פסקי דין על ציון קדוש | פסקי דין על יוסף בן חמו | פסקי דין על יצחק בנודיז |

4767/08 א     12/07/2011




א 4767/08 ציון קדוש נ' יוסף בן חמו, יצחק בנודיז








בית משפט השלום בראשון לציון



ת"א 4767-08 בן חמו ואח' נ' קדוש





מספר בקשה:
10

בפני

כב' השופטת
הלית סילש


מבקש

ציון קדוש


נגד


משיבים

1. יוסף בן חמו
2. יצחק בנודיז



החלטה

מקורה של החלטה זו הוא בבקשתו של המבקש-הנתבע כי בית המשפט יורה למשיבים-התובעים להעביר לידיו את העתק המסמכים המפורטים במסגרת תצהיר גילוי המסמכים שהוגש מטעם המשיבים.

בתגובה טענו המשיבים כי ביחס לתמליל אשר פורט בסעיף מס'
10 לתצהיר גילוי המסמכים, חוסה זה תחת הוראות הדין בחיסיון נוכח העובדה כי עסקינן במסמך אשר הוכן לצורך הליכים משפטיים.

עוד נטען כי ביחס לתמליל אשר פורט בסעיף 21 לתצהיר גילוי המסמכים, יתבקש בית המשפט לאפשר גילויו לאחר חקירתו של המבקש.

נוכח הבקשה והתגובה ניתנה החלטתי על פיה יועברו התמלילים לעיוני במעטפה סגורה.
בחינת המעטפה מלמד כי הוגש לעיוני התמליל המפורט בסעיף 21 בלבד.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה אני מוצאת להיעתר חלקית לבקשה במובן זה שיותר למשיבים, להגיש את התמליל לאחר שיוגש תצהירו של הנתבע אך קודם חקירתו.
טעמיי להלן.

מלכתחילה דומה כי המשיבים לא אבחנו בין חיסיון לבין גילוי מאוחר. למען הסר ספק מובהר כי השאלה המהותית הניצבת בפני
ביחס לתמליל אינה חיסיון של אותו מסמך, שכן כוונת המשיבים להציגם ולגלותם. השאלה היא שאלה של עיתוי. דהיינו, האם יגולו המסמכים לנתבע קודם או לאחר חקירתו על תצהיר עדותו הראשי.

תקנה 158 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984 (להלן:"תקנות סדר הדין האזרחי"), קובעת את "דרך המלך" ביחס לסדר הטיעון ולהבאת הראיות ובמסגרתו על התובע-העותר, לגלות ראיותיו ראשון. אל תקנה זו נלוות תקנות נוספות בתקנות סדר הדין האזרחי , שעניינן גילוי ועיון במסמכיו של כל צד.

נקודת המוצא הינה כי על התובעים לגלות את מכלול ראיותיהם, בבחינת ניהול ההליך "בקלפים גלויים", כאשר אין הוראות הדין או בתי המשפט עורכים לצורך כך אבחנה בין מסמך "מועיל" ל"מזיק".

ואולם, לכל כלל ישנם חריגים.
שיקול הדעת נותר על שולחנו של בית המשפט תוך בחינת השאלה האם גילוי ראייה מסוימת, בשלב מוקדם, יכול שיסכל את אפשרות בית המשפט לחשיפת האמת ( ראה רע"א 10551/02
המאגר הישראלי לביטוח רכב ("הפול") נ' אבוטבול (טרם פורסם), וכן פסק הדין אשר נזכר על ידי המשיבים-התובעים בתגובתם רע"א 4249/98 סוויסא נ' הכשרת היישוב חב' לביטול בע"מ
פ"ד נה(1) 515).

ייתכנו מקרים שבהם "דרך המלך" תידחה בפני
האינטרס של גילוי האמת תוך שבית המשפט "סולל" דרך נוספת, אלטרנטיבית ביחס לאותו תיק פרטני.
עם זאת, על בית המשפט לנקוט משנה זהירות קודם שיהפוך את החריג לכלל ועל המבקש הנטל להסביר מדוע קיימת דווקא בתיק זה הצדקה לסטייה מאותו כלל.

כב' השופטת גרסטל (כתוארה דאז), קבעה במסגרת החלטתה בבר"ע 1753/04
בנק לאומי לישראל בע"מ נ' רונן גולד
(טרם פורסם):

" .. נקודת המוצא לעניין גילוי ועיון במסמכים היא גילוי מירבי שתכליתו לחתור לחקר האמת. בעל דין שטוען שיש לחרוג מן הכלל, עליו הנטל להסביר מדוע יהא זה צודק
ויעיל שלא לאפשר לצד שכנגד לבדוק ביסודיות ולהתייחס בפירוט בגרסתו העובדתית אל המסמכים שמבוקש לדחות את העיון בהם.

בבואי לשקול האם קיימת הצדקה בתיק זה לאפשר לתובעים להציג את התמליל לאחר חקירת הנתבע נתתי דעתי לנתונים שונים לרבות מהותה של התביעה המתנהלת בין הצדדים, השאלה המהותית העומדת על הפרק,
תוכנה של הראייה שנתבקש גילוייה המאוחר ואשר הוגשה לעיוני, ההליכים המוקדמים שנתקיימו בין הצדדים והשלכתם של אלו על שאלת ההצדקה בגילוי מאוחר של התמליל.

