פסקי דין על צבי שיינזינגר | פסקי דין על נכסי ד.מ.ר [1995] | פסקי דין על גיל אגמון | פסקי דין על יצחק שרון תשובה |

1390/07 א     16/06/2011




א 1390/07 צבי שיינזינגר נ' נכסי ד.מ.ר [1995] בע"מ, גיל אגמון, יצחק שרון תשובה








st1\:*{behavior: }
בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו




ת"א 1390-07






בפני
:
כב' השופט
יהושע גייפמן


התובע:

צבי שיינזינגר
ע"י ב"כ עו"ד עופר מגזניק


נגד


הנתבעים:

1.נכסי ד.מ.ר [1995] בע"מ
2.גיל אגמון
ע"י ב"כ עו"ד בעז בן צור
3.יצחק שרון תשובה
ע"י ב"כ עו"ד פנחס רובין





פסק דין



1.
הנתבעת 1 [להלן: "החברה"] הינה חברת בת של חברת דלק מערכות רכב בע"מ [להלן: "חברת דלק רכב"]. חברת בת נוספת של חברת דלק רכב הינה חברת דלק מוטורס בע"מ [להלן: "חברת דלק מוטורס"], שעיסוקה ביבוא הפצה ומכירה בישראל של מכוניות מסוג: מזדה, פורד ולינקולן.


חברת דלק מוטורס ביקשה לאתר מקרקעין במרכז הארץ לצורך הקמת מרכז לוגיסטי חדיש שיכלול : אתר לאחסנת רכבים חדשים, מבנה למסירת רכבים חדשים ללקוחות , מחסן חלפים, מוסך
ומשרדי מנהלה.


אותר מתחם מקרקעין בשטח של כ-64 דונם באיזור מושב ניר צבי. הזכויות במקרקעין נרכשו על ידי החברה, והחברה טיפלה בבניית הפרויקט עבור דלק מוטורס.

בשנת 2001 הוחל בהקמת פרויקט המרכז הלוגיסטי [להלן: "הפרויקט הלוגיסטי"]. לצורך תכנון הפרויקט הלוגיסטי שכרה החברה את שירותיו של משרד אדריכלים שהופקד על תכנון הפרויקט ועל הגשת התוכניות, ולצורך ניהול הפרויקט, ביצועו והפיקוח עליו שכרה החברה את שירותיה של חברה לניהול פרויקטים.

בנוסף שכרה החברה את שירותיו של המהנדס צבי שיינזינגר
[להלן: "התובע"] על מנת שילווה את האדריכל בהליכים הסטטוטוריים בועדה לתכנון ובנייה, ועל מנת שיסייע למפקח על הפרויקט הלוגיסטי בבדיקת החשבונות ובהתנהלות מול הקבלנים.


הנתבע 2 משמש כמנכ"ל בחברות: דלק רכב, דלק מוטורס, והחברה.


הנתבע 3 הינו בעל מניות עיקרי בחברת אחזקות המחזיקה בשרשור בחברת דלק רכב, שהינה בעלת המניות בחברה.

2.
התובע הועסק בהקמת הפרויקט הלוגיסטי מבלי שנחתם עימו הסכם בכתב. התשלומים בוצעו על ידי החברה לתובע כנגד חשבוניות מס שהוציא התובע.

התובע עתר בתביעתו לחייב את החברה לשלם לו בונוס בסך 140,000 דולר + מע"מ בגין עבודתו בפרויקט הלוגיסטי.

3.
עוד מבקש התובע לחייב את החברה והנתבע 2, ביחד ולחוד, לשלם לו 620,000 דולר + מע"מ
בגין הוצאות והפסדים שנגרמו לו לטענתו ממעצרו ומחקירתו במשטרה.

התובע טען בסעיף 24 לכתב התביעה, שהחברה והנתבע 2 פעלו, במישרין ובעקיפין, בדרך שגרמה למשטרה לחקור ולעצור אותו בחשד למעורבות בעבירת שוחד, ובכך התרשלו כלפיו, ועל כן עליהם לשלם לו את ההוצאות שהוציא ואת אובדן הכנסותיו.

התובע הוסיף וטען שנדרש עד כה לשלם 20,000 דולר עבור הוצאות הייצוג המשפטי בהליך הפלילי, ואובדן הכנסותיו נטו לשנה בגין הפסקת עבודתו עמד על סך
כ- 200,000 דולר.

4.
התובע טען
בסעיף 29
לכתב התביעה, שהנתבע 3 התחייב בפני
ו ב- 17.3.06 שיסדיר את העניין כך שישולמו לתובע שכרו ונזקיו. התביעה כנגד הנתבע 3 חופפת לתביעה שהוגשה כנגד החברה והנתבע 2 [העתירות שהובאו בסעיפים 2-3
לפסק].
5.
מנגד טענה החברה שהוסכם על תשלום בונוס בסך 140,000 דולר לתובע, אולם תשלום זה שולם בפועל לתובע. התובע טען שהתשלום בסך 140,000 דולר ששולם לו – שולם בגין טיפולו בהליכים סטטוטוריים בועדה לתכנון ובנייה ולא בגין תשלום הבונוס שסוכם.


הנתבע 2 הוסיף וטען
שפעל כנושא משרה בחברה ואין עילה לחיובו באופן אישי.


