פסקי דין על ש.י.ס. | פסקי דין על ד"ר שמחה סדן | פסקי דין על אמנון ברזילי

7739-05/09 תאמ     03/04/2011




תאמ 7739-05/09 ש.י.ס. בע"מ, ד"ר שמחה סדן נ' אמנון ברזילי








בית משפט השלום בנתניה



תא"מ 7739-05-09 ש.י.ס. בע"מ
נ' ברזילי






בפני

כב' השופט
עוז ניר נאוי

תובעים
1. ש.י.ס. בע"מ
2. ד"ר שמחה סדן


נגד

נתבע
אמנון ברזילי




פסק דין


א.
מבוא

1.
התובעים שבפני
, חברת ש.י.ס בע"מ (להלן: "התובעת") וד"ר שמחה סדן
(להלן: "התובע" או "ד"ר סדן") הגישו תובענה על סכום קצוב, במסגרתה עתרו לחייב את הנתבע, מר אמנון ברזילי
(להלן: "הנתבע" או "ברזילי"), בתשלום סך 50,000 ₪, בגין שירותים אשר ניתנו לו על ידיהם.

2.
התובעים סומכים את תביעתם על הסכם התקשרות מתאריך 11.6.2008 עליו חתום הנתבע ובמסגרתו
התחייב, לטענתם, לשלם להם את שכרם בגין אותם שירותים.

3.
הנתבע התנגד לביצוע התביעה וטען כי אין מדובר בהתחייבותו האישית אלא בהתחייבות חברה הקשורה עימו.

4.
כפי שיפורט להלן, לנתבע ניתנה רשות להגן בשאלה אחת העומדת במחלוקת והיא פרשנותו של אותו הסכם, כהגדרתו להלן; האם מדובר בהתחייבות הנתבע, כי אז דין התביעה להתקבל או שמא מדובר בהתחייבות חברה או חברות מטעמו, ובהתאם יש לדחות את התביעה.


ב.
טענות הצדדים

5.
התובעת הינה חברה העוסקת במתן יעוץ ושירותי ניהול בתחומי כלכלה, מימון, חשבונאות וניהול עסקים. ד"ר סדן הינו ד"ר למנהל עסקים ומשפטן. לטענת ד"ר סדן, מר ברזילי פנה אליו, באמצעות באי כוחו, עו"ד דורי קלגסבלד ועו"ד אמיר שרגא, בהצעה לשמש כיו"ר הדירקטוריון בחברת אופקים קפיטל בע"מ (להלן: "אופקים") ובשלב כלשהו אף כדירקטור בחברת מטיס קפיטל בע"מ (להלן: "מטיס"). כפי שנטען, מינויו של ד"ר סדן לדירקטוריון היה על רקע סכסוך נטען בין מר ברזילי ובין שותפו באותן חברות, מר מוני הראל.

6.
בין הצדדים סוכם כי שכרו של ד"ר סדן, כדירקטור בחברות הנ"ל, יהא 400 דולר ארה"ב לשעה בתוספת מע"מ, לפי שער דולר שלא יפחת מ – 3.8 ₪ לדולר וכי שכרו ישולם על ידי מר ברזילי באופן אישי.
7.
ד"ר סדן טוען כי עורך דינו של מר ברזילי, עו"ד אמיר שרגא, הכין מסמך מתאים אשר הועבר אליו בטרם ההתקשרות; לאחר שמר ברזילי חתם עליו, חתמו עליו גם התובעים. להלן נוסחו של המסמך:

"
11 ליוני, 2008
לכבוד
ד"ר שמחה סדן
ש.י.ס בע"מ

1.
אנו מודים לך על הסכמתך לשמש כדירקטור הממונה על ידי מר אמנון ברזילי
או כל חברה בשליטתו (להלן: "ברזילי") בחברת אופקים קפיטל בע"מ. מובן ומוסכם כי ברזילי יהיה רשאי להפסיק את המינוי האמור בכל עת.
2.
אנו מתחייבים לשפות אותך בגין כל נזק או הוצאה שייגרמו לך עקב פעילותך כאמור בסעיף 1 לעיל.
3.
שכרך יהיה 400 דולר לשעה, בתוספת מע"מ, ובתוספת הוצאות. שכר של כלכלן ממשרדך יהיה 200 דולר לשעה בתוספת מע"מ. בכל מקרה – השכר החודשי שישולם למשרדך לא יפחת מ – 2,000 דולר, בתוספת מע"מ.
4.
חשבון שכר טרחה יישלח מידי חודש לתשלום סמוך וישולם ב - $ או בש"ח לפי השעה היציג ביום התשלום. שער החליפין לצורך האמור לעיל לא יפחת מ – 3.8 ₪ לדולר.

