פסקי דין על אירית קלכמן | פסקי דין על אורה בוסתן | פסקי דין על הרמטכ"ל - רב אלוף שאול מופז

11061/03 דנגצ     06/06/2004




דנגצ 11061/03 אירית קלכמן,אורה בוסתן נ' הרמטכ"ל - רב אלוף שאול מופז






בבית המשפט העליון

דנג"ץ 11061/03

בפני
:
כבוד השופט מ' חשין
העותרות:
1. אירית קלכמן
2. אורה בוסתן



נ ג ד

המשיב:
הרמטכ"ל - רב אלוף שאול מופז


עתירה לדיון נוסף על פסק-דינו של בית-המשפט העליון בבג"ץ 585/01 מיום 1.12.03 שניתן על-ידי כב' השופטים א' מצא, א' ריבלין וא' פרוקצ'יה

בשם העותרות: עו"ד ש' צפורי

עו"ד ע' סבוראי

עו"ד ש' רכבי

בשם המשיב: עו"ד א' דגן
החלטה

עתירה לקיומו של דיון נוסף בפסק-הדין שבבג"ץ 585/01 קלכמן ובוסתן נ' הרמטכ"ל (טרם פורסם).

2. העותרות הן אלמנות צה"ל ששכלו את אישיהן שעה שאלה שירתו כטייסי מילואים בחיל האוויר. אותה עת, לפני למעלה מעשרים שנה, הבחינו חוקי המדינה - לעניין זכויות שאירים - בין נופלים שהיו בשירות קבע לבין נופלים שהיו בשירות מילואים, ובקשת העותרות היא כי תוענקנה להן זכויות כלכליות שהוקנו בחוק לשאיריהם של נופלים שהיו בשירות קבע. העותרות מודעות להבחנה שהבחין החוק בין הנופלים בשירות קבע לבין הנופלים בשירות מילואים, אלא שטוענות הן כי ניתנה לטייסי המילואים - וממילא לאישיהן שנפלו - הבטחה מינהלית מחייבת כי אם יפלו בשירות המילואים יראו בהם "אנשי קבע" לעניין זכויות השאירים. אותה הבטחה, זה הילוך הטענה, ניתנה בידי הדרגים הגבוהים ביותר בחיל האוויר, לרבות בידי מפקדי החייל לדורותיהם, ולביצועה - לעקיפת החוק המבחין בין נופל איש צבא קבע לבין נופל איש מילואים - הוחתמו טייסי המילואים על טופס גיוס לקבע ללא תאריך. תכלית אותו טופס היתה זו, שאם יפלו בעת השירות יוּסַף לטופס תאריך גיוס מוקדם ליום הנפילה וכך "יגויסו" לקבע לאחר-מוֹת. העותרות ביקשו להוכיח כי בדרך זו נהג חיל האוויר משך שנים ארוכות - ועם טייסי המילואים רובם ככולם - ובנסיבות אלו, כך טענו, ניתנה לאישיהן הבטחה מינהלית מחייבת שניתן ושחובה לאוכפה. על טענה עיקרית זו הוסיפו העותרות וטענו כי ממילא עומדת לו לרמטכ"ל סמכותו להורות על גיוסו לקבע של חייל מילואים שנפל - אם האחרון הביע סמוך למותו נכונות להתגייס לשירות קבע - וכי בנסיבות שנוצרו חייב הוא הרמטכ"ל לעשות כסמכותו האמורה ולהורות על גיוס אישיהן לשירות קבע.

