פסקי דין על תביעות צפת | פסקי דין על חיים אדרי

42533-06/10 פ     20/07/2011




פ 42533-06/10 תביעות צפת נ' חיים אדרי








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום בצפת

ת"פ 42533-06-10 תביעות צפת
נ' אדרי(אסיר)

ת"פ 19519-03-11 תביעות צפת
נ' אדרי(עציר)


20 יולי 2011






בפני

כב' השופטת
אינעאם דחלה-שרקאוי



בעניין:

תביעות צפת




המאשימה



נגד


חיים אדרי
(עציר)



הנאשם


גזר דין
נוכחים:
ב"כ המאשימה:
עו"ד וסים בדר
ב"כ הנאשם:
עו"ד רימונה שלג


א. כללי

הנאשם הורשע ביום 20/07/2011 בעבירות שלהלן:

כתב אישום ראשון- ת"פ 42533-06-10

על פי עובדות כתב אישום זה, מיוחס לנאשם כי בתאריך 11/04/2010, איים הנאשם על הגב' רחל עמר (להלן: "המתלוננת") ועל אימה אסתר עמר (להלן: "אסתר"), בפגיעה שלא כדין בגופן בכוונה להפחידן או להקניטן.


באותן הנסיבות, תקף הנאשם את המתלוננת וגרם לה חבלה של ממש וכן תקף את אסתר ללא הסכמתה ושלא כדין, בזמן שהמתלוננת ואסתר ניקו את חצר ביתן, הגיע הנאשם, נצמד לגדר, קילל את המתלוננת ואת אסתר ואיים עליהן, בהמשך ירק לעבר אסתר ואז הכה את המתלוננת באמצעות מזמרה שהחזיק בידו הימנית, סטר לה ומשך אותה מהשערות. לאחר שאסתר צעקה עליו, הוריד הנאשם את מכנסיו ותחתוניו, תפס את איבר מינו
והעליב את המתלוננת ואת אסתר. בכך עשה הנאשם מעשה לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיניים בפומבי.

כתוצאה ממעשיו של הנאשם, נגרמו למתלוננת אודם באצבעות יד ימין וסימני פצע באצבע 2 עם המטומה.

הוראות החיקוק בהן הואשם הנאשם:
איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977
(להלן:

"החוק")
תקיפה סתם, עבירה לפי סעיף 379 לחוק
תקיפה הגורמת חבלה של ממש, עבירה לפי סעיף 380 לחוק
מעשה מגונה בפומבי, עבירה לפי סעיף 349 (1א) לחוק

כתב אישום שני- ת"פ 19519-03-11

על פי עובדות כתב האישום, מיוחס לנאשם כי בתאריך 08/03/2011, הלך הנאשם אחרי הגב' רחל עמר (להלן: "המתלוננת") מכניסת ביתה לכיוון תחנת האוטובוס הקרובה.

בהמשך, איים הנאשם על המתלוננת בפגיעה שלא כדין בחייה ובגופה בכך שאמר לה "היה לי טוב בבית הסוהר, אני אוכל ושותה שם, יש רופאים, אל תדאגי אני אהרוג אותך" וזאת בכוונה להפחידה ולהקניטה.

במעמד זה, צילם הנאשם את המתלוננת.

במעשיו כמתואר לעיל, הפר הנאשם צו למניעת הטרדה מאיימת שהוצא נגדו ביום 09/01/2011 במסגרת ה"ט 2155-01-11 לפיו נאסר עליו להגיע לבית המתלוננת ולהמצא במרחק 500 מטר מדירתה, לפגוע בפרטיותה, או ליצור עימה קשר בכל דרך (להלן: "הצו").

הוראות החיקוק בהן הואשם הנאשם:
איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק
הפרת צו בימ"ש שנועד להגן על אדם, עבירה לפי סעיף 287(ב) לחוק

הכרעת הדין התבססה על ראיות המאשימה, וביניהן עדי ההגנה, וכן על הסתירות בגרסאות הנאשם עצמו.

