פסקי דין על אלי בר בטחון בע"מ |

200057/04 הפ     03/06/2004




הפ 200057/04 אלי בר בטחון בע"מ נ' מדינת ישראל - שרות בתי הסוהר




1
בתי המשפט
הפ 200057/04
בית משפט השלום תל אביב-יפו

תאריך:
כב' השופטת רות רונן

בפני
:
אלי בר בטחון בע"מ

בעניין:
מבקשת
מוטולה

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
מדינת ישראל - שרות בתי הסוהר


משיבה
לוי

ע"י ב"כ עו"ד
פסק דין

1. עניינה של התובענה שבפני
הוא בפרשנות הסכם שנכרת בין המבקשת לבין המשיבה (להלן: "שב"ס").
שב"ס פירסם מיכרז שענינו איכלוס של שוהים בלתי חוקיים.

2. המבקשת זכתה במיכרז ביום 11.9.02. במסגרת הגשת הצעתה למיכרז, חתמה המבקשת גם על החוזה שצורף למסמכי המיכרז (שיכונה להלן: "החוזה המקורי").
המכרז התייחס למתקנים קטנים וגדולים לאיכלוס שוהים בלתי חוקיים.

הצעת המבקשת במסגרת המכרז, התייחסה למספר קטן של שוהים.
לאחר זכיית המבקשת במכרז, נוהל בין המבקשת לבין שב"ס מו"מ לצורך הגדלת מספר השוהים שיאוחסנו ע"י המבקשת, שבסיומו נחתם ביניהם, ביום 30.1.03, נספח לחוזה המקורי (צורף כנספח ג' להמרצת הפתיחה, ונספח ב' לתשובת השב"ס, להלן "הנספח לחוזה"). בנספח לחוזה, התחייבה המבקשת כי תוכל לאחסן במיתקן שהעמידה לרשות השב"ס לפחות 500 שוהים, וכי תדאג לכל ההתאמות הנדרשות כדי לאפשר איכלוס של עד 900 שוהים בלתי חוקיים.

3. הצדדים חלוקים ביניהם לגבי אופן חישוב התמורה החוזית שעל שב"ס לשלם למבקשת בגין אחסונם של השוהים הבלתי חוקיים במיתקן מכוח הנספח לחוזה.
לגירסת המבקשת, אם מוחזקים במיתקן 250 שוהים, היא זכאית לסך של 160 ש"ח לכל שוהה; אם מוחזקים 251 עד 500 שוהים, היא זכאית ל-160 ש"ח עבור 250 השוהים הראשונים, ול-147.4 עבור יתר השוהים; אם מוחזקים 501 עד 750 שוהים - היא זכאית ל-160 ש"ח עבור 250 השוהים הראשונים, ל-147.4 ש"ח עבור השוהים מספר 251 עד 500, ול-143 ש"ח עבור יתר השוהים; אם מוחזקים 751 עד 900 שוהים, המבקשת זכאית לסך של 135 ש"ח עבור השוהים מספר 751 עד 900. שיטת התשלום הזו תכונה להלן "שיטת התשלום המדורג".

מנגד, לטענת השב"ס, התשלום עבור השוהים צריך להעשות בשיטה שונה, לפיה אם מספר השוהים יעלה על 250, התשלום עבור כל השוהים יהיה 147.4 לכל שוהה, אם מספר השוהים יעלה על 500 - התשלום עבור כל השוהים יהיה 143 ש"ח לכל שוהה, וכו'. שיטה זו תכונה להלן "שיטת התשלום הקבוע".

4. אין חולק כי במשך כתשעה חודשים, שילם שב"ס למבקשת עבור איחסון השוהים סכומי כסף בהתאם לדרישתה, ע"פ פרשנותה של המבקשת את מערכת ההסכמים, היינו ע"פ שיטת התשלום המדורג. ואולם, במכתב מיום 16.11.03, הודיע שב"ס למבקשת כי נפלה טעות בתשלום, כי שולם סך עודף של למעלה ממליון ש"ח, ובי הסכום העודף יקוזז מהתשלומים העתידיים שעל שב"ס לשלם למבקשת.
המבקשת טענה שהקיזוז הזה מהווה הפרה יסודית של ההסכמים בינה לבין שב"ס.

5. פסק הדין המנחה ביחס לפרשנות הסכמים, הוא פסק הדין בענין אפרופים (ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ. אפרופים שיכון וייזום 1991) בע"מ, פ"ד מ"ט (2) 265).
באותו ענין, קבע כב' הנשיא ברק, כי על פרשן החוזה לבצע את הפרשנות תוך גזירת אומד דעת הצדדים לו הן מלשון החוזה והן מנסיבותיו תוך תנועה חוזרת בין שניהם.

