פסקי דין על יוסף דוריאל | פסקי דין על רמי אריה | פסקי דין על גיא גיסין

15371-07/10 א     24/02/2011




א 15371-07/10 יוסף דוריאל, רמי אריה נ' גיא גיסין








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



ת"א 15371-07-10 גיסין נ' כדורי ואח'





מספר בקשה:
6

בפני

כב' הרשם
חגי ברנר


מבקשים (נתבעים 7 ו- 8)

יוסף דוריאל
רמי אריה



נגד


משיב (תובע)

עו"ד גיא גיסין
, נאמן



החלטה


בפני
י בקשה של נתבעים 7 ו- 8, כל אחד בנפרד, לחייב את התובע, הנאמן להסדר נושים של חברת אורליין ייזום והשקעות בע"מ (להלן: "החברה"), להפקיד ערובה להוצאותיהם לפי ס' 353א' לחוק החברות, התשנ"ט- 1999 (להלן: "חוק החברות") ולחלופין, לפי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984.

עסקינן בתביעה כספית נזיקית שהגיש הנאמן לתשלום סך של 11,175,927 ₪.

לטענת הנתבעים 7 ו- 8 (להלן: "הנתבעים") מדובר בתביעתה של חברה המצויה בפירוק ועל כן היא אינה סולבנטית. ממילא ברור שהחברה לא תוכל לפרוע את הוצאות המשפט, היה והתביעה תידחה. עוד טוענים הנתבעים כי סיכויי ההצלחה של התביעה נגדם קלושים, וכי התביעה תחייב אותם להוציא הוצאות רבות.

מנגד, הנאמן טוען כי אין תחולה לס' 353א' לחוק החברות שכן לא מדובר בתביעתה של החברה שבפירוק, אלא בתביעה של הנאמן לביצועו של הסדר הנושים. עוד נטען כי הגשת התביעה אושרה על ידי בית המשפט של פירוק וכי הנאמן הינו זרועו הארוכה של בית המשפט. כמו כן נטען כי הנתבעים הם שהביאו את החברה למצבה הנוכחי. לבסוף נרמז, אך לא נאמר מפורשות, כי בקופת ההסדר מצוי כיום סכום העולה על מליון ₪, וכי יש בו כדי להבטיח את הוצאות המשפט.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובה ובתגובה, באתי לכלל מסקנה כי יש להעמיד בטוחה לטובתם של הנתבעים 7 ו- 8. הואיל ומדובר בנאמן הפועל על פי הוראותיו של בית המשפט, ניתן להסתפק בהתחייבות עצמית של הנאמן, והכל כמפורט להלן.

ראשית לכל, אינני מקבל את טענתו של הנאמן לפיה אין תחולה להוראות ס' 353א' לחוק החברות. הנאמן פועל בענין התביעה בשמה של חברה, ולא בשמו שלו, ולכן הוראת ס' 353א' הנ"ל היא ההוראה הרלבנטית לצורך הענין.

לגופו של ענין, ברע"א 544/89

אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ
, בעמ' 650
(1990)
- פורסם בנבו, נפסק כי:

"בעוד ששערי בית המשפט פתוחים לרווחה לפני תובע יחיד שהוא בשר ודם, אין המחוקק רואה בעין יפה הגשת תובענה ללא ערובה, שבה תובעת, שהיא חברה חסרת יכולת כספית, מסתתרת, כביכול, מאחורי האישיות המשפטית שלה כדי להימנע מתשלום הוצאות ... דעתי היא, שקיימת חזקה שיש מקום לחייב חברה במתן ערובה להוצאות, אלא אם כן קיימים, בנסיבות העניין, טעמים לסתור."

קיימת איפוא חזקה לפיה יש מקום לחייב חברה בערובה להוצאות, ומכאן שנטל הראיה לסתור את אותה חזקה מוטל על החברה. חזקה זו מצאה לה ביטוי סטטוטורי מפורש בהוראת ס' 353א' לחוק החברות,
המטיל על תובעת שהיא חברה את נטל ההוכחה להראות כי ביכולתה לשלם את הוצאות המשפט, וקובע כך:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין."

הדברים יפים מכח קל וחומר שעה שמדובר בחברה בפירוק, כמו בעניננו, כאשר ברור שאין לה יכולת לפרוע את חובותיה.

