פסקי דין על אברהם פריד-פריצי | פסקי דין על נציגות הבית המשותף

2499/10 א     03/08/2011




א 2499/10 אברהם פריד-פריצי נ' נציגות הבית המשותף








בית משפט השלום בירושלים



ת"א 2499-10 פריד-פריצי נ' נציגות הבית המשותף






בפני

כב' השופטת
מרים ליפשיץ-פריבס

התובע
אברהם פריד-פריצי


נגד

הנתבעת
נציגות הבית המשותף

ע"י ב"כ עו"ד מרדכי מלכה




פסק דין


1.
התביעה שבפני
היא תביעה כספית לתשלום פיצוי לתובע, בעלים ודייר בדירה בבית המשותף אשר הנתבעת משמשת כנציגתו. קדמו לתביעה הליכים אחרים בין דיירים לרבות התובע בגין ריבוי סכסוכים בנוגע לשימוש בבית המשותף ובעת ניהול התובענה, המשיכו להתנהל הליכים אחרים.

התביעה, הוגשה כתביעה קטנה ולפי החלטתי מיום 09/02/10 היא הועברה לדיון בסדר דין רגיל.

2.
עילת התביעה היא אי קיום

פסק דין
שניתן ע"י המפקח על המקרקעין בירושלים בתיק 16/05 ביום 30/11/05 (נספח א' לכתב התביעה להלן – "פסק המפקח"). התובע טוען כי היה על הנתבעת, עם תחילת תקופת מינויה בעת מינויו של הנתבע 2 ,שהתביעה כנגדו נמחקה לפי החלטתי, למלא אחר פסק המפקח שניתן בהיעדר הגנה והתייצבות של הנתבעת ולפיו הצטוותה הנתבעת כדלהלן:
(א)
להזמין מודד למדידת השטח של הבית ושל גבולות החלקה עליה הוא בנוי.
(ב)
להתקין גדר בגבול המערבי של המגרש/החלקה.
(ג)
לקבוע בגדר שתיבנה 3 שערים, שער אחד לכל דייר (למעט משפחת הלנר).

בסיפא של הפסק נקבע כי תוקפו ו/או מימושו של פסק הדין ושל חיובי הנתבעת יחולו
עם מינויה של נציגות לבית המשותף או מיום בחירתה של נציגות חדשה.
נציגות התמנתה ועל כך אין חולק, ביום 1.8.06 עם כניסתו של הנתבע 2 לתפקידו.

3.
התובע טוען כי הנתבעת, זלזלה בפסק המפקח ונמנעה שלא כדין מביצועו למשך פרק זמן ארוך, מיום 1.8.06 ועד מועד הגשת התביעה ביום 29/12/08 , במשך 29 חודשים. בכך, נגרמה לו פגיעה קשה במניעת הזכות לשימוש והנאה סבירים מרכושו ונזקו הועמד על ידו בסך של 1,000 ₪ לחודש.

4.
ביום 23/03/10 הוגש כתב הגנה ע"י הנתבעת ובו נטען כי בין היתר כי לפי

פסק דין
שניתן ע"י כב' השופטת מ' אביב מיום 30/12/04 בת.א. 18212/99 ועוד בטרם ניתן פסק המפקח, נאסר על הנתבע באותה תובענה הוא התובע שבפני
וכן על דיירים אחרים, טמיר משה ותמרה לעשות כל שימוש בחלק החצר המוחזק ע"י התובעות (הדיירות ביהם רות ואסתר –מ.ל.)כל עוד לא נתקבלה החלטה כדין המבטלת את החלוקה הקיימת בפועל והחלה על כל החצר של הבניין" (שורות 7-9 בעמק אחד לפני האחרון, נספח ב' לכתב ההגנה).

הנתבעת טוענת כי קודם למתן פסק הדין במסגרת ת.א. 18212/99 ובמסגרתו, התבקש מתן צו למניעת פריצת הגדר של החצרות בבנין ופתיחת שער אחורי. לפיכך, הגשת התביעה 16/05 למפקח, נעשתה מתוך עורמה, בשעה שהתובע שימש כחבר בנציגות ולטובתו הוא זאת, כנגד הנציגות.

