פסקי דין על גד כהן | פסקי דין על נורית כהן | פסקי דין על כהן רפי | פסקי דין על יוסי בר | פסקי דין על כלל חברה לביטוח |

6360/08 א     29/06/2011




א 6360/08 גד כהן, נורית כהן, כהן רפי נ' יוסי בר, כלל חברה לביטוח בע"מ








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום באשקלון



ת"א 6360-08 גד כהן
ואח' נ' יוסי בר
ואח'






לפני
כב' השופטת
סבין כהן


התובעים

1
.
גד כהן

2
.
נורית כהן

3
.
כהן רפי
ע"י ב"כ עוה"ד יואל נעים


נגד


הנתבעים

1.יוסי בר
ע"י ב"כ עוה"ד שרית תאומי
2.כלל חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד אפרים גנץ




פסק דין


רקע וטענות הצדדים
:
1.
לפניי תביעה כספית שעניינה בעבודות שיפוץ שביצע הנתבע 1 (להלן:- "הנתבע") בחנות שבבעלותו (להלן:- "חנות הנתבע"), שבמהלכן נגרם נזק לחנות הסמוכה לה (להלן:- "החנות"), כך שבמהלך עבודות השיפוץ בחנות הנתבע באמצעות טרקטור, נהרס הקיר החיצוני המערבי של החנות.

2.
החנות הייתה והינה בבעלות מר מוריס כהן, אזרח צרפתי השוהה בחו"ל וקרוב משפחה של המנוח עופר כהן (להלן:- "המנוח"), אשר היה הבעלים של עסק שנוהל בחנות.
התובעים 1 ו- 2 הינם הוריו ויורשיו של המנוח ותביעתם הינה מכוח היותם יורשי המנוח ומי שבאים בנעליו והתובע 3 הינו אחיו של המנוח, אשר עבד אצל המנוח בתקופה הרלוונטית לתובענה.
הנתבעת 2 (להלן:- "הנתבעת") הנה חברת ביטוח שביטחה החנות ותכולתה בתקופה הרלוונטית.

התביעה הוגשה על ידי התובעים כנגד הנתבע שבחנותו בוצעו עבודות השיפוץ בשל הנזק שנגרם וכנגד הנתבעת שביטחה החנות ותכולתה לפיצוי לפי תנאי הפוליסה.

הנתבעת הגישה הודעת צד שלישי כנגד הנתבע וטענה כי ככל שתחויב לתשלום פיצוי לתובעים, הרי שזכאית היא לחזור אל הנתבע בזכות תחלוף בגין כל תשלום שתחוייב לשלם לתובע.

3.
על פי הנטען בכתב התביעה, בסמוך לאמצע חודש 11/99 בוצעו בחנות הנתבע עבודות שיפוץ יסודיות הכוללות הריסה ובנייה מחדש. במהלך ביצוע אותן עבודות, מי מבעלי המקצוע של הנתבע הפיל והרס הקיר החיצוני המערבי של החנות באמצעות טרקטור, היות ומדובר בקיר הגובל את החנות, בעקבות כך נגרם נזק כבד לחלק מהסחורה בחנות ואף היה חשש שגג המבנה יקרוס ומשכך נאלץ אז המנוח לחדול מלעבוד בחנות במשך 10 ימים
ולעבוד חלקית במשך 80 יום נוספים עד להקמת הקיר חזרה.
נעשתה פניה לנתבע להקמת הקיר מחדש, תחילה הסכים הנתבע אולם בהמשך דרש כי הקיר ייהרס במלואו ואחר כך יבנה מחדש בעלות משותפת. בפועל, הגיעו הצדדים בסופו של יום להסכמה, לפיה הקיר יבנה על ידי הנתבע.

4.
עוד נטען, כי נעשתה פניה לנתבעת על מנת שתפצה על פי הפוליסה בגין הנזקים, האחרונה שלחה מהנדס לחנות אשר קבע כי קיימת סכנת חיים במקום ודרש פינוי החנות וכן שלחה שמאי אשר שם את הנזק שנגרם, אולם חרף זאת נמנעה הנתבעת מלפצות על הנזקים ולאחר פניה לסוכנת הביטוח נמסר כי הנתבעת מסרבת לפצות בטענה כי מדובר בנזק מכוון ולא בנזק תאונתי.

5.
על פי הנטען, עקב היותה של החנות פרוצה נגנבו מתוכה פריטים שונים וכן ניזוקו פריטים אחרים.
התובעים צירפו לתביעתם חוות דעת שמאי שהעריך הנזק.

