פסקי דין על חה"כ אברהם הירשזון | פסקי דין על ד"ר אודי פרישמן

1332/03 עב     24/05/2004




עב 1332/03 חה"כ אברהם הירשזון נ' ד"ר אודי פרישמן




1



בתי הדין לעבודה

בית הדין האיזורי לעבודה ת"א – יפו
עב 001332/03


בפני
:
כב' השופטת דינה אפרתי

נ.צ. טל בירנפלד
נ.צ. דורון עזרא
תאריך:



בעניין:
חה"כ אברהם הירשזון



ע"י ב"כ
עוה"ד גדעון קורן וסיגל זפט

המבקש
(הנתבע 2)

נ ג ד


1. ד"ר אודי פרישמן

ע"י ב"כ עוה"ד אלדד יניב






1. לאומית לעתיד בע"מ
2. עו"ד צבי ברק
4. ד"ר שמואל רוזנמן
5. קופ"ח לאומית
ע"י ב"כ עו"ד פ. מוזר

המשיב
(התובע)





משיבים פורמליים
נתבעים מס' 1, 3-5


פסק דין
חלקי (בהתייחס לנתבע 2)


1. בפני
נו בקשה לדחיית התביעה כנגד המבקש על הסף או לחילופין, על מחיקתה על הסף, בין השאר, מהנימוקים כדלקמן:-

2.1 עניינה של התביעה ביחסי עבודה שהתקיימו בין המשיב (להלן-התובע) לבין הנתבעת 1, לאומית לעתיד בע"מ.

2.2 לצדדים אלה טענות הדדיות, אשר חלקן עולה מכתב התביעה וחלקן עולה מכתב תביעה שכנגד שהגישו הנתבעת 1 והנתבעים 3-5 כלפי התובע. התביעה אינה מעלה כל עילת תביעה של התובע כלפי המבקש, אין עוררין על כך שלא שימש כמעסיקו של התובע.

2.3 מאחר שכל טענות התובע נסובות סביב העסקתו על ידי הנתבעת 1 (להלן-לאומית לעתיד בע"מ) ו/או על ידי הנתבעת 5 (להלן-קופת חולים לאומית), ואף התובע אינו טוען ואינו יכול לטעון שנתקיימו יחסי עבודה בינו לבין המבקש, ממילא אין מקום להשארת התביעה כנגד המבקש על כנה.

2.4 המבקש שימש בתקופה הרלוונטית לתביעה כיו"ר הועד המנהל של קופת חולים לאומית, ופרט לכך לא נשא בשום תפקיד בקופת חולים לאומית. זאת ועוד, במועד הגשת התביעה ובכל מועד מאוחר לכך לא שימש המבקש בתפקיד האמור או בכל תפקיד אחר בקופת חולים לאומית.

2.5 לאומית לעתיד הינה חברה שקופת חולים לאומית מהווה בה בעל שליטה והיא נוהלה, בכל שלב רלוונטי לתביעה זו, באופן עצמאי ונפרד על ידי מנהלה הכללי (התובע) ועל ידי מועצת מנהלים משלה אשר נבחרה לשם כך ובה לא היה המבקש.

2.6 המבקש אינו צד למחלוקות בין התובע לבין לאומית לעתיד, ואין ספק ששמו שורבב לכתב התביעה באופן מלאכותי וממניעים בלתי ענייניים לחלוטין. יתרה מזאת כל טענותיו של התובע כלפי המבקש באופן אישי, וכל אזכור על עיסוקיו ו/או ענייניו הפרטיים, אינם ממין העניין, והועלו על ידי התובע כשעטנז וכרכילות זולה, ומתוך מניעים פסולים ואינם רלוונטיים כלל לדרישות התובע בכתב תביעתו.

2.7 לבד מן העובדה שהמבקש כיהן כיו"ר הועד המנהל של קופת חולים לאומית אין בינו לבין התובע או לבין העובדות ו/או הטענות המתוארות בכתב התביעה ולא כלום. המבקש לא היה שותף, בשום שלב, לניהולה של לאומית לעתיד, לא השתתף בקבלת החלטות על ידה, ולא נדרש לאשר את פעולותיה ו/או החלטותיה, וממילא אף לא אישרן.

