פסקי דין על הרצל רחום | פסקי דין על סיגל עפרוני | פסקי דין על בני הראל |

13193-11/10 תק     07/07/2011




תק 13193-11/10 הרצל רחום נ' סיגל עפרוני, בני הראל








st1\:*{behavior: }
בית משפט לתביעות קטנות בקריות



ת"ק 13193-11-10 רחום נ' עפרוני ואח'






בפני

כב' השופטת
לובנה שלאעטה חלאילה


תובע

הרצל רחום


נגד


נתבעים

1.סיגל עפרוני
2.בני הראל



פסק דין


1. עסקינן בתביעה כספית ע"ס של 10,000 ₪ שעניינה שכ"ט אשר שולם, עפ"י הנטען, לנתבעים - עורכי דין במקצועם- ביתר ואי העברת סכומים שנפסקו לטובתו של התובע לידיו.

2. בתביעתו מתייחס התובע לטיפולם של הנתבעים ו/או מי מהם בשלושה עניינים שונים. להלן תמצית טענותיו של התובע (כפי שהובאו בכתב התביעה) ביחס לכל אחד מהעניינים:

העניין הראשון


א. במהלך שנת 2002 פנה התובע לנתבעת מס' 1 (להלן "הנתבעת") לצורך הגשת תביעה נגד מס הכנסה בגין אי כיבוד הסכם. לשם כך, שולם לה שכ"ט בסך של 2,000 $.

ב. הנתבעת לא פעלה בהתאם למוסכם ולא הגישה "תביעה או השגה או ערר" וכל אשר עשתה היה משלוח מכתב קצר למס הכנסה ביום 8.4.02 ומשלוח מכתב תזכורת, ביום 15.5.02.

התובע טען בתביעה כי הוא איתר קבלות חלקיות, ע"ס של 7,400 ₪, בגין התשלום שבוצע והוא מבקש השבת סכום זה לידיו בתוספת הפרשי הצמדה וריבית.

התובע טען כי הוא פנה לנתבעת במכתב דרישה בשנת 2006, אולם זה לא זכה למענה.

העניין השני

ג. במהלך שנת 2002 פנה התובע אל הנתבעת וביקש כי תגיש תביעה נגד אחד בשם קבסה, בגין תלונת שווא. הנתבעת טיפלה בתיק יחד עם הנתבע מס' 2 (להלן "הנתבע").
עבור הגשת התביעה והטיפול בעניין שולם ע"י התובע סך של 1,774 ₪ שכ"ט ואגרת.
התביעה הוגשה ונוהלה ע"י הנתבעים ובסופו של יום ביהמ"ש קיבל את התביעה וחייב את הנתבע (קבסה) בתשלום סך 2,000 ₪.

ד. קבסה שילם את סכום פסה"ד ישירות לידיהם של הנתבעים דנא ותביעה זו הינה להעברת הסכום ששולם לתובע.

העניין השלישי

ה. הנתבעים ו/או מי מהם ייצג את התובע בתביעה אזרחית שהתנהלה בבימ"ש השלום בקריות (ת.א. 3060/03) ובפסה"ד שניתן בסוף ההליך הורה ביהמ"ש על השבת האגרה, בסך של 600 ₪, לידיו של התובע באמצעות בא כוחו. סכום זה לא הושב לידיו של התובע עד היום.

3. הנתבעים הגישו כתב הגנה ובד בבד בקשה לדחיית או למחיקת התביעה על הסף בשל התיישנות, חוסר עילה וחוסר יריבות.

ואלה עיקר הטענות שהועלו ע"י הנתבעים –

א. הטיפול נגד מס הכנסה - התיק הפיזי לא אותר במשרדה של הנתבעת בשל חלוף הזמן מאז טיפלה בעניין, אולם, ולמיטב זכרונה של הנתבעת, לא סוכם על הגשת תביעה נגד מס הכנסה, אם כי על בירור טענותיו של התובע כלפי מס הכנסה ע"י משלוח מכתבים ובמידת הצורך פגישות עם נציגי מס הכנסה.

ב. הנתבעת טענה כי היא טיפלה בעניינו של התובע מול מס הכנסה בהתאם למוסכם ביניהם ובהתאם להנחיותיו של התובע, ואם לזה היו טענות כלשהן בנוגע לאופי הטיפול, ודאי שהיה פונה אליה, בזמן אמת, ולא היה משתהה בהגשת תביעתו זמן כה רב.

ג. לגבי המקרה השני – הנתבעים טענו כי בגין הטיפול בתביעה זו סוכם על תשלום שכ"ט בסך של 1,500 ₪, בתוספת מע"מ כחוק, וכן סך של 300 ₪ בגין כל דיון המתקיים בביהמ"ש.