6.
לטענת הנתבע, הקיר בחנות נבנה כחלק בלתי נפרד מחנות הנתבע והסתמכות התובעים בחנות על קיר חנות הנתבע עד כדי ויתור על בניית קיר נפרד לחנותם באופן של הצמדות לקיר הנתבע וכיסויו בטיח בלבד, מהווה פגיעה בזכויות הנתבע ונעשתה ללא ידיעתו ומבלי שיכול היה הנתבע לצפות כי פירוק הקיר שנבנה בחנות הנתבע יגרום לנזק אפשרי לחנות.
לטענת הנתבע, נבנה, בו ביום, קיר גבס זמני לסגירת הפתח שנוצר כתוצאה מנפילת הקיר וזאת על חשבונו של הנתבע ומבלי שביקש השתתפות מהתובעים. זאת ועוד, הנתבע עשה כל מאמץ על מנת שלא תגרם כל פגיעה בעבודת החנות ואכן החנות לא חדלה מלפעול בכל תקופת עבודות השיפוץ. עוד נטען כי תוך 30 יום מיום בו נפל הקיר, בנה הנתבע על חשבונו את קירות החנויות כאשר לכל אחת מן החנויות נבנה קיר נפרד ועצמאי ולא כפי שהיה קודם.

לטענת הנתבע, החנות לא הייתה פרוצה ולא נגנב דבר, שכן כאמור, בו ביום נבנה על ידו קיר גבס זמני.

עוד טען הנתבע להיעדר יריבות עם התובע 3 אשר אינו מהווה יורש של המנוח.

7.
לטענת הנתבעת, האירוע הנטען אינו אירוע תאונתי ואינו מהווה מקרה ביטוח כהגדרתו בחוזה הביטוח, משכך דחתה את דרישת התובעים לפיצוי. אציין, כי נראה מתוך סיכומיה של הנתבעת, כי חזרה בה מטענתה האמורה.
באשר לפריטים אשר נטען כי נגנבו, טענה הנתבעת כי המקרה אינו מכוסה
בחוזה הביטוח ואף כי התובעים לא קיימו אחר חובתם לשמור על הרכוש המבוטח והפקירו אותו.

דיון והכרעה:
התביעה כנגד הנתבע:
8.
לטענת התובעים, רשלנותו של הנתבע גרמה להפלת הקיר בחנות ולנזקים בעקבות כך ומשכך יש לייחס אחריות לנתבע לאירוע ולנזק.

הנתבע מנגד עמד, כל העת, על הטענה כי הקיר נשוא התביעה נבנה כחלק בלתי נפרד מחנות הנתבע ותוך הסתמכות בעל החנות על קיר זה עד שבחר שלא לבנות קיר נפרד לחנות, אלא הסתפק בהצמדת החנות לקיר של הנתבע וכיסוי הקיר בטיח בלבד וזאת ללא ידיעת הנתבע ובחוסר זהירות ובנסיבות אלו אין לייחס לנתבע אחריות ואין לתובעים אלא להלין על עצמם בנזק שנגרם.

9.
לעניין טענה זו של הנתבע אומר כי על פניו נראה כי הקיר נשוא התובענה שימש את בעלי הנכסים הסמוכים כמחובר שבמיצר.
סעיף 49 לחוק המקרקעין, תשכ"ט – 1969 קובע לעניין הבעלות והשימוש במחוברים שבמיצר כך:

"(א)
קירות, גדרות, עצים, ומחוברים כיוצא באלה הנמצאים במייצר של מקרקעין שכנים (להלן – מחוברים שבמייצר), יראום כנכסים בבעלות משותפת של בעלי המקרקעין השכנים, כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר.


(ב)
מחוברים שבמייצר רשאי כל אחד מבעלי המקרקעין להשתמש בהם למטרה שלשמה הוקמו, וחייב הוא להשתתף בהוצאות הדרושות כדי להחזיקם במצב תקין לפי שיעור שהוסכם ביניהם, ובאין הסכם כזה – בחלקים שווים, זולת אם מידת השימוש בהם היתה שונה."

בעניינו מדובר בקיר שהיה קיים בין החנויות שנים רבות, יש להניח שהצדדים ידעו על המצב הקיים, לא הובאו ראיות כי מי מהצדדים הלין על כך כי קיים קיר משותף בין החנויות או ביקש לשנות המצב הקיים במשך השנים ונראה על פניו כאמור כי מדובר בקיר שהיה מחובר שבמיצר על פי הגדרתו בחוק. יצויין, כי הגם שהוצגו תוכניות מהעיריה, לא ניתן ללמוד מהן ידיעה אחרת שהיתה לבעלי הנכס בנוגע למצב הקיים.
אומר, כי לצורך הכרעה בתובענה שלפניי, איני נזקקת להכריע בעניין, שכן הנני סבורה, כי הוכח לפני, כי גם אם מדובר בקיר שהוא של הנתבע בלבד, עדיין עומדת לו אחריות כלפי התובעים בגין נזק שנגרם כתוצאה מהריסת הקיר.

