פסקי דין על גבריאל ביטון | פסקי דין על היועץ המשפטי לממשלה

289/01 מח     06/08/2001




מח 289/01 גבריאל ביטון נ' היועץ המשפטי לממשלה





בבית המשפט העליון

מ"ח 289/01
בפני
: כבוד הנשיא א' ברק
המבקש: גבריאל ביטון
נגד
המשיב: היועץ המשפטי לממשלה
בקשה לקיום משפט חוזר
בשם המבקש: בעצמו
בשם המשיב: מר אליקים רובינשטיין
, היועץ המשפטי לממשלה


החלטה

לפני בקשה לקיום משפט חוזר.

1. ביום 19.9.74 הוגש נגד המבקש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (תפ"ח 912/74) המייחס לו שני אישומים בעבירות רצח. על פי המתואר בכתב האישום, התגורר המבקש בדירה שכורה בתל-אביב. ביום 25.8.74 בשעות הערב הגיעה לדירה בעלת הדירה, גב' חורש. כשנכנסה לדירה, התנפלו עליה המבקש ואחיו, הלמו בראשה בברזל והמבקש חנקה למוות. מיד לאחר המעשה ניגשו המבקש ואחיו לדירתה של גב' חורש, נכנסו אליה והתנפלו על מר חורש. המבקש חנק אותו למוות.

2. ביום 8.1.75 הרשיע בית המשפט המחוזי את המבקש בעבירות המיוחסות לו. בית המשפט דן את המבקש בלבד משום שאחיו התאבד בבית המעצר מספר ימים לאחר מעצרו. בית המשפט בחן את החומר שהיה מונח לפניו. עיקר הרשעתו של המבקש התבססה על הודאת המבקש שנמסרה לחוקרי המשטרה בזירת האירוע על פיה הוא מודה באישומים המיוחסים לו. השתלשלות האירועים שהובילה לרצח חזרה ונמסרה על ידי המבקש לסוהר בבית המעצר בו היה נתון לאחר האירוע, בהבדלים לא רבים. בית המשפט ציין כי המבקש העיד בפני
ו כי הודעותיו שנמסרו לחוקרי המשטרה נגבו ממנו ללא כל לחץ ונתנו על ידו מרצונו החופשי. בית המשפט דחה את גרסת המבקש על פיה ההודעות ניתנו על ידו על מנת לפטור את אחיו מאחריות למעשים בעוד שבפועל, אחיו, ולא המבקש, הוא זה שרצח את בני הזוג חורש. לטענת המבקש, ביקש הוא בהודעותיו לסייע לאחיו שהיה מעורער בנפשו בכך שביקש להסיר ממנו את האשמה ולמנוע ממנו את הסבל הכרוך בחקירה המשטרתית ובמעצר הצפוי. בית המשפט קבע כי אין כל הגיון בגרסה זו של המבקש. בית המשפט קבע כי:

"הסבריו של [המבקש] מופרכים הם, ואינם מותירים ספק קל שבקלים, ואין, אפוא, אלא לקבוע כי ההודאות אשר מסר למשטרה הודאות אמת הן, וכי גם הוא בצע את מעשי הרצח המיוחסים לו, דהיינו המתת רגינה ושמואל חורש בכוונה מוקדמת, בדם קר לאחר הכנת כלים לשם כך וללא הקנטה".
בית המשפט ציין כי הודאותיו של המבקש נתמכות בעובדה כי הן תואמות את ממצאי הדו"ח הפתולוגי וכי הן מתיישבות עם מידת בקיאותו של המבקש במיקומם של האביזרים השונים בדירתו, אלה ששימשו לביצוע הרצח ואלה שנלקחו מבני הזוג המנוח. בית המשפט גזר את עונשו של המבקש למאסר עולם בגין כל אחד משני האישומים שיוחסו לו.