בכבוד רב ובברכה,

-חתימה-
____________

אמנון ברזילי

הרינו מסכימים לאמור לעיל:

-חתימה -
_________
ד"ר שמחה סדן
ש.י.ס בע"מ
-חותמת-"


(להלן:"ההסכם").

8.
ד"ר סדן טוען כי מיום חתימת ההסכם לא היתה מחלוקת לגבי חשבונות שכר טרחה שנשלחו על ידיו וכי חשבונות אלה הופנו אל הנתבע באופן אישי. דא עקא, שני חשבונות, לחודשים ספטמבר ואוקטובר 2008, בסך 50,034.60 ₪ (קרן), לא שולמו.
9.
ד"ר סדן טוען עוד כי מר ברזילי התחייב באופן אישי לשלם את אותם חשבונות אך למרות זאת, הדבר לא נעשה. נטען גם כי מר ברזילי הינו איש עסקים המנהל חברות בהיקף של מיליונים ויודע היטב מהי התחייבות אישית ומהי התחייבות חברה, ואף מטעם זה לכן יש לדחות את כל טענותיו.

10.
לא הועילו אף פניות באי כוחו של ד"ר סדן ולפיכך הוגשה התביעה דנן, אשר הועמדה על סך 50,000 ₪ ובהתאם נדונה בסדר דין מהיר.

11.
מר ברזילי לא התכחש לחתימתו על המסמך (אלא בשלב חקירתו הנגדית ואתייחס לכך להלן) אך טען כי מקריאת המסמך עולה באופן ברור כי חובת תשלום השכר לתובעים, אינה חלה עליו באופן אישי אלא חלה על חברת אופקים; לטענתו, ההתחייבות היחידה אותה נטל על עצמו היתה לשפות את ד"ר סדן בגין כל הוצאה או נזק, אם יהיו, במסגרת פעילותו כדירקטור באופקים.

12.
מר ברזילי גם התכחש לסכום התביעה וטען כי לד"ר סדן שולמו סכומים גבוהים, כ - 180,000 ₪, למרות שחשבונותיו היו מנופחים ומוגזמים וזאת אך מפאת כבודו של ד"ר סדן וכיוון שרצה להימנע מעימות עימו.

13.
לאור זאת, עתר הנתבע לדחיית התביעה.

ג.
הטענה בגינה ניתנה רשות להגן – פרשנות ההסכם

14.
לאחר שהתקיים דיון בהתנגדות הנתבע, החליט כבוד הרשם לרנר לדחות את טענותיו של הנתבע באשר למופרכות חשבונות שכר הטרחה, וקבע כי יש ליתן לנתבע רשות להגן

"...בשאלת חבותו האישית על פי נספח א' לכתב התביעה (ההסכם – נ.ע.), ובשאלה זו בלבד"
(ראה החלטה מיום 10.3.2010, עמוד 3, שורות 27-29), כשהוא קובע
"...הגם שהגנתו אינה עולה הרבה על הרף של "הגנה ולו בדוחק", ואילו בשאלת החשבונות אין ליתן לו רשות להתגונן."
(ראה ההחלטה הנ"ל, בעמוד 3, שורות 23-25).

ד.
ההליכים בבית המשפט

15.
מטעם התובעים הוגש תצהירו של ד"ר סדן ואילו הנתבע נסמך על תצהירו אשר הוגש במסגרת ההתנגדות לביצוע. ב"כ הנתבע אף הודיע (הודעה מתאריך 27.7.2010) כי הוא מסתמך אך על המסמכים שהוגשו מטעם התובעים.

16.
הצדדים לא ביקשו לזמן עדים נוספים ובישיבת הראיות שהתקיימה ביום 31.3.2011, נחקרו ד"ר סדן ומר ברזילי והצדדים סיכמו בעל פה.

ה.
דיון והכרעה

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, החלטתי לקבל את התביעה במלואה.

§
אין מחלוקת כי הנתבע חתם על ההסכם

17.
קריאת ההסכם אינה משאירה מקום לספק כי מדובר בהתחייבות אישית של הנתבע; הנתבע והוא בלבד, חתם על ההסכם ודי בכך כדי לדחות את הגנתו; למרות טענותיו כאילו חברה אחרת התחייבה לשלם את שכרו של ד"ר סדן, הרי שלא מצאתי בהסכם בדל של התייחסות לכך ו/או אישור ו/או חתימה מטעם חברה כלשהי (בענין זה אני שותף למסקנתו של כבוד הרשם בהחלטתו מיום 10.3.2010).

