פסקי דין על אביב כהן

697/09 תד     07/07/2011




תד 697/09 מדינת ישראל נ' אביב כהן








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום לתעבורה באשקלון



ת"ד 697-09 מ.י. תביעות לכיש-שלוחת אשדוד נ' כהן






בפני

שופטת בכירה דליה קליימן


בעניין:
מדינת ישראל

המאשימה


ע"י ב"כ עוה"ד ליאת הדר



נגד


אביב כהן
– בעצמו
הנאשם


ע"י ב"כ עוה"ד גיספאן אבשלום


הכרעת דין

1.
כנגד הנאשם הוגש כתב אישום לפיו בתאריך 1.12.08 בסמוך לשעה 18:15 באשקלון נהג באופנוע ברשלנות, לא איפשר להולך הרגל סעדון מוריס לחצות את הכביש במעבר חציה בבטחה ופגע בו.
כתוצאה מן התאונה נחבל הולך הרגל חבלות של ממש (שברים ביד ימין ושוק ימין) גם הנאשם נחבל בגופו, כמו כן נגרם נזק לרכב.

לנאשם יוחסו העבירות הבאות:
א.
אי מתן זכות קדימה להולך רגל במעבר חציה – תקנה 67 (א) לתקנות התעבורה.
ב.
נהיגה רשלנית וגרימת חבלה של ממש – סעיף 62 (2) + סעיף 38 (2) (3) לפקודת התעבורה.
ג.
גרימת תאונת דרכים נזק וחבלה – תקנה 21 (ב) (2) לתקנות התעבורה.

הנאשם הודה כי פגע בהולך הרגל, הודה בתוצאות התאונה, אך כפר באחריותו לגרימת התאונה, לדבריו מדובר בתאונה בלתי נמנעת וכי עשה כל שלאל ידו למניעת התאונה.
המעיין בדברי הנאשם בישיבת ההקראה (ראה עמ' 2 לפר'), ישים ליבו לעובדה כי שם ציין הנאשם כי להולך הרגל רשלנות תורמת, מדבריו שם ולו בין השיטין עולה "ראשית הודאה" כי גם לפתחו רובץ אשם.

2.
השוטר רס"מ מאיר כהן הגיש דוח פעולה (ת/1), מדובר בדוח כללי שאין בו כדי "להאיר את עינינו" באשר לאחריותו של הנאשם לגרימת התאונה.
בדוח הפעולה רשם השוטר בקצרה את דברי הנהג כהן אביב, מדבריו עולה כי הולך הרגל רץ למעבר החציה, הנאשם ניסה לפנות שמאלה כדי למנוע את התאונה אך החליק, הנאשם מודה בפגיעה בהולך הרגל.

הולך הרגל מר סעדון מוריס העיד בפני
וכך סיפר בעמ' 4 שורות 6 ואילך לפר': "... הגעתי למעבר, ראיתי אוטו בא עצרתי... האוטו עצר ואני התחלתי לחצות את המעבר, אני עברתי את האוטו, הלכתי מטר אחד ופתאום יצא לי כמו שד כזה גדול רעש גדול ואורות מול העיניים... הרמתי את ידיי כפי שאני מדגים על הראש, נעמדתי ופתאום ראיתי את עצמי מסתובב... חתך לי את הקרסול ... נפלתי התחלתי להסתובב עד שהגעתי למדרכה הראש שלי התפוצץ".
כתוצאה מן התאונה נחבל הולך הרגל חבלות של ממש, ראה עדותו וכן תעודה רפואית (ת/6).
הולך הרגל בן ה-77 הכחיש את הטענה כי רץ במעבר החציה וציין כי הלך בהליכה רגילה, גם אם הולך הרגל הגביר את מהירות חצייתו כששם ליבו לסכנה, הרי מדובר בהליכה של הולך רגל כבן 77 ומכל מקום דוחה אני את הטענה כי חצה את המעבר בריצה.
התרשמתי מכנות דברי הולך הרגל ומאופן שיחו בפני
כי תאר נאמנה את ההתרחשות, מקבלת אני את גרסתו כי הלך בהליכה רגילה ולא רץ כגרסת הנאשם.

