פסקי דין על דורי גולן מהנדסים שותפות מוגבלת | פסקי דין על כרמי גולן מהנדסים | פסקי דין על ש.ח.ן כרמלי עבודות קבלניות בע"מ
3920/05 א 09/08/2011
א 3920/05 דורי גולן מהנדסים שותפות מוגבלת, כרמי גולן מהנדסים בע"מ נ' ש.ח.ן כרמלי עבודות קבלניות בע"מ
st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום בראשון לציון
09 אוגוסט 2011
ת"א 3920-05 דורי גולן מהנדסים שותפות מוגבלת
ואח' נ' ש.ח.ן כרמלי עבודות קבלניות בע"מ
בפני
כב' השופט יחזקאל קינר
– סגן הנשיאה
תובעות ונתבעות שכנגד
1
.
דורי גולן מהנדסים שותפות מוגבלת
2
.
כרמי גולן מהנדסים בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד חן בוכניק
נגד
נתבעת ותובעת שכנגד
ש.ח.ן כרמלי עבודות קבלניות בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד שגיא תירוש
נגד
נתבע שכנגד
יואב גולן
ע"י ב"כ עו"ד חן בוכניק
פסק דין
1.
עסקינן בתביעה ובתביעה שכנגד בין קבלן לקבלן משנה, החלוקים ביניהם, במסגרת התביעה העיקרית שהגיש קבלן המשנה, בשאלה האם קיבל הקבלן ממזמין העבודה, במסגרת הסכם פשרה ביניהם,
כספים ששולמו עבור עבודת קבלן המשנה.
במסגרת התביעה שכנגד נדונה טענת הקבלן כי קבלן המשנה עיכב עד מאד את העבודה ובכך גרם נזקים כבדים לקבלן.
רקע
2.
הקבלן (שייקרא להלן: "כרמלי") זכה במהלך שנת 1996 במכרז שהוציאה המועצה האזורית מטה יהודה (להלן: "המועצה") לביצוע הנחה של קווי ביוב תת קרקעיים המהווים קו מאסף סביבתי (להלן: "הפרוייקט").
3.
במסגרת הפרוייקט היה על כרמלי לבצע, בין היתר, עבודות השחלה של צינורות או שרוולי פלסטיק לתוך צינורות הפלדה החדשים (להלן: "עבודות ההשחלה").
4.
לצורך ביצוע עבודות ההשחלה שכרה כרמלי את שירותיה של התובעת 2, הלא היא קבלן המשנה, וביום 31.12.96 נחתם ביניהן הסכם שהסדיר את נושא עבודות ההשחלה ואת היחסים ביניהן (להלן: "ההסכם"). לימים, המחתה התובעת 2 לתובעת 1 את זכויותיה ובכלל זה הזכויות הנתבעות בתביעה זו. שתי התובעות ייקראו להלן, למען הנוחות "גולן".
5.
ההיקף הכספי של עבודות ההשחלה לפי ההסכם הסתכם בסך של 344,800 ₪ ובתוספת מע"מ.
6.
עבודות ההשחלה התעכבו מטעמים שונים, שעוד ייסקרו בהמשך, ובסופו של דבר, ביום 15.1.98, שלחה גולן לכרמלי חשבון סופי בסך של 342,486 ₪ במחירי חוזה ולפני התייקרויות, כשלמחרת, ב-16.1.98, שלחה גולן לכרמלי מכתב בו צויין כי החשבון איננו סופי וכי הוא עלול להשתנות "בהתאם להתחשבנות הסופית שתהיה בינינו לגבי אספקת חומרים או פרטים נוספים".
7.
לאחר מכן, שיתפו כרמלי וגולן פעולה ובתיאום ביניהם ובניסוח משותף נשלח על ידי גולן לכרמלי מכתב הנושא תאריך 29.1.98, בו מציינת גולן את התמשכות העבודה ואת הסיבות לכך, אותן תלתה היא בדרישות המתכנן, ובשינויים בשטח באחריות המועצה, שהצריכו את גולן לשינוי שיטת העבודה. גולן טענה באותו מכתב להוצאות רבות נוספות שנגרמו לה, וביקשה תוספת מחיר של 100%.
8.
כרמלי השיבה לגולן בכתב כי היא מצדיקה עקרונית את טענותיה, אך יש להעבירן למועצה האזורית ולמתכנן אשר ביוזמתם נעשו השינויים בתכנון הפרוייקט. במקביל העבירה כרמלי ביום 4.2.98 למפקח על הפרוייקט את מכתב גולן (עם העתק למועצה האזורית) וביקשה לקיים פגישה בנושא זה.
9.
ביום 26.2.98 התקיימה פגישה בנושא ההשחלות ובה השתתפו נציגי כרמלי וגולן, המפקחים על העבודות ונציגי המועצה האזורית, ובה סוכם כי המפקח יעביר למתכנן את מכתב גולן לתשובות ולהתייחסות.
10.
ביום 23.3.98 הגישה כרמלי חשבון סופי בגין הפרוייקט, שבו תבעה תוספת של 4,517,398 ₪ מעבר למחיר המוסכם בסך 1,831,116 ₪ (נספח "טו" לתצהיר שרון כרמלי, להלן: "שרון"). בין התוספות שנדרשו על ידה היתה "תוספת עבור שינויים בביצוע עבודות השחלת צינור פוליאתילן ע"פ דרישת קבלן משנה", שהסתכמה בסכום של 611,400 ₪.
מתוך התוספת הכוללת שנתבקשה, אושר ושולם לכרמלי ביום 27.4.98 סך של 1,035,201 ₪ (נספח "כא" לתצהיר שרון).
התוספת שנתבקשה עבור עבודות ההשחלה של גולן לא אושרה.
ביחד עם התייקרויות שולמו, אפוא, לכרמלי למעלה מ-3 מיליון ₪ (קרוב ל-3 מיליון ₪ ללא התייקרויות).
11.
כרמלי הוסיפה לדרוש את התוספות שלדעתה מגיעות לה, וביום 20.11.98 התייחס המתכנן לחשבון הסופי של כרמלי ולחשבון החריגים תוך שהוא דוחה את רוב דרישותיה של כרמלי, לרבות הדרישה עבור עבודות ההשחלה של גולן (נספח "יא" לתצהיר שרון).
12.
בחודש מאי או יוני 1999 הגישה כרמלי תביעה נגד המועצה, וכן בקשה לעיקולים זמניים שנעתרה במעמד צד אחד. בתביעתה דרשה כרמלי את מלוא ההפרש בין החשבון הסופי שהגישה לבין הסכום שאושר לה (דהיינו תבעה גם את התשלום הנוסף עבור עבודות ההשחלה), ותביעתה הסתכמה לפיכך בסך של 3,425,626 ₪.
המועצה הגישה תגובה, אך לאחר מכן נוהל מו"מ לפשרה בין הצדדים, וביום 15.8.99 התקיימה פגישה בין ראש המועצה לבין מר דוד כרמלי (אביו של שרון, להלן: "דוד" או "דוד כרמלי").
במהלך פגישה זו הגיעו המועצה וכרמלי לפשרה, וביום 20.8.99 נחתם הסכם פשרה (להלן: "הסכם הפשרה") לפיו לסילוק כל תביעותיה של כרמלי ישולמו לה על ידי המועצה סך של 1,050,000₪ בתוספת מע"מ ובתוספת התייקרויות. בפועל, שולם לכרמלי מכוח הסכם הפשרה סך של 1,750,000 ₪ (להלן: "סכום הפשרה") בהעברה מיום 26.9.99 ממרכז השלטון המקומי.
המחלוקת המרכזית בין הצדדים
13.
שני הצדדים מסכימים כי השאלה המרכזית השנויה במחלוקת ביניהם היא האם סכום הפשרה ששולם לכרמלי על ידי המועצה לפי הסכם הפשרה, כלל גם תשלום עבור עבודות ההשחלה.
ההכרעה במחלוקת זו תכריע למעשה גם את התביעה העיקרית כולה, שכן גולן הודיעה באופן המפורש ביותר, כי אם לא היתה כרמלי מקבלת כספים נוספים המועצה בגין עבודות ההשחלה, לא היתה היא תובעת את כרמלי כלל ועיקר. כרמלי מנגד, הסכימה כי אם קיבלה מהמועצה כספים נוספים עבור עבודות ההשחלה, עליה להעבירם לגולן (לאחר ניכויים מסויימים, השנויים במחלוקת בין הצדדים).
14.
לטענת גולן, במהלך המו"מ לפשרה מיקדה כרמלי את דרישותיה מהמועצה לשלושה נושאים וסכומים כדלקמן:
תוספת חריגים -
500,000 ₪
תוספת עבור עיכובים בהשחלות -
600,000 ₪
תוספת בטלה -
238,500 ₪
סה"כ -
1,338,500 ₪
גולן הוסיף וטען כי מיקוד זה הועלה על הכתב (להלן: "מסמך המיקוד" – נספח "יט" לתצהיר יואב גולן, מנהל התובעות, להלן: "יואב" או "יואב גולן" ולעתים ייקרא גם "גולן"), ושימש בסיס לפגישה בין דוד לבין ראש המועצה ביום 15.8.99, שבסיומה הוסכם על תשלום סך של 1,050,000 ₪, וכי לפיכך, ומאחר וסכום התוספות עבור עיכובים בהשחלות הסתכם ב-600,000 ₪, דהיינו 44.82% מהסכום הכולל שנדרש על ידי כרמלי, זכאית גולן לקבל סך של 44.82% מהסכום הכולל ששולם לכרמלי לפי הסכם הפשרה (1,750,000 ₪), דהיינו סך של 784,350 ₪ נכון ליום 26.9.99 ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאותו מועד.
