פסקי דין על צפורה מרגלית | פסקי דין על יוסף צבי סגל

26332-04/11 ש     08/08/2011




ש 26332-04/11 צפורה מרגלית נ' יוסף צבי סגל








בית דין לשכירות בירושלים



08 אוגוסט 2011

ש 26332-04-11 מרגלית נ' סגל

בפני
כב' השופט יצחק שמעוני
, שופט בכיר





התובעת
המבקשת


צפורה מרגלית
ע"י ב"כ עוה"ד א' בר סימן-טוב


נגד


הנתבע
המשיב


יוסף צבי סגל
ע"י ב"כ עוה"ד י' אמסטר



פסק דין

(חלקי)

1.
המבקשת,באמצעות בנה אפוטורופסה, הגישה בקשה למתן רשות לפי סעיף 93 לחוק הגנת הדייר (נוסח משולב) תשל"ב – 1972 (להלן:"חוק הגנת הדייר").

בבקשה נטען, כי המבקשת הינה דיירת מגונת בדירה בת 2 חדרים וחצר, חדר שירות וחצר הנמצאת ברח' עבודת ישראל 32 ירושלים (להלן:"המושכר"). ביום טז' חשון תשכ"ג נחתם חוזה שכירות בין המשכירה דאז יוכבד סגל לבין בעלה המנוח של המבקשת, יצחק מרגלית, אשר הלך לבית עולמו ביום כז' טבת תשע"א (2.1.11). המושכר שימש למגורים את המבקשת ובעלה החל מיום השכירות ועד היום.

המבקשת טוענת, כי מעמדה הוא כדייר מקורי אף אם לא נרשמה בחוזה השכירות כשוכרת יחד עם בעלה המנוח. הנוהג במגזר החרדי, ההתקשרות הרשמית/טכנית עם השוכרים הינה מול הבעל, כאשר ברור וידוע לצדדים כי גם אשתו של השוכר הינה דיירת מוגנת יחד עימו. לחילופין נטען, כי המבקשת הינה דיירת מוגנת כיורשתו של בעלה המנוח בהתאם לסעיף 20 לחוק הגנת הדייר.

המשיב, הינו הבעלים של המושכר, כאחד מיורשיה של המשכירה המקורית וכמי שטיפל במשך שנים רבות במושכר ובהתנהלות מול המבקשת ובעלה המנוח ובכלל זה בגביית דמי השכירות.

2.
בבקשה נטען, כי בעקבות אירוע וחי נפגע הצד השמאלי בגופה של המבקשת והיא אושפזה ביום 28.11.07 בבית חולים ושוחררה ביום 20.12.07 על מנת לטפל ולסייע לה, מונה בה דבר מרגלית כאפוטרופוס על גופה ורכושה בהתאם לצו בתמ"ש 620/08 של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים. באמצעות האפוטרופוס חתמה המבקשת ביום 10.3.11 על תצהיר והציעה במקומה את יעקב ורבקה צירגל דוידוביץ כדיירים מוצעים כנגד תשלום דמי מפתח בסך 650,000 ₪, כשחלקה של התובעת עומד על 60% מהסכום והיתרה למשיב.

3.
בתשובה לבקשה מוכחש כי המבקשת הינה דיירת מוגנת אשר מעולם לא הייתה מוגנת. הדירה הושכרה לבעלה המנוח ורק הוא היה הדייר עד ליום פטירתו ב-2.1.11. המבקשת עזבה את הדירה בחודש נובמבר 2007 לאחר אירוע מוחי ועברה לבית אבות "נווה שמחה" ומשם למעון הורים "שומרי החומות", בו היא מתגוררת מסוף 2007 ועד היום. לאחר שהמבקשת עזבה את הדירה, מעולם לא חזרה אליה ולא התגוררה בה כלל. לטענת ב"כ המשיב התנאים הקבועים בסעיף 20 לחוק הגנת הדייר, לא מתמלאים שכן המבקשת לא התגוררה עם בעלה המנוח 6 חודשים לפני פטירתו, היא עזבה את הדירה 3 שנים לפני פטירתו ולא התגוררה בדירה כלל.

לגבי הנוהג לרישום שם השוכרים בחוזה נטען, כי אדרבא, בציבור החרדי היה נהוג לרשום את שני בני הזוג כשוכרים והעובדה שהדבר לא נעשה, מצביעה על כוונה לסטות מהנוהג המקובל.

