פסקי דין על אריה גבעוני | פסקי דין על בנק לפיתוח התעשיה בישראל בע"מ

220895/02 א     31/05/2004




א 220895/02 אריה גבעוני נ' בנק לפיתוח התעשיה בישראל בע"מ




16
בתי המשפט
א 220895/02
בש"א 169202/03
בית משפט השלום תל אביב-יפו
31/05/2004
תאריך:
כב' השופטת ח. וינבאום וולצקי

בפני
:

אריה גבעוני

ע"י ב"כ עוה"ד רם דקל ואח'

בעניין:
המבקש
נ ג ד
בנק לפיתוח התעשיה בישראל בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד סלפוי
, מעוז ושות'
המשיב

החלטה

1. בפני
בקשה לרשות להגן בתביעה שהגיש התובע (להלן: הבנק) כנגד המבקש לתשלום סך של 1,444,614 ₪ מכוח כתבי ערבות שחתם לחובות חברת ז'ק מטרני בע"מ (להלן: החברה).

לימים שינתה החברה את שמה לחברת קרן פלד השקעות בע"מ, שהינה חברה מקבוצת החברות פלד-גבעוני.

2. התביעה נסמכת על שני כתבי ערבות שחתם המבקש לטובת הבנק לחובות החברה.
האחד, מיום 2.1.01 - עד לסך של 1,116,000 ₪.
השני, מיום 12.2.01 - עד לסך של 200,000 ₪.

הבנק נתן לחברה לבקשתה הלוואה בסך של 4,280,000 $ ארה"ב אשר היתה אמורה להיפרע בתשלום אחד ביום 1.1.03 כאשר במשך התקופה שעד לפרעונה תשולם רק הריבית וזאת החל מ - 1.7.01 כל רבעון.
בשלב מסוים שונה מנגנון תשלום ההלוואה באופן שבמקום תשלום אחד מלא ב - 1.1.03 תשולם ההלוואה ב - 8 תשלומים באופן הבא: 7 תשלומים של מיליון ₪ כל אחד ותשלום נוסף של יתרת קרן ההלוואה ביום הפרעון המקורי 1.1.03.

לאחר שדרישות הבנק לא מולאו העמיד זה האחרון ביום 23.7.02 את סכום החוב לפירעון מיידי ושלח מכתב התראה למבקש על פי ערבותו.

משלא שולם החוב הוגשה התביעה.

3. טענות המבקש בבקשה

רקע

המבקש שימש כדירקטור בחברה עד ליולי 2001.

החברה ביקשה לרכוש מניות בחברת חייל אחזקות (1965) בע"מ ולשם כך פנתה לבנק על מנת שיעמיד לה הלוואה. כנגד ההלוואה הציעה החברה להעמיד בטחונות וביניהן שעבוד של נכס מקרקעין שבבעלות החברה בשטח של כ - 6 דונם בבת-ים, (להלן: הנכס)
כן הציעה לרשום משכון על מניות חברת חייל שיירכשו ע"י החברה לטובת הבנק.

ההלוואה שנתבקשה במקור, ע"ס 13 מיליון דולר, לא אושרה ע"י הבנק ובסופו של משא ומתן בין נציגי הבנק לבין נציגי החברה סוכם כי כנגד מתן הלוואה בסך 4.2 מיליון דולר תעמיד החברה לבד מהשעבוד והמשכון גם בטחונות נוספים בדמות ערבויות של דירקטורים בחברה.

במסגרת ההסכם הנ"ל שבין הבנק לחברה סוכם תחילה כי חמישה מהדירקטורים יערבו להתחייבויות החברה עד לגובה של 240,000 $ ארה"ב.

בהמשך דרש הבנק הגדלת סכום הערבות ל - 280,000 $ ארה"ב וחתימת דירקטור נוסף וכך הוחתם המבקש על כתב הערבות השני.

בהיות המבקש דירקטור נוצרה מעורבותו בלקיחת ההלוואה.

המבקש מציין כי היה בעל מניות בשיעור הנמוך מ - 5% בחברה.

ואלה טענות המבקש:

א. הבנק החתים את הדירקטורים על מסמכי הערבות ללא שהבהיר להם את משמעותם וכשהם מנוסחים באופן מטעה ומבלבל.

החתמת המבקש נעשתה בדרך לפגישה בעיריית בת-ים על גבי מכסה תא מטען של מכונית כאשר לא היה בידו סיפק לבדוק את המסמכים והסכומים עובר לחתימתו על המסמכים.