הראייה שגילוייה המאוחר מתבקש במקרה זה הינה תמליל שיחה שהתקיימה לכאורה בין בעלי הדין.

עיינתי בתמליל והוא מתייחס מפורשות לשאלות עובדתיות אשר בגינן נטענו טענות סותרות על ידי הצדדים במסגרת כתבי הטענות.

ויש להדגיש, עניינו של תיק זה הוא בשאלת קבלת כספים של התובעים על ידי הנתבע ועתירתם כי כספים אלו יושבו לידיהם.
טענתו של הנתבע הינה כי לא קיבל את הכספים, לא חתם על הסכם ואינו חייב דבר.
במסגרת ישיבת קדם המשפט חזר הנתבע וטען מפורשות כי לא קיבל לידיו את הסכומים הנטענים, אינו מכיר את הסכם ההשקעה ואינו חתום עליו.

לפיכך, אימוץ גרסתו של מי מן הצדדים תשליך במידה לא מבוטלת על ההליכים בתיק זה.

נוכח האמור לעיל כמו גם העובדה כי טרם נפרסה גרסתו העובדתית של הנתבע במסגרת תצהירי עדות ראשית, קיים טעם של ממש בעיכוב גילויו של התמליל.

נהיר כי מכלולן של כל הראיות אשר יוצגו על ידי שני הצדדים, הוא שירכיב את הפאזל העובדתי הנוגע לתביעה זו. השאלה היא עם זאת, מועד גילויה של ראייה פרטנית.

נוכח האמור בהודעות ובתגובות הצדדים, אני מוצאת לציין כי אין במתן ההיתר לגילוי מאוחר של התמליל כדי מתן היתר להרחבת חזית או לשינוי גדר המחלוקת.
הגילוי המאוחר, מטרתו הצבת שני הצדדים במצב בו ייפרסו הטיעונים העובדתיים מתוך מטרה להגיע לחקר האמת.

צודק ב"כ המבקש בטענתו כי מרבית המקרים בהם התיר בית המשפט גילוי ועיון בראיות בשלב מתקדם היו בתביעות נזיקין בהן קיים חוסר שוויון בין התובע לחברות הביטוח.
עם זאת הכירו בתי המשפט באפשרות להתרת גילוי ראייה בשלב מתקדם גם בתביעות "מסחריות-אזרחיות", אם כי במשורה (בעניין זה ראה הלכת סוויסה נ' הכשרת היישוב שנזכרה לעיל וכן בר"ע (ת"א) 1753/04
בנק לאומי לישראל בע"מ נ' רונן גולד (טרם פורסם) ובר"ע ת"א 13882/97
בנק למסחר בע"מ ואח' נ' עמיר כהן (טרם פורסם)).

דומה כי שאלה מהותית אליה נדרשו הערכאות השונות לצורך קבלת ההחלטה האם להתיר הגשה מאוחרת של ראיה אם לאו, נוגעת ליכולתו לכאורה של הצד שכנגד להכין ראיות כוזבות על מנת לסתור את הראיות שבידי המבקש.

נוכח העובדה כי חלק מהותי מהתביעה המונחת בפני
עניינה שאלת קבלת הכספים ומטרתה, קיימת הצדקה לכך שגילוי התמליל ייעשה בשלב שלאחר הגשת תצהירי הנתבע.

עם זאת, איני מוצאת כי יש מקום להורות כי גילוי המסמך יעשה לאחר חקירתו של הנתבע, אלא יש להורות כי הגילוי ייעשה לאחר הגשת תצהירי העדות הראשית מטעמו.
בדרך זו ייתאפשר גם לבא כח הנתבע לחקור את התובעים על התמליל ויישמר האיזון הנדרש בסדר חקירות העדים.
זאת ועוד, המשמעות הפרקטית של התרת אי גילוי התמליל עד לאחר חקירת הנתבע, הינה בפתיחת הדלת לאפשרות ל "סבב נוסף" של חקירות כמענה לאותו תמליל. מדובר בסרבול שלא לצורך של ההליכים, שאין לו כל הצדקה מהותית, מקום בו יונחו תצהירי העדות הראשית של הנתבע קודם לאותו מועד ותושג מטרת הגילוי המאוחר.

ממכלול הטעמים שנמנו לעיל אני מורה בזאת כי העתק תמליל השיחה הנזכר בסעיף 21 לתצהיר גילוי המסמכים של התובעים יועבר לידי ב"כ הנתבע בתוך 30 יום לאחר קבלת תצהירי העדות הראשית מטעם המבקש.

באשר לסעיף 10 לתצהיר גילוי המסמכים של הנתבעים הרי שתמליל זה לא הוגש לעיוני.
אין אני יכולה להתרשם כי עסקינן במסמך או ראייה שהוכנה לצורך ההליכים המשפטיים ומכאן שהינה חסויה, מבלי שזו הועברה לעיוני.
ב"כ התובעים יעביר את התמליל לעיוני לא יאוחר מיום 20.7.11 במעטפה סגורה
לאולמי.
נקבע לת.פ. ליום 21.7.11

המזכירות תתבקש להעביר העתק החלטתי זו לצדדים.
ניתנה היום, י' תמוז תשע"א, 12 יולי 2011, בהעדר הצדדים.








א בית משפט שלום 4767/08 ציון קדוש נ' יוסף בן חמו, יצחק בנודיז (פורסם ב-ֽ 12/07/2011)