עוד נטען, כי המשיב הינו רק מהיורשים ועל המבקשת היה לשלוח את התצהירים לכל היורשים וכי דמי המפתח שצויינו בתצהירים בסך 650,000 ₪, הינם מוגזמים ואינם עולים על 50,000$ במצב השוק היום.

בהתאם לבירורים שנערכו, מצבה הסיעודי של המבקשת הינו חמור ומזה זמן רב אינה מסוגלת להביע רצונה או משאלה לשוב לדירה. אין היא בהכרה מלאה ואינה יכולה לתקשר עם הסובבים אותה. כמו כן אין לה אפשרות פיזית או רפואית לחזור לדירה מאחר שהיא זקוקה לטיפול ופיקוח רפואי רציף ומתמיד.

לאור מצבה הסיעודי היא יכולה לקבל טיפול רק במוסד סיעודי.לפיכך מבקש המשיב לדחות את הבקשה.

4.
כנגד טענות המשיב לפיהן המבקשת אינה דיירת מוגנת טען ב"כ המבקשת, כי המבקשת הינה דיירת מוגנת בהתאם לשתי חלופות:

האחת – העובדה שאינה חתומה על חוזה השכירות אינה משנה ממעמדה, שכן בהתאם לנוהג ולמקובל במגזר החרדי, הבעל נוהג לחתום לבדו על כתבי התחייבות כלפי צדדים שלישיים, כשברור לכל שעושה הוא גם בשם אשתו.


השנייה – התובעת הינה יורשתו של המנוח בהתאם לסעיף 20 לחוק הגנת הדייר והעובדה שהתובעת לא התגוררה בדירה ביחד עם בעלה 6 חודשים סמוך לפטירתו, אינה פוגמת בנסיבות העניין בזכותה להפוך לדיירת מוגנת. בשל אירוע מוחי ומצבה הרפואי היא שוהה בבית אבות וזקוקה לעזרה סיעודית.

הבעל המנוח היה יהודי חרדי וסבר שאין זה ראוי מטעמים דתיים לאפשר מגורים של אישה זרה בדירה יחד עימו שתסעד את המבקשת. לכן אושפזה המבקשת במחלקה סיעודית, כמוצא יחיד, ועתה אין כל מניעה רפואית או אחרת לחזרתה לגור בדירה. יתרה מזאת, לאחר פטירת הבעל אין מניעה הלכתית לאפשר לעובדת זרה לגור בדירה יחד עם המבקשת.

כוונת המבקשת הייתה מלכתחילה וגם היום, עם שיפור מצבה הרפואי, לחזור ולגור בדירה. עוד ציין ב"כ המבקשת כי חלק ממטלטליה של המבקשת לרבות פרטי לבוש מוחזקים עדיין בדירה במשך כל תקופת אישפוזה. משכך, מתקיימים התנאים הקבועים בחוק והיא נחשבת כדיירת מוגנת ויש להיעתר לבקשה.

5.
בדיון מיום 13.6.11, לאחר שמיעת טענות ב"כ הצדדים, אפשרתי לצדדים להגיש תצהירי עדות ראשית בתמיכה לטענותיהם באשר לזכויותיה של המבקשת והדיון נקבע ליום 18.7.11 לשמיעת העדים ולסיכומים בעל פה. בפתח הדיון ובשלב הסיכומים העלה ב"כ המשיב עו"ד י' אמסטר טענה שאין מקום לבחון את הבקשה לגופה, זאת נוכח הוראת סעיף 47(2) לחוק הכשרות והאפוטרופסות תשכ"ה – 1965, הקובע כלדהלן:

"האפוטרופוס מוסמך לעשות כל הדרוש למילוי תפקידיו; הפעולות המנויות להלן אין הוא מוסמך לייצג את החסוי מבלי שבית המשפט אשרן מראש:

(1)....

(2) השכרה שחוק הגנת הדייר חלים עליה".