10.
אקדים ואומר, כי גם אם החנות נשוא התובענה הסתמכה על קיר זה ללא ידיעת הנתבע וללא הסכמתו, הרי שהיריבות בטענה זו, לרבות בעניין אשם תורם, היא מול בעל החנות ולא מול השוכר, לשוכר אין אחריות לכך שבחנות המושכרת על ידו אין קיר נוסף ויש להניח, כי השוכר לא נכנס בעניין זה לעובי הקורה ולא בדק טרם כניסתו לחנות את עובי הקירות ומיקומם. טענה מסוג זה של הנתבע, לפיה אשמו של בעל החנות אשר לא בנה קיר משלו לחנותו היה נכון להפנות כנגד בעל החנות הוא מר מוריס כהן ולא כנגד התובעים ששכרו החנות לשימוש.

11.
לטענת התובעים, רשלנות הנתבע במעשיו הולידה הנזקים הנטענים.
אחר עיון בכתבי הטענות ובחומר הראיות, מסקנתי כי יש לייחס אחריות לנתבע בכך שבעבודות השיפוץ שנעשו בחנות הנתבע הופל קיר החנות נשוא התביעה ונגרם נזק.


אחריות
הנתבע כלפי התובעים בגין הנזק

מבוססת על עוולת הרשלנות המוגדרת בסעיף 35 בפקודת הנזיקין נוסח חדש]

החנות נשוא התביעה וחנות הנתבע הינן סמוכות, הנתבע הינו שכנו של התובע בחנות ובתור שכזה מוטלת עליו חובת זהירות להשתמש בחנותו באופן שלא ייגרם נזק לחנות התובעים הסמוכה. הנתבע ידע או יכול היה לדעת כי שבירת הקיר בחנות הנתבע עלולה לגרום לנזק לחנות שבשימוש התובע, גם אם לא הוכח בפועל

שידע את היקף הנזק העלול להיגרם עקב זאת. אומנם לא הנתבע הוא מי ששבר הקיר בפועל אולם אין מחלוקת כי היה זה שלוחו והנתבע הרשה או אישרר את המעשה שגרם לפגיעה או לנזק.

12.
הנתבע בגרסתו מחזק את הטענה נגדו כי הפר את חובת הזהירות. שכן לעניין הפלת הקיר טען הנתבע, כי בעת עבודות השיפוץ התגלה סדק בקיר המפריד בין החנויות ועם התגלות הסדק פורק הקיר בעדינות באמצעות פועלים עד לגילוי החנות ורק עבודות ניתוק יסודות הקיר נעשו באמצעות טרקטור.

טענה זו, יש בה כדי לתמוך בטיעוני התובעים לאחריות הנתבע, שכן אם התגלה סדק בקיר שלימד כי זהו הקיר הגובל עם החנות שבשימוש התובעים, הרי שהיה להימנע מפירוקו, עד להסדרת פתרון שימנע נזק לפנים החנות ובוודאי לא היה עליו להמשיך בניתוק היסודות באמצעות טרקטור.
אציין, כי מתוך חוות הדעת של שחם שמאים ושות' (1997) בע"מ (להלן:- "שחם שמאים") המצויה בתיק בית המשפט הגיע למקום שמאי כבר ביום האירוע 16.11.99 וכבר באותו יום, נטען לפניו, כי הקיר התמוטט לאחר שטרקור עבד במקום וזהו המצב שהיה במקום בעת שהגיע השמאי לשם.

13.
בהקשרה של חוות דעת זו, מצאתי מקום לציין, כי חלק ניכר מהעובדות מצאתי מקום לבסס על הנטען שם. מדובר במי שנכח באירוע בסמוך לאחר התרחשותו, גם אם נאמרו לשמאי דברים על ידי בעלי הדין ומבלי שיהא באותה אמרה כדי להוכיח את נכונותה, הרי אלו הדברים שנאמרו ונעשו בזמן אמת ולכן יש להם משקל.

14.
למעשה בין אם כטענת התובעים נפל הקיר באמצעות טרקטור ובין אם כטענת הנתבע פורק הקיר בעדינות על ידי הפועלים לאחר שנגלה הסדק, הרי שיש בכך כדי ללמד על אחריות שיש לייחס לנתבע בפירוק הקיר בחנות באופן שגרם לנזק. מסקנתי היא מכל מקום, כי הקיר התמוטט בשלב כלשהו, מבלי שהצדדים צפו שכך יעשה, כאשר מתוך הפגיעה הראשונית, נגרם נזק. כך למשל צויין בחוות דעת שחם שמאים: " 10. לקירות אלו לא היו עמודים ואין קורות, כך שהקירות כשנפגעו איבדו את יציבותם וכל זעזוע קל מפורר אותם לגמרי. 11. גג הבטון המונח על גבי קירות אלו שכאמור היו במצב של התפוררות עלול להתמוטט."

הנזק הנטען המיוחס לנתבע:
15.
היות ובתביעה שלפניי לא נדון הנזק שנגרם לקיר שלגביו הוסכם, גם עם בעל החנות, כי הקיר יתוקן על ידי הנתבע, הרי שלצורך הכרעה בתובענה שלפניי, יש לדון בנזקים המיוחסים לתובעים כשוכרי הנכס ולא נזקים שמטבעם מיוחסים לבעל הנכס.

