פסקי דין על קר שרותי רפואה | פסקי דין על פנינה רוזנבלום אסתטיקה ולייזר | פסקי דין על אמנון לוי "שומר מסך" | פסקי דין על ערוץ 10 |

1995/07 א     03/07/2011




א 1995/07 קר שרותי רפואה, פנינה רוזנבלום אסתטיקה ולייזר בע"מ נ' אמנון לוי "שומר מסך", ערוץ 10








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



ת"א 1995-07 קר שרותי רפואה
ואח' נ' אמנון לוי שומר ואח'






בפני

כב' השופט
חאלד כבוב


התובעות

1
.
קר שרותי רפואה

2
.
פנינה רוזנבלום אסתטיקה ולייזר בע"מ
ע"י ב"כ משרד וקסלר ברגמן ושות'
– עו"ד דורון דן
ועו"ד הילה גוז'ינסקי


נגד


הנתבעים

1.אמנון לוי – "שומר מסך"
2.ערוץ 10
ע"י ב"כ משרד פישר בכר וול אוריון ושות'
– עו"ד תמר תורג'מן-קדם
ועו"ד עיינה סולן



פסק דין


פתח דבר
בפני
תביעה שעניינה נזקים נטענים שנגרמו לתובעות משידורי פרומו של התוכנית "שומר מסך"
(ששודרה בערוץ 10
) וששודר במהלך חודש יוני 2007 (בין הימים 20.6.07 – 22.6.07). בתמצית טוענות התובעות כי בשידור הפרומו פרסמו הנתבעים דברים כוזבים ומשמיצים כמו כן, נטען שהן מהפרומו והן מאופי התוכנית שעוסקת בחשיפת מעשי נוכלות, הונאה וכו', עולה כי בכתבה יחשפו מעשי שחיתות, הונאה או נוכלות של התובעות. התובעות טענו לנזק של 2,550,000 ₪ או לחלופין לפיצוי סטטוטורי. מנגד טוענים הנתבעים כי לא נגרם לתובעות כל נזק, כי הפרומו בוצע על פי כל אמת מקצועית ושיקף נאמנה את הכתבה העתידה לבוא וכי מהותה של תוכנית "שומר מסך"
הינה בין השאר בעניינים צרכניים מובהקים, ולא באופן שהגדירוה התובעות.


קודם להגשת תביעה זו (שהוגשה ביום 24/6/07), הגישו התובעות ביום 22/6/07 בקשה לצו מניעה זמני למניעת פרסום הפרומו נשוא התביעה (בש"א 13280/07), ובאותו דיון (התנהל בפני
כב' השופטת שיצר) בעקבות הסכמת הצדדים הוחלט כי יימשך שידורו של הפרומו, אלא שתתווסף אליו כתובית לפיה אומרת פנינה רוזנבלום: "איני קשורה ללקוחות העבר של קר, אשר מטפלת בהם בעצמה."


התביעה שבפני
הינה על שידורי הפרומו לפני תוספת הכתובית (שאין מחלוקת שהינו זהה לפרומו ששודר לאחר מכן פרט לכתובית), היינו רק על הפרומו ששודר בתאריכים 20.6.07 – 22.6.07 ואינה על כל שידור פרומו אחר ו/או על הכתבה עצמה.



רקע וטענות הצדדים
טיעוני התובעות בקצירת האומר
:
התובעת 1, חברת קר שירותי רפואה (להלן: "חברת קר") הינה חברה פרטית העוסקת בשירותי רפואה שונים, לרבות מתן שירותים אסתטיים כגון הסרת שיער בלייזר. התובעת 2, פנינה רוזנבלום אסתטיקה ולייזר בע"מ
(להלן: "חברת פנינה רוזנבלום אסתטיקה"), הינה חברה פרטית שהוקמה לצרכי התקשרות בעניין פעילות מחלקת האסתטיקה של חברת קר. הנתבע 1, אמנון לוי, הינו מגיש תוכנית "שומר מסך"
שבערוץ 10
(שהוא הנתבע 2). [הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו היתה הנתבעת ה-3 – ונמחקה מהתביעה].


במהלך השנים התקשרה חברת קר עם חלק מלקוחותיה בחבילות טיפול להסרת שיער בלייזר, שלא הוגבלו במספר הטיפולים, ולאחר מכן החל ממועד מסוים (לטענת התובעות החל משנת 2005) חדלה ממכירת חבילות אלו, ועברה למכירת חבילות בעלות מספר טיפולים מוגדר.


בספטמבר 2006 התקשרה חברת קר בהסכם עם חברת פנינה רוזנבלום אסתטיקה, לפיו רכשה חברת פנינה אסתטיקה את הפעילות והתשתיות של מחלקת האסתטיקה של חברת קר.


לטענת התובעות, פנינה אסתטיקה, מעולם לא התקשרה בהסכמים מן הסוג הנדון, ומאז תחילת פעילותה ועד היום היא מתקשרת עם לקוחותיה אך ורק בהסכמים הנוקבים במספר הטיפולים המובטח ללקוח. לטענת התובעות, לפי ההסכם הועברו לקוחות בעלי העסקאות הקצובות להיות מטופלים בחברת פנינה רוזנבלום אסתטיקה, ואילו חברת קר נותרה אחראית כלפי לקוחות העבר. באשר ללקוחות העבר, במידה והלקוח הסכים לעסקה קצובה, הוא הועבר לטיפולה של חברת פנינה רוזנבלום אסתטיקה, ולגבי אלו שלא הסכימו לעסקה הקצובה, חברת קר היא שנותרה אחראית להם עד להשגת התוצאה המקווה, והציעה להם כמויות טיפולים נוספות, אלא שחלק מהם השיגו על התוצאה המקווה וסרבו לקבל את כמות הטיפולים שהוצעה להם ואף פנו לבתי המשפט בעניין.


לטענת התובעות חברת קר פעלה כל העת בגלוי ועמדתה בנוגע לפרשנות ההסכם הינה פומבית וגלויה, ואף מיוזמתה פנתה לממונה על הגנת הצרכן שיסייע בגיבוש הסדר כולל עם לקוחות אלו ואף שטחה עמדתה בפני
בתי המשפט השונים. כך שלטענתה המחלוקת הצרכנית היתה גלויה וידועה לכל הן ללקוחותיה והן לציבור הרחב, ואף נדונה בהליכים המשפטיים השונים.


