פסקי דין על אשר שמיר |

31328-04/11 פ     18/07/2011




פ 31328-04/11 אשר שמיר נ' מדינת ישראל








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום בכפר סבא




ת"פ 31328-04-11 מדינת ישראל
נ' שמיר(עציר)





בפני

כב' השופט
עמית פרייז


מבקש

אשר שמיר


נגד


משיבה

מדינת ישראל


החלטה


לפני בקשה למתן פיצויים לפי סעיף 80 לחוק העונשין,התשל"ז-1977.

ביום 15.5.11, 23 ימים מיום מעצרו ב-22.4.11, זיכה ביהמ"ש את המבקש מכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום –עבירה של איומים לפי ס' 192 לחוק העונשין. בבקשה מבוקש לשלם למבקש פיצויים על סמך שתי החלופות שבסעיף 80 - כיוון שלא היה יסוד להאשמה ולחלופין כי קיימות נסיבות אחרות המצדיקות זאת.

הנימוקים שהעלה המבקש:
1. בתיק זה נדלקו כל נורות האזהרה עוד למן יומו הראשון –מיום הגשת התלונה במשטרה, השוואת גרסאות העדים גלתה מספר סתירות
2. המבקש נעצר לצורכי חקירה, שת"פ בחקירתו, סיפר כי בינו לבין אחותו סכסוך משפחתי אזרחי וכל האשמות השווא הן כתוצאה מכך. העדה עשתה כל מאמץ להשחיר את פניו ולהוסיף לו מעשים פסולים והתנהגויות פסולות.
3. משמיעת הראיות עלה כי מדובר במתלוננת בעלת מחלה נפשית ומטופלת כבר בכדורים עקב מחלתה הנפשית- דבר שנמסר לתובע במכתב באופן ברור, ועדיין מבחינת המדינה לא היה שינוי בעמדתה, לא לגבי ניהול התיק ו/או סגירתו ולא לגבי שלילת זכות החירות. היה על המשטרה להבין זאת בשלבים הראשונים וליתן משקל נמוך יותר לאמירותיה וכן לתחקר אותה לגבי אמינותה, למשל למסור עדות פעם נוספת ולגלות סתירות, מה גם שבאופן ברור עולה משיחה מילולית עימה וכן קריאה של הודעתה במשטרה כמי שרוצה לרדוף את הנאשם.
4. הנאשם ביקש לערוך בדיקת פוליגרף והדבר לא קיבל ביטוי ו/או התייחסות.
5. התביעה ביקשה להאריך את מעצרו של המבקש כמדי פעם בפעם ולא התירה שחרורו.
6. המבקש היה עצור 23 יום וסבל מתנאי מעצר קשים, שלילת חירותו ותחושה קשה בגין אי הצדק שנגרם לו.
7. עפ"י החלטת ביהמ"ש בהכרעת הדין ראיות התביעה הסתמכו על דברי העדה שיינמן, הן בעדות ישירה והן בדבריה בפני
השכן המאוים, השוואת הגרסאות מגלה מספר סתירות. כמו כן, גרסתו של הנאשם אחידה, היה קשר לוגי פנימי בדבריו ובתשובותיו, בעוד גרסת המתלוננת לא הייתה אחידה.

מצידה טענה המשיבה כי שתי העילות המפורטת בסעיף 80 והפרשנות שהעניקה להן הפסיקה לא מתממשות בענייננו, והיא התייחסה באופן פרטני לכל טיעון אותו העלה המבקש.

אני מקבל את עמדת המשיבה, כפי שינומק להלן.

אני סבור שהמאשימה פעלה בסבירות בעצם הגשת כתב האישום כנגד המשיב: היו ראיות לכאורה, על סמך הודעת המתלוננת והודעת מושא האיום- השכן גומני, כי התקיימו היסודות המהווים את העבירה בגינה הואשם המשיב והיה צורך לבררם בהליך שיבהירם באופן יסודי.