3. על פסק הדין הגיש המבקש ערעור לבית משפט זה (ע"פ 37/75). בית המשפט (השופטים מ' לנדוי, י' קיסטר ומ' עציוני) דחה את הערעור. הוא ציין כי לא מצא יסוד לסתור את קביעת בית המשפט המחוזי על פיה העדיף את גרסת המבקש כפי שנמסרה על ידו לחוקרי המשטרה בזירת האירוע על פני גרסתו כפי שנטענה בבית המשפט על פיה הוא נטל על עצמו את האחריות על הרצח, ומסר הודאה כוזבת, כדי להציל את אחיו. בית המשפט דחה את טענות ב"כ המבקש על פיהן העובדה שמיהר להודות ברצח וכי הפקיד שיק שנלקח מדירת בני הזוג חורש לחשבון הבנק שלו, תוך זיוף חתימת מר חורש, הצביעו על רצונו שהמשטרה תעלה על עקבותיו ותעצור אותו יחד עם אחיו, למרות חפותו.

4. בשנת 1986 הגיש המבקש בקשה לקיום משפט חוזר בעניינו (מ"ח 1/87). הטענה המרכזית הייתה שהודאתו המקורית כוזבת והיא נמסרה תוך נסיון לחפות על אחיו. היועץ המשפט לממשלה הגיש את התנגדותו לעריכת משפט חוזר. הבקשה נדחתה על ידי הנשיא מ' שמגר ביום 6.3.87.


5. עתה הגיש המבקש בקשה נוספת לעריכת משפט חוזר בעניינו. בבקשתו מפרט המבקש בהרחבה את מערכת יחסיו עם אחיו עובר לארועים מושאי הרשעתו. הטענה המרכזית בבקשתו היא כי הוא הורשע על בסיס הודאתו הכוזבת כפי שנמסרה לחוקרים המשטרה בזירת האירוע. לטענתו, המניע למסירת ההודאה היה העובדה כי חשש שאחיו שסבל מחוסר יציבות נפשית ישים קץ לחייו (כפי שאכן אירע לבסוף). עקב זאת, ביקש המבקש לגונן עליו ולמסור הודאה על פיה הוא עצמו ביצע את הרצח למרות שבעצם היה זה אחיו.

6. לחיזוק טענתו מצביע המבקש על שורה של עובדות המלמדות, לטענתו, על חפותו. כך, למשל, הוא מציין את העובדה כי הפקיד שיק של מר חורש על אף שידע שבכך הוא מאפשר למשטרה להתחקות אחריו. כך, למשל, הוא מצביע על העובדה כי מסר את הודאתו לשוטרים מיד וללא כל היסוס או התנגדות. על פי הנטען בבקשה תיכנן המבקש למסור את ההודאה הכוזבת בפני
המשטרה כדי לקדם את הליך החקירה וכדי לאפשר לו לחשוף את חפותו, במהירות המירבית, בפני
בית משפט. עוד טוען המבקש כי נגרם לו עיוות דין בשל העובדה כי שופטי בית המשפט המחוזי שהרשיעו אותו בדין הושפעו באופן לא הוגן מצד גורמים פוליטיים. זאת, בשל קרבתם המשפחתית של בני הזוג חורש לבעלי השפעה. כמו כן טוען המבקש כי אופן ניהול ההליך על ידי בית המשפט המחוזי לקה במספר פגמים. ביניהם העובדה כי לבית המשפט לא הוגשה קלטת המתעדת שיחות בין המבקש לאחיו. לטענת המבקש, מלמד התמליל כי הוא הודה במעשי הרצח במקום אחיו, שעה שלמעשה הוא לא ביצע את המעשים כלל, זאת על מנת לחסוך מאחיו את הסבל הכרוך בהליך הצפוי, סבל שעלול היה להביא להתדרדרות במצבו הנפשי של האח ולתרום תרומה מהותית לנטיותיו האבדניות. בתגובתו מיום 21.2.01 מצביע המבקש גם על שורה של התבטאויות, כפי שתועדו בתמליל הקלטת האמורה שיש בהן, לטענתו, כדי ללמד על עובדת היותו חף מפשע וכי הודאתו באישומים הייתה כוזבת. על בסיס זה הוא מבקש כי יערך משפט חוזר בעניינו.