עוד טענו החברה והנתבע 2, שהתובע נעצר ונחקר בשל היותו חשוד באופן אישי בעבירת שוחד בתקופה בה ניהל קשרי עבודה עם מהנדס הועדה המקומית לתכנון ובנייה. החברה או מי מטעמה לא פעלו בדרך שגרמה למשטרה לחקור ולעצור את התובע. לגישת החברה לא הייתה התחייבות לשפות את התובע בגין הוצאותיו בהליך הפלילי ובגין אובדן הכנסה.
כמו כן שיפוי בגין עבירה פלילית כדוגמת שוחד היא התחייבות פסולה בתכלית שהדין שולל את תוקפה, ואין עילה בעניין זה להטלת חיוב על החברה והנתבע 2.

6.
הנתבע 3 טען שלא קיים קשרים עסקיים עם התובע בקשר להקמת הפרויקט הלוגיסטי. עוד טען הנתבע 3 שהבהיר לתובע כי אינו מטפל ואינו קשור למערכת היחסים העסקית של התובע עם החברה או החברות שבקבוצה, ושלא הייתה לו כל כוונה להתחייב לשלם לתובע מכיסו הפרטי.

7.
נעבור ונדון בכל אחת מהטענות המועלות
על ידי התובע בכתב תביעתו.


הנתבעות 1 ו- 2 טענו שהבונוס בסך 140,000 דולר שולם לתובע כדלקמן:


מספר חשבונית

תאריך
סכום בדולרים
הערות
384


18.11.2003
50,000

393
2.2.2004
10,000
החשבונית הוצאה ע"ס 20,000 דולר וכללה גם תשלום עבור שכר שוטף בסך 10,000 דולר
397
25.3.2004
10,000
החשבונית הוצאה ע"ס 20,000 דולר וכללה גם תשלום עבור שכר שוטף בסך 10,000 דולר


מספר חשבונית

תאריך
סכום בדולרים
הערות

400
11.5.2004
5,000
החשבונית הוצאה ע"ס 10,000 דולר וכללה גם תשלום עבור שכר שוטף בסך 5,000 דולר
402
23.6.2004
10,000
החשבונית הוצאה ע"ס 20,000 דולר וכללה גם תשלום עבור שכר שוטף בסך 10,000 דולר
405
18.8.2004
5,000
החשבונית הוצאה ע"ס 10,000 דולר וכללה גם תשלום עבור שכר שוטף בסך 5,000 דולר
407
21.9.2004
5,000
החשבונית הוצאה ע"ס 10,000 דולר וכללה גם תשלום עבור שכר שוטף בסך 5,000 דולר
409
28.10.2004
5,000
החשבונית הוצאה ע"ס 10,000 דולר וכללה גם תשלום עבור שכר שוטף בסך 5,000 דולר
426


2.1.2005
40,000






סה"כ


140,000


להשלמת התמונה נציין, שלתובע שולמו עבור טיפולו בהליכים סטטוטוריים
הנוגעים להליכי התכנון והבניה של הפרויקט הלוגיסטי [להלן: "טיפול בהליכים סטטוטוריים"], הסכומים כדלקמן:

תאריך סיכום
סכום תשלום
עבור
דו"ח סיכום פגישה
15.12.2002
57,000 ₪ + מע"מ
טיפול שוטף מול
הועדה המקומית
לתכנון לבניה עד
לקבלת טופס 4
לפרויקט הלוגיסטי
ראה מוצג ב/2
לתצהיר התובע
15.5.2003
100,000 ₪ + מע"מ [2 תשלומים]
טיפול בהליכים
סטטוטוריים מול
מהנדס הועדה
לתכנון ולבניה כולל
החלפת קרקע,
זכויות בניה והיתרי
בניה
ראה מוצג ב/5
לתצהיר התובע
5/2005
48,000 דולר + מע"מ
טיפול והכנה לועדת
ערר מחוזית
ראה מוצג יא'
לתצהיר יורם מזרחי


8.
מחומר הראיות שהונח בפני
בית המשפט ניתן לקבוע שהתשלום בסך 140,000 דולר שולם עבור בונוס חד פעמי, ולא סוכם על תוספת תשלום עבור טיפול בהליכים סטטוטוריים, שבגינם חל חיוב נוסף בסך 140,000 דולר.
הטעמים לכך הם כדלקמן:

א.
ב- 18.11.03 התקיימה פגישה בין התובע לבין מנכ"ל החברה צבי אגמון והמשנה למנכ"ל יורם מזרחי. בפגישה סוכם שהתשלום החודשי השוטף שישולם לתובע יועלה מ- 2,000 דולר לחודש ל-5,000 דולר לחודש, וכן שישולם לתובע בונוס חד פעמי בסך 140,000 דולר.

התובע הודה בחקירתו בעמ' 41 שורות 23-27: "ש. הבונוס של 140 [140,000 דולר – י.ג.] וההעלאה של הריטיינר [העלאת התשלום החודשי מ- 2,000 דולר ל- 5,000 דולר – י.ג.] היו ביום 18 בנובמבר [18.11.03 – י.ג.] , נכון? ת. בפגישה שהייתה עם גיל אגמון
. ש. ב- 18 בנובמבר, שלא ציינת בתצהיר שלך את התאריך... האם אז הייתה הפגישה? ת. אכן כן".


התובע הוסיף וטען בחקירתו שבישיבה שהתקיימה ב- 18.11.03 הוסכם גם על תשלום נוסף עבור טיפול בהליכים סטטוטוריים מבלי לנקוב בסכום לתשלום.