18.
ודוק. אם אכן היה מדובר בהתחייבות של חברה כלשהי הרי שחזקה על הנתבע כי היה דואג להחתימה ולקבל את אישור הדירקטוריון להתקשרות מסוג זה. הנתבע לא טען וממילא לא הביא בדל של ראיה כי עשה כן. אמנם כשנשאל הנתבע:

"...אם החברה התחייבה ולא אתה יש לך אישור של דירקטוריון של החברה שהיא התחייבה ת. כן. ש. מדוע לא הצגת את זה? ת. אציג את זה בשעת הצורך"
(עמוד 20, שורות 11-16). אלא שלטעמי לנתבע לא היה אישור כזה שכן החברה לא היתה צד להסכם, ואכן, מסקנה זו אושרה בהמשך על ידי הנתבע:
"ש. בהמשך למה שכתבת, מדוע לא הבאת אישור מהחברה שהיא חייבת בתשלום כפי שאתה אומר? ת. למה לא הוצג לחברה מכתב. אם היה מוצג אז יכול להיות שהיתה משלמת, אך לא הוצג לה עד היום"
(עמוד 20, שורות 17-20). אם אכן חברה כלשהי היתה צד להסכם כטענת הנתבע, מדוע אותה חברה לא ידעה כלל מדרישות התובעים?! כיצד שולם שכרם של התובעים עד לחשבוניות נשוא התובענה (שכנטען עמד על סך של כ – 180,000 ₪) אם החברה כלל לא ידעה על כך?! ברי כי גם ענין זה מלמד כי לא היתה כל חברה בתמונת ההתקשרות.

19.
כפי שיפורט להלן, אף באי כוחו של הנתבע אישרו כי מדובר בהתקשרות בין הנתבע וד"ר סדן (ראה נספח א'2 לתצהיר עדות ראשית מטעם התובעים - הודעת דואר אלקטרוני מטעמו של עו"ד שרגא) ואף ראיה זאת תומכת באמור לעיל.

20.
עוד יצוין כי עדותו של ד"ר סדן בכלל, ועדותו לפיה מדובר בהתחייבות אישית של מר ברזילי, בפרט, היתה מהימנה עלי (עמוד 15, שורות 18-21; עמוד 17, שורה 14). כך ובין היתר העיד:

"מר ברזילי הוא המעסיק שלי, הוא זה שהיה אמור לשלם את שכרי והיה אמור לשפות אותי אם היתה מתעוררת בעיה, הוא לקח את האחריות על עצמו והייתי מטעמו"
(עמוד 17, שורות 22-23).

21.
מנגד, למרות שענין חתימתו על ההסכם לא היה שנוי במחלוקת, כאשר נשאל מר ברזילי האם חתם על ההסכם השיב:

"מבקש על זה בדיקה"
(עמוד 20, שורה 8); טענה זו עלתה לראשונה בחקירתו הנגדית ומהווה למעשה הרחבת חזית החורגת מן המחלוקות כפי שבאו לידי ביטוי במסגרת כתבי הטענות [ראה, בין היתר, א' גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי" (מהדורה עשירית, 2009) בעמוד 89, לרבות האסמכתאות הנזכרות שם].
טענה זו אף עומדת בסתירה להודאת הנתבע במסגרת חקירתו הנגדית בדיון בבקשה לרשות להגן, כי חתם על ההסכם:
"ש. אתה חתום על ההתחייבות הזאת? ת. אני חתום כי אני היושב ראש"
(עמוד 1, שורות 21-22 לפרוטוקול מיום 10.3.2010).

22.
הנתבע לא טען בשום שלב כי אינו חתום על המסמך, לא בתצהירו בתמיכה להתנגדות ואף לא במסגרת הישיבה המקדמית שהתקיימה בתיק (ראה פרוטוקול הדיון מיום 29.12.2010). הנתבע אף הסתמך בהגנתו על נוסח ההסכם כדי להדוף את התביעה; ברי כי לטענתו זו, כי לא חתם על ההסכם, אין כל בסיס והיא נטענה אך כדי ליצור הגנה יש מאין. עדות זו של הנתבע, מהלך שמיעת הראיות, מטילה לטעמי ספק גם במהימנותו של הנתבע באופן כללי.