בוחן המשטרה מר אילן גיוס הגיע לזירת התאונה, במסגרת עדותו הוגשו דוח בוחן, סקיצה, נספח לסקיצה והודעות נאשם (ת/2 עד ת/5). הבוחן ציין כי הקטנוע נבדק ונמצא תקין, לא נמצאו ממצאים אובייקטיבים אשר יש בהם כדי "להאיר את עינינו" באשר לאופן התרחשות התאונה.
במסגרת חקירתו הנגדית אישר הבוחן את מסקנתו כי אם אכן הולך הרגל נגלה לנאשם זמן קצר של כפחות משניה, הרי מדובר בתאונה בלתי נמנעת.


על בית המשפט להכריע בשאלה האם נהג הנאשם על פי כל כללי הזהירות בהתקרבו למעבר חציה ובשים לב לעובדה כי שדה ראייתו חסום בשל רכב אשר ביצע פניית פרסה.

3.
הנאשם אשר העיד להגנתו ציין כי רכב על קטנוע במהירות של בין 30 ל-35 קמ"ש, הוסיף כי היה חשוך, בהודעתו במשטרה אישר הנאשם כי במקום היתה תאורה וכי הראות היתה טובה, כך גם עולה מדוח הבוחן.
מעדותו ומהסקיצה (ת/3) ניתן לראות כי ממולו ביצע רכב פניית פרסה תוך שהוא בולט לתוך הנתיב. הנאשם אותת ופנה לנתיב הימני למניעת התנגשות עם אותו רכב שביצע את פניית הפרסה. הרכב שנע לפניו הספיק לחלוף את מעבר החציה, בשלב זה הרכב שביצע את פניית הפרסה המשיך בנסיעה תוך שהוא פונה לנתיב השמאלי, או כי אז בהיותו כ-7-6 מטר לפני מעבר החציה הבחין הנאשם בהולך רגל החוצה את הכביש בריצה כשהוא מרים את ידו על ראשו, הולך הרגל הגיע בריצה, לבוש בגדים כהים, לא היה סיפק בידי הנאשם לעצור או לבלום, או כי אז צפר ופנה בחדות שמאלה, כתוצאה מכך איבד הנאשם את השליטה על הקטנוע והבחין כי הוא פוגע בהולך הרגל עם הגלגל האחורי של הקטנוע שכבר היה שכוב על הכביש ובעוד במצב של חוסר שליטה.
מעדותו של הנאשם עולה כי לראשונה הבחין בהולך הרגל בהיותו במרחק של כ-5 מטר ממנו כאשר הוא מציין כי הולך הרגל חצה בריצה עם ידו על ראשו.

במסגרת חקירתו הנגדית בעמ' 10 שורות 19 לפר' נשאל הנאשם והשיב:
"ש. אתה מתקרב למעבר חציה, יש לך רכב שמסתיר, מה אתה אמור לעשות.
ת. לנסוע לאט להאט ולנקוט באמצעים סבירים.
אני מודע לזהירות מוגברת הנדרשת לפני מעבר חציה.
ש. למה המשכת לנסוע שאתה לא רואה את מעבר החציה כולו.
ת. זה היה קרוב מאוד, פניתי ימינה לנתיב הימני, התקדמתי במהירות סבירה...".
ובהמשך "... הרכב שביצע את פניית הפרסה הסתיר לי את הולך הרגל ...
הרכב שעשה פניית פרסה המשיך להתקדם ואני הבנתי שאין אף אחד ואז המשכתי לנסוע".

גם מחקירתו של הנאשם במשטרה תחת אזהרה (ת/4) עולה כי הרכב שביצע את פניית הפרסה הסתיר לנאשם את הנתיב השמאלי, או כי אז הבחין בהולך הרגל חוצה את הכביש משמאל לימין, הנאשם מודה כי התאונה התרחשה במעבר חציה וכי פגע בהולך הרגל.
מחקירתו עולה כי הרכב אשר ביצע את פניית הפרסה הסתיר את שדה הראיה לא רק לו, אלא גם להולך הרגל.
בהודעתו במשטרה אישר הנאשם כי מזג האויר היה נאה, ראות טובה וכי במקום פעלה תאורת רחוב, מדוח הבוחן עולה כי לנאשם שדה ראיה למרחק של 100 מטר עד למקום התאונה.