7. היועץ המשפטי לממשלה
מביע את התנגדותו לבקשה. ראשית, הוא מצביע על השיהוי הניכר שבהגשת הבקשה. הבקשה איננה מעלה כל טענה שלא יכלה הייתה להיטען לפני שנים רבות. שנית, הוא מצביע על העובדה כי המבקש כבר הגיש בקשה למשפט חוזר בעניינו, בעילה דומה ואף זהה. לאור זאת אין מקום להידרש בשנית לבקשתו למשפט חוזר. שלישית, ולגופן של טענות המבקש, טוען היועץ המשפטי כי אין בהן ממש. בית המשפט המחוזי הסיק את מסקנותיו העובדתיות לאחר עיון מפורט בחומר הראיות שלפניו. אכן, המבקש מצביע על מספר החלטות דיוניות של בית המשפט המחוזי שיש בהן, לטענתו, כדי להצביע על פגמים בניהול ההליך. דא עקא, ההחלטות נתקבלו על בסיס שיקולים עניינים ואין הן מבססות עילה לקיום משפט חוזר. גם תמליל ההקלטה שלא הוגש לבית המשפט המחוזי איננו מעלה ספקות בהרשעת המבקש. היועץ המשפטי לממשלה
מצביע על כך כי למעשה תמליל ההקלטה מתיישב היטב עם ההרשעה ותורם לביסוסה. על בסיס זה מבקש היועץ המשפטי לממשלה
כי הבקשה תידחה.


8. לאחר שעיינתי בחומר המונח לפני נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. אקדים ואומר כי יש טעם רב בטענת היועץ המשפטי לממשלה
כי דין הבקשה להידחות בשל השיהוי הרב בהגשתה. הנימוק שהביא המבקש להסבר השיהוי, על פיו לא הגיש את הבקשה בעודו משוחרר מן המאסר, לפי החלטת ועדת השחרורים, בשל החשש שיושם במאסר בשל הגשת הבקשה, אינו משכנע על פניו. גם אם אתעלם מן השיהוי הרב הרי שטעמים של סופיות הדיון מחייבים כי הבקשה תידחה. תקנה 8 לתקנות בתי המשפט (סדרי דין במשפט חוזר), התשי"ז1957-, קובעת לאמור:

"סירב נשיא בית המשפט העליון להורות על משפט חוזר, לא תוגש בקשה נוספת או אחרת בשל עילה ששימשה יסוד לבקשה שסירבו לה".
כאמור לעיל הגיש המבקש בעבר בקשה למשפט חוזר אשר נדחתה על ידי בית משפט זה. עיון בבקשתו האמורה מלמד כי טענתו המרכזית זהה לטענתו בבקשה דנן. מטעם זה בלבד די היה, לכאורה, כדי לדחות את הבקשה.


9. אולם, גם עיון בטענותיו של המבקש לגופן איננו מצדיק עריכת משפט חוזר. העילות לקיום משפט חוזר קבועות בסעיף 31(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984-:

"נשיא בית המשפט העליון או המשנה לנשיא או שופט אחר של בית המשפט העליון שקבע לכך הנשיא רשאי להורות כי בית המשפט העליון או בית משפט מחוזי שיקבע לכך יקיים משפט חוזר בענין פלילי שנפסק בו סופית, אם ראה כי נתקיים אחד מאלה:

(1) בית משפט פסק כי ראיה מהראיות שהובאו באותו ענין יסודה היה בשקר או בזיוף, ויש יסוד להניח כי אילולא ראיה זאת היה בכך כדי לשנות את תוצאות המשפט לטובת הנידון;

(2) הוצגו עובדות או ראיות, העשויות, לבדן או ביחד עם החומר שהיה בפני
בית המשפט בראשונה, לשנות את תוצאות המשפט לטובת הנידון;

(3) אדם אחר הורשע בינתיים בביצוע אותו מעשה העבירה, ומהנסיבות שנתגלו במשפטו של אותו אדם אחר נראה כי מי שהורשע לראשונה בעבירה לא ביצע אותה;

(4) נתעורר חשש של ממש כי בהרשעה נגרם לנידון עיוות דין".
המבקש לא הוכיח כי בעניינו נתקיימה עילה מן העילות הקבועות בחוק. הוא לא הצביע על שום ראיה או עובדה אשר עשויה, לבדה או ביחד עם החומר שהיה בפני
בית המשפט, להוביל למסקנות אחרות מאלה שהגיע אליהן בית המשפט המחוזי או על חשש של ממש לעיוות דין בהרשעתו.