5.
לנתבעת גם טענות כנגד התנהלותו של התובע בבצוע החלטת האסיפה הכללית על פריצת הגדרות במשך שנים משנת 1998 ועד שנת 2006 בהיותו בנציגות הנתבעת, 006 וכעת, הוא מבקש להתעשר על חשבונה למרות מחדליו הוא בפריצת הגדרות. עוד נטען כי במסגרת בקשה למתן צו מניעה זמני בהליך שהוגש ע"י תמרה תמיר נגד הנתבע וכן אסתר ורות ביהם וגב' הלנר (דיירות בבניין) בבש"א 6488/06, בת.א. 6845/06 הוסכם על הצדדים כי לא ייעשו שינויים בחצרות ובשערים המצויים בהם, למעט בצוע פסק הדין שניתן ע"י השופטת מ' אביב והמפקח וניתן להסכמה תוקף של החלטה ביום 13/09/06 ע"י כב' השופט א' רובין (נספח ז' לכתב ההגנה). לפיכך, נמנע מהנתבעת למלא אחר הפסק של המפקח.

יתירה מכך, לתובע יש גישה לדירתו מפתחים אחרים בבנין ולא השתנה מצבו בהעדר שער בגדר כפי שהיה במרוצת השנים ועד עתה. הצבת שער בצד המערבי, ממילא לא תועיל לו בהיותה בשטח של דייר אחר. לפיכך לטעמה, לא נגרם לתובע כל נזק.

6.
לעניין בצוע הפסק ניטען כי הוזמנה מדידה ע"י מומחה מטעם בית משפט במסגרת ת.א. 6845/06 (להלן-"המודד") וכי מתוכנית המדידה שהוגשה עולה לטענת הנתבעת כי לא תהיה גישה לתובע כי אם מהשער בצד המערבי של החלקה והתובע, חלק על התכנית. לפיכך ובהיעדר משאבים מספיקים בידי הנתבעת לביצוע הפסק, נמנע קיומו. ההליך הנכון לשיטתה הוא תביעה לביזיון בית המשפט ודין התביעה דנן, להידחות.
דיון ומסקנות:
7.
בחנתי את אחריותה של הנתבעת לעיכוב בבצוע פסק המפקח, הן בשאלת הזמנת המודד והן בפריצת פתח בגדר שתיבנה, על מנת שיהיה בידי התובע להיכנס דרכו לפי הפסק.

8.
ביני לביני, לאחר שהוגשה התביעה ובטרם הסתיימה שמיעת העדים, ניתן

פסק דין
ע"י כב' השופט שמעוני בתביעה לפי פקודת בזיון בית משפט בה"פ 12031-07-11, בגין אי ביצוע פסק המפקח (הפרוטוקול ופסק הדין הוגשו ע"י התובע לפי החלטתי סומן ת/2).

במסגרת אותה תביעה, העידה הגב' אסתר ביהם, ששמשה כנציגה ממונה אצל הנתבעת וכן העיד התובע. מעיון בפרוטוקול הדיון בפני
כב' השופט שמעוני עולה כי הנתבעת הסתפקה בביצוע המדידה ע"י המודד שמונה ע"י בימ"ש לצורך ביצוע פסק המפקח. כב' השופט רובין קבע בזמנו כי לצורך בירור התביעה לסילוק יד שהוגשה ע"י האחיות ביהם כנגד המשיב נדרשת מדידה של החלקה בה מצוי הבית והמודד התבקש "למדוד את גבולות החלקה וכן ימדוד את כל הבנוי על החלקה, דהיינו הבניין, מבנים נוספים אם יש על החלקה וכן גדרות כבל שיש כאלו כיום, אשר מפרידות בין חלקים שונים של החצר המקיפה את הבניין". כך גם לאור חילוקי הדעות באותו הליך
בשאלת מיקומן של גדרות שנהרסו כבר, נקבע כי המודד יסמן את תוואי הגדרות שנהרסו ואם לא יהיה
בידו לסמן אותם לפי ראיות שיוצגו בפני
ו על ידי הצדדים, רשאי המודד לסמן אותם בהסתייעו בצילומי אוויר (החלטה מיום 16/10/06 נספח ט"ו לתצהירה של גב' תמרה טמיר מטעם הנתבעת).

