פסקי דין על לוסי פרנקל | פסקי דין על חברת אר.אר סאט גלובל קומיוניקשנס נטוורק | פסקי דין על גיל עפרון |

1642/09 תעא     27/07/2011




תעא 1642/09 לוסי פרנקל נ' חברת אר.אר סאט גלובל קומיוניקשנס נטוורק בע"מ, גיל עפרון








בית דין אזורי לעבודה בבאר שבע



תע"א 1642-09 פרנקל לוסי נ' חברת אר.אר סאט גלובל קומיוניקשנס נטוורק ואח'




בפני
כב' השופט
יוחנן כהן
נציגת עובדים: פסה מרקוביץ
נציג מעסיקים: חיים נחשוני

התובעת:





לוסי פרנקל
ע"י ב"כ עוה"ד בתיה דויטש


נגד

הנתבעים:


1. חברת אר.אר סאט גלובל קומיוניקשנס נטוורק בע"מ


ח.פ. 510896293
2. גיל
עפרון
ע"י ב"כ עוה"ד אפרת דויטש



פסק דין



1.
התביעה שבפני
נו עניינה עתירתה של התובעת לתשלום פיצוי בגין פיטורים תוך הפלייה אסורה לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה התשמ"ח – 1988 (להלן: "חוק שוויון הזדמנויות" או "חוק"), פיצוי בגין פגיעה בזכויות חוקתיות, פיצוי בגין הפרת חוזה עבודה והעדר הליך שימוע וכן הלנת פיצויי פיטורים.

2.
הנתבעת הינה חברה ציבורית הנסחרת בנאסד"ק העוסקת בתקשורת לווינים ומשרדיה נמצאים בצומת כנות.

3.
התובעת הועסקה על ידי הנתבעת 1 מיום 24/05/06 ועד ליום 20/8/06, בתפקיד מנהלת חשבונות.

4.
לטענת התובעת, הנתבעת 1 פיטרה אותו במהלך ועקב טיפולי פוריות שעברה.

5.
התובעת טענה כי בכל תקופת עבודתה בנתבעת 1 עבדה לשביעות רצונם המלא של הנתבעים ואף זכתה לתשבחות על עבודתה, בתמיכה לטענה זו צירפה התובעת טופס הערכה של מנהלת מחלקת הכספים דאז גב' שרית דניאל, הנושא תאריך 10/12/07 (נספח ב' לכתב התביעה).



לטענת התובעת בתחילת שנת 2008 החלה בטיפולי פוריות, ובחודש מרץ 2008 החלה לסבול מכאבים בבטנה, כאשר ביום 20/3/08 מצבה החמיר והיא אושפזה בבית חולים "אסף הרופא" ואף עברה ניתוח. אליבא דתובעת, ביום אשפוזה בשעות הערב, שוחחה טלפונית עם סמנכ"ל הכספים – הנתבע 2, ועדכנה אותו בכל הפרטים הנוגעים למצבה הרפואי החל מקבלת האישור לבצע טיפולי פוריות, התחלת טיפולי הפוריות והסתבכותם.

התובעת טוענת כי עם שובה לעבודה לאחר אשפוז נוסף בביה"ח, חל מפנה קיצוני ביחסם של הנתבעים כלפיה, כאשר זכתה לקבלת פנים צוננת מצידו של חשב החברה – מר ירון קנטי, והלה הטיח בה ביקורת נוקבת על כך שלא הודיעה לו כי נותחה וכן שלא הודיעה לו כי החלה בטיפולי פוריות. אליבא דתובעת, היא השיבה לחשב כי יידעה את הנתבע 2 בדבר טיפולי הפוריות ועוד הוסיפה, כי אינה מרגישה בנוח לשתף כל אדם בנושא כה רגיש ואישי.

עוד הוסיפה התובעת כי הממונה הישירה פנתה אליה וביקשה שתמציא לה אישורים רפואיים בדבר טיפולי הפוריות, התובעת מסרה את האישורים הרפואיים אשר היו ברשותה באותה עת- טופס 17 ובקשה לאישור טיפולי פוריות.

התובעת מציינת כי החל מאותה עת, חשב החברה והממונה עליה (אשר הוחלפה בתחילת שנת 2008) החלו להעיר לה כי התנהלותה בנתבעת 1 אינה תקינה וכי תפקודה לקוי, התובעת מוסיפה ומציינת כי החלה להרגיש כי מחפשים אותה ומתנכלים לה, והכל כאמור בעקבות טיפולי הפוריות אותם נאלצה לעבור. התובעת ציינה כי לא נעדרה מהעבודה לצורך טיפולי הפוריות שעברה.

התובעת הדגישה כי בתיקה האישי אין מכתבי תלונה לעניין תפקודה הלקוי לכאורה או היעדרויותיה מהנתבעת 1, בניגוד
לאמור במכתב ב"כ הנתבעת 1 מיום 04/08/08 (נספח יג' לתביעה).

ביום 20/7/08 הודיע חשב החברה לתובעת על פיטוריה באופן מפתיע ומסר לה מכתב פיטורים בו נקבע כי מועד סיום עבודתה הינו ביום 20/08/08, וזאת מבלי שנערך לה שימוע ועל אף שהתובעת הסבירה לחשב כי היא נמצאת בטיפולי פוריות.

התובעת ציינה כי פנתה לנתבעת 1 באמצעות מכתב ששלחה מבאת כוחה ובו דרשה מהנתבעת 1 להמשיך להעסיקה בתפקידה, אולם פניותיה נדחו על ידי הנתבעת 1 אשר טענה כי פיטוריה של התובעת נבעו עקב אי שביעות רצון מתמשך מביצועיה של התובעת.

התובעת טוענת כי המקור לחיובו של הנתבע 2 הינו סעיף 16 לחוק שוויון הזדמנויות הקובע כי חברה אשר נהגה בניגוד להוראות הדין, רואים גם את עובדיה הבכירים כאחראים לעבירות וניתן להביאם לדין ולראות בהם אחראים באופן אישי, כאילו הם עברו את העבירות.

6.
הנתבעת 1 טוענת, מנגד, כי פיטורי התובעת היו ענייניים ונעשו כדין והם אינם קשורים לטיפולי פוריות.

הנתבעת חזרה והדגישה כי לא היתה שבעת רצון מעבודתה של התובעת ואף הציגה תרשומות ומיילים שהוצאו אודות חוסר שביעות הרצון מתפקודה של התובעת בעבודה (נספחים א' – יג' לכתב ההגנה). כמו כן, טענה הנתבעת, כי מלבד תפקודה המקצועי הלקוי, ברוב תקופת עבודתה לא השלימה התובעת ימי עבודה, כפי שסוכמו עימה, אלא עבדה בפועל כשש שעות בממוצע ביום, במקום 7.5 שעות כפי סכום עימה, תוך שהיא נעדרת מהעבודה מפעם לפעם (ואף באמצע היום), ללא מתן הסברים מספקים.