15.
כרמלי טוענת לעומת זאת כי המועצה לא הסכימה מעולם לשלם תשלום כלשהו עבור עיכובים בהשחלות, כי לא ראתה מעולם את מסמך המיקוד ואיננה מסכימה לתוכנו, וכי הסך של 1,050,000 ₪ עליו הוסכם בפגישה מיום 15.8.99 בהסכם הפשרה מורכב מ-1,001,467 ₪ עבור סעיפי חריגים ספציפיים בחשבון הסופי שאושרו על ידי המועצה, ובתוספת סכום של 49,324 ₪ עבור פיגור בתשלום חשבון מסויים שהגישה כרמלי, כשהתוצאה עוגלה ל-1,050,000 ₪.
מחלוקת מרכזית – ראיות הצדדים
16.
כל אחד מהצדדים הציג בפני
בית המשפט ראיות להוכחת גרסתו, הן במסמכים בכתב והן בעדויות בע"פ.
א.
ראיות גולן
17.
מאיר ויזל - ראש המועצה בתקופה הרלבנטית (להלן: "ראש המועצה") – בתצהירו טען כי ביום 10.8.99 העביר אליו סגן ראש המועצה, מרדכי אלאב, את מסמך המיקוד שנערך בהמשך לפגישה שנערכה ביום 8.8.09, שבו פורטו התשלומים ששולמו בפועל לכרמלי, וכן תביעותיו הנוספות של כרמלי בסכום של 1,338,500, ובהן גם "תוספת עבור עיכובים בהשחלות" בסכום של 600,000 ₪. לדבריו, לאחר קבלת מסמך המיקוד ועל בסיסו נפגש עם כרמלי, והוסכם ביניהם כי המועצה תשלם לכרמלי סך של 1,050,000 ₪ + מע"מ ובתוספת הפרשי התייקרויות, דהיינו הסכום שסוכם שולם גם עבור פריט העיכובים בהשחלות.
בעדותו חזר ראש המועצה על הדברים הנ"ל, וטען כי כרמלי דרש את דרישותיו בפגישה שהתקיימה בינו לבין ראש המועצה על יסוד מסמך המיקוד. ראש המועצה הסביר כי רצה לסיים את נושא העיקולים והיה מוכן לשלם 1,050,000 ₪ מתוך דרישה של 1,338,500 ₪ של כרמלי. הוא לא זכר כיצד הגיע לסך הנ"ל אך ציין שרצה להוריד כ-250,000 ₪ מהסכום שדרש כרמלי, ותוך כדי "עיגול הסכומים" הגיעו לסך של 1,050,000 ₪. ראש המועצה לא הכיר מסמך בכתב יד שקדם למסמך המיקוד (המסמך בכתב יד הינו נספח "יח" לתצהיר יואב, וייקרא להלן: "מסמך מיקוד – כתב יד"). ראש המועצה לא הכיר גם את נספח "ד" לתצהיר דוד כרמלי (להלן: "טבלת דרישות החברה"), שלטענת האחרון היווה את הבסיס להסכמות שבפגישה, וטען כי כראש מועצה לא נכנס מעודו לפירוטים דוגמת אלה שמופיעים בטבלת דרישות החברה.
18.
משה לאון – מנהל המחלקה הטכנית במועצה בתקופה הרלבנטית – בתצהירו מציין לאון כי במהלך אוגוסט 1999, לאחר הגשת תביעת כרמלי, התקיימה פגישה בין נציגי כרמלי לבין לאון כנציג המועצה וגדעון קורמס ז"ל, המפקח על הפרוייקט. במהלך אותה פגישה רוכזו דרישות כרמלי מהמועצה על נייר שנכתב בכתב יד, הלא הוא מסמך מיקוד – כתב יד (נספח "יח" לתצהיר יואב גולן ונספח "א" לתצהיר לאון), שבו נכתב, בין היתר:
"הקבלן דורש נכון לפגישה אחרונה (לא פורמאלית) עם גדעון ומשה לאון –
500,000 ₪ תוספת חריגים,
סכום מסויים על עיכובים בהשחלות (בדף החריגים הם מופיעים כ-600,000 ₪)
בטלות לפי הצדק (בדף החריגים הם מופיעים - 238,500 ₪)".
הדרישות הנ"ל הועלו על הכתב במסמך המיקוד שהועבר לראש המועצה לקראת פגישתו עם כרמלי.
בעדותו לא זכר משה לאון במדוייק את מועד הפגישה עם נציגי כרמלי, אף שאמר שהתקיימה "בצמוד" לישיבת צוות של בכירי המועצה מיום 8.8.09 הנזכרת במסמך המיקוד. זכור היה לו כי בפגישה השתתף דוד כרמלי מטעם כרמלי. מסמך מיקוד – כתב יד נכתב על ידי גדעון קורמס ז"ל, המפקח. באותה פגישה עם נציגי כרמלי, כשדובר על פריט העיכובים בהשחלות, דובר שקיים סימן שאלה גדול אם מגיע לקבל את זה (עמ' 42 ש' 22). לדבריו העיקולים הכבידו על המועצה שלא היתה במצב כלכלי טוב, והוא לא שאל לאחר הסגירה של הפשרה איך הגיעו לסכום של 1,050,000 ₪.
העד אישר כי לא חשבו שמגיע סכום נוסף בנושא ההשחלות, ולא יכול היה לומר אם סכום הפשרה כולל את נושא ההשחלות אם לאו.
לדבריו, כשהכין מרדכי אליאב את מסמך המיקוד, הסתמך על מסמך מיקוד – כתב יד ולא על מסמכים אחרים.
19.
משה ביימן – מפקח ביחד עם גדעון קורמס – העיד בתצהירו כי ידוע לו בבירור שחלק מסכום הפשרה שסוכם בין כרמלי לבין המועצה היה אמור להיות משולם לגולן. בעדותו בבית המשפט העיד כי הדבר ידוע לו משיחות שקיים עם קורמס ועם כרמלי, אף כי לא ראה את הסכם הפשרה בין כרמלי לבין המועצה.
20.
יואב גולן – מעיד בתצהירו כי בשנת 2001 נפגש באקראי עם קורמס, וזה שאל אותו האם הכספים בסך 600,000 ₪ שהועברו על ידי המועצה לכרמלי עבור גולן בגין עבודות ההשחלה הנוספות אכן שולמו לחברה. לדבריו, נודע לו אז לראשונה על הסכם הפשרה שנחתם באוגוסט 1999 בין כרמלי לבין המועצה, ועל השתלשלות העניינים שקדמה להסכם הפשרה, וכשאמר לקורמס שלא קיבל אגורה מהכספים הללו, רתח קורמס מזעם והוסיף שיהיה מוכן להעיד בכל בית משפט, אם יהיה צורך בכך, בנוגע לכספים הללו.
גולן חזר על דברים אלה גם בחקירתו בבית המשפט
21.
באגף המסמכים, ופרט למסמכים שנזכרו לעיל, קיים מכתב של גולן לכרמלי מיום 29.1.98 או 3.2.98, שהוכן בעצה אחת ובניסוח משותף על ידי גולן וכרמלי (ר' נספחים י' – יב לתצהיר גולן) ובו דורש גולן תשלום נוסף עקב התמשכות העבודות ועקב עלויות נוספות. על כך נענה גולן על ידי כרמלי במכתב מיום 3.2.98 (נספח "יג" לתצהיר גולן), שבו נכתב כי כרמלי מצדיקה עקרונית את טענותיו, אך יש להעביר טענות אלה לידיעת מזמין העבודה והמתכנן אשר ביוזמתם נעשו השינויים בתכנון הפרוייקט. מכתבו של גולן הועבר אכן על ידי כרמלי לפיקוח ביחד עם בקשה לתאם פגישה בעניין (נספחים י"ד וט"ו לתצהיר גולן).
ב.
ראיות כרמלי
21.
דוד כרמלי – מעיד בתצהירו כי ביום 15.8.99 נפגש עם ראש המועצה, וכי לפגישה זו לא קדמה פגישה כלשהי שלו או של מי מטעם כרמלי, עם אף גורם מטעם המועצה, מאז הגשת התביעה.
הפגישה עם ראש המועצה והדיון בה נערכו על יסוד רשימת התביעות של כרמלי שפורטה בעמ' 4-5 לבקשה להטלת עיקולים שהגישה כרמלי (נספח "ד" לתצהיר דוד – הוגדרה כ"טבלת דרישות החברה").
כרמלי מעיד בתצהירו כי הסיכום התבסס על סימונים שנערכו על ידי המועצה על גבי טבלת דרישות החברה, וזאת במסגרת תגובת המועצה לבקשה להטלת העיקולים.
הסימונים הללו הסתכמו ב-1,050,000 ₪, ותביעת גולן איננה נכללת בסכום זה.
מייד לאחר הפגישה שלח כרמלי לעו"ד פרומקין, ב"כ החברה, את טבלת דרישות החברה ועליה הסימונים המלמדים אילו מרכיבים אושרו באותה פגישה ע"י המועצה, וזאת על מנת שעו"ד פרומקין יערוך הסכם פשרה על יסודה.
