פסקי דין על מירי עליה | פסקי דין על שר השיכון והבינוי - אריאל אטיאס | פסקי דין על חברת עמידר החברה הלאומית | פסקי דין על עיריית קרית גת ואח' |

9376-11/10 עתמ     05/08/2011




עתמ 9376-11/10 מירי עליה נ' שר השיכון והבינוי - אריאל אטיאס, חברת עמידר החברה הלאומית, עיריית קרית גת ואח'








בית משפט לעניינים מנהליים בבאר שבע



עת"מ 9376-11-10 עליה נ' והבינוי - אריאל אטיאס ואח'






בפני

כב' השופט
ברוך אזולאי

העותרת
מירי עליה
- בעצמה


נגד

המשיבים


1.שר השיכון והבינוי - אריאל אטיאס
ע"י ב"כ עו"ד אפנאן אבו טהה
מפמ"ד

2.חברת עמידר החברה הלאומית
ע"י ב"כ עו"ד דודי גלמן


3.עיריית קרית גת
ע"י ב"כ עו"ד חיים שפירא


4.שר הרווחה מר יצחק בוז'י הרצוג
ע"י ב"כ עו"ד אפנאן אבו טהה
מפמ"ד




פסק דין


ההליך
1.
העותרת מבקשת:
א.
לבטל את ההחלטה של הועדה העליונה לאיכלוס של המשיב 1 (שר הבינוי והשיכון), ולהורות על פתיחת הליכים לפינויו של הגרוש שלה מהדירה.

לקבוע כי זכאות המגורים בדיור הציבורי הינה של העותרת ולקבוע כי לא תועבר לגרוש שלה.
ב.
לבטל את החלטת המשיבה 2 (חב' עמידר) שפעלה לפי החלטת המשיב 1 הנ"ל, ולהורות לה לפעול למציאת פתרון דיור חלופי לעותרת תחת הדירה שנגזלה ממנה.
ג.
לקבוע כי הנימוקים להחלטת משיבה 3 (עיריית קריית גת) בדבר העברת המשמורת הזמנית לגרוש, ככל
שהדבר נוגע למגורי העותרת פסולים, ולקבוע כי העדר קורת גג (זמני)
או היותו של אדם מאויים על ידי בן זוגו, אינם מהווים נימוק לשלילת זכויותיו כהורה משמורן.

2.
לטענת העותרת:
א.
היא גרושה בת 34, מתגוררת כיום באזור המרכז בשכירות, אם לארבעה ילדים. בעבר התגוררה בדירת "עמידר" בקרית גת, על פי הסכם שכירות משנת 1994 (נספח 1 לעתירה), הסכם השכירות נערך עם העותרת ועם בן זוגה דאז, בן שושן נסים. מנישואיה לשושן נסים נולדה לה בת אחת.לאחר שהתגרשה משושן נסים, המשיכה להתגורר בדירה הדירה הנ"ל עם הבת שלה,והמשך הסכם השכירות נעשה איתה.
ב.
בתאריך 4.6.09 ניתן לה אישור של "עמידר" המאשר את מגורי העותרת בדירה בניהול חב' עמידר להוצאת תעודת זכאות (נספח 2 לעתירה).
ג.
מנישואיה השניים נולדו להם שלושה ילדים. העותרת הייתה במשך שנים אישה מוכה על ידי בעלה, ובמהלך 2007-2008 ברחה למעון לנשים מוכות שם שהתה חמישה חודשים, ואז היא חזרה לביתה.
בעקבות המשך האלימות הפיזית כאשר לא יכלה עוד לספוג, היא זרקה עליו שרפרף, ואז הוא הזמין משטרה והיא נעצרה לחודש ימים. במהלך מעצרה נשאר בעלה לגור בדירה נשוא הדיון.
עם שחרורה מהמעצר, ועל רקע איומים על חייה מצד בעלה, נאלצה העותרת לנוס ולמצוא לעצמה מקום מגורים מרוחק מקרית גת ועברה לדירה שכורה בפתח תקווה. לאחר זמן מה התגרשה מבעלה השני.
באותה עת הוחלט על ידי בית המשפט לענייני משפחה בקרית גת להעביר את המשמורת של הילדים הקטינים באופן זמני לאביהם, שהתגורר איתם בדירה נשוא הדיון.
בצר לה פנתה העותרת לחברת עמידר על מנת לנסות לקבל לידיה את הדירה אך לא הייתה היענות לפנייתה.
בתאריך 9.12.08 התכנסה ועדת האיכלוס העליונה של משיב 1, בה הוחלט לאשר המשך מגוריו של הבעל בדירה ל-12 חודשים נוספים (נספח 3).
בתאריך 26.7.10 בעקבות תוצאות אבחון שהצביעו על כך שהעותרת הינה ההורה המועדף לקבלת משמורת
על הילדים, איים עליה הגרוש שלה, ואז הוא נעצר על ידי המשטרה.
במצב זה לקחה איתה העותרת את הילדים לפתח תקווה, הילדים נשארו אצלה עד ליום 11.8.10, עת שוחרר האב ואז הוחזרו אליו.
בחודש 7/10 פנתה עמידר למשיבה 2 ולערבים לפי הסכם השכירות בדרישה לסילוק החוב שהצטבר בעת שנאלצה להיעדר מהדירה, לאחר שהגרוש לא פעל לתשלום שכר הדירה.