ביום 20.6.07 (או בסמוך לכך), פרסמו הנתבעים פרומו לקראת תוכנית "שומר מסך"
שבכוונתם לשדר ביום 26.6.07, אשר במסגרתו הופיעו צילומים של גב' רוזנבלום, אשר צולמו ע"י כתבים מטעם המשיבים במשרדיה של רוזנבלום ובלא ידיעתה באמצעות מצלמה נסתרת, בהם נראית גב' רוזנבלום מגיבה בזעם על החדירה לפרטיותה ועל הניסיון לצלמה במצלמה נסתרת, כאשר ברקע נשמע קול הקריין, המבטיח לצופים כי בתוכנית הקרובה תשודר כתבה בה צפויה "חשיפה על חברת היופי שפנינה רוזנבלום...לא רוצה שתראו"; וכל זאת על רקע צילום שמה של קר ובפרומו מופיע צילום שמה ומשרדיה של קר. פרומו זה הוא הפרומו נשוא התביעה שבפני
.


לטענת התובעות תוכנית זו מוצגת ברבים כתוכנית לחשיפת מעשי שחיתות והונאה, תוך התחקות באמצעות מצלמה נסתרת אחרי מעשי נוכלות ומרמה של נוכלים וגנבים, ועצם הצגתו של אדם כמושא בתוכנית זו, מהווה הטלת דופי ביושרו וייחוס של מעשי נוכלות ומרמה. בעניין זה הפנו התובעים לדף האינטרנט של התוכנית כפי שמוצג באתר ערוץ 10
("ת/1"). עוד טוענים התובעים כי אף בעיני הציבור ידועה תוכנית זו כתוכנית לחשיפת שחיתויות וכך אף מתוארת ב"ויקיפדיה".


עוד טוענות התובעות כי טיבה ומהותה של התוכנית, כפי שיוצריה העידו עליה, בצירוף העובדה כי הצילום בפרומו נעשה במצלמה נסתרת, בצירוף הקריינות כי בכתבה שתשודר יש "חשיפה", מעבירים את המסר הברור כי התחקיר שישודר מגלה דבר נוכלות ושחיתות. כן טוענות התובעות כי בפועל בכתבה אליה מתייחס הפרומו לא היה דבר מאלה, הנתבעים ידעו זאת מבעוד מועד בטרם פרסום הפרומו, וידעו כי האמור בו אינו אמת, ודי בכך כדי לבסס אחריותם לפי חוק לשון הרע, מה גם שמדובר בנתבעים שחלות עליהם חובות מוגברות. התובעות טוענות כי עצם הפרסום, כאילו בכתבה שתשודר יש משום "חשיפה" הנוגעת לתובעות או למי מהן, יש כדי להוות פרסום דברי דיבה כוזבים משמיצים ופוגעניים.


לטענת התובעות, הכתבה שעתידה הייתה להתפרסם ביום 26.6.07 עסקה במחלוקת צרכנית שנפלה בין חברת קר לבין חלק מלקוחותיה בעבר, באשר לפרשנותו של הסכם שבו נהגה חברת קר להתקשר עם לקוחותיה בתקופה שמשנת 2002 ועד יוני 2005, ואשר בהם לא הגבילה חברת קר את משך הטיפול בכמות טיפולים קצובה, אלא אך ורק בכך שהטיפול יינתן עד להשגת תוצאה של הפחתה ודילול ניכרים בכמות השיער באזור הטיפול (להלן: "הכתבה"). לטענת התובעות, מדובר כאמור בסכסוך משפטי בעל אופי צרכני, אשר בינו לבין "הונאה", "שחיתות" ו"מעשה מרמה" אין כל קשר.

לטענת התובעות מהעובדות שפורטו הכזב עולה בברור מכך שבכתבה אין כל חשיפה של מעשי נוכלות, מרמה וכו' אלא של מחלוקת צרכנית וכן לחברת פנינה אסתטיקה אין כל קשר לעניין נשוא הכתבה (למעט העובדה שרכשה את תשתיות ופעילות חברת קר באופן המצויין לעיל).


התובעות פנו לנתבעים ביום 21/6/07 בדרישה לחדול מיידית מפרסום הפרומו ומשלא נענו בחיוב פנו בבקשה לצו מניעה לאסור הפרסום.


שידורי הפרומו האמור התפרסמו עד ליום 22.6.07, כאשר במועד זה, החל מהשעה 19:00 ואילך הוספה להם כתובית שנוסחה: "פנינה רוזנבלום: איני קשורה ללקוחות העבר של קר שמטפלת בהם בעצמה" (הכתובית הוספה בהתאם להחלטת בית המשפט בבקשה לסעד זמני הנ"ל).


לטענת התובעות הנתבעים ביצעו פרסומים אלו מתוך שיקולים מסחריים ותאבת בצע לשם קידום תוכנית "שומר מסך"
ולהגברת אחוזי הצפייה בה, מתוך הידיעה כי הגב' רוזנבלום היא דמות ידועה, המעוררת סקרנות הנוגעת לחברת פנינה רוזנבלום אסתטיקה ובכך ביקשו הנתבעים להתעשר על חשבון הרס ופגיעה במוניטין של התובעות וכי אין בפרסומי הפרומו לבין האינטרס הציבורי כל דבר. התובעות טוענות לשורת עוולות שבוצעו כלפיהן שבשלן נגרמו להם לטענתן נזקים בשיעור של 2,550,000 ₪.


תמצית טיעוני הנתבעים
לטענת הנתבעים, אין כל מקום לתביעת התובעות, אלו עיוותו את שנאמר בפרומו, יצרו יש מאין, והמשפטים שטוענות התובעות כי נזכרים בפרומו כלל לא נאמרו בו, וממילא הנטען לגביו כי הינו לשון הרע (ואשר כאמור כלל לא הופיע בפרומו) מתייחס לגב' רוזנבלום אישית, שכלל אינה צד לתביעה דנן. עוד מדגישים הנתבעים כי רובן של טענות כתב התביעה (שחלקן נזנחו בסיכומים), מתייחסות דווקא לפגיעה האישית הנטענת בגב' רוזנבלום, אך זו כאמור אינה צד לתביעה ולמעשה אין כל יריבות בין התובעות לנתבעים.


פרט לכך טוענים הנתבעים, כי התובעות ניסו בכל דרך למנוע את הפרסום ובין כך בפני
ה בצו מניעה לבית המשפט, וכי בית המשפט בבקשה לצו מניעה לא הוציא בסופו של דבר את הצו שנתבקש ע"י התובעות. סוכם כי תשולב תגובה אישית של הגב' רוזנבלום ולא ביקשו בשום שלב שתשולב גם תגובה מטעמן. כן התביעה הוגשה בחלוף יממה וחצי בלבד מעריכת הסכם הפשרה בין הצדדים במהלך הדיון בבקשה לסעדים זמניים, והוגשה כחלק ממכבש הלחצים למניעת שידור הכתבה, וממילא הדבר מעיד גם על תלישות הנזקים- כיצד ייתכן כי הצליחו התובעות במהלך מספר ימים ספורים ועוד לפני ששודרה הכתבה, לכמת את נזקיהן לסכום הנדרש על ידן.


עוד טוענים הנתבעים כי הקטע הנתבע מהפרומו, כלל אינו עולה כדי לשון הרע, הינו קצר ובחלקו הרלבנטי לתובענה, שלשיטת התובעות עסק בחברת קר ובחברת פנינה רוזנבלום אסתטיקה, הוצג "החשיפה על חברת היופי, שפנינה רוזנבלום לא רוצה שתראו" כאשר המשך הפרומו עסק בהתנהגותה הבלתי מתקבלת של הגב' רוזנבלום, שכלאה את התחקירנים ואינה רלבנטית לתביעה. כך שרק החלק הראשון מהמשפט של הפרומו "החשיפה על חברת היופי" רלבנטי לתובעות וגם בו אין כל לשון הרע. חלקו השני של המשפט, "שפנינה רוזנבלום לא רוצה שתראו" מתייחס לפנינה רוזנבלום בלבד ולא לתובעות וממילא הינו אמת משגב' רוזנבלום ניסתה בכל דרך למנוע חשיפת הפרשה (לרבות כליאת התחקירנים).


האמירה "החשיפה על חברת היופי" מרמז לגישת הנתבעים הצגת התנהלותה של חברת היופי פנינה רוזנבלום אסתטיקה שעניינה התחמקות והתנערות התובעות מלקוחות העבר של חברת קר. לטענת הנתבעים מדובר בפרשה חמורה בה התנערו התובעות מההתחייבויות ללקוחות העבר שהיו במסגרת טיפולים ללא כמות מוגבלת, תוך שניסו להודיע באופן חד צדדי על שינוי באחד מתנאיו המהותיים של ההסכם, וזאת לאחר שהתמורה כבר שולמה. בכתבת התחקיר הוצגו מספר מקרים של לקוחות כאלו, ומצב דברים בו כאלו שסרבו לשנות להגבלת מספר הטיפולים, נחסמו במתן כל טיפול. כן טוענים הנתבעים כי התובעות אף הטעו את הלקוחות בדבר כך כי הממונה על הגנת השכר כביכול מעורב במהלך חד צדדי זה.


לטענת הנתבעים התובעות היו אחראיות יחדיו לפרשה: ההתקשרות הראשונית של הלקוחות היתה עם חברת קר, חברת קר היא ששלחה ללקוחות את המכתב בדבר השינוי החד צדדי והעברתם לחברת פנינה אסתטיקה והיא הוצגה כמי שאמונה על המשך מתן הטיפולים וחברת קר וגב' רוזנבלום הן הבעלים של החברה החדשה. מכל מקום טוענים הנתבעים כי גם לגישת התובעות מדובר בפרשה שהיתה ידועה ומוכרת לציבור וממילא הרי שאין בפרסומה כל לשון הרע.


המשך המשפט בפרומו "שפנינה רוזנבלום לא רוצה שתראו" לא נאמר דבר על מי מהתובעות, ובכל מקרה גב' רוזנבלום אכן ביקשה למנוע את פרסום הפרשה. לטענת הנתבעים אין בפרומו כל לשון הרע, וכן אין לו כל אמירות מבזות ומשפילות, מאזכר את הפרשה שתוצג בתוכנית במלואה ומכל מקום הרי שמתקיימות לנתבעים הגנות החוק.


לטענת הנתבעים עומדת להם טענת "אמת בפרסום" בקשר עם הקטע הנתבע מהפרומו, קיימת זהות בין המציאות האובייקטיבית לתיאורה בפרסום. "החשיפה על חברת היופי" בכתבה אכן נחשפה ההתנהלות החמורה של התובעות בדבר נסיונן החד צדדי לבטל בדיעבד התחייבויות חוזיות, שחברת קר נטלה אל מול לקוחותיה במסגרתן הבטיחה להן מסגרת טיפולים בלתי מוגבלת, ובהודעה חד צדדית ניסתה לשנות את ההסכם ולהגביל את מספר הטיפולים. הנתבעים עוד הדגישו כי למעשה הכתבה אינה חלק מהתביעה והתובעות אף לא ביקשו להכריע בדבר התנהלותן בפרשה ואף לא תבעו בעניין הפרומו לאחר שהושגה הפשרה בצו המניעה. ומכל מקום לטענתן מהמסמכים עולה חיזוק להשתלשלות שתוארה על ידם בנוגע להתנהלות עם הלקוחות, עדותו של מר מינצר נסתרה וכי מכל מקום התובעות לא הצליחו להסביר את התנהלותן ולגרוע מהממצאים שנחשפו.


כן טוענים הנתבעים כי גם בזמן אמת לא הכחישו התובעות את ממצאי התחקיר והודו באי בהירות ההסכם וכי ממילא גם לגישת התובעות הכתבה עצמה אינה חלק מהתביעה, היינו נקודת המוצא היא שהאמור בה נכון.


כן טוענים הנתבעים כי בזמן אמת ועובר לפרסום חברת קר אף טענה כי היא האחראית לפרשה וכי מכל מקום התובעות נמנעו מלהביא את הגב' רוזנבלום לעדות.


לטענת הנתבעים היתה להם חובה ציבורית – עיתונאית להביא את המידע לידיעת הציבור, וכי קודם לפרסום הוצג

פסק דין
אחד בתביעה קטנה, והיתה חשיבות להביא העניין לידיעת הציבור בפרט נוכח תפקידה של התקשורת להנגיש ידיעות ופרשות לציבור וכן בשל החשיבות של לקוחות לדעת זכויותיהם, וכן מעבר לכך ישנה חשיבות בחשיפת התנהגותה של הגב' רוזנבלום כאשת ציבור [הגם שהתובעות זנחו טענותיהן בעניין בסיכומיהן] ומה גם שמר מינצר בעצמו בעדותו הודה מספר פעמים כי התנהגותה של הגב' רוזנבלום היתה בלתי מכובדת. כן השימוש בכלי של מצלמה נסתרת הינו לגיטימי, נפוץ ומותר.


עוד טוענים הנתבעים כי התוכנית "שומר מסך"
הינה תוכנית שחשפה מאות פרשיות וחלק ניכר מהן פרשיות צרכניות, היא מתמקדת בין היתר "בהגנה על האזרח הקטן" ("ת/1") והפרשות הנזכרות מאתר הויקיפדיה כולן בלי יוצא מהכלל הינן פרשות צרכניות, בדומה לפרשה דנן.


הנתבעים טוענים כי פעלו ביושרה והגינות ומטרתם היחידה היתה הגשמת עבודתם העיתונאית, להביא לידיעת הציבור התנהלותן הפסולה של התובעות, להתריע המצב בפני
לקוחות בסיטואציות דומות ולהסביר לציבור זכויותיו. גם התנהגותה הבלתי ראויה של הגב' רוזנבלום, כאשת ציבור, חייבה את הנתבעים להביא את הדברים בפני
הציבור. כן יש לקחת בחשבון כי הנתבעים האמינו לחלוטין באמיתות האמור בפרומו בעבר וכן כיום והתובעות לא הציגו כל מסמך שיש בו כדי לסתור את מסמכי התחקיר וכן ממצאי התחקיר שפורסמו בפרומו ובכתבה היו מבוססים לעילא והנתבעים נקטו בכל האמצעים הסבירים לאמתו עובר לפרסום. לגישת הנתבעים הם אפוא הוכיחו את הגנת ס' 15(2) לחוק ואין חולק כי על עיתונאי חלה חובה להביא לידיעת הציבור נושאים בעלי חשיבות ציבורית. כך משמתקיימות נסיבות ס' 15 לצד כך שהפרסום לא חרג ממתחם הסביר, מתקיימת החזקה שהפרסום נעשה בתום לב.


עוד טוענים הנתבעים כי ממילא לתובעות לא קמה אף אחת מעילות הנוספות הנטענות, את חלקן זנחו וכלל לא פרטו ולא הוכיחו את הרכיבים הנדרשים ובין כך לא הוכיחו כי נגרם להן כל נזק מהפרסום לרבות את הקשר הסיבתי הנדרש לגיבושן של חלקן מהעוולות הנטענות.


באשר לסוגיית הנזק, טוענים הנתבעים כי התובעות לא הוכיחו כי הפרומו ששודר ב- 20.6.07- 22.6.07 הסב להם נזק וכשלו בהוכחת כך כי מקור הנזק הוא דווקא בפרומו בתקופות אלו ולאו דווקא בתקופות האחרות או בכתבת התחקיר עצמה. כן לא הוכיחו את הראיות שביקשו באמצעותן לתמוך הנזק הנטען, ובין כך הודעות המיילים, כימות הנזק והסכומים הנטענים, וכן הנתונים שהובאו התבררו כבלתי מהימנים ומר מינצר כלל לא ידע להסבירם. וגם הצורך במתן הפיצוי הסטטוטורי לא הוכח, מילא בכל הנוגע לפיצוי סטטוטורי יש לפסוק סכומים נמוכים אם בכלל, התובעות אינן זכאיות לדבר, בוודאי לא במכפלות אותן דורשות התובעות, מספר הפרומואים כלל לא הוכח, ומלמעלה מכך הנתבעים פעלו כדין וממילא אין כל מקום לפיצוי מסוג זה.






דיון

הפרומו שבבסיס התביעה
מושא התביעה של התובעות לכשעצמו שומט את הקרקע תחת כל תביעתן של התובעות. תביעה זו הוגשה רק בגין הפרומו שהוצג בימים 20/6/07 – 22/6/07. ביום 22/6/07 הגיעו הצדדים להסכמה שבעקבותיה ניתנה החלטת בית המשפט, בנוגע לצו מניעה שהגישו בין היתר לאסור פרסומו של פרומו זה. ההסכמה שהושגה היתה כי הפרומו ישודר ולו תתווסף כתובית לפיה אומרת פנינה רוזנבלום: "איני קשורה ללקוחות העבר של קר, אשר מטפלת בהם בעצמה." הפרומו שהמשיך להיות משודר בתוספת הכתובית אינו נמנה כחלק מהתביעה שבפני
. כל שכן כתבת התחקיר עצמה אינה חלק מהתביעה שבפני
.


עניין זה אף עלה מחקירותיהם של עדי התובעות, כך למשל מחקירתה של הגב' מינצר עמ' 7 ש' 24 – 27 ועמ' 8 ש' 1 – 9 לפרוטוקול:
"ש. התביעה כאן היא פרסום קדימונים שפורסמו במהלך הימים רביעי עד שישי, 20.6 עד 22.6.07.
ת. כן. אולי גם אחרי צו המניעה, אני לא בטוחה.
ש. מפנה אותך לסעיף 29 לכתב התביעה בענין הזה.
ת. או.קי. מקובל.
ש. מה ההבדל בין הקדימונים ששודרו בין רביעי עד שישי לבין אלה ששודרו החל מיום שישי?
ת. לא זוכרת קדימונים בכלל.
ש. ההבדל בין שני הקדימונים הוא בעצם הוספת תגובה בכתובית במסגרת הקדימון, הוספת כתובית בשם פנינה רוזנבלום שאומרת שהיא לא קשורה ללקוחות העבר של קר.
ת. או.קי.
ש. איך שילוב של תגובה אישית של פנינה רוזנבלום בקדימון ולא תגובה של מי משתי התובעות עצר את הפגיעה בחברות שלכם?
ת. אני לא בטוחה שזה עצר את הפגיעה לגמרי, אולי הקטין את הנזק. אני לא יודעת לענות לך בוודאות
."
[הדגשות אינן במקור- ח.כ.]

כן מחקירתו של מר מינצר בעניין הפרומואים הנתבעים עלה [בעמ' 13 ש' 23 – 27 לפרוטוקול]:

"ש. התביעה מתמקדת בקדימון כפי ששודר בין יום רביעי לשישי.
ת. התביעה צומצמה לקדימונים האלה, אני לא יודע אם זה יומיים.
ש. מיום רביעי עד שישי.
ת. בסדר.
ש. ההבדל בין הקדימונים ביום שלפני יום שישי והקדימונים שלאחר יום שישי זה תגובה של פנינה רוזנבלום?
ת. אז מה?
ש. איך שילוב של תגובה אישית של גב' רוזנבלום מונעת או מקטינה את הפגיעה בתובעות?
ת. לדעתי לא מנעה ולא הקטינה במאום, בחרנו להתמקד בדברים שלא יקשה עלינו להוכיח את העוולה, הרוע, הזדון והנסיון להתעשר על גבו של אחר.
ש. למה התגובה שביקשתם להוסיף במסגרת צו המניעה היא בשם פנינה רוזנבלום ולא המיזם או 'קר'?
ת. התגובה כפי שהוספה אינה מעלה ואינה מורידה כמעט. אנחנו ביקשנו פי כמה, שתוסף תגובה זהה בזמן לדברי ההבל וההשמצה כלפינו, אבל כדרכו ובצדק של בית המשפט הוא הבהיר שלא ינתן כל צו מניעה ושאם אנחנו מוכנים לקבל את הצעתם 'הנדיבה' של הנתבעים להוסיף את ההערה הזאת, אז זה מה שנוכל לקבל. באותו שלב היה חשוב לנו להשאיר גם את פנינה אישית מרוצה והיא היתה מאוד נסערת מהעובדה ששמה שורבב ל-'חטאי' העבר שלי וראיתי בזה סוג של הקלה." [הדגשות אינן במקור- ח.כ.]

עדי התובעות בעצמם שמטו אפוא את בסיס התביעה שבפני
. גם לגישת עדי התובעות עצמם אין כל הבדל מהותי בין הפרומואים עד ליום 22/6/07 ולאחריו, והם זהים למעט הכתובית, ואלו מצאו לנכון שלא להגיש כל תביעה על הפרומואים לאחר יום ה- 22/6/07. על כל זאת נוספת העובדה כי גם על כתבת התחקיר עצמה, לא מצאו לנכון התובעות להגיש כל תביעה. מצב דברים זה מוכיח מניה וביה כי אין גם כל בסיס לתביעה שבפני
, ולו בשל הלוגיקה הפשוטה לפיה לגישת התובעות עצמן אין כל מקום להגיש תביעה על הפרומואים שלאחר ה- 22/6/07 כל שכן על כתבת התחקיר עצמה, היינו האמור בהן נכון, וצוותא חדא עם זאת כי כלל הפרומואים זהים במהותם (אלו עד ה- 22/6/07 ואלו שלאחריו), משכך ממילא גם הביעו התובעות דעתן באשר לפרומואים נשוא התביעה, ולא היה מקום להגיש התביעה בגינם.


די באמור אפוא על מנת שאדחה את התביעה משהתובעות בעצמן אינן מייחסות לפרומו ללא הכתובית (ואף לכתבת התחקיר עצמה) כל עוולה הנטענת לגבי הפרומו ללא הכתובית.

למעלה מן הצורך אתייחס לנקודות נוספות בעניינו של הפרומו ובין כך לתוכנו. סעיף 1 לחוק לשון איסור לשון הרע, התשכ"ה – 1965 קובע:

"לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול –
(1)
להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;
(2)
לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;
(3)
לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידה או במקצועו;
(4)
לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתוה מינית או מוגבלותו;
בסעיף זה "אדם" – יחיד או תאגיד."

התובעות טענו כי די בכך שהפרסום עלול לפגוע במשרה (ס' 1(3) לחוק) כדי שתתקיים עוולת לשון הרע ולגישתן אין ספק כי צפייה בפרומו הציגה את התובעות באור שלילי שעלול לפגוע בהן ואין בפרסום בו אמת.

צפיתי בפרומו מספר פעמים ולא מצאתי בו את העוולות שמבקשות התובעות לייחס לו, כפי שאפרט עיקר ההתייחסות בפרומו היתה לגב' רוזנבלום- שאינה תובעת בתיק שבפני
(עובדה מתמיהה בפני
עצמה). הדבר היחיד בפרומו שקשור לתובעות, הוא תחילתו באמירה "התחקיר של חברת היופי" והבזק כתובית שמה של
care
. אלא שלא מצאתי באלו כל לשון הרע או דבר מה העשוי לפגוע בתובעות. הדבר מבטא תחקיר צרכני שעתיד להסקר בתוכנית "שומר מסך"
הקרובה, כתבת תחקיר שעליה לא הגישו התובעות כל תביעה, אמיתית, ואין בו כל דבר משמיץ או פוגעני.



אבהיר כי אין מחלוקת כי קיימת מחלוקת צרכנית בסוגיית מספר הטיפולים בין התובעות לבין חלק מלקוחותיהם- זאת גם לגישת התובעות עצמן. מטענות התובעות שבפני
, שנסקרו לעיל, הדבר עלה בברור ומר מינצר אף אמר בתגובתו בכתבת התחקיר עצמה כי הם ערים לאי הבהירות בעניין (והדבר עלה אף ממכתב התובעות למערכת "שומר מסך"
, נספח "6" לתצהירי הנתבעים). אין בפרסום הפרומו משום לשון הרע, הואיל ואין מחלוקת כי היה שינוי במתכונת הטיפולים שהוצעו למטופלים לאחר כניסתה של הגב' רוזנבלום, וכי אכן עלתה מחלוקת בין התובעות ללקוחותיה באשר לסוגיה צרכנית זו ועובדות הפרומו (לרבות הכתבה) בוססו על עובדות אמת. הפרומו בה לשקף כתבה צרכנית שעתידה לשודר בנוגע למחלוקת זו, שיקף נאמנה את מהות כתבת התחקיר, והדברים שנאמרו בו אמת.


פנינה רוזנבלום היתה שותפה של התובעות במיזם משותף, הפרומו בחלקו העיקרי עסק בתגובתה החריגה של ח"כית לשעבר, שגם מר מינצר הסכים בדבר חריגותה של תגובה זו (בין כך בעמ' 13 ש' 11 -12 לפרוטוקול) של אשת עסקים וציבור ידועה, והיא זו המוצגת העיקרית בפרומו, והיא לכאורה הנפגעת העיקרית ממנו. אלא שגב' רוזנבלום עצמה כלל לא תבעה ואינה צד לתביעה שבפני
, דבר שאף הוא מאיין את התביעה מכל וכל.


התובעות לא הציגו כל הסבר מתחייב בנסיבות להעדרה של זו מהתביעה. מעדותו של מר גור מינצר הלה אישרר כי פנינה רוזנבלום עצמה לא הגישה תביעה (עמ' 11 ש' 13 – 14 לפרוטוקול) ולא ידע להשיב מדוע לא הגישה תביעה (ראה עמ' 11 ש' 13 – 32 – עמ' 12 ש' 1 – 5 לפרוטוקול), כל זאת כאשר למה שארע במשרד של פנינה, ושכנגדו מלינות התובעות, הלה ידע רק מעדויות שמיעה [עמ' 13 ש' 3 – 6 לפרוטוקול]. לשם המחשת הבעייתיות אביא חלק מחקירתו בנדון, עמ' 11 לפרוטוקול ש' 13 – 22:

"ש. פנינה רוזנבלום לא הגישה תביעה בפני
עצמה.
ת. נכון.
ש. מה היתה עמדתה?
ת. אנחנו הגשנו את התביעה בפני
נו, לא הגשנו תביעה בשם פנינה רוזנבלום, היא נפגעה מהאירוע עצמו, שרבוב שמה לפעילותנו שבעבר למרות שהיא עשתה מאמצים להמנע מזה והיא רצתה להפטר מכל הנושא.
ש. למה היא לא הגישה תביעה?
ת. לא יודע."
[
למותר לציין, שמעדותו של הנתבע 1, מר אמנון לוי, עולה כי לאחר הפרסום הוא שוחח עם הגברת רוזנבלום אישית, כאשר ראיין אותה בעניין אחר, וזו אמרה לו מפורשות שאין לה כל עניין בתביעה והיא לא שומרת טינה לתוכנית או לו בגין הפרסום.
טענה זו לא הופרכה ע"י התובעות ואלה אף לא ניסו לסתור אותה (יכלו לעשות זאת אילו רצו בכך ע"י הגשת בקשה לצירוף תצהיר של הגב' רוזנבלום להכחשת טענה זו)].

לאור כל האמור לעיל אני דוחה את התביעה, התובעות לא הוכיחו את העוולות הנטענות על ידיהן לא מכוח חוק לשון הרע ולא מכוח חוק עוולות מסחריות וגם עוולת הרשלנות הנטענת ממילא לא הוכחה בפני
(אעיר כי רכיב חיוני להוכחתה הוא "נזק" שכפי שאפרט לכשעצמו לא הוכח).


תכני התוכנית
בבסיס טענותיהן טוענות התובעות כי מהותה של התוכנית מוכיחה חלק מהעוולות כלפיהן, בהיותה תוכנית לחשיפת שחיתויות ומעשי נוכלות. אלא שמהעדויות והראיות שבפני
, ובין כך "ת/1", הפניית התובעות ל"ויקיפדיה", עדויות הצדדים, וכתבת התחקיר עצמה עולה התוכנית העוסקת גם בנושאים צרכניים.


מדף התוכנית "ת/1" עולה כי אחת ממטרותיה הוא "הגנה על האזרח הקטן". גם בחקירתו של מר לוי הלה הבהיר:
"ש. מפנה ל-ת/1 שזה הפרסום באינטרנט של ערוץ 10
, מתי נכתב הפרסום הזה?
ת. אני לא יודע, אבל באופן ברור כתוב שאחת ממטרותיה של התכנית זה הגנה על האזרח הקטן.
כפי שציינתי בתצהירי התכנית עוסקת במגוון רחב של סוגיות צרכניות, העיקר מוקדש לעניינים צרכניים."
[עמ' 24 לפרוטוקול ש' 30 – 31].

מקרים הנסקרים בדף ה"ויקיפדיה" אליו מפנות התובעות הינם עניינים צרכניים ובין כך כפי שמצויין שם "פרשת החולדות בארומה, המזון הקפוא שהופשר והוקפא שוב באסם...". כן כתבת התחקיר עצמה, ששודרה בסופו של דבר, הינה תחקיר צרכני, והדבר אף נאמר ע"י מר לוי עם תחילת השידור.


לאור כך אני קובע כי גם מחמת כך הרי שיש לדחות את התביעה וטענותיהן בהקשר זה נדחות.

הנזק
לסוגיית מושא התביעה יש גם השלכה לעניין הנזק הנטען (אשר לכשעצמו לא הוכח). התובעות לא הוכיחו כי הפרומואים שלאחר ה- 22/6/07 (שהינם לגרסתם זהים לפרומואים שבבסיס התביעה שבפני
) הסבו להם נזק כל שכן כתבת התחקיר עצמה, וממילא אפוא גם הפרומואים עד ליום ה- 22/6/07 לא הסבו להם נזק.

למעלה מכך גם לו נגרם לתובעות נזק כלשהו, אשר אף הוא לכשעצמו לא הוכח, הרי שהתובעות לא הצליחו להוכיח במידת הנדרש כי זה נגרם דווקא מהפרומואים נשוא התביעה, וכשלו בהוכחת הקשר הסיבתי הנדרש. מר גור מינצר בעצמו העיד על חוסר היכולת לכמת את הנזק הנטען, בפרט שתבע רק על הפרומואים המוקדמים ולא על המאוחרים וכן לא על התוכנית עצמה וכדבריו בעמ' 17 ש' 20 – 31 – עמ' 18 ש' 1 – 20 לפרוטוקול:

"ש.אתם

טוענים

שנגרמו

לכם

נזקים

ב2.5 מיליון

₪, כלומר

לגישתכם

אותם

קדימונים

ששודרו

בין

יום

רביעי

לשישי

הביאו

לנזק

הזה?

ת.

החיים

והמוות

ביד

הלשון, והחרבת

עסק

של

אדם

ניתן

בקלות

מאוד

לעשות, ובוודאי

בשידור

רצוף

ואובססיבי

של

תשדירים

כאלה

המעידים

על

מישהו

שיש

לו

מה

להסתיר,

שטופלים

את

שמו

לתכנית

שעיקרה

על

שרלטנים

וגנבים.

עד

היום

אני

רואה

אנשים

שלא

ראו

את

התשדיר

אבל

יודעים

שהיה

לי

משהו

עם

אמנון

לוי

שזה

כתם

בעברי,

ואת

הפגיעה

בשם

הטוב

ובשם

העסקי

הטוב

קשה

מאוד

לכמת.

במקרה

הזה

זה

גרם

להחרבת

עסק

שהיה

ממנו

ציפיות

גדולות.

ש.

גם

כתבת

התחקיר

לא

החמיאה

לכם

לגישתך.

ת.

כפי

שכתב

גדעון

לוי

היא

גם

לא

החמיאה

לאמנון

לוי.
ש.

האם

היא

החמיאה

ל-'קר' שירותי

רפואה

ולפנינה

רוזנבלום?
ת.גם

היא

היתה

רצופה

אי

אמיתות,

וגם

היא

לא

החמיאה

לנו.
ש.

לגישתך

הקדימון

ששודר

מיום

שישי

ואילך,

גם

הוא

לא

החמיא

לכם?

ת.

הקדימון

היה

פראות

בוטה,

שקר

גס

בוטה

שמיועד

היה

לקדם

את

מכירות

התשדיר

העיקרי,

ולגביו

אוכיח

שהוא

נעשה

בזדון

תוך

כוונה

להתעשר

על

חשבון

שמי

הטוב

ועסקיי.
ש.

כלומר

גם

הקדימון

בגרסה

המתוקנת

שלו

לא

החמיא.

ת.

לכן

אני

מתמקד

בו

ולא

בעוולות

האחרות.

ש.

אז

איך

אתה

יודע

לייחס

את

הנזק

שלגישתך

נגרם

לתובעות,

לפרומו

שמיום

רביעי

לשישי?

ת.

אין

אפשרות

לייחס

את

הנזק

לצורה

בודדת

או

מסוימת,

ברור

שהקדימונים

הראשונים

והקצרים

מוסרים

מסר

שלם,

אמנם

לא

עסקתי

בסטטיסטיקה

ב 25

שנה

האחרונות,

אבל

אם

תעשי

איזה

שהם

חישובים,

מספר

האנשים

שראו

את

כל

הקדימון

אפילו

כמה

פעמים,

הוא

רב

פי

כמה

מאלה

שראו

את

כל

התשדיר

וראו

את

תגובתי.

לראשונים

יש

אפקט

רב

יותר.
ש.

זה

סותר

את

העדות

שלך

שנשמעה

פה

שככל

שמתקרבים

ליום

השידור

אז

יש

יותר

פרומונים.

ת. אני

לא

חושב

שזה

תרם

למשהו,

התביעה

ממוקדת

בנזק

הקל

להוכחה

והברור

ש.

את

התביעה

הגשתם

לפני

הכתבה.

ת.

כדי

להבהיר

שהיא

מרוכזת

בפרומונים.
ש.

איך

יכולתם

ב
24/6
לכמת

מה

יהיה

גובה

הנזק?

ת.

הנזק

כבר

אז

התחוור

כדמוני

וכמי

שמאיים

על

העסק,

הכרתי

אנשים

שמפעל

חייהם

הלך

בהבל

פה

של

עיתונאים.

ש.

וידעת

לכמת

אותו

על

השקל
.
ת.

ידעתי

לכמת

אותו

בגדול,

נזק

מהותי

כבד
.
" [הדגשות אינן במקור- ח.כ.].

מר מינצר בעצמו העיד כי אינו יכול לכמת את הנזק גם חקירתו לגבי אופן החישוב ורכיביו העלתה בעייתיות קשה בהערכות והוא בעצמו תמה על הערכות וההשוואות שבוצעו והעיד על חוסר יכולת ביצוע ההערכה. גם איש מקצוע, כמו חשב או רו"ח לא הובא לעדות ע"י התובעות.

ראה למשל עמ' 30 ש' 21 – 32 – עמ' 31 ש' לפרוטוקול:

ש.

אתה

מצהיר

שהקדימון

ששודר

מרביעי

עד

שישי

לא

פחות

מ
30
פעמים.

ת. כן.

נדמה

לי

שהושבנו

בחורה

לספור,

אבל

היא

השתעממה

אחרי

כמה

זמן.

ש.

מפנה

לסעיפים 23 ו 24 לתצהירך.

בסעיף 23

אתה

מדבר

על

ירידה

במכירות

הטובות,

בסעיף

אתה

מדבר

על

ירידה

ישירה

במכירות. יש

הבדל

בין

שני

המונחים?
ת.
.
זה

נשמע

כמו

מילים

נרדפות. כן.
ש.

בסעיף 23

אתה

מתייחס

לממוצע

שנתי

של

מכירות

חודשיות. מה הכוונה?

ת. אני

מניח

שמה

שכתוב

נאמן

למה

שעשינו.

אני

מתקשה

להשיב

מעבר

למה

שכתוב

לגבי

השאלה

על

איזה

ממוצע

חודשי

מדובר

בכל

מה

שקשור

לסעיף 23

לתצהירי.

ש.

אנחנו

יודעים

מתוך

כתבה

שבתחילת 2008 הועברו ל-'קר' 1500

לקוחות

של

בית

חולים

אלישע.

ת. כן. הועברו

אלינו

לקוחות

בית

חולים

אלישע, מאות רבות,

מאות

רבות, אני לא יכול לציין מספר.

ש. כלומר

נתוני 2008 ו 2009

כוללים

גם

בעצם

את

לקוחות

בית

החולים

אלישע.
ת. כן.

ש.

מי

ערך

את

כל

החישובים?

ת. אני עם החשב שלי.

אני

מתפלא

שהצהרנו

בסעיף 23

על

המכירות

ב 2006 ביחס ל 2009, היה


צריך

להצהיר

על 2006 ביחס ל 2003, אני קצת תמה, צריך לבדוק את זה, ההשוואה לדעתי צריכה להתבצע אחורנית.
ש.

למה

לא

עשיתם

השוואה

בין

ההכנסות

ביולי 2006

ליולי 2007, אוג' 2007 לאוג' 2006?
ת.

עשינו

השוואה

כזאת.

היתה

ירידה

ברורה

במכירות

מיד

אחרי

התכנית,

שיש

לייחס

אותה

בוודאות

לתכנית
.

אח"כ

נעשו

פעולות

שיקום

רבות, בפרסום, בהורדת

מחירים,

בפתיחת

סניפים,

כך

שקשה

ללמוד

מהעתיד

המרוחק

על

האירוע

עצמו.

ש.

בסעיף 24

לתצהירך

אתה

מתייחס

לירידה

בהכנסות

של

חודשים

יולי,

אוג'


ספט'

לעומת

יוני

באותה

שנה


אני

אומרת

לך

שאם

אני

מצרפת

את

הירידה

לה

אתה

טוען

של

יולי

אוג' בספט', אנחנו מגיעים

לפחות

מ 500,000 ₪.
ת.

הנזק

העיקרי

נובע

מכך

שירידה

זו

במכירות,

כל

האירוע

גרם

בסופו

של

דבר

להחרבת

העסק, אבל

אם

אתה

זוכר

שהזכרון

השיורי

של

אמנון

לוי

מתמשך

כמה

שנים,

אז

הנזק

הוא

הרבה

יותר

גדול.

לשאלת

בית

המשפט

מדוע

אני

משיב

על

הנתונים

הכספיים

ולא

החשב, אני

משיב

שהוא

לא

יכול

היה

להשיב

תשובות

מלאות

יותר

ממה

שאני

משיב.

עסק

שנחרב

כליל

אי

אפשר

לכמת

את

הנזק

שלו.

את

כימותו

של

הנזק

קשה

לדעת.
" [הדגשות אינן במקור- ח.כ.].

נוסף על זאת התובעות לא צרפו כל תצהיר של לקוחות ו/או מי מהאנשים איתם הלקוחות שוחחו בנוגע לפגיעה הנטענת מהפרומו ובעייתיות זו עלתה אף בחקירת עדי התובעות [עמ' 9 ש' 30 – 32 – עמ' 9 ש' 1 – 15 לפרוטוקול].


כך שגם טענת התובעות כאילו הפרומו לא רק היה עשוי לפגוע אלא פגע בפועל תוך הסתמכות על תכתובות המייל של נציגי מחלקת הטלמרקטינג עם לקוחות התובעות ולקוחות ויזן בע"מ נשמטת. [בהקשר זה עוד יצויין כי חברת ויזן כלל אינה תובעת בתיק שבפני
והגב' מינצר אף אישררה זאת בחקירתה- (עמ' 10 ש' 1 – 2 לפרוטוקול)].

כן התובעות לא הצליחו להסביר כיצד ידעו לאמוד את נזקם העתידי עוד לפני שידור הכתבה, וכיצד כבר העריכו את נזקיהם כבר ביום 24/6/07 בו הוגשה התביעה וכיצד ידעו לאבחנו מ"נזק" הפרומו המוסכם שפורסם ומהכתבה.


ודומה כי הדברים ברורים. התובעות לא הצליחו להוכיח את הנזק הנטען על ידיהן, לרבות לא את רכיביו, ולשיטתן לא ניתן כלל לכמת את הנזק. לאור האמור לעיל התובעות אף לא הוכיחו את הנזק הנטען במידת הנדרש.

הסכם הפשרה
ביום 22/6/07 הגיעו הצדדים להסכם פשרה בנוגע לפרסומי הפרומואים, פשרה זו עוגנה בהחלטתו של בית המשפט. על פי כך התובעות הסכימו כי הפרומו יכלול את הכיתוב "פנינה רוזנבלום: איני קשורה ללקוחות העבר של קר שמטפלת בהם בעצמה". הסכמה זו הביאה לסיומה של בקשת צו המניעה, ועל בסיס הסכמה זו המשיכו לשדר את הפרומו. אלא שמטעמים לא ברורים כיומיים אח"כ הגישו התובעות את התביעה שבפני
ביחס לפרומו שלפני התוספת הנ"ל.


לו מדובר היה בשוני מהותי בין הפרומואים הדבר היה מניח את הדעת, אלא שכפי שעלה מעדויות עדי התביעה, אף התביעה עצמה אינה רואה כל שוני בין הפרומואים ועל כך עוד אוסיף ואדגיש כי כתבת התחקיר עצמה אינה נכללת בתביעה שבפני
. מצאתי לנכון לחזור על השתלשלות הליכים זו לא רק כדי להדגיש את העדר הבסיס לתביעה שבפני
, אלא גם על מנת להביע את מורת רוחי מהתנהלות שכזו, מחד השגת הסכמות במסגרתן המשיכו לשדר את הפרומו, הסכמות שמאיינות את התביעה, ומאידך עמידה על הגשת תביעה חסרת בסיס, בידיעה שהינה חסרת בסיס, ללא כל תכלית ברורה.


סוף דבר
לאור כל האמור לעיל אני דוחה את התביעה ומחייב את התובעות לשלם לנתבעים הוצאות הכוללות שכ"ט עו"ד ומע"מ בסך של 60,000 ₪ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.





ניתן היום,
א' תמוז תשע"א, 03 יולי 2011, בהעדר הצדדים.














א בית משפט מחוזי 1995/07 קר שרותי רפואה, פנינה רוזנבלום אסתטיקה ולייזר בע"מ נ' אמנון לוי "שומר מסך", ערוץ 10 (פורסם ב-ֽ 03/07/2011)