נוכח סעיף זה טען ב"כ המשיב כי יש להורות על דחיית הבקשה על הסף ולא לדון בה מבלי שבית המשפט, אשר נתן את צו האפוטרופסות יאשר את הבקשה מראש.
לאחר שב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה, הגיש ב"כ המבקשת בקשה להשלמת סיכומים בהתייחס לטענה זו. לבקשה צורפו השלמת סיכומים בכתב בהם נטען כי ב"כ המשיב העלה במהלך ישיבת ההוכחות מיום 18.7.11 טענה מפתיעה בנוגע לצורך באישור מראש של בית המשפט לענייני משפחה. לעניין זה טען ב"כ המבקשת כי משהטענה לא הועלתה בכתב ההגנה, מנוע הוא מלהעלותה במהלך ישיבת ההוכחות. אין מדובר בשאלה של סמכות עניינית אלא בטענה של אישור נדרש מאת צד להליך לשם פעולה משפטית. בסיכומיו הפנה ב"כ המבקשת לפסיקה ובסופם של טיעונים מבקש הוא לדחות את הטענה בנימוק שלא נדרש אישור בית המשפט לענייני משפחה להגשת התביעה ולחתימת האפוטרופוס על תצהירי דייר יוצא, נוכח העובדה כי אין המקרה דנן בא בגדר פעולת "השכרה" כאמור בסעיף 47(2) הנ"ל. לחילופין, גם אם נדרש אישור, כאמור, הרי הוא לא נדרש בשלב זה של ההליך, אלא לאחר מתן פסק-הדין שיכריע בעניין זכויות המבקשת כדיירת מוגנת ובבקשתה לחילופי דיירים.


6.
הבקשה להשלמת סיכומים בכתב הועברה לתגובת ב"כ המשיב, אשר טען כי המבקשת נוהגת בחוסר תום לב ובחוסר הגינות תוך ניצול לרעה של הליכים משפטיים עת היא מבקשת להשלים סיכומיה בכתב ובאותה עת מגישה היא סיכומיה לבית הדין, טרם נדונה הבקשה עצמה. התנהגות זו, בדומה להגשת בקשה להוספת ראייה תוך הוספת הראייה עצמה, הינה אסורה מכל וכל כפי שניתן לראות בפסיקת בית המשפט העליון בע"א 3832/10 אריאל מיטרני נ' קלמן מחלוף וכן בע"א 2297/10 יוסף בוכמן נ' גורדי פרויקטים 1995 וע"א 2886/10 ארבל פייקין בראודה נ' שירותי בריאות כללית – בית חולים סורוקה.

לגופו של עניין נטען כי טענת חוסר הסמכות לא יכולה להיטען טרם יחקר אפוטרופסה של

המבקשת וזאת מאחר ועובדה זו לא הייתה ידועה ולא יכולה להיוודע למשיב טרם חקירתו. לפיכך אין מן הנמנע לטעון טענה זו גם בשלב ההוכחות.

אשר לסעיף 47(2) הנ"ל, הפנה ב"ב המשיב לפסיקה התומכת בטענתו לפיה בהעדר אישור בית משפט לענייני משפחה,אין מקום לדון בבקשה.

7.

לאחר שנתתי דעתי לטיעוני ב"כ הצדדים באשר לאמור בסעיף 47 לחוק הכשרות והאפוטרופסות, אני מקבל את טענת ב"כ המשיב לפיה הוראת הסעיף הינה מהותית, הקובעת במפורש כי על האישור להינתן מראש. הרציונאל העומד בבסיס הוראה זו, הינו הרצון להגן על החסוי מפני הליכים אשר תוצאתם עלולה לפגוע בחסוי ובכך להימנע מכל חשש לנזק עתידי. אינני סבור כי ניתן לקבל את האישור לאחר מתן פסק-הדין, שכן על בית המשפט לענייני משפחה לשקול את שיקוליו בבואו לאשר בקשה שכזו, שכן המבקשת שוהה בבית אבות, מקבלת טיפול סיעודי והכוונה להחזרתה לדירה או להעברת זכויותיה לאחר, טעונה אישור בית המשפט המוסמך ומראש.

בנסיבות אלה ומבלי להביע דיעה לגבי הבקשה גופה, אני קובע כי פסק-הדין יינתן
לאחר שימציא ב"כ המבקשת אישורו של בית המשפט לענייני משפחה להגשת הבקשה הנדונה, לאחר שתימסר הודעה בצירוף האישור, יאפשר בית הדין לב"כ הצדדים להשלים טיעוניהם ויינתן פסק-דין משלים.

בנסיבות אלה, בשלב זה אין צו להוצאות.

המזכירות תמציא פסק-דין חלקי זה לצדדים.
ניתן היום,
ח' אב תשע"א, 08 אוגוסט 2011, בהעדר הצדדים.














ש בית הדין לשכירות 26332-04/11 צפורה מרגלית נ' יוסף צבי סגל (פורסם ב-ֽ 08/08/2011)