הנתבעת 1 חזרה וציינה כי הוער לתובעת לא פעם, כאשר חוסר שביעות הרצון מתפקודה נמשך לאורך זמן רב, וכבר בראשית דרכה בנתבעת היא הוגדרה כעובדת "על תנאי". בין היתר, שכרה של התובעת במהלך תקופת עבודתה הועלה פעם אחת בלבד, בסך השווה לכ – 3% בלבד וגם זאת, על מנת לנסות לתמרץ אותה להשתלב בכל זאת בעבודה. לפיכך, טוענת הנתבעת 1, ניסיונה של התובעת כיום לטעון כי לא היתה כל סיבה עניינית לפיטוריה נעשה עם כן בחוסר תום לב גמור.

בהתייחס לטענת התובעת בעניין אי קיום השימוע ציינה הנתבעת 1 כי העירה לתובעת מספר פעמים על חוסר שביעות הרצון ממנה ולמעשה אשפוזה בחודש מרץ הוא שדחה את פיטוריה במספר חודשים. הנתבעת 1 טוענת כי לא הייתה מוטלת עליה במקרה זה, כל חובה לערוך שימוע לתובעת וגם ל? הייתה חובה שכזו – הרי השימוע, במובן המהותי נעשה ביום 13/3/08, עוד טרם אשפוזה של התובעת כאשר נערכה עימה שיחה אישית קשה ובה הובהרו לה הציפיות ממנה. התובעת הבטיחה לשפר את דרכיה ובהתאם ניתנה לה הזדמנות נוספת. אולם בפועל, ביצועי התובעת לא השתפרו ולא נותרה ברירה בידי הנתבעת 1 אלא לפטר אותה.

הנתבעת הדגישה כי בניגוד לטענת התובעת, היא לא פוטרה במועד בו היתה בטיפולי פוריות, ואין ולא היה כל קשר בין ההחלטה העניינית לפטרה לבין הטיפולים הרפואיים שנדרשה להם, במועד מאוחר.

הנתבעת סקרה את המסמכים הרפואיים שצירפה התובעת לכתב התביעה, מהם עולה, אליבא דנתבעת, כי טיפולי הפוריות ו-
ivf
החלו בסוף שנת 2008, מספר חודשים לאחר סיום עבודתה של התובעת בנתבעת 1.

הנתבעת הסבה תשובת לב בית הדין כי על אף שהתובעת טוענת לכאורה כי במועד פיטוריה עברה טיפולי פוריות ולכן פיטוריה אסורים, לא טענה התובעת ולא ביקשה כל סעד מכוח חוק עבודת הנשים, התשי"ד – 1954, ולא בכדי.

הנתבעת טוענת כי רק בסוף חודש אפריל 2008 בעקבות פניית התובעת לחשבת השכר בנתבעת (אשר הינה חיצונית) נודע לנתבעת כי התובעת מתעתדת להתחיל בטיפולי פוריות. יחד עם זאת, כאשר נשאלה על כך התובעת, היא הודיעה כי אכן קיבלה אישור מקופת חולים לטיפולים אולם בשל בעיות אישיות משפחתיות וכלכליות שלה (לרבות עם אמה), אין לה כרגע "אנרגיות" לכך והיא דוחה את תחילת הטיפולים.

הנתבעת ביקשה לדחות על הסף את התביעה כנגד הנתבעת 2 בטענה של חוסר יריבות, אי קיום יחסי עבודה – מעביד והעדר טענה מצד התובעת להרמת מסך.

7.
מטעם התובעת הוגש תצהיר עדות ראשית ועדותה נשמעה בפני
נו, כן נשמעה בפני
נו עדותה של הגב' שרית דניאל שעבדה אצל הנתבעת 1 כמנהלת חשבונות ראשית והיתה הממונה הישירה על התובעת עד סוף שנת 2007.

מטעם הנתבעת הוגשו תצהירי עדות ראשית של מר גיל עפרון
, סמנכ"ל הכספים בנתבעת 1, תצהירו של מר ירון קנטי – חשב הנתבעת 1 ותצהירה של הגב' דורית לנגשטד המשמשת כמנהלת חשבונות ראשית בנתבעת 1 החל מחודש ינואר 2008.

האם פיטורי התובעת נוגדים את הוראות חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה?

8.
סעיף 2 (א) לחוק שוויון הזדמנויות קובע כך:
"(א)
לא יפלה מעביד בין עובדיו או בין דורשי עבודה מחמת מינם, נטייתם המינית, מעמדם האישי, הריון, טיפולי פוריות, טיפולי הפריה חוץ גופית או היותם הורים, גזעם דתם... בכל אחד מאלה:

(1)
קבלה לעבודה ;

(2)
תנאי עבודה;

(3)
קידום בעבודה;

(4)
הכשרה או השתלמות מקצועית;

(5)
פיטורים או פיצויי פיטורים;

(6)
הטבות ותשלומים הניתנים לעובד בקשר לפרישה מעבודה".
9.
בתיקון מס' 11 לחוק שנכנס לתוקף ביום 5/7/07 הוסף איסור על אפליית עובד/ת גם מחמת טיפולי פוריות וטיפולי הפריה חוץ גופית.

בכך הביע המחוקק עמדתו באשר להרחבת ההגנה הנדרשת בכל הנוגע לאפליה בעבודה, גם על עובדים ועובדות העוברים טיפולי פוריות וטיפולי הפריה חוץ גופית.

10.
לעניין נטל ההוכחה בדבר הפליה לפי חוק שוויון הזדמנויות קובע סעיף 9 לחוק:

"9. (א) בתובענה של דורש עבודה או של עובד בשל הפרת הוראות סעיף 2, תהא חובת ההוכחה על המעביד כי פעל שלא בניגוד להוראות סעיף 2 –
(1)
לעניין קבלה לעבודה, קידום בעבודה, תנאי עבודה שליחה להכשרה או השתלמות מקצועית, או תשלום פיצויי פיטורים – אם קבע המעביד לגביהם תנאים או כישורים, ודורש העבודה או העובד, לפי העניין, הוכיחו כי נתקיימו בהם התנאים או הכישורים האמורים;
(2)
לעניין פיטורים מהעבודה – אם הוכיח העובד שלא היתה בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפיטוריו."


11.
נטל ההוכחה הראשוני, אפוא, הוא על התובעת להראות שלא היה בהתנהגותה או במעשיה סיבה לפיטוריה. אז עובר הנטל אל המעביד להוכיח שהתובעת לא הופלתה בפיטוריה מחמת טיפולי הפוריות.

