Google

המוסד לביטוח לאומי - הפניקס הישראלי – חברה לביטוח בע"מ, אבנר – איגוד לביטוח נפגעי רכב, קרנית – קרן לפיצויי נפגעי תאונות דרכים

פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי | פסקי דין על הפניקס הישראלי – חברה לביטוח | פסקי דין על אבנר – איגוד לביטוח נפגעי רכב | פסקי דין על קרנית – קרן לפיצויי נפגעי תאונות דרכים |

19839-05/11 עא     19/07/2011




עא 19839-05/11 המוסד לביטוח לאומי נ' הפניקס הישראלי – חברה לביטוח בע"מ, אבנר – איגוד לביטוח נפגעי רכב, קרנית – קרן לפיצויי נפגעי תאונות דרכים








בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים

לפני כב' השופטת אורית אפעל-גבאי
כב' השופט אהרן פרקש
כב' השופט רפי כרמל

ע"א 19839-05-11 ביטוח לאומי-סניף ירושלים נ' הפניקס הישראלי - חברה לביטוח בע"מ ואח'



המערער
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד ישראל ברזילי ואח'


נגד

המשיבות
1. הפניקס הישראלי – חברה לביטוח בע"מ
2. אבנר – איגוד לביטוח נפגעי רכב
3. קרנית – קרן לפיצויי נפגעי תאונות דרכים
ע"י ב"כ עו"ד יורם דביר ואח'



פסק דין


ערעור על

פסק דין
והחלטת ביניים בתביעת שיבוב, על פי ההסכם רב השנים, שהגיש המערער נגד המשיבות בגין גמלאות ששילם לנפגעת שנפגעה בתאונת דרכים שאירעה ביום 21.3.98. בהחלטה מיום 18.10.07 קיבל בית המשפט (כב' השופט כ' מוסק, סגן נשיא) את בקשת המשיבות למנות מומחה רפואי בתחום הפסיכיאטרי, לאחר שהגיע למסקנה כי לא הוכח לפניו קשר סיבתי בין מצבה הנפשי של הנפגעת כפי שנקבע בוועדות הרפואיות של המל"ל בענף נכות כללית לבין אירוע התאונה. המומחית שמונתה היא ד"ר דורסט אשר בחוות דעת שערכה קבעה כי לנפגעת נכות פסיכיאטרית בשיעור של 40%, כפי שקבע המל"ל, מתוכם יש לראות רק 10% כנובעים מהתאונה והיתר כאינם קשורים לה. המומחית נחקרה לפני בית משפט קמא, ולאחר חקירתה ראה בית המשפט לאמץ את חוות דעתה וקבע בפסק דינו כי על המשיבות לשלם למערער 25% מסכום הגמלאות ששולמו ושישולמו לנפגעת, שכן רק לגבי שיעור זה של הנזק הוכח שנגרם בתאונה.

כאמור, המערער מלין הן על החלטת הביניים והן על פסק הדין.

בכל הנוגע להחלטת הביניים, אנו רואים להפנות להחלטה שניתנה בבקשה לרשות ערעור שהגיש המערער לבית משפט זה. המדובר בהחלטתה של כב' הנשיאה, השופטת מ' ארד מיום 10.2.08 הדוחה את הבקשה לרשות ערעור. בהחלטתה המפורטת מתייחסת כב' הנשיאה לכלל על פיו מקום שניתן לבסס קיומו של קשר סיבתי בין הנכות לבין התאונה על יסוד קביעות המל"ל בעניין הנכות הכללית, אין להידרש לראיות נוספות לביסוס קשר זה. ואולם, מקום בו עובדת קיומו של קשר סיבתי בין הנזק לתאונת הדרכים אינה עולה ממסמכי המל"ל, על המל"ל להביא ראיות לביסוסו של קשר זה. בענייננו, כפי שנקבע בהחלטת כב' הנשיאה, מסמכי המל"ל הם לקוניים ונעדרת בהם התייחסות של ממש, ישירה או עקיפה, לשאלת הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הנכות. אכן, המל"ל ראה לקבוע את הנכות ממועד תאונת הדרכים, שלאחריה פנתה הנפגעת בתביעה לקבלת גמלה, ואולם אין די בכך כדי להוות קביעה בדבר קיומו של קשר סיבתי. כמו כן, העובדה כי במסמכי המל"ל מצוין דבר היות הנפגעת מעורבת בתאונת דרכים אינה מעידה כשלעצמה קיומו של קשר סיבתי בין הנזק לבין התאונה. כפי שטען ב"כ המערער, ניתן לחזור ולעיין בהחלטת הביניים בדבר מינויו של מומחה מטעם בית המשפט ואין טעם דיוני שלא לעשות כן, ואולם לגופו של עניין אנו רואים לאמץ את החלטתו של בית משפט קמא מנימוקיו ואף את החלטתה הנ"ל של כב' הנשיאה ארד.

