פסקי דין על מוסך הבירה בע"מ | פסקי דין על עירית ירושלים | פסקי דין על ניר ברקת ראש עיריית ירושלים | פסקי דין על שלמה אשכול מהנדס העיר ירושלים ואח' |

34405-06/10 עתמ     26/06/2011




עתמ 34405-06/10 מוסך הבירה בע"מ נ' עירית ירושלים, ניר ברקת ראש עיריית ירושלים, שלמה אשכול מהנדס העיר ירושלים ואח'








st1\:*{behavior: }
בית המשפט המחוזי מרכז בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים



עת"מ 34405-06-10 מוסך הבירה בע"מ
נ' עירית ירושלים ואח'






בפני
כב' השופטת הבכירה , נגה אהד


עותרים

מוסך הבירה בע"מ


נגד


משיבים

1.עירית ירושלים
2.ניר ברקת ראש עיריית ירושלים
3.שלמה אשכול מהנדס העיר ירושלים
4.אופיר מאי המפקח על הבניה בעיריית ירושלים
5.יעקב בר טוב מנהל מחלקת הדרכים בעיריית ירושלים
6.האחים נחמיה י.ג.ע.א.ן בע"מ




פסק דין


מבוא
1.
בפני
עתירה בה מבקשת מוסך הבירה בע"מ
(להלן: "העותרת") להורות למשיבים להסיר את המפגעים ברחוב צרת, המצוי באיזור התעשיה תלפיות בירושלים, כך שתתאפשר תנועה סדורה ובטוחה, תוך תיקון ליקויי סידורי התנועה, והשבת מצב לקדמותו, תוך שהרחוב יהא עביר לתנועת כלי רכב בשני הכיוונים, וברוחב כביש שאינו נופל מ 10 מ'; עוד מבוקש להורות על הריסת כל בנייה בלתי חוקית ברח' צרת, ולהפקיע שטחים בהתאם לתב"ע מאושרת 3302.

העובדות הדרושות לעניין
2.
העותרת מנהלת מוסך בצידו הצפוני של רח' צרת. באותו צד של הרחוב מצוי גם עסק לצביעת כלי רכב בבעלות חברת האחים נחמיה (להלן: "משיבה 6"). מול המוסך, בצידו הדרומי של הכביש ישנו מגרש בבעלות העותרת, המשמש בעיקר לחנייה לבאי המוסך, ובצמוד לו, ממזרח, קיים מחסן גרוטאות גדול ופתוח של משיבה 6.
המשיבים האחרים הם הגורמים האמונים על היתרי הבנייה, תכנון העיר, פיקוח הבנייה, ניהול מחלקת רישוי ופיקוח ותכנון תנועה וכבישים בעירית ירושלים
, אשר בשטח שיפוטה מצויים השטחים נשוא העתירה.

3.
ביום 30.4.2008 הגישה העותרת תביעה לסילוק יד כנגד משיבה 6 לאחר שהוברר לעותרת כי משיבה 6 מחזיקה בחלקה 120 בגוש 30130, השייכת לבעלי העותרת (להלן: "החלקה"). משיבה 6 תחמה את החלקה, והפכה אותה לחלק ממחסן גרוטאות.
בית משפט השלום דחה ביום 22.1.2009 את בקשת הרשות להגן של משיבה 6.

ביום 1.2.2009 ניתן פס"ד המורה למשיבה 6 לסלק ידה מהחלקה.
על פס"ד הוגש ערעור, וביום 14.6.2009, חזרו המערערים מהערעור. יחד עם זאת, לא פינתה משיבה 6 את החלקה האמורה.
העותרת נאלצה לנקוט בהליכי הוצל"פ. באוקטובר 2009, בוצע בפועל פסק הדין והחלקה הושבה לעותרת.

4.
באוקטובר 2009 פלשה המשיבה 6 למרחב הציבורי ברחוב צרת וחסמה, באמצעות קוביות בטון (להלן: "המבנה החוסם"), את המדרכה הקיימת ואת אחד מנתיבי התנועה, הותירה מעבר צר להולכי רגל, ומעבר צר למשתמשים בדרך. נוכח מעשים אלה נוצר "צוואר בקבוק" בנתיב הנסיעה.