3. העותרות הביאו את עניינן לפני הבג"ץ ובית-המשפט - השופטים מצא, ריבלין ופרוקצ'יה - דן בטענות באריכות ולסוף החליט לדחות את העתירה. הדיון נסוב בעיקרו על השאלה אם ניתנה לטייסי המילואים הבטחה מינהלית מחייבת - הבטחה הניתנת לאכיפה - ומסקנת שלושת השופטים היתה כי התשובה לשאלה זו היא בשלילה. אכן, נתגלעו חילוקי דעות מסוימים בין השופטים בעניינה של השאלה אם אמנם ניתנה לטייסי המילואים הבטחה מינהלית (כדעתו של השופט מצא) או שלא ניתנה הבטחה מינהלית (כדעתה של השופטת פרוקצ'יה), אלא שכל שלושת השופטים הסכימו כי גם אם ניתנה הבטחה כטענת העותרות, ההבטחה ניתנה בחוסר סמכות ובניגוד לעמדת הרמטכ"ל שדחה את דרישת מפקד חיל האוויר להשוואת זכויות טייסי המילואים לאלו של טייסי הקבע. עוד קבע בית-המשפט, כי הנוהל של החתמת טייסי מילואים על טופסי גיוס לקבע שתאריך הגיוס יוּסַף להם בדיעבד - נוהל שחיל האוויר החזיק בו - נוהל פסול הוא, המהווה סטייה בוטה מכללי המינהל התקין. בנסיבות אלו - והגם שטייסי המילואים פעלו לכל הדעות בתום-לב - לא ניתן לאכוף את ההבטחה המינהלית שניתנה, ככל שניתנה הבטחה. בית-המשפט הוסיף וקבע כי לא נתקיימו גם התנאים לחייב את הרמטכ"ל לגייס את הנופלים לשירות קבע לאחר מותם.

4. על הכרעה זו של בית-המשפט מבקשות העותרות לקיים דיון נוסף. לטענתן, פסק הדין "מעורר שאלות קשות ונוקבות ביחס למעמדן של הבטחות הניתנות על ידי הדרגים הבכירים ביותר בצה"ל, ובדבר יכולתו של הצבא לבצע את מטלותיו לאור הפגיעה הקשה ביכולתם של חיילי צה"ל לסמוך על הוראות והבטחות הניתנות להם על ידי מפקדיהם". העותרות מוסיפות ומונות מספר שאלות עיקריות העולות מפסק הדין, ועיקרן סב את שאלת תוקפה של הבטחה שניתנה בידי מפקד לחייל ואת זכותו של חייל להסתמך על הבטחה זו. ביקשתי את תגובת המדינה - שהתנגדה לעתירת העותרות - ומשנאספו כל המסמכים אל התיק הגיעה עת הכרעה.

5. בבואנו להכריע בעתירה לדיון נוסף נזכיר ונזכור את הוראת סעיף 30 לחוק בתי-המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, המורה אותנו כי הליך הדיון הנוסף הליך חריג הוא עד-למאוד. תנאי לקיומו הוא, כי בית-המשפט העליון פסק הלכה משפטית, ולא אך הלכה מן-המניין אלא הלכה מיוחדת וחריגה, הלכה הסותרת הלכה קודמת של בית-המשפט העליון או הלכה שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה ראויה היא כי תידון בדיון נוסף. אכן, כבר נפסק לא אחת כי הדיון הנוסף הוא חריג-שבחריגים, שופט לא יורה על קיומו אלא במקרים נדירים, והמקרים שבהם יקויים מעטים-שבמעטים הם, נער יספרם (דנ"א 7709/01 נ.ס.נ.ר. ייצור ושיווק נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם); דנ"א 3113/03 א.מ. חניות נ' עיריית ירושלים (טרם פורסם)).

6. האם ניחָן פסק-הדין נושא העתירה באותן תכונות ייחודיות המצדיקות כי יקוים בו דיון נוסף? תשובתי לשאלה היא בשלילה. עניינו של פסק הדין הוא בשאלה אם ניתנה לטייסי המילואים הבטחה מינהלית מחייבת, ובבואו לבחון שאלה זו עשה בית-המשפט על-פי הכללים הרגילים לבחינתה של הבטחה מינהלית מחייבת - כללים הקיימים עימנו שנים ארוכות ואין חולקים עליהם. בית-המשפט - הן השופטת פרוקצי'ה הן השופט מצא - לא ביקש לחרוג מכללים אלה, לא להוסיף עליהם ולא לגרוע מהם אלא אך ליישמם על עובדות המקרה הנוכחי. אכן, עובדות אלו אינן פשוטות ואינן קלות כל-עיקר - הדבר ניכר היטב בדברי השופטים - אלא שבעצם הקושי הנובע מן הנסיבות הכואבות אין כדי להוות ולקיים הלכה חדשה המצדיקה קיומו של דיון נוסף.