12.
התובעת והנתבעת הציגו בפני
נו גרסאות עובדתיות סותרות באשר לנסיבות שהובילו לסיום העסקתה של התובעת.

התובעת טענה כי היתה עובדת טובה, כי מעולם לא הועלו נגדה כל טענות כשבתיקה האישי אין מכתבי תלונה לעניין תפקודה הלקוי לכאורה או היעדרויותיה. התובעת צירפה בתמיכה לטענה זו טופס הערכה של מנהלת החשבונות הראשית בחברה גב' שרית דניאל, הנושא תאריך 10/12/07.

לטענתה, ללא כל רקע הקשור לתפקודה בעבודה, הודיע לה מר קנטי – חשב החברה על פיטוריה ביום 20/7/08 (פיטורים שנכנסו לתוקף ביום 20/8/08).
התובעת טענה כי החלה להרגיש כי מחפשים אותה ומתנכלים לה, לאחר חזרתה לעבודה בעקבות אשפוזה בביה"ח בחודש מרץ 2008, ולטענתה הכל בעקבות טיפולי הפוריות אותם נאלצה לעבור.

הנתבעת מנגד טענה כי התובעת פוטרה מטעמים עניינים ופיטוריה נעשו כדין והם אינם קשורים לטיפולי פוריות.

הנתבעת טענה כי לא היתה שבעת רצון מעבודתה של התובעת וכי מלבד תפקודה המקצועי הלקוי, התובעת נעדרה מעבודתה פעמים רבות, ללא מתן הסברים. עוד טענה כי התובעת לא פוטרה במועד בו היתה בטיפולי פוריות, ואין ולא היה כל קשר בין ההחלטה העניינית לפטרה לבין הטיפולים הרפואיים שנדרשה להם, במועד מאוחר, שכן טיפולי הפוריות
ו-
ivf
החלו רק בסוף שנת 2008, מספר חודשים לאחר פיטוריה של התובעת.

13.
נקדים אחרית לראשית ונאמר כבר עתה, כי לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, עדויותיהם והראיות שהוצגו לפנינו, אנו קובעים כי שוכנענו שפיטורי התובעת היו מטעמים ענייניים ולא מחמת טיפולי פוריות או טיפולי הפריה חוץ גופית.


תחילה נציין, כי לטעמנו אין להעביר את נטל ההוכחה על כתפי הנתבעת מן הטעם שלא עלה בידי התובעת להוכיח כי מילאה את תפקידה בנתבעת כראוי וכי לא הייתה בהתנהגותה או במעשיה סיבה לפיטורים. יחד עם זאת נדגיש, כי אף אם היינו מעבירים את נטל ההוכחה על הנתבעת, לא היה בכך כדי להועיל לתובעת מכיוון שהנתבעת הוכיחה באופן פוזיטיבי שפיטורי התובעת בוצעו משיקולים ענייניים ולא בנסיבות של הפליית התובעת. ונפרט טעמנו.

14.
מהראיות שלפנינו עולה כי כבר סמוך למועד תחילת עבודתה של התובעת (1/2007) ועוד לפני אישפוזה של התובעת (3/2008), החל להתעורר נושא אי שביעות רצון הנתבעת מתפקודה של התובעת; כאשר במהלך התקופה הנ"ל הלכו והתבררו לנתבעת הכשלים בתפקודה של התובעת.

15.
הנתבעת צירפה לכתב ההגנה ולתצהירו של הנתבע 2, תכתובות אשר מתעדות את טענותיה של הנתבעת "בזמן אמת", אודות חוסר שביעות הרצון מתפקודה של התובעת.

15.1
כבר בחודש ינואר 2007, בעת שנדון נושא העלאת שכר עובדי הנתבעת, צויין לגבי התובעת כי קיים "פער ציפיות מתחילת העבודה, עובדת על תנאי". יצויין כי שכרה של התובעת הועלה מסך של 7,500 ₪ לחודש לסך של 7,750 ₪ לחודש (3%), כאשר מדובר בהעלאה מינורית ויחידה בכל תקופת עבודתה של התובעת בשירות הנתבעת (ראה נספח א' לכתב ההגנה, נספח ד' לתצהיר הנתבע 2).





15.2
בחלוף חודש ימים, במהלך חודש פברואר 2007, ערכה הממונה על התובעת – גב' שרית דניאל (להלן: "שרית") הערכה לתובעת, אשר בשל "ביקורת מאוד קשה" כנגד התובעת, ביקשה שרית, כי גם הנתבע 2 יצטרף לשיחה. שרית אישרה בעדותה, כי בטרם שיחת ההערכה עם התובעת, שלחה בדוא"ל לנתבע 2 הכנה לשיחת הערכה (נספח ה' לתצהיר הנתבע 2) (פרוטוקול מיום 28/11/10, עמ' 4, ש' 28 – עמ' 5, ש' 18). מסמך ההכנה לשיחת הערכה ועדותה של שרית בפני
נו, מחזקים ותומכים בגירסת הנתבעת, כמפורט לעיל.


יצויין כי בהערכת הממונה שמילאה שרית לתובעת בעקבות אותה שיחה, רשמה שרית הדברים הבאים:


"מהירה בעבודתה, אך אין איכות בכמות העבודה (לא יודעת אם זה מחוסר ידע) ואינה מקבלת ביקורת.

כאשר מוכיחים לה על טעויות, טוענת שהבינה, אך השגיאות קיימות.

לא עומדת בלו"ז שנקבעו ואינה עוזרת לסובבים אותה במרבית הפעמים שהתבקשה".

(נספח ו' לתצהיר הנתבע 2).

15.3
בחודש נובמבר 2007, שקלה הנתבעת את פיטוריה של התובעת. הנתבעת צירפה העתק תכתובת מייל בין מנכ"ל הנתבעת לבין הנתבע 2 בנושא זה (נספח ח' לתצהיר הנתבע 2).

15.4
עוד צירפה הנתבעת טבלת אקסל מחודש ינואר 2008, המפרטת עדכוני שכר לעובדי מחלקת הכספים, ובה נרשמו ביחס לתובעת הדברים הבאים:


"על הכוונת כבר שנה. אחרי החלפת מנהלת חשבונות ראשית נצטרך להחליף גם אותה".


(נספח יב' לתצהיר הנתבע 2).

15.5
חיזוקים נוספים לאי שביעות רצון הנתבעת מתפקודה של התובעת מצאנו בנספחים א' – ז' לתצהירו של חשב הנתבעת – מר ירון קנטי. מסמכים אלה מצביעים על הערות רבות לגבי תפקודה של התובעת, המהוות דוגמאות לאי שביעות רצון מהתובעת.