4.
דיון והכרעה


השאלה שעל בית המשפט להכריע בה בתיק זה, האם נהג הנאשם על פי כל כללי הזהירות בהתקרבו למעבר חציה ובשים לב לעובדה כי רכב שביצע פניית פרסה מסתיר ולו חלקית את שדה ראייתו.
גם אם נכונה טענת הנאשם כפי שאושרה גם מדוח הבוחן כי משנגלה הולך הרגל לנאשם היתה התאונה בלתי נמנעת, אין בכך כדי לפטור את הנאשם מאחריות שכן השאלה הינה האם במצב נתון זה היה על הנאשם להמשיך בנסיעה במהירות בה נסע בהתקרבו למעבר החציה ובשים לב לעובדה כי רכב חוסם ולו חלקית את המעבר. על הנאשם היה לקחת
בחשבון קיומם של הולכי רגל אשר החלו בחציה אך לא נגלו לעיניו בשל קיומו של אותו רכב אשר ביצע פניית פרסה והסתיר את שדה ראייתו.
גם אם נכונה טענתו כי נסע במהירות של כ-35 קמ"ש גם אז לא נהג הנאשם במהירות הנדרשת מנהג זהיר בשים לב לנסיבות המקרה ולקיומו של רכב אשר חסם את שדה הראיה.
על הנאשם היה לנהוג במהירות איטית המאפשרת עצירה מיידית ואף לעצור את רכבו בטרם המשיך בחציית המעבר, ראה לעניין זה ע"פ 8827/01
ישראל שטרייזנט נ' מ"י כפי שצוטט בסיכומי התובע, שם אומר בית המשפט כי מהירות סבירה היא מהירות המבטיחה עצירה לפני מעבר חציה. עוד אומר בית המשפט שם כי על נהג רכב המתקרב למעבר חציה לצפות אף אפשרות של התנהגות רשלנית מצד הולכי הרגל.


תקנה 67 (א) לתקנות התעבורה
קובעת כי על נהג רכב המתקרב למעבר חציה להאט את מהירות נסיעתו ובמידת הצורך אף לעצור את רכבו על מנת לאפשר להולכי הרגל חציית המעבר בבטחה.
תקנה 51 לתקנות התעבורה
מחייבת נהג רכב להאט את מהירות הנסיעה ובמידת הצורך אף לעצור את רכבו בכל מקרה שבו צפויה סכנה להולכי דרך ובמיוחד בהתקרבו למעבר חציה.

רבות נאמר בפסיקה על החובה המוטלת על נהג המתקרב למעבר חציה, יש לזכור כי מעבר החציה הינו "מבצרו" של הולך הרגל, על הנהג לנהוג משנה זהירות ולקחת בחשבון קיומם של ילדים, קשישים ואף הולכי רגל רשלנים בתוכם, על אחת כמה וכמה כי גם אליבא דגירסתו של הנאשם במקרה דנן רכב הסתיר לו את שדה הראיה ואת כל מעבר החציה.
על הנוהג ברכב המתקרב למעבר חציה לנהוג במשנה זהירות, להאט את רכבו אף עד כדי עצירה בטרם ימשיך את חציית המעבר – אך לא כך נהג הנאשם ומכאן רשלנותו.

גם אם ימצא מי שיאמר כי ישנה רשלנות תורמת של הולך הרגל ו/או של הרכב החוסם, על כך אומר כב' השופט זוסמן בע"א 163/73 ולטון ואח' פד"י כ"ז (2) עמ' 761:
"דין הוא שרשלנותו של הזולת היא ממן הדברים שאדם חייב לחזות מראש".

בע"פ 402/75 אלגביש נ' מ"י פד"י ל' (2) 561 אומר כב' השופט חיים כהן:
"... לענייני התנועה בכבישי הארץ, למשל, הגעתי בינתיים לידי מסקנה שקולה שאין לך צרה ותקלה ואין לך רשלנות רבתי אשר נהג סביר אינו יכול ואינו צריך לחזותה מראש – ואף רשלנות חמורה ביותר בכלל זה".

מן המקובץ לעיל עולה ומשתזר כי התביעה הרימה את נטל הראיה המוטל עליה במשפט פלילי, האשם רובץ לפתחו של הנאשם ולא נותר לי אלא להרשיעו בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום – וזאת אני עושה.




ניתנה היום,
ה' תמוז תשע"א , 7 ביולי 2011, במעמד הצדדים








תד בית משפט לתעבורה 697/09 מדינת ישראל נ' אביב כהן (פורסם ב-ֽ 07/07/2011)