פסקי דין על ירון שמלצר | פסקי דין על עירית חיפה | פסקי דין על יונה יהב - ראש עיריית חיפה | פסקי דין על אילן שדות - סמנכ"ל משאבי אנוש |

12317-05/11 סע     23/06/2011




סע 12317-05/11 ירון שמלצר נ' עירית חיפה, יונה יהב - ראש עיריית חיפה, אילן שדות - סמנכ"ל משאבי אנוש








בית דין אזורי לעבודה בחיפה



ס"ע 12317-05-11



לפני
כב' השופטת
עפרה
ורבנר
נציג עובדים - משה קידר
נציג מעבידים - יוסי הלפרין

המבקש
ירון שמלצר


נגד

המשיבים
1. עירית חיפה
2. יונה יהב - ראש עיריית חיפה
3. אילן שדות - סמנכ"ל משאבי אנוש



החלטה


1.
לפנינו בקשת המבקש, מר שמלצר, שעניינה מתן צו אשר יורה על ביטול החלטת ראש העיר מר יונה יהב (להלן - "ראש העיר") מתאריך 27.3.11, ועל פיה למרות הזמן שחלף מאז השעייתו של המבקש, אין מקום להשבת המבקש לעבודתו, ויש מקום להמשך השעייתו.

הרקע העובדתי

2.
המבקש, עבד בעיריית חיפה, כחשב שכר במחלקת השכר החל משנת 2003.

המבקש הושעה בעבר מספר פעמים בהשעיות שבוטלו, אולם בתאריך 17.6.08, הוגשה לבית הדין למשמעת של עובדי הרשויות המקומיות, תובענה כנגד המבקש לפי סעיף 14 לחוק הרשויות המקומיות (משמעת) תשל"ח-1978.

התובענה בבית הדין למשמעת כללה שלושה עניינים.

האחד - אי החתמת כרטיס נוכחות בשעון הנוכחות מספר פעמים בכל חודש, באופן קבוע, ודיווח ידני בהתייחס לשעות הכניסה והיציאה, בלא מתן הסבר להימנעות מהחתמת כרטיס, ולמרות שלטענת העירייה, עבודת המבקש אינה מצריכה עבודת חוץ.

השני - קבלת תשלום מהעירייה בגין השתתפות באחזקת רכב, כאשר הרכב לא היה רשום על שם המבקש או על שם בת זוגו, למרות הצהרת המבקש על כך כי הרכב רשום על שמו, וכאשר הרכב היה רשום על שם אמו של המבקש.

השלישי - דיווח כוזב על פרטי השכלה, כאשר לטענת העירייה, בעת שביקש המבקש להתקבל לעבודה, הוא מילא בתאריך 20.4.03 שאלון ובו ציין כי יש לו תואר
b.a.
מאוניברסיטת חיפה, וכי תאריך קבלת התעודה הינו 1991, בעוד שבפועל הוא היה זכאי לתואר בוגר רק החל מ- 5.2.2008.

על כתב התובענה בבית הדין למשמעת של עובדי הרשויות המקומיות, חתומה עורכת דין נועה הדרי-קירשנר. מר אילן שדות, סמנכ"ל משאבי אנוש וארגון בעירית חיפה
, וכן עו"ד מיכל שטיינברג, חוקרת בית הדין למשמעת - מופיעים ברשימת עדי התביעה.

3.
בעקבות הגשת התובענה, החליט ראש העיר בתאריך 7.7.08 על השעיית המבקש מעבודתו עד לתום ההליכים המשמעתיים בבית הדין למשמעת, וזאת מכח סמכותו לפי הוראות סעיף 47(ב) לחוק שרות המדינה (משמעת), תשכ"ג-1963.

המבקש הגיש בקשה לביטול החלטה זו ובקשתו נדחתה בהחלטה מנומקת במסגרת בש"א 5921/08.

אין מקום, כי נחזור בשלב זה על כל טענותיו של המבקש וההחלטות בעניין המפורטות הן בהחלטה בבש"א 5921/08 והן ב

פסק דין
מאוחר יותר שניתן על ידי מותב בראשות השופטת רימון-קפלן.

4.
בעקבות ההחלטה בבש"א 5921/08 ניתנה החלטה נוספת של ראש העיר בתאריך 2.11.08.

המבקש לא ערער על ההחלטה מיום 21.9.08 והמדובר בהחלטה חלוטה.

5.
שכרו של המבקש משולם לו על ידי העירייה, כל עוד הוא מושעה, כאשר מדובר בשכר שאינו כולל החזרי הוצאות ותוספות מיוחדות בגין ביצוע עבודה מיוחדת.