7. טוענות העותרות, כי קביעת בית-המשפט ולפיה אין לאכוף את ההבטחה שניתנה לטייסי המילואים בהיותה הבטחה אשר ניתנה בחוסר סמכות, מהווה הלכה חדשה ומצמצמת הלכות קודמות שעניינן עקרון "הסמכות הנחזית". לא אוכל לקבל טענה זו. ראשית לכל, בית-המשפט לא קבע כל הלכה שהיא בעניינה של סמכות נחזית, וממילא אין לעניין זה הלכה לדיון נוסף בה. שנית, הלכה ידועה היא, כי המדינה אינה חייבת בהבטחות שניתנו בידי פקידים שלא היו מוסמכים לכך, והלכה זו חלה אף על צה"ל. משידענו כי בכירי חיל-האוויר פעלו בניגוד לעמדת הרמטכ"ל ומבלי שהסדירו מראש את שנדרש היה להסדיר (למשל: ללא מקור תקציב כאמור בפסק דינה של השופטת פרוקצ'יה), נדע גם כי הבטחה שניתנה על-ידם לטייסי המילואים אינה יכולה לחייב את צה"ל או את המדינה. העותרות מוסיפות עוד וטוענות, כי תוצאת פסק הדין בהקשר זה משמעה כי חייל צה"ל לא יוכל לסמוך על הוראות מפקדיו, אך ברי כי אין כל דמיון בין אי-אכיפתה של הבטחה שעניינה הענקת זכויות כלכליות יתירות לבין מילוי פקודות מיבצעיות, ומה לי שאוסיף.

8. טענה מרכזית נוספת שטענו העותרות נסבה על קביעת בית-המשפט כי גם אם ניתנה הבטחה מינהלית, ראוי היה לבטלה בהיותה נוגדת כללי מינהל תקין ופוגעת בעיקרון השיוויון בין טייסי מילואים לבין חיילי מילואים אחרים. גם בנקודה זו לא נמצא לי כי בית-המשפט חרג מהלכות קודמות שעניינן הבטחה מינהלית; וגם אם הוסיף עליהן דבר - וספק בעיני אם אכן הוסיף - אין בתוספת זו כדי להוות הלכה המצדיקה כי תידון בדיון נוסף. יתר-על-כן, ממילא נקבע כי הבטחה שניתנה - ככל שניתנה - בחוסר סמכות ובניגוד לדין ניתנה; ואף אם יקויים דיון נוסף בטענת העותרות לעניין ביטול הבטחה שניתנה כדין, לא יהא בכך לסייע להן שכן ההבטחה בענייננו ניתנה בניגוד לדין.

9. על כל אלה אוסיף ואומר, כי לו היתה העתירה מסיבה עצמה על תופעה נפוצה - למשל תופעה שחלה על כל חיילי צה"ל - או על תופעה המתחוללת אף בימינו אנו, כי-אז הייתי שוקל אם ההיקף מצדיק כי יקוים דיון נוסף, אלא שבשנת 2002 נשתנה מצבם של חיילי המילואים. נחקק חוק תשלום קיצבאות לחיילי מילואים ולבני משפחותיהם, תשס"ב-2002, וזה קירב במאוד את זכויותיהם של חיילי המילואים לאלה של חיילי הקבע. לעתיד אפוא הוסדרה הסוגיה השנויה במחלוקת ויש בטעם זה כדי לחזק את מסקנתי כי אין מקום להידרש בענייננו להליך של דיון נוסף.

10. העתירה נדחית.

היום, י"ז בסיוון תשס"ד (6.6.2004).

ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 03110610_g05.doc
מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il








דנגצ בית המשפט העליון 11061/03 אירית קלכמן,אורה בוסתן נ' הרמטכ"ל - רב אלוף שאול מופז (פורסם ב-ֽ 06/06/2004)