16.
תשלום לבעלי מקצוע- התובע טען כי בעקבות האירוע נאלץ לרכוש שירותים של בעלי מקצוע לאמוד את הנזק ולתיקונים, לשיטתו שולמו 5,000 ₪ לבעלי מקצוע, וכן 2,000 ₪ לבחור בשם חיים אגבבא עבור בניית קיר הגבס וכן סך של 3,000 ₪ תשלום לשמאי ולמהנדס.

17.
התובעים צירפו חשבונית עסקה של חברת שירותי הנדסה שהזמינו לצורך בדיקת החנות לאחר נפילת הקיר (ת/3), החשבונית על סך 1363 ₪, בעדותו בבית משפט ציין
התובע, כי זה תשלום המקדמה וכך גם צוין בחשבונית אולם לא הובאה קבלה נוספת המעידה על המשך התשלום.
יצויין, כי עותק החשבונית המצוי בתיק בית המשפט דהה, ומתוך מה שניתן לקרוא ממנו ניתן להסיק, כי ככל הנראה לא שולם תשלום נוסף, בחשבונית העיסקה שצורפה מצויין: "הואיל ולא כתבתי חוות דעת מומחה..." מכאן יש להניח, כי כיוון שבסופו של יום הוסדר עניין תיקון הקיר והתמיכות בו על ידי הנתבע, לא היה עוד צורך בשירותיו של המנדס.

עוד צירפו התובעים חשבונית מס בעבור שירותי שמאות שהוזמנו לחנות לאחר נפילת הקיר, החשבונית על סך 878 ₪.

מצאתי מקום לאשר הוצאות אלו, אשר אחת מהן נועדה להבטיח המשך השהות במקום והאחרת נועדה להוכיח הנזק בתובענה שלפניי.

18.
באשר לטענה כי הובא אדם בשם מר אגבבא לבניית קיר הגבס, הרי שאותו בעל מקצוע לא התייצב לעדות (אם כי התייצב לישיבת יום 25.4.09 אשר לא התקיימה לגופו של עניין ועל פי הנטען, סירב להתייצב לישיבות נוספות ללא תשלום שכרו) ולא הובאה כל ראיה אחרת לעניין הוצאה זו שנטענה. מנגד, טען הנתבע, כי הוא זה שנשא בעלות בניית קיר הגבס ואף צירף קבלה בדבר רכישת החומרים.

בעניין זה נחקר התובע על ידי ב"כ הנתבע והשיב:
"אם את אומרת שאגבאגא יגיד שקיבל 480 שקלים ורציתי שאאשר לו אישור שיגיש תביעה לביטוח לאומי אני אומר שיש לי ויכוח איתו לאחר המקרה – הוא עשה קיר גבס וקיבל מלוא הסכום הוא קיבל 2,000 שקלים חלק מהסכום ניתן לו במוצרים מהחנות של אבא שלי"
(עמ' 5 לפרוטוקול ישיבת יום 5.6.08, למטה).

מכאן יש להסיק, כי אגבבא אכן קיבל תמורה כלשהי מאת התובע, גם לשיטת הנתבעים ולעניין שיעורה, יכלו הצדדים להעיד את התובע 1, אביו של התובע 3, אשר ממנו על פי הנטען נרכשה סחורה כתשלום עבור העבודה. הימנעות התובעים מלהביא את העדים הרלוונטיים יש בה כדי להיות בעוכריהם.

19.
מצאתי מקום לציין, כי גם מתוך השוואת הערכת השמאי מטעם שחם שמאים הנוגעת לבניית הגלריה, שהוערכה על ידו בסכום דומה, נראה, כי הסכום הנטען על ידי התובע מופרז ומצאתי מקום להעמידו לפיכך על הסך של 480 ₪, הגם שלא הובאה כל אסמכתא לשיעורו.
יצויין בנוסף, כי על פניו, הערכת הנזק של שחם שמאים נערכה על בסיס הצעת מחיר שניתנה לתובע או למנוח על ידי חיים אגבבא ושצורפה למסמכים הנוספים שצורפו על פי הבקשה מיום 4.6.06. על פי הצעת מחיר זו, הרכבת תקרת הגבס עומדת על סכום של 3,000 ₪ ואילו צביעת תיקונים וצבע של הנזק, כולל פינוי פסולת עומדים סכום כולל של 2,500 ₪, כאשר ידוע שבמקרה דנן, כל שנבנה הוא קיר הגבס, ללא צביעה (ראה למשל תמונה ו').

20.
באשר לטענה לעבודות החשמל שבוצעו, הרי שלטענת הנתבע לא היה כלל חשמל בקיר שנפל, מטעם התובעים לא הובאו ראיות לעניין תיקון החשמל, אולם בחוות דעת שמאית מטעם הנתבעת נאמד רכיב הוצאות התקנת נקודת חשמל בסך 150 ₪. מצאתי מקום לאשר לפיכך סכום זה וכן מצאתי מקום לאשר סכום של 450 ₪ בגין תיקון מזגן, סכום שאושר על ידי שני השמאים.