6.
המבקש הגיש בקשות ותביעות רבות לבית הדין, אשר נדונו בפני
מספר מותבים.

בקשה למתן סעד זמני לביטול ההשעיה אשר נדונה בפני
מותב בראשות השופטת רימון-קפלן ביום 25.3.10, נדחתה (עיין ס"ע 30235-03-10).

בנוסף לתביעות שעניינן השעיה, תלויה ועומדת תביעה של המבקש בפני
כב' השופטת מיכל נעים-דיבר בנוגע למרכיב אחזקת הרכב (עיין דברי המבקש בעמ' 3 שורות 23-27 לפרוטוקול). וכן מתנהל תיק המתייחס למנהלת המחלקה בה עבד, הגב' יוכי הולצמן בפני
מותב בראשות השופטת דלית גילה, אשר בו קיימת התייחסות גם לטענות בדבר אופן החתמת כרטיס הנוכחות על ידי המבקש (ס"ע 532-12-08).

נציין, כי בית הדין לא קיבל את בקשתה של הגב' הולצמן למתן סעד זמני וקבע, כי ההחלטה להעבירה מתפקידה כסגנית מנהלת אגף משאבי אנוש ומנהלת המחלקה לתשלומי שכר בעירייה, לא נעשתה בשל התנכלות אישית, או רדיפה כלפיה (עיין בהחלטה בבש"א 4469/08 מ-14.7.08).

7.
בתאריך 15.11.10 ניתן

פסק דין
על ידי מותב בראשות השופטת רימון-קפלן בתיק

ס"ע 10308-03-10, אשר החלק האופרטיבי בו היה כי העיכוב בפתיחת ההליכים בבית הדין למשמעת בנסיבותיו של המבקש, מצדיק עיון מחדש בהחלטת ההשעיה.
אשר על כן הורה בית הדין האזורי לעבודה לראש העיר לבחון פעם נוספת את המשך השעית המבקש.

העיכוב המוזכר בפסק הדין הינו עיכוב במתן החלטה בבקשה להגנה מן הצדק, הכל כמפורט בסעיף 23 לפסק הדין בתיק
סע 10308-03-10.

8.
בעקבות פסק הדין הנ"ל, ראש העיר שקל את השעיית המבקש לאור חלוף הזמן והגיע למסקנה כי: "אין בחלוף הזמן בהליך המשמעתי כדי לשנות מהחלטתי מיום 7.7.08 בענין השעיית העובד". ראש העיר ציין בהחלטתו מתאריך 27.3.11, כי לקח בחשבון את טענות המבקש, על כך שהאשמות נגדו טרם הוכחו, על הנזקים שנגרמים לו, ועל משך תקופת ההשעיה.

ראש העיר הדגיש, כי התובענה הוגשה בגין שורה של מעשים במקום העבודה שאינם בגדר מעידה חד פעמית ושהינם מעשים חמורים העלולים להשפיע על המוסר והמשמעת במקום העבודה ולפגוע בתדמית העירייה ובאמון הציבור.

ראש העיר אף הדגיש כי המבקש מקבל משכורת קובעת מלאה וכי באפשרותו לעבוד בעבודות מחוץ לעירייה במהלך תקופת ההשעיה.

9.
על החלטת ראש העיר הוגשה הבקשה בתיק שבפני
נו.

נציין, כי החלטת ראש העיר ניתנה בתאריך 27.3.11, בעוד שבקשת המבקש הוגשה לבית הדין רק למעלה מחודש לאחר מכן, ב- 5.5.11.

נימוקי המבקש

10.
המבקש בנימוקי הבקשה מתייחס לנימוקים שהעלה גם בפני
ות קודמות לבית הדין ושלגביהן ניתנו החלטות אם במסגרת בש"א 5921/08 ואם במסגרת פסק הדין בתיקים
10308-03-10 + 30235-03-10.
אין מקום, כי נשוב ונתייחס לטענות שלגביהן כבר ניתנו החלטות של בית הדין, לרבות טענותיו של המבקש בענין התיישנות התביעות בבית הדין למשמעת וכן טענות בהתייחס לדוח מבקר העירייה, טענות אליהן מתייחס פסק הדין של המותב בראשות השופטת רימון-קפלן (עיין פיסקה 19 לפסק הדין).
נציין כי עוד במעמד הדיון בבקשה, ניתנה על ידנו החלטה במעמד הצדדים, כי על המבקש להתמקד בשאלת חלוף הזמן ובשאלה האם הנמקת ראש העיר בעניינו מספקת, והאם השימוע וההחלטה הנוספת בעניינו, שנעשו בעקבות פסק דינו של בית הדין האזורי בתיק
ס"ע 10308-03-10, נעשו כדין.
הבהרנו, שאין מקום לבחון מחדש את החלטת ההשעיה משנת 2008, אלא יש לבחון את הטענות בהתייחס לבקשה שלפנינו ובהתייחס להחלטת ראש העיר מ- 27.3.11.

