פסקי דין על אופיר פרץ | פסקי דין על יעל ברכה גרוס | פסקי דין על הכשרת הישוב חברה לביטוח |

7028-10/10 תק     28/07/2011




תק 7028-10/10 אופיר פרץ נ' יעל ברכה גרוס, הכשרת הישוב חברה לביטוח








בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב - יפו



3/8/011

ת"ק 7028-10-10 פרץ נ' גרוס ואח'






בפני

כב' השופט
מנחם (מריו) קליין


התובע:

אופיר פרץ


נגד


הנתבעים:

1.יעל ברכה גרוס
2.הכשרת הישוב חברה לביטוח




פסק דין


מונחת לפני תביעה בסך 3,500

₪ שהוגשה בהליך של תביעות קטנות.

רקע
מר פרץ אופיר (להלן:"התובע") רכב על אופנועו בעל מ.ר 3460061 ביום 30.05.10 כאשר הוא מרכיב על האופנוע את חברתו. האופנוע נפגע מאחור ע"י רכב בעל מ.ר 5940070 הנהוג בידי גב' גרוס יעל (להלן:"הנתבעת 1"). כתוצאה מהפגיעה האופנוע נפל, חברתו של התובע "עפה" ממנו, ולאופנוע נגרמו נזקים (להלן:"התאונה").

טענות הצדדים
הצדדים מסכימים כי מיד לאחר קרות התאונה הנתבעת 1 הביעה את צערה ואת דאגתה בפני
התובע וחברתו, והצדדים החליפו פרטים.
התובע טוען כי בעלה של התבעת 1 מר אנשל גרוס, התקשר אל התובע והציע לפצותו אודות הנזקים וזאת מבלי לערב את חברת הביטוח משיקוליו.
מר גרוס והתובע נפגשו במוסך בבני ברק אלא ששם נתגלעה מחלוקת בינהם אודות המוסך ואודות הסכום לפיצוי. התובע הופנה ע"י מר גרוס לסוכן הביטוח, התובע טוען כי כשפנה לסוכן הביטוח, נאמר לו כי לא קיים דיווח על התאונה מצד בעלי הפוליסה. התובע טוען כי שכר שמאי לאמוד את עלות התיקון, איתר את חברת הביטוח שביטחה את רכבה של הנתבעת 1 ופנה אליה במכתב כאשר למכתב מצורף דוח השמאי.
התובע טוען כי הופתע לגלות כי חברת הביטוח דוחה את טענותיו וטוענת כי מוכחשת כל טענה באשר לאחריות הנתבעים לתאונה. משכך לא נותרה לו ברירה אלא להגיש תביעה זו בדרישה לפצות על פי דוח השמאי בסך 2,151.70 ₪ ובתוספת עוגמת נפש ובזבוז הזמן ובסה"כ 3,500 ₪.
בכתב ההגנה נטען כי הנתבעת 1 נהגה ברכבה כאשר הגיח אופנועו של התובע ועקף את רכבה מצד ימין תוך שהוא נצמד לחזית רכבה, הנתבעת 1 ניסתה לבלום אולם ללא הצלחה.
משכך נטען בכתב ההגנה כי התאונה ארעה בשל התרשלות התובע. באשר לנזק נטען כי התובע לא המציא קבלה המעידה על התשלום בפועל. עוד נטען כי לאופנוע נגרם נזק קל ביותר ודוח השמאי איננו קשור לנזקי התאונה.
ביום 27.07.11 נערך דיון בפני
י בו העידו התובע והנתבעת 1 וכן גב' סיוון שחר החברה של התובע מטעם התביעה ומר אנשל גרוס הבעל של נתבעת 1 מטעם ההגנה והצדדים סיכמו את טענותיהם בע"פ.
עוד בטרם הדיון הצעתי לצדדים לנסות להגיע ליישוב הסכסוך בעזרתה של מגשרת מטעם המנ"ת שמספקת שירותי גישור במקום וללא תשלום. הצדדים הסכימו ואף הגיעו לפתחו של אולם הגישור אולם לצערי עוד בטרם נכנסו לישיבת הגישור, הטונים בשיחה בין הצדדים עלו ועלו עד שהוחלט כי אינם מעוניינים עוד בגישור.
גם בסיום הדיון שנערך בפני
י הצעתי לצדדים לסיים את ההליך בפשרה אולם התובע סירב, ומשכך אין מנוס מלהכריע תיק זה לפי העיקרון של "ייקוב הדין את ההר" (מסכת סנהדרין דף ו' עמ' ב').