21.
פגיעה בתכולה וגניבה של תכולה- התובעים טוענים לנזק שנגרם לסחורה שהיתה בחנות, כאשר עיקר הנזק נובע מהאבק שלכלך את הסחורה, אשר חלקה היתה עטופה בניילון ולכן ההוצאה הנטענת הינה ההוצאה עבור ניקוי הסחורה ואילו לגבי יתרת הסחורה, הרי שלאור הלכלוך שעל גביה נטען לפחת. כן טוענים התובעים, כי למרות שהתובע לן בחנות, הצליחו אלמונים לגנוב סחורה בלילות הראשונים, כשהחנות עוד היתה פרוצה. התובעים טוענים בנוסף לנזק שנגרם למדפים ושבעטיו רכשו מדפים חדשים.


22.
התובעים תמכו
טענותיהם בחוות הדעת של השמאי פיראן מוטי ממשרד השמאים בראון ברוך, שבה הוערך הנזק בגין ניקוי האבק מפריטי ההלבשה הארוזים בסכום של 1,440 ₪, הוצאות ניקוי לפריטים שאינם ארוזים בעלות של 1,920 ₪ ובגין ירידת ערך לפריטי לבוש שניזוקו ואינם ניתנים למכירה בסכום של 6,800 ₪, המהווים 10% משווים של אותם פריטים.

על פי חוות הדעת של שחם שמאים שהוכנה על ידי הנתבעת, עלות ניקוי הפריטים זהה לזו הנקובה בחוות דעת התובע ואילו עלות ניקוי האבק וירידת הערך של הפריטים שלא היו עטופים, גבוהה יותר מזו שהועמדה על ידי שמאי התובע, כיוון ששיעור ירידת הערך הוערך על ידי השמאי בשיעור של 15% ולא 10% כפי שהועמד על ידי שמאי התובע ועומדת על הסך של 10,314 ₪. אין בחוות דעת המומחה מטעם הנתבעת התייחסות לשאלת מחיר הפריטים שנגנבו, הגם שבחוות הדעת מצויין שהתובע מסר לשמאי, כי נגנבו פריטים מהחנות.

מצאתי מקום לאשר סכומים אלו הגם שלא הובאו לגביהם קבלות, מדובר בעבודה שבוצעה על ידי המנוח ועובדיו והם זכאים לשכר עבודה זו.

23.
בנוגע לגניבת הסחורה מהחנות, נתתי אמון בדברי התובע לפיהם נגנבה סחורה מהחנות, דברים אלו נטענו כבר בפני
השמאי מטעם הנתבעת ימים אחדים לאחר אירוע הגניבה וגרסתו של התובע בעניין זה נותרה עקבית. התובע אף צירף רשימת פריטים שנגנבו ושנערכה בסמוך לאירוע.

24.
הנתבע טוען, כי אירוע הגניבה אינו אפשרי, שכן קיר הגבס הותקן בו ביום שבו התמוטט הקיר.
התובע לעומת זאת טוען, כי הקיר נבנה מספר ימים לאחר מכן.
מצאתי מקום להעדיף בעניין זה את גרסת התובע.
על פי חוות הדעת של שחם שמאים, אירוע התמוטטות הקיר היה ביום 16.11.99. הנתבע צירף קבלה בדבר רכישת חומרי הגלם לבניית קיר הגבס מיום 19.11.99, כך שבוודאי שלא ניתן לומר שקיר הגבס נבנה כבר בו ביום.

25.
בניגוד לטענת הנתבעים, הנני סבורה בנוסף, כי טענת התובע בנוגע לגניבה מתיישבת עם ההגיון. הגם שעל פי טענת הנתבע מקום ביצוע עבודות הבניה היה מגודר, הרי שפרצה קוראת לגנב, ובמקרה דנן לא נראה לי בלתי סביר או בלתי הגיוני שאלמונים ינצלו את הפרצה על מנת להתגנב אל החנות.

26.
התובעים טוענים לגניבה בהיקף כספי של 4,667 ₪.
בעדותו בבית המשפט נשאל התובע לעניין והשיב:
"אני יכול להגיד מה הפריטים שנגנבו. אני יודע בדיוק מהם הפריטים שנגנבו מאותו מדף שהיה צמוד לפתח. אני צרפתי למוטי שחם את הפרטים שנגנבו. הוא ביקר אותי באותו ים שקרה המקרה. יום
לאחר המקרה עשיתי רשימה של הפריטים שנגנבו. אם הפרטים מופיעם אצל בראון אולי מסרתי הפרטים לבראון. שחם היה הראשון, אם הרשימה אצל בראון אז מכאן אני מסיק שנתתתי לבראון ולא לשחם אני נתתי את זה לאחד מהשמאים. מאה כיפות אני ציינתי כי בסמוך לזה קניתי מאה כיפות ויש לי חשבונית. קניתי יותר ממאה כיפות וחלק אני מכרתי. את קניית כיפות אפשר להוכיח דרך חשבונית. לכל דבר שנרכש בחנות יש דו"ח מכירות וזאת כיוון שאני מעסיק עובדים בחנות וכדי למנוע גניבות על ידי העובדים...אני יודע בדיוק מה הסחורה שנגנבה כיון שהתבקשתי על ידי שחם לסווג הסחורה ואני סידרתי אותה במדפים כך שידעתי מה וכמה יש בכל מדף."
(עמ' 7-8 לפרוטוקול).