2.8 כל נסיון של התובע לייחס למבקש מתן הוראות אשר כביכול אינן עולות בקנה אחד עם הדין, אין בו בסיס או שמץ של אמת, וטענותיו של התובע בהקשר זה הינן טענות כוללניות וסתמיות אשר מעוותות ומסלפות את המציאות באופן בוטה וחמור ואין בהן כדי לקשור זיקה כלשהי בין התובע לבין המבקש.

2.9 בכל מקרה, ככל שנטל המבקש חלק כלשהו בהתקשרות עם התובע, פעל כאורגן של קופת חולים לאומית בלבד ולא בשם עצמו, כדין ובסמכות מתוקף תפקידו בקופת חולים לאומית וממילא לא יכולה פעולה כלשהי שעה בשם קופת חולים לאומית - אף אם היו מוכחות הפעולות המיוחסות לו בכתב התביעה, והמוכחשות, כדי לשמש כעילת תביעה כנגדו באופן עצמאי.

2.10 הכללת המבקש בכתב התביעה מחד, והתעלמותו המופגנת של התובע מפניותיו של המבקש, באמצעות בא כוחו, למחיקת כתב התביעה נגדו, מבססות ומחזקות את התחושה אצל המבקש כי רק מניעים בלתי כשרים ונסיון להשמיצו, להפעיל באמצעותו לחץ על ידי הנתבעים, ולפגוע במעמדו הציבורי כח"כ - הם העומדים ברקע הגשת התביעה.

3. התובע מתנגד לבקשה וטוען כי דינה להידחות על הסף מפאת העדרו של תצהיר התומך בעובדות שהועלו בה וכן בשל השיהוי בהגשתה, וכן, בין השאר, מהנימוקים כדלקמן:-

3.1 כעולה מכתב התביעה המבקש, בעצמו, ו/או באמצעות הנתבע 3, עו"ד צבי ברק (להלן- עו"ד ברק) הוא אשר הניע את התובע לעזוב את עבודתו בחברת הפניקס ולעבור לעבוד בלאומית לעתיד, הוא אשר הבטיח לו את תנאי העסקתו והציג בפני
ו מצגים שונים, על בסיסם נאות התובע לעזוב את עבודתו. המבקש הוא זה אשר החליט להעסיק את התובע ולפטרו. מעשיו ופעולותיו של המבקש, כאמור לעיל, נעשו מאחורי הקלעים ובפועל מי שהציגם ופעל על פיהם, אינו אלא עו"ד ברק שמונה ליו"ר דירקטוריון לאומית לעתיד, כנציג מטעמו של המבקש, בהיותו שותפו של המבקש או בנו.

3.2 הסכמי העבודה שנחתמו בין התובע מצד אחד, לבין המבקש והנתבעים האחרים מצד שני, הם המבססים את עילת התביעה כנגד לאומית לעתיד וקופת חולים לאומית. כנגד המבקש, עו"ד ברק וד"ר שמואל רוזנמן (הנתבע 3), מבוססת עילת התביעה על היותם מעבידים במשותף, בהסתמך על כך שהמבקש בעצמו ועל ידי עו"ד ברק וד"ר רוזנמן, בשמו, גרמו לתובע להפר את הסכמי העבודה, ככל שהופרו, דבר המוכחש, וכמו כן על אדני הרמת המסך וייחוס חובותיהן של לאומית לעתיד וקופת חולים לאומית למבקש ולעו"ד ברק וד"ר רוזנמן באופן אישי.

3.3 במקרה דנן יש להרים את מסך ההתאגדות מעל לאומית לעתיד וקופת חולים לאומית ולייחסם למבקש ולעו"ד ברק וד"ר רוזנמן באופן אישי.

3.4 בהתאם למידע שהגיע לידי התובע עולה החשש כי לאומית לעתיד בפני
הליכי סגירה מתקדמים או הליכי פירוק, וככל הנראה היא נוהלה על ידי המבקש, עו"ד ברק וד"ר רוזנמן תוך כדי מימון דק המקים במקרה דנן את הבסיס להרמת המסך וייחוס החובות באופן אישי למבקש, ולה"ה ברק ורוזנמן.

4. המסגרת המשפטית

4.1 תקנה 44 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991 (להלן-תקנות בית הדין) קובעת כי בית הדין רשאי, בכל עת, לבקשת בעל דין או אף בלא בקשה כזאת לדחות על הסף תובענה נגד נתבע, בין השאר, בנימוק שכתב התביעה אינו מגלה עילה.