5.
מוסך העותרת נמצא בסמוך למבנה החוסם ומאחוריו, הקמת המבנה החוסם מנע מיידית כניסת לקוחות למוסך העותרת, כפי שיובהר בהמשך, נוכח כך העותרת פנתה למי מהגורמים הרלבנטיים אצל המשיבה 1, בדרישה לפינוי המבנה החוסם.

משיבה 1 והמשיבות 2-5 לא פעלו לסילוק המפגע, אלא, הורו על שינוי הסדרי התנועה ברחוב צרת, והפכו אותו לרחוב חד סטרי ממזרח למערב.

רחוב צרת במתכונתו ערב הצבת המבנה החוסם, שימש כעורק תחבורה ונתיב תנועה עיקרי, ראשי אל ומאת שכונת מקור חיים, במשך 3 עשורים לפחות.

6.
ביום 8.12.2009 משיבה 6 הוסיפה אל המבנה החוסם פעולות בנייה נוספות, גידרה בגדר יצוקה, גבוהה, מזוינת ומבוטנת את שטח פלישתה אל הרחוב, וביחד עם עבירה קודמת שביצעה משיבה 6 בעבר (או מי מבעליה), קרי פלישה למרחב הציבורי מצידו השני, הצפוני של הכביש, נחסם נתיב התנועה לכדי 70% מרוחבו, והפך להיות בקטע מסוים ברחוב צרת, נתיב נסיעה בן פחות מ – 3.5 מטרים. תמונות המציגות המציאות לאחר הצבת המבנה החוסם, צורפו כנספח 3 לכרך הנספחים לעתירה, מדברות בעד עצמן.

7.
לאור הקמת המבנה החוסם, ערכה העותרת בירור, הכיצד כביש המהווה עורק תחבורה ראשי למעלה מ- 30 שנה, נחסם בבנייה מאסיבית, ומשיבה 1 והמשיבות הנוספות לא עשו כל פעולה שהיא לסילוק המפגע.

הוברר כי רחוב צרת נסלל על ידי משיבה 1 שלא בנתיב המתוכנן בהוראות תב"ע 3302. הכביש אושר לעבור בחלקה 111 בגוש 30141 ובחלקה 152 בגוש 30130 כך על פי תב"ע 3302. שטח חלקה 111 הנ"ל תוכננה להפקעה ולרישום בבעלות משיבה 1 אך הפקעה זו לא בוצעה והשטח גופו נמצא בשימוש משיבה 6 שבנתה עליו מבנה ללא היתר, המשמש כ"תנור" לצביעת מכוניות, וזאת תוך חריגה משמעותית לשטח המדרכה הציבורית. (צורפו תשריט תב"ע 3302 נספח 5, תקנון תב"ע 3302 נספח 6, העתק תוכנית לצרכי רישום של גוש 31040 נספח 7, העתק תוכנית לצרכי רישום של חלקות 148, 151, 152 ו – 120 בגוש 31010 נספח 8, נספח מקרקעין לחלקה 11 נספח 9, צילום אווירי של "תנור" הצבע וחריגתו לתוך המדרכה נספח 10).

8.
השטח שגודר במבנה החוסם אינו משמש את משיבה 6 בכל דרך שהיא.

ביום 1.12.2009 ולאחר הצבת המבנה החוסם, ניתן היתר בנייה למבנה החוסם.

בפועל, בסמוך למוסך העותרת, רוחבו של הכביש נותר פחות מ 3.5 מ' בעקבות פעולות משיבה
6. קטע מחלקה 111 בגוש 30141 הקיים מצפון לתוואי הכביש הנוכחי ונמצא בשימוש בפועל של המשיבה 6 (מיקומו של "התנור"), יועד להפקעה לטובת הציבור בשנת 1988, הפקעה שלא יצאה אל הפועל עד היום. בשנת 1973 חתמה המשיבה 6 עם המשיבה 1 על הסכם המאפשר סלילת הרחוב, שצורף כנספח 11 לעתירה.
עולה מן העובדות כי המשיבות 1-5 ידעו על הבעייתיות במצבו של הכביש הקיים אל מול תכנונו על פי תב"ע 3302, קרי המשיבות 1-5 ידעו כי הכביש נבנה לא במיקומו המיועד על פי תוכנית תקפה, וחלקו עובר בשטח משיבה 6 , לא פעלו להפקעת החלקה והריסת הבנייה הלא חוקית, אלא הוציאו היתר בנייה לקיר החוסם למשיבה 6 באמצע הרחוב! כפי שעולה מהתמונות.