15.6
ביום 13/3/08, טרם אשפוזה של התובעת, ערכה הממונה על התובעת באותה עת, גב' לנגשטד דורית, שיחה עם התובעת, אשר סיכום שלה צורף כנספח ב' לתצהיר גב' לנגשטד. מעיון במסמך הנ"ל עולה כי מטרת הפגישה הייתה תיאום ציפיות, מתן משוב שלילי על התנהלותה בחודשיים האחרונים וניסיון להגיע לאיזון נכון מבחינת יעדיה ועמידה בדרישות המקצועיות. בסיכום השיחה נרשם כי "לוסי הבטיחה לעמוד במשימות".

15.7
הנתבעת צירפה דוגמאות מפניות במיילים שצורפו כנספחים ג' – י' לתצהירה של גב' לנגשטד, התומכים בטענה, כי התובעת לא עמדה במשימות שניתנו לה, חרף סיכום השיחה מיום 13/3/08. כך למשל מעיון בנספח ח' בו משיבה גב' לנגשטד לנתבע 2, כי התובעת "לא מבצעת עוד הרבה משימות שדורשות מעט/הרבה מאמץ ומחשבה" ונספח ט' בו מבקשת גב' לנגשטד לדעת האם ישנה התקדמות "בטיפול נושא העסקתה של לוסי?".

15.8
לא זו אף זו, מעיון בדו"חות הנוכחות של התובעת, אשר צורפו כנספח ז' לתצהירו של הנתבע 2, עולה כי בפועל התובעת עבדה שעות פחותות מהשעות שסוכמו עימה (7.5 שעות). דו"חות הנוכחות מלמדים שהתובעת לא "השלימה" את יום העבודה כטענתה. הנתבעת הציגה תיעוד מלא של שעות העבודה של התובעת, ממנו עולה כי בחלק ניכר מעבודתה, לא השלימה התובעת את משרתה ועבדה פחות מכך.

16.
עינינו הרואות, מדובר בתכתובות, מסמכים ומיילים שהוצאו ב"זמן אמת" אשר חלקם הארי קודם למועד אשפוזה של התובעת והתומכים בטענת הנתבעת, כי מדובר בפיטורים על רקע תפקודה הלקוי של התובעת ואין להם דבר לטיפולי הפריה, ככל שנזקקה להם התובעת.

17.
מר גיל עפרון
(הנתבע 2) – שימש במועדים הרלוונטיים לתביעה כסמנכ"ל הכספים
בנתבעת 1.


מר עפרון העיד כי בגלל רמתה המקצועית הנמוכה לא ניתן היה להיעזר בתובעת בשל יכולותיה, בביצוע מטלות נוספות בהנהלת החשבונות, למעט קליטת חשבונות ספקים, וכל מטלה אחרת שהוטלה עליה לא התבצעה כראוי כגון ביצוע התאמות ספקים ולקוחות אשר לא בוצעו או התעכבו זמן ארוך כתוצאה מחוסר הבנה מקצועית שמנעה ממנה את ביצוע המטלה כראוי. מר עפרון ציין כדוגמא נוספת את חישובי ההוצאות העודפות לצרכי מס בנסיעות לחו"ל או התאמה של יתרות כרטיסי ספקים על מנת לברר מהות יתרות.


מר עפרון ציין כי לאור חוסר שביעות הרצון מרמתה המקצועית של התובעת, נותרה התובעת עם מטלת התאמות הבנקים והספקים בלבד וגם כאן, לא הצליחה לבצע אותן באופן הנדרש ומנהלת החשבונות הראשית נאלצה לבצע התאמות חוזרות בשלב סגירת הדו"חות הכספיים, על מנת לתקן את הרישומים שביצעה התובעת. עוד הוסיף מר עפרון כי הצורך בתיקון התאמות בנק בדיעבד על ידי מנהל החשבונות אינו דבר של מה בכך, והיוותה סיכון בבקרות הפנימיות של החברה.


עוד העיד מר עפרון כי כבר בדיוני השכר שנערכו בחודש ינואר 2007, עלה נושא חוסר שביעות הרצון מתפקוד התובעת, ולמעשה בשל חוסר שביעות הרצון, באותו מועד הועלה שכרה וזאת בסכום סמלי של 250 ₪ בלבד, והובהר לתובעת בשיחות השכר – כי קיים פער בין הציפיות ממנה – לבין הביצועים בפועל. מר עפרון צירף לתצהירו את נספח ד' (דו"ח אקסל) ובו נרשם "פער ציפיות מתחילת העבודה, עובדת על תנאי", עוד הבהיר מר עפרון כי הייתה זו העלאת השכר היחידה שקיבלה התובעת במהלך עבודתה.


בהמשך העיד מר עפרון כי שרית, המנהלת הישירה של התובעת, חלקה עימו מספר פעמים את חוסר שביעות רצונה מהתובעת, אם כי היא "חששה" מעט מהאסרטיביות שלה.


במהלך חודש פברואר 2007, התכוננה שרית לשיחת הערכה עם התובעת ואף שלחה למר עפרון, לפני השיחה, את עיקרי הדברים שברצונה לומר. מר עפרון ציין כי הנחה את שרית לעדן את הביקורת על מנת שתהיה זו ביקורת בונה שתאפשר לתובעת להשתפר ולהמשיך בעבודתה בחברה.


מר עפרון צירף כנספחים ה' ו-ו' לתצהירו את ההכנה לשיחה ואת ההערכה, מהם עולה כי שרית חשבה, בזמן אמת, כי התובעת צריכה להשתפר בהרבה מאוד תחומים, החל מהבחינה המקצועית וכלה מבחינה תפקודית וחברתית.


מר עפרון העיד גם לגבי בעיה נוספת בתפקודה של התובעת והיא – היעדרויותיה מהעבודה. מר עפרון ציין כי על אף שהתובעת נדרשה ליום עבודה של 7.5 שעות בהתאם להסכם העבודה עימה, בפועל עבדה בממוצע כשש שעות ביום בלבד, כאשר דו"חות הנוכחות מלמדים שהיא לא "השלימה" את יום העבודה, כטענת התובעת.


מר עפרון חזר והסביר כי חוסר שביעות הרצון מתפקודה של התובעת עלה לעיתים רבות ואף הביא דוגמאות לכך (נספחים ח' – יא' לתצהיר).


יכולתה המקצועית הירודה של התובעת עלתה פעמים רבות בדיונים שוטפים שערך עם החשב או בין החשב למנהלת החשבונות הראשית שהיו מנהליה הישירים של התובעת.


במהלך חודש ינואר 2008 הכין מר עפרון לקראת דיוני שכר עם העובדים דו"ח אקסל של עובדי החברה ושכרם, ואשר בו נכתב על התובעת "על הכוונת כבר שנה, אחרי החלפת מנהלת חשבונות ראשית נצטרך להחליף גם אותה".

מר עפרון מציין, כי אכן שכרה של התובעת באותה עת לא עודכן.