תקנה 45 לתקנות בית הדין קובעת כי בית הדין רשאי, בכל עת, לבקשת בעל דין או אף בלא בקשה כזאת, לדחות על הסף תובענה נגד נתבע, בין השאר, בשל חוסר סמכות.

4.2 תקנה 9 לתקנות בית הדין לעבודה קובעתת כי בכתב התביעה חייב התובע לפרט, בין השאר, את "העובדות המהוות עילת התובענה ואימתי נולדה".
על פי ההלכה הפסוקה, המבחן הקובע אם גילה כתב התביעה עילה או לא הוא: "פרשת התביעה מגלה עילה אם התובע, בהנחה שיוכיח את העובדות הכלולות בתביעתו, זכאי יהיה לבקש את הסעד המבוקש על ידו. העדר עילת תביעה הוא, איפוא, פגם המתגלה על פני כתב התביעה עצמו, מקריאת המסמך וללא חקירה ודרישה בעובדות. לצורך כך חייב הנתבע להניח יעלה בידי התובע להוכיח את כל אשר טען בכתב התביעה, היינו את כל העובדות המהוות עילת תובענה...אם אף ברור ונעלה מכל ספק הוא, שעל יסוד העובדות שטען להן לא יכול התובע לזכות בסעד שביקש, כי אז - ורק אז - אומרים שכתב התביעה אינו מגלה עילה...במקרה כזה, סוף התביעה, לאחר שתתברר, להידחות, ותביעה שסופה להידחות, אפילו יוכיח התובע את כל העובדות שהסתמך עליהן, מה הטעם לגבות ראיות להוכחתה...". (זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 383-384 והאסמכתאות שם).

4.3 סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה קובע כי לבית דין אזורי לעבודה תהא סמכות ייחודית לדון בתובענות בין עובד או חליפו למעביד או לחליפו שעילתן ביחסי עובד ומעביד, לרבות השאלה בדבר עצם קיומם של יחסי עובד ומעביד ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין (נוסח חדש).
כעולה מהאמור, סמכותו של בית הדין מוגבלת לתובענות שמתמלא בהן המבחן הכפול של זהות הצדדים (עובד או מעביד או חליפיהם) ושל מהות העילה (יחסי עובד ומעביד).
לדיבור "עילה" שתי משמעויות, האחת - מסכת העובדות שבהתקיימן מזכות את התובע בסעד לו הוא עותר והשנייה "עניין", "מכאן שאת הדיבור תובענות בין...עובד...ומעביד...שעילתן ביחסי עובד ומעביד יש לפרש כתובענות שבעניין שמיחסי עובד ומעביד, דהיינו מזכויות המוקנות ומחובות המוטלות מהיחסים שבין אחד כעובד והשני כמעביד או מזכויות וחובות שמקורן חוק מתחום משפט העבודה". (מנחם גולדברג, דיני עבודה, כרך שלישי, עמ' 21 והאסמכתאות שם). עוד נקבע בהלכה הפסוקה, כי לא כל התקשרות בין שניים שמתקיימים ביניהם יחסי עובד ומעביד, המביאה להתדיינות בבית משפט, מן ההכרח שבית המשפט המוסמך לדון בה יהיה בית הדין לעבודה, העילה צריכה, כאמור לנבוע מזכויות המוקנות ומחובות המוטלות במסגרת היחסים החוזיים שין האחד כעובד והשני כמעביד או מזכויות וחובות שמקורן חוק מתחום משפט העבודה.

4.5 כלל יסוד בדיני חברות הוא כי "חברה היא תאגיד, הנפרד מבעלי מניותיו, מנהליו ועובדיו, לכל דבר ועניין. לא יתכנו חיי מסחר ומשק תקינים מבלי שיוקפד על הפרדה בין התאגיד לבין בעליו ומנהליו" (דב"ע נג/205-3 מחמוד וגיה – גלידות הבירה, פד"ע כ"ז 345, 350).