טענות העותרת

9.
אין כל סבירות בפעולות המשיבים וחובת כל אחד מהם לבצע הריסת בנייה של המבנה החוסם, להסדיר מחדש התנועה ברחוב צרת.

10.
סמיכות הזמנים בין ביצוע פסק הדין שניתן עוד בשנת 2009 באמצעות הוצאה לפועל, לבין בניית המבנה החוסם, כאשר ביצוע פסק הדין והקמת המבנה החוסם נעשו באוקטובר 2009, מובילה למסקנה אחת והיא כי פעולת משיבה 6 הייתה מהלך "נקמה" בעותרת עקב מימוש

פסק דין
הפינוי.

בניית המבנה החוסם על ידי משיבה 6 יצרה ויוצרת כל עוד קיים המבנה החוסם ברחוב צרת, עומסי תנועה כבדים וסיכון ההולכים בדרך.
לטיעוני העותרת, צורפה חוו"ד מומחה תנועה ותחבורה, אשר בחן השפעת המבנה
החוסם, ומצא, כי קיימת בעיית נגישות קשה אל המוסך בבעלות העותרת.
בניית המבנה החוסם, הלכה למעשה, ביטלה את המדרכה שבצד הכביש, נחסם נתיב הולכי הרגל, אין שדה ראייה, וציר התנועה שנחסם, הינו אחת משתי היציאות היחידות משכונת "מקור חיים", ובשל כך, לאורך כל היום קיימים עומסי תנועה כבדים.

11.
עוד נטען, כי אין לקבל טענת המשיבות 1-5 כי "לא הייתה להן ברירה", אלא להורות על הוצאת היתר בנייה למשיבה 6.
היה על משיבה 1 ומשיבות 2-5 לפעול למימוש תב"ע 3302, או לחילופין להתאים תב"ע 3302 למצב הקיים על דרך של תיקון או, לפעול להשלמת ההפקעות וביצוע הריסת מבנים לא חוקיים.
האחריות למצב התעבורה חל על משיבים 1-5. בכל מקרה, אין לקבל המצב הקיים, המסכן בפועל מידי יום את כלל המשתמשים בדרך.

12.
עוד נטען, כי לעותרת ולציבור הרחב זיקת הנאה לטובת המקרקעין בחלקה 151 בגוש 30130 שהתגבשה זיקת במהלך 30 שנה, בהתאם לקבוע בסעיף 93 לחוק המקרקעין, תשכ"ט – 1969 (להלן: "חוק המקרקעין"), ובהתאם להוראת סעיף 94 לחוק המקרקעין התגבשה זיקת הנאה המונעת ממשיבה 6 לבנות בחלקה האמורה ולחסום את הדרך, ולא ניתן לשנות זיקת הנאה זו מבלי ליתן הודעה בכתב, לפיה קמה התנגדות לזיקה זו בהתאם לאמור בסעיף.

תגובת משיבות 1-5:

13.
המשיבות 1-5 טוענות כי יש לדחות את העתירה על הסף. מדובר בסכסוך שכנים הקיים בין העותרת למשיבה 6. המשיבות 1-5 אינן חלק מסכסוך זה.
הוצאת היתר בנייה למבנה החוסם, והחלטת רשות הרישוי, אינן בסמכות בית המשפט אלא, בסמכות ועדת ערר מחוזית, ועל כן דין העתירה להידחות על הסף, בהתאם ללשון סעיף 152 לחוק התכנון והבנייה תשכ"ה- 1965, הקובע כי לועדת ערר הסמכות לדון בטענות אלה.