אשר לשאלת הקשר הסיבתי גופה, גם בעניין זה אנו רואים לאשר את מסקנתו של בית משפט קמא אשר ראה לקבל את קביעתה של ד"ר דורסט, המומחית שמונתה על ידו. ד"ר דורסט קבעה, כאמור, כי רק 10% מתוך נכותה הכוללת של הנפגעת בתחום הנפשי (בשיעור 40%) ניתן לייחס לתאונה, וכל היתר מקורם בקורות חייהם של הנפגעת ומשפחתה, ובכלל זה תורשה כבדה של תחלואה נפשית במשפחה (שלושה מבין תשעה האחים הם חולי נפש); אב שעזב את הבית בעת שהייתה הנפגעת בגיל רך; פטירת האב והאם בהמשך וגידולם של הנפגעת ואחיה על ידי דודתם; האלימות שספגה הנפגעת בביתה, לרבות מאחיה; מכתבו של רופא המשפחה מיום 8.6.97, לפיו הנפגעת התלוננה זמן ממושך קודם לתאונה על עצבנות יתר, לחצים בראש עם כאבי ראש, צוואר וגב תחתון חזקים, ואף קיבלה טיפול במשככי כאבים שונים. כל אלה העמידו את הנפגעת לדעת המומחית בנקודת פתיחה שלא
הקנתה לה כוחות להתמודד עם מצבי דחק, ובכללם תאונת הדרכים. התמונה הקלינית שנגלתה לעיני המומחית הייתה דרמטית, לדבריה, הרבה מעבר לכזו שניתן לייחס לתאונה. אכן, כפי שהטעים ב"כ המערער, לא קיימת קביעה רפואית קודמת לתאונה כי הנפגעת חולה במחלת נפש, ואולם אין בנתון זה, בהינתן נסיבות חייה של הנפגעת כאמור לעיל, כדי לערער את מסקנתה של המומחית אשר העריכה, על יסוד החומר שלפניה וניסיונה המקצועי, כי שיעור של 30% מנכותה הנפשית של הנפגעת לא נגרמו בגין התאונה. מדובר בשאלה שבמומחיות, שביחס אליה נחקרה המומחית בבית משפט קמא בחקירה ממושכת ומפורטת, ואף לאחריה עמדה על מסקנתה המקצועית כאמור. ב"כ המערער טען לפנינו, כי גורמי הרקע שמנתה המומחית בחוות דעתה אינם מהווים נכות קודמת אלא מקרה של "גולגולת דקה". אין אנו מקבלים טענה זו, אשר נבחנה ונשללה במפורש גם על ידי המומחית בעת חקירתה הנגדית וגם בפסק דינו של בית משפט קמא. על פי עמדתה המקצועית של ד"ר דורסט אין המדובר במצב דברים של "גולגולת דקה" אלא במי שסבלה מבעיות נפשיות קשות עוד לפני התאונה, אשר לא אובחנו ולא תועדו במישרין מסיבות הכרוכות בנסיבות חייה הקשות של הנפגעת. משנגלתה בעקבות התאונה התמונה הנפשית הכוללת, נעשתה "בדיקה לאחור" בדבר מקורותיה ונקבע, כי לא ניתן לייחס את מלוא הנכות הנפשית הנוכחית לתאונת הדרכים.

על יסוד כל האמור לעיל אנו רואים לדחות את הערעור על שני ראשיו.

המערער יישא בשכר טרחת המשיבים בסכום של 15,000 ₪.


המזכירות תשלח העתקים לבאי כוח הצדדים.

ניתן היום, י"ז תמוז תשע"א, 19 יולי 2011, בהעדר הצדדים.




אורית
אפעל-גבאי, שופטת
אהרן פרקש
, שופט
רפי כרמל
, שופט







עא בית משפט מחוזי 19839-05/11 המוסד לביטוח לאומי נ' הפניקס הישראלי – חברה לביטוח בע"מ, אבנר – איגוד לביטוח נפגעי רכב, קרנית – קרן לפיצויי נפגעי תאונות דרכים (פורסם ב-ֽ 19/07/2011)














מידע

© 2024 Informer.co.il    אינפורמר       צור קשר       תקנון       חיפוש אנשים