פסקי דין על המועצה המקומית יאנוח-ג'ת | פסקי דין על וחברי המועצה | פסקי דין על מועצה מקומית מכבים - רעות | פסקי דין על המועצה המקומית גבעת עדה ואח' | פסקי דין על פהמי חלבי ואח' | פסקי דין על מועצה מקומית עוספייה ואח' | פסקי דין על מר אברהם פורז | פסקי דין על שר הפנים ואח' ו-13 אח' |

7610/03 בג"צ     10/06/2004




בג"צ 7610/03 המועצה המקומית יאנוח-ג'ת, וחברי המועצה,מועצה מקומית מכבים - רעות,המועצה המקומית גבעת עדה ואח',פהמי חלבי ואח',מועצה מקומית עוספייה ואח' נ' מר אברהם פורז, שר הפנים ואח' ו-13 אח'




בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 7610/03
בג"ץ 7475/03
בג"ץ 8173/03
בג"ץ 7873/03
בג"ץ 7698/03
בג"ץ 7967/03
בפני
:
כבוד המשנה לנשיא (בדימ') ת' אור
כבוד השופט מ' חשין
כבוד השופטת מ' נאור
העותרת בבג"ץ 7138/03:
המועצה המקומית יאנוח-ג'ת
, וחברי המועצה

העותרת בבג"ץ 7610/03:
מועצה מקומית מכבים - רעות

העותרים בבג"ץ 7698/03:
המועצה המקומית גבעת עדה ואח'
העותרים בבג"ץ 7873/03:
פהמי חלבי ואח'
העותרים בבג"ץ 8173/03:
מועצה מקומית עוספייה ואח'
העותרים בבג"ץ 7967/03:
המועצה המקומית כנרת ואח'

נ ג ד

המשיבים בבג"ץ 7138/03:
מר אברהם פורז
, שר הפנים ואח'

המשיבים בבג"ץ 7610/03:
כנסת ישראל ואח'

המשיבים בבג"ץ 7698/03:
הוועדה המשותפת לכספי ופנים ואיכות הסביבה ואח'

המשיבים בבג"ץ 7873/03 ובבג"ץ 8173/03:
1. מר אברהם פורז
, שר הפנים
2. הועדה המשותפת לועדת הכספים, לועדת הפנים ולועדת איכות הסביבה
3. כנסת ישראל
המשיבות בבג"ץ 7873/03:
1. המועצה המקומית עוספייה
2. המועצה המקומית דלית אל כרמל
המשיבים בבג"ץ 7967/03:
1. כנסת ישראל
2. הועדה המשותפת לכספים פנים ואיכות הסביבה
3. שר הפנים
4. היועץ המשפטי לממשלה
5. המועצה המקומית עמק הירדן

עתירות למתן צו על תנאי

נימוקים לפסק-דין
המשנה לנשיא (בדימ') ת' אור
:

1. המשותף לשבע העתירות שבפני
נו הוא, שהן עוסקות בשאלת הליך קבלתן וחוקתיותן של הוראות חוק בתוספת לפרק ב' לחוק התוכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003-2004), התשס"ג-2003 (להלן: חוק האיחוד). עניינו של חוק זה, הוא באיחוד רשויות מקומיות.

העותרים הם מספר מועצות מקומיות, אשר באיחודן עוסק חוק האיחוד, וכן נציגים שלהן או תושבים בהן. המועצות המקומיות העותרות הן: יאנוח-ג'ת, מכבים-רעות, עוספיה, גבעת עדה וכנרת. כן נכללים בין העותרים האגודה השיתופית גני יהודה. ביום 10.10.03 החלטנו לדחות את העתירות, והודענו שהנימוקים להחלטה יינתנו במועד אחר. להלן נביא את נימוקינו.