בהמשך, לאחר פיטוריה של שרית וכניסתה של גב' דורית לנגשטד לתפקיד מנהלת חשבונות ראשית בנתבעת, ולמרות שיחה שהתקיימה ביום 13/3/08 בין דורית לבין התובעת, ומשהיו פניות נוספות ורבות של דורית בבקשה לאשר את פיטוריה של התובעת, פוטרה לבסוף התובעת, כאשר פיטוריה נדחו למעשה בשל אשפוזה בבית החולים ומאוחר יותר בשל חג הפסח.

18.
חשב הנתבעת – מר ירון קנטי ומנהלת החשבונות הראשית בנתבעת – גב' דורית לנגשטד, העידו אף הם על תפקודה הלקוי של התובעת בעבודתה
(סעיפים 7 ו-18 לתצהירו של מר קנטי, סעיפים 4-5 ו-7-12 בהתאמה לתצהירה של גב' לנגשטד).

19.
כל עדי הנתבעת, ללא יוצא מן הכלל, העידו כי תיפקודה של התובעת היה לקוי, ועדויותיהם בבית הדין תאמו את האמור בתצהיריהם ולא נסתרו על ידי התובעת.


ב"כ התובעת לא חקרה את עדי הנתבעת בכל הנוגע למסמכים הרבים שצורפו לתצהיריהם הנוגעים לתפקודה של התובעת, ואשר מצביעים על חוסר שביעות הרצון מתיפקודה של התובעת.


עדויותיהם של עדי הנתבעים היו קוהרנטיות, מהימנות, תמכו האחת בשנייה ונתמכו במסמכים שהוצאו בזמן אמת.

20.
מנגד, התובעת הציגה מסמך אחד בדמות טופס הערכה של מנהלת מחלקת הכספים דאז – שרית, מיום 10/12/07. התובעת טוענת כי מסמך זה מהווה ראשית ראיה לכך שפיטוריה אינם תולדה של התנהגותה או של מעשיה, ומצביע על שביעות רצון מתפקודה בשרות הנתבעת.


לאחר שמיעת עדותה של שרית, התרשמנו כי המשקל שיש לייחס למסמך זה הוא נמוך ביותר עד אפסי.


כאן המקום לציין, כי שרית גילתה באמצעות מועמד לעבודה, כי הנתבעת מחפשת עבורה מחליף ובשל כך בחודש דצמבר 2007, במועד המשוב האחרון, "פתחה" את הנושא והתפטרה מעבודתה בנתבעת (עמ' 6 לפרוטוקול, ש' 1-11).


לאחר ששקלנו את מכלול הנסיבות והראיות שהונחו בפני
נו, התרשמותנו היא כי המשוב שערכה שרית לתובעת בחודש דצמבר 2007, נעשה באותם הימים, בהם גילתה שרית באופן מפתיע כי הנתבעת מחפשת מועמדים להחליפה, וכאשר היא איבדה כדבריה את אמונה בחברה (עמ' 6 לפרוטוקול, ש' 16).


משמע, טרם סיום עבודתה, בוחרת שרית למלא משוב חיובי לתובעת, כאשר איבדה אמון בחברה, והדבר אומר דרשני.


יודגש, כי כאשר נתבקשה שרית, בחקירתה הנגדית, להתייחס לתפקודה של התובעת ובפרט לעבודתה על תוכנת האקסל, התחמקה ממתן תשובה ברורה, וכך העידה:

"ש.
זה נכון שלוסי לא ידעה לעבוד על האקסל?
ת.
אני לא יודעת. אני לא זוכרת. השתנו הזמנים.
ש.
מה זה נקרא השתנו הזמנים?
ת.
אני לא יודעת".
(עמ' 8 לפרוטוקול, ש' 8-11).

בהמשך חקירתה כאשר הופנתה תשומת ליבה של שרית להערותיה בטופס ההערכה מחודש דצמבר 2007, לפיהן על התובעת להתקדם בידע המקצועי בתוכנת אקסל באופן שיאפשר לה להכין דו"חות ללא צורך בעזרת שרית, נזכרה שרית כי הידע של התובעת בתוכנת האקסל היה ברמה בסיסית.
(עמ' 9 לפרוטוקול, ש' 13).

בעוד שבסעיף 15 לתצהירה, הצהירה שרית כי התובעת עבדה 7.5 שעות ולא 6 שעות בממוצע – כטענת הנתבעת; הרי שבחקירתה הנגדית התברר כי שרית כלל לא ראתה את דו"חות הנוכחות ולא עקבה אחר שעות עבודתה של התובעת (עמ' 3 לפרוטוקול, ש' 29 – 30, עמ' 4 ש' 10-12).

לא זו אף זו, למרות שבעדותה בפני
נו טענה שרית כי לא יצא לה להיפגש עם התובעת בשנתיים האחרונות (עמ' 6 לפרוטוקול, ש' 24-25), הרי שבסעיף 19 לתצהירה העידה כי גייסה את התובעת לעבודה בחברת אומריקס בע"מ, לאחר פיטורי התובעת מהנתבעת וכן העידה כי הן היו בקשר טלפוני ובמייל.
כאשר נשאלה האם התכתבו במיילים גם בענייני החברה השיבה: "יכול להיות שכן" (עמ' 6 לפרוטוקול, ש' 28-29).

21.
לסיכום נקודה זו, איננו סבורים כי התובעת הוכיחה שלא הייתה בהתנהגותה או במעשיה סיבה לפיטוריה. בהתאם לכך, איננו סבורים כי עבר הנטל לנתבעים להוכיח שפיטורי התובעת לא היו עקב טיפולי פוריות, כאמור בהוראת סעיף 9(א)(2) לחוק שוויון הזדמנויות.

בין כה ובין כה, מהראיות שהובאו בפני
נו עולה כי גם אילו היה מקום לקבוע שהנטל עבר לנתבעים להוכיח שלא הפרו את סעיף 2 לחוק, הרי שהנתבעים עמדו בנטל זה והראו כי תפקודה של התובעת היה לקוי וכי אך בשל כך פוטרה.

האם התובעת עברה טיפולי פוריות במהלך תקופת עבודתה?

22.
למעלה מן הדרוש, ועל אף מסקנתנו כאמור לעיל, מצאנו לנכון גם להתייחס לטענת התובעת, כי החלה בטיפולי פוריות מספר חודשים קודם לפיטוריה.

23.
כאן המקום לציין כי לו אכן הייתה התובעת בטיפולי פוריות במועד פיטוריה, הרי עמדו לה עילות מכוח חוק עבודת נשים, התשי"ד – 1954; עילות אשר התובעת בחרה שלא לטעון להן. בתשובה לשאלת בית הדין, השיבה ב"כ התובעת, כי הדבר נעשה מאחר והתובעת לא נעדרה מהעבודה לצורך טיפולי פוריות.