בצידו של כלל יסוד זה, קיימת דוקטרינה המאפשרת, בנסיבות מסויימות, להרים את המסך המפריד בין החברה לבין בעלי מניותיה, וכן לייחס חובותיה של החברה לבעלי מניותיה וליחידים האורגנים שלה. דוקטרינה זו של הרמת המסך היא חריג לכלל והיא תופעל במספר מצבים, ובמיוחד במקרים של שימוש לרעה במסך ההתאגדות לטובת בעלי העניין השולטים בחברה.
"בצד הגישה המקובלת, הרואה בהרמת המסך מהלך יוצא דופן וחריג, התפתחו בשנים האחרונות דוקטרינות משפטיות המרחיבות את מעגל המקרים והעילות להרמת המסך...עקרונות מדיני השליחות...מניעות, חובת הגילוי, תום הלב ושיקול צדק, חברו יחדו אל העילות המקובלות של שימוש לרעה במסך ההתאגדות, הגמישו אותן ואף הרחיבו את תחולתן... גישה זו מוצאת ביטוי כיום אף בחוק החברות תשנ"ט-1999, אשר בסעיף 6 שבו קיימת סמכות לבית המשפט להרים את מסך ההתאגדות..." (ע"ע 001201/00 יהודית זילברשטיין נ' ערב חדש (עתונות) – אילת בע"מ (לא פורסם) והאסמכתאות שם, ע"ע 1137/02 יוליוס אדיב נ' החברה לפיתוח ולמלונאות רחביה בע"מ, עבודה ארצי, כרך לג (94), 35).
במקרים הראויים ירים בית הדין את "המסך" מעל זהותו של המעביד, תאגיד אשר מאחוריו מסתתרים בעלי מניות או מנהלים, אך זאת בזהירות הראויה, ובית הדין יעשה זאת שעה שתוכח תרמית, או פעילות שלא בתום לב בכוונה להונות את נושיו ועובדיו של התאגיד, וכן מקום שבו החברה המנהלת את העסק מתחלפת חדשות לבקרים, אך המנהל למעשה של העסק הוא אותו אדם, ושכרו של העובד משולם על ידי החברה שהיא בעלים של העסק באותה עת, אך ממנה לא ניתן לגבות את חוב שכר העבודה ופיצויי פיטורים המגיעים לעובד. (מנחם גולדברג, דיני עבודה, כרך שלישי, שער 14, עמ' 22 והאסמכתאות שם).
"העילה המובהקת להרמת המסך היא השימוש לרעה במסך ההתאגדות. מושג זה של "שמוש לרעה" הוא גמיש ומתפצל לעילות משנה מקובלות, לאמור -
'מכאן, שייסודה של חברה למטרת תרמית, ערבוב נכסי החברה עם הנכסים הפרטיים של בעלי המניות, מימון עצמי קטן ביותר, יחס מינוף גדול במיוחד, הברחת נכסים מן החברה אל בעלי המניות ללא תמורה ראויה, או התערבות בחיי החברה המונעת ממנה לתפקד כמוקד רווחים עצמאי, נחשבים ל"שמוש לרעה" במסך ההתאגדות המצדיק את הרמת המסך. בכל המקרים האלה ובדומיהם הרימו בתי המשפט את מסך ההתאגדות, על מנת לאיין את הרווחים הצפונים ב"שימוש לרעה במסך ההתאגדות"' (ד"ר א. חביב סגל דיני חברות לאור חוק החברות החדש, בעמ' 253 והאסמכתאות שם וכן ראה דב"ע לח/52-3 ברגר ואח' אמיל, פד"ע י 435 - 441 442)
לצורך הרמת המסך אין צורך בהצטברות של כל העילות יחדיו, אלא די במקצתן או אף באחת מהן כדי להצדיק את המהלך". (ע"ע 1137/02 יוליוס אדיב נ' החברה לפיתוח ולמלונאות רחביה בע"מ, עבודה ארצי, כרך לג (94) 35 בעמ' 11 לפסק הדין).

4.6 משכך הם פני הדברים, "בחינת קיומן של העילות היא, ביסודו של דבר, תולדה של תשתית עובדתית הנפרשת בפני
בין הדין אשר ממנה עולה תמונת מצב של שימוש באישיות המשפטית הנפרדת של החברה למטרות בעלי העניין בחברה, תוך ניצול וקיפוח הנושים ותוך פגיעה בעשיית הצדק..." (ע"ע 001201/00 שם בעמ' 6 לפסק הדין והאסמכתאות שם).