רקע, עיקרי העובדות והליכים

2. ביום 25.3.03 קיבלה ממשלת ישראל החלטה ליזום איחוד רשויות מקומיות, בדרך של חקיקה ראשית. ביסוד ההחלטה עמדה המטרה לצמצם את מספר הרשויות המקומיות בארץ ובכך לייעל את ניהולן של הרשויות המקומיות ולחסוך בהוצאה הציבורית. תוכנית האיחוד התבססה, בעיקרה, על המלצות בשני דינים וחשבונות - דין וחשבון של ועדת בן שחר משנת 1998, ודין וחשבון של המנהל הכללי של משרד ראש הממשלה. לאחר דיונים והתייעצויות שנערכו במשרד הפנים, נוסחה רשימה של רשויות מקומיות אשר הומלץ לאחדן. רשימה זו אושרה, בהתאם לאמור בהחלטת הממשלה, על ידי ועדה שכללה את המנהל הכללי של משרד הפנים, המנהל הכללי של משרד ראש הממשלה והממונה על התקציבים וכן על ידי שר האוצר. על בסיס רשימה זו הונחה ביום 30.4.03 על שולחן הכנסת הצעת חוק, אשר כללה כשבעים מקבצים של מאה שמונים ושמונה רשויות מקומיות אשר הומלץ לאחדן. הצעה זו עברה בקריאה ראשונה.

עוד לפני שהונחה ההצעה על שולחן הכנסת, החליט שר הפנים על קיום שימוע ציבורי לעניין איחוד הרשויות. הודעות בדבר האיחוד הצפוי פורסמו בעיתונות והובאו לידיעת הציבור הרחב, כמו גם לידיעת ראשי הרשויות המקומיות המיועדות לאיחוד. מנכ"ל משרד הפנים מינה שבע ועדות ציבוריות, לפי מחוזות (להלן: הוועדות הציבוריות המחוזיות), אשר תפקידן היה לשמוע את עמדת הגופים הרלוונטיים לעניין האיחוד הצפוי. בראש כל אחת מן הוועדות הציבוריות המחוזיות עמד איש מקצוע בתחום התכנון או השלטון המקומי והיו חברים בה משפטן, איש כספים והממונה על המחוז הנוגע לעניין. הוועדות קיבלו חומר בכתב, ובהמשך הוחלט כי נציגי הרשויות המקומיות יהיו רשאים להשמיע את טיעוניהם גם על פה.

בתחילת חודש יוני 2003, לאחר שהסתיים הליך השימוע, הגישו הוועדות את המלצותיהן לשר הפנים. על בסיס המלצות אלה, גובשה הצעת חוק מתוקנת. שר הפנים העביר לוועדה המשותפת של ועדת הפנים וועדת הכספים (להלן: הוועדה המשותפת) רשימה של שלושים וארבעה מקבצי רשויות אשר אותן הוא ממליץ לאחד. הוועדה המשותפת ערכה בחודש יולי מספר ישיבות בנוגע לאיחוד הרשויות. נוכח ההבדל המהותי בין מספר הרשויות אשר הוצע לאחד מלכתחילה, לבין המספר שהוצע לאחד בשלב הזה, הועלתה השאלה האם יש בכך "נושא חדש" המצדיק הצבעה מחודשת, במליאת הכנסת. השאלה הועברה לוועדת הכנסת אשר הכריעה כי לא מדובר בנושא חדש. ביום 30.7.03 התכנסה הוועדה המשותפת לדיון סופי בהצעת החוק. לדיון הוזמנו נציגי הוועדות הציבוריות ונשמעו במהלכו חלק מנציגי הרשויות המקומיות. בתום הדיון העבירה הוועדה למליאת הכנסת את תוצאות דיוניה, אשר כללו נוסח אשר על פיו יתקיים איחוד של עשרים ותשע רשויות בשנים עשר מקבצים. ביום 31.7.03 אושר החוק בקריאה שנייה ושלישית. נקבע בו, כי הבחירות ברשויות המאוחדות תתקיימנה ביום 28.10.03.

3. טענות העותרים בעתירות השונות הנן בשלושה מישורים. במישור האחד, הם תוקפים את הליך חקיקת חוק האיחוד; במישור השני, הם טוענים נגד חוקתיותו של חוק זה; ובמישור השלישי, הם כוללים טענות פרטניות רבות, אשר חלקן חוזרות במספר עתירות וחלקן מיוחד לעתירה מסוימת. להלן אתייחס לאותן טענות, מבין הטענות הרבות, המצדיקות התייחסות.