11.
טיעונים חדשים של המבקש מתייחסים לכך שראש העיר מינה את סמנכ"ל משאבי אנוש בעירייה, מר שדות, שהינו גם הקובל, לערוך לו את השימוע החוזר בעקבות פסק דינו של בית הדין האזורי, שניתן על ידי מותב בראשות השופטת רימון-קפלן.

למרות פניית המבקש ובא כוחו לעירייה בענין זה, נתקבלה תשובה כי ראש העיר הסמיך את מר שדות לערוך שימועים בנוגע להשעיית עובדים ועל כן אין מקום לזמן את המבקש לפגישה עם ראש העיר.

12.
בנוסף טוען המבקש, כי הוכיח חשיפת שחיתות ורדיפה אישית של מר שדות כלפיו, כי לא היה מקום להשעותו מלכתחילה, כי הדיון בבית הדין למשמעת טרם החל, וכי בית הדין למשמעת התעלם אף מהחלטת השופטת רימון-קפלן, ומשמעות התעלמותו הינה קבלת טענת המבקש בדבר הגנה מן הצדק (עיין עמ' 4 שורות 5-6 לפרוטוקול מיום 15.5.11).




תגובת המשיבים

13.
המשיבים טוענים כי לא נפל פגם כלשהו בהחלטת ראש העיר וכי התובע בבית הדין המשמעתי הינו עורך דין מהמחלקה המשפטית של עיריית חיפה ולא מר שדות.

המשיבים טוענים כי התובענה המשמעתית מדברת בעד עצמה, כי אין מקום במסגרת הבקשה לביטול השעיה להיכנס לשאלת הראיות להוכחת התובענה המשמעתית, אולם ברור מכתב התביעה בתובענה המשמעתית, כי הנטען על ידי המבקש אינו מדויק ואינו נכון.

14.
באשר לזהות הגורם בפני
ו בוצע השימוע, נטען על ידי המשיבים כי פסק הדין של בית הדין האזורי לא קבע כי השימוע חייב להיערך בפני
ראש העיר ועל כן האצלת הסמכות למנהל כח האדם, מר שדות, נעשתה כדין, והמבקש היה מיוצג בעת השימוע על ידי באת כוחו, עורכת דין לב. נוהל פרוטוקול בעת השימוע וניתן להתרשם ממנו, מה גם ששימוע יכול להיערך בכתב.

לעניין זה היפנו המשיבים גם לנספח ז' לתגובתם, מכתב מ- 22.11.10, ממנו עולה מפורשות כי ניתנה אפשרות למבקש להעלות טענותיו בכתב בפני
ראש העיר או כי יבוצע שימוע בעל פה לפני מר שדות,
סמנכ"ל משאבי אנוש וארגון.

15.
באשר לחלוף הזמן, טענו המשיבים, כי לא ניתן להציב תאריך יעד שאם לא תינתן החלטה של בית הדין למשמעת עד אליו, תבוטל ההשעיה.

המשיבים טוענים, כי גם הליכים פליליים עלולים להמשך זמן רב, ועצם הימשכותם, אין בה כדי לבטל את ההשעיה.

לאור מהות העבירות המשמעתיות הנטענות כלפי המבקש, סבורים המשיבים כי אין מקום לביטול ההשעיה ורק אם בית הדין למשמעת יקבל את טענתו המקדמית של המבקש ביחס לאחת מהעבירות, יהא מקום לשקול מחדש את ענין ההשעיה.

המשיבים הדגישו כי ההשעיה בוצעה רק לאחר שהוגשו כנגד המבקש, מספר קובלנות.

ההתפתחות בעקבות החלטתנו מ- 15.5.11

16.
מיד בתום הדיון בפני
נו ב- 15.5.11, ניתנה על ידנו החלטה המתייחסת להתמשכות ההליכים בבית הדין למשמעת של עובדי הרשויות המקומיות, תוך שציינו כי התמשכות ההליכים הינה בעייתית הן כלפי המבקש והן מההיבט של כספי ציבור, שכן במהלך תקופת ההשעיה, ממשיך המבקש לקבל משכורת בסיס, בלא לעבוד.