9.
בנסיבות אלו, נמצא כי בחודש 10/06 מונה מודד מוסמך והמטלות שהוטלו עליו לפי ההחלטה, היה בהם כדי לתת מענה לאמור בס"ק (א) בפסק הדין של המפקח לפיו יש "להזמין מודד למדידת השטח של הבית ושל גבולות החלקה עליה הוא בנוי".

מתגובתו של התובע מיום 20/04/09 בבקשה לסילוק התביעה שהוגשה ע"י הנתבעים עולה כי גם לשיטתו וכפי שלדבריו הוא הודיע זה מכבר לנתבעת, ניתן להתקדם בביצוע פסק המפקח על מנת לחסוך בזמן וכסף, לאחר שמונה כבר המודד ע"י כב' השופט א' רובין (סעיף 9 לתגובה).

10.
בפרוטוקול הדיון מיום 30.11.10 (ת/2) בה"פ 12031-07-10 הודיע התובע כי המדידה של המודד מקובלת עליו ובהתאם לכך הוא דרש מעו"ד עוז כהן בזמנו "להקים את הגדר לפי המדידה שלו" (עמ' 3 שורות 17-18 לפרוטוקול ת/2). אמנם, בהמשך חקירתו הודה התובע כי לפי דעתו האישית, הוא אינו מסכים עם תשריט המדידה אך אין בכך למנוע לדבריו מהנציגות "להקים את הגדר לפי המדידות של המודד הזה". עוד הוסיף התובע ואמר בדיון בפני
כב' השופט שמעוני, כי הוא חושב שראוי שהנציגות תיקח מודד "תגיד לו למדוד את הגבולות תסמן אותם ולפי זה מקימים גדרות. המודד הזה, לא סימן הוא הגיש שרטוט לשטח אחר" וכי לא ניתן לראות בשרטוט היכן צריכה להיות מוצבת הגדר כי המודד לא סיים את עבודתו "אבל
בכל דרך שתרצה להתמודד מקובלת עלי". (עמ' 3 שורות 26-29).

11.
הגב' ביהם העידה כאמור בפרוטוקול ת/2 ומעדותה עולה, כי היא אינה משלימה עם הפסק של המפקח לפי דעתה האישית וכי יש סיבות שונות לאי בצוע הפסק, בנוסף לתרעומת שלה כנגד ניהול
ההליך בפני
כב' השופטת מ' אביב ע"י התובע. הגב' ביהם העידה בפני
כי אין צורך במינוי מודד נוסף שכן מודד כבר התמנה ולדבריה, היא שמעה לראשונה על הסכמת התובע לתשריט של המודד במעמד הדיון (עמ' 5 שורות 14-19).

12.
כב' השופט י' שמעוני קיבל את הבקשה לפי פקודת ביזיון בית
משפט לאחר ששמע את העדים וקבע כי שוכנע כי "פסק הדין לא קוים בשל סיבות שונות שעיקרן נוגעות למחלוקת וסכסוך מתמשך בין בעלי הדין" לרבות התביעה בפני
כב' השופט רובין שטרם הסתיימה במועד מתן פסק הדין על ידו. "הפסק ברור וניתן לבצע, בין אם הוא צודק ובין אם לאו, הרי הוא

פסק דין
חלוט ואין כל מקום לשנות או לערער עליו (עמ' 4 לפסק הדין). בהתאם לכך, חוייבה הנתבעת בתשלום לתובע וכן נקבע בפסק הדין כי ככל שהנתבעת תפעל לקבלת היתר לצורך בצוע הפסק של המפקח, "יראה בכך כמי שהחלה בבצוע פסק הדין ומעת קבלת ההיתר תפעל למימושו תוך 7 ימים" (סעיף 5 לפסק הדין , ת/2).