פגמים בהליך החקיקה

4. סמכותו של בית משפט זה להתערב בהליכי החקיקה של הכנסת פורשה משך שנים כסמכות מצומצמת ביותר. הנטייה היא שלא להתערב בהליכים אלה, לבד ממקרים שבהם הפגיעה בערכים ובעקרונות יסוד במשפטינו החוקתי הנה פגיעה שעוצמתה קשה וניכרת. עמד על כך השופט ברק, בציינו:

"בית המשפט מתערב בהליכים פנים פרלמנטריים רק כאשר נטענת פגיעה ניכרת שיש בה פגיעה בערכים מהותיים של משטרינו החוקתי" (בג"ץ 761/86 ח"כ מוחמד מיעארי נ' יושב-ראש הכנסת, פ"ד מב(4) 868, 874-873).

ובאחת הפרשות הבעתי את דעתי, כי:

"שאלת כוחו של בית משפט זה להצהיר על בטלותה של חקיקה ראשית, בשל פגמים שנפלו (אם נפלו) בהליכי החקיקה הקבועים בתקנון הכנסת, אינה שאלה פשוטה. עד כה, אין תקדים להתערבות כזו, אף שבעיקרון הוכר כוחו של בית המשפט לעשות כן (דברי השופט ברק בבג"צ 975/89 nimrodi land development ltd נ' יו"ר הכנסת, פ"ד מה(3) 154, בעמוד 157 לפסק הדין). להשקפתי, ראוי לאמץ בסוגיה זו גישה עקרונית, המעניקה את המשקל ההולם למעמדה של הכנסת כבית המחוקקים של המדינה. בדיון בטענות אלה, ראוי כי בית המשפט יתקדם ממקרה למקרה בזהירות הראויה, וישקול מתן הצהרה על בטלותה של חקיקה ראשית על בסיס של פגם בהליך חקיקה כאמור, רק במקרים נדירים של פגם היורד לשורשו של ענין (בג"ץ 4513/97 עליאן אבו ערער נ' יושב ראש הכנסת דן תיכון, פ"ד נב(4) 26, 38-37; וראו גם: א' רובינשטיין וב' מדינה המשפט הקונסטיטוציוני של מדינת ישראל (מהדורה חמישית כרך א', תל אביב, תשנ"ז) 419-424).

כפי שאפרט להלן, איני סבור כי בחוק האיחוד נפל פגם הפוגע פגיעה בערכי היסוד של משטרנו החוקתי אשר מצדיקה את התערבותנו.

5. העותרים טענו בפני
נו טענות רבות בדבר אופיו של השימוע שנערך במסגרת חקיקת חוק האיחוד. לטענתם, חלק מראשי הרשויות כלל לא ידעו על קיומה של הישיבה האחרונה והמכריעה - זו שהתקיימה ביום 30.7.03 - בפני
הוועדה המשותפת. למעשה, כך נטען, אף ראש רשות לא הוזמן לדיון במפורש והודעות על הדיון נשלחו אל ראשי הרשויות לידיעה בלבד. במהלך ישיבה זו איפשרה הוועדה המשותפת, באופן מפתיע, לראשי רשויות שהיו נוכחים באותה השעה במקום, לטעון בפני
ה את טיעוניהם. ראשי רשויות שנכחו בישיבה וטענו בפני
הוועדה הפעילו עליה לחצים, וכתוצאה מאותם לחצים, בסופו של אותו הלילה, הוציאה הוועדה נוסח מתוקן אשר צמצם את מספר הרשויות המיועדות להתאחד. מרבית הרשויות, אשר ראשיהן טענו באותו הלילה בפני
הועדה, הוצאו מן הרשימה בנימוקים שונים. עוד נטען על ידי העותרים, כי הוועדה המשותפת לא בחנה לגופו כל איחוד שהוצע מתוך שנים עשר האיחודים שאושרו בסופו של דבר, אלא הצביעה על כולם כמקבץ אחד. בנוסף, העותרים טוענים כי הצעת החוק הובאה בפני
מליאת הכנסת לקריאה שניה ולקריאה שלישית שעות ספורות בלבד לאחר גיבוש נוסח החוק על ידי הוועדה המשותפת, ביום האחרון למושב הכנסת. גם בכך יש, לטענתם, כדי להצדיק את בטלותו של חוק האיחוד.