ג. טיעונים לעונש:
טענות ב"כ המאשימה לעונש
:
לטענת ב"כ המאשימה, הנאשם הורשע לאחר ניהול הוכחות מלא בשני תיקים. אכן, זוהי זכות מוקנית לנאשם לקבל את יומו בבית המשפט ולעמוד על חפותו. יחד עם זאת, על הנאשם לדעת כי אין הוא ראוי וזכאי להמתקה בעונש לה זוכים נאשמים שבוחרים להודות בהזדמנות הראשונה ולוקחים אחריות על מעשיהם. ב"כ המאשימה הוסיף והפנה לפסיקת ביהמ"ש לפיה יש צורך בענישה שיש בה כדי להביא לגדיעת מעשי אלימות והרתעת אחרים בעבירות כגון אלו, לצורך קיום הביטחון והסדר הציבורי. כמו כן, ב"כ המאשימה הפנה את בית המשפט לעובדה כי הנאשם ביצע את מעשיו עת ריחף מעל ראשו מאסר מותנה בן 7 חודשים, לאחר שנדון למאסר בפועל למשך 60 ימים במסגרת ת"פ 1127-01-11 מיום 06/02/2011, יוצא כי הנאשם שב לסורו ביום 08/03/2011, מה שמעיד על אישיותו האלימה והמזלזלת במערכת אכיפת החוק ומכאן, קיים צורך להשית על הנאשם מאסר בפועל, למען יראו ויראו ולמען יועבר מסר ברור לנאשם ולכל מי שעומד לפסוע בדרכו, כי אלימות אינה משתלמת והחלטות שיפוטיות יש לכבד.
עוד מתבקש בית המשפט לראות לנגד עיניו את פגיעתה של המתלוננת, מול נסיבותיו האישיות של נאשם זה, אשר זכותו לחירות עומדת מנגד לזכותה של המתלוננת להגנה וביטחון.
ב"כ המאשימה מבקש להפעיל את המאסר המותנה באופן מצטבר, ולהשית על הנאשם עונש מאסר מותנה מרתיע, התחייבות כספית ופיצויי למתלוננת.
טיעוני ב"כ הנאשם לעונש
:
לטענת ב"כ הנאשם, יש לקחת את התיק הזה בפרופורציות, מבלי להקל ראש בעבירות המיוחסות עדיין לא מדובר ברף גבוה של אלימות, אלא שמדובר בסכסוך שכנים מתמשך וארוך, עברו הפלילי הוא בשל אותו סכסוך. אין להחמיר עם הנאשם על שעמד על חפותו, ועומד עליה עד היום. יש לתת את הדעת לכך שהנאשם בן 77, אלמן, אשר גר בדירה בשלבי מכירה, כך שאין חשש להישנות העבירה. בנסיבות אלו, מתבקשת בחינת אפשרות של הארכת התנאי לפי סעיף 56(ב) לחוק העונשין והסתפקות בתקופת מעצרו מיום 08/03/2011 ולחילופין, להפעיל את התנאי של 7 חודשים ולהטיל עונש בחופף לתקופת התנאי.
דיון והכרעה
בסופו של יום, הענישה הנה אינדיווידואלית ויש לבחון כל מקרה על-פי נסיבותיו הוא, כאשר לשופט בפני
ו מונח המקרה הספציפי שיקול הדעת לקבוע מהי הענישה הראויה והפרופורציונאלית אשר יש להשית על הנאשם העומד בפני
ו, בזיקה לכל הנסיבות אשר נפרשו בפני
ו, אלה לחומרא ואלה לקולא

.

הענישה צריכה בסופה, כאמור, להיות מידתית ומאוזנת ולשקלל נכונה את כל האינטרסים והנסיבות הצריכים לעניין. ראה בעניין זה
ע"פ 4654/03
חרב וליד נ' מדינת ישראל
, תק-על 2006(2), עמ' 4404 , שם נאמר, בין היתר, כדלקמן:


" לעת גזירת עונשו של נאשם ... בוחן בית המשפט קשת רחבה של שיקולים. אגד שיקולים עיקרי שייבחן במסגרת זו הינו זה של מטרות הענישה, אותם יעדים שבאה הסנקציה הפלילית להגשים. בין מטרות הענישה מקובל להזכיר מטרות של שיקום העבריין, גמול, הרתעת היחיד-העבריין והרתעת הרבים, הרחקה מן החברה ומניעה. המשקל הניתן לכל אחד ואחד מן השיקולים משתנה ממקרה למקרה על פי נסיבותיו ובשים לב לנסיבותיו האישיות של העבריין. שיקולים אלה נלקחים בחשבון בכל מעשה של גזירת הדין - בין אם בעבירה ראשונה מדובר, בין אם בעבירה שנעברה עת עונש מאסר על תנאי תלוי ועומד מעל ראשו של הנידון, בין אם מדובר בעבירה שנעברה על ידי אסיר המשוחרר שחרור על תנאי."

אכן, בענייננו, מדובר באדם מבוגר, בשנות ה-70 לחייו, אלמן הגר בסמיכות למתלוננת, מערכת השכנות בין השניים רעועה בלשון המעטה ורוויות אירועים אלימים בעבר. כמו כן, מעברו הפלילי של הנאשם עולה, כי אין זו הפעם הראשונה בה נוקט אלימות כלפי הזולת והעובדה כי מציע את ביתו למכירה, אין בה כדי לאיין את מסוכנותו כלפי המתלוננת בפרט, הואיל ונכון להיום, בפועל הנאשם גר בביתו, בשכנות למתלוננת ועד אשר יעתיק מקום מגוריו יחלוף זמן לא מבוטל וקיים חשש לשלומה ובטחונה של המתלוננת.


