פסקי דין על הוצאת עיתון "הארץ" בע"מ | פסקי דין על אבי שוהם | פסקי דין על איתן ערב |

43/86 רע     12/02/1986




רע 43/86 הוצאת עיתון "הארץ" בע"מ נ' אבי שוהם, איתן ערב




דיון מס' לד/4-3

(פד"י מ (1) 340)


בבית המשפט העליון

רשות ערעור מס' 43/86
(רשות ערעור מס' 193/84)

השופטים:
כבוד הנשיא מ' שמגר


המבקשת:
הוצאת עיתון "הארץ" בע"מ


ע"י ב"כ עו"ד נ' ריבון

נ ג ד

המשיבים:
1. אבי שוהם
2. איתן ערב


ע"י ב"כ עו"ד ר' ינאי


החלטה



1. השאלות שעלו בבקשה זו, כפי שסוכמו בבהירות על-ידי פרקליטה המלומד של המבקשת, הן אלו:

(א) האם המבקשת היא – לצורכי קביעת דמי שכירות כדייר מוגן – בגדר "מפעל תעשייתי".

(ב) במקרה שהתשובה לשאלה (א) היא חיובית, האם יש להצמיד את דמי השכירות, ואם כן, מה השיטה.

2. הנושא הראשון עולה מתוך נוסח הוראותיהן של תקנות הגנת הדייר (דמי שכירות בבתי עסק – אי תחולת השיעורים המרביים והפחתות), תשמ"ג-1983. תקנה 1 (4) לתקנות האמורות קובעת, כי סעיף 52א לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב-1972, הדן בקביעת דמי שכירות מירביים לבתי עסק, לא יחול, בין היתר, על –

"(4) בית עסק המשמש משרד, מחסן, או חנות של מפעל תעשייתי המעסיק שלושים עובדים או יותר, ובית העסק הנמצא במבנה נפרד מהמפעל התעשייתי עצמו".

בית-משפט השלום ובית המשפט המחוזי שדן בערעוריהם של בעלי הדין הגיעו לכלל מסקנה, כיהן מן הבחינה העובדתית והן מן הבחינה המשפטית יש לראות במשרדה של המבקשת ברחוב נורדוי 20 בחיפה משרד של מפעל תעשייתי.

לעניין זה קבע בית-משפט השלום שורה של מימצאים עובדתיים, שהיו מעוגנים בעיקרם בעדותו של מר אהרון קפלן, המשנה למנכ"ל של הוצאת עיתון הארץ בע"מ, ועובדות אלו נבחנו על-פי אמת המידה המשפטית, שעוצבה ובוארה לגבי נושא משפטי קרוב (מס עסקים עירוני) בע"א 528/67 עיריית תל אביב יפו נ' חברת "דביר" בע"מ, פ"ד כב(1) 502. הדברים שנאמרו שם, מפיו של מ"מ הנשיא זילברג, ראויים לציטוט, כי יש בהם כשלעצמם כדי להבהיר, מדוע ישים האמור שם לנושא שלפנינו, ומדוע יש לראות לצורך ענייננו, זהות במרכיבי היסוד בין הוצאה לאור של ספרים לבין הוצאה לאור של עיתון; וכך נאמר שם, בעמ' 504:

"שגו, במחילה מכבודם, שופטי בית-הדין בהתעלמם מאפיה היצרני המובהק של הוצאה-לאור של ספרים. לא הרי מו"ל כהרי מוכר ספרים!

מוכר ספרים, כמו כל קמעונאי או סיטונאי רגיל, אין עינו אלא לבצע פדיון הספר, ולא חשוב לו מה יקנה הקונה, ובלבד שישלם את המחיר הראוי בתוספת רווחיו של המוכר. לא כך הוא המו"ל. ביסדו הוצאת ספרים הוא בוחר לו, כרגיל, מתוך פרדילקציה מסויימת, את סוג הספרים שהוא מבקש להוציא, או את חוג הקהל שבקרבו הוא מקווה להפיץ את ספריו. הוא יכול להיות 'בעל מלאכה אחת' (כגון ספרות קלסית, ספרות מדעית, ספרות מקצועית, ספרות ילדים), אך יכול להיות גם בעל כמה מלאכות. הצד השווה שבכל המו"לים הוא, כי הם לא סתם מוכרים את הספר אלא מפיצים אותו, עושים לו נפשות, מפלסים לו דרך ועושים לו מטבע-הר-הילך בקהל הקוראים המצופה, מתוך שימת לב מיוחדת לטעמם המעודן, או טעמם הקלוקל, של קוראים עתידים אלה. לשם כך יש צורך בעשיית כמה דברים הקודמים להדפסת הספר והם: קריאת כתב היד, עריכתו, הגהתו והתאמתו, באמצעות חסר ויתיר, לטעם הקורא המיועד – כל אלה הפרלימינריה, לרבות חקר דעת הקהל, שעל-פיהם מחליט המו"ל סופית, אם כדאי לו 'ליילד' ולהוציא לאור את הספר המוצע, ואם אין. במקרה שלפנינו נעשים דברים אלה ודומיהם במקום מושבה של ההוצאה המשיבה. מכאן, בקיצור, כי המו"לות היא בגדר של ייצור: הייצור ההיולי נעשה במוחם של מתכנני ההוצאה, התוצר הוא סוג הספרים שהיא מוציאה לאור, ומכירת הספרים היא כלל הפירות העולים מתוך, ולאחר, יצירת התוצר ההוא".