6. יש לדחות טענות אלה. חובת השימוע, חלה במהותה, על הרשות המנהלית (י' זמיר הסמכות המנהלית כרך ב', תשנ"ו, 802). חובת שימוע כזו אינה חלה בפני
ועדות של הכנסת, כשעסקינן בחקיקה ראשית, וכבר נאמר בעניין זה:

"אכן, גם הכנסת "שומעת", בטרם תסיים את הליך החקיקה, גורמים מעוניינים, אך שמיעה זו אינה נעשית בדרך של שמיעה "אינדיבידואלית", אלא בדרך של שמיעה "מוסדית", הנובעת מעצם המבנה של הכנסת, המורכבת מחברי כנסת, החברים בסיעות ובמפלגות, המייצגים קשת של השקפות ודעות. בחקיקת של כל חוק באים לידי ביטוי השקפות אלה, ובכך ניתן ביטוי - ולו כללי - לעקרון השמיעה. מעבר לכך אין לדרוש מהכנסת בפועלה כרשות מחוקקת." (בג"ץ 975/89 nimrodi נ' דב שילנסקי, פ"ד מה(3) 154, 158-157).

דברים דומים נאמרו על ידי בית משפט זה, בנוגע לחוק האיחוד, במסגרת עתירה אשר הוגשה בשלב מוקדם יותר של הליך החקיקה:

"לא מצאנו בטענות העותרים עילה להתערבותנו. אכן, משהחליטה הממשלה על הגשת הצעת חוק בכנסת אין היא חייבת לקיים הליכי שימוע, הנדרשים לצורך קבלת החלטה מינהלית. ואילו הליכי החקיקה עצמם, המושתתים על שלוש קריאות במליאת הכנסת ודיון מעמיק באחת מוועדות הכנסת, מאפשרים לציבור המעוניין לומר את דברו" (בג"ץ 3468/03 מרכז המועצות האזוריות נ' ממשלת ישראל, תק-על 2003(2) 704, 705).

המסקנה מכאן היא, שלא חלה חובת שימוע של העותרים במסגרת הליך חקיקתו של חוק האיחוד, לרבות במסגרת דיונים בוועדה של הכנסת הדנה בו לאחר הקריאה הראשונה. לפיכך, כל שימוע שנעשה בפני
הוועדה המשותפת, היה שלא מתוך קיו חובה. נזכיר, שבענייננו קיים שר הפנים שימוע לנציגי הרשויות המקומיות השונות ובעלי עניין אחרים בפני
הוועדות הציבוריות המחוזיות. הוגש לוועדות אלה חומר רב בכתב וכן נשמעו נציגי הרשויות המקומיות על פה. אמנם לא לכל נציגי הרשויות המקומיות הרלוונטיות ניתנה הזדמנות לשטוח את טענותיהם בפני
הוועדה המשותפת, אך בכך אין כדי לפגום בתוקפו של חוק האיחוד. כאמור, לא חלה על הכנסת ועל ועדותיה, חובת שימוע של מי שעלול להיפגע על ידי החוק טרם חקיקתו. לפיכך, אין בכך שהוועדה המשותפת איפשרה רק לחלק מראשי הרשויות המקומיות לטעון בפני
ה, כדי ללמד על קיומו של פגם שיש בו לפסול את הליך החקיקה. כמו כן, לא מצאתי בטיעונים האחרים שהעלו העותרים בפני
נו, בדבר לחצים שהופעלו על חברי הועדה או בנוגע לזריזות הליך החקיקה, עילה להתערבותו של בית משפט זה בהליך חקיקתה של הכנסת את חוק האיחוד. לאור האמור, אני סבור כי אין בפגמים בהליך החקיקה להם טענו העותרים כדי להצדיק את התערבותנו.