(ראה עמ' 1 לפרוטוקול מיום 28/11/10).

24.
בענייננו, ציין מר עפרון בתצהירו, כי בסוף חודש אפריל 2008, בעקבות פנייה של התובעת לחשבת השכר בנתבעת (אשר הינה חיצונית), התברר לחברה כי ייתכן והתובעת מתעתדת להתחיל בטיפולי פוריות, אולם נמסר לחברה על ידי התובעת, שאין בכוונתה להתחיל בתהליך של טיפולי פוריות מסיבות אישיות, ומאז אותה הודעה של התובעת, לא שמעה החברה דבר על טיפולי פוריות.


מר עפרון ציין, כי לא ידע באופן אישי על טיפולי הפוריות שעברה התובעת, והנושא כלל לא היה בטיפולו.


התובעת ציינה בתצהירה, כי בחודש ינואר 2008 הגישה בקשה לקופ"ח לאישור טיפולי פוריות, לקראת הריון שני. לאחר שקופ"ח לאומית אישרה את טיפולי הפוריות, התחילה בטיפולים באופן פרטי, במסגרת מרפאתו של ד"ר מורי שכטר.


ביום 23/3/08 אושפזה התובעת בביה"ח אסף הרופא, לגירסתה – התקשרה בערב למר עפרון ועדכנה אותו בכל הפרטים הנוגעים למצבה הרפואי – טיפולי הפוריות אותם היא עוברת והסיבוכים.


עוד ציינה התובעת, כי עם שובה לעבודה לאחר כ-10 ימים, פנתה אליה הממונה עליה – גב' לנגשטד וביקשה שתמציא לה אישורים רפואיים בדבר טיפולי הפוריות. התובעת ציינה כי מסרה לגב' לנגשטד את האישורים הרפואיים אשר היו ברשותה באותה עת – טופס 17 ובקשה לאישור טיפולי פוריות.

25.
לא למותר לציין, כי כל המסמכים שצירפה התובעת לכתב התביעה אינם תומכים בטענתה כי החלה בטיפולי פוריות או בטיפולי הפריה חוץ גופית
(ivf)

אלא מספר חודשים לאחר סיום עבודתה בנתבעת, כמו כן מסמכים אלו לא נמסרו בזמן אמת לחברה.

26.
להלן נתייחס לאותם
מסמכים שצירפה התובעת לתצהירה:

(א).
מכתב שחרור מבית החולים אסף הרופא לאחר אשפוז התובעת מיום 23/3/08 ועד ליום 25/3/08, בו לא נכתב דבר וחצי דבר על טיפולי פוריות, מה גם שמכתב זה אף לא נמסר במהלך תקופת העבודה לנתבעת.


(ב).
אישור ד"ר שכטר מיום 15/1/09, ובו נכתב כי בחודשים פברואר – מרץ 2008, עברה התובעת טיפול פריון ו
-
ivf

במסגרת מרפאתו הפרטית של רופא הנשים. ראשית, אין חולק כי סמכים אלה לא הוגשו לחברה במהלך עבודתה, שכן מועד המכתב מלמד שהוצא לאחר הפיטורים.
יתרה מכך, לא ייתכן כי התובעת עברה טיפול הפרייה חוץ גופית (
ivf
) במרפאה פרטית, ולכך יש לצרף את העובדה שטפסי 17 שניתנו לתובעת ניתנו רק ביום 1/4/08 (נספח ט' לתצהיר התובעת), כך שטופס זה לא סייע לתובעת בדיעבד, דהיינו בחודשים פברואר-מרץ 2008.


גם התובעת עצמה העידה ואישרה, כי לא השתמשה בטפסי 17, אלא מספר חודשים לאחר פיטוריה (עמ' 16 לפרוטוקול, ש' 24-25).


מעיון בנספחים יד' – טו' לתצהירה של התובעת, מסיכומי בדיקות יום 5/1/09 ומיום 6/1/09 עולה, כי התובעת עברה לפני שלושה חודשים טיפולי
ivf
, דהיינו לאחר סיום עבודתה בנתבעת.

27.
בבג"צ 554/05 רס"ר שרה אשכנזי – מפכ"ל המשטרה ואח', ניתן בתאריך 8/9/05 (להלן: "פרשת שרה אשכנזי"), ציין כב' השופט לוי, כי הרציונל בהגנה על עובד או עובדת הנמצאים בטיפולי פוריות, חל גם במידה שהם אינם נעדרים ממקום עבודתם בשל הטיפולים וכי על ההודעה להתייחס לטיפולים שמועד תחילתם אינו רחוק במידה ניכרת ממועד מסירתה של ההודעה, ואלה דבריו:

"עם זאת, נראה בעיני נכון כי לא כל הודעה מטעמו של עובד בדבר טיפולים מתוכננים תקנה לו את ההגנה שבדין, אלא, רק הודעה שעל-פי האמור בסעיף 7 לחוק נדרשת להיות מגובה באישור רפואי מתאים, ואשר תתייחס לטיפולים העלולים לפגוע בתפקידו המקצועי של העובד. ועוד ברור כי על ההודעה להתייחס לטיפולים שמועד תחילתם אינו רחוק במידה ניכרת ממועד מסירתה של ההודעה, ומבחן השכל הישר הוא שיכריע בכל מקרה לגופו"
(ר' סעיף 4 לחוות דעתו של כב' השופט לוי, בפרשת שרה אשכנזי).


גם כב' השופט רובינשטיין ציין בפרשת שרה אשכנזי, כי את ההודעה למעביד יש למסור במועד שבו יש לטיפולים אפקט כלשהו בעבודה ולא בחלוף זמן מהטיפולים, כאשר מחליט המעביד לפטר את העובד, וכי לא כל טיפול פוריות, שאין לו כל אפקט בעבודה, יזכה להגנה, ואלה דבריו:


"למותר לציין שהפירוש שבו מדובר אין משמעו שעל המעביד לנחש את דבר קיומם של טיפולי הפוריות, ושרק כעבור זמן, משיחליט לפטר, תימסר לו הודעה עליהם; והרי בשונה מן ההיריון שבאמצעיתו הוא מתחיל מטבע הדברים להיות ניכר לעין, וממרבית זכויות המגן האחרות שבסעיף 7 לחוק, כמו לידה או שהייה במעון לנשים מוכות (להבדיל אמנם מהפלה, שאינה בהכרח עובדה שסופה להיוודע מעצמה) – אם לא תימסר הודעה על טיפולי פוריות, לא יידע על כך המעביד. על ההודעה להימסר במועד שבו יש לטיפולים אפקט כלשהו בעבודה."