13.
בעדותה של נציגת הנתבעת הגב' תמרה לא הוכחש כי הנתבעת לא מילאה אחר פסק המפקח וניתן להתרשם מדבריה כי יש בלבה כנגד התובע, אשר היה בידו לדאוג לבניית הגדר, אילו רצה בכך בשעה שהיה בנציגות של הבית המשותף קודם לשנת 2005, כדבריה: "אם היית כל כך מעוניין בגדר, היית מקים את הגדר" (עמ' 24 לפרוטוקול מיום 26/12/10 שורות 17-22). יחד עם זאת, העדה הודתה כי די בשנתיים וחצי כדי למלא אחר הפסק אך זאת "אם זה היה בראש סדר העדיפויות, לנציגות יש סדר עדיפויות, אם יש מים זורמים מהגג, זה קודם לבניית הגדר" (עמ' 24 לפרוטוקול שורות 24-31).

14.
גב' אסתר ביהם העידה גם היא והודתה כי לא קוים הפסק של המפקח וכי לא נאסר על ביצועו , באיזה מבין ההליכים הרבים המתנהלים בנוגע לנכס (עמ' 31 שורות 20-27 לפרוטוקול מיום 26/12/10). תמיכה לכך מצינו בהצהרות של הצדדים בבש"א 6488/06, בבקשה למתן צו מניעה שהוגשה ע"י תמירה תמיר נגד הנתבע ואחרים
בת.א. 6848/06 (עמ' 2 לפרוטוקול מיום 13/09/06 שורות 16-20) לפיהן אין בצו הזמני שנשאר בתוקף בהסכמת הצדדים, כדי למנוע את בצוע פסק הדין של השופטת אביב ושל המפקח.

15.
אין בידי לקבל את טענותיה של הנתבעת לפיהן לא עמדו לה המשאבים לקיים הפסק בהיעדר ראייה על ניסיונותיה של הנתבעת לגבות תשלומים מהדיירים לצורך ביצועו. הוכח מהעדויות של המצהירות מטעם הנתבעת כי הנתבעת לא היתה נחרצת ברצונה ובפעולותיה לביצוע הפסק. אילו אכן היה קושי במימון ההוצאה עקב סירוב לתשלום מצד הדיירים, צפוי היה שהנתבעת תפנה למפקח בבקשה למתן הוראות ולחיוב הדיירים בהשתתפות בהוצאות. כמו כן, לא הובאו ראיות מטעם הנתבעת על היקף ההוצאה הצפויה לצורך בצוע הפסק למעט עדותה של הגב' ביהם לפיה מדובר בהוצאה של עשרות אלפי שקלים (עמ' 32 שורה 18), ללא תמיכה בכך (בהצעות מחיר וכיוצ"ב).

16.
בנסיבות אלו, בהתאם לעדויות שנשמעו בפני
לרבות קיומו של פסק הדין בבקשה לביזיון בית משפט שלא נימסר כי הוגש ערעור עליו והוא היה ל

פסק דין
חלוט, הוכח כי הנתבעת לא מילאה אחר פסק הדין של המפקח כאמור בכתב התביעה. יחד עם זאת, חלקו של הפסק קויים, אמנם באיחור, בביצוע המדידה ע"י המודד שמונה ע"י כב' השופט ולא היה מקום וצורך למינוי מודד נוסף ובכך לגרום להוצאה מיותרת לנתבעת.
נזקי התובע:

17.
התובע טוען בכתב התביעה כי שיעור נזקיו מחמת אי בצוע פסק המפקח הם בסך של 1,000 ₪ לכל חודש , לפרק זמן של 29 חודשים. בעדותו אמר כי הוא מבקש להיכנס ולצאת מביתו דרך הגינה הפרטית, בין אם כאשר הוא נכנס ובא עם האופניים שלו
כ-3-4 פעמים בשבוע ובין
בעת כשצריך להביא בלוני גז. הדבר נמנע ממנו מחמת הגדר שאינה מוצבת במקומה וצריכה להיבנות מחדש בגבול הנכון של המגרש ופריצת פתח בה ועליו להאריך את דרכו ולהיכנס דרך מעבר אחר, באופן המכביד עליו (עמ' 17 לפרוטוקול מיום 17/11/10 שורות 10-15). לא הוכחה טענת הנתבעת שהיה בהן גם משום הרחבת חזית לפיה, גם אם יקוים הפסק לא יהיה בכך כדי להועיל לתובע לצורך מעבר קצר יותר לחצרו.