חוקתיות

7. טענת העותרים היא, כי חוק האיחוד פוגע בזכויות היסוד של תושבי המועצות המקומיות הרלוונטיות, המעוגנות בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. הפגיעה האחת לה טענו העותרים, הנה פגיעה בזכות הקניין של התושבים. פגיעה זו, כך נטען, מתבטאת בירידת ערך נכסי התושבים עקב האיחוד, בפגיעה במתקנים הציבוריים אשר בתחומי המועצות המקומיות, וכן בגידולו של הגרעון המוניציפאלי, כתוצאה מאיחוד הרשות המקומית שלהם עם רשות מקומית או עם רשויות מקומיות אשר מצבן הכספי הנו פחות טוב. הפגיעה השנייה הנטענת, הנה פגיעה בזכות תושבי העותרים לכבוד, בשל כך שהאיחוד בין הרשויות המקומיות נעשה בניגוד לרצונם. הפגיעה הנטענת השלישית היא, בכך שחוק האיחוד מפלה, שלא כדין, בין המועצות המקומיות העותרות לבין מועצות מקומיות אחרות, אשר, בסופו של דבר, הוחלט שלא לאחדן. פגיעות אלה, כך נטען בפני
נו, הינן מנוגדות להוראות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ואינן עומדות בתנאי פסקת ההגבלה הקבועה בו. גם טענות אלה יש לדחות.

8. נאמר כבר בתחילה, כי לא הוכחה הפגיעה לה טענו העותרים השונים בשווי מקרקעיהם כתוצאה מחוק האיחוד. לא הובאו בפני
נו חוות דעת והערכות מבוססות אשר יצביעו על ירידה כזו בשווי הקרקע. נטענה בעניין זה טענה כללית במסגרת אחת העתירות, אשר אין די בה. בנסיבות אלה, אין צורך שנכריע בשאלה אם חוק האיחוד פוגע בזכות הקניין של תושבים של אחת הרשויות המקומיות הרלוונטיות ואם בשל כך יש מקום לפסול את חוק האיחוד בכלל או אולי חלק ממנו הנוגע לאיחוד רשויות מקומיות מסויימות. אוסיף מעבר לנדרש, שגם לו הוכחה העובדה שעקב איחוד רשויות מסויימות חלה ירידה בשווי מקרקעיו של מי מתושבי אחת הרשויות, ספק אם היה בכך להביא לפסילת החוק עקב פגיעתו בזכות הקניין של העותרים.

היקף התפרשותה של הזכות לקניין שנוי במחלוקת. יש המרחיבים זכות זו, כך שתכלול כל פגיעה פוטנציאלית, ולו גם עקיפה, בזכות הקניין. לפי גישה זו, איתור הפגיעה הראויה להגנה חוקתית ייערך באמצעות מנגנון הסינון של פסקת ההגבלה. לעומת זאת, יש המצמצמים מלכתחילה את היקף הזכות לקניין. בנסיבות העניין, איני נדרש להכריע בין ההשקפות השונות. זאת, שכן הנני סבור שלא היה מקום לפסול את החוק בענייננו אפילו היה מוכח שהוא גרם לירידת ערכו של נכס זה או אחר של מי מתושבי הרשויות הנוגעים בדבר. כך, בין אם משום - כפי שאני נוטה לחשוב - שלא הוכחה פגיעה בזכויות הקניין במובן סעיף 3 לחוק היסוד: כבוד האדם וחירותו, ובין אם משום, שבכל מקרה, החוק עומד בתנאי פסקת ההגבלה של חוק היסוד. אבהיר עמדתי בקצרה.