המבקש טוען כי חתם על המסמכים מבלי שנכח במקום פקיד מהבנק, אלא רק עורך הדין של הבנק שנדרש לאמת חתימות הערבים.

בנסיבות אלו חתם על המסמכים מבלי לקרוא אותם ותוך הסתמכות על הבנק שהמסמכים תואמים את שסוכם עימו.

בהתנהגות זו היה משום הפרת חובות המפקח על הבנקים האוסר החתמת לקוחות מחוץ לסניפי הבנק.
ב. ההסכם עם הבנק היה שחתימות הערבים הינן יחדיו לסכום של 280,000 $ ארה"ב ולא מדובר בערבויות מצטברות כל אחת על סך 280,000 .

המבקש מפנה לנספחים לכתבי הערבות בהם מצוין מפורשות כי ערבות המבקש הינה ביחד עם ערבות 4 ערבים נוספים, לחובות הנערבים לפי הערבות הנ"ל. ראה סעיף 4 לנספח ד' לכתב התביעה. ( - ההדגשה שלי - ח.ו.ו. -)

כאשר מצוין בסעיף 5 לנספח ד' כי ערבות המבקש היא של 100%, פירש זאת המבקש כ - 100% לחובות הנערבים כולם, היינו 280,000 $ ולא יותר.

המבקש טוען כי כלל לא סוכם עם הבנק שכל אחד מהערבים יערוב לסך של 280,000 $ בעצמו ומעבר לשאר הביטחונות שניתנו לבנק. עוד הוא טוען שאין כל הגיון מצד החברה להסכים להעמיד בטחונות בשיעור של 150% מסכום ההלוואה.

ג. הבנק החתים את הערבים על סכום הגבוה מסך של 280,000 $, שכן שיעור סכום הערבות הראשונה לפי השער היציג במועד החתימה עמד על 273,731 $ ארה"ב, ושיעור סכום הערבות השניה עמד על 48,662 $ ארה"ב. מכאן שהבנק החתים את המבקש על ערבות בשיעור העולה ב - 8,000 $ ארה"ב על הסכום עליו סוכם.

כך גם מלין המבקש על העובדה כי הסכומים שבכתבי הערבות נרשמו בשקלים בעוד שההסכם עם הבנק היה בדולרים.

ד. הבנק התרשל בכך שלא פעל לקבלת כל הביטחונות שהוסכם עם החברה שיתקבלו.

המבקש מכוון לרישום משכון על הכנסות החברה מההסכם עם חברת הדלק גל שאמורה היתה להפעיל תחנת דלק על חלק משטח הנכס ששועבד.

לטענת המבקש זכאית היתה החברה לתשלום דמי שכירות מחברת הדלק גל בשיעור של 13,000 ₪ לחודש החל משלב מסוים גם אם התחנה לא הוקמה.

המבקש טוען כי הסתמך על בטוחה זו שיש בה כדי להקטין הסיכון שלו כערב. בהתרשלות הבנק מלרשום המשכון די כדי להקנות רשות להגן.

ה. הבנק העמיד ההלוואה לפירעון מיידי שלא כדין ותוך הפרת ההסכם עם החברה.

לטענת המבקש בין יתר פרטי ההסכם סוכם כי החזר קרן ההלוואה יהיה מתוך מימוש נכס המקרקעין שבבעלות החברה (אותו נכס שעל חלקו אמורה היתה לקום תחנת הדלק).

בניגוד להסכם שינה המשיב שלא בתום לב את תנאי ההסכם באופן חד צדדי ותוך הפעלת לחץ על החברה.

בעשותו כן חשף הבנק את הערבים לתשלום חובות החברה מכוח הערבויות.

לטענת המבקש העובדה שהחברה פרסמה "אזהרת עסק חי" בדיווחיה ליום 31.3.02, אין בה כדי להוות מצב עניינים כזה אשר מזכה את הבנק להעמיד ההלוואה לפירעון מיידי.

באותו שלב לא נפגעה יכולתו של הבנק להיפרע ממימוש הנכס.

משכך נאלצו נציגי החברה לחתום על ההסכם ששינה את תנאי ההלוואה. (נספח ו' לתביעה).

לאחר שינוי תנאי ההלוואה לא יכלה החברה לעמוד בתנאיה ופעולתה הושתקה. משכך גם לא יכלה החברה לפעול למימוש נכס המקרקעין שנועד לתשלום קרן ההלוואה.