ד.
החלטת ועדת האיכלוס העליונה לאפשר לבעל להתגורר בדירה עם הילדים בלי לאפשר לה מגורים חלופיים, פוגעת בזכות העותרת להתגורר בבית ובזכותה לגדל את ילדיה.


גם החלטת משיב 2 (חברת עמידר) שלא לפנות אל הגרוש מהדירה, תוך הסתמכות
על ועדת האכלוס העליונה, התקבלה שלא כדין.

ה.
נפל פגם בשיקול דעת נציגי העירייה בעניין המסוגלות ההורית, בכך שלא הורו על העברת המשמורת של הילדים לעותרת, בין השאר, בגלל העובדה שלעותרת לא הייתה קורת גג ובגלל החשש הממשי לחייה מצד הגרוש.

ו.
במצב זה, יש להיענות לסעדים המבוקשים.

3.
לטענת משיבים 1 ו-4 (שר הבינוי ושר הרווחה):
א.
יש לסלק את התביעה על הסף בשל היותה מוקדמת, בשל סעד חלופי ובשל העדר עילה.

ב.
השתלשלות האירועים:
בשנת 1994 העותרת ובן זוגה דאז, קיבלו זכות בדירה ציבורית בקרית גת (להלן – הדירה) לאחר שהתגרשו,
בן הזוג עזב את הדירה והעותרת נותרה דיירת חוזית יחידה יחד עם הבת שלה.
העותרת נישאה בשנית לעליה ויקטור, ומנישואיהם נולדו שלושה ילדים, והם התגוררו בדירה בלי לצרף את בן הזוג החדש לחוזה השכירות.
בתאריך 25.1.06 התגרשה העותרת מבקשים עליה (להלן – הגרוש), ובשנת 2008 התגלעה מחלוקת ביניהם ביחס למשמורת על הילדים.
בתאריך 21.7.08 הוגשה נגד העותרת בקשת מעצר עד תום ההליכים בעקבות הגשת כתב אישום שייחס לה עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות והפרת הוראה חוקית.
בדיון בבקשה הנ"ל הוחלט לשחררה מהמעצר, בתנאי שייאסר עליה להגיע לדירה בה מתגורר גרושה (המתלונן) על אף שמדובר בדירה שניתנה לה כדין.
כמו כן, נקבע באותה החלטה כי כל עוד לא יקבעו הסדרי ראיה לילדים, לא תוכל המשיבה להגיע לדירה הנ"ל למימוש זכותה לראות את הילדים (נספח ב' לתגובת המשיבים).
עד להגשת התגובה לא נקבעה משמורת קבועה ביחס לילדים, וניתנה משמורת זמנית לגרוש עם הרחבה של הסדרי הראיה לעותרת.
הגרוש פנה למשיב 1 לקבלת זכויות חוזית בדירת העותרת, ולאחר שהמשיבה 1 ראתה בהחזקת האב בילדים שיקול כבד משקל, אישרה ועדת אכלוס העליונה ביום 9.12.08 לגרוש להמשיך להתגורר בדירה לתקופהשל 12 חודשים, כאש המשך המגורים ייבחן לאחר דיונים בנושא משמורת מחדש.