התובע לא צירף אסמכתאות לעניין רכישת הסחורה ולמרות טענתו של התובע לפיה, נערך רישום מדוקדק של המכירות בחנות, התובע אף לא צירף אסמכתאות על מנת להוכיח היקף הגניבה. התובע אף ציין, כי חלק מהכיפות שנרכשו נמכרו על ידו.
עוד יצויין בהקשר זה, כי התובע לא הבהיר האם מדובר בסחורה הכלולה ברשימת הסחורה שניזוקה, על פניו מתוך רשימת הפריטים שצורפה על ידי התובע בשלב מאוחר יותר, מופיעים פריטים הדומים בזיהויים לפריטים המצויים ברשימת הפריטים שנגנבו.

27.
לאור כל האמור, לאחר שהשתכנעתי כי הוכח שנגנבה סחורה, אך לא הוכח שיעורה, מצאתי מקום שלא לקפח את התובעים בעניין זה ומצאתי מקום לאשר להם עלות מחצית מהסחורה שנטען לגביה כי נגנבה בסכום של 2,339 ₪.


28.

נזק למדפים:-
התובעים טוענים, כי שני מדפים שהיו בחנות ניזוקו. הנזק האמור אושר על ידי השמאים. התובעים לא הציגו קבלות בדבר רכישת מדפים חדשים.

לטענת הנתבע, לא ניזוקו מדפים, כאשר הנתבע סומך טענותיו על הימצאותם של שני מדפים בקיר הסמוך לקיר שהתמוטט, כפי שהדבר עולה מתוך התמונות שצורפו.
התובע לעומת זאת טוען, כי גם על גבי הקיר שהתמוטט היו מדפים והם ניזוקו.

29.
לאחר שעיינתי בתמונות ובשים לב לכך שנושא המדפים אושר על ידי השמאים, אשר ביקרו במקום בסמוך לאירוע, מצאתי מקום לאשר ההוצאה בגין רכישת המדפים.
השמאי מטעם שחם שמאים מציין בחוות דעתו בפרק בדיקות וממצאים: "חלק מהמדפים שהיו מקובעים לקיר שנפרץ התמוטטו וניזוקו". יש להניח, כי השמאים ובפרט השמאי מטעם הנתבעת, לא היו מאשרים ההוצאה האמורה לולא ראו את הנזק במו עיניהם.

30.
אשר לעניין עלות המדפים, הערכת הנזק בעניין זה עמדה לשיטת שחם שמאים על הסך של 3,000 ₪, כאשר ערך הכינון עמד על הסך של 5,738 ₪.
ההערכה על בסיס חוות דעת בראון עומדת על הסך של 5,330 ₪ והיא כוללת גם התקנת המדפים.

כיוון שלא הוצגה קבלה בגין רכישת המדפים, ייתכן ואלו לא נרכשו, בשים לב לכך שהחנות נסגרה זמן קצר לאחר השלמת העבודות, גם לשיטת התובעים, מצאתי מקום להעמיד שווי הפיצוי בעניין זה על הסך של 5,000 ₪, שהוא אמנם גבוה מהערכת שחם שמאים, אך הוא לוקח בחשבון עלות המדפים המסויימים שפורטו.

31.

אובדן הכנסה
:- התובע טוען, כי בשל האירוע נסגרה החנות למשך 10 ימים ולאחר מכן עבדה באופן מצומצם, עד אשר נסגרה עם פטירתו של המנוח. התובע טוען, כי הירידה בהכנסות החנות נובעת כולה מהעובדה שבחנות היו עמודי ברזל שהחזיקו את תקרת החנות ובשל הסכנה העלולה להיגרם לבאי החנות, כלל לא נעשה שימוש בחלק האחורי של החנות, אלא לצרכי אכסון.


על מנת להוכיח טענותיו, צירף התובע את דו"חות המע"מ לתקופה הרלוונטית. התובע מבקש ללמוד מהם על ירידה בהיקף המכירות.
כך למשל, טוען התובע כי במהלך חודש אוקטובר 99' עמדו הכנסות החנות על הסך של 48,000 ₪, בחודש נובמבר על הסך של 34,500 , בחודש דצמבר 26,000 ₪ ואילו בחודש ינואר 2000 על הסך של 9,000 ₪.