14.
עוד נטען ,כי אין לכפות ואין לחייב המשיבות 1-5 לבצע עבודות הרחבה בכביש, עבודות
שיש בהן לסייע לגישה נוחה יותר למוסך.
לא ניתן לכפות על המשיבות 1-5 ביצוע עבודות שאינן במסגרת תקציבה.
בנוסף נטען, כי השטח המגודר במבנה החוסם שייך למשיבה 6 ותואם לתוכנית, ולכן הונפק היתר בנייה.
טענה נוספת היא, כי השטח אינו מסומן כדרך בתוכנית, ואין בצמצום הכביש כדי להוות סכנה בטיחותית ו/או תחבורתית, וכל שיש הם קשיי נגישות, אך יש במקום תימרור ולא נשקפת כל סכנה.

15.
עוד נטען, כי הליך ההפקעה הוא הליך ארוך הדורש היערכות תקציבית. בתוכנית הקיימת אין להכתיב מועדים לביצוע עבודות תשתית אלא רק תנאים לקבלת היתר בנייה.

קיימת בעייתיות בבצוע התוכנית, לאור הבינוי הקיים, העלול ליקר את עלות העבודה ולעכבה. הרחוב גופו אינו ציר ראשי.

16.
בנוסף, טוענות משיבות 1-5, כי משעה שהתקבלה תלונה על עבירת בנייה – החלו לפעול בכל המישורים המנהליים והמשפטיים כאחד לשם הריסת עבירת הבנייה. יחד עם זאת, נטען בכתב התגובה כי למרבה הצער, העיר ירושלים רווית עבירות בנייה ולא ניתן לטפל בכל העבירות בעיר, ובנסיבות אלה נאלצים גורמי הפיקוח לפעול בהתאם לסדרי עבודה וסדרי עדיפויות.

תגובת משיבה 6

17.
משיבה 6 טוענת כי דין העתירה להידחות מחמת אי גילוי פרטים רלבנטיים.
היתר בנייה ניתן בחודש דצמבר 2009, כחודשיים לפני הגשת העתירה.
עוד נטען, כי עיריית ירושלים אינה הסמכות האוכפת, ועל כן הסעד המבוקש אינו יכול להינתן כנגד אף אחד מהמשיבים. לטענת משיבה 6, העותרת לא הצביעה על כל החלטה ממנה עולה שרחוב צרת לא יורחב בהתאם לסדר העבודה של משיבות 1-5. אין עילה להצדקת מעשה דרסטי של קביעת סדרי עבודה על ידי בית המשפט.
בהתייחס לניקיון כפיה של העותרת, טוענת משיבה 6 כי חלקה 120 בגוש 30130 הסמוכה לחלקה 49, מיועדת לשטח ציבורי פתוח, אולם העותרת משתמשת בחלקה לצרכי חנייה.

18.
עוד נטען כי הסדרי תנועה הם עניין דינמי, והפתרון הפשוט להסדרת המצב הוא הפיכת רח' צרת לחד סטרי, כפי שאושר על ידי העירייה. הוחל בהסדרת התנועה והתימרור נעקר.

19.
בהתייחס להיתר הבנייה, טוענת משיבה 6 כי גידור חלקה 49 נעשה בהיתר כדין, ואין בסיס לבקש סעד של הריסה. הטענות בדבר בנייה בלתי חוקית של משיבה 6
טרם הוכחו.

דיון

20.
לא אחת נקבע כי שקול הדעת המקצועי של רשויות התכנון אינו מוחלף בשיקול דעתו של בית המשפט לעניינים מנהליים. ואולם, לבית המשפט הסמכות לבחון את סבירות החלטת הרשות.
ראה
לעניין זה בג"ץ 10242/03, אורי מילובלובסקי נ' המועצה הארצית לתכנון ובנייה, פ"ד נח(6) 673; עע"מ 9156/05, גרידינגר נ' ראפ, פורסם בנבו ועע"מ 3478/07, גדעון ביקל נ' הועדה המחוזית לתכנון ובנייה, פורסם בנבו. בעת"מ 40122-04-10, עיריית גבעת שמואל נ' המועצה הארצית לתכנון ובנייה ואח', אשר ניתן על ידי ניתן ביום 17.11.2010, התייחסתי במסגרת פסק הדין לסבירות ההחלטה המנהלית, לכל המוטל על בית המשפט, לרבות בחינת השיקולים השונים והאינטרסים השונים שעמדו בפני
הרשות טרם קבלת ההחלטה, והאם נערך איזון ראוי בין האינטרסים השונים.

