פסקי דין על מתקני פסגות בע"מ | פסקי דין על אלי ניר אסלן

10744/05 תאמ     05/06/2011




תאמ 10744/05 מתקני פסגות בע"מ נ' אלי ניר אסלן








בית משפט השלום בירושלים



תא"מ 10744-05 מתקני פסגות בע"מ
נ' אסלן




בפני

כב' השופט
אברהם רובין


תובעת

מתקני פסגות בע"מ

ח.פ. 513065482


נגד


נתבע

אלי ניר אסלן
ת"ז 56055932



פסק דין


העובדות
התובעת עוסקת בייצור ושיווק מתקני שעשועים. הנתבע עוסק בגביית חובות. ביום 11/02/04 כרתו הצדדים הסכם שאלו הוראותיו העיקריות:

א.
הנתבע התחייב לפעול לגביית חוב בסך של 337,631 ₪ שחבה פלונית לתובעת.

ב.
סוכם כי תמורת עבודתו יקבל הנתבע 10% מכל סכום שיגבה מפלונית.

ג.
על חשבון התמורה שילמה התובעת לנתבע מקדמה בסך של 15,000 ₪ בשני שיקים של 7,500 ₪
– האחד לפרעון מיידי והשני לפרעון ביום 25/03/04.

ד.
הוסכם כי המקדמה תקוזז משכרו הכולל של הנתבע. ואולם הצדדים גם הסכימו כי אם הנתבע לא יצליח לגבות חלק כלשהו מהחוב תוך 40 יום מחתימת ההסכם אזי הנתבע יחזיר תובעת 50% מהמקדמה קרי – את השיק השני שנזכר לעיל.

על שאירע לאחר חתימת ההסכם יש מחלוקת בין הצדדים; התובעת טוענת כי הנתבע לא נקט בשום פעולה לשם גביית החוב, ואילו הנתבע טוען כי הוא נקט בפעולות לגביית החוב באמצעות "אנשים מבאר שבע" שהוא עובד עימם. כך או כך, אין מחלוקת על כך שהנתבע לא הצליח לגבות דבר, ואין גם מחלוקת שהשיק הראשון נפרע כסדרו. משנוכחה התובעת לדעת שהנתבע לא גבה דבר היא ביטלה את השיק השני. ואולם, לאחר מכן התברר לתובעת כי השיק השני סוחר לצד ג' שפתח נגדה בהליכי הוצאה לפועל, בגינם היא נאלצה לשלם לו בפשרה סך של 3,750 ₪.

טענות הצדדים
התובעת טוענת כי הנתבע לא נקט בכל פעולת גביה שהיא ולכן עליו להחזיר לה את מלוא המקדמה. התובעת מוסיפה וטוענת כי בכל מקרה הנתבע לא היה זכאי לפרוע את החלק השני של המקדמה מפני שהוא לא הצליח לגבות דבר על חשבון החוב. כיוון שכך דורשת התובעת כי הנתבע ישיב לה סך של 7,500 ₪ בגין השיק הראשון, 3,750 ₪ ששולמו לצד ג' בגין השיק השני, וכן הוצאות בסך של 7,877 ₪.

הנתבע טוען כי הוא ניסה לגבות את החוב ולכן התובעת אינה זכאית לקבל ממנו בחזרה את חלקה הראשון של המקדמה. הנתבע מוסיף וטוען כי לאחר שהוא לא הצליח לגבות את החוב הורתה לו התובעת להמשיך במאמציו ובתמורה לכך הבטיחה לו כי הוא יוכל לפרוע גם את השיק השני אפילו אם הוא לא יצליח לגבות דבר על חשבון החוב.