המבקש מבקש לקזז מסכום ערבותו את כל הנזקים שנגרמו לחברה בשל מעשי הבנק הנ"ל.

ו. השינוי בתנאי ההלוואה מאפשר למבקש לבטל את כתב הערבות. המבקש מפנה לסעיף 5 (ג) (2) לחוק הערבות התשכ"ז-1967.

המבקש טוען כי מדובר בשינוי יסודי בחיוב הנערב ואילו ערבותו ניתנה להבטחת אותה הלוואה שניתנה בתחילה ובתנאים שניתנה.

באותה תקופה כבר לא שימש המבקש כדירקטור בחברה ועל-כן שימש "כערב יחיד" על כל המשתמע מכך ולא ניתן להתנות על הוראות סעיף 5 לחוק הערבות.

המבקש אף טוען כי לא ידע על הסכם ההלוואה החדש והבנק מצידו לא טרח לעדכנו בהתפתחויות אלו.

ז. הבנק פעל בחוסר תום לב כאשר לא פעל למימוש נכס המקרקעין בטרם פנה לערב.

המבקש מציין כי שמאי מטעם הבנק העריך את שווי הנכס ב - 4.5 מיליון דולר סכום שעולה על סך החובות של החברה לבנק.

גם אם קיים סעיף בהסכם שבין הבנק לחברה ו/או לערבים כי הבנק רשאי לפעול כנגד הערבים לפני שפעל למימוש הנכס המשועבד לו - יש בכך ראשית משום תנאי מקפח, שכן ההסכמים כולם נוסחו על ידי הבנק.
שנית, יש בכך משום התנהגות שלא בתום לב ובדרך מקובלת במימוש זכות.

ח. הבנק נהג בחוסר תום לב כאשר לא פעל במקביל כנגד יתרת הערבים ולא נתן לכך כל הסבר.

ט. ערבות המבקש פקעה מיום שהפסיק לשמש כדירקטור בחברה, שכן דרישת הבנק היתה שהערבויות ינתנו ע"י דירקטורים בחברה. המבקש דיווח על כך לרשות ני"ע, רשם החברות והבורסה לניירות ערך.

י. המבקש טוען כי הבנק סירב להמציא לו את כל המסמכים שביקש ואשר מצויים בידי הבנק וזאת חרף בקשתו המיידית וחרף העובדה ששילם את הסכומים שנדרשו ממנו ע"י הבנק.

כל שהעביר לו הבנק היו מסמכים חלקיים בלבד. די בכך כדי ליתן למבקש רשות להגן מכוח ההלכה שבע"א 688/89 הילולים (אריזה ושיווק) נ' בנק המזרחי המאוחד, פ"ד מה (3) 188.

י"א. בהסכם קיימים תנאים מקפחים הנוגדים את תקנת הציבור. המבקש מציין את אותם סעיפים העוסקים בקבילות רישומי הבנק והסעיפים המגבילים תרופות. כל אלה הינם תנאים מקפחים בחוזה אחיד ודינם להתבטל.
4. דיון בטענות המבקש

א. חתימת הערבים נעשתה ללא כל הסבר מצד הבנק ותוך סטייה מהסכמת הצדדים לפיה הערבות של כל הדירקטורים יחדיו תהיה מוגבלת ל - 280,000 $ ארה"ב. -

ב"כ הבנק טוען כי הטענה נטענה ללא הפירוט הדרוש. בשלב זה של בקשה לרשות להגן רשאי המבקש לטעון טענות גם מכלי שני. המבקש לא טען כי היה שותף לדיונים ולמשא ומתן שנוהל מול נציגי הבנק, אלא שכך נמסר לו ולזה היה מוכן לערוב.

טענת המבקש כי שמאי מטעם הבנק העריך את הנכס ששועבד לטובת ההלוואה בסך של 4.5 מיליון $ ארה"ב לא נסתרה בחקירתו.

משכך, יש בסיס לטענת המבקש לפיה לא היה מקום להחתים הדירקטורים על ערבות אישית כל אחד בסך של 280,000 $ כאשר בידי הבנק בטוחות נוספות שיש בהן כדי להבטיח את ההלוואה.

כך גם לא נסתרה טענת המבקש כי בראשית הדרך סוכם כי הערבות תינתן ע"י 5 דירקטורים בסך של 240,000 $ ארה"ב ועם הדרישה הנוספת לערבות דירקטור נוסף - הועלה הסכום ל - 280,000 $ ארה"ב.