ברע"א 10376/07
ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ
(פורסם בנבו) נקבע המתווה לפיו יש לבחון בקשה לחיוב חברה בערובה להוצאות:

"על בית המשפט הבוחן בקשה להורות לתובע שהוא תאגיד להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, לשקול בראש ובראשונה את
מצבה הכלכלי של החברה, בהתאם ללשון הסעיף. זהו
שלב הבדיקה הראשון. ואולם בכך, לא נעצרת הבדיקה. משקבע בית המשפט כי החברה לא הראתה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, על בית המשפט להמשיך ולבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה, אם לאו ... זהו
שלב הבדיקה השני. בהקשר זה יש להביא בחשבון, בין היתר: (א) את הזכויות החוקתיות (הנוגדות) של הצדדים (ב) את ההנחה שחיוב החברה להפקיד ערובה במקרה כזה (בו לא הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע)
מבטא את הכלל והפטור הוא
החריג ... זאת ועוד – על פי הפרשנות שהיתה נהוגה ביחס לסעיף 232 לפקודה, שקדם לסעיף 353א לחוק, ניתן לומר – על דרך ההיקש –כי שאלת סיכויי ההליך ... גם היא יכולה להישקל על ידי בית המשפט במסגרת בחינתו את הנסיבות לסתור את ההנחה המצדיקה חיוב החברה בערובה. במילים אחרות – אם, למשל, סיכויי ההליך גבוהים, ייתכן שיהיה בכך כדי להוות נסיבות שבגינן מוצדק שלא לחייב בהפקדת ערובה (ראו:
פרשת אויקל). ... בשלב זה הנטל רובץ על כתפי
החברה התובעת – להראות מהן אותן נסיבות שבגינן לא מוצדק לחייב את התאגיד בהפקדת ערבות (עיינו:
פרשת אויקל).

... בדרך כלל אין זה ראוי להיכנס בהרחבה במסגרת זו לניתוח סיכויי התביעה ויש להיזקק לעניין האמור רק כאשר סיכויי ההליך גבוהים במיוחד, או קלושים מאוד ... משמסתיים
שלב הבדיקה השני במסקנה שעל החברה להפקיד ערובה להוצאות הנתבע מגיע
שלב הבדיקה השלישי, במסגרתו יש לבחון את
גובה הערובה הנדרשת ולדאוג שתהיה
מידתית ותאזן אל נכונה את שלל השיקולים הרלבנטיים ...
"

במקרה דנן, עסקינן בחברה בפירוק, וברור איפוא שאין לה יכולת לפרוע את חובותיה.

לא שוכנעתי כי קיימות נסיבות שבגינן מוצדק ליתן לנאמן פטור מהפקדת ערובה. גם העובדה שניתן היתר להגשת התביעה אינה מלמדת כי סיכויי ההצלחה של התביעה כה גבוהים עד אשר ישנה הצדקה למתן פטור מהפקדת ערובה למקרה שהתביעה תידחה בסופו של יום.

יחד עם זאת, אין כל הצדקה להטלת ערובה בשיעור של 5% מסכום התביעה. בנסיבות הענין ניתן להסתפק בערובה ע"ס 70,000 ₪ לגבי כל אחד משני הנתבעים.

הואיל ומשתמע מתגובת הנאמן (למרות שהדברים לא נאמרו מפורשות) כי בקופת ההסדר מצוי סכום של כמליון ₪, ניתן יהיה להסתפק בהתחייבות אישית של הנאמן, לפיה הנאמן ייחד בקופת ההסדר סכום של 70,000 ₪ לגבי כל אחד משני הנתבעים, מתוך כספי הקופה, לשם הבטחת הוצאות הנתבעים היה והתביעה נגדם תידחה. התחייבות כזו תבטיח שהנאמן אכן יוודא שבקופה יוותר סכום מספיק לתשלום הסכומים הנ"ל. ההתחייבות תופקד תוך 30 יום, אחרת תידחה התביעה נגד מבקשי הערובה.

המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.





ניתנה היום, כ'
אדר א תשע"א, 24 פברואר 2011, בהעדר הצדדים.


חגי ברנר
, שופט
רשם
ביהמ"ש המחוזי
תל אביב-יפו







א בית משפט מחוזי 15371-07/10 יוסף דוריאל, רמי אריה נ' גיא גיסין (פורסם ב-ֽ 24/02/2011)