התובע העיד בעמ' 41 בשורות 28 -30: "ש. האם בפגישה זו [18.11.03- י.ג.] סיכמתם על תשלום של הליכים סטטוטוריים? ת. ודאי שכן". התובע העיד
בעמ' 41 שורה 31
עד עמ' 42 שורה 5: "ש. על כמה סיכמתם [עבור ההליכים הסטטוטוריים – י.ג.]? ת. סוכם ...שאני אוציא חשבונית... לא סוכם מספר. לא סוכם מספר 140,000 דולר להליכים סטטוטוריים".

הוראת התשלום הראשון בסך 50,000 דולר הוצאה ב- 19.11.03, למחרת הישיבה שהתקיימה ב- 18.11.03 [ראו נספח א' לתצהיר מזרחי]. בהוראת התשלום הנ"ל נרשם במפורש: "ע"ח בונוס בהתאם להסכם עם גיל אגמון
ויורם מזרחי ביום
18.11.03".
המשנה למנכ"ל החברה, יורם מזרחי, העיד בעמ' 76 שורות 19-20: "כשהוא [מנהל הרכש- י.ג.]... ניגש אלי... עם הוראת התשלום... הדגשתי שזה על חשבון הבונוס".

הגרסה של התובע בעדותו, שב- 18.11.03 סוכם על תשלום עבור הליכים סטטוטוריים ללא נקיבה בסכום לתשלום, ולמחרת שולמו 50,000 דולר עבור טיפול בהליכים סטטוטוריים - אינה מהימנה על בית המשפט.


בישיבה שהתקיימה ב- 18.11.03, בהשתתפות המנכ"ל והמשנה למנכ"ל של החברה, סוכמו סכומי תשלום מסוימים כדוגמת סכום התשלום החודשי השוטף וסכום הבונוס החד פעמי [ראו עדות מנכ"ל החברה צבי אגמון בעמ' 98 לפרוטוקול].


סדרת התשלומים שבוצעה מ- 18.11.03 ועד 2.1.05 מסתכמת בסכום מדויק הזהה לסכום הבונוס בסך 140,000 דולר [ראו טבלה – סעיף 7 לפסק], ואין לשייכה לטענה בדבר תשלומים עבור טיפול בהליכים סטטוטוריים, שלגביהם התובע הודה שלא סוכם סכום מסוים בישיבה שהתקיימה ב- 18.11.03.


אין שום היגיון וסבירות שב- 18.11.03 יוחלט על תשלום עבור טיפולים בעניינים סטטוטוריים ללא סיכום על סכום ספציפי, בה בעת שבאותה ישיבה יסכמו המנכ"ל והמשנה למנכ"ל עם התובע סכומים נקובים לעניין התשלום החודשי השוטף ולעניין תשלום הבונוס, ולמחרת הישיבה תוצא הוראת תשלום ע"ס 50,000 דולר, שהתובע מבקש לשייכה לתשלומים עבור טיפול בעניינים סטטוטוריים [שכאמור לטענתו לא סוכם לגביהם סכום ספציפי], ולא לתשלום הבונוס בסך 140,000 דולר שסוכם בין הצדדים באותה ישיבה בסכום נקוב.

ב.
התובע הצהיר בסעיף 15 לתצהירו: "דרך העבודה בה נקטנו הייתה כי לאחר כל פגישה בה סוכמו משימות כנגדן ישולם שכר, הוצאתי סיכום פגישה שנשלח למשתתפיה והצדדים פעלו על פי אותו סיכום פגישה".

באשר להסכמות על תשלום עבור טיפול בהליכים סטטוטוריים – נהג התובע במהלך כל הפרויקט להוציא סיכום פגישה מיוחד בכתב בסמוך לישיבה בה סוכם שכרו. כך נהג התובע ב- 15.12.02 [ראו מוצג ב'2 לתצהיר התובע], ב- 15.5.03 [ראו מוצג ב'5 לתצהיר התובע], וב- במאי 2005 [ראו מוצג יא' לתצהיר יורם מזרחי].


לעניין הטענה בדבר הסכמה שהושגה בישיבה שהתקיימה
ב-18.11.03 לשלם עבור טיפול בהליכים סטטוטוריים – התובע לא הציג סיכום בכתב המגבה את ההסכמה לשלם סכום כלשהו עבור טיפול בהליכים סטטוטוריים, בנוסף להסכמות שהושגו בישיבה
מ- 18.11.03: להעלות את שכרו השוטף מ- 2,000 דולר ל- 5,000 דולר, ולשלם לו בונוס חד פעמי בסך 140,000 דולר.

התובע נחקר על כך בחקירתו הנגדית. התובע העיד בעמ' 38 שורות 12-27: "ש. תראה לי את הסיכום של הפגישות ביחס לסכומים הנוספים שאינם סכומי הריטיינר [התשלום החודשי שהועלה
ל- 5,000 דולר]... ת. אם אתה רוצה כעת, אני לא זוכר את כל המסמכים המצורפים לכתב התביעה... סיכומים זה בעל פה, סיכומים זה בכתב".

בפועל לא צורף סיכום בכתב המוכיח הסכמה לשלם 140,000 דולר עבור טיפול בהליכים סטטוטוריים ויש לזכור כי זהו עניין מרכזי בהוכחת התביעה.

לעניין התשלום בסך 140,000 דולר שהתובע מבקש לשייכו לטיפול בהליכים סטטוטוריים – אין סיכום פגישה לא בעניין סכום התשלום ולא בעניין המטלות שעבורן נטען ששולמו 140,000 דולר.