עוד נפסק באותו

פסק דין
כי, אומד הדעת הרלבנטי לפירוש החוזה, הוא אומד הדעת הסובייקטיבי המשותף לשני הצדדים בו, או לפחות כוונה סובייקטיבית של צד אחד, אשר הצד השני מודע לה.
רק בהעדר יכולת לגבש אומד דעת סובייקטיבי משותף, נפנה ביהמ"ש למבחן האובייקטיבי, המתחשב באינטרסים של הגיון, סבירות כלכלית, הגשמת המטרה העסקית, יעילות עסקית, ושיקולים שצדדים הוגנים המגנים על האינטרסים הטיפוסיים מעצבים אותם.

6. שני הצדדים העלו טענות שונות, שיש בהן כדי לתמוך בגירסתם לגבי הפרשנות הנכונה של מערכת ההסכמים ביניהם.
המבקשת שמה את יהבה על לשונו של הנספח לחוזה. לגירסתה, הנספח לחוזה נועד, ע"פ לשונו, להחליף חלק מן הסעיפים של החוזה המקורי.
כך, עפ"י הטענה, ס' 8 לנספח לחוזה, נועד להחליף את הוראות סעיף 12 לחוזה המקורי. בסעיף 8 נקבעה התמורה שעל השב"ס לשלם למבקשת עבור איחסון השוהים.

בסעיף נקבע:
"כנגד מילוי
כל התחייבויותיו של היזם ע"פ הסכם זה ובכפוף להמצאת חשבונית, מידי חודש בחודשו כחוק, ישלם בחודשו כחוק, ישלם שב"ס ליזם תמורה שתחושב בהתאם לאמור בסעיף 2 ג' לנספח 2 לנספחי המיכרז (נספח א' להסכם) ולמפורט להלן:
1. 1. בהנחה שיוחזקו עד 250 שוהים, עבור שוהה אחד - 160 ש"ח ליום (לא כולל מע"מ).
2. 2. בהנחה שיוחזקו עד 500 שוהים ולא פחות מ-251, עבור שוהה אחד - 147.4 ש"ח ליום (לא כולל מע"מ).
3. 3. בהנחה שיוחזקו עד 750 שוהים ולא פחות מ-501 שוהים, עבור שוהה אחד - 143 ש"ח ליום (לא כולל מע"מ).
4. 4. בהנחה שיוחזקו עד 900 שוהים, ולא פחות מ-751 שוהים, עבור שוהה אחד - 135 ש"ח (לא כול מע"מ)."

7. אני סבורה כי לשונו של סעיף 8 הנ"ל לנספח לחוזה, איננה ברורה דייה, והיא מאפשרת לקבל הן את הפרשנות המוצעת ע"י המבקשת והן את הפרשנות המוצעת ע"י השב"ס. על כל פנים, כפי שצויין לעיל, בפס"ד אפרופים נקבע כי התהליך הפרשני אינו צריך להצמד ללשון החוזה, אלא עליו לנוע באופן בלתי פוסק בין לשון החוזה לבין הנסיבות האופפות את ההתקשרות בו.

מאחר שלשון החוזה אינה ברורה דייה, והצדדים טוענים טענות שונות ביחס לפרשנות הנכונה הנובעת ממנה, על בית המשפט לבחון את מכלול הנסיבות שסבבו את ההתקשרות בנספח לחוזה, על מנת לפרש את האמור בו.

8. ראשית, יצויין בהקשר זה, כי אין ספק כי הנספח לחוזה אינו עומד בפני
עצמו, והוא בא להוסיף על הוראות החוזה המקורי, ולשנות אותן בחלקן - אך תוך שהחוזה המקורי נותר תקף, בכל אותם ענינים שלא שונו במסגרת הנספח לחוזה. ענין זה עולה מהוראות הנספח עצמו (בהואיל השני "הצדדים מעונינים לשנות ולהוסיף" על הוראות החוזה, וסעיף 1 לנספח לחוזה - הצדדים מעונינים להחליף, להוסיף ו/או לשנות בצורה אחרת כלשהי את האמור בהסכם...).
גם העד מטעם המבקשת הסכים בחקירתו הנגדית כי ישנם ענינים רבים שלא הוסדרו באופן מפורש בנספח לחוזה, ועליהם מוסיפות לחול הוראות החוזה (ור' גם ס' ב' לסיכומי התשובה מטעם המבקשת).