דיון והכרעה
בעניין החבות לתאונה התובע טוען כי הנתבעת 1 כבר הודתה בחבותה מייד לאחר קרות התאונה והוא הופתע מאוד לגלות כי כעת טוענים הנתבעים כי האחריות רובצת לפיתחו.
הנתבעת 1 העידה כי התובע עקף אותה מימין וכי הוא הגיע משום מקום ולכן לא הייתה כל אפשרות בלימה. התובעת אף הצהירה כי היא יכולה להישבע על כך(עמוד 3 שורות 3-5).
התובע מצידו גם הוא עומד על עמדתו כי לא עקף ולא השתחל וטען כי הוא מוכן לעשות כל בדיקה לאמת טענותיו (עמוד 2 שורות 8-9 ושורות 16-17).
התובע הוא "המוציא מחברו" ועליו מוטל נטל ההוכחה הנדרש במשפט האזרחי בבחינת "הטיית מאזן ההסתברויות" (ראה ע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח פ"ד מ(1) 598,589).
לדידי, התובע לא עמד בנטל זה.
סבורני כי לא הוכח שלנתבעת 1 אחריות לתאונה. לא הוכח שהתובעת לא שמרה מרחק מספיק ובגין כך פגעה באופנוע התובע. התובעת סיפרה במהלך הדיון כי בקרות התאונה רכבה היה רכב חדש ושעשתה בו שימוש כחמישה ימים בלבד, עובדה שיש בה לחזק את גרסתה שנהגה בזהירות הראויה ולא בפזיזות או רשלנות.
אין חולק כי בעלה של הנתבעת 1 הציע לתובע פיצוי בכדי לא להיגרר להליכים משפטיים, אך אין בכך בכדי להוות הודאה בחבות. בכדי להוכיח הודאה בחבות היה על התובע להחתים את התובעת על פתק המוכיח זאת. עצם העובדה שאדם רוצה לחסוך הליכים משפטיים, הפעלת הביטוח ותשלום השתתפות עצמית אינה יכולה לשמש לחובתו ועל בית המשפט להכריע בסופו של דבר על פי הדין.
גם העובדה שהנתבעת יצאה מהרכב לבדוק מה שלומו של התובע אין בה בכדי להטיל עליה כל חבות. לכל היותר יש בזה להצביע על התנהלות נאותה והיא אף הסבירה שדאגה לשלומם של התובע וחברתו ותו לא.

בעלה של הנתבעת 1 העיד כי כשנפגשו הוא והתובע במוסך, ניתנה הערכה לתיקון בסך של 460 או 500 ₪ ועל כן הוא סיכם עם התובע על פיצוי בסך 750 ₪ אלא שבבואו לשלם ביקש התובע יותר (עמוד 3 שורות 24-26). כך גם סיפרה הנתבעת 1 (עמוד 3 שורות 6-7).
התובע טען כי הוסכם על סכום של כ-800 ₪ אלא שבעלה של הנתבעת 1 "החליט להוריד לפחות ולא רצה לחתום על טופס הויתור" (עמוד 3 שורות 11-12).
ראשית ברצוני להביע גם על הכתב את שאמרתי לצדדים בדיון כי צר לי שבשל מחלוקת אודות כמאה שקלים חדשים נגררו הצדדים למאבק משפטי ולהאשמות הדדיות וזאת במקום שמי מן הצדדים היה מוריד מגאוותו ומסכים להצעת הצד השני, או למצער מגיע להסדר בפני
המגשרת.
לגופו של עניין אציין שקשה מאוד לקבל את הטענה כי לאחר שהוסכם (פחות או יותר) בין הצדדים על סכום של כ-700 ₪ הגיע הנזק לסכום גדול פי -5 ובנוסף גם התובע אינו טוען כי ביצע את כל התיקונים על פי חוות הדעת.
כמו כן איני יכול לקבל את טענת התובע כי הוא הפסיד כ-50% מערך האופנוע כשעשה טרייד אין, שכן התובע יכול היה למכור את האופנוע במחיר השוק ולא חייב היה לקבל את הצעת החברה בה בוצעה עסקת הטריידאין, או לפחות להראות בבית המשפט את חוזה המכירה, מחירון האופנוע באותו מועד וכדומה.
גם הטענה אודות עוגמת הנפש אינה מקובלת עלי וזאת מכיוון שהתובע יכול היה למנוע את עוגמת הנפש הנטענת או להקטינה באופן משמעותי ע"י הסכמה להצעת מר גרוס.
עדותם של הנתבעת 1 ובעלה היו קוהרנטיות, עקביות ואמינות בעיני ועדיפות על פני עדות התובע וחברתו.
לאור כל האמור לעיל אני קובע כי דין התביעה להידחות.

הוצאות הדיון בסך 250 ש"ח ישולמו על ידי התובע לנתבעים.




המזכירות תשלח

פסק דין
זה בדואר רשום לצדדים.


ניתן היום,
כ"ו תמוז תשע"א, 28 יולי 2011, בהעדר הצדדים.















תק בית משפט לתביעות קטנות 7028-10/10 אופיר פרץ נ' יעל ברכה גרוס, הכשרת הישוב חברה לביטוח (פורסם ב-ֽ 28/07/2011)