בהחלטתנו ביקשנו את עמדת משרד הפנים באמצעות הפרקליטות וכן ביקשנו, כי העתק ההחלטה בצירוף פסק דינו של המותב בראשות השופטת רימון-קפלן, יועבר לאב בית הדין למשמעת של עובדי הרשויות המקומיות, שכן פניה קודמת בעניין לא עזרה להחשת מתן ההחלטה.

17.
לאחר החלטתנו מיום 15.5.11, נתקבלה הודעת המשיבים, כמו גם הודעת משרד הפנים באמצעות פרקליטות מחוז חיפה (אזרחי), כי ניתנה החלטת בית הדין למשמעת של עובדי הרשויות המקומיות בתיק 18/08 בעניין בקשת המבקש להגנה מן הצדק וכי המשך הדיון בהליך המשמעתי יהא בפני
אב בית הדין למשמעת עורך דין יערי ויעשה מאמץ לסיום ההליך בהקדם האפשרי (עיין תגובות הפרקליטות מ- 5.6.11).

18.
בית הדין למשמעת
של עובדי הרשויות המקומיות החליט לדחות את טענות המבקש להגנה מן הצדק ולביטול כתב התובענה וכן ניתנה החלטה כי יקבע מועד קרוב לדיון בתובענה (עיין בהחלטה מיום 22.5.11).

19.
המבקש הגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטת בית הדין למשמעת מ- 22.5.11 ובתאריך 15.6.11 ניתנה החלטה על ידי עורך דין יערי - אב בית הדין, כי הבקשה לעיון חוזר הינה למעשה ערעור וכי אין ערעור על החלטות ביניים אלא במסגרת ערעור על פסק הדין הסופי.

בית הדין למשמעת הוסיף וציין:

"מתוך עיון בתיק בית הדין נמצאתי למד שהמבקש חוזר ופונה לבית הדין חדשות לבקרים בפני
ות מפניות שונות המנוסחות אריכות רבה, תוך חזרה על טיעונים עד לעייפה. טוב יעשה המבקש לעניינו הוא ולקיצור עינוי דינו, אם עקרון
"סופיות הדיון" יעמוד לנגד עיניו ואם יאפשר לבית הדין מכאן ואילך לדון בתיק לגופו, על מנת שניתן יהיה לסיימו ולהביאו לידי הכרעה בהקדם האפשרי."


השלמת טיעוני הצדדים בעקבות החלטת בית הדין למשמעת

20.
המבקש השלים טיעוניו, לאחר ארכה שניתנה לו, אלא שלא עמד בהחלטת בית הדין, על כך שהשלמת טיעונים תהא בלא יותר משני עמודים. צר לנו, כי המבקש אינו עומד בהחלטות
בית הדין.


המבקש, בהשלמת טיעוניו, חוזר וטוען, כי חשף פרשיות שחיתות הכוללות שוחד, קבלת טובת הנאה והפרת אמונים שנעשו ע"י סמנכ"ל משאבי אנוש בעירייה - מר שדות, וע"י אחת מהיועצות המשפטיות.


כמו כן, טען המבקש, כי פעלו נגדו בחוסר תום לב, כאשר עובד אחר שנגדו הוגשה תביעה פלילית, ואשר הורשע בפלילים, לא הושעה, על כן, המדובר באכיפה סלקטיבית של חוק המשמעת.


המבקש חזר על טיעוניו בדבר בניגוד עניינים בכך, שמר שדות הוא זה שלפניו נערך השימוע, עובר לקבלת החלטת ראש העיר בעקבות פסק דינו של בית הדין האזורי בתיק ס"ע
10308-03-10.
כן העלה המבקש טענות שונות כנגד התנהלות בית הדין למשמעת של עובדי הרשויות המקומיות.

21.
המשיבים חזרו וטענו, כי חלוף הזמן אינו מצדיק, כשלעצמו, ביטול ההשעיה וכי משניתנה החלטת בית הדין למשמעת בטיעונים המקדמיים, כמו גם החלטה על המשך דיון קרוב בתובענה המשמעתית לגופה, אין מקום לביטול ההשעיה.
המשיבים אף אבחנו פסיקה, שעניינה אי הארכת השעיה במקרים של התארכות חקירה פלילית, וכאשר לא ברור אם תהיינה די ראיות להעמדה לדין, מאחר ושם היה מדובר בטרם הגשת כתב אישום, בעוד שבענייננו, הוגשה תובענה משמעתית, דהיינו, נקבע כי יש תשתית עובדתית להגשת תובענה כזו.

