה המערערים לא שמרו קבלות על תשלומים של סכומים "שלאחר מאמצים הצליחו לגייס", כלשונם (אך לא פרטו כיצד). ביתר שאת אמורים הדברים כאשר המערערים מודעים היטב לחשיבות הרבה של קבלות אלה, שכן הן היו בבסיס ההוכחה כי מילאו את התנאי לקבלת הרשות להתגונן.

לא סביר כי התרחש צירוף מקרים כה נדיר, שבו גם המערערים איבדו שתי קבלות המעידות כי שילמו סך נוסף כולל של 100,000 ₪, וגם במזכירות ביהמ"ש אין כל זכר לשני תשלומים שונים ונפרדים אלה, שמועדיהם שונים במרווח של כחודש האחד מהשני.

8.
לא זו אף זו, אפילו על פי גירסת המערערים (אותה אינני מקבלת), הם לא קיימו את החלטת ביהמ"ש. הקבלות שהגישו המערערים מעידות כי את התשלום השני ביצעו באיחור, ביום 18.3.2010 במקום עד ליום 10.3.2010. גם את יתרת הסכום הפקידו המערערים לפי גירסתם באיחור: את התשלום השלישי בסך 25,000 ₪ הפקידו ביום 18.7.2010 במקום עד ליום 10.4.2011, ואת התשלומים הרביעי החמישי והשישי בסך של 25,000 ₪ כל תשלום, הפקידו המערערים לגירסתם בתשלום אחד של 75,000 ₪ ביום 17.8.2010, במקום בשלושה תשלומים במועדים - 10.5.2010, 10.6.2010, 10.7.2010, כלומר באיחור רב. הנה כי כן, אף לפי גירסתם של המערערים הייתה הרשמת רשאית להורות על מחיקת בקשתם, בהתאם להחלטתה הקודמת מיום 31.1.2010.

זאת ועוד, טענת המערערים לאורך כל הדרך כי יש להם קשיים כלכליים לשלם הערובה שהושתה עליהם בסך 150,000 ₪ אינה מתיישבת עם טענתם כי הפקידו את מלוא סכום הערובה ואינה מתיישבת עם טענתם בפני
י כי הם מוכנים לשלם כעת את כל יתרת הערובה בתשלום אחד. כשם שכעת לכאורה מצאו המערערים את הפתרון להפקדת הערובה בתשלום אחד, כך יכלו המערערים להפקיד הערובה במהלך הזמן הרב שעמד לרשותם מאז מתן החלטת כב' הרשם זמיר שהורה על הערובה, עוד ביום 1.5.09.

כפי שפורט לעיל, שני רשמים נכבדים התחשבו במערערים ונתנו להם הזדמנויות נוחות וזמן רב לבצע את התשלומים שנפרשו, אך ללא הועיל. יש אף בכך כדי להעיד על התנהלותם של המערערים, שעשו ככל יכולתם להתחמק מהפקדת הסכום האמור בקופת ביהמ"ש.

9.
אשר על כן הערעור נדחה.

המערערים יישאו בהוצאות המשיב בהתאם לתקנה 512 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד–1984, בסכום של 15,000 ₪, נושא ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

ניתנה היום, ב' ניסן תשע"א, 06 אפריל 2011, בהעדר הצדדים.

המזכירות תודיע לצדדים.







ער בית משפט מחוזי 32795-01/11 שלום כהן ובנו ח, אברהם כהן, שלום מכלוף כהן ואח' נ' בנק הבינלאומי סניף קרית משה (פורסם ב-ֽ 06/04/2011)