לאור נסיבותיו האישיות של הנאשם, בעיקר בהתחשב בגילו המופלג, ובעובדה כי חי הוא בגפו, הייתי מקלה בעונשו, ואולם, לא אוכל להתעלם מעברו הפלילי, מהעובדה כי ביצע את העבירה נשוא כתב האישום השני, כאשר מאסר על תנאי
למשך 7 חודשים מרחף מעל ראשו, בהפרש של חודש ימים מאז ניתן גזר דינו ולהאריך מאסר על תנאי זה.

יפים לעניין זה, בו נסיבותיו האישיות של הנאשם יכולות היו, אילולי עברו הפלילי להקל עימו, כפי שנאמרו ע"י המשנה לנשיא (כתוארו דאז) מ' חשין (בדימוס), בבית-משפט עליון על הצורך להחמיר את הענישה במקרי אלימות בע"פ 8314/03
רג'אח שיהד בן עווד נ' מדינת ישראל
(פורסם בנבו, ניתן ביום 7.6.2005) ולפיהם:


"בית-המשפט חייב להעלות את תרומתו הצנועה במלחמה הקשה שיש לחברה בישראל באלימות הגוברת והולכת ברחובות ובבתים, ותרומה זו תמצא את ביטויה בעונשים החמורים ששומה עליהם על בתי-המשפט לגזור על מעשי אלימות שפשו במקומנו כמגיפה. עלינו למוד את הרחמים שבליבנו כמידה הראויה להם, והרי ידענו כי כל מי שנעשה רחמן במקום אכזרי סוף שנעשה אכזרי במקום רחמן. יצא הקול מבית-המשפט ויילך מקצה הארץ ועד קצה. יצא הקול ויידעו הכל כי מי שיורשע בעבירת אלימות יישא בעונש חמור על מעשהו. והעונש יהיה על דרך הכלל כליאה מאחורי סורג ובריח. וככל שייעצם מעשה האלימות כן תארך תקופת המאסר."


לפיכך, לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים לחומרא ולקולא החלטתי לגזור על הנאשם את העונשים הבאים:

אשר לת"פ 19519-03-11

א.
4 חודשי מאסר לריצוי בפועל, החל מיום מעצרו של הנאשם.

ב.

אני מפעילה את עונש המאסר על-תנאי בן שבעת החודשים שנגזר על הנאשם בבית משפט זה בת"פ 1127-01-11 ביום 06/02/2011, באופן כזה, שארבעה חודשים יהיו בחופף ושלושה במצטבר.
ג.

4 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור תוך תקופה של שלוש שנים, כל עבירת אלימות מסוג עוון לרבות איום, או אחת מן העבירות הבאות: מעשה מגונה בפומבי, תקיפה מכל סוג שהוא או הפרת
צו הגנה

, ויורשע בגין אחת מאלה.

ד.

נוכח גילו של הנאשם (77) ומבלי להקל ראש בטיבם של המעשים, אינני רואה מקום לחייב את הנאשם בתשלום קנס, ולפיכך אני נמנעת מלעשות כן.


אולם, תחת זאת, הנני מחייבת את הנאשם בחתימה על התחייבות כספית בסך 3,000 ₪ או 15 ימי מאסר תמורתה, להימנע במשך 3 שנים מלעבור כל עבירת אלימות או כל אחת מן העבירות אשר עבר כאן. היה ולא תיחתם ההתחייבות, ייאסר הנאשם למשך 10 ימים.
ה. כמו כן, אני מחייבת את הנאשם בתשלום פיצוי למתלוננת (עדת תביעה מס' 1) בסכום של 1,000 ₪. הסכום יופקד בעבור המתלוננת בקופת בית המשפט ב- 4 תשלומים חודשיים שווים ורצופים בסך 250 ₪ כל אחד.

אשר לת"פ 42533-06-10

ובהתחשב בכך כי מדובר בעבירות שגם הן פרי השכנות הרעועה של הצדדים אני גוזרת
על הנאשם את העונשים שלהלן:

א. 2 חודשי מאסר לריצוי בפועל, החל מיום מעצרו של הנאשם.

ב. 2 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור תוך תקופה של שלוש שנים, כל
עבירת אלימות מסוג עוון לרבות איום, או אחת מן העבירות הבאות: מעשה מגונה בפומבי, תקיפה מכל סוג שהוא או הפרת
צו הגנה
, ויורשע בגין אחת מאלה.

הודעה זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי.
ניתן היום,
י"ח תמוז תשע"א, 20 יולי 2011, בנוכחות הצדדים.







פ בית משפט שלום 42533-06/10 תביעות צפת נ' חיים אדרי (פורסם ב-ֽ 20/07/2011)