9. החלטה או חוק בדבר איחוד רשויות מקומיות, כמו החלטה על שינוי גבולות של רשות מקומית, היא אחת ההחלטות הנדרשות לעיתים במהלך חייהן של רשויות מקומיות. החלטות כאלה עשויות להתקבל ולהיות מוצדקות משיקולים הקשורים ביעילות ובחיסכון או בטובת הקופה הציבורית, או משיקולים של טובת ציבור התושבים בתחומי רשות מקומית זו או אחרת. לא אחת האינטרס הכולל של הרשויות המעורבות הוא שתתקבלנה החלטות כאלה. החלטות כאלה הן גם החלטות אשר תושבי הרשויות המקומיות הרלוונטיות צריכים לקחתן בחשבון, ולכאורה אין להם כל זכות למנען. ברגיל, אדם המתגורר במסגרת רשות מקומית נוטל על עצמו את הזכויות והחובות של תושבי אותה רשות, בהתחשב בהחלטות המוסדות המוסמכים שלה. אין לו כל "זכות" לכך שגבולות הרשות המקומית לא ישתנו, וגם לא "זכות" לכך שמספר תושבי הרשות המקומיות לא ישתנה, על אף שכל אחד ממשתנים אלה עלול להשפיע על שווי נכסיו. זכותו על קניינו, לרבות שוויו של הקניין, כפופים להחלטות כאלה, אשר יש להן לא אחת השפעה עקיפה על ערך נכסיו.

רשות מקומית נדרשת גם להחלטות רבות, יומיומיות, מהן החלטות בדבר שינוי מדיניות שיש עמן, בראיה כוללת, שיפור מצבם של תושבי הרשות. החלטות כאלה, אף אם הן עלולות לעיתים לפגוע בערך נכסיו של תושב זה או אחר, אינן פסולות. יהיה זה מרחיק לכת לומר שבכל מקרה כזה, פגעה ההחלטה בזכות התושב לקניינו, במובן סעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחרותו וכי, בשל כך אינה חוקתית אלא אם תעמוד ההחלטה בתנאי פסקת ההגבלה. החיים בקהילה מעניקים טובות הנאה לחיים בה, אך גם מטילים עליהם חובות ומגבלות. בגדר חובות או מגבלות אלה נמצאות גם החובה להשלים עם החלטות של הרשויות המוסמכות, המיועדות לטובת הקהילה כולה, ואפילו אם יש בהן, לעיתים, פגיעה עקיפה בערך נכסיהם של יחידים.

טול מקרה בו רשות מקומית מחליטה להשתמש, כפי שהדין מתיר לה, במבנה כמוסד חינוך, מרכז קהילתי מוסד סיעודי או לכל מטרה אחרת, ושימוש כזה יביא לירידת ערך נכסים סמוכים. האם יוכלו בעלי נכסים אלה לדרוש את ביטול ההחלטה, בטענה שיש בה פגיעה בזכויות הקניין שלהם? דומה הדבר, שלא כל החלטה שיש עמה פגיעה עקיפה ורחוקה בערך נכסים של תושבי רשות מקומית תיחשב לפגיעה בזכויות הקניין שלהם במובן חוק היסוד. כך הוא גם לגבי חוק הכנסת, הבא לשקף מדיניות של איחוד רשויות מקומיות במישור הכלל ארצי, אשר נלווית אליו פגיעה בערכם של נכסיהם של חלק מתושבי הרשויות המקומיות הנוגעות בדבר. נטייתי היא, על כן, לקבוע - מבלי לפסוק בדבר - שבענייננו אין מדובר בפגיעה בזכות קניין של תושבי הרשויות המקומיות השונות אשר על איחודן הוחלט. מכל מקום, גם אם תאמר שמתקיימת בחוק האיחוד פגיעה בזכות הקניין, עומד חוק האיחוד בתנאי פסקת ההגבלה והוא לא היה נפסל מחמת אי חוקתיות.