ג.
הבונוס בסך 140,000 דולר סוכם ב- 18.11.03 לאור העובדה שהחלק העיקרי של בניית הפרויקט הלוגיסטי הושלם סמוך למועד זה.
מועדי התשלום של הבונוס נקבעו מתוך רצון לבוא לקראת התובע עקב דיווחו על מחלתו.




צבי אגמון, מנכ"ל החברה, העיד בעמ' 95 שורות 14-22: "כל מהות הפרויקט... הכוונה לפתרון בעיית החלפים של החברה [אחסון חלפי הרכבים שמשווקת דלק מוטורס במחסן מרכזי בפרויקט הלוגיסטי – י.ג.]... הפרס / קנס קבלן הראשי כוון לדבר אחד ויחיד. כמה שיותר מהר לסיים את... בנין החלפים... ש. על מה ניתן הבונוס [לתובע – י.ג.]? ת. מהירות בניית בנין
a
[בנין החלפים של הרכבים שמשווקת דלק מוטורס – י.ג.]. באוגוסט 2003 בנין
a
הושלם, מתחילים להכניס לו מדפים, ובאוקטובר 2003 אגף החלפים של דלק מוטורס, לאחר שהעבירו 70,000 מספרים קטלוגיים... שזה מאות משאיות, המקום... פעיל לחלוטין: משווק סחורה, מקבל משלוחים, עובד לחלוטין. זה המצב ספטמבר - אוקטובר 2003".


יורם מזרחי, המשנה למנכ"ל החברה, העיד בעמ' 74 שורות 5-16: "הפגישה של הבונוס הייתה בנובמבר 2003... הוחלט לשלם לו את הבונוס בפריסה החל ב- 2003 ועד ינואר או פברואר 2005. כשראינו לנגד עינינו שהפרויקט הסתיים לחלוטין... המהותי [החלק העיקרי של הפרויקט – י.ג.]".


עדויותיהם של המנכ"ל צבי אגמון והמשנה למנכ"ל יורם מזרחי
- מהימנות על בית המשפט. גם התובע העיד בעמ' 35 שורה 3: "דלק מוטורס אכן נכנסה למחסן החלפים ב- 2003".


בניין החלפים היה הבניין המרכזי בפרויקט הלוגיסטי. סיום בניין החלפים היה קריטי מאחר ודלק מוטורס הייתה אמורה לפנות את בניין החלפים הקודם עד שלהי שנת 2003, ולכן גם שולם הבונוס לתובע.


נכון אמנם שבניית המוסך במרכז הפרויקט הלוגיסטי הושלמה
ב- 2007, אולם המוסך לא היה עיקר הפרויקט. לעניין זה העיד צבי אגמון מנכ"ל החברה, בעמ' 87 שורה 4: "המוסך לא היה חשוב לפרויקט... לדלק מוטורס יש 60 מוסכים... בכל יום נתון 2,000 מכוניות נכנסות לטיפול. במוסך הזה [המוסך בפרויקט הלוגיסטי– י.ג.] נכנסים 60-70 מכוניות ביום. משמעותו [של המוסך - י.ג.] לרשת... היא אפסית".

ד.
תשלום הבונוס בסך 140,000 דולר סוכם בישיבה מ- 18.11.03 בה הועלה שכרו החודשי השוטף של התובע מ- 2,000 דולר לחודש
ל-5,000 דולר לחודש.

בעת העלאת השכר החודשי הייתה ירידה בהיקף העבודה של התובע לאור העובדה שהבניינים המרכזיים בפרויקט הלוגיסטי הושלמו
ועיקר המשימות של התובע התמקדו בטיפול בהליכים הסטטוטוריים בועדה לתכנון ובנייה.


לא הייתה הצדקה להעלאה של 150% בשכרו החודשי השוטף של התובע, בה בעת שהיקף המטלות הצטמצם עם סיום הבניה של בנין מרכז החלפים, אלא אם כן ההעלאה כללה גם את הטיפול עבור הליכים סטטוטוריים שטרם הושלמו ושהיו בתחום מומחיות התובע.


אין שום סבירות ואין שום היגיון שהחברה תסכים להעלות את שכרו החודשי השוטף של התובע מ- 2,000 דולר ל- 5,000 דולר, לשלם לו בונוס בסך 140,000 דולר, ובנוסף לכך לשלם לו בנפרד עוד 140,000 דולר עבור טיפול בהליכים סטטוטוריים בועדה לתכנון ובנייה, כאשר רכיבים אלה של עבודה [טיפול בהליכים סטטוטוריים] הובאו בחשבון בעת שהוסכם בישיבה על העלאת השכר השוטף של התובע מ- 2,000 דולר ל- 5,000 דולר לחודש.


יש לציין שהתשלומים עבור טיפול בהליכים סטטוטוריים ששולמו לתובע עפ"י סיכומי ישיבות מ- 15.12.2002 ו- 15.5.2003 – שולמו לתובע כאשר שכרו השוטף עמד על 2,000 דולר לחודש בלבד. התשלום הנוסף ששולם עפ"י סיכום ממאי 2005 שולם לאחר שהופסק ביצוע התשלומים החודשיים השוטפים לתובע [ראו טבלה בסעיף 7 לפסק].

ה.
התובע אמנם הוציא חשבונית וציין בה: "ע"ח הליכים סטטוטוריים 50,000 דולר לפי סיכום מיום 18.11.03", אולם בישיבה שהתקיימה
ב- 18.11.03 סוכם על תשלום בונוס בסך 140,000 דולר ועל העלאת התשלום החודשי השוטף מ-2,000 דולר ל-5,000 דולר.

