פסקי דין על צבי אריה פרידמן | פסקי דין על אביבה ליסטמן

17328-10/10 תק     04/07/2011




תק 17328-10/10 צבי אריה פרידמן נ' אביבה ליסטמן








בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב - יפו



ת"ק 17328-10-10 פרידמן נ' ליסטמן




בפני

כב' השופט
יובל גזית


תובע

צבי אריה פרידמן


נגד


נתבעת

אביבה ליסטמן




פסק דין



1.
הנתבעת הינה אשה קשישה המוגדרת על ידי משרד האוצר – הלשכה לשיקום נכים כ"ניצולת שואה".

2.
התובע עוסק בטיפול בתביעות של ניצולי שואה כלפי משרד האוצר, עבור הניצולים.

3.
התובע פרסם את פעילותו בעלון שהגיע לידי הנתבעת ובעלה (שאף ייצג אותה בדיון).


הנתבעת ובעלה פנו לתובע והתעניינו בשירותיו ולבסוף החליטו לשכור את שירותיו.

4.
הבעל חתם על ההסכם מול התובע.

בנוסף נחתם הסכם נוסף בגין טיפול בתביעת הבעל, אך תביעה זו לא צלחה ולכן לא דרש התובע שכר בגינה.

5.
בהתאם להוראות ההסכם במידה והתביעה בשל "הרעת המצב" תצלח, וזכאותה של הנתבעת תגדל, יהיה זכאי התובע לשכר בשיעור של 8% + מע"מ מהסכום הצפוי להתקבל במשך 60 חודשים.

6.
בסעיף 4 להסכם נקבע כי תמורה תשולם בתשלום אחד עם היווצרות הזכאות תוך 10 ימים מקבלת הקצבה המוגדלת.

7.
התביעה שהוגשה למשרד האוצר התקבלה ושיעור הנכות הוכפל, ושהמשמעות הכספית היתה הגבלת הקצבה בסך של 3471.64 ₪.

8.
התובע פנה לנתבע ובעלה לקבלת שכרו אך נדחה מנימוקים שונים.

9.
לאחר שהתקיים הדיון והוריתי על הגשת סיכומים בכתב, ביקש בעלה של הנתבעת להעיד את מר שוורץ.


לפיכך והגם והתובע כבר הגיש את סיכומיו, נעתרתי לבקשה.


כעבור זמן הודיע בעלה של הנתבעת כי הוא מוותר על עדותו של מר שוורץ, ולכן ניתן

פסק דין
זה.

10.
למעשה אין מחלוקת עובדתית משמעותית באשר לעבודה שביצע התובע.

11.
טענתה המרכזית של הנתבעת כי היא ובעלה הבינו כי יידרשו לשלם 8% מכל תשלום חודשי ולא את כל שכר הטרחה במזומן.

12.
עוד נטען כי השכר מופרז ומוגזם באופן יחסי למה שעשה הנתבע על מנת לקבלו.

13.
בנוסף, נטען כי התובע ניצל את מצוקתם של בני הזוג.

14.
שני הצדדים הפנו
לפסקי דין שניתנו כביכול בעניינים דומים.

15.
התובע תולה את יהבו בפסק הדין שניתן בת"א בר מדיקס בע"מ נ' צדוק מנחה קמאל (שלום תל אביב), וכן בבש"א 412/02 לשכת עורכי הדין בישראל נ' פיצו נמרץ בע"מ (ירושלים), דינים מחוזי לג (4) 35.

16.
הנתבעת סבורה כי התובע הסיג את גבול מקצוע עריכת הדין ופעל בניגוד לסעיף 20 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א – 1961 ולפיכך אינו זכאי לשכר טרחתו בהתאם לסעיף 98 לחוק לשכת עורכי הדין.

17.
לא מצאתי להבחין בין המוסד לביטוח לאומי למשרד האוצר לעניין הפרשנות של סעיף 20 לחוק לשכת עורכי הדין.

אני מאמץ את קביעות בית המשפט בפסקי הדין הנזכרים לעיל.

18.
ויודגש, התובע לא הופיע בשם הנתבעת בוועדה כלשהי או בפני
משרד האוצר אלא מילא בעבורה טפסים, עודד אותה לצאת לבדיקה לפני הוועדה (היות ובאותו מועד מיאנה הנתבעת להתייצב) וליווה אותה לביקור אצל רופא המשפחה.