10. איני סבור כי קיימת לתושביה של רשות מקומית זכות קניין במתקניה הציבוריים של הרשות המקומית, בין אם השתתפו באופן אקטיבי במימון הקמתם ובין אם לאו. המתקנים הציבוריים והמבנים הציבוריים הנם קניין הרשות המקומית. לתושבי הרשות המקומית קיימת אך זכות השימוש במתקנים ובמבנים הציבוריים, כשאין איסור על כך על פי דין, מבלי לגרוע מזכותם של אחרים להשתמש בהם. בנוסף, יהיו התושבים רשאים, לאחר האיחוד, להשתמש במתקני הרשות שעמה יתאחדו. אציין גם, כי איני מוצא הבדל, לעניין השימוש במתקנים הציבוריים, בין מצב בו גדל מספר תושבי רשות מקומית מסוימת, בדרך של איחוד רשויות לבין מצב בו הוא גדל לאור התפתחותו "הטבעית" של הישוב עצמו. מכל מקום, לא קיימת לתושבי המועצות המקומיות העותרות זכות קניינית, חוקתית, במתקני המועצות, בין אם השתתפו במימונם במישרין - כפי שטוענים לכך, למשל, העותרים בבג"ץ 7610/03 - ובין אם בעקיפין. מה שעומדת להם, היא הזכות להשתמש במתקנים, וזכות דומה שמורה להם גם לאחר האיחוד.

11. טענות נוספות של חלק מן העותרים היא, כי ייפגע תקציבן של חלק מן הרשויות המקומות העותרות, במובן זה שהן תיאלצנה לשאת בגירעונות של הרשות המקומית עמה יאוחדו. יש לדחות את הטענה. ראשית, פגיעה כזו אינה פגיעה בקניינו של כל אחד מתושבי הרשות. שנית, המשיבים הבהירו בפני
נו בתשובתם, כי משרד הפנים מתכוון לקבוע מנגנון להתמודדות עם גירעונותיהן של רשויות מאוחדות מתוך הכרה בקושי שעשוי להיווצר כתוצאה מן האיחוד. זאת ועוד, על פי הוראות סעיף 13 לחוק האיחוד, על הרשות המתאחדת היה להגיש, תוך שלושה חודשים מיום הבחירות (שנערכו כאמור ביום 28.10.03), תוכנית איחוד אשר עליה להתייחס לכל ההיבטים הרלוונטיים, ובכללם גם לשאלת ההשלכות הכספיות. הכנת תוכנית זו, כך הוצהר בפני
נו על ידי המשיבים, כמו גם ביצועה, תלווה על ידי משרד האוצר, אשר ייתן דעתו גם לצורך במתן סיוע כספי לרשות המאוחדת. יש לציין, כי הוראת סעיף 12(א) לחוק האיחוד קובעת כי על שר הפנים לקבוע תקופת מעבר שתימשך לכל היותר 24 חודשים ואשר עד לתומה תמשכנה הרשויות המתאחדות להיות, כל אחת מהן, אישיות משפטית נפרדת.

12. לאור כל האמור לעיל, יש לדחות את טענת העותרים בדבר הפגיעה בזכותם הקניינית של תושבי הרשויות המקומיות המעורבות. היה ותהיינה לעותרים טענות הנוגעות ליישום חוק האיחוד על ידי רשויות המינהל הנוגעות בדבר, הם יוכלו לפעול, בדרכים החוקיות שיעמדו לרשותם, לתקיפת מעשי המינהל.

13. יש לדחות גם את טענות העותרים בדבר הפגיעה בכבוד תושבי המועצות המקומיות המעורבות, בכך שהחוק התקבל בניגוד לעמדתם ואף ללא הסכמת חלק מן המועצות המקומיות. אין זה מעשי, ואף אין לכך יסוד בדין לדרוש, כתנאי לתוקפו של חוק, את הסכמתו של כל אחד ואחד מהנוגעים בדבר. חלק גדול של חוקי הכנסת אינו מקובל או אינו מוסכם על חלקים בציבור, ועל אף זאת מוסמכת הכנסת לחוקק חוקים אלה, ואלה לא ייפסלו רק משום שחלק מהציבור, שהחוק משפיע על מעמדו או על זכויותיו, אינו מסכים לו.

בנוסף, יש לדחות גם את טענות העותרים בדבר ההפליה הגלומה בחוק האיחוד. אכן, חלק מההליכים שננקטו בעניין שלפנינו מעוררים תחושת אי נוחות. אולם בכך לא סגי. טענה בדבר הפלייה דורשת הוכחת ההפלייה. העותרים לא הניחו בפני
נו תשתית שתוכיח את הפלייתם. לא הוכח בפני
נו כי לא היה טעם ענייני להבחנה בין רשויות שאוחדו, לבין אלה שהוחלט, בסופו של התהליך, שלא לאחדן. לאור זאת, איני נדרש לענייננו לשאלת היותה של הזכות לשוויון מעוגנת בהוראות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

המסקנה היא, כי כל טענות העותרים בדבר אי חוקתיות חוק האיחוד, נדחות.