9. באשר לנושא התמורה, הרי שאין ספק כי בנספח לחוזה נקבעה תמורה אחרת ושונה מזו שנקבעה בחוזה המקורי, ומבחינה זו סעיף 8 לנספח לחוזה מחליף את סעיף התמורה בחוזה המקורי, וגובר עליו.
אולם, באשר לשיטת החישוב של התמורה, אני סבורה כי יש לקבוע כי שיטת החישוב נותרה כפי שהיתה בחוזה המקורי.
הטעם לכך הינו בהפנייה המפורשת שיש בסעיף 8 לנספח לחוזה, אל נספחי המכרז, ביחס לאופן חישוב התמורה. מכאן שלעניין שיטת החישוב (מדורגת או אחידה), התכוונו הצדדים כי השיטה עפ"י מסמכי המכרז המקוריים תוסיף ותחול עליהם.

ההפניה בס' 8 לנספח לחוזה, היא לסעיף 2ג' לנספח 2 לנספחי המכרז.
עיון בסעיף 2ג' לנספח 2, מעלה כי האמור בו אינו רלוונטי לנושא של אופן חישוב התמורה. הסעיף 2ג' לנספח 2 בנספחי המכרז קובע:

"במיתקנים המיועדים לאיכלוס ל-200 שוהים מינימום בהרחבה של עד 250 שוהים, במידה ויתקבלו הצעות מחיר זהות, ינוהל מו"מ בין רע"ן רכישות למציעים לצורך קבלת הנחה. המציע שלאחר המו"מ, הצעתו תהיה הזולה ביותר, ייבחר כזוכה".

10. מקובלת עלי טענתו של ב"כ שב"ס, לפיה סעיף 2ג' הנ"ל (המופיע תחת הכותרת "אופן בחירת ההצעה הזוכה - אמות מידה"), איננו רלוונטי כלל לשלב בו נחתם הנספח לחוזה - וודאי שאין הוא רלוונטי לענין אליו היתה ההפניה בסעיף 8 לנספח לחוזה - אופן חישוב התמורה.
לכן, אני מקבלת את טענת השב"ס לפיה ההפניה לסעיף 2ג' היא טעות סופר. ההפניה הנכונה היתה אמורה להיות לסעיף בנספח 2 המתייחס לאופן חישוב התמורה - הוא סעיף 4ג'. כותרתו של סעיף זה היא "אופן התשלום", ולכן זהו הסעיף שהצדדים כיונו אליו כאשר ציינו בסעיף 8 לנספח לחוזה כי התמורה תחושב "בהתאם לאמור בו". זוהי המסקנה העולה מהגיונו של הנספח לחוזה, ומאומד הדעת המשותף של הצדדים לו.

סעיף 4ג' לנספח 2, מפרט את שיטת חישוב התמורה בצורה ברורה, תוך מתן דוגמה מספרית. הדוגמה המספרית (בעמוד 26 לנספח), אינה מותירה מקום לספק בדבר אופן חישוב התמורה. מצויין בה, למשל, כי אם שהו 700 שוהים במיתקן - תשולם התמורה עבור 700 שוהים x המחיר לפי סעיף 1.א.2. זהו חישוב עפ"י שיטת התשלום הקבוע, לה טוען השב"ס (באשר למחיר בו יש לכפול את מספר השוהים, חלה ההסכמה המאוחרת של הצדדים בנספח לחוזה, אך באשר לאופן החישוב - חל האמור בנספח למכרז, כפי שהובהר לעיל).

11. מעבר לאמור לעיל, והנובע מההפניה בנספח לחוזה עצמו, המעידה על אומד הדעת המשותף של הצדדים לנספח לחוזה, ניתן להסיק מסקנה לפחות לגבי אומד הדעת של השב"ס, ערב החתימה של הנספח לחוזה, מאופן התיקצוב של הנספח לחוזה.
שב"ס טען - וטענה זו לא נסתרה - כי הוקצה ע"י שירות בתי הסוהר תקציב לצורך איחסון השוהים הבלתי חוקיים. העד מטעם השב"ס העיד כי "התקצוב של האוצר הגיע בסעיף ספציפי למשימה זו. הוא תיקצב את זה לפי פרשנות השב"ס" (עמ' 5 שורות 12-13 לפרוטוקול).
אומד הדעת הסובייקטיבי של צד להסכם הוא אלמנט חשוב להליך הפרשנות, שכן אם הצד השני היה מודע לו - יש לפרש על פיו את ההסכם.
בעניננו, הצהיר העד מטעם השב"ס כי "מר בר (נציג המבקשת) ידע שאנו מדברים על סכום קבוע ללא מדרגות, וכך נכתב בחוזה" (עמ' 5 שורות 23-24 לפרוטוקול). עדות זו לא נסתרה.