עפ"י חומר הראיות שהונח בפני
בית המשפט – לא סוכם על תשלום נוסף עבור הליכים סטטוטוריים. גם לפי גרסת התובע לא סוכם
ב- 18.11.03 סכום נקוב עבור הליכים סטטוטוריים אלא סוכמו סכומים נקובים בגין תשלום חודשי שוטף ובגין תשלום בונוס חד פעמי. חרף כך הוציא התובע ב- 18.11.03, ביום קיום הישיבה עם המנכ"ל והמשנה למנכ"ל החברה, חשבונית ע"ס 50,000 דולר וציין בה שהיא עבור הליכים סטטוטוריים [ראו מוצג ג'1 לתצהיר יורם מזרחי].

גרסת התובע שהתשלום בסך 50,000 דולר שולם על חשבון טיפול בהליכים סטטוטוריים ולא על חשבון הבונוס שסוכם – אינה מהימנה על בית המשפט.

ו.
תימוכין נוספים לכך שהתשלומים הנקובים בטבלה בסעיף 7 לפסק שולמו עבור הבונוס החד פעמי בסך 140,000 דולר שסוכם – מצינו גם בכיתוב שבהוראות התשלומים כדלקמן:


בהוראת התשלום מ- 8.2.04, המתייחסת לחשבונית מ- 2.2.04 [נספח ד'2
לתצהיר יורם מזרחי] נרשם: "10,000 דולר תשלום ע"ח יתרה בסוף הפרויקט".


בהוראת התשלום מ- 13.4.04, המתייחסת לחשבונית מ- 25.3.04 [נספח
ה'2
לתצהיר יורם מזרחי] נרשם: "סך 10,000 דולר ע"ח תשלום אחרון".

ז.
המשנה למנכ"ל החברה יורם מזרחי העיד בעמ' 64 שורות 9-11: "בפרויקט קיבלו עוד בונוסים: הקבלן הראשי שהובטח לו פרס / קנס על הקדמת הפרויקט – חצי מיליון ₪ שולם לו במרץ 2002. משרד הפיקוח שבעצם היה לו חלק נכבד
- כ- 750,000 ₪ שנפרש גם הוא לבקשתו". עוד העיד המשנה למנכ"ל בעמ' 66 שורות 1-2: "ב- 2003 מבנה
a
היה גמור... על זה קיבל הקבלן פרס על הקדמת הפרויקט".

שולמו תשלומי בונוסים לצדדים נוספים גם במועדים הקודמים לסיום הבניה של כלל הפרויקט.

9.
גם הטענה של התובע לפיה על הנתבעים 1 ו- 2 לפצותו בגין נזקי מעצרו ונזקי החקירה הפלילית בחשד למתן שוחד [הוצאות משפטיות ואובדן הכנסה] - משוללת יסוד ודינה להידחות.


א.
התובע נעצר ונחקר בהיותו חשוד באופן אישי בעבירת שוחד בתקופה בה ניהל קשרי עבודה עם מהנדס הועדה המקומית לתכנון ולבניה לצורך קידום הפרויקט הלוגיסטי. לדברי הצדדים טרם התקבלה החלטה סופית בתיק החקירה.


לא הוכח שהחברה או מנהליה גרמו בהתנהלותם למעצרו של התובע או לחקירתו במשטרה.

לא הובאו ראיות בעניין זה, ועדי הנתבעים לא נחקרו בחקירה נגדית בסוגיה זו.

לא הוכח קשר סיבתי
בין הנזקים שנגרמו לתובע עקב המעצר והחקירה המשטרתית לבין התנהלותם של החברה ומנהליה.


ב.
במישור החוזי, לא התחייב מנכ"ל החברה צבי אגמון לשפות את התובע בגין נזקים כספיים שנגרמו מהמעצר ומהחקירה במשטרה בחשד למתן שוחד.


מנכ"ל החברה הצהיר על הסכמת החברה לשיפוי עובדי הפרויקט בגין טענות, אם תועלנה נגדם, בדבר אכלוס מוקדם של הפרויקט הלוגיסטי ללא קבלת טופס
4, ובדבר סטייה מהיתר הבנייה. החברה ומנהליה לא
התחייבו לשפות את התובע בגין נזקים שנגרמו כתוצאה מחקירה ומעצר בחשד לעבירת שוחד, והעילה החוזית לא הוכחה.


מנכ"ל החברה העיד בעמ' 100 שורה 25: "... סוף 2004.... אחרי שנודע לנו שהמדינה הולכת לתבוע אותנו בגין אכלוס בנין
a
ובנין
b

ו-
c
ולבקשת חלק מהספקים העיקריים, במיוחד האדריכלים המפקחים, התקיימה ישיבה ובה אמרתי שהפרויקט הזה הוא אחד הפרויקטים הכי נקיים שקמו... אני מודע לזה שנתתי הוראה לאכלס, ואם מישהו מהעוסקים בפרויקט הזה יתבע על ידי ע"י מי מהרשויות, בדברים שנעשו בתום לב ובניקיון כפיים, החברה תממן את ההגנה המשפטית".


מנכ"ל החברה העיד בעמ' 105
שורות 27-28: "ההצהרה הייתה חד וחלק לכל דבר שקשור בתכנון ובנייה שנעשה בתום לב, ושלא נעשה כפלילי".