הטענות הפרטניות

14. באשר לטענות הפרטניות שהעלו העותרים השונים בעתירותיהם, נטענו בפני
נו טענות רבות הנוגעות להליך האיחוד של מועצות מקומיות אלה ואחרות, להיעדר חסכון הנטען כתוצאה ממנו, ולפגיעה הגלומה עקב האיחוד, בכל אחת ואחת מהמועצות המקומיות העותרות ובתושביהם. לא מצאנו בטענות אלה הצדקה להתערבותו של בית משפט זה ועל כן יש לדחותן. נזכיר רק שתיים מהטענות.

העותרת בבג"ץ 7138/03, המועצה המקומית יאנוח-ג'ת
, טענה בפני
נו כי מפרוטוקול הדיון בהצעת חוק האיחוד, שהתקיים במליאת הכנסת ביום 31.7.03, עולה, כי שמה של העותרת לא נכלל ברשימת שמות הרשויות המקומיות אשר על איחודן הצביעה המליאה. על רקע זה טוענת עותרת זו, כי צירופה לתוספת של חוק האיחוד על ידי המדפיס הממשלתי נעשה בטעות ושלא כחוק. טענה זו, כך הבהירו המשיבים בפני
נו, אינה משקפת את שהתרחש בדיון עצמו. בדיקת הקלטות שבהן הוקלטו דיוני הוועדה, מעלה כי נפלה טעות סופר בפרוטוקול וכי היועצת המשפטית של הוועדה המשותפת, אשר הקריאה את התוספת, ציינה במפורש בסעיף 9 את שמה של העותרת. בנסיבות אלה, דין הטענה להידחות.

טענה נוספת אשר חזרה ברבות מן העתירות היא, כי איחוד הרשויות המקומיות יפגע בצביונם המיוחד ובאופיים המיוחד של יישובי העותרים (ראו, לדוגמה, את טענות העותרים בבג"ץ 8173/03 ובבג"ץ 7873/03 בנוגע לאיחוד המועצה המקומית עוספייה עם המועצה המקומית דלית אל כרמל ואת טענת העותרת בבבג"ץ 7475/03). ניתן להבין את עמדת תושבי תושבי העותרים ואת רצונם הכן לשמור על הייחוד שביישוביהם ועל האוטונומיה המוניציפאלית שלהם. כמה מן הטענות שהועלו בנושא זה ראויות למידה לא מעטה של הזדהות. עם זאת, אין בהן כדי להצדיק את התערבותנו בחקיקה ראשית של הכנסת. חוק האיחוד נועד לייעל את פעילות הרשויות המקומיות ולחסוך במשאבי הציבור ובכך להיטיב עם הציבור בכללותו, ולדעת הכנסת יש בו, ולו חלקית, למלא תכלית זו. זה דברה של הכנסת, ואותו יש לכבד.

15. לסיום, לא מצאנו מקום להתערב גם בשאלת מועד הבחירות אשר נקבע בחוק האיחוד ליום 28.10.03 ואכן, הבחירות ברשויות המאוחדות התקיימו במועד זה.

מנימוקים אלה דחינו ביום 10.10.03 את העתירות.
ניתנו היום, כ"ד בסיון תשס"ד (13.6.2004).
המשנה לנשיא (בדימ') ש ו פ ט ש ו פ ט ת
________________________
/עכב
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 03071380_e13.doc
מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il








בג"צ בית המשפט העליון 7610/03 המועצה המקומית יאנוח-ג'ת, וחברי המועצה,מועצה מקומית מכבים - רעות,המועצה המקומית גבעת עדה ואח',פהמי חלבי ואח',מועצה מקומית עוספייה ואח' נ' מר אברהם פורז, שר הפנים ואח' ו-13 אח' (פורסם ב-ֽ 10/06/2004)