יש לציין כי על הדף הנלווה להסכם הערבות צוין בפני
המבקש כי חתימתו הינה בצרוף 4 ערבים נוספים. האמור בהמשך כי חבותו הינה לכל 100% הסכום יכולה להתפרש גם כחבות של סך כל הערבים.
מכאן שבטענה זו יש לאפשר למבקש להתגונן.
ב. הסכום שצוין בערבויות אינו הסכום עליו הוסכם -

טענה זו דינה להדחות. המבקש ידע על מה הוא חותם ואם בחר, כטענתו, לסמוך על יתר אנשי החברה ולא לקרוא את המסמך לפני חתימתו, אינו יכול להישמע בטענה - לעניין זה ראה ע"א 16/80 לולו נ' סולומון, פ"ד לז (4) 70, מפי כב' הש' בן פורת.

בכל הנוגע לסכומים אין המדובר בפרשנות מסמך שיתכן והמבקש הבינו אחרת. מדובר בסכומים ברורים שאם לא התיישבו עם ההסכמות - היה על המבקש להעלות עניין זה עובר לחתימתו.

כך גם לא ראיתי לקבל הטענה כי ההחתמה על כתבי הערבות נעשתה בחופזה על מכסה תא המטען של המכונית.

מדובר במבקש שהינו איש עסקים אשר חבר לאחרים לצורך עסקאות רבות היקף. לו סבר שהמעמד אינו מאפשר לו להתעמק במסמך - היה עליו לדחות חתימתו למועד אחר או לדחות פגישותיו האחרות.

ג. הבנק הפר את הוראות המפקח על הבנקים בכך שהחתים את המבקש מחוץ לחדרי הבנק -

גם טענה זו ראיתי לדחות מאותם טעמים שלעיל. המבקש סמך על ה"ה יגרמן, פלד והלפרין שהיו שותפיו בחברה ולא טרח לקרוא המסמכים. כך גם במקום נכח יועצו המשפטי של הבנק ולו רצה המבקש יכול היה לקבל הסברים לסעיפי ההסכם מאותו נציג בנק. -
הסעיפים שאליהם מפנה המבקש מתוך הנחיות המפקח על הבנקים אינן תומכות בטענותיו. הסעיפים המצוטטים בסעיפים 62-61 לבקשה לרשות להגן עוסקים בבעיות אחרות שבהם נתקלים הבנקים ועניינן בעיות בטיחות ובקרה פנימית.

כך גם סעיף 2 להוראות המפקח על הבנקים ניהול בנקאי תקין, שצוטטו ע"י המבקש מתייחסות לאופן העבודה השוטף - "בדרך כלל..." ולא נוקט לשון גורפת של איסור מוחלט.

ד. הבנק התרשל בכך שלא פעל לקבלת כל הביטחונות שסוכם עליהם -

טענה זו הוכחה כלא נכונה בעת חקירת המבקש כאשר הוצגו לו מסמכי רשם החברות בדבר רישום המשכון ואגרות החוב.

על-כן לא ראיתי ליתן רשות להגן בטענה זו.

ה. העמדת ההלוואה לפירעון מיידי - פעולה שלא כדין ותוך הפרת ההסכם עם החברה -

ב"כ הבנק מפנה לתנאי הערבות לפיהם מוותרים הערבים על כל טענת הגנה שעשויה להיות ללווה כלפי הבנק.

טענה זו עומדת בסתירה לחובות סעיף 7 לחוק הערבות, התשכ"ז-1967 ודי בה כדי להעמיד הגנה למבקש בשלב זה.

עוד מעלה ב"כ הבנק בהקשר זה טענה כי הבנק לא העמיד ההלוואה לפירעון מיידי עקב אזהרת עסק חי שמסרה החברה, אלא מאחר והחברה לא עמדה בהתחייבויותיה לתשלום הריביות. אך מתוך סיכומיו עולה כי יש ממש בטענת המבקש שרק לאחר מסירת האזהרה ובסמוך לה פעל הבנק להעמדת ההלוואה לפירעון מיידי.

גם אם על-פי ההסכם רשאי היה הבנק לעשות כן, הרי שעליו לפעול במסגרת דרישות סעיף 39 לחוק החוזים חלק כללי, התשל"ג-1973 המקים חובה לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת.

למבקש עומדת ההגנה כי בשלב שבו הועמדה ההלוואה לפירעון מיידי, עמד החוב על סכום זעום יחסית לגובה ההלוואה כאשר המועד לתשלום החזר הקרן טרם הגיע.