בתאריך 11.5.10 ניתן אישור נוסף בוועדה להמשך מגורים עד להחלטת בית המשפט לעניני משפחה, ובתאריך 16.8.10 ניתן אישור המשך מגורים לגרוש למשך ששה חודשים עד להחלטת בית המשפט בנושא משמורת הילדים.
באותה עת התגוררה העותרת עם בן זוג בפתח תקווה, כאשר בן זוגה קיבל על פי החלטת משיבה 1 סיוע בשכר דירה.
במקביל להגשת העתירה פנתה העותרת למשיבה 1 בבקשה לקבלת סיוע חלופי או את הדירה הציבורית שהייתה בידיה, ובתאריך 23.11.10 אישרה הועדה לעותרת השתתפות בשכר דירה בדרגה 45 (כ-600 ₪) בסיוע על שמה, לאור דו"ח פקידת הסעד ביחס למצבה.

ג.
לעניין השגות העותרת נגד משיבה 4, יש לסלק את העתירה על הסף מחמת העדר סמכות עניינית והעדר עילה.

עניין המשמורת על הילדים נתון לסמכות בית המשפט ועניני משפחה שנתן החלטות בטרם ניתנה הכרעה סופית בעניין.

בנוסף, העותרת פנתה ללשכת השר שהפנתה אותה לגורמי הרווחה המטפלים בעניין, שהשיבו לה על פנייתה לגופה.

ביחס להשגות נגד משיב 1, משיב 1 דן בזכויותיה החוזיות של העותרת בטרם ניתנה על ידיה החלטה סופית בעניין.

המשיב 1 החליט לאשר לגרוש מגורים בדירה באופן זמני מכוח היותו בעל המשמורת שמחזיק את הילדים לפי החלטות בתי המשפט וטרם ניתנה החלטה סופית בענין.

העניין תלוי וקשור להחלטת בית המשפט לענייני משפחה, ביחס למשמורת הקבועה לילדים.

במצב זה העתירה נגד משיב 1 הינה מוקדמת, ויש לסלקה על הסף.


המצב המשפטי
ד.
על פי נוהל המשרד, במקרה של פרידה בין בני זוג ניתן המשך המגורים בדירה לבן הזוג שבמשמורת מספר הילדים הגבוה יותר, כך שהחלטת משיבה 1 הייתה סבירה ובהתאם לנוהל האמור.
לפנים משורת הדין, נענתה המשיבה 1 לפניות העותרת ואישרה לה השתתפות בשכר דירה, בלי לדרוש ממנה לוותר על זכויותיה החוזיות בדירה. לאור זאת, יש לסלק את העתירה על הסף.

בנוסף, החלטותיה מתבקשות מהחלטות בית המשפט לענייני משפחה.

החלטת משיבה 1 סבירה ומידתית, ואין מקום להתערבות שיפוטית בה.

4.
משיבה 2 חזרה בטענותיה על עיקרי טענות משיבה 1.
בנוסף, טענה להעדר תום לב והעדר ניקיון כפיים בכך שלא התייחסה בעתירתה למכלול העובדות הנוגעות למעצרה, תנאי שחרורה והחלטות בתי המשפט בעניין.