§
ההסכם אינו מצריך פרשנות

23.
במסגרת חקירתו הנגדית ניסה בא כח הנתבע להצביע על כך כי יש צורך בפני
ה למקורות חיצוניים על מנת ללמוד מה היתה כוונת הצדדים. כאמור, אינני סבור כך, אך אתייחס לנטען להלן.

24.
ההוראה הרלבנטית לענייננו הינה הוראת סעיף 25 (א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג – 1973; הוראת הסעיף בטרם תיקונו קבעה כי: "חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהיא משתמעת מתוך החוזה, ובמידה שאינה משתמעת ממנו – מתוך הנסיבות". לאחרונה, במסגרת תיקון מספר 2, התשע"א – 2011, לחוק החוזים, אשר התקבל ביום 17.1.2011, תוקן הסעיף ועתה נוסחו:

"

חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו."

25.
לפי הוראות הסעיף, הן בטרם תוקן והן לאחריו, ברור כי אם לשון החוזה ברורה אזי אין לפנות לנסיבות ו/או לראיות חיצוניות. לענין זה ראה
ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום, פ"ד מט

(2) 265] וכן דנ"א 2045/05 ארגון מגדלי ירקות-אגודה חקלאית שיתופית בע"מ ואח' נגד מדינת ישראל, שם, בין היתר, נפסק:

"הנה כי כן, לשונו של החוזה הינה כלי הקיבול של אומד דעת הצדדים, ומשכך, היא מהווה ראייה – לעיתים הראייה המרכזית – בדבר כוונתם המשותפת. כאמור לעיל, לא ניתן לייחס לחוזה פרשנות שאינה עולה בקנה אחד עם לשונו. אי לכך, על בית המשפט לבחון הלוך ושוב את לשון החוזה ואת נסיבותיו החיצוניות, ובכפוף לחזקה הניתנת לסתירה כי תכלית החוזה היא זו העולה מלשונו הרגילה של החוזה, לאתר את אומד דעתם של הצדדים. עוצמתה של החזקה עשויה להשתנות, כאמור, בין קטגוריות שונות של חוזים שונים ולפי נסיבות העניין (פסק דינו כבוד השופט (כתוארו אז) ריבלין בפסקה 11).

26.
לאחרונה הובעה בבית המשפט העליון עמדה לפיה מקום בו לשון ההסכם ברורה יש ליתן לה משקל מכריע; זאת במסגרת מספר פסקי דין ובינהם ע"א 8836/07 בלמורל השקעות בע"מ נגד ירון כהן ואחרים, מיום 23.2.2010, שם קובע כבוד השופט דנציגר, בין היתר, כי:

"בתמצית יאמר כי לגישתי מאחר ובית המשפט אינו מכונן חוזים אלא מפרש את האמור בהם, כל עוד לשון החוזה בהירה וברורה הרי שהיא משקפת את אומד דעת הצדדים ולכן יש להעניק לה משקל מכריע בפרשנותו ולתת לחוזה את המשמעות הפשוטה והברורה העולה מלשונו. אכן, יתכנו מצבים בהם הצדדים קבעו במסגרת החוזה תניות לגבי סוגיה זו או אחרת, אולם הלשון בה נקטו אינה ברורה ואינה חד משמעית. מוכן אני להניח כי במקרים אלו עשוי לעלות צורך בפרשנות לשון החוזה לרבות באמצעות פניה לנסיבות חיצוניות לחוזה, ברם רק לאחר שמוצו יתר כללי הפרשנות החוזיים שהותוו בדין, ובראש ובראשונה הפניה ללשון החוזה כפי שזו מוצאת את ביטוייה בחוזה אותו ניסחו הצדדים"
(ההדגשה אינה במקור – נ.ע.).

27.
ראה גם רע"א 1452/10 מפעל הפיס נגד אלחנן טלמור ואחרים (פסק דינו של כבוד השופט דנציגר מיום 11.10.2010), שם נקבע גם כי:

"לגישתי, וכך אף עולה מלשון סעיף 25(א) לחוק החוזים, על בית המשפט להביא בחשבון את כלל השיקולים הרלבנטיים כאשר הוא נדרש לשאלת פרשנותו של חוזה, וכל זאת במקום בו החוזה אינו ברור וטעון פרשנות. במקרים אלו נדמה כי אין מקום להסתפק אך ורק בלשון החוזה"

(ההדגשה שלי – נ.ע.).