דיון והכרעה

22.
באשר לטענות התובע על היותו חושף שחיתויות - לעניין זה נציין, כי חוק ההגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות, או במנהל התקין), תשנ"ז-1997, קובע את הקריטריונים באשר להיקף ההגנה שתינתן לעובד, שאכן חשף שחיתות.

בהקשר זה, ככל שמוגשת תובענה של עובד בשל הפרת סעיף 2 לחוק (וזאת גם אם נקבל, שהשעיה הינה בגדר "תנאי עבודה" לעניין הגדרת "ענייני עבודה" בסעיף 1 לחוק), עובר נטל הראיה למעביד, אם טרם חלפה שנה מיום הגשת התלונה ע"י העובד, ואם העובד הוכיח, הן כי המעביד פגע בענייני עבודתו, או פיטר אותו, והן כי לא היתה בהתנהגותו, או במעשיו, סיבה לפגוע בענייני עבודתו, או לפטרו.
החוק, אף קובע, כי לא יזקק בית-הדין לתובענה בשל הפרת הוראות החוק, כאשר מוגשת תובענה לאחר שחלפו 12 חודשים מהיום שנוצרה עילת התביעה.
על מנת לזכות להגנת החוק, על העובד להוכיח, בנוסף לאמור לעיל, כי הגיש תלונה בתום לב, וכי התלונה הוגשה לרשות המוסמכת לקבל תלונה, או המוסמכת לבדוק או לחקור בעניין המשמש נושא התלונה.

אשר על כן, היה המבקש צריך להוכיח, כי הגיש תלונה בהתייחס לטענותיו על פגיעה בטוהר המידות, אותה הוא מייחס למנהל משאבי אנוש בעירייה וליועצת משפטית בעירייה, לרשות המוסמכת לקבלת תלונה זו,
ובחומר שהגיש המבקש לבית הדין לא מצוי עותק של תלונה כזו שהוגשה לרשות המוסמכת.
אין די בחשיפת פעילות שאינה תקינה מבלי שהוגשה תלונה, בהתאם להוראות החוק.
המבקש בטיעוניו לא הצביע על מכתב תלונה למבקר העירייה, או לגורם מוסמך אחר, מתאריך ספציפי הקודם למועד השעייתו, או הקודם למועד הגשת התובענה נגדו בבית הדין למשמעת, אשר בעקבותיו הוא טוען, כי הושעה.

נוסיף ונציין, כי במסגרת ההליך בבש"א 5291/08, בסמוך להשעייתו של המבקש ב-7.7.08, לא העלה כלל המבקש טענה, כי השעייתו נעשתה בשל חשיפת שחיתויות, וכי הוא זכאי להגנת החוק, והמבקש היה מיוצג באותה עת.

23.
בנוסף לצורך בהוכחת התלונה, צריך המבקש להוכיח קשר סיבתי בין אותה תלונה שהוגשה לבין הפגיעה בענייני עבודתו, דהיינו, הפגיעה צריכה להיעשות לאחר הגשת התלונה ולא הפוך, דהיינו, שבתגובה להשעיה מעלה העובד טענות על פגיעה בטוהר המידות.


בנוסף להעדר התמלאות התנאים של סעיף 4 לחוק, הרי עצם הגשת התובענה לבית הדין למשמעת של עובדי הרשויות המקומיות, יש בה כדי להצביע, לכאורה, כי לא התמלאו לגבי המבקש תנאי סעיף 3 א(2) לחוק.

לעניין זה עיין בע"ע 1504/04 ד"ר ללה אבין נ' מכבי שירותי בריאות, הדן בתכלית החוק, שמטרתו ביצור שלטון החוק ומניעת שחיתות במנהל הציבורי וכן עיין בע"ע 502/05 אסף גרטי נ' מדינת ישראל משרד הפנים (25.7.06), אשר בו קיימת התייחסות לגופים ולמנגנונים המיועדים למנוע מעשים בלתי חוקיים ובלתי תקינים, ואשר אליהם יכול היה המבקש לפנות בתלונה.
בעניין גרטי הדגיש בית הדין הארצי, כי יש להבחין בין עובד החושף מעשים בלתי תקינים בתום לב ועל סמך דיווח אמת לבין עובד הטוען למעשים בלתי חוקיים, או בלתי תקינים, רק כדי לבוא חשבון עם עובדים אחרים או עם מעסיקו.
התפקיד של אותו גורם האמור לטפל בתלונת העובד, הינו לבחון, האם המדובר בתלונה מוצדקת.