בעדותו בבית המשפט חזר כרמלי על כך שלא התקיימה פגישה עם אנשי המועצה קודם לפגישה עם ראש המועצה. כן העיד כי בזמן הפגישה עם ראש המועצה היתה טבלת דרישות החברה מונחת בפני
ראש המועצה והם עברו יחד סעיף סעיף, ללא הנושאים שירדו מהפרק (ובהם הדרישה בגין עיכובים בהשחלות), עד שהגיעו לסכום המוסכם לאחר מו"מ.
כרמלי העיד עוד כי הסימונים בכתב יד על גבי טבלת דרישות החברה נעשו בכתב ידו במהלך הפגישה.
22.
עו"ד אדם פרומקין, ב"כ כרמלי – העיד בתצהירו כי היה צד פעיל במו"מ בין המועצה לבין כרמלי. לדבריו בשיחה מיום 15.8.99 עם עו"ד קובן, ב"כ המועצה, החל המו"מ הכספי, ולאחר התקרבות, סוכם כי כרמלי ייפגש במישרין עם ראש המועצה והם ינסו לסגור לבדם את סכום הפשרה. עוד ציין בתצהירו כי היו מספר סעיפים שהמועצה לא היתה מוכנה לנהל מו"מ עליהם, ובהם סעיף עבור שינויים בביצוע עבודות ההשחלה. עוד העיד עו"ד פרומקין בתצהירו כי לא זכה לשיתוף פעולה מיואב גולן בהקשר לסעיף זה, כאשר האחרון סירב להעביר מסמכים וליתן תצהיר בקשר לכך. משהלין על כך עו"ד פרומקין בפני
המפקח קורמס, השיב שאינו מופתע נוכח הקשר האישי בין אשתו של יואב גולן לבין ראש המועצה. לפיכך, ויתרה כרמלי על סעיף זה במו"מ עם המועצה.
לאחר הפגישה שהתקיימה בין דוד כרמלי לבין ראש המועצה ביום 15.8.99, שלח דוד כרמלי בפקס את עיקרי הסיכום ביחד עם טבלת דרישות החברה ועליה הסימונים של הסעיפים שאושרו, ובו ביום נשלחה על ידו טיוטת הסכם פשרה לעו"ד קובן. עוד ציין עו"ד פרומקין כי שוחח לאחר הפגישה עם דוד כרמלי ועם ראש המועצה, ושניהם אישרו כי סכום הפשרה נקבע לפי הטבלה שנשלחה אליו ביחד עם הערותיהם.
בעדותו של עו"ד פרומקין בבית המשפט לא היו שינויים לעומת עדותו בתצהירו.
23.
מרדכי אלאב – סגן ראש המועצה – לא מסר תצהיר עדות ראשית. בעדותו בבית המשפט מסר כי נכנס לתפקידו ב-22.6.99, לאחר סיום הפרוייקט. באשר למסמך המיקוד שהוצא על ידו ביום 10.8.99, העיד כי כנראה התבקש לתת דו"ח כלשהו, וזאת בהמשך לישיבת צוות של בכירי המועצה (ראש המועצה, סגנים, מנהלי אגפים). אלאב לא זכר שראה את מסמך המיקוד – כתב יד שהוצג בפני
ו, אך ייתכן שזה אחד המסמכים שהסתמך עליהם. מסמך המיקוד נוסח על ידו בשיתוף עם משה ליאון. עיקר משימתו היתה לגייס את הכסף להסכם הפשרה.
24.
שרון כרמלי – חוזר בתצהירו ובעדותו על טענות אביו, דוד כרמלי.
25.
באגף המסמכים, ופרט למסמכים שנזכרו לעיל, הציגה כרמלי מסמכים שונים מהם עולים הדברים הבאים:
א.
גולן מודה כי העיכוב באשמתו (סיכום פגישה מיום 4.9.9.7, נספח ח5 לתצהיר שרון).
ב.
הפיקוח והמועצה מוציאים מכתבי התראה בגין העיכובים בעבודת ההשחלות (מכתבי הפיקוח מיום 6.7.97 ומיום 24.8.97, מכתב המועצה מיום 3.9.97, נספחים "ח2" – "ח4" לתצהיר שרון).
ג.
המתכנן מריניאנסקי שולח מכתב למועצה ביום 31.8.97 ובו הוא מותח ביקורת על עבודת גולן (נספח "ד" לתצהיר שרון).
ד.
כרמלי התרתה על העיכובים מצד גולן (מכתבי כרמלי לגולן מיום 11.9.97, מיום 21.9.97, מיום 5.11.97 ומיום 19.12.97 נספח "ט" לתצהיר שרון).
ה.
אי נכונות המזמין לשלם סכום נוסף עבור עבודת ההשחלות שבוצעה על ידי גולן (סיכום פגישה מיום 18.7.98 נספח י"ב לתצהיר שרון; מכתב המתכנן מריניאנסקי מיום 20.11.98, נספח "יא לתצהיר שרון).
26.
עוד יצויין כי כרמלי הגישה לתיק תצהיר של המפקח קורמס בו נטען, בין היתר, לעיכובים באשמת גולן, ולכך שסכום הפשרה לא כלל תוספת עבור עבודות ההשחלה. באשר לפגישה עם יואב גולן לאחר סיום העבודות, טען קורמס בתצהירו כי מדובר בפגישה באקראי, כי גולן הוא זה שטען בפני
ו כי כרמלי קיבלה מהמועצה כספים במסגרת הסכם פשרה הכוללים גם תוספת בגין עבודות ההשחלה, וכי הציע לו שאם לדעתו מגיעים לו כספים כלשהם שבעבר סירב לתבוע, שיתבע אותם עתה. כן הוסיף קורמס בתצהיר הנ"ל כי בדיעבד התברר לו שכרמלי לא קיבלה במסגרת הסכם הפשרה כל סכום בגין תוספות להשחלות.
לאחר חתימת התצהיר הלך קורמס לעולמו, ובהחלטה מיום 25.12.08 הוריתי על הוצאת התצהיר, נוכח אי התקיימות חריג כלשהו מן החריגים לכלל הפוסל עדות שמיעה, תוך הפניה לפסיקה הרלבנטית. אציין עוד, כי במקביל, ונוכח טענות סותרות לאמור בתצהיר קורמס שנשמעו מפי יואב גולן ומשה ביימן, שותפו של קורמס, לא מצאתי נוכח האמור לעיל להתחשב בטענות אלה, שאף הן מהווה עדויות שמיעה.
מחלוקת מרכזית – דיון והכרעה
27.
ראינו לעיל כי גרסאות שני הצדדים באשר למחלוקת המרכזית ביניהם נתמכות בעדויות ובראיות הסותרות לכאורה אלו את אלו. שמעתי את העדויות ועיינתי בראיות והגעתי לכלל מסקנות אשר יובאו להלן.
28.
אין ספק בעיני כי הגורמים המקצועיים אשר שירתו את המועצה לא ראו בעין יפה את העיכובים שחלו בעבודת ההשחלות שבוצעה על ידי גולן. לדעתם, היה על גולן לבצע את העבודות תוך פרק זמן קצר של 30 יום. לפי נספח "ז" לתצהיר שרון היה על גולן לסיים את עבודות ההשחלה לא יאוחר מיום 19.8.97. בפועל, הסתיימו עבודות ההשחלה, לשיטת גולן, ביום 30.11.97, ולשיטת כרמלי, במועד מאוחר עוד יותר. כמו כן סברו גורמים אלה, ובמיוחד המתכנן, כי העיכובים הינם באשמת גולן, אשר יישמה שיטה חדשה שלא היתה מנוסה בה, ולכן התארך משך העבודה באופן ניכר.
גולן מודה כי חל עיכוב בביצוע עבודות ההשחלה, אך תולה זאת בכך שהמתכנן לא הסכים לביצוע העבודה בשיטה של השחלה מחוץ לקרקע, שהיתה מקצרת את זמן העבודה באופן ניכר, בשינוי שנעשה עת הוחלט על שימוש בשוחות טרומיות מיוחדות בגובה מינימלי של 2.5 מ' במקום שוחות יצוקות באתר, בתפניות בתוואי הקווים, ובשינויים בעומקי הקווים.
לצורך הכרעה במחלוקת המרכזית שבין הצדדים, אין צורך בהכרעה בשאלה עם מי הצדק, ונושא זה יידון במסגרת הפרק העוסק בתביעה שכנגד.
29.
עוד אין ספק בעיני כי כרמלי וגולן שיתפו פעולה ביניהם על מנת לקבל כספים נוספים מהמועצה בגין שינויים/עיכובים בעבודות ההשחלה. הדברים ברורים מאליהם נוכח נספחים "י" – "יב" לתצהיר יואב, ממנו עולה כי שני הצדדים ניסחו בכוחות משותפים את מכתב גולן לכרמלי, תוך שכרמלי מתקן את הנוסח של המכתב הנשלח אליו (!) ומגדיל את דרישות גולן (ר' נספח "יא" לתצהיר יואב). מבחינת כרמלי, לא היתה, אפוא, כל מניעה לכך שתתקבל תוספת תשלום עבור עבודות גולן, והיא אף תיקנה את הדרישה במכתב גולן לתוספת של 100%, והכלילה בחשבון הסופי שהגישה תוספת של 100% לתשלום המגיע לה עבור עבודות ההשחלה (מהאמור לעיל עולה כי יש לדחות את טענת כרמלי כאילו הדרישה לתוספת בסך 611,400 ₪ עבור שינויים בביצוע עבודות ההשחלה, הינה תוספת שנדרשה בחשבון הסופי "רק לפי בקשתו המפורשת של מנהל התובעת", שהרי ראינו כי הדברים נעשו בצוותא חדא ובתיאום בין כרמלי לגולן, ולא יכולה להיות מחלוקת כי גם לכרמלי עניין באישור דרישה זו, שכן אף היא מפיקה רווח כספי מכך).