היה ויגיע בית המשפט למסקנה כי לא נערך איזון ראוי ונכון, בין מכלול השיקולים/אינטרסים, או כי נשמט שיקול מסויים ולא ניתנה לו הדעת, כאשר מדובר בשיקול מהותי שלא ניתן להתעלם ממנו, ובהעדרו ,ההחלטה אליה הגיעה הרשות הינה בלתי סבירה, יתערב בית המשפט ויבטל ההחלטה בהיותה בלתי סבירה.

21.
עיון מעמיק בכתבי הטענות על נספחיהם ושמיעת טענות באי כח הצדדים בעת הדיון בעתירה, הביאוני למסקנה כי יש לקבל העתירה באופן חלקי.
אין בדעתי להתערב בעניין מתן הוראות למשיבות 1-5 למימוש התב"ע 3302 או לחלופין להורות על התאמתה למצב הקיים בשטח בפועל. כן אין בדעתי להורות על ביצוע הריסות מבנים שהוקמו בניגוד לחוק/תוכנית תקפה, או להורות על השלמת הפקעות.

העתירה תתקבל לעניין הסדרת התנועה השוטפת ברחוב צרת, ביטול רחוב צרת ככביש חד סטרי, הסרה מיידית של המפגע בדמות המבנה החוסם שהוקם על ידי משיבה 6, והוכשר על ידי המשיבות 1-5 בדיעבד באמצעות מתן היתר למבנה החוסם.
הנימוקים לקבלתה החלקית של העתירה מפורטים להלן;

22.
טענות משיבות 1-5 לפיהן העותרת אינה יכולה לחייבן בביצוע עבודות להרחבת הכביש, וכי לא הייתה בידם הברירה, אלא ליתן למשיבה 6 היתר בנייה, מוטב היה אילולא נטענו, וזאת על דרך ההמעטה.
היעלה על הדעת, כי רשות מקומית (ובעינייננו, עיר הבירה) גדולה ככל שתהא, אשר מוזהרת טרם מתן היתר בנייה, כי היתר זה, יביא לבנייה על ציר תנועה ראשי, על כל המשתמע מכך, תתעלם ממצב עובדתי בשטח?! קרי, קיומו של הרחוב המאפשר תנועה זורמת בשני הכוונים משך 30 שנה; תתעלם מחוות דעת מקצועית של גורם המועסק על ידה, ותכשיר בפועל חסימת נתיב אחד משני נתיבים פועלים בציר תנועה מרכזי בדרך של מתן רשיון בניה להקמת המבנה החוסם?!
גם לא ניתן להתעלם ממכתב ההתראה שנשלח קודם להוצאת ההיתר מטעמה של הגב' קורה קון, יועצת תשתיות ומדידות בעיריית ירושלים, אשר התריעה ביום 21.8.2008 כי הוצאת היתר בנייה משמעו בנייה בתוך תוואי הדרך (נספח 13 לכרך הנספחים לעתירה). וזו לשון המכתב:

"רפי שלום,

הודעתי בזמנו לגב' ויקי קרוק על הבעיה ברח' צרת. הרחוב נסלל לא על פי התב"ע
המאושרת 3302.
לא נעשה תצ"ר (בוודאי). נכון להיום יקבלו בעלי הקרקע קווי בניין לבנות על פי החוק ומשמעות הדבר שחלק מהבנייה תהיה בשטח הרחוב הקיים.
מצ"ב צילום תכנית מדידה עם קווי בניין לעיונך."
דהיינו, מכתב זה מיידע את הנוגעים בדבר כי אכן הכביש לא נסלל על פי התב"ע המאושרת, אך מתן
היתר בניה לבעלי הקרקע על פי חוק, משמעו בניה בשטח הרחוב הקיים!!