12. לכן, אני סבורה כי הפרשנות הנכונה לנספח לחוזה היא הפרשנות שהועלתה ע"י השב"ס.
אני סבורה כי אין בטענות שהועלו ע"י המבקשת כדי לשנות ממסקנה זו.
הטענה הראשונה שיש להתייחס אליה בהקשר זה, היא הטענה לגבי התשלום בפועל ע"י השב"ס במשך 9 חודשים בהתאם לפרשנות המבקשת את הנספח לחוזה.
אכן, דרך הפעולה של צדדים לחוזה עשויה לעיתים לשמש כאינדיקציה באשר לאומד הדעת שהיה להם בעת ההתקשרות בחוזה (שזהו המועד הרלוונטי לבחינת אומד הדעת לצורך פרשנות החוזה).
אולם, אין הדבר בהכרח כך, ואם בית המשפט יגיע למסקנה כי יש לפרש את החוזה בצורה שונה, הרי פעולה בניגוד למוסכם בחוזה, שאינה מעידה על שינוי או תיקון של החוזה, אין בה כדי לשנות את הפרשנות הנכונה לחוזה.

בענייננו, השתכנעתי כי השב"ס אישר את דרישות התשלום של המבקשת ע"פ שיטת החישוב שהתבקשה על ידיה, כתוצאה מטעות. העובדה שבמקרה אחד לפחות תוקנה דרישת התשלום של המבקשת, אינה משנה את המסקנה לפיה הבדיקה שבוצעה ע"י חשבי השב"ס יצאה מנקודת הנחה כי שיטת החישוב שהמבקשת פועלת לפיה, היא שיטת החישוב הנכונה, עליה הוסכם בנספח לחוזה.
המבקשת לא העלתה טענות מניעות או השתק ביחס להתנהגות השב"ס, אלא רק טענות פרשניות, שכאמור לאור מכלול הנסיבות שפרטתי, אינני סבורה כי יש לקבלן.

13. העובדה שבמכתב השב"ס למבקשת מיום 16.11.03 צויין כי השב"ס גילה כי קיימים "פערי תקציב" לענין ביצוע ההסכם, אף היא אין בה כדי לשנות את מסקנתי.
האמוד עולה בקנה אחד עם טענת השב"ס לפיה הנספח לחוזה תוקצב ע"י האוצר באופן ספציפי, ולכן השב"ס הבחין בחריגה ובטעות בסוף השנה, כאשר היתה קיימת חריגה מהתקציב.

14. המבקשת טענה עוד, כי במסגרת המו"מ לקראת החתימה על הנספח לחוזה, הסכים השב"ס להרע את מצבו לעומת המצב שהיה ע"פ החוזה המקורי, בשל האילוצים שהיו לו שחייבו אותו להסדיר איחסון של שוהים בלתי חוקיים רבים.
בין אם נכונה טענה זו ובין אם לאו - איני סבורה כי די בה כשלעצמה כדי להוות משקל נגד לפרשנות הנכונה של הנספח לחוזה, כפי שפורטה לעיל.

15. ענין נוסף שיש להתייחס אליו הוא הנושא של ההגיון הכלכלי של הנספח לחוזה.
השב"ס טען כי פרשנותו לנספח לחוזה עולה בקנה אחד עם ההגיון הכלכלי והעיסקי, לפיו ככל שגדל מספר השוהים, עלות החזקתו של כל שוהה קטנה.
אכן, מסקנה זו היא מסקנה הגיונית וסבירה. אולם, אין די בה, שכן גם לפי פרשנות הנספח לחוזה לפי גישת המבקשת, יורד הסכום הכולל שהשב"ס צריך לשלם למבקשת ככל שמספר השוהים גדל (אם כי המחיר יורד, כמובן, במידה קטנה יותר לפי גישת המבקשת).

16. אשר על כן, ומכל הטעמים שפורטו לעיל, אני סבורה כי יש לקבל את גישת השב"ס לפרשנות הנספח לחוזה. לכן, אני סבורה כי יש לדחות את התובענה.
התובענה נדחית.
המבקשת תישא בהוצאות המשיבה בסך 4,000 ש"ח + מע"מ.

המזכירות תשלח העתק

פסק דין
זה לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום 03.6.04 בהעדר הצדדים.

ר. רונן, שופטת

קלדנית: סיגי י.








הפ בית משפט שלום 200057/04 אלי בר בטחון בע"מ נ' מדינת ישראל - שרות בתי הסוהר (פורסם ב-ֽ 03/06/2004)