28.
הגם שעסקינן בתובענה על פי חוק שוויון הזדמנויות, הרציונל של התובענה והאמירה כי עובדת מתכוונת להתחיל בטיפולי פוריות או בהכנות לקראת טיפולי הפריה חוץ גופית, אין בה די והיא אינה פתרון קסם או נותנת חסינות מפני פיטורים. על מנת שעובד יהנה מהגנות הקבועות בדין, עליו להמציא, אישורים רפואיים מתאימים וכן מועד מתוכנן לטיפולים, וזאת בזמן אמת, ואין משמעו שעל המעביד לנחש את דבר קיומם של טיפולי הפוריות, ושרק כעבור זמן, משיחליט לפטר, תימסר לו הודעה עליהם.


עוד נציין כי כבר קבענו כי פיטורי התובעת נעשו עקב תיפקודה הלקוי ואין כל קשר בין טיפולי הפוריות - ככל שעברה באותה עת (בשים לב לקביעתנו כאמור), לבין פיטוריה, וגם מסיבה זו דין תביעתה ברכיב זה להידחות.

תביעה אישית נגד הנתבע 2


התובעת תבעה את הנתבע 2 באופן אישי. לטענת התובעת המקור לחיובו של הנתבע 2 הינו סעיף 16 לחוק שוויון הזדמנויות הקובע, כי חברה אשר נהגה בניגוד להוראות הדין, בדומה לנתבעת 1, רואים גם את עובדיה הבכירים כאחראים לעבירות וניתן להביאם לדין ולראות בהם אחראים באופן אישי, כאילו הם עברו את העבירות. על כן, הנתבע 2 נושא באחריות אישית לנזקי התובעת.


מנגד טען הנתבע 2, כי התביעה נגדו מחוסרת עילה. עוד נטען שיש לדחות את התביעה מחמת היעדר יריבות, ואף מחמת היעדר עילה להרמת מסך.

31.
לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, אנו סבורים כי הדין עם הנתבע 2 וכי יש לדחות את התביעה האישית נגדו, מהסיבות הבאות:

32.
האחת, לא ניתן לחייב את הנתבע 2 מכוח הוראות חוק שוויון הזדמנויות, מן הטעם שעניינו של סעיף האחריות האישית הוא הליכים פליליים ולא אזרחיים. מה גם, שכל טענות התובעת בדבר הפרת הוראות חוק שוויון הזדמנויות ע"י הנתבעים – נדחתה.

33.
השנייה, התובעת לא הוכיחה קיומה של עילה ל"הרמת מסך ההתאגדות" (שימוש באישיות המשפטית הנפרדת "באופן שיש בו כדי להונות או לקפח נושה" או "באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה" – סעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט – 1999). יתרה מכך, גם אם הייתה התובעת מצביעה על עילה להרמת מסך, לא היה בכך בכדי להביא לחיובו האישי של הנתבע בחובות הנתבעת משהנתבע אינו בעל מניות של הנתבעת.

שימוע

34.
הזכות לשימוע היא "זכות טבעית" הניתנת למי שעתיד להיפגע מההחלטה של בעל הסמכות. וכך נפסק בעניין גוטרמן (ע"ע (ארצי) 1027 גוטרמן – המכללה האקדמית עמק יזרעאל, פד"ע לח' 448 (2003)).

"הלכה פסוקה היא, מימים ימימה, כי זכות הטיעון הינה מזכויות היסוד הראשוניות בשיטתנו המשפטית, ומקום של כבוד שמור לה ביחסי עבודה בכלל, קל וחומר – עת נשקלת אפשרות לסיום העסקתו של עובד, בין בדרך של פיטורים ובין הדרך של אי-חידוש חוזה עבודה".

לעניין מימושה של זכות השימוע נקבע בהמשך פסק הדין:

"ודוק. זכות הטיעון איננה מטבע לשון, אין לראות בה 'טקס' גרידא, שיש לקיימו, מצוות אנשים מלומדה, כדי לצאת חובה. זכות הטיעון נמנית על זכויות היסוד של שיטתנו המשפטית ומטרתה להביא לידי כך שתתקבל החלטה עניינית, מושכלת ומבוררת, תוך מתן תשומת לב מלאה ומשקל ראוי לעמדותיו ולעניינו של מי שעלול להיפגע מן ההחלטה. זוהי זכותו הראשונית של העובד לדעת מה הן הטענות המועלות נגדו, או בעניינו ובהתאם ליתן תגובתו להן, להציג את האידך-גיסא, מנקודת ראותו, ולנסות לשכנע את בעל הסמכות לשנות מדעתו ככל שיש בה לפגוע בזכויותיו
(לעניין זה ראו: דב"ע מח/3-148 שק"ם בע"מ – אפרים גרינברג, פד"ע כ' 141, 143).
עד כאן הזכות וממנה נובעת החובה המוטלת על המעביד – להציג בפני
העובד את הטענות המופנות כלפיו, את השאלות שעלו בעניינו אשר יש בהן כדי להשפיע על מקבל ההחלטה. כל זאת, בפתיחות, בהגינות ובתום לב מבלי לכחד דבר מן העובד. דרכי קיומו של השימוע נקבעו זה מכבר. יכול שייעשה בכתובים ויכול שיתקיים בפני
מי שהוסמך לכך. עיקרו של דבר בחובתו של המעביד ליתן דעתו לטיעוניו של העובד ולשמוע אותם בלא פניות, בלב נקי ובנפש חפצה, קודם שתיפול ההחלטה הסופית העשויה, לא אחת, להיות בלתי חדירה ומכרעת לגביו".

35.
כאמור, מטרת השימוע היא לאפשר לעובד להזים את הטענות המועלות נגדו, להביא הוכחות לגרסתו ולנסות ולשכנע שלטענות אין בסיס או לפחות שאינן חמורות, באופן המחייב בנקיטת סנקציה חמורה (ע"א (ארצי) 1163/00 בית חולים המשפחה הקדושה נצרת – עבוד, פד"ע לה' 440, 446 (2000)).

36.
לטענת התובעת, הנתבעת לא מילאה אחר החובה לערוך לה שימוע עובר לפיטוריה ולא ניתנה לתובעת הזדמנות להשמיע את טענותיה נגד הסיבות אשר הביאו לפיטוריה המפתיעים והמהירים.

37.
מנגד טענה הנתבעת, כי העירה לתובעת מספר פעמים על חוסר שביעות הרצון ממנה ולמעשה, אשפוזה בחודש מרץ הוא שדחה את פיטוריה במספר חודשים.

לטענת הנתבעת, לא הייתה מוטלת במקרה זה, כל חובה לערוך שימוע לתובעת וגם לו הייתה חובה שכזו – הרי השימוע, במובן המהותי, נעשה גם נעשה, גם לאור השיחה שנערכה עימה בחודש מרץ 2008.