30.
ועדיין בעינה עומדת שאלת השאלות, עבור מה הסכימה המועצה לשלם לכרמלי את סכום הפשרה, האם עבור הרכיבים המסומנים בטבלת דרישות החברה, כגרסת כרמלי, או עבור הדרישות הממוקדות של כרמלי במסמך המיקוד.
31.
בחינת הראיות שהובאו בפני
בית המשפט מצביעה על כך שיש לקבל את גרסת גולן בעניין זה ואפרט את טעמי לכך:
א.
מצאתי את עדותם של משה ליאון, ראש המועצה ומאיר אלאב מהימנה. עדויותיהם של אלה לא סתרו זו את זו. מדובר גם במי שלכאורה לא אמור להיות להם אינטרס לטובת מי מהצדדים. השתכנעתי במיוחד מעדותו של משה ליאון, עד מרכזי, שהיה מעורב ראשי בפרוייקט מטעם המועצה אשר העיד בכנות גמורה כי בפגישה שהתקיימה בהשתתפות קורמס, כרמלי וליאון, בה הוכן מסמך המיקוד כתב יד, בכתב ידו של המפקח קורמס דובר כי קיים סימן שאלה גדול אם מגיע לכרמלי לקבל את הסכום הנדרש עבור עבודות ההשחלה (עמ' 42 ש' 22), ובכנות רבה העיד כי אינו יודע איך הגיעו לסכום שנסגר בין ראש המועצה לבין כרמלי ("זה פגישה שראש המועצה סגר איתו מה שסגר – לא שואלים למה", עמ' 44 ש' 12).
האמנתי גם לראש המועצה כי במהלך הפגישה עם דוד כרמלי השתמש במסמך המיקוד שהוכן עבורו לקראת הפגישה, ואשר כלל גם את נושא עבודות ההשחלה. מקובל עלי כי ראש המועצה אינו איש מקצועי ואין לו את הכישורים לעבור על חשבון מפורט הכולל רכיבים רבים, דוגמת מסמך דרישות החברה, וכי בא במטרה לשלם סכום נמוך יותר מהדרישות הממוקדות של החברה, ובמו"מ הופחת הסכום שעמד על 1,338,500 ₪ ל-1,050,000 ₪. השתכנעתי גם מדברי ראש המועצה וליאון בדבר האינטרס שהיה למועצה לסיים במהירות האפשרית את נושא העיקולים שהעיקו עליה, וכך יזמה המועצה את הפגישה המשולשת כרמלי – ליאון – קורמס, והיה אינטרס לראש המועצה להשיג הסדר בהקדם, וכמעט "בכל מחיר".
כן האמנתי גם למרדכי אלאב אשר הכין בעקבות ישיבת צוות במועצה את מסמך המיקוד והעבירו לראש המועצה, סמוך לפני פגישת ראש המועצה עם כרמלי. אלאב איננו בעל אינטרס כלשהו, הוא לא היה מעורב בפרוייקט, ונכנס לתפקידו רק לאחר סיומו, ומעדותו ניכר כי אין הוא מעדיף מי מהצדדים, והוא נייטרלי לחלוטין.
המסקנות שיש להסיק מהאמור לעיל הינן אלה:
1)
התקיימה פגישה בהשתתפות דוד כרמלי, קורמס וליאון, שבה מוקדו דרישות כרמלי והועלו בכתב ידו של קורמס על גבי מסמך המיקוד כתב יד.
2)
סמוך לאחר מכן, ביום 8.8.99 התקיימה ישיבת צוות שבה הוטל על סגן ראש המועצה, מרדכי אלאב, להכין מסמך מסודר לראש המועצה שבו יפורטו התשלומים ששולמו לכרמלי על ידי המועצה וכן יפורטו דרישותיהם מהמועצה.
3)
בעקבות האמור לעיל הוכן על ידי אלאב מסמך המיקוד והועבר לראש המועצה.
4)
במפגש מיום 15.8.99 בין ראש המועצה לבין כרמלי היה בפני
ראש המועצה מסמך המיקוד, ולא היה בפני
ו מסמך דרישות החברה, כך שהסכמת המועצה לשלם את הסכום שהוסכם התייחסה לאותו מסמך מיקוד ולרכיביו.
ב.
לעומת זאת לא מצאתי את עדותו של דוד כרמלי מהימנה במספר נושאים מהותיים ואפרט:
1)
דוד הכחיש לחלוטין קיומה של פגישה כלשהי בנוכחותו או מישהו אחר מכרמלי עם ליאון וקורמס בתקופה הרלבנטית. נוכח עדותו של משה ליאון בעניין זה אותה מצאתי מהימנה, אינני מקבל את הכחשתו של כרמלי בעניין זה.
2)
אינני מקבל גם את גרסת כרמלי לכך שפגישתו עם ראש המועצה נסבה על מסמך דרישות החברה. מצאתי כאמור את עדותו של ראש המועצה בעניין זה מהימנה ודי בכך על מנת לדחות את גרסת כרמלי.
3)
אולם מעבר לכך, גרסת כרמלי למסמך דרישות החברה ולסימונים עליו התבררה כגרסה שרבות בה הסתירות. כך, טען דוד בתצהירו באופן נחוש ביותר כי טבלת דרישות החברה (נספח "ד" לתצהירו) הינה טבלה אשר המועצה סימנה על גביה את הסימונים, אילו סעיפים מאושרים ואילו אינם מאושרים, כשהוא טורח לחזק גרסה זו בטענה שניתן ללמוד על כך בבירור, שכן טבלת דרישות החברה הוגשה על ידי כרמלי במסגרת הבקשה לעיקולים כשהיא נקיה מסימונים, ואילו לתגובתה של המועצה לבקשה להטלת העיקולים צורפה אותה טבלה על ידה, ועליה סימונים בדבר אישור מרכיבי התביעה השונים.
אלא שגרסה זו התמוטטה לחלוטין בעדותו של דוד כרמלי שאישר כי כתב היד על גבי אותה טבלת דרישות החברה הינו כתב ידו (עמ' 159 ש' 26), וכי סימונים אלה נעשו על ידו בזמן הפגישה עם ראש המועצה (עמ' 162 ש' 5-9).
כבר הוסבר לעיל כי מוזר הדבר שבפגישה בין כרמלי לראש המועצה שאינו איש מקצוע, עוברים השניים על מסמך של רכיבי דרישות רבים ומפורטים, והאמנתי כאמור לראש המועצה כי בפני
ו נמצא המסמך "הפשוט" שהוכן על ידי אלאב ואשר מיקד את דרישות כרמלי מהמועצה. אולי בשל כך ניתנה הגרסה הראשונה על ידי כרמלי, כאילו מי מן המועצה ביצע את הסימונים על גבי מסמך דרישות החברה עוד קודם לפגישה עם ראש המועצה, אולם כאמור, גרסה זו התמוטטה.
4)
סתירה בולטת ומהותית נוספת קיימת לגבי האופן בו מסבירה כרמלי כיצד הוסכם סכום הפשרה של 1,050,000 ₪ בין דוד כרמלי לבין ראש המועצה. בכתב ההגנה נטען על ידה כי סכום זה מורכב מ-29% מסך תביעתה של כרמלי בסך 3,425,626 ₪ (דהיינו סך של 993,431 ₪), ובתוספת השתתפותה היחסית של המועצה בשכ"ט עורך הדין של כרמלי (ר' סעיף 33 לכתב ההגנה). יצויין כי לכתב ההגנה צורפו מסמכים לא מעטים, אך לא צורפה אליו טבלת דרישות החברה על גביה סומנו הרכיבים שאושרו לטענת כרמלי. אי צירוף מסמך מהותי מעין זה מעורר תמיהה רבה. דוד כרמלי הסביר בעדותו כי היה קושי למצוא מסמכים (עמ' 150 ש' 15-24), וכי המסמך נמצא באקראי בהנהלת החשבונות של החברה, אך הרי נקל היה למצוא את המסמך בתיק שהתנהל במשרד ב"כ החברה, וגם אם שכרה כבר כרמלי את שירותיו של עו"ד אחר, לא הוצגה כל מניעה לכך, והרי המסמך ששוגר בפקס לעו"ד פרומקין נמצא בידי כרמלי. יתרה מכך, אין בכך כדי להסביר את הגרסה שנמסרה בכתב ההגנה ואשר השתנתה לאחר מכו.
בשלב מאוחר יותר, צורפה לתצהיר דוד כרמלי, טבלת דרישות החברה ועליה הסימונים האמורים, מהם עולה כי כרמלי ויתרה על התאוריה של תשלום 29% מהתביעה בתוספת שכר טרחת עו"ד, ועתה טוענת היא לתשלום סך של 1,001,467 ₪ לפי הרכיבים שסומנו על גבי הטבלה, בתוספת סעיף נוסף של פיצויים בסך 49,325 ₪ עבור עיכוב תשלום חשבון 11, ובסה"כ 1,050,792 ₪ שעוגלו ל-1,050,000 ₪.