28.
כאמור במקרה דנן, חתימתו של הנתבע ושלו בלבד על ההסכם, אינה מותירה ספק בעיני בדבר כוונת הצדדים. בנסיבות אלה אין לטעמי כל ממש בטענות הנתבע כי משנכתב בסעיף 1 להסכם, בלשון רבים

:
"אנו מודים לך על הסכמתך לשמש כדירקטור ממונה..."
- משמעות הדבר כי חברת אופקים או חברה אחרת הן אלה שהתקשרו עם ד"ר סדן. ברי כי אילו זו היתה כוונת הנתבע הרי שהיה מציין ב"רחל בתך הקטנה" כי השכר ישולם על ידי חברת אופקים או חברת מטיס או כל חברה אחרת בשליטתו ואף טורח להחתימן על ההסכם. הנתבע היה מיוצג וברור כי אם לכך התכוון, הדבר היה בא לידי ביטוי בהסכם אותו הכינו עורכי דינו. לענין זה השיב ד"ר סדן:
"הנתבע לא חתם על שום דבר בלי שעו"ד שלו הדריך אותו"
(עמוד 12, שורות 7-8).

29.
חיזוק לכך היא אף תשובתו של הנתבע לשאלה האם פנה לעורכי דינו כדי שיסבירו לו את המסמך:

"...פנית לעו"ד אמיר או לדורי כדי שיסבירו את המסמך שיצא ממשרדם? ת. לא פניתי לאף עו"ד. השארתי את זה על תקנו. אני הוזהרתי מהרבה אנשים לא להתעסק עם מר שמחה סדן כי הוא מקושר ויותר טוב שאני יחתום ואלך הביתה לישון בשקט ואם לא אקבל על הראש וחתמתי"
(עמוד 21, שורות 27-29). כאן הציג הנתבע גרסה חדשה ולטעמי אף סתר את הגנתו. לא עוד הסכם ברור בו חברות מתקשרות ומתחייבות, אלא הסכם עליו חתם בלית ברירה ואולי הסכם אשר לא הסכים עם משמעותו.

30.
בענין זה אציין כי משחתם הנתבע על ההתחייבות חל הכלל לפיו הביע הסכמה לתניות ההסכם – דהיינו כי עליו לשאת בשכרם של התובעים [ראה למשל: ע"א 325/88 יוסף כהן טוויל נגד בית מנוחה לזקנים בני ברק, פ"ד
מד (1) 341].
אף בכך יש לתמוך בדחיית הגנתו.

31.
טעם נוסף לדחיית הפרשנות אותה הציג הנתבע להסכם, הינו טענותיו האחרות; כך, הודה הנתבע כי התחייבותו היחידה היתה

"לשפות את מר סדן בגין ככל הוצאה או נזק שיהיה לו בגין פעילות כדירקטור בחב' אופקים קפיטל בע"מ"
(סעיף 7ב וסעיף 8 לתצהירו). אלא שגם בסעיף זה (סעיף 2 להסכם) נקט המנסח בלשון רבים; כלומר, מאותו ניסוח בלשון רבים לומד הנתבע שתי משמעויות; כך, במקום אחד בו נכתב
"אנו מודים לך על הסכמתך לשמש כדירקטור ממונה..."
– טוען הנתבע כי מדובר בהתקשרות עם חברה ואילו בסעיף אחר בו נכתב באותו אופן – ברבים -
"אנו מתחייבים לשפות אותך..."
טוען הנתבע כי מדובר בהתחייבות אישית. בנסיבות אלה אני סבור כי אף פרשנות זו נסתרת מניה וביה ואין לה כל בסיס בהסכם.

§
גם הנסיבות החיצוניות תומכות בעמדת התובעים

32.
אף אם נפנה לנסיבות חיצוניות הרי שאלה מחזקות את עמדת התובעים.

33.
כך ובין היתר, הנתבע אישר כי הופנה למר סדן באמצעות עורך דינו, עו"ד דורי קלגסבלד, וכי עורך דין נוסף מטעמו, עו"ד אמיר שרגא, שימש כעורך דינו בהתקשרות עם התובעים וכי המסמך נערך במשרדו (עמוד 21, שורות 1-12).

34.
מהראיות אותן הציגו התובעים עולה כי אף באי כוחו של הנתבע ראו בהסכם התקשרות אישית במסגרתה התחייב הנתבע והוא בלבד. כך, בהודעת מייל מתאריך 11.6.2008, כתב עו"ד שרגא למזכירתו של הנתבע (נספח א'2 לתצהיר עדות ראשית מטעם התובעים):

"...מצ"ב מכתב התקשרות בין אמנון ברזילי
לבין שמחה סדן.
אודה לקבלת עותק חתום על ידי אמנון
בברכה,
אמיר" (ההדגשה שלי – נ.ע.)