ד. בפסה"ד שניתן ע"י ביהמ"ש חויב הנתבע דשם (קבסה) לפצות את התובע בפיצוי בסך של 150 ₪, החזר אגרה בסך של 544 וכן שכ"ט עו"ד בסך של 650 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. סכומים אלו (סה"כ, 1,441 ₪) אכן שולמו לידיהם של הנתבעים.

מהסכום ששולם נוכה סך של 300 ₪, שכ"ט בגין הישיבה שהתקיימה בביהמ"ש, בהתאם להסכם שכה"ט עם התובע. לגבי יתרת הסכום, בסך של 1,096 ₪, סכום בין הצדדים כי זה ישמש כמקדמה ע"ח שכה"ט בגין המקרה השלישי בו טיפלו הנתבעים.

ה.
בנוגע לעניין השלישי - בהתאם להסכם שכ"ט בין הצדדים, סוכם כי התובע ישלם שכה"ט כפי שזה ייפסק ע"י ביהמ"ש, ובכל מקרה סכום אשר לא יפחת מסך של 1,500 ₪.
בפסה"ד שניתן בתביעה, ביום 8.12.05, נפסק לתובע שכ"ט בסך של 4,000 ₪, בתוספת מע"מ כחוק. שכ"ט זה מעולם לא שולם לנתבעים ע"י התובע, ולמעשה שכה"ט היחיד שנתקבל בגין הטיפול היה סך של 1,096 ₪ ששולם כמקדמה כאמור, ומכאן נותר התובע חייב שכ"ט בסך של 2,940 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.

זאת ועוד, לאחר מתן פסה"ד הוגשה בקשה לביטולו ובגין הטיפול בבקשה לביטול סוכם על תשלום סך של 3,000 ₪, שכ"ט – סכום שלא שולם עד היום.


ו.
הנתבעים טענו כי הם לא גבו כל סכום מהחוב הפסוק.

ז.
הנתבעים לא זוכרים אם האגרה הושבה לידיהם ולא הצליחו למצוא אסמכתאות בעניין.

4.
בדיון שמעתי את הצדדים ועיינתי במסמכים שהוגשו, ובכלל זה בפסה"ד שניתן ע"י ביהמ"ש בת.א. 3060/03 (שלום קריות) ובעמוד השני של פסה"ד שניתן נגד קבסה, בת.א. .6191/02 (זה העמוד שאותר ע"י הנתבעים).

5.
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ובחנתיהם ולאחר שהתרשמתי מעדותם באופן בלתי אמצעי, נחה דעתי לדחות את התביעה.

ראשית אציין כי מהעובדות שהובאו בפני
דומה, לכאורה, כי התביעה באשר למקרה הראשון, התיישנה שכן גם אם נכונה גרסתו של התובע כי היה על הנתבעת להגיש תביעה נגד מס הכנסה, הרי שבהעדר טענה אחרת, היה עליה לפעול להגשת התביעה זמן סביר ממועד הפנייה אליה (ראה לעניין זה סע' 41 לחוק החוזים (חלק כללי)). מתאריך הקבלות שצורפו, והמכתב שנשלח למס הכנסה, ניתן ללמוד כי הפנייה אל הנתבעת היתה, לכל המאוחר, בחודש 4.02.

הגם שהתובע לא מסר פרטים אודות ההסכם שהופר ע"י מס הכנסה, כטענתו ומה התביעה שהיה על הנתבעת להגיש (והתרשמתי כי לנתבעת לא ממש זכורים פרטי התיק), הרי שניתן להניח כי מדובר בתביעה שהקרקע להגשתה היתה פוריה עם מסירת הטיפול לנתבעת ומכאן שגם אם נומר כי זו היתה צריכה לפעול להגשת התביעה תוך שנה (ואף תוך שנה וחצי)
ממועד קבלת הייצוג, לאמור עד חודש 4.03, הרי שמאז ועד למועד הגשת התביעה חלפו יותר מ – 7 שנים.

יצוין כי התובע העיד כי הוא ידע כי הנתבעת לא פעלה להגשת תביעה נגד מס הכנסה, גם במהלך הטיפול בתיק של איפרגן (ת.א. 3060/03), ומכאן שברור שהוא ידע, לכל המאוחר, על הפרת החוזה, ע"י הנתבעת (בהנחה כי היתה כזו), במהלך שנת 2003 ומשום מה הוא בחר להגשת תביעה זו בחודש 11.10.

6.
מכל מקום, וגם אם התביעה לא התיישנה בחלקה, הרי שהיא מוגשת על גבול ההתיישנות ובשיהוי ניכר, באופן
שהקשה על הנתבעים לנהל את הגנתם, בעיקר בנוגע למקרה הראשון, שכן הנתבעת העידה, ועדותה נמצאת אמינה עלי, כי היא לא הצליחה לאתר במשרדה את התיק הפיזי הנוגע למס הכנסה וגם לא את הסכם שכה"ט, אשר ייתכן והיה בו כדי להשליך אור על המחלוקת בין הצדדים.