4.7 על פי ההלכה הפסוקה, בבתי הדין לעבודה מחיקה על הסף "אינה יכולה ואינה צריכה לשמש דרך המלך ויש להכריע במחלוקת לגופו של עניין. כלל ידוע הוא כי סעד זה של מחיקה על הסף מופעל על ידי בית הדין לעבודה ביד קמוצה". (בר"ע 1241/01 סורג'ון משה ואח' נ' מוריס דהן (לא פורסם) והאסמכתאות שם).

עוד נקבע בהלכה הפסוקה, כי מחיקה על הסף היא סעד קיצוני ולכן בתי הדין לעבודה נוהגים בזהירות יתרה בבואם להכריע בבקשה למחוק או לדחות תביעה על הסף ועליהם לבחון בקפדנות את העובדות והטענות המועלות בכתב התביעה וכל זאת - "על מנת שלא לשלול מבעל דין לממש את זכותו המשפטית ומעדיפים בירור העניין לגופו." (בר"ע 1317/01 הוצאת תעבורה וסקרים בע"מ נ' יעקב אגם, לא פורסם והאסמכתאות שם). עוד נקבע כי זהירות זו מחייבת שאם הפגם שבחוסר עילה ניתן לתיקון, והתובע מבקש לתקן את תביעתתו - יעתר בדרך כלל בית המשפט לבקשת התיקון ולריפוי הפגם ולא ימחק את התביעה. (מנחם גולדברג, דיני עבודה, כרך שלישי, שער 14 עמ' 131 והאסמכתאות שם).

5. מן הכלל אל הפרט

בבוא בית הדין לבחון האם יש למחוק או לדחות תביעה על הסף עליו לעיין בכתב התביעה ובמסמכים שצורפו אליו.
מעיון בכתב התביעה, וככל שהדברים נוגעים ספציפית למבקש, צויין כדלקמן:-

5.1 בסעיף 8 לכתב התביעה:

"הנתבע מס' 2, ח"כ הירשזון, שימש בזמנים הרלוונטיים לתביעה זו יו"ר דירקטוריון קופ"ח, והוא האיש אשר הלכה למעשה שלט והפעיל את הנתבעים מס' 3 ו-4 ועל פיו יישק דבר, וודאי נכון הדבר בנושאים העומדים לפתחו של בית הדין הנכבד, הרלוונטיים לכתב תביעה זה;
כך דרך משל, ח"כ הירשזון, הוא אשר הציג ההתקשרות עם התובע, הוא אשר אישר את ההסכמים שנחתמו עימו, והוא אשר הציג מצג, ולפיו עתידו של התובע בחברה מובטח. גם לנוכח כל אלה עזב התובע את עבודתו אצל הפניקס וקיבל על עצמו תפקיד מנכ"ל החברה;
לא למותר להדגיש בהקשר זה, כי הנתבע מס' 3, יו"ר דירקטוריון החברה, מר ברק, הינו שותף לעסקים של ח"כ הירשנזון עצמו, או של בנו, באמצעות תאגיד משותף, דרכו מנהלים אלה את עסקיהם המשותפים. הפוך בה והפוך בה, הנך מגיע למסקנה, על כורחך ממש, כי ח"כ הירשנזון פעל למינוי לתפקיד יו"ר דירקטוריון החברה, אדם אשר הינו קרוב אליו באופן אישי, אדם שלח"כ הירשנזון יש בו עניין אישי, הכל בכדי שיוכל לפקח באופן צמוד והדוק על הנעשה בחברה, שלא לומר באופן שמאפשר לו לקבל החלטות אלה בעצמו, באמצעות מקורבו; אמור מעתה: מר ברק וח"כ הירשנזון תאומים סיאמיים: זה שותפו של זה בעסקיו הפרטיים וזה שותפו של זה בעסקיו הציבוריים".