בפסיקה נקבע כי המבחן לפסיקת פיצוי בעילה זו הוא האם בהינתן התשתית הראייתית היה תובע סביר מגיש כתב אישום ( ע"פ 1767/94 יוסף נ' מ"י, פ"ד נג(1)505). לא זו אף זו, נקבע בר"ע 310/84 ברעלי נ' מ"י, פ"ד לה(3) 503 כי השימוש בעילה זו ייעשה במקרים חריגים בלבד , מקום בו לא היה בידי התביעה להוכיח פרטים מרכזיים באישום עד אשר "הזיכוי היה צפוי מראש".

העובדה כי בחוכמה לאחר מעשה, עת נשמעו בהרחבה העדויות בתיק, ובעיקר עדות המתלוננת, נתברר כי יש לזכות הנאשם, אין פירושה כי מלכתחילה לא היה מקום להגיש כתב אישום על בסיס דברי עדי התביעה בהודעותיהם המשטרתיות. מדובר במקרה לא נדיר שבו לאחר העמדת הגרסאות שבסיס כתב האישום במבחן העדות בבית המשפט, לרבות על דרך חקירה נגדית, נמצאו אלה פחות משכנעות מאשר היו טרם העדויות.

איני מקבל גם את הטיעון לפיו בשל המידע שהועבר לידי המשטרה בעניין מצבה הנפשי של המתלוננת היה בכך כדי לערער או לפגום במהות התלונה כנגד המבקש, יש גם לזכור שעיקר דבריה גובו בעדות השכן, מושא האיום, ואת העבר הפלילי של המבקש בעבירות דומות. יותר מכך, מצבה הנפשי של המתלוננת לא היה הנדבך העיקרי בהחלטתי לזכות הנאשם, אלא שימש כנדבך תומך להתרשמותי מעדותה בפני
י.
לאחר שקבעתי שהגשת כתב האישום הייתה סבירה, הרי שהמבקש צריך להוכיח כי נסיבות מיוחדות מתקיימות בעניינו על מנת שאפסוק כי יש לפצותו. לאור טיעוניו של המבקש אני סבור כי הוא לא הוכיח זאת.

אכן, כל שלילת חרות מאדם היא פגיעה ממשית בו, אך אין די בעצם המעצר בכדי להוות נסיבה מיוחדת לעניין סעיף 80 לחוק העונשין. הסעיף מתייחס לפיצוי בגין מעצר האפשרי בגין כל אחת משתי העילות, ומשכך לוגית אין לומר כי עצם המעצר הוא בגדר נסיבות מיוחדות המהוות את העילה השניה.

בנוסף, יש לזכור כי מיום המעצר ועד ליום זיכויו של המבקש חלפו שלושה שבועות לערך, משמע המשפט נוהל במהירות מירבית, וניתן להעלות על הדעת תקופות מעצר ממושכות פי כמה. כך אל ניתן לומר כי מדובר במקרה מובהק של עיוות דין.

כמו כן, לא מדובר בפגיעה חמורה ובלתי סבירה בבריאותו, פרנסתו או משפחתו של המבקש. אכן, תעסוקתו נפגעה, אך בעניין זה אינו שונה מכל מי אשר מצוי במעצר. קל וחומר בשים לב למשך המעצר, שכאמור אינו רב יחסית.

ברי, כי המבקש חש תסכול רב לאור הנסיבות בהן אחותו היא זו שהביאה להאשמתו ולמעצרו, וכל זאת ימים לא רבים לאחר ששוחרר ממאסר, אולם לאור הנסיבות אני סבור כי אין המדובר במקרה המיוחד שבו יש להשית על אוצר המדינה את פיצויו מכוח סעיף 80 לחוק העונשין. יובהר כי אין בכך בכדי לקבוע דבר לגבי האפשרויות העומדות בפני
המשיב לתבוע את נזקיו בהליכים אזרחיים.

סוף דבר, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ט"ז תמוז תשע"א, 18 יולי 2011, בהעדר הצדדים. העתקים יועברו לצדדים בהקדם.














פ בית משפט שלום 31328-04/11 אשר שמיר נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 18/07/2011)