דיון והכרעה
אפתח דווקא בשאלת זכאותה של התובעת לקבל החזר כספי בגין פירעון חלקה השני של המקדמה. בעניין זה טענתו של הנתבע הינה טענת הודאה והדחה, שכן הוא מודה שלפי ההסכם הכתוב היה עליו להחזיר את השיק, אלא שלטענתו הוסכם מאוחר יותר בעל פה כי הוא יוכל לפרוע את השיק בתמורה להמשך מאמצי הגביה. הנטל להוכיח טענה זו מוטל על הנתבע והוא לא הרים אותו. ואלו טעמי;
ראשית, יש חוסר הגיון בסיסי בטענת הנתבע לפיה למרות שהוא הבהיר לתובעת כי עסקינן בחוב אבוד הורתה לו התובעת להמשיך במאמצי הגביה (סעיף 4 לכתב ההגנה). התובעת היא חברה עסקית שמטרתה לצבור רווחים ואין שום הגיון בטענה שהיא תתעקש על המשך מאמצי הגביה כאשר הנתבע שהוא אדם הבקיא בהליכי גביית חובות אומר לה במפורש כי "אין אפשרות לגבות כסף מהחייבת" (סעיף 2 לכתב ההגנה).
ושנית, בעדותו של הנתבע נתגלו סתירות מהותיות הפוגמות במהימנותו. הנה כך, בראשית עדותו נשאל הנתבע האם הוא עצמו שוחח עם החייבת ולכך הוא השיב בשלילה (עמ' 4 ש' 28-27), ברם בסייפת עדותו הוא טען כי הוא כן דיבר עם החייבת (עמ' 7 ש' 3). כמו כן, בתחילת עדותו מסר התובע כי הוא העביר את ביצוע פעולות הגביה לאותם "אנשים מבאר שבע" (עמ' 4 ש' 31-30), וגם טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם דברי הנתבע לפיהם הוא עצמו דיבר עם החייבת, שכן אם ביצוע הגביה הועבר לאותם אחרים מדוע גם הנתבע שוחח עם ההחייבת? אשר על כן טענת הנתבע בדבר ההסכם בעל פה נדחית.

התובעת טוענת כי הנתבע לא נקט בשום פעולה לשם גביית החוב ואילו הנתבע טוען שהוא כן פעל לגבייתו. גרסתו של הנתבע לפיה הוא נקט בפעולות גביה איננה משכנעת וזאת מן הטעמים הבאים;
ראשית, אזכיר שוב את חוסר מהימנותו של הנתבע אשר נובע מן הסתירות שהתגלו בעדותו.
שנית, הנתבע לא הביא שום ראיה בכתב או בעל פה לעניין פעולות הגביה שבהן הוא נקט. הנתבע לא הציג תדפיסי שיחות טלפון שיעידו כי הוא או מי מטעמו שוחחו עם החייבת. הנתבע גם לא הביא לעדות את אותם "אנשים מבאר שבע" שלטענתו שוחחו עם החייבת, והוא אפילו סירב למסור את שמותיהם מחשש להפללה עצמית (עמ' 4 ש' 31-30), דבר אשר מעלה את השאלה מה היה טיבן של אותן שיחות עם החייבת.
ושלישית, הנתבע לא פירט בכתב הגנתו מהן פעולות הגביה שבהן הוא נקט, למרות שבכתב התביעה נטען במפורש כי הוא לא נקט בכל פעולה שהיא.
מאידך,הנטל לשכנע כי הנתבע לא נקט בפעולות גבייה מוטל על התובעת, ברם התובעת לא הביאה לעדות את החייבת ודבר זה פועל לחובתה. ודוק, התובעת לא טענה שהחייבת סירבה לשתף איתה פעולה. נהפוך הוא, מדברי ב"כ התובעת עולה כי הוא שוחח עם החייבת לפני הדיון והיא שיתפה עימו פעולה (עמ' 4 ש' 24-23).

במצב דברים זה לא שוכנעתי כי הנתבע לא עשה כל ניסיון לגבות את החוב ולכן התביעה להשבת החלק הראשון של המקדמה נדחית.

לאור האמור, התובעת זכאית לקבל מהנתבע את הסכום ששילה לצד ג' בהליכי ההוצאה לפועל, קרי – 3,750 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 24/04/05 (ראו נספח ג' לכתב התביעה), ועד ליום התשלום בפועל. תביעת התובעת להחזר סך של 2,622 ₪ בגין הוצאות ניהול ההליך מול הצד השלישי בהוצאה לפועל- נדחית, כיוון שלא הוצגה אסמכתא לגבי הוצאות אלו. יצוין כי הקבלות שצורפו לכתב התביעה (נספח ג') מתייחסות לשכ"ט עו"ד ששילמה התובעת לבא כוחה בגין התביעה הנוכחית, ולא בגין הטיפול בהליכי ההוצאה לפועל.

אשר על כן, הנתבע ישלם לתובעת סך של 3,750 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 24/04/05 ועד ליום התשלום בפועל, בתוספת הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪ ובצירוף שכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ₪. אני ער לכך שלפי הקבלות שצירפה התובעת כנספח ג' לכתב התביעה היא שילמה לבא כוחה שכ"ט גבוה יותר בגין הטיפול בתביעה, אולם בקביעת סכום שכר הטרחה הבאתי בחשבון גם את הסכום שנפסק בפועל אל מול סכום התביעה.

ניתן היום,
ג' סיון תשע"א, 05 יוני 2011, בהעדר הצדדים.










תאמ בית משפט שלום 10744/05 מתקני פסגות בע"מ נ' אלי ניר אסלן (פורסם ב-ֽ 05/06/2011)