5.2 בסעיפים 11 ו -12 לכתב התביעה:-

"לימים נתגלעו חילוקי דעות ניהוליים בין התובע לבין ראשי הנתבעת (ח"כ הירשנזון ומר ברק ובעיקר בינו לבין ד"ר רוזנמן), שנסובו נוכח סירובו של התובע לאשר פעולות ולמלא אחר הוראותיהם השונות, שחלקן, אם לא כולן, בניגוד לדין ולטובת החברה היו. לנוכח חילוקי הדעות ביקש התובע להסיר ממנו את האחריות למטלות הנוספות ולהשאיר בידיו את ניהולה של החברה בלבד;
הנתבעים נענו לבקשתו של התובע וסוכם עימו, כי יסיים את תפקידו במסגרת קופ"ח וימשיך לנהל בלעדית את החברה. כמו כן סוכם כי התובע יממש את זכותו על פי הסכם העבודה שבין הצדדים וייצא לתקופת לימודים.
...מצ"ב העתק נכון של פרטיכל ישיבת דירקטוריון החברה מיום 2.6.2002, מסומן נספח ב"
על אף אותו סיכום, לאחר מספר שבועות בודדים, פוטר התובע על ידי יו"ר הדירקטוריון של החברה".

יצויין כי כעולה מנספח ב' - המבקש לא נכח בישיבת דירקטוריון זו.

5.3 יודגש כי מעבר לאמור בסעיף 5.2 לעיל, אין כל התייחסות, בכתב התביעה למבקש עצמו. יצויין כי לא נעלם מעינינו כי התובע נוקט לאורך כל כתב התביעה בדיבור "הנתבעים", אולם אין הוא מציין מה היא עילת התביעה כנגד המבקש. ויודגש, האמירה, על פיה, המבקש הוא אשר הפעיל את עו"ד ברק ואת ד"ר רוזנמן וכי על פיו יישק דבר אין בה כשלעצמה כדי להקים עילת תביעה כנגד המבקש.
מאחר, ועל פי ההלכה הפסוקה, היעדר עילת תביעה הוא פגם המתגלה על פני כתב התביעה עצמו, מקריאת המסמך וללא חקירה ודרישה בעובדות, הרי שבכל מקרה, לאור האמור לעיל, גם אם יוכח האמור בכתב התביעה והמתייחס למבקש - לא יוכל לזכות התובע בסעדים להם עתר מהמבקש.

זאת ועוד, מעבר לאמירה הכוללת, בסעיף 84 לכתב התביעה, כי לבית הדין הסמכות המקומית והעניינית לדון בתביעה, לא נאמר דבר לגבי מקור הסמכות העניינית בהתייחס למבקש, שלגביו כלל לא נטען כי התקיימו בינו לבין התובע יחסי עובד ומעביד.

5.4 האמור בסעיפים 13-15 לתגובת התובע כלל לא נטען בכתב התביעה. הטענות בדבר "מעבידים במשותף", "גרם הפרת חוזה", "הרמת מסך" ו"ייחוס חבותיהן של לאומית לעתיד וקופת חולים לאומית למבקש כמו גם לעו"ד ברק וד"ר רוזנמן" הועלו לראשונה בתגובת התובע לבקשה לסילוק על הסף, ואין להם, ולו רמז, בכתב התביעה עצמו. יצוין כי הטענה בדבר "מעבידים במשותף" נטענה אך ורק לגבי לאומית לעתיד וקופת חולים לאומית (ראה: סעיף 10 לכתב התביעה).

5.5 כאמור, כלל יסוד בדיני חברות הוא כי חברה היא תאגיד הנפרד מבעלי מניותיה, מנהליה ועובדיה לכל דבר ועניין, ורק בנסיבות מסויימות וחריגות של שמוש לרעה במסך ההתאגדות, כמו ייסוד חברה למטרות תרמית, פעילות שלא בתום לב בכוונה להונות את נושי ועובדי התאגיד, המהווים שמוש לרעה במסך ההתאגדות - מצדיקים את הרמתו.
בענייננו, כאמור, כלל לא נטען בכתב התביעה על שימוש לרעה במסך ההתאגדות.



6. סוף דבר

6.1 לאור כל האמור לעיל, אנו קובעים כי דין התביעה כנגד המבקש להימחק על הסף.

6.2 התובע ישא בהוצאות המבקש ושכ"ט עו"ד בסך של 2,500 ₪ בתוספת מע"מ כחוק שישולמו תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

6.3 המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.




ניתן היום ד' בסיון, תשס"ד (24 במאי 2004) בהעדר הצדדים


--------------------- --------------------- -------------------

דינה אפרתי
, שופטת טל בירנפלד, נ.צ. דורון עזרא, נ.צ.










עב בית דין אזורי לעבודה 1332/03 חה"כ אברהם הירשזון נ' ד"ר אודי פרישמן (פורסם ב-ֽ 24/05/2004)