18.
מעדותו של התובע ומטיעוני הנתבעת אני למדה כי קיימת כניסה אחרת דרכה יכול התובע
להיכנס לחצרו אף שהוכח שיש באי קיום הפסק כדי להטריחו אך לא כדי למנוע שימוש בנכס שלו.

התובע לא הביא ראייה בדבר
המרחק הנוסף אותו עליו לעבור בגין אי קיום הפסק של המפקח וכמו כן, לא הוגשה חוות דעת של שמאי להערכת שווי הנזק בגין מניעת זיקת הנאה במעבר מהגדר לגינה.

19.
בנוסף לכך, הוכח כי התובע, ששימש כממונה מטעם הנציגות בשנים עברו, לא דאג לקבלת החלטות ולביצוע פעולות לפי הדין כדי לתקן את המעוות, בהצבת הגדרות באופן שיאפשר את כניסתו כפי שמתחייב לטעמו. מכאן יש ללמוד כי ההכבדה אינה "כצעקתה" מבחינת שיעור נזקיה .

20.
אין גם לתלות את האחריות על הנתבעת בגין נזקי התובע למשך כל התקופה ממועד המינוי
של הנציגות ביום 01/08/06 ויש להתחשב בהערכת הנזק, בצורך בפרק זמן סביר לביצועו (כפי שעולה גם מפסק הדין ת/2 בפעולות הכרוכות בביצוע הפסק).

21.
על מי שניזוק מוטל הנטל להוכיח בנתונים עובדתיים את נזקיו ויש לבחון אם וכיצד יש מקום להעריך את הנזק על דרך אומדנא דדיינא. בע"א 355/80, נתן אסימוב נ. מלון טירת בת שבע, פורסם בנבו, ניתן ביום 09/03/81 נקבע (בסעיף 4 לפסק הדין) כי חובתו של נפגע ליצור תשתית עובדתית, שתאפשר לבית המשפט להעריך את מידת הנזק מזה ואת שיעור הפיצויים מזה. "כשם שמידת הנזק אינה עניין שנקבע על פי אומדנא דיינא, כך עניין הפיצוי אינו נקבע על פי אמדנא דיינא".
התובע, לא הניח תשתית עובדתית להוכחת שעור הפגיעה בחוות דעת של השמאי כמובא לעיל בהיעדר גדר והתקנת פתח בה. יחד עם זאת, שאלת ההכבדה שקבעתי שהוכחה, ניתן להעריך את שיעורה בדרך האומדן. הגישה המקובלת כאמור בע"א 355/80 היא כי "מקום שהוכח קיומו של נזק העובדה שאין אפשרות לחשב את שעורו במדויק אין בה כשלעצמה כדי לשחרר את המעוול בתשלום פיצויים לניזוק (ע"א 525/79 בעמ' 285). תורת הנזק ותורת הפיצוי אינן תורות מדויקות, ואינו נדרש חישוב מתמטי, ואינה נדרשת ודאות מוחלטת.... כי אם מידת וודאות סבירה
(
reasonable certainty
), כלומר, באותה מידת ודאות המתבקשת בנסיבות העניין".

22.
בנסיבות אלו, בהתחשב בתדירות של הצורך בכניסה, שאינה מידי יום ובכל כניסה ויציאה,
בקיומה של חלופה אחרת לגישה, הערותיי לעיל בנוגע להתנהלותו של התובע קודם לכן במרוצת השנים לפני הפסק והיעדר חוות דעת כאמור, אני מחיבת את הנתבעת בתשלום פיצוי לתובע על דרך האומדנא בסך של 6,000 ₪ .


אני מחייבת את הנתבעת בתשלום הוצאות משפט ובכלל זה בגין טרחתו בהגשת התביעה בסך 600 ₪ .


התשלומים יישאו ריבית והפרשי הצמדה ממועד פסק הדין ועד יום התשלום בפועל.

עותק ישלח לצדדים.
ניתן היום,
ג' אב תשע"א,
03 אוגוסט
2011, בהעדר הצדדים.















א בית משפט שלום 2499/10 אברהם פריד-פריצי נ' נציגות הבית המשותף (פורסם ב-ֽ 03/08/2011)