38.
כאמור מצאנו כי הנתבעת ניסתה לתת לתובעת מספר הזדמנויות לשיפור תיפקודה, וכי פיטוריה בסופו של יום נעשו משיקולים ענייניים בלבד, עם זאת אנו סבורים, כי הנתבעת לא קיימה שימוע לתובעת ומשכך מצאנו לפסוק לזכותה פיצוי מתאים.

39.
אנו סבורים כי אין לראות בשיחה שנערכה ביום 13/3/08, מספר חודשים עובר למועד הפיטורים כשיחת שימוע.

אנו ערים לעובדה שהנתבעת עשתה מאמצים על מנת לתת לתובעת הזדמנויות לשיפור תיפקודה, ללא הצלחה. עם זאת, בראות עינינו, היה מקום ליתן לתובעת לטעון באופן מסודר בנדון, ולא כפי שנעשה בשיחת הפיטורים מיום 20/7/08.


40.
בשולי הדברים נציין, כי אמנם ישנם מקרים שבהם גם קיומו של שימוע אין בו כדי להביא לשינוי ההחלטה לעניין הפיטורים. הדבר רלוונטי בעיקר שעה שההחלטה על הפיטורים נובעת מצמצומים או משינויים בהיקף העבודה אצל המעסיק, וכאשר ההחלטה אינה נוגעת אישית לתיפקודו או להתאמתו של העובד לתפקיד. במקרה כזה יש מקום להנחה כי לא יהא בשימוע כדי להועיל, שכן ההחלטה על הפיטורים אינה נובעת מטענות כלפי העובד עצמו. אין זה המצב בענייננו.

41.
בנסיבות העניין, על הנתבעת היה ליידע את התובעת בדבר הכוונה לפטרה; לפרט בפני
ה את הטענות העומדות נגדה בצורה ברורה; להודיע לה על מועד לשימוע; ליתן לה שהות להתכונן לשימוע ולערוך טיעוניה כנגד הכוונה לפטרה. מחומר הראיות שנפרס בפני
נו, עולה, כי הנתבעת לא עמדה בדרישות אלה.


בנסיבות העניין, משלא התקיים שימוע כדין, מצאנו לפסוק לתובעת פיצוי בסך 20,000 ₪.

פיצוי בגין עגמת נפש

42.
לטענת התובעת, בפיטוריה במועד הרגיש והמיוחד בו נמצאה התובעת, גזרו הנתבעים על התובעת אבטלה קשה ושללו ממנה את הזכות להשתלב בשוק העבודה ופגעו ביכולתה להתפרנס בתקופה זו.


בשל כך, טוענת התובעת, כי זכאית היא לפיצויים בגין עגמת הנפש ואבטלה מאונס שנכפתה עליה.

44.
ככלל, אין בית הדין נוהג לפסוק פיצוי בגין עגמת נפש, אלא במקרים חריגים ביותר. משנקבע, כי פיטורי התובעת היו משיקולים ענייניים בלבד ולא בנסיבות של הפליית התובעת, ומשקבענו כי התובעת זכאית לפיצוי בגין אי עריכת שימוע כדין, לא מצאנו כי יש מקום לפסיקת פיצויים נוספים בשל עגמת נפש ודין התביעה ברכיב זה להידחות.

התביעה להלנת פיצויי פיטורים

42.
התובעת טענה כי לא קיבלה את פיצויי הפיטורים המגיעים לה כדין במועד הקבוע בחוק ומשחל עיכוב בתשלום פיצויי הפיטורין, זכאית התובעת לקבלת הלנת פיצויי פיטורים בסך של 13,139 ₪.

43.
מנגד טענה הנתבעת, כי חשבת השכר מטעמה המתינה לקבלת אישורים מחברת הביטוח לאחר מועד סיום העבודה. בסופו של דבר, בתום לב, ורק לאחר שהתובעת חתמה על הטפסים, שוחררו הכספים באיחור קל. כמו כן טוענת הנתבעת להתיישנות התביעה, לטעות כנה ו/או מחלוקת של ממש.

44.
הנתבעת העלתה בכתב ההגנה (סעיף 89) טענת התיישנות. התובעת אישרה בחקירתה הנגדית כי פיצויי פיטורים (חלק הנתבעת), הועבר אליה ביום 25/9/08, בשים לב כי מועד סיום עבודתה בנתבעת היה ביום 20/8/08 (עמ' 11 לפרוטוקול, ש' 19-22).


על פי אישור חברת הביטוח, התובעת ביקשה לפדות את הכספים המצויים בקופת הביטוח ביום 5/10/08 ושחרור הכספים נעשה ביום 2/11/08.


תביעת התובעת הוגשה ביום 6/4/09, היינו 5 חודשים לאחר שחרור הכספים.


מדובר בהתיישנות מהותית – היינו התיישנות הזכות, ולפיכך אין התובעת זכאית לפיצויי הלנה כאשר חלפה תקופת ההתיישנות להגשת התביעה עפ"י סעיף 17 א(א) לחוק הגנת השכר, תשי"ח – 1958 (60 ימים לאחר שסכום הקרן שולם לתובעת).


לפיכך, זכאית התובעת להפרשי הצמדה וריבית חוקית בלבד בגין הכספים ששוחררו מקופת הביטוח החל מיום 20/8/08 ועד ליום 2/11/08.

סוף דבר

45.
התביעה כנגד הנתבע 2 – נדחית.

46.
תביעות התובעת בגין הפרת חוק שוויון הזדמנויות ובגין פיצויים על נזק לא ממוני – נדחות.

47.
הנתבעת תשלם לתובעת סך של 20,000 ₪ כפיצוי בגין העדר שימוע. הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 20/7/08 ועד למועד התשלום בפועל.

48.
כמו כן, תשלם הנתבעת לתובעת הפרשי הצמדה וריבית כחוק, בגין הסך של 13,847 ₪, החל מיום 29/8/08 ועד ליום 2/11/08.




49.
לעניין הוצאות משפט – באשר לנתבע 2 – משנדחתה התביעה כנגד הנתבע 2, הרי שיש מקום לחייב את התובעת בתשלום הוצאות משפט לנתבע 2 בסכום של 4,000 ₪.

50.
באשר לנתבעת 1 – בנסיבות העניין ולאור התוצאה אליה הגענו – אין צו להוצאות.


ניתן היום,
כה' תמוז
תשע"א, 27 יולי 2011, בהעדר הצדדים.







נ.צ. פסה מרקוביץ

נ.צ. חיים נחשוני

יוחנן כהן
, שופט


קלדנית: רות רחמים.






תעא בית דין אזורי לעבודה 1642/09 לוסי פרנקל נ' חברת אר.אר סאט גלובל קומיוניקשנס נטוורק בע"מ, גיל עפרון (פורסם ב-ֽ 27/07/2011)