מדובר בשינוי מהותי של נושא שהינו לב העניין והמחלוקת בין הצדדים, אך דוד כרמלי אינו טורח לציין בתצהירו כלל את השינוי האמור בגרסה, והדברים נלמדים רק מטבלת דרישות החברה, נספח "ג" לתצהירו.
בצד דברים אלה, יש להוסיף כי קודם נטען על ידי כרמלי כי המועצה לא היתה מוכנה לדון כלל בסעיפים שאינם משקפים ביצוע עבודה בפועל או אספקת חומרים בעין, אך בניגוד לכך, ולפי גרסתה האחרונה של כרמלי, נכונה היתה המועצה לשלם גם סעיף של פיצוי על איחור בתשלום שאינו משקף כאמור ביצוע עבודה או אספקת חומרים.
בכל אלה יש כדי להעלות עננה כבדה על אמינות גרסתה של כרמלי, ואף בכך יש לתמוך במסקנה בדבר אי נכונות גרסה זו.
5)
בהקשר לאמור לעיל יש לדחות את טענת כרמלי כאילו המועצה דחתה בבקשתה להסרת העיקולים 71% מדרישות כרמלי לרבות עבודת ההשחלות. המועצה דחתה את כל דרישות כרמלי, ובתצהירו של ליאון הפנתה לכך כי רוב סעיפי החריגות (שיעור של 71%) אינם מתבקשים עבור אספקת חומר או עבודות בעין שבוצעו לפי המפרק הטכני, אך לא היה בכך משום הסכמה ליתר הדרישות בשיעור 29% שנשללו אף הן.
ג.
יש גם חוסר הגיון בטענה כאילו הגיע כרמלי לפגישה עם ראש המועצה תוך ידיעה כי כרמלי ויתרה כליל על סעיפי הבטלות, העיכובים והשינויים בעבודות ההשחלה, ומסיים פגישה זו בסיכום לפיו הוא מקבל 100% מדרישותיו האחרות, ללא שום ויתור מצידו. לכאורה, ומשנסבה הפגישה רק על סעיפי החריגים ללא הסעיפים הנ"ל, ונוהל מו"מ, אמורה היתה הפגישה להסתיים בפשרה של תשלום חלק מהסעיפים הנ"ל, דהיינו פחות מ-1,050,000 ₪. הצלחה לקבל 100% בפגישה לפשרה איננה סבירה.
ד.
עוד יש להתפלא על כך כי דוד כרמלי לא השאיר בידי ראש המועצה את טבלת דרישות החברה עם הסימונים שסימן עליה, לדבריו בהסכמה, במהלך הפגישה, ועם הסיכום שסיכם בתחתיתה. המסמך לא הועבר אף ליועץ המשפטי של המועצה (עמ' 149 ש' 29-31; עמ' 150 ש' 1-2). אף בכך יש כדי לחזק את הטיעונים נגד גרסת כרמלי.
ה.
אין באמור לעיל כדי לשלול כליל את גרסתו של עו"ד פרומקין. אני מאמין לעו"ד פרומקין כי לאחר הפגישה שהתקיימה בין דוד לבין ראש המועצה, העביר דוד לכרמלי את טבלת דרישות החברה ועליה הסימונים שנרשמו על ידי דוד (המסמך הצהוב שסומן נ/10), אולם אל לנו לשכוח כי לכרמלי היה מחד אינטרס שלא לכלול ברכיבי הסכם הפשרה את רכיב השינויים בעבודות ההשחלה, על מנת שלא יהא עליה לשלם לגולן תוספת מתוך סכום הפשרה, ומאידך, סברה כנראה כי הכללת רכיב זה בדרישותיהם מהמועצה תגביר את סיכוייהם לקבלת כספים מהמועצה, אולי כי האמינו שלמועצה או לראשה אינטרס לטובת גולן (ור' הטענות בעניין הקשרים בין ראש המועצה לבין אשתו של גולן שכיהנה בעבר בתפקיד במועצה, וליכולתו לכאורה של גולן לקבל כספים נוספים מהמועצה, שחזרו בטיעוני כרמלי, אף כי הוכחשו בתוקף על ידי גולן, כשאין צורך בהכרעה בעניין זה). מכאן, כי את טבלת דרישות החברה ועליה הסימונים על גבי הרכיבים השונים שסכומם מגיע לסכום דומה לסכום הפשרה, יכולה היתה כרמלי לסמן גם ללא קשר למהלך הפגישה עם ראש המועצה.
אני מאמין גם לעו"ד פרומקין כי לפני הפגישה בין דוד לבין ראש המועצה שוחח עם עו"ד קובן ב"כ המועצה והחל ביניהם מו"מ כספי תוך התייחסות לסעיפים שונים בדרישות כרמלי מהמועצה, לרבות לגבי סעיפים שיש לגביהם סיכוי גבוה יותר או נמוך יותר, אבל כפי שראינו מסלול זה היה מקביל למסלול נוסף של פגישה שהתקיימה בין דוד כרמלי, קורמס וליאון, שבו מוקדו דרישות כרמלי באופן שונה מהאופן בו מיקד אותם עו"ד פרומקין. כן ראינו כי לא נמצא מסמך כלשהו של עו"ד קובן לראש המועצה אודות שיחתו עם עו"ד פרומקין, כשעו"ד קובן מציין בפני
יתו מיום 10.5.09 לבית המשפט כי "הח"מ בכלל לא החליט מעולם בשאלת התמורה ל"השחלות" ובוודאי לא בשאלה אם התובע זכאי לתמורה לכך כקבלן משנה מהקבלן הראשי". שיחה בין השניים התקיימה, אפוא, וייתכן כי גם סיכמו אילו סעיפים בדרישת כרמלי הם "חזקים" ויידונו בפגישה ואילו סעיפים הם "חלשים" ולא יידונו, אולם אין מדובר באנשי מקצוע, וכפי שראינו המסלול השני שניהלו הצדדים היה מסלול שונה, ואותו מסלול, פרטיו הם שהגיעו לראש המועצה ושימשו בסיס למו"מ בינו לבין דוד כרמלי, ולא הפרטים שדובר עליהם בשיחת עורכי הדין פרומקין וקובן.
באשר לטענת עו"ד פרומקין כי לאחר הפגישה שוחח עם ראש המועצה אשר אישר "כי סכום הפשרה נקבע לפי הטבלה שנשלחה אלי יחד עם הערותיהם", אני מרשה לעצמי לפקפק בזכרונו של עו"ד פרומקין בעניין זה. לפי התרשמותי מעדות ראש המועצה, אין מדובר במי שנכנס לפרטים מקצועיים, כתב ידו אינו מופיע על טבלת דרישות החברה, וכבר קבעתי כי לא עסק ברכיבי הדרישות המפורטים סעיף אחר סעיף. סביר בעיני הרבה יותר כי עו"ד פרומקין וידא עימו את סכום הפשרה בלבד, שהרי עו"ד פרומקין בעצמו ציין בעדותו כי "קיבלתי הנחיה מהלקוח שלי לעשות הסכם קצר, לכלול בו את הסכום הגלובלי שסוכם וכך עשיתי. זה לא שאין התייחסות ספציפית לסעיף ההשחלות של מר גולן – אין התייחסות ספציפית לאף סעיף" (עמ' 122 ש' 10-12).
ו.
מקובל עלי גם כי אילו היתה כרמלי מגיעה לסיכום עם המועצה שאינו כולל את רכיב ההשחלות, היה לה אינטרס לציין זאת בהסכם הפשרה, על מנת שיהיה ברור כי אין היא חייבת לשלם לו מאומה בגין דרישותיו, ומשלא עשתה זאת, מלמד הדבר על כך שרכיב ההשחלות אכן נכלל בסיכום של כרמלי עם המועצה, ואילו היתה כרמלי מבקשת לציין אחרת, סביר להניח שהמועצה היתה מתנגדת לכך.
ז.
הטיעון כי אנשי המקצוע התנגדו בתוקף לתשלום נוסף לכרמלי בגין שינויים בעבודת ההשחלות הינו נכון, אולם אין בו כאמור כדי לשכנע בקבלת גרסת כרמלי, שכן אנשי מקצוע לחוד, וראש המועצה לחוד, והוא זה שהחליט, בהתחשב בלחץ בו היתה נתונה המועצה נוכח העיקולים, לסכם פשרה על יסוד מסמך המיקוד שכלל את הדרישה בגין עבודות ההשחלה. יתרה מזו, כרמלי טוענת הרי כי קיבלה בהסכם הפשרה את מלוא תביעותיה בגין עבודות שבוצעו, למעט אלו שהתייחסו לבטלות ולעיכובים. ואולם, לא רק לגבי תוספת עבור ההשחלות אלא גם לגבי חלק ניכר מהרכיבים החריגים בטבלת דרישות החברה שכרמלי טענה כי המועצה הסכימה להם, היו לאנשי המקצוע השגות קשות והם שללו אותם מכל וכל. כך, למשל, דחה המתכנן מריניאנסקי במכתבו מיום 20.11.98 (נספח "יא" לתצהיר שרון) את דרישת כרמלי בסעיפים 90.1.024 – 90.1.029, שהסתכמה בכ-160,000 ₪, שכן לפי החוזה עם המועצה מחירי המחברים כלולים במחירי השוחות. התייחסותו לדרישות בסעיפים 90.1.049 -90.1.054 היתה: "נתוח המחיר על ידי הקבלן באופן פרופורציונלי לפי עומקים הוא תרגיל ידוע מאד של קבלנים (גם אחרים)". כן דחה מריניאנסקי גם את דרישת כרמלי בסעיף 90.1.065 בסך של 178,508 ₪ בגין הנחת צינור פלדה, לאחר שכרמלי דרשו מחיר יחידה של 1,850 ₪ לעומת סך של 250 ₪ שננקב כמחיר חוזי וסך של 270 ₪ שאושר לכרמלי בחשבון הסופי (ור' לעניין זה גם סעיף 14(ב) לתצהיר משה ליאון שניתן בתמיכה לבקשה להסרת העיקולים, נספח "יז" לתצהיר שרון כרמלי. האמור לעיל מהווה דוגמא בלבד לאי נכונות אנשי המקצוע לקבל את דרישות כרמלי בטבלת דרישות החברה, לא רק לגבי בטלות, עיכובים ושינויים בעבודת ההשחלות, אלא גם לגבי העבודות החריגות האחרות, אשר כרמלי טוענים כי המועצה הסכימה בסופו של דבר לשלם עבורן.
ח.
קיימת גם ראיה נוספת ממנה ניתן להקיש על כך שמיקוד דרישות כרמלי מהמועצה לא היה על כלל העבודות החריגות בניטרול סעיפי הבטלות, העיכובים וההשחלות, וכי עוד קודם לכן הסכימה כרמל לצמצם את דרישותיה לגבי העבודות החריגות שבוצעו על ידה בפועל. הכוונה למסמך סיכום פגישה מיום 18.7.98 בה השתתפו יגאל אבדר, משה ליאון, שרון כרמלי וגדעון קורמס (נספח "ג" לתצהיר דוד) שבה העלו כרמלי את דרישותיהם לגבי החריגים לפי מספרי הסעיפים, ואין מופיעים שם מספרי חלק מהסעיפים (למשל, 90.1.019 – 90.1.029). סיכום הסעיפים הנדרשים שם מתוך החריגים הינו מעט יותר מ-500,000 ₪
(ר' סעיף 46 לסיכומי גולן), מתוך כ-1,000,000 ₪ סעיפי חריגים, ולכך יש להוסיף את דרישות הבטלות והשינויים בהשחלות. אף בכך יש לתמוך בכך שמסמך המיקוד לא איננו תלוש מהאוויר אלא מבוסס על דרישות כרמלי שהועלו כבר בישיבות קודמות, ועל פגישה בין אנשי המקצוע הנוגעים בדבר (קורמס, ליאון ודוד כרמלי) לאחר הגשת תביעת כרמלי נגד המועצה, שבה מוקדו דרישות כרמלי במסמך המיקוד – כתב יד.
ט.
יש לדחות עוד את טענת כרמלי בסיכומים המפנה למכתב קורמס לעו"ד קובן מיום 13.7.99 (נספח "יח" לתצהיר שרון כרמלי) ממנו ניתן ללמוד לדעת כרמלי כי קורמס מציין שסכום החריגים הוא 1,000,000 ₪, כאילו הכוונה היא לחריגים הנוספים שביקשה כרמלי מעבר לחשבון הסופי שאושר. קורמס כתב באותו מכתב כי "סכום המכרז היה כ-1,700,000 ₪. סכום החריגים הוא 1,000,000 ₪ נוספים. מסכום החריגים יש כ-150,000 ₪ ₪ שלדעתנו אושרו לקבלן מעבר לנדרש, וזאת על מנת לקדם ולסגור את נושא החשבון הסופי". מכאן ניתן ללמוד כי קורמס מתייחס לסך של 1,035,000 ₪ חריגים שאושר לכרמלי במסגרת החשבון הסופי (ולא לסכום החריגים שלא אושרו בחשבון הסופי), כשלדבריו אושר שם סך של 150,000 ₪ מעבר לנדרש. האמור לעיל בצירוף קטעים אחרים מהמכתב הנ"ל מלמד על התנגדות של קורמס לפתיחת נושא החריגים בשיחות בין הצדדים טרם הבוררות אליה עמדו הצדדים להגיע, וזאת כפי שהוצע ע"י עו"ד קובן במכתבו נ/8 מיום 12.7.99. אין, אפוא, במכתבי קורמס, ועו"ד קובן כדי לסייע לכרמלי, אולי אף להיפך.
32.
העולה מהאמור לעיל הוא כי סכום הפשרה ששו,לם על ידי המועצה לכרמלי, שולם על יסוד הדרישות הממוקדות של כרמלי במסמך מיקוד הדרישות. מסמך זה כלל גם סעיף של "תוספת עבור עיכובים בהשחלות" בסך 600,000 ₪ מתוך דרישה של 1,338,500 ₪. סכום הפשרה ששולם על ידי המועצה כלל, אפוא, בחלקו גם תשלום עבור רכיב זה.
די בקביעה דלעיל כי המועצה שילמה לכרמלי את סכום הפשרה גם עבור עיכובים/שינויים בעבודות ההשחלה שבוצעו על ידי גולן, כדי לזכות את גולן בקבלת הסכום המגיע לה, כפי שיפורט להלן. נושא זה הובהר עוד קודם לכן (ר' סעיף 13 לפסק הדין).
הסכום המגיע לגולן מכרמלי
33.
קודם לקביעת הסכום המגיע לגולן מכרמלי, יש לחשב את התוספת שקיבלה כרמלי מהמועצה בגין עיכובים/שינויים בעבודות ההשחלה.
רכיב עבודות ההשחלה במסמך המיקוד, מהווה 44.82% מכלל הדרישות של כרמלי באותו מסמך.
סכום הפשרה ששולם לכרמלי על ידי המועצה ביום 26.9.99 הסתכם בסך של 1,750,000 ₪ לאחר הוספת מע"מ והתייקרויות (ר' נספח "כא" לתצהיר גולן), ולכאורה זכאית גולן ל-44.82% ממנו, אולם זאת לכאורה בלבד.
34.
בראש ובראשונה יש להפחית מהסך של 1,750,000 ₪ הנ"ל את הסכום ששולם על ידי כרמלי כשכר טרחה לבאי כוחה, שהרי נאלצה להגיש תביעה נגד המועצה על מנת לקבל את הסך הנ"ל. שכר הטרחה בגין הטיפול בתביעה של כרמלי נגד המועצה מסתכם ב-281,148 ₪ כולל מע"מ (ר' נספחי "כב" לתצהיר שרון כרמלי), ולפיכך הסכום ממנו יש לגזור את הסכום המגיע לגולן הוא סכום הפשרה בהפחתת הסך הנ"ל, ובסך הכל 1,468,852 ₪.
הסכום המגיע (עדיין לכאורה) לגולן הינו, אפוא 658,339 ₪ (44.82%
x
1,468,852).
35.
נושא נוסף אותו יש לבחון הינו טענת כרמלי כי לגולן מגיע לכל היותר שליש מהסך הנ"ל, שכן בסעיף 6(ד) להסכם בין כרמלי לבין גולן נכתב כך:
"במידה ותינתן תוספת מחיר בגין ביצוע עבודות השחלה בתוך התעלה, תתחלק התוספת שווה בשווה בין גולן לכרמלי למ.י החוצב, בתנאי לדרישות בכתב על ידי הקבלן ואישורן על ידי המזמין"
מ.י החוצב היתה קבלן משנה מטעם כרמלי לביצוע העבודות בפרוייקט, וכרמלי טוענת כי על-פי הסעיף הנ"ל זכאית גולן לשליש מהסך הנזכר לעיל, ולא יותר.
36.
גולן טוענת כי סעיף 6(ד) הנ"ל עוסק בתוספת מחיר עבור סעיף כזה או אחר, ולא בתשלום נוסף עבור שינויים ועבודות נוספות/חריגות שביצעה גולן, וכי ולכן אין לו תחולה לגבי התשלום הנוסף ששולם על ידי המועצה בגין עיכובים/שינויים בעבודות ההשחלה.
37.
לאחר עיון בסעיף הנ"ל ובנסיבות המקרה, לרבות בעדויותיהם של יואב גולן ושרון כרמלי בעניין זה במהלך ישיבת ק.מ. מיום 16.12.08, עמ' 13-14 לפרוטוקול), הגעתי לכלל מסקנה כי יש לסעיף זה תחולה בנסיבות דנן.
אחת מטענותיו של גולן היתה כי אילו היתה מתבצעת השחלת הצינורות על פני הקרקע ובטרם הטמנתם של הצינורות בתעלות, היה נחסך זמן וממון רב, ואילו התעקשות המתכנן, (גם לאחר שיחה טלפונית עם גולן וסיכום כביכול שהיה בה), על כך שהעבודה של ההשחלה תתבצע לאחר הטמנת הצינורות בתעלות, גרמה להוצאות רבות נוספות והאריכה את משך העבודה תוך שנגרמו עיכובים נוספים עקב התנאים לעבודה בקרקע, כגון שינוי לשוחות טרמיות מיוחדות, שינוי תוואי התכנון ושינוי עומקי הקווים.
38.
סעיף 6(ד) צפה מצב בו תינתן תוספת עקב ביצוע עבודות ההשחלה בתוך התעלות. עבודת ההשחלה אכן בוצעה בתוך התעלות, והתשלום ששולם בסופו של דבר היה עקב שינויים/עיכובים, כשהכל נובע מכך שהעבודה בוצעה בתעלות ולא מחוצה להן (אילו ההשחלה היתה מתבצעת על פני הקרקע לא היתה משמעות לשינויים שנזכרו בפיסקה הקודמת לעיל), כך שקיימת תחולה לסעיף זה.
39.
אינני מוצא מקום לטענת גולן כאילו רק שינוי מחיר של עבודה ספציפית היה מזכה את כרמלי ומ.י החוצב בתשלום חלק מהתוספת הנובעת מכך. התוספת שניתנה בענייננו על ידי המועצה שקולה לתוספת מחיר שהיתה ניתנת לביצוע עבודות ההשחלה, ומה שקובע במקרה זה היא כוונת הסעיף לעומת התוספת ששולמה בפועל, ואני קובע כי קיימת חפיפה ביניהן.
אין לשכוח גם כי בסך הכל נקבעו שלושה מחירי יחידה בלבד בחוזה בין כרמלי לבין המועצה (סעיפים 57.3.903, 57.3.904, 57.3.905), כך שאינני רואה הבדל בין תוספת למחיר היחידה בגין כך שההשחלה בוצעה כשהצינורות כבר בתוך התעלות, ונדרשה תוספת מאמץ וממון עקב כך, לבין תוספת גלובלית שניתנה בגין כך. הכוונה זהה והביצוע זהה וסעיף 6(ד) חל כאמור בשני המצבים.
בנוסף, יש לציין כי גולן דרש תחילה מכרמלי תוספת של 30% לשכר עבודתו, וכרמלי הגדילה דרישה זו ל-100% (ר' נספחים י' – יב לתצהיר שרון). יכול והגדלה זו נבעה גם מהטעם של החלוקה לפי סעיף 6(ד) לגבי הסכום שיתקבל.
40.
גולן זכאית, אפוא, לשליש בלבד מהסך של 658,339 ₪, דהיינו ל-219,446 ₪, כשסכום זה כולל מע"מ.
41.
משהגעתי למסקנה זו אין מקום לעסוק עוד בטענת כרמלי כי יש לנכות רווח קבלני מהסכום שישולם לגולן על ידי כרמלי. טענה זו מוצדקת ואילו לא היה נפסק כי גולן זכאית לשליש בלבד מהסכום שנזכר לעיל, היה מקום לנכות 17% מהסכום המגיע לגולן כרווח קבלני מקובל המגיע לכרמלי, כפי שנזכר בעדויות (וגם בהסכם עם מ.י. החוצב, וכן ר' מכתב כרמלי מיום 19.12.07, חלק מנספח "ט" לתצהיר שרון), באשר כרמלי היתה זכאית לסכום זה. משנפסק ניכוי של שני שליש מהסכום המגיע לגולן, ברי כי אין להוסיף ולנכות רווח קבלני הכלול למעשה כבר בסכום הניכוי.
טענות נוספות של גולן נגד כרמלי
טענות גולן לגבי המו"מ להסכם הפשרה
42.
ההתקשרות בין גולן לבין כרמלי הסתכמה בסכום של 344,800 ₪. הסכום שנקבע בהסכם בין כרמלי לבין המועצה עבור אותן עבודות הוא כ-611,000 ₪.
מכאן נובעת טענת גולן לפיה הסכום המקורי שדרשה עבור ביצוע עבודות ההשחלה היה 474,540 ₪, וכי הסכימה להפחתת המחיר, רק מכיוון שכרמלי אמר לה כי הסכום שסוכם עם המזמין (המועצה) נמוך מהסכום שנדרש על ידי גולן. גולן לא יכול היה אגב, לומר בכמה הופחת המחיר (עמ' 85 ש' 6-7).
רק בדיעבד, לאחר ביצוע העבודות, הוברר לגולן, לטענתו, כי מחיר החוזה בין כרמלי לבין המועצה גבוה לאין שיעור אפילו מהמחיר אותו דרשה מלכתחילה, ובלי כל יחס לרווח קבלני סביר, ולפיכך עתרה לקבל את ההפרש בין הסכום שדרשה מלכתחילה לבין סכום ההפחתה, סה"כ 129,740 ₪.
43.
לא מצאתי לקבל טענות אלה. גולן הינו איש מקצוע העוסק בתחום, וביכולתו לתמחר את המחירים הנדרשים על ידו. בוודאי שאין באמירה זו או אחרת של כרמלי כדי להוות מצג שווא מסוג כזה, שיאפשר לו לתבוע פיצו בגינו.
את טענת כרמלי יכול היה גולן לבדוק על אתר, או להתנות את הפחתת המחיר בהתניה הקשורה למחיר בהסכם כרמלי -
מועצה.
אין לשכוח גם כי גולן שנמצא בעת חתימת ההסכם במצב כלכלי לא טוב זכה למקדמה מכרמלי בסך 120,000 ₪ כחצי שנה לפני תחילת העבודות, דבר שהוא לחלוטין בלתי מקובל, ואין ספק כי גם לכך היה חלק בהפחתת המחיר על ידו (כך טען גם כרמלי, וגולן אישר דבר הפחתה של 25% במחיר עקב כך, עמ' 85 ש' 7-8).
טענות גולן לגבי קיזוזים מחשבונותיה
44.
גולן טענה כי ביום 6.1.98 חוייבה שלא כדין בתשלום של 27,027 ₪ עבור נקיון ושאיבת ביוב במתקן במושב אדרת.
כן טענה כי ביום 15.1.98 הגישה לכרמלי חשבון בסך של 284,107 ₪ שמתוכו שולם בפועל סך של 239,235 ₪ בלבד, כלומר קוזז ממנו סך של 44,782 ₪.
45.
גולן טענה בסיכומיה כי טענותיה אלה לא נסתרו, אך אני מקבל את טענת כרמלי כי טענות גולן בעניין זה לא הוכחו. לא די להעלות טענות, אלא יש להוכיחן. לגבי טענות לקיזוזים יש להראות את הקיזוז, אך לא הוצג כל מסמך על ידי גולן לתמיכה בטענותיה, למעט חשבון מיום 6.1.98 בו נדרשה לשלם את הסך של 27,027 ₪. גולן לא הראתה כי שילמה את הסך הנ"ל או כי קוזז הוא ממנה, וכן לא הראתה מסמך כלשהו לגבי הקיזוז הנוסף לו טענה. לא נטען גם מדוע לא ניתן היה להראות מסמכים אלה, וטענות הקיזוז לא הוכחו, אפוא.
46.
הטענות בעניין זה לא קשורות להסכם הפשרה מיום 20.8.99 ולסכום הפשרה, ולפיכך מקובלת עלי גם טענת כרמלי שנטענה בכתב ההגנה כי טענות הקיזוז התיישנו, שכן עילתן נולדה בינואר 1998, בעוד שהתביעה הוגשה ב-20 בספטמבר 2005.
התביעה שכנגד
טענות כרמלי
47.
בתביעה שכנגד בסך 2,000,000 ₪ שהגישה כרמלי נגד גולן ויואב גולן, טענה כרמלי כי עקב העיכובים והאיחורים של גולן בביצוע עבודות ההשחלה (היתה צריכה לטענת כרמלי לסיימן ביום 29.7.97, וסיימה אותן בפועל ביום 10.6.98), נאלצה כרמלי להסתפק בסכום הפשרה שהושג עם המועצה, במקום הסכום המלא שנתבע בסך של 3,425,626 ₪, ונגרם לה נזק של 2,424,159 ₪ (3,425,626-1,001,467).
48.
כן טענה כרמלי כי נאלצה לשאת בהוצאות שונות בעטיים של העיכובים של גולן כגון הארכות פוליסת הביטוח והאחריות לפרוייקט, הארכת ערבויות בנקאיות והקטנת אובליגו, החזקת פקדון אצל המועצה מעבר למועד שסוכם (דמי עכבון), כוח אדם, כלי צמ"ה ויתר הוצאות שוטפות הנובעות מטבעם של מחדלים אלה.
49.
עוד טענה כרמלי לפיצוי על כך שגולן הפרה את החוזה עימה בכך שהפסיקה את העבודה, התרשלה בביצוע העבודות, יצרה צורך לכך שכרמלי תיאלץ לבצע עבודותיה פעמיים ובעקבות האמור לעיל נגרמו לה הוצאות תקורה בסך 413,064 ₪ עקב המשאבים הרבים אותם השקיעה עקב העדר מיומנותה של כרמלי, ועוד סכום של 1,416,090 ₪ בגין עלויות ציוד, כלים, וכוח עבודה של כרמלי אשר עוכבו בפרוייקט מעבר למועד החוזי כתוצאה ממעשי ומחדלי גולן.
50.
לסיום, טענה כרמלי כי מגיע לה פיצוי בסך 100,000 ₪ בגין נזק למוניטין, נזק תדמיתי ופגיעה בשמה הטוב.
טענות גולן
51.
גולן טענה להתיישנות התביעה שכנגד, לאי הוכחתה, להעדר קשר סיבתי בין הטענות נגד גולן לנזקים הנטענים ולאי הוכחת הנזקים הנטענים.
דיון והכרעה
52.
ראשית, לא מצאתי מקום לקבל את טענת ההתיישנות שהעלתה גולן.
נכון כי העילה לתביעה שכנגד בגין סכומים שלא שולמו לכרמלי על ידי המועצה התגבשה לכל המאוחר בעת חתימת הסכם הפשרה בין המועצה לבין כרמלי ביום 20.8.99, שם קיבלה כרמלי תשלום נוסף וויתרה על כל טענה נגד המועצה.
נכון גם כי העילה בגין הפרת ההסכם על ידי כרמלי ובגין נזק למוניטין התגבשה לכל המאוחר בשנת 1998, מועד בו סיים גולן את העבודות (הוא טוען למועד מוקדם יותר).
מאחר שהתביעה שכנגד הוגשה ביום 9.7.07, חלפו למעלה מ-7 שנים ממועד התגבשות עילות התביעה הנ"ל.
עם זאת, יש במקרה זה מקום להחיל את סעיף 4 לחוק ההתיישנות הקובע כי: "בתובענה על תביעה שלא התיישנה או שהתיישנה אך לא נטענה נגדה טענת התיישנות, לא תישמע טענת התיישנות נגד קיזוז באותה תובענה ולא נגד תביעה שכנגד, כשהיא והתביעה שבאותה תובענה נושאן אחד או כשהן נובעות מאותן נסיבות".
בענייננו יש קשר הדוק בין התביעה לבין התביעה שכנגד. התביעה נסבה על טענה להסכמה להעביר לגולן סכומים שתקבל כרמלי מהמועצה כתוספת עבור עבודות שבוצעו על ידי גולן, כשהויכוח שניטש על השאלה האם המועצה העבירה אכן תשלום נוסף לכרמלי עבור עבודות אלה. במסגרת ויכוח זה התפתח ויכוח משני האם המועצה לא שילמה תשלום נוסף עבור עבודות גולן בשל טענות המועצה לאיחורים ועיכובים מצד גולן.
בתביעה שכנגד, טוענת כרמלי כי אותם עיכובים ואיחורים של גולן גרמו לה לנזקים כבדים, דהיינו מדובר בנושא אחד ובנסיבות משותפות.
53.
באשר לתקופה בה איחר גולן בביצוע העבודות, הרי לפי נספח "ז" לתצהיר שרון, אמור היה גולן לסיים את עבודות ההשחלה עד 19.8.97. בפועל, סיים הוא את העבודות ביום 30.11.97, או ביום 7.12.97, מועד בו בוצעו צילומים (עמ' 84 ש' 25), דהיינו מדובר באיחור של כ-3.5 חודשים, בעוד כרמלי נוקבת בתקופת איחור של כשנה.
אני מקבל את עדותו של גולן לגבי מועד סיום עבודות ההשחלה ב-30.11.97 (עמ' 83-84), למעט 5 קטעים בהם היה צריך להתקין שרוול גמיש שיובא מאנגליה, כשבעניין זה מדובר היה בעבודה נפרדת לגביה נקבע כי תבוצע במועד מאוחר יותר (ר' סעיף 14.5 לתצהיר התשובה של יואב ונספח "ג" לאותו תצהיר). כמו כן, אני מקבל כהגיוניות את תשובותיו של גולן לעניין נספח "ח7" לתצהיר שרון שהוא סיור פיקוח עליון מיום 28.1.98, כשהוא מסביר כי סעיפים 1, 2 מתייחסים לחמשת הקטעים המיוחדים עם השרוולים הגמישים, וסעיף 4 אינו שייך לגולן, כך שבסך הכל מעיד מסמך זה על השלמת עבודות ההשחלה עוד קודם לכן, כנראה בראשית דצמבר 1997.
54.
אין ספק כי היה עיכוב בעבודות ההשחלה של גולן, שהיו אמורות להסתיים לקראת סוף חודש אוגוסט 1997, והסתיימו לכל המוקדם ביום 30.11.97, דהיינו איחור של למעלה מ-3 חודשים, אך אין ספק כי העיכוב הניכר ביותר בעבודות הפרוייקט היה עיכוב של כרמלי ועל כך אעמוד בהמשך.
באשר לסיבת העיכוב בעבודות ההשחלה של גולן, ההסברים שניתנו על ידי גולן במכתב נספח "יב" לתצהיר שרון הינם סבירים, אך אני סבור כי גם לו חלק בעיכוב, שהרי ידע כי המתכנן איננו מוכן לשנות את המפרט שקבע כי ההשחלה תבוצע בתוך התעלות, ולכן לא יוכל לבצע את העבודה בשיטת בסווייג'לינינג, אלא בשיטה אחרת, איטית יותר (שיטת היו-ליינר), שלא היה מנוסה בה עדיין, אך יכולה להסתבך, כפי שאירע בפועל. קיבלתי את הסברי גולן בעדותו כי השיטה המתאימה במקרה זה היתה ביצוע ההשחלה מעל פני הקרקע ולאחר מכן הטמנת הצינורות בתעלות, ולפיכך, גם למועצה חלק בעיכוב, אך בעניין זה לפחות, האחריות העיקרית היא של גולן שהיה מחוייב לסדר שנקבע במפרט המכרז, דהיינו הנחת הצינורות בתעלות תחילה, ולאחר מכן ההשחלה. בהתאם לכך לקח גולן אחריות בעניין זה והודה כי העיכוב באשמתו (נספח "ח5" לתצהיר שרון – סיכום פגישה מיום 4.9.97). אמנם בעדותו טען גולן כי היו ויכוחים קשים מאד בין כרמלי לבין המועצה בשל העיכובים מצידו של כרמלי וכי הוא כחוליה סופית בפרוייקט לקח על עצמו את העיכוב, כדי לסייע לכרמלי, כשלא היתה לו כל כוונה כי הדבר ישמש נגדו (עמ' 82 ש' 22-30), אך גם אם כך היה הדבר, ברי כי חלק מהעיכוב היה כאמור באשמת גולן, שגם במועד בו הבטיח לסיים את העבודה בנספח "ח5" הנ"ל, דהיינו ביום 30.9.97, לא סיים את העבודה, אלא רק כחודשיים לאחר מכן. כפי שציין גולן בנספח "ח6", הבעיות ההנדסיות היו גדולות, ולא נלקח בחשבון שהשוחות אינן בקו ישר.
עוד קודם לכן תיאר גולן כי תחילת העבודה בשיטת היו-ליינר הלכה למישרין ובוצעה בשיטה זו השחלה של צינורות באורך 350 מ' (מתוך כ-1,150 מ' של צנרת) תוך זמן קצר יחסית (ר' עדות רענן דגן, עמ' 57 ש' 22-31, עדות עד הנתבעת אברהם שלצר, עמ' 114 ש' 1-9, עדות יואב גולן, עמ' 74 ש' 24-28), אלא שלנוכח החלטת המועצה על שימוש בשוחות טרומיות אטומות גבוהות במקום בשוחות המקוריות הבנויות חוליות חוליות ומוגבהות בשלבים ב-1 מ' כל חוליה (ר' עדות שרון כרמלי עמ' 132), הדבר שיבש את עבודת ההשחלה, אילץ את גולן לעבור לשיטת השחלה אחרת, אף היא של השחלה בתעלות, אך תוך חפירת תעלות קצרות ופירוק קטעי צינור קצרים, תוך שימוש במחפרון וברתך (ר' עדות הלל סעדיה עמ' 55 ש' 14-17; עדות דגן עמ' 57 ש' 29-31, עמ' 58 ש' 1-6, עמ' 59 ש' 23-24).
בהקשר זה יצויין כי כעולה מהעדויות, היתה זו גולן ועובדים מטעמה אשר ביצעו את עבודות החפירה והפירוק לצורך ביצוע ההשחלה בתנאים החדשים שנוצרו, אך עדי כרמלי ובכללם מר פילינץ מטעמה העידו כי כרמלי היא זו שביצעה זאת על חשבונה. דא עקא, כי לא הוצגו על ידי כרמלי יומני עבודה שפירטו את העבודות הנוספות שנאלצה לבצע בקשר לכך, וכיוון שכך, אינני מקבל את טענותיה של כרמלי בעניין זה (זאת, בנפרד מהקביעה הנוספת שתובא להלן כי כרמלי לא הוכיחה כלל את הנזק לו היא טוענת).
יש בעניין השוחות האטומות המוגבהות ובטענותיו האחרות של גולן (שינוי תוואי, שוחות עמוקות) כדי להטיל חלק מהאחריות לעיכוב על המועצה, אך אין הדבר פוטר את גולן כליל, כאמור לעיל.
55.
מצאתי, אפוא, כי העיכוב לפרוייקט שנגרם על ידי גולן הסתכם בכ-3.5 חודשים, וכי האחראים לעיכוב זה היו הן המועצה והן גולן, דהיינו כל אחד מגורמים אלה היה אחראי לחלק מתקופת העיכוב.
56.
אעבור עתה לבחון האם יש בקביעה זו כדי להטיל חבות כספית על גולן כלפי כרמלי.
57.
באשר לנזק שתבעה כרמלי בסכום ההפרש בין הסכום שנתבע מהמועצה לבין סכום הפשרה, בראש ובראשונה מורכב ההפרש זה מסכום של 1,525,180 ₪ שנתבע בחשבון החריגים הסופי בגין עיכובים וניהול מתמשך (סעיף 90.1.040). בכך ובסעיפי הבטלות יש, אגב, כפילות לפיצוי הנדרש בסעיף 48 לעיל.
58.
מכל מקום, לא