10. עיון בתמליל ההקלטות שלא הונח בפני
בית המשפט המחוזי איננו יכול לבסס כל עילה כאמור. אכן, מתמליל ההקלטות עולה, לכאורה, כי המבקש הודה במעשי הרצח (ראו למשל: תמליל שיחה מיום 28.8.74, עמ' 2, שורות 6-3). אולם, מהן לא עולה כלל כי המבקש עשה כן מתוך רצון להגן על אחיו תוך שהוא עצמו חף מפשע. יתירה מזו, עיון מעמיק בתמליל ההקלטות מבסס, לכאורה, את הקביעה כי המבקש אף ניסה להניע את אחיו שיודה במעשי הרצח בניגוד לרצונו ובניגוד להגיונה של טענת המבקש בבקשה דנן (ראו למשל: תמליל שיחה מיום 26.8.74, עמ' 5, שורות 15-10; עמ' 6, 2 שורות מן הסוף). בכל מקרה, אין בתמליל ההקלטות כל מידע שיש בו כדי לפגום בביסוסה של הרשעת המבקש על ידי הערכאות הקודמות. יש לזכור, כי טענתו של המבקש כי הודאתו שנמסרה לחוקרי המשטרה הייתה כוזבת נשקלה היטב, הן על ידי בית המשפט המחוזי והן על ידי בית משפט זה עת דן בערעור. העובדה, כשלעצמה, כי המבקש טוען כי נגרם לו עוול איננה יכולה, בהיעדר כל ביסוס חיצוני ממשי לטענתו, להצדיק קיומו של משפט חוזר (ראו: מ"ח 6148/95 משה עזריה נ' מדינת ישראל פ"ד נא(2) 334, 356[א]; מ"ח 7929/96 אחמד כוזלי ו4- אח' נ' מדינת ישראל פ"ד נג(1) 529, 565; מ"ח 6731/96 עמוס ברנס נ' מדינת ישראל פ"ד נא(4) 241, 250 [ג'-ד']).

11. כך, גם טענתו של המבקש כי בית המשפט המחוזי שדן בעניינו פעל מתוך לחצים פוליטיים מתוך מגמה להרשיעו בכל מחיר לא נתמכה בכל תשתית ראייתית אובייקטיבית. בסופו של דבר, הרשעת המבקש התבססה על הודאתו הנתמכת בממצאים חיצוניים אובייקטיבים והיא עומדת על קרקע איתנה. החומר שהוגש לי איננו מגלה כל יסוד להניח כי לו היה מוצג בפני
בית המשפט היה יכול, לבדו או "ביחד עם החומר שהיה בפני
בית המשפט בראשונה, לשנות את תוצאות המשפט לטובת [המבקש]" כנדרש על פי סעיף 31(א)(2) לחוק בתי המשפט. בנסיבות העניין, בקשת המבקש גם לא יוצרת כל חשש של ממש כי נגרם לו עיוות דין המחייב עריכת משפט חוזר על פי הוראות סעיף 31(א)(4) לחוק בתי המשפט.

הבקשה לקיום משפט חוזר, אפוא, נדחית.

ניתנה היום, י"ז באב התשס"א (6.8.2001).
ה נ ש י א
_________________
העתק מתאים למקור 01002890.a03 /דז/
נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו
בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל.
שמריהו כהן - מזכיר ראשי

בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444
5








מח בית המשפט העליון 289/01 גבריאל ביטון נ' היועץ המשפטי לממשלה (פורסם ב-ֽ 06/08/2001)