5.
לטענת ב"כ משיבה 3, יש לדחות או למחוק את העתירה נגדה על הסף, בשל העובדה שאין בעתירה התייחסות לכל החלטה של רשות מקומית או של נושא משרה בה, שיש בה כדי להקנות סמכות לבית משפט זה לדון בעניין.

את טענות העותרת בנושא שיקול הדעת של גורמי הרווחה ניתן היה להביא בפני
בית המשפט לענייני משפחה שדן במשמורת ואין מקום לדון בכך בעתירה זאת.

לגוף העניין, הטיפול של גורמי הרווחה ניתן כראוי בנסיבות העניין.

דיון
6.
לאחר דיון בכתבי הטענות, בראיות ובמסמכים שהוגשו ובטענות הצדדים, נראה לי כי לעת הזאת, אין מקום להתערבות שיפוטית בהחלטות משיבות 1 ו-2, שכלכלו את צעדיהם בשים לב להחלטות הביניים שניתנו בעניין המשמורת על הילדים ובשים לב לתנאי השחרור ממעצר שאסרו על העותרת להיכנס לדירה נשוא הדיון, ועל כן אין מקום להיענות בשלב זה לסעדים המבוקשים ביחס למשיבים 1 ו-2.

בנוסף, לא היה מקום להיזקק לדיון בעניין זה בלי לצרף את בן הזוג המתגורר בדירה עם ילדיו, כמשיב לעתירה, כבעל עניין שיכול להיפגע מתוצאות העתירה.

באשר לסעדים הנוגעים למשיבים 3 ו-4, לא הצביעה העותרת על כל עילה שהינה בסמכות בית משפט זה, ועל כן יש לדחות את העתירה נגדם על הסף.

עם זאת, נראה לי כי בהמשך הטיפול בעניין יש לתת את הדעת לעובדה שהזכאות החוזית בדירה הייתה במקורה בידי העותרת, עת התגוררה בדירה עם הבת מנישואיה הראשונים, בעוד שלגרוש המתגורר בדירה לא הייתה מלכתחילה זכאות חוזית
בדירה והוא התגורר בה רק מכוח נישואיו לעותרת, שהייתה בעלת הזכאות החוזית בדירה.

במצב זה, מה שנכון לעשות במסגרת הדיונים ביחס למצבי חרום זמניים, כגון תנאי שחרור ממעצר האוסר על כניסת העותרת לדירה, על אף זכאותה החוזית לכך, שיכול להיות נכון וצודק, כאמצעי זמני וכחלופה למעצר העותרת, אינו יכול לשמש עילה לפגיעה בזכאותה החוזית של העותרת להתגורר בדירה לאורך זמן.

כמו כן, לא הייתה התייחסות לשאלה אם הנוהל אליו התייחסה ב"כ המשיבים 1 ו-2 ביחס לפירוד בין בני זוג, חל על נם על מצב בו הזכאות המקורית הייתה של אחד מבני הזוג בלבד.

מכל מקום, נראה לי כאמור שלעת הזאת, אין מקום להיזקק לעתירה, תוך שמירת האפשרות להיזקק לעתירה מחדש, לאחר שיוסדר עניין המשמורת באופן קבוע או לאחר חלוף פרק זמן סביר נוסף בו יתייצב עניין המשמורת, בנסיבות בהן יהא מוצדק להכריע בשאלת הזכאות
להתגורר בדירה בקרית גת.

7.
לאור זאת, ובכפוף לאמור לעיל, אני דוחה בשלב זה את העתירה.


8.
בנסיבות העניין, בשים לב למצבה של העותרת, ולכך שהעניין נתון להתפתחויות נוספות, אני נמנע מחיוב בהוצאות כך שכל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום, ה' אב תשע"א, 5.8.2011 , בהעדר הצדדים.














עתמ בית משפט לעניינים מנהליים 9376-11/10 מירי עליה נ' שר השיכון והבינוי - אריאל אטיאס, חברת עמידר החברה הלאומית, עיריית קרית גת ואח' (פורסם ב-ֽ 05/08/2011)