35.
בהמשך ניתן לראות הודעת מייל ממזכירתו של הנתבע לעו"ד שרגא בו היא כותבת בין היתר, בתאריך 12.6.2008 (נספח א'2 הנ"ל): "מצ"ב הסכם שכ"ט חתום ע"י אמנון ברזילי
...". ברי כי אף בראיות אלה יש כדי לתמוך במסקנה כי מדובר בהתחייבות אישית של הנתבע.

36.
במסגרת החקירה הנגדית עלה כי הנתבע ניסה להסתמך גם על כך ששכרו של ד"ר סדן שולם על ידי חברה ולפיכך מדובר בהתקשרות עם חברה ולא עימו. כמו כן, נטען כי מכיוון שד"ר סדן הוציא חשבוניות לחברה הרי שאף בכך יש לתמוך בטענותיו של הנתבע. לטעמי אין כל משמעות לשאלה מי שילם את השכר ולמי הוציא ד"ר סדן חשבוניות (וזאת מבלי להיכנס לשאלה האם אופן הוצאת החשבוניות בשים לב להוראות ההסכם, תקין אם לאו). בענין זה מקובלת עלי עדותו של ד"ר סדן לפיה:

"אמנון ברזילי
אמר לי שהוא לא עובד לצורך תשלומים באופן אישי אלא באמצעות חברה"
(עמוד 15, שורות 25-27).

37.
גם הניסיון לטעון כי יש ללמוד מניגוד העניינים, בין חובתו של ד"ר סדן לפעול לטובת החברה בה שימש כדירקטור, ובין חובתו כביכול לפעול לטובת הנתבע, כבסיס לטענת התקשרות עם חברה, הינו ניסיון חסר בסיס. ד"ר סדן הבהיר כי הדבר לובן עם מר ברזילי טרם ההתקשרות ובין היתר, כי מר ברזילי יצטרך להתיישר עם טובת החברה (ראה עמוד 13, שורות 29-31; עמוד 14, שורות 1-15); כפי שהוכח, ד"ר סדן מונה לשמש כדירקטור מטעמו של הנתבע וזאת גם בשל סכסוך בינו ובין שותפו ואין מניעה לטעמי כי שכרו ישולם על ידי מי שמינה אותו, דהיינו הנתבע. מכל מקום, לא ראיתי בכך סתירה להוראות ההסכם אלא להיפך: הנתבע שכר את שירותיו של ד"ר סדן באופן אישי ולראיה אף היה מוכן לשפות אותו בגין כל נזק אשר עלול היה להיגרם לו, כתוצאה מאותה פעילות לשמה נשכר.

38.
מכל מקום, יצוין כי טענות אלה, אשר נלמדו מחקירתו הנגדית של ד"ר סדן, לא נטענו בכתבי הטענות על ידי הנתבע ומשכך אינן יכולות להוות בסיס נטען לפרשנות ההסכם על ידיו.

39.
בסיומם של הדברים וכתמיכה למסקנה אליה הגעתי, יצוין גם כי יש בעובדה כי הנתבע נמנע מהבאת עורכי דינו ו/או מי מהם ליתן עדות, כדי לתמוך בעמדת התובעים. אילו אכן היה ממש בעמדת הנתבע, הרי שזה היה דואג לזמן, למצער, את עורך הדין אשר ניסח את ההסכם מטעמו, כדי שזה יתמוך בגרסתו. אלא שהנתבע נמנע מלעשות כן, ובענין זה פועלת לחובתו ההלכה הפסוקה, לפיה הימנעות מהבאת עד מצוי ורלבנטי, משמעותה כי ככל הנראה עדותו של אותו עד היתה פועלת לרעתו של הנתבע.

ו.
סיכום

40.
לאור כל האמור, אני מחליט לקבל את התביעה במלואה ומחייב את הנתבע לשלם לתובעים, יחד ולחוד, בתוך 30 יום, סך 50,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. כמו כן, ישא הנתבע בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים בדואר רשום.


ניתן היום,
כ"ח
אדר ב תשע"א, 03 אפריל 2011, בהעדר הצדדים.














תאמ בית משפט שלום 7739-05/09 ש.י.ס. בע"מ, ד"ר שמחה סדן נ' אמנון ברזילי (פורסם ב-ֽ 03/04/2011)