24.
על כל האמור לעיל בהתייחס לטענות המבקש, כי הינו חושף שחיתויות וזכאי להגנת החוק, נוסיף ונדגיש, כי בענייננו המדובר בהשעיה, ומנגנון ההשעיה קבוע בחקיקה אחרת בחוק הרשויות המקומיות (משמעת) והתקנות מכוחו, וכן בחוק שירות המדינה (משמעת), תשכ"ג-1963, והשעית המבקש נבחנה בעבר על-ידי בית הדין האזורי, ואמורה להיבחן גם היום, בהתאם לחקיקה זו ובהתאם לפסיקה המתייחסת להליך ההשעיה.

25.
באשר לטענות המבקש, שעניינן התמשכות הליך ההשעיה בשל העיכובים בניהול הדיון בבית הדין למשמעת של עובדי הרשויות המקומיות -
בעניין זה צודק המבקש, כי ההליכים בבית הדין למשמעת התארכו מאוד, ולכך התייחסנו בהחלטתנו מ-15.5.11, שאין מקום כי נחזור עליה במלואה כאן, אולם משניתנה החלטה בבקשה המקדמית, משנקבע שהתיק ינוהל לגופו בהקדם, ומשהוחלף אב בית הדין למשמעת, יש לקוות כי ההליך המשמעתי יגיע לידי סיומו במהירות.

לא אחת, התייחסה הפסיקה לתקופת השעיה ארוכה ולאופן הפעלת שיקול דעתו של בית הדין בעת הפעלת הביקורת השיפוטית על החלטתו של הגורם המוסמך להשעות (בין אם המדובר בנציב שירות המדינה, ובין אם המדובר בראש העיר).

הפסיקה הדגישה, כי בית הדין אינו בא בנעלי המשעה, אלא בוחן מנהלית את החלטותיו, האם הינן ענייניות, סבירות, מידתיות וניתנו בתום לב.

בהקשר זה, יש להדגיש, כי הגורם המשעה אינו בוחן את השאלה - האם העובד המושעה אכן ביצע את העבירות המיוחסות לו, והסמכות לבחון עניין זה, מסורה
לבית הדין למשמעת.

נקודת המוצא הינה, כי משעה שהוגשה תובענה משמעתית בעניינו של עובד, חזקה היא, כי היו די ראיות לכאורה לביצוע העבירות המשמעתיות המיוחסות לעובד.
לעניין זה, עיין בע"ע 5064-03-11 מדינת ישראל - נציב שירות המדינה נ' מנשה עזרא (12.4.11), שם נפסק, כי כאשר מיוחסות לעובד עבירות חמורות שיש בהן כדי לפגוע בתדמית השירות הציבורי ובאינטרס הציבורי, וכאשר הנציב לקח בחשבון עניין זה, לא ניתן לקבוע, כי החלטת הנציב היתה בלתי סבירה.


לעניין חלוף הזמן כשלעצמו, הרי גם אם מדובר בשיקול שצריך להילקח בחשבון, כמפורט בהרחבה בפסק-דינו של המותב בראשות השופטת רימון-קפלן, אין השיקול עומד בפני
עצמו כשיקול המצדיק אוטומטית ביטול ההשעיה.

בע"ע 3376/08 נציב שירות המדינה נ' חיים בונן ואח' (14.7.08), נפסק, מפי השופטת ארד, (כתוארה אז), כי:

"מעבר לנדרש נציין כי השיקול של חלוף הזמן, אין בו כדי להצדיק התערבות בהחלטת ההשעיה."

(שם ההליכים כנגד העובד החלו בפתיחת חקירה במישור הפלילי, אשר לא הבשילה לכדי כתב אישום, אולם לאחר מכן, נסגר תיק המשטרה בהעדר ראיות מספיקות והוגשה קובלנה משמעתית, ורק אז הושעה העובד).

26.
באשר לטענות המבקש כלפי ההליכים בבית הדין למשמעת, יש בטענות אלה משום מחזור של טענות שהועלו לפני המותב בראשות השופטת רימון-קפלן.
לטענות אלה היתה התייחסות בסעיף 20-21 לפסק-הדין בתיק ס"ע 10308-03-10.

כמו כן נציין, כי מעת שהוגשה תובענה לבית הדין למשמעת, הסמכות לדון בה, כמו גם להעלות טענות על פגמים שנפלו בכתב התובענה, טענות בדבר הגנה מן הצדק, טענות בדבר התיישנות וכד', הינה לבית הדין למשמעת.

אין מקום, כי בית הדין לעבודה יורה על ביטול התובענה, התלויה ועומדת לפני בית הדין למשמעת.