מנכ"ל החברה הוסיף והעיד בעמ' 113-114: "כינסנו האדריכלים... אכלסנו ללא טופס 4... כינסתי את כולם ואמרתי רבותיי אנחנו רוחצים בניקיון ידיים. התעמרו בנו...
אנחנו נממן את ההגנה. אנחנו הולכים פה למלחמה על התעמרות...".


החשש של נותני השירות היה שיתבעו ע"י המדינה בגין אכלוס מוקדם קודם קבלת טופס 4 ובגין סטייה מהיתר הבנייה.


התובע נעצר ב- 24.3.06. התחייבות המנכ"ל ניתנה בשנת 2004 - זמן רב לפני המעצר והחקירה בעניין השוחד, ואף אחד מהמשתתפים לא צפה במועד כינוס ישיבת הספקים, שתתנהל חקירה בחשד למתן שוחד למהנדס הועדה המקומית.

ג.
עוד נזכיר לעניין זה, שהוראת סעיף 38 לחוק סדר הדין הפלילי [סמכויות אכיפה – מעצרים] תשנ"ו – 1996 מסדירה פיצוי בשל מעצר, ומורה: "נעצר אדם ושוחרר בלא שהוגש נגדו כתב אישום, ומצא בית המשפט שלא היה יסוד למעצר, או שראה נסיבות אחרות המצדיקות פיצוי האדם, רשאי הוא לצוות כי אוצר המדינה ישלם לו פיצוי על מעצרו והוצאות הגנתו בסכום שיקבע בית המשפט".


הוראה זו ישימה הן לעניין פיצוי על מעצר והן לעניין הוצאות בגין ייצוג משפטי בהליך המעצר. התובע כאמור טען שנעצר ע"י המשטרה במרץ 2006 ובספטמבר 2007, ותבע בתביעתו גם החזר הוצאות עבור הייצוג המשפטי בהליך הפלילי.


התובע לא נקט בהליך לפי סעיף 38 לחוק סדר הדין הפלילי [ סמכויות אכיפה- מעצרים ] – המסלול שהתווה המחוקק בעניין פיצוי בגין מעצר.

ד.
לא ניתן ליצור התחייבות מכוח הסכם מכללא או מכוח עקרון תום הלב כאשר מי שנוהלה נגדו חקירה ונעצר בחשד למתן שוחד מבקש לשפותו.

כאמור לא הוכח שהחברה או מנהליה גרמו בהתנהלותם למעצר התובע וחקירתו במשטרה. ההתבטאות של מנכ"ל החברה בישיבת הספקים בשנת 2004 לא התייחסה לשיפוי בגין נזקים כתוצאה מחקירה וממעצר בחשד לעבירת שוחד .

ה.
במשפט נקוט הכלל: "מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה" [ראו סעיף 27 לפסק דינה של כב' השופטת בייניש בע"א 2242/03 אברהם נ' עדנאן תקדין עליון 2005(3), 746]. בלשונו של כב' השופט זילברג "כאשר המעשה הבלתי חוקי הוא הסיבה או הסיבה המצטרפת של גרימת נזק - התביעה נכשלת" [ע"א 360/64 אבוטבול נ' קליגר פ"ד י"ט(1) עמ' 429, (1965)].


בע"א 408/64 מסילות ת"א נ' טוידן בע"מ פ"ד י"ט 418 ,419
פסק כב' השופט כהן:

"תקנת הציבור אינה סובלת שאדם אשר הוטל עליו קנס בשל עבירה פלילית שעבר הוא, יהא זכאי על פי הסכם או על פי עילה אחרת כלשהי להיפרע מזולתו, ובית המשפט לא יושיט לו סעד כדי שיוכל להיפרע".


בספרם של טדסקי, אנגלרד, ברק וחשין דיני הנזיקין [תורת הנזיקין הכללית] [מהדורה שניה] בעמ' 342 מודגש:

"ההלכות שנקבעו בדיני החוזים להפעלת הכלל "מעילה בת עוולה אינה צומחת תביעה", והמבוססת על עקרונות של טובת הציבור, חלות גם בדיני הנזיקין. בית המשפט לא ייתן סעד לניזוק אם העובדות המהוות את עילת תביעתו מצביעות על כך כי הוא ביצע מעשה פלילי הדורש רמה גבוהה של "מנס ראה" [כוונה פלילית – י.ג.].

הנתבעים 1-2 ביקשו לדחות את התביעה על פי הכלל " מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה". בענייננו המדובר בחשד לעבירת שוחד. טרם התגבשה החלטה סופית בתיק החקירה, ולפיכך לא ניתן לעשות שימוש בכלל הנ"ל בטרם הוכחה אשמתו של התובע .

10.
לא הוכח שיש להטיל חבות אישית על הנתבע 2, מנכ"ל החברה, לשלם לתובע עבור טיפול בהליכים הסטטוטוריים.


בע"א 313/08 נשאשיבי ואח' נ' רינראוי ואח'
פסק כב' השופט ריבלין:

"במקרים בהם הוטלה אחריות אישית ישירה [על מנהלי חברה – י.ג.] מכוח עוולה נזיקית, הודגש כי מדובר בנסיבות מיוחדות. כך בפרשת יצהרי הודגש כי האחריות האישית תוטל במקום בו התנהגותו העסקית של האורגן חרגה באופן משמעותי ממתחם הסיכונים העסקיים ואינה ראויה להגנה".