32.
על פניו ניתן לראות כי אכן היתה ירידה במכירות החנות לאחר חודש אוקטובר 1999, אולם, לא ניתן לומר על סמך הנתונים שהוצגו, כי אכן מדובר בירידה בהכנסות שאת כולה יש לייחס לאירוע, כך למשל, ידוע שבחודש ינואר 2000 המנוח נפטר ויש להניח, כי חלק מהירידה בהכנסות יש לייחס לפטירתו.
כמו כן, לא צורף מידע מפורט הנוגע לחודש נובמבר 99, על מנת שבית המשפט יוכל להשתכנע, כי אמנם החנות נסגרה למשך 10 ימים כפי הנטען.
בנוסף, הגם שהיתה ירידה בהיקף המכירות, לא ברור מהי הירידה בהכנסות, שהלוא היקף המכירות אינו מעיד לכשעצמו על היקף הרווחים של החנות. בעניין זה, לא נמסר על ידי התובע מידע כלשהו.

33.
בנסיבות אלו והיות וסביר, כי המצב שבו היתה מצוי החנות גרם לאי נעימות עבור הלקוחות ויש להניח, כי הדבר גרם לירידה מסויימת בהכנסות, מצאתי
מקום לפסוק לתובעים בעניין זה פיצוי בסכום של 2,000 ₪.

34.

עגמת נפש:-
התביעה בגין רכיב זה מיוחסת לתובע 3 בלבד, ועניינה הצורך שלו ללון בחנות במשך כשלושה חודשים, עד אשר הקיר שהתמוטט נבנה מחדש.

הנתבע טוען להעדר יריבות בעניין זה, שכן התובע אינו בא בנעליו של המנוח, הוא אינו בעל העסק ולכן כל נזק לא נגרם לו.
הנתבע טוען בהקשר זה, כי התובעים עצמם לא התייצבו למשפט, לא העידו ולכן יש לדחות גם את תביעתם.

35.
בעניין זה מצאתי מקום להדגיש, כי אמנם, לבד מרכיב עוגמת הנפש האמור, אכן התביעה כולה הינה תביעתם של התובעים 1,2 אשר באים בנעליו של המנוח עם פטירתו. היות ולתובעים אין ידיעה ממשית על האירוע ועל הנזק והתובע 3 הוא זה שהיה מעורה בעניין, הרי שנכון היה להעיד את התובע 3 ולא את התובעים 1,2.

36.
באשר לרכיב עוגמת הנפש, היות והתובע הוא זה שלן בחנות, יש לפסוק לו על פי טענתו פיצוי בגין עוגמת נפש.

בעניין זה, מסכימה אני עם עמדת הנתבע, כי אין יריבות בין התובע ובין הנתבעים.
התובע לן בחנות משום שרצה לסייע לאחיו, או משום שאחיו ביקש זאת ממנו.
התובע אינו עותר לתשלום כשומר, אלא רק עבור עוגמת הנפש שנגרמה לו כתוצאה מאותה לינה. בעניין זה, לא ברורה עילת התביעה של התובע. הרי מדובר במי שביקש להיטיב עם אחיו, עשה זאת מתוך כוונה לסייע לאח, ייתכן על מנת שהאח עצמו לא ילון במקום (על פי טענת התובע, לנו הוא ואחיו לסירוגין בחנות, ראו עמ' 6 לפרוטוקול יום 5.6.08, שורה 7).

37.
גם על פי הוראות סעיף 5 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התש"ט-1979, זכאי מי שעשה פעולות לשמירת רכוש הזולת להחזר הוצאותיו הסבירות בגין
מעשיו, איני סבורה, כי במסגרת אותן הוצאות סבירות יש לכלול גם עוגמת נפש, מה גם, שכאן נעשתה הפעולה על פניו, על פי בקשת המנוח.

38.
התובעים 1,2 לא העידו, כי כיורשי המנוח יש בדעתם לפצות את התובע בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו עקב הלינה בחנות וכאמור, גם התובע לא טוען להתחייבות כזו של המנוח ומכאן שאין לתובע עילת תביעה עצמאית כלפי הנתבע בעניין זה.

39.
היות וכפי שציינתי לעיל, יתר רכיבי התביעה הם של יורשי המנוח, הרי שדין תביעתו של התובע 3 להידחות.
לאור מסקנתי זו, איני נדרשת להכריע בשאלה מהו משך הזמן שבו לן התובע בחנות, אם כי נראה לי סביר, כי על מנת להגן על רכושו, כשהחנות סגורה בקיר גבס בלבד, ילון המנוח או מי מטעמו בחנות, עד לבניית קיר קבוע.


התביעה כנגד הנתבעת:
40.
בכתב הגנתה טענה הנתבעת, כי אינה חבה בנזקי התובעים על פי הפוליסה כיוון שאין מדובר בנזק תאונתי. כפי שהדבר עולה מתוך סיכומיה של הנתבעת, נזנחה הטענה על ידי הנתבעת. אציין רק למען הסר ספק, כי זניחתה של הטענה נעשתה בצדק רב. אין ספק שמי שביצע את עבודות ההריסה לא התכוון לפגוע בחנותם של התובעים, גם לדידו של מבצע העבודה וגם לדידם של התובעים מדובר בתאונה מצערת, המכוסה בפוליסה.