27.
טענות המבקש בדבר פגמים שנפלו בהליך השימוע לפני מר שדות -

המבקש מסתמך על הנפסק בע"ע 151/05 חיים טולדנו נ' עירית נצרת עילית (26.2.07), שם נדונה שאלת ניגוד עניינים בין תפקידה של היועצת המשפטית לעירייה כתובעת החתומה על כתבי התובענה שהוגשו כנגד העובד באותו מקרה לבין היותה חלק מחברי ועדת השימוע, שמסרו את המלצתם לראש העיר להשעות את העובד מתפקידו.


בעניין טולדנו, אף הפנתה היועצת המשפטית של העירייה, במהלך השימוע, שאלות לעובד, אשר בחלקן נועדו לבסס את כתב האישום בהליך המשמעתי.


בית הדין הארצי פסק, כי היועצת המשפטית הפכה ל"צד בעניין" , מאחר והעריכה לגופו של עניין את סיכויי ההרשעה של העובד בהתייחס לתובענה המשמעתית ועל כן, לא יכולה היתה לשבת בועדת שימוע בשל ניגוד עניינים מובהק.


בשל חשיבות הדברים נצטטם כלשונם, מפי השופטת ארד (כתוארה אז), בעניין טולדנו:


"... הרכב פסול של ועדת השימוע - בפעולתה כתובעת החתומה על כתב האישום, הפכה היועצת המשפטית ל"צד בעניין" בעל הערכה לגופו של עניין בדבר סיכויי הרשעתו של המערער. כתוצאה מכך, הפכה להיות אף צד מעוניין ובעל דעה מוקדמת לעניין נחיצות השעייתו של המערער ... כאחת מבין שלושת חברי ועדת השימוע, פעלה היועצת המשפטית בעירוב תחומים של סמכויותיה ובניגוד אינטרסים מובהק. בכך נגרמה פגיעה ממשית של מראית פני הצדק, המהווה פגם של ממש בהמלצתה של ועדת השימוע,
עליה התבסס ראש העירייה בהחלטתו להשעות את המערער מעבודתו בעירייה ..."

28.
בענייננו, בעקבות פסק-הדין, שניתן ע"י מותב בראשות השופטת רימון-קפלן ב-15.11.10, היתה אמורה העירייה לאפשר לתובע ולבאת כוחו להשמיע טענותיהם בעניין הצורך בהמשך השעיית המבקש, לרבות באשר לאפשרות להעבירו לתפקיד אחר, ולאחר מכן, היתה אמורה להינתן החלטת ראש העיר בשאלת הצורך בהמשך ההשעיה, או באשר לאפשרות להעביר את המבקש לתפקיד אחר
(עיין ס' 28 לפסה"ד בס"ע 10308-03-10).


ב"כ המבקש פנתה במכתב הנושא תאריך 18.11.10, לעירייה בבקשה לתאם פגישה לצורך שימוע לפני ראש העיר, ובתאריך 22.11.10 נתקבלה תשובתה של עו"ד שטיינברג מטעם העירייה, כי בית הדין לא הורה על ביצוע השימוע ע"י ראש העיר באופן אישי, וכי ממילא ראש העיר שוהה כעת בחו"ל ועל כן, ניתנת למבקש האפשרות לשטוח את טענותיו בכתב, ובמידה והוא מעניין לעשות זאת בעל-פה, הוא רשאי לעשות זאת בלשכתו של מר שדות.

ב"כ המבקש במכתבה מ-22.11.10 ציינה, כי למר שדות יש עמדה ברורה בעניינו של המבקש וביקשה, פעם נוספת, פגישה עם אצל ראש העיר עם שובו מחו"ל.
בתשובה שנשלחה לב"כ המבקש, והנושאת תאריך 24.11.10, נאמר, שוב, כי הגורם בפני
ו יערך השימוע אינו נתון לבחירת המבקש,
וכי הראש העיר הסמיך את מר שדות
לערוך שימועים בנוגע להשעיית עובדים ועל כן, ככל שהמבקש עומד על עריכת שימוע בעל-פה, הרי זה יעשה לפני מר שדות.


בתאריך 1.12.10 פנתה ב"כ המבקש, באופן ישיר, לראש העיר לזמן את המבקש ואותה, כבאת כוחו, לשימוע, תוך שצוין, כי לדעת ב"כ המבקש ראוי שמי שיכריע בהארכת ההשעיה, ישמע את שני הצדדים לפניו.