בהלכת נשאשיבי הוסיפה כב' השופטת עדנה ארבל:

"במישור הנזיקי קבעה הפסיקה סייגים לתחולת החבות האישית... כך למשל נקבע בנוגע לעוולת הרשלנות שכדי להטיל אחריות אישית על אורגן או נושא משרה בחברה... יש להצביע על מערכת יחסים החורגת מגדר פעילותו הרגילה של האורגן או נושא המשרה בחברה".

לעניין תשלום הבונוס החד פעמי והתביעה בעניין תשלום עבור טיפול בהליכים סטטוטוריים – הטיפול של הנתבע 1 כמנכ"ל החברה לא חרג מפעילותו הרגילה של נושא משרה בחברה במהלך הפעילות השוטפת של החברה, ולפיכך אין להטיל עליו אחריות אישית .

11.
התביעה
כנגד הנתבע
3, שהינו בעל מניות עיקרי בחברת אחזקות
המחזיקה בשרשור בחברת דלק רכב, שהינה בעלת המניות בחברה - לא הוכחה ודינה להידחות.

א.
הנתבע 3 אינו נושא משרה או בעלת מניות בחברה הנתבעת, ולא קיים קשרים עסקיים עם התובע בהקמת הפרויקט הלוגיסטי נשוא הדיון.

החובות
הנתבעים בתביעה אינם חובות של הנתבע 3.


הנתבע 3 הצהיר בסעיף 3 לתצהירו, שלא נסתר, שלא הייתה לו ידיעה בדבר הבונוס שהתובע טוען שלא שולם לו על ידי החברה, ושלא היה מעורב בחקירה המשטרתית בעניין בניית הפרויקט הלוגיסטי.


הנתבע 2 העיד בעמ' 91 שורות 7-8: "בחיים לא דיברתי עם מר תשובה על מר שיינזינגר או על כל נושא אחר שקשור בעבודה".
עוד העיד הנתבע 2 בעמ' 91 שורות 13-15: "על ענייני הפרויקט לא דיברתי עם מר תשובה לדעתי אף פעם... יצחק תשובה היה במקום הזה פעם אחת... כשהחלפים כבר עבדו [כשבנין החלפים בפרויקט הלוגיסטי אוכלס – י.ג.]".

ב.
התובע מבקש לייחס לנתבע 3 התחייבות טלפונית לשלם את שכרו ונזקיו בגין החקירה והמעצר.

גרסת התובע בסעיפים 46-47 לתצהירו הייתה: "פניתי למר תשובה
[לנתבע 3 – י.ג.]
ביקשתי אותו לראות [צ"ל: לדאוג – י.ג.] לכך שישולמו לי יתרת שכרי
- הבונוס ונזקי... תשובה ענה לי, כי יבדוק ויחזור אלי בנושא... כעבור כשלושה שבועות ביום שישי 17.3.06 התקשר מר תשובה לטלפון הסלולארי שלי... הודיע לי כי בדק את העניין, כי אראה את העניין כסגור, כי הוא נוסע לרגל עסקיו לחו"ל והתחייב בפני
י, כי בסמוך לאחר שובו מחו"ל, ידאג להסדיר את העניין, כך שישולמו לי שכרי ונזקי".

כנגד הציב הנתבע 3 גרסה נוגדת בסעיף 5 לתצהירו: "בראשית שנת 2006 ניסה התובע מס' פעמים ליצור עימי קשר טלפוני והשאיר לי הודעות קוליות. מאחר שהוא הטריד אותי גם בעבר מס' פעמים לא חזרתי אליו. לאחר שעורכת הדין לוין הזכירה לי כי מצבו הבריאותי של התובע הינו קשה [מפאת מחלת הסרטן] ניאותתי לשוחח טלפונית עם התובע... במסגרת שיחת הטלפון ביני לבין התובע הבהרתי לתובע באופן חד משמעי... כי אני אינני מטפל ואינני קשור במערכת היחסים העסקית של התובע עם חברת דלק... או אם חברות בנות או קשורות... ייתכן שמטעמי נימוס וכדי לסיים את השיחה אמרתי שאנסה לבדוק את הנושא שלא היה מוכר לי. ודאי שלא לקחתי על עצמי בשום פנים ואופן שום התחייבות אישית לשלם סכום כלשהו לתובע מכיסי הפרטי ...".

ג.
התובע נעצר ב- 24.3.06 [ראו סעיף 25 לתצהיר התובע וסעיף 2 לתצהיר עו"ד שובר]. התובע טען בסעיף 47 לתצהירו שהשיחה הטלפונית השנייה בינו לבין הנתבע 3 התקיימה ב- 17.3.06 והשיחה הטלפונית הראשונה התקיימה כ- 3 שבועות לפני כן.

מכאן שמעצרו של התובע ארע לאחר השיחות הטלפוניות שהתקיימו בין התובע לבין הנתבע 3, ולפיכך לא ניתן לייחס לנתבע 3 התחייבות לשלם
לתובע את נזקי המעצר .

בעדותו הציב התובע גרסה נוספת: "נעצרתי פעמיים, פעם שנה לפני כן [לפני השיחה עם הנתבע 3- י.ג.]... השיחה שלי [עם הנתבע 3- י.ג.] התייחסה למעצר הקודם" [עמ' 15 שורות 21-23].
גרסה זו נסתרה באשר פרקליט התובע עו"ד שובר הצהיר בסעיפים
2 ו- 5 לתצהירו, שהתובע נעצר ב- 24.3.06, ולאחר מכן נעצר בשנית
ב- 5.9.07. כשנשאל התובע על כך העיד בעמ' 17 שורות 17-18: "נעצרתי פעמיים... מעבר לפעמיים לא נעצרתי לפני כן".