23.
לא הוכח לי, כי הנוגעים בדבר, משיבים 1-5, נתנו דעתם למשמעות ולהשלכות הישירות הנובעות מבניה וחסימת ציר תנועה ראשי. לא הוצג לי כי נערך דיון כל שהוא אצל אחת מהוועדות הפועלות אצל המשיבה 1, או בפני
מהנדס.
השכל הישר, אינו יכול לקבל התנהגות המשיבים 1-5 במקרה זה, גם אם לא היתה קיימת חוות דעתה של הגברת קון. על אחת כמה וכמה עם קיומה של חוות הדעת!

24.
חיזוק לחוות דעת של הגברת קון אני מוצאת בחוות דעתו של מהנדס התנועה והתחבורה, מר חיים איתן, אשר צורפה לעתירה. חוות הדעת מגלה כי הרחוב הראשי, אליו מתחבר רח' צרת, רח' פייר קניג, הינו אחד מצירי התנועה העמוסים ביותר בירושלים וביצוע של מלוא התוכנית, יביא בהכרח לבעיות נגישות חמורות אל העותרת, כמו גם בעיות נגישות לתושבי שכונת "מקור חיים". רוחב הרחוב הינו אילוץ הגורם לאי נוחות בנסיעה. מסקנת המומחה:

"ביצוע התוכנית, כולל גדר כלשהי, הוא בעייתי ביותר, וגורם לקשיי נגישות חמורים לבאי רחוב צרת וזאת ללא הצדקה תחבורתית ובניגוד לצורך העולה מבדיקת נפחי התנועה במקום, יש לאפשר תנועה דו סטרית רגילה, ובו זמנית, להסיר את הגדר שנבנתה"



25

.
מיום 23.1.1992
תיקון מס' 14
ס"ח תשנ"ב מס' 1380
מיום 23.1.1992 עמ' 58 (

ה"ח 2090
)
הוספת סעיף קטן (ג)
30 שנה היה תוואי הדרך ברחוב צרת בשימוש
הציבור
, ולא ניתן להתעלם מהטענה כי קמה למשתמשים בדרך כפי שהיא זיקת הנאה מכוח התיישנות בהתאם לסעיפים הרלבנטים מחוק המקרקעין, ובעיקר לאור הקבוע בסעיפים 92-94 לחוק המקרקעין הקובעים:
"92.
זיקת הנאה יכול שתהא לטובת מקרקעין (להלן - מקרקעין זכאים) או לטובת אדם פלוני, לטובת סוג בני אדם או לטובת הציבור.
93.
(א)
זיקת הנאה יכול שתקבע –
(1)
כי בעל המקרקעין הזכאים או מי שהזיקה ניתנה לטובתו זכאי לשימוש מסויים במקרקעין הכפופים;
(2)
כי בעל המקרקעין הכפופים חייב להימנע מביצוע פעולה מסויימת באותם מקרקעין.
(ב)
זיקת הנאה לטובת מקרקעין יכול גם שתקבע כי בעל המקרקעין הכפופים חייב לבצע בהם פעולה מסויימת או שלא יהיה זכאי למנוע ביצוע פעולה מסויימת במקרקעין הזכאים.

(ג)
על אף האמור בסעיף 13 יכול שתהא זיקת הנאה לגבי חלק מסויים במקרקעין.
94.
(א)
מי שהשתמש בזכות הראויה להוות זיקת הנאה במשך תקופה של שלושים שנים רצופות רכש את הזיקה והוא זכאי לדרוש רישומה.
(ב)
הודעה בכתב של בעל המקרקעין למי שמשתמש בזכות כאמור, לרבות הודעה לציבור, שהוא מתנגד לשימוש בזכות, מפסיקה את התקופה האמורה בסעיף קטן (א)."
מיום 23.1.1992
תיקון מס' 14
ס"ח תשנ"ב מס' 1380
מיום 23.1.1992 עמ' 58 (
ה"ח 2090
)
הוספת סעיף קטן (ג)
30 שנה היה רחוב צרת בשימוש הציבור הרחב, ולאו דווקא הציבור המקומי.
האם לשימוש זה
משמעות משפטית?
האם שימוש זה, לאורך עשרות שנים, מקים זיקת הנאה כטענת העותרת?