על כן גם בטענה זו ראיתי ליתן למבקש רשות להגן.

ו. השינוי בתנאי ההלוואה מאפשר למבקש לבטל את כתב הערבות -

ב"כ הבנק מפנה לתנאי הערבות ולהגדרתה, על-פי האמור בכתב הערבות חתם המבקש ערבות מתמדת אם כי מוגבלת בסכום לכל חובות החברה לרבות חובות עתידיים משתנים ומתחדשים.

ערבות המבקש אינה מוגבלת לחיובים בגין ההלוואה ועל-כן אינה נכנסת לגדר המילים "חל שינוי בחיוב הנערב" שבסעיף 5 לחוק הערבות עליו משתית התובע טענתו זו.

לאור דבריו של המבקש לפיהם קרן ההלוואה היתה אמורה להיפרע ממכירת הנכס - אין בשינוי תנאי התשלום כדי להוות "שינוי יסודי הפוגע בזכויות הערב" - כדרישת סעיף 5 (ג) לחוק הערבות.
כך או כך, עומד המבקש בטענתו כי בעת תשלום הקרן אם במועדה ואם לפני כן - יש לעשות כן מתוך מימוש הנכס.

טענת המבקש כפי שהבינותיה אינה כי לבנק בכל מקרה אין זכות תביעה נגדו מכוח ערבותו, אלא שעל-פי ההסכם אליו הגיעו הצדדים, ברור היה כי תשלום הבטחות שנדרשו, לרבות הערבויות, ניתנו רק למקרה שכספי המימוש לא יהיה בהם די.

טענת המבקש כי במסגרת התנהגות בתום לב ובדרך מקובלת בקיום חוזה היה על הבנק לפעול קודם למימוש נכסי החייבת שלו - היא החברה - לא נסתרה מיניה וביה.

על-כן ראיתי כי לתובע הגנה בטענה זו.

ח. הבנק נהג בחוסר תום לב שלא פעל כנגד יתרת הערבים -

ב"כ הבנק טוען שטענה זו נטענה בעלמא, שכן המבקש עצמו יודע שהבנק פעל אף כנגד 3 ערבים נוספים וסה"כ כנגד 4 ערבים מתוך ששת הערבים.

ב"כ המבקש הגיש בקשה לאיחוד הדיונים בארבעת התיקים.

לאור הבקשה שהוגשה ע"י ב"כ המבקש - דינה של טענה זו להדחות. זאת מבלי שנכנסתי לדיון בתנאי הסכם הערבות וזכותו של הבנק לפעול כנגד מקצת הערבים.
ט. הערבות פקעה ביום שחדל המבקש לשמש דירקטור -

טענה זו של המבקש אין בה ממש. לו ביקש המבקש להשתחרר מערבותו - היה עליו לפנות לבנק ולקבל הסכמת זה האחרון לכך.

המבקש ציין כי מסר הודעה לרשות ניירות ערך ולבורסה אך לא נטען כי דיווח על כך לבנק והבנק הודיעו שאם אינו דירקטור - אין לו צורך בערבותו.

צודק ב"כ הבנק בטענתו שהחתמת המבקש על המסמך הנלווה לערבות לפיה הוא הוחתם כדירקטור באה להסדיר מעמדו של המבקש והוצאת המבקש מגדר הגדרת "ערב יחיד" כהגדרתו בחוק הערבות, ולא יותר.

מקריאת הסכמי הערבות לא ניתן להניח טענה זו של המבקש.

על כן דין הטענה להדחות.

י. הבנק סירב להמציא מסמכים -

לטענת הבנק הועברו מרבית המסמכים לידי המבקש כבר ב - 13.3.03 כחודשיים לאחר שהומצא למבקש כתב התביעה.

עוד טוען הבנק כי אין המקרה שבפני
נו דומה למקרה שבהלכת הילולים, שכן שם נדרש הבנק לגלות לנתבע את חשבונותיו שלו ואילו במקרה שלפנינו מבקש המבקש לגלות חשבונות של צדדים שלישיים ומסמכים פנימיים.
איני מקבלת הטענה. דווקא העובדה כי מדובר בתביעה כלפי ערב שממועד מסוים חדל לשמש כדירקטור מקימה זכותו לקבל לידיו המסמכים שבנוהל יום-יומי אינם מועברים אליו.