7.
אף בהתעלם משאלת ההתיישנות ומהשיהוי הניכר בהגשת התביעה, מצאתי לדחות את התביעה לגופה, כפי שיובהר להלן :

העניין הראשון
- כעולה מהמסמכים שצורפו לתביעה, עליהם לא חלקה הנתבעת, התובע שילם שכ"ט בסך של 7,400 ₪, בגין הטיפול בעניין מול מס הכנסה, ובעוד שהתובע טוען כי הנתבעת אמורה היתה להגיש תביעה נגדם, טוענת הנתבעת לא היה הדבר כך ומה שסוכם הוא טיפול בעניין מולם.

הנתבעת טוענת כי התובע היה לקוח שלה במהלך השנים ומעולם לא פנה אליה עד שנת 2006 (אז נשלח מכתב דרישה) בעניין ולא הביע טרונייה כלשהי בדבר אופן הטיפול מול מס הכנסה.

למעשה בפני
שתי גרסאות מנוגדות, של התובע מחד ושל הנתבעת מאידך ובנסיבות העניין לא מצאתי סיבה לבכר את גרסתו של התובע על פני זו של הנתבעת. התובע היה לקוח של הנתבעת מספר שנים ואם אכן היא לא טיפלה בעניין מס הכנסה כצפוי וכנדרש, הרי שכלל לא ברור מדוע בחר כי תמשיך לייצגו ביתר העניינים ומדוע לא פנה אליה בזמן אמת.

מעבר לכך, הרי שהתובע לא הבהיר את מהות הטיפול שהיה על הנתבעת לעשות וכיצד הסתיים העניין, בסופו של יום, מול מס הכנסה – בין אם ע"י הנתבעת ובין אם ע"י אחר.

המשך טיפולה של הנתבעת ביתר התיקים ואי פניית התובע אליה בעניין, כמו גם הגשת התביעה בשיהוי מעלים תהיות בגרסתו של התובע ובנסיבות אלה, אני קובעת כי הוא לא עמד בנטל המוטל על שכמו, ודאי לא במידה כזו המצדיקה קבלת התביעה, בעניין זה, בהתבסס על עדות יחידה של בעל דין (וראה סע' 54 לפקודת הראיות).

8.
העניין השני – אני מקבלת את גרסתם של הנתבעים לפיה היתרה שנותרה מטיפולם בעניין זה, בסך של 1,096 ₪, היוותה מקדמה על חשבון שכה"ט בתיק השני. גרסה זו עולה בקנה אחד עם המסמכים שהוגשו ובכלל זה הסכמי שכה"ט ועם הטענה – אשר לא נסתרה ע"י התובע – כי הוא לא שילם שכ"ט בגין הטיפול בתיק השלישי.

9.
אשר לעניין השלישי – בפסק הדין שניתן בת.א. 3060/03 נקבע ע"י ביהמ"ש "…אני מורה על פטור ממחצית שנייה של אגרה או על החזר, ככל ששולמה המחצית השניה, לתובע באמצעות באת כוחו" (הדגשה של הח"מ).

בכתב התביעה טען התובע "אני לא יודע אם עו"ד סיגל עפרוני
או עו"ד בני הראל
קיבלו בחזרה את האגרה, אך הם לא העבירו לי אותה". בכתב הגנה נטען כי לא זכור לנתבעים אם האגרה
הושבה, אם לאו.


כפי שעולה מפסה"ד, ביהמ"ש הורה על השבת המחצית השנייה של האגרה, ככל שזו שולמה, אולם אין בפני
נתונים – והתובע לא טען מאום בעניין – כי אגרה זו שולמה ומכאן שלא ברור אם היא הושבה, אם לאו. מאחר ואלו הם פני הדברים ומאחר ולא הוצגו בפני
ראיות המלמדות על תשלום המחצית השנייה של האגרה לביהמ"ש או על השבתה לידיהם של הנתבעים, ע"י ביהמ"ש, אני דוחה את התביעה גם בעניין זה.

10.
לאור כל האמור, אני מורה על דחיית התביעה על כל מרכיביה.



לפנים משורת הדין, איני עושה צו להוצאות.
זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.
המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.
ניתן היום,
ה' תמוז תשע"א, 7 יולי 2011, בהעדר הצדדים.










תק בית משפט לתביעות קטנות 13193-11/10 הרצל רחום נ' סיגל עפרוני, בני הראל (פורסם ב-ֽ 07/07/2011)