לעניין זה הוסיף והסביר השופט ויתקון, בעמ' 505:

"... מדברים על מו"לות כעל
publishing industry
בלועזית. בעצם גם בא-כוח המערערת אינו חולק על כך. אלא מאי? לטענתו, כל מו"ל הוא גם סיטונאי... אילו עסקה המשיבה גם בייצור ספריה – כך טען בא כוח-כוח המערערת – לא היה רואה במכירתם במקום הייצור עסק סיטוני. אך לטענתו, אין המשיבה עוסקת, היא עצמה, בייצור, שכן את כל הפעולות 'היצרניות', דהיינו הדפסה, כריכה ואף הגהה היא מוסרת לאחרים בקבלנות. טענה זו אינה נראית לי. התהליך המביא מקבלת כתב-יד לפרסום עד להוצאתו-לאור כספר הינו תהליך יצרני. זה עסקו של המו"ל, הנבדל בזה מעסקו של מפיץ ומוכר ספרים. מקום הייצור הזה אינו אלא המקום שבו המו"ל מנהל את עסקו, ואין המקום חדל להיות מקום ייצור כשהמו"ל – במקום לבצע את כל שלבי הייצור בעצמו – מוסר חלק מהם לידי אחרים. בזאת אין הוא הופך למוכר או סיטונאי גרידא".

ברור על פניו, כי אמות המידה הנ"ל גם יפות לצורך ענייננו: קבלת מאמרים או כתבות, עריכת נוסחן, סינונן, קביעת סדר עדיפות ביניהן, הענקת כותרות, בדיקת התוכן, ההגהה, השיווק, סקר דעת הקהל (הכול כעולה מדבריו של העד קפלן) הם סממני הייצור התעשייתי במישור ההוצאה לאור, ואין אלא להסיק, שאלו הוחלו נכונה על מקרה שלפנינו.

הועלתה הטענה, כאילו יש להסיק על אופיו של מפעל כתעשייתי לפי אמת המידה הבלעדית, אם הוא ממיר אופיו ומהותו של החומר, המשמש לייצור והופך את הגלם למוגמר.

הבלעדיות של אמת מידה זו אינה מקובלת עלי, אך, מכל מקום, הפיכת חומר הגלם למוצר בעל צורה ותוכן אחרים צריכה להיבדק, בכל מקרה, לאור החומר המשמש לייצור. מבחינה זו אין הענבים ההופכים ליין דומים לטיוטה הכתובה, כי תהליכי הטיפול הם בהכרח שונים. אך אמת המידה אינה בזהותו של חומר הגלם אלא בקיומם של תהליכי טיפול, שיש בהם כדי להביא לייצורו של מוצר מוגמר. מבחינה זו אכן יש שוני בין קטעי הידיעות, הכתבות והמאמרים לבין השלמות, הלובשת צורת עיתון המגבש בתוכו מכלול שהולבש תוך מהלך הפעולה הנעשית בעיתון בצורה, בנוסח, בדגשים, בסדר קדימה, שאינם זהים לקטעים הנפרדים והפזורים, שקובצו לתוך המוצר הסופי (ראה גם ע"א 788/82 חברת בנין פרי בע"מ נ' "קשת" נקוי יבש בע"מ, פ"ד לז(4) 76, הדן בחוקי הגנת הדייר ומתאר את הגישה הפרשנית המתבקשת בכגון דא).

3. סיכומו של דבר, אין אלא להסיק, כי בתי המשפט שקדמו לנו צדקו במסקנתם, ככל שהדבר מתייחס לתחולת תקנה 1 (4) הנ"ל.

4. השאלה השנייה עניינה גובה דמי השכירות. לעניין זה אין לשוב ולפנות, בהתאם לכללים המקובלים עלינו, לערעור ברשות, אחרי שהנושא נדון רק לאחרונה בר"ע 241/85 זילברשטיין נ' מדינת ישראל. פ"ד לט(4) 589.

4. הבקשה נדחית.

5. המבקשת תישא בהוצאות המשיבים בלוויית הצמדה וריבית עד למועד התשלום בפועל בסכום של 1,000 שקלים חדשים.


ניתנה היום, ג' באדר א' תשמ"ו (12.2.86).







רע בית המשפט העליון 43/86 הוצאת עיתון "הארץ" בע"מ נ' אבי שוהם, איתן ערב, [ פ"ד: מ 1 340 ] (פורסם ב-ֽ 12/02/1986)