המבקש זכאי לגילוי אותם מסמכים אשר יכול ויבהירו את דרך התנהלות הבנק בפרשה שבפני
אשר הביאה בשלב זה למתן רשות להגן בחלקן של טענות המבקש.

המבקש זכאי לקבל את כל אותן פרוטוקולים של ישיבות הבנק, עדכונים ודיווחים המצויים בבנק.

ב"כ הבנק טוען כי המסמכים הנזכרים בסעיף 2 ז-ט למכתבו של המבקש הינם חסויים מכוח חסיון בנק לקוח ואי גילויים מהווה הגנה על אינטרסים לגיטימיים של הצד המגלה.

ב"כ הבנק מפנה לפסקי הדין בעניין ע"א 6514/96 חניון המרכבה חולון בע"מ נ' עיריית חולון, פ"ד נב (1) 390 וכן לרע"א 2534/02 יהודה שמשון נ' בנק הפועלים בע"מ ואח', פ"ד נו (5) עמ' 193.

בכל הנוגע לדוחות ביקורת פנימית הנוגעים לחשבונות החברה, הוראות פנימיות ביחס לאשראים, העמדה לפרעון וכו', סיכומי שיחות ופגישות הנוגעים לחשבונות החברה - לא עומדת לבנק טענת חסיון.

יא. תנאים מקפחים בחוזה אחיד -

ב"כ הבנק טוען כי מדובר בטענה החורגת מטענות המבקש בבקשה לרשות להגן. טענת המבקש בתצהירו נטענו באופן סתמי ואין להתיר הרחבת הטענה בסיכומים.

צודק ב"כ הבנק כי טענה זו של המבקש נטענה באופן סתמי וללא הפירוט הנדרש באשר למהות הקיפוח. לעניין זה ראה דברי בית המשפט בע"א 102/83, ל.ג.ל. כרמיאל בע"מ נ' בנק לאומי בע"מ, פ"ד מא (1) 253 ופסקי דין נוספים.

על כן בטענה זו אין למבקש הגנה.

5. בבוא בית משפט לבחון האם יש ליתן למבקש רשות להגן בתביעה שהוגשה נגדו, די לו שיראה הגנה אפשרית ולו קלושה.

לעניין זה ראה -

ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לידם התיכון, פ"ד לו (3) 518 בעמ' 526-525 נאמר:
"בית המשפט, הדן בבקשת רשות להתגונן, תפקידו לברר, אם בטענת הנתבע, בהנחה שתוכח מהבחינה העובדתית, יש משום עילת הגנה, אך משטענתו עברה מבחן זה, אין לבית המשפט לא סמכות ולא שיקול-דעת למנוע ממנו להתגונן בעילה כזו".

ע"א 64/88, פטלז'אן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ, תק-על 93 (3), 1337 שם נאמר:

"הרשות תוענק אם התצהיר על פניו (יחד עם החקירה הנגדית, כשמתקיימת) מגלה טענה, שאם תוכח במשפט תהווה הגנה מפני התביעה... מספיקה המסקנה, שאם תתקבל גרסת הנתבע כמהימנה אזי יש לו סיכוי כלשהו להצלחה...".

וכן ד"ר י. זוסמן בספרו, סדר הדין האזרחי, בעמ' 675:
"סדר הדין המקוצר משמש את המטרה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו. אין לקבוע שהעניין הוא כך אלא אם תצהיר הנתבע לא גילה "הגנה לכאורה", הדיון בבקשת הרשות להתגונן אינו יכול לבוא במקום המשפט".

במקרה שבפני
הראה המבקש הגנה בחלקן של הטענות שהעלה, שאם יצליח בהוכחתן - יעמידו לו הגנה כנגד תביעת הבנק או חלקה.

6. סוף דבר

ראיתי ליתן למבקש רשות להגן בטענות המופיעות בסעיפים א', ה', ז' ו - י' לסעיף 4 להחלטתי זו.

יתר הטענות נדחות.

התצהיר הנוגע לאותן טענות ישמש כתב הגנה.

המשיב ישא בהוצאות הבקשה בסך של 5,000 ₪ בצרוף מע"מ.

התיק מוחזר למזכירות על מנת שתקבע את המותב שידון בו.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום י"א בסיון, תשס"ד (31 במאי 2004) בהעדר הצדדים.
ח. וינבאום וולצקי
, שופטת
הדסה/קלדנית









א בית משפט שלום 220895/02 אריה גבעוני נ' בנק לפיתוח התעשיה בישראל בע"מ (פורסם ב-ֽ 31/05/2004)