ב"כ המבקש קיבלה תשובה הנושאת תאריך 27.12.10, ואשר עליה חתומה עורכת דין שטיינברג, כי הנושא הובא לפני ראש העיר, וזה הסמיך את מר שדות לערוך שימוע, ואין מקום לקיום הפגישה אצל ראש העיר.
בסופו של דבר, התקיים השימוע לפני מר שדות בנוכחות מר שדות ועורכת דין שטיינברג, וכן המבקש ובאת כוחו, עורכת דין פלח לב.
העתק מפרוטוקול השימוע, שצורף כנספח יב' לתגובת המשיבים, נשלח לב"כ המבקש ב-23.1.11.

29.
ראש העיר קיבל את פרוטוקול השימוע בצירוף מכתבה של עורכת דין שטיינברג, מיום 23.1.11, ובו תיאור השתלשלות העניינים, תוך פירוט הנימוקים הנגדיים, מדוע אין לקבל את בקשת המבקש לביטול השעייתו (עיין ס' 10 למכתב עו"ד שטיינברג).

30.
הגם שבפסק-הדין, שניתן ב-15.11.10, לא נקבע, כי השימוע צריך להיערך בעל-פה לפני ראש העיר, הרי עריכת שימוע לפני מר שדות ובנוכחות עורכת דין שטיינברג, שהינם שניהם עדי תביעה בבית הדין המשמעתי בתובענה המשמעתית שהוגשה כנגד המבקש, וכאשר עורכת דין שטיינברג אף מוגדרת כחוקרת בית הדין למשמעת, הינה עריכת שימוע באופן פגום, ולפני הרכב שלא היה אמור לערוך את השימוע.


משהוחלט לאפשר למבקש להשמיע טענותיו בעל-פה, היה מקום כי השימוע יתבצע לא לפני גורם המצוי בניגוד עניינים לעניינו של המבקש, במיוחד לאור הטענות שהעלה המבקש כלפי מר שדות, וכאשר מר שדות ועורכת דין שטיינברג הינם עדי תביעה בבית הדין המשמעתי.

לא היה אף מקום, כי את מכתב הסיכום והצגת העמדה המנוגדת לעמדת המבקש בנוגע להמשך ההשעיה, תביא לפני ראש העיר דווקא עורכת דין שהינה עדת תביעה בבית הדין המשמעתי, ומן הראוי היה שעורך דין אחר מהלשכה המשפטית של העירייה יסכם את החומר עבור ראש העיר, ככל שיש בכך צורך, ולא עורך דין המעורב, בדרך כלשהי, בתובענה המשמעתית.
31.
אשר על כן, בנסיבות המיוחדות שפורטו לעיל, הננו מורים, כי יערך שימוע חוזר למבקש, כפי שהורה בית הדין בפסק הדין מ-15.11.10, ישירות לפני ראש העיר, ולאחר מכן תינתן החלטתו של ראש העיר בשאלה - האם יש מקום להמשך השעייתו של המבקש, לרבות השיקול - האם ניתן להעבירו לתפקיד אחר, ולרבות בחינה השאלה - האם האישומים בתובענה המשמעתית כנגד המבקש, הינם חמורים יותר, מאשר אישום פלילי שהיה כלפי עובד אחר, שלא הושעה ע"י ראש העיר, וכמוזכר בטיעוני המבקש בכתב מ-17.1.11, שצורפו אף הם בעבר לפרוטוקול השימוע שנעשה לפני מר שדות.

השימוע בעל-פה שיבוצע לפני ראש העיר, יבוצע תוך 30 יום מקבלת החלטה זו.

32.
ככל שהמבקש לא יצרף לתיק בית הדין, תוך 15 יום מקבלת החלטה זו, את מכתב התלונה, אשר על בסיסו העלה טענות שעניינן חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות, או במנהל התקין), תהא החלטה זו, שניתנה בבקשה לסעד זמני, משום פסק-דין סופי בתיק ס"ע 12317-05-11.
ככל שיוגש מכתב תלונה העומד בדרישות החוק, על המבקש/התובע לכמת את עילת תביעתו הקשורה בטענותיו בהתייחס לחוק זה, ואזי תינתן החלטה באשר לקביעת מועד לדיון מוקדם בתביעה העיקרית.
תשומת לב המבקש/התובע בתביעה העיקרית, מופנית לכך - כי המשיבה/הנתבעת התייחסה לכך, שתביעתו נעדרת כימות.

ניתנה היום, כא' סיון תשע"א, 23 יוני 2011, בהעדר הצדדים.





משה קידר
נציג עובדים

יוסי הלפרין
נציג מעבידים



עפרה ורבנר
- שופטת







סע בית דין אזורי לעבודה 12317-05/11 ירון שמלצר נ' עירית חיפה, יונה יהב - ראש עיריית חיפה, אילן שדות - סמנכ"ל משאבי אנוש (פורסם ב-ֽ 23/06/2011)