41.
הנתבעת הגישה חוות דעת שמאי מטעמה אשר אמד את הנזק, מדובר בשמאי שביקר במקום מייד לאחר האירוע. בסיכומיה מאשרת הנתבעת כיסוי ביטוחי לעניין נזקי המלאי הריהוט והציוד וכן תשלום לבעלי מקצוע, אך כופרת בכיסוי לנזקי הגניבה וכן לנזקים העקיפים.

42.
לעניין הנזקים הנטענים למלאי ולציוד, על הנתבעת לדבוק בממצאי חוות דעת השמאי מטעמה. יצויין, כי השמאי מטעם התובע שם את הנזקים בסכומים מופחתים מאלו שבחוות דעת השמאי מטעם הנתבעת ולכן, לא ניתן לומר, כי תביעת התובעים בעניין זה מופרכת.

43.
לעניין הגניבה, סבורתני, כי כאשר אדם לן במקום עסקו על מנת להגן עליו כיוון שהוא פרוץ
ועד אשר תתוקן הפריצה, מהווה אותו אדם את המכשול עבור הפורץ, ובאישון לילה מגיע מאן דהוא למקום ולוקח מהסחורה הסמוכה לקיר, יש להגדיר התנהגותו זו כהתפרצות, המכוסה בפוליסה, בפרט, כאשר על פי עדותו של הנתבע, היה המקום מגודר עקב עבודות הבניה שבוצעו ואף זהו מכשול שעליו היה אמור להתגבר הפורץ.

44.
מטרת הפוליסה בהחריגה מעשי גניבה הינה להחריג מקרים בהם מגיעים לבית העסק לקוחות מזדמנים, אשר גונבים סחורה לאור יום. לא זהו המקרה המתואר על ידי התובע ומקרה זה עונה להגדרת המקרים המכוסים בפוליסה. אציין בהקשר זה, כי לא בכדי טען התובע, כי לאחר שראתה הנתבעת את המקום פרוץ ביקשה לבטל את הפוליסה, אם מדובר היה באירוע רגיל של גניבה, ממילא לא היה צריך לבטל הפוליסה, שכן מדובר ממילא במקרה שאין לו כיסוי ביטוחי.

45.
הנתבעת טוענת, כי הפיצוי שצריך להינתן לתובע צריך שינתן על בסיס ערכי כינון. בשים לב להתייחסותי לעניין הוכחת הנזק ביחס לנתבע, אשר לקחה בחשבון גם טענות הנתבעת בעניין, לא מצאתי מקום לסטות בעניין זה מהסכומים שנקבעו ביחס לנתבע 1.

46.
על פי הפוליסה אין פיצוי לאובדן הכנסות ולכן הנתבעת אינה מחוייבת לפצות התובע בראש נזק זה.
בעניין עלות המדפים, בשים לב לכך שהיה ביטוח בחסר, יש להפחית מסכום הפיצוי בעניין זה, בהתאם לחוות דעת שחם שמאים ולהעמידו על הסך של 3,045 ₪.
כמו כן, יש להפחית מסכום הפיצוי מאת הנתבעת את סכום ההשתתפות העצמית בסכום של 2,200 ₪.



הודעת צד ג':
47.
משקבעתי כי לייחס אחריות לנתבע בגין האירוע ומשקבעתי כי על פי תנאי הפוליסה, מחויבת הנתבעת בתשלום פיצוי לתובע, הרי שנכון לחייב הנתבע האחראי לאירוע שהביא לנזקים לשפות את הנתבעת בגין התשלום שהיא חויבה לשלם, כפי המפורט לעיל.

48.
לאור כל המכלול, מחובת הנתבע לפצות את התובעים בסכום של 22,820 ₪.
מחובת הנתבעת לפצות את התובעים בסכום של 16,665 ₪ (הסכום המיוחס לנתבע, למעט הירידה בהכנסות, כאשר לעניין המדפים סכום הפיצוי עומד על הסך של 3,045 ובהפחתת סכום ההשתתפות העצמית).
סכומים אלו ישאו ריבית חוקית והפרשי הצמדה מיום 1.12.99 ועד לתשלום בפועל.
תביעת התובע נדחית.
הנתבעים יישאו בהוצאות התובעים, כדי שיעור הוצאתם וכן בשכ"ט עו"ד
בסך 6,000 ₪.

ההודעה לצד שלישי מתקבלת והנתבע ישפה את הנתבעת בכל סכום שתשלם לתובע על פי

פסק דין
זה.
כן יישא הנתבע בהוצאות המשפט שנגרמו לנתבעת, שולחת ההודעה בגין ניהול ההליך, וכן בשכ"ט עו"ד בשיעור של 2,000 ₪.


ניתן היום,
כ"ז סיון תשע"א, 29 יוני 2011, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 6360/08 גד כהן, נורית כהן, כהן רפי נ' יוסי בר, כלל חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 29/06/2011)