שני המעצרים בוצעו לאחר קיום שיחת הטלפון השנייה ב- 17.3.06. בהמשך החקירה הנגדית חזר בו התובע והודה, שבשיחה עם הנתבע 3 הייתה התייחסות אך ורק לחוב הבונוס .

התובע הודה בעמ' 24-25 לפרוטוקול: "ש. אתה תובע את מר תשובה על התחייבות שלך לשלם נזקים של מעצר שאתה אומר שלא דיברת עליו בכלל? ת. לא,
התביעה שלי בגין הנזקים. אבל כשדיברתי עם יצחק [הנתבע 3 – י.ג] זה היה בגין חוב של דלק מוטורס אלי... ש. אתה תובע את מר תשובה ע"ס של 760,000 דולר... שמורכבים מבונוס... של 140,000 דולר ו- 620,000 דולר... נזקי מעצר. לטענתך הוא הבטיח לך שהוא ישלם אותם באותה שיחה שהתקיימה לפני המעצר? ת. לא.לא.לא.בשיחה היא התקיימה והתייחסתי רק לגבי החוב שלי לדלק מוטורס [ צ.ל.
החוב של דלק מוטורס – י.ג. ] ".

זאת ועוד, מתצהיר התובע לא ניתן ללמוד על כך שהתובע נחקר לפני מרץ 2006.


עמדנו בהרחבה על הסתירות בגרסת התובע לעניין מועדי 2 המעצרים בהתייחס למועדי השיחות הטלפוניות בין התובע לבין הנתבע 3,
באשר התובע מבקש לחייב את הנתבע בסכום של 620,000 דולר בגין נזקי המעצר והחקירה, והוכח שהשיחות הטלפוניות בין התובע לבין הנתבע 3 התקיימו לפני שני המעצרים של התובע. לעניין החקירה – לא הוכח שהתובע נחקר במשטרה לפני קיום השיחות הטלפוניות בין התובע לבין הנתבע 3 . זאת ועוד, התובע הודה בהמשך החקירה, שבשיחות הטלפוניות עם הנתבע 3 עלה רק הנושא של חוב הבונוס בסך 140,000 דולר.


גרסת התובע לעניין התחייבות הנתבע 3 לשלם את נזקי המעצר והחקירה – אינה מהימנה.

ד.
באשר לשיחה הטלפונית ובאשר לבונוס החד פעמי בסך 140,000 דולר-
בית המשפט לא השתכנע שבשיחה הטלפונית שהתנהלה בין התובע לבין הנתבע 3 הייתה כוונה של הנתבע 3 ליצור התחייבות משפטית כלפי התובע, וזאת במיוחד לאחר שב- 10.8.03 חתם התובע על מכתב המופנה לנתבע 3 ובו הצהיר על ויתור סופי ובלתי חוזר על כל תביעה וזכות בכל הקשור למתן שירותי מהנדס [מוצג נ/1], ולאחר שב- 29.4.04 חתם על מסמך ויתור כלפי חברה פרטית שבבעלות הנתבע 3 [מוצג נ/2].


לעניין החתימה על מסמך הויתור [נ/1] העיד הנתבע 3 בעמ' 129 שורות 14-18: "זה היה ב- 2003... הוא [התובע – י.ג.] חתם על הסכם ושילמנו רק בשביל דבר אחד, לא לראות אותו יותר... הוא הטריד אותנו, הוא הציק לנו, הוא גרם לנו נזקים ללא צורך. רק בשביל לא לראות אותו... שילמו לו... הוא חתם שיותר לא יציק". עוד העיד הנתבע 3 בעמ' 133 שורות 25-26: "מעבר למה שהוא חתם, אין לי שום קשר איתו... למה שאני אציע לו [לשלם 140,000 דולר בהתקשרות עסקית שהנתבע 3 לא מעורב בה – י.ג.]".


לצורך יצירת התחייבות משפטית לא די באמירה בעלמא. בית המשפט לא השתכנע שבשיחה הטלפונית הייתה כוונה של הנתבע 3 להתחייב לשלם 140,000 דולר בעניין התקשרות עסקית שלא היה צד לה, להבדיל מנכונות להפנות את דרישת התובע לבדיקת גורמים מתאימים בחברה.


עוד נציין, שמכתב הדרישה ששלח התובע לפני הגשת התביעה –
לא הופנה לנתבע 3.

לא ניתן להעדיף את עדות התובע על עדות הנתבע 3, במיוחד לאור ריבוי הסתירות בעדות התובע בעניין נזקי המעצר והחקירה. התביעה כנגד נתבע 3– לא הוכחה.

12.
סוף דבר

א.
התביעה נדחית.

ב.
התובע ישלם לנתבעים 1 ו- 2 הוצאות משפט בסך כולל של 30,000 ₪.

ג.
התובע ישלם לנתבע 3 הוצאות משפט בסך כולל של 30,000 ₪.

ניתן היום,
י"ד סיון תשע"א, 16 יוני 2011, בהעדר הצדדים.











א בית משפט מחוזי 1390/07 צבי שיינזינגר נ' נכסי ד.מ.ר [1995] בע"מ, גיל אגמון, יצחק שרון תשובה (פורסם ב-ֽ 16/06/2011)