במאמרו של י. וייסמן, "חוק המקרקעין – תשכ"ט – 1969 – מגמות והישגים", המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי, תש"ל בעמ' 83 מנותח סעיף 94 לחוק המקרקעין והמסקנה היא כי ההסדר בסעיף מבוסס על ההכרה בתחולת עקרון ההתיישנות במקרקעין, לפיו מתאפשר למשתמש בזכות שראוי שתחשב כזיקת הנאה, לטעון לזיקה מכוח התיישנות מהותית שמקנה זכות קניי במקרקעין.

שאלה זו התעוררה ב-ע"א 700/88, חוה אסטרחאן נ' זאב בן חורין, פ"ד מה(3) 720 (להלן: "פרשת אסטרחאן") ובתמצית נקבע כדלקמן:
זכות מעבר וזכות חניה ניתנות להיכלל באורח עקרוני בגדר סעיף 94 לחוק המקרקעין בהיותן זכות הראויה להיות זיקת הנאה. שימוש במקרקעין הכפופים בתקופה של 30 שנה, בלי מחאה מצדם של בעלי המקרקעין האלה מעיד על השלמה עם שימוש זה.
תכונותיו היסודיות של שימוש, שמאפשר רכישתה של זיקת הנאה מכוח שנים הן אלו: ראשית, שהוא נוגד זכות הבעלות של המקרקעין הכפופים. שנית, כי הוא גלוי וחשוף לעין כל, שהוא נמצא בידיעתו הקונסטרוקטיבית של בעל המקרקעין הכפופים, ושלישית, שמקורו אינו בזכות חוזית או בזכות אחרת שהוענקה על ידי בעל המקרקעין הכפופים למשתמש.
כאשר הזיקה משרתת את המשתמש באופן אישי, ללא קשר לזכויותיו במקרקעין שלו כמו למשל זכותו של אדם לבקר במנזר ולהשתמש במוסדות הנמצאים בו או אז, תהא הנטיה לראות בזיקת הנאה לטובת אדם.

26.
ומכאן לעינייננו, רחוב צרת נסלל לפני 30 שנה.
סלילתו בפועל שונה מהמקום בו היה צריך להיסלל הרחוב על פי תוכנית תקפה.
על פי אותה תוכנית תקפה, היה מקום לבצע הפקעה מהבעלים, הפקעה שלא בוצעה והרחוב עדיין רשום על שם משיבה מספר 6.
אין בעובדות אלה כדי להתיר בניה בכביש שביצעה המשיבה 6 או, להכשיר הבניה בדיעבד על ידי מתן היתר בניה, על ידי מי מהמשיבים 1-5. במעשים אלה מתקיימת פגיעה בכלל המשתמשים בדרך, בין על ידי צמצום עבִירוּת התנועה ויצירת עומסי תנועה שלא היו ערב הקמת המבנה החוסם, תוך פגיעה בביטחון הולכי הרגל.
על יסוד כל האמור לעיל , ההחלטה להכשיר הבניה אינה סבירה ובית המשפט יתערב בה.

27.
נוכח כך אני מורה למשיבים 1-6 להסיר מידית את המבנה החוסם, לפנות ההריסות, ולהחזיר לשימוש את מלוא רוחב הכביש, קרי לבטל היותו של הכביש חד סטרי, וכל זאת לא יאוחר מיום 4.7.2011.

לא יבוצע האמור לעיל, בתוך המועד שנקבע, אני מורה לעותרת לבצע החזרת המצב לקדמותו, מיום 5.7.2011 ואילך. במקרה זה ישלמו המשיבה 1 והמשיבה 6 סך של 50.000 ₪ כל אחת לכיסוי הוצאות העותרת בהחזרת המצב לקדמותו.

28.
המשיבה 1 והמשיבה 6 ישאו בהוצאות העותרת, לאור קבלת העתירה בסך של 20.000 ₪ כל אחת.

המזכירות תשלח עותק פסק הדין לב"כ הצדדים
.

.


ניתן היום, כ"ד סיון תשע"א, 26/06/2011, בהעדר הצדדים.









עתמ בית משפט לעניינים מנהליים 34405-06/10 מוסך הבירה בע"מ נ' עירית ירושלים, ניר ברקת ראש עיריית ירושלים, שלמה אשכול מהנדס העיר ירושלים ואח' (פורסם ב-ֽ 26/06/2011)