19.
אשר לפסק הדין בעניין ראורברגר יואל נ' נבון מאיר – תא /ת"א) 120178/01, הרי שהמקרה דשם שונה מהמקרה דכאן ואפרט.
א.
שם התובע לא חתם על ההסכם ולא כמו במקרה שלפניי.
ב.
הנתבע סבר כי מדובר בפרסום רשמי של מדינת ישראל ולא כך הם פני הדברים בענייננו.
ג.
התברר לנתבע כי התובע מפעיל עסק פרטי ולא עמותה כפי שהוצג לו.
ד.
זאת ועוד, שם נדרש הנתבע לחתום על יפוי כח המייפה את כוחו של התובע לבצע פעולות שיוחדו אך ורק לעורך הדין, שלא כבמקרה שלפנינו.

20.
בנוסף בעניין ראורברגר היתה הטעיה לעניין המועד האחרון להגשת תביעה ובמודעות שפרסם נטען כי הייעוץ ניתן בחינם.

21.
לפיכך לא מצאתי הקבלה בין התביעה של ראורברגר לתביעתו של התובע.

22.
מן המפורסמות היא כי תביעה מן הסוג נשוא התביעה לכל מוסד ממוסדות המדינה אינה מסתכמת בעמידה בתור והשבה לשאלות של פקיד.

אדם שאינו בקיא בנהלים ובדרישות ייאלץ להגיש מסמכים רבים לעיתים מספר פעמים ולכתת את רגליו עד שיושג מבוקשו.

אזרחים רבים מעוניינים למנוע את הטרחה, הטרדה, הבלבול והלחץ ומעדיפים שאחר ידריך או ינחה אותם, ימלא עבורם טפסים וכיוצא באלה.

23.
התובע מציע את שירותיו לאזרחים כאלה.

ייתכן שעבור המבוגרים
ההצעה נראית מושכת אף יותר.

24.
מתוך שהתובע לא פעל בניגוד להוראות החוק והיה זכאי לפעול כפי שפעל ומתוך שהגעתי לכלל מסקנה כי התובע ביצע את מלאכתו מגיע לו שכר.

25.
ודוק; במקרה בו עורך הדין ייצג את הנתבעת ובעלה שילם לו סכום גבוה במידה ניכרת, תשע רנטות מגרמניה.

26.
נותר אפוא לבחון האם שכרו של התובע אמור היה להשתלם לו בסכום אחד באופן מיידי או בתשלומים חודשיים.

27.
לשון ההסכם ברורה ומובנת.

בכל הכבוד לגילם ומצבם הרפואי של בני הזוג, לא מצאתי כי נפלו קורבן להטעיה או לניצול
וחזקה עליהם שהבינו את תוכן ההסכם.
*
28.
בעדותו של מר ליסטמן "יצא המרצע מן השק" כשאמר:

"ידעתי מה שהוא אמר לי שאני צריך לשלם לו אם מקבלים, 8% משך 5 שנים. הוא לא אמר לי שאצטרך לשלם את זה תיכף, אני עכשיו בן 87.5 שנים, לפני שנה זה קרה. חשבתי: האם אהיה פה בעוד 5 שנים? אם כן – אז אתן לו".

רוצה לומר, מר ליסטמן חשב כי אם לא יהיה בין החיים יוכל להתנער מן התשלום.

29.
התשלום היה אמור להשתלם בחודש 8/10 וטרם שולם.

30.
אני מקבל את גרסת התובע המבוססת על ההסכם לפיה התשלום אמור היה להיות מיידי.

חלפו אחד עשר חודשים ולא שולם על ידי הנתבעת דבר, גם לא על פי שיטתה.

31.
לפנים משורת הדין ומתוך התחשבות בבני הזוג, גילם ועברם, אני קובע כי הסך של 19,329 ש"ח ישולם בשני תשלומים חודשיים שווים ורצופים, האחד בתוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין והשני בתוך 30 ימים נוספים.

32.
בנוסף, תשלם הנתבעת לתובע את הסכום ששילם עבור האגרה בגין הגשת התביעה.

33.
כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים מיום שהצדדים יקבלו את פסק הדין.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום,
ב' תמוז תשע"א, 04 יולי 2011, בהעדר הצדדים.














תק בית משפט לתביעות קטנות 17328-10/10 צבי אריה פרידמן נ' אביבה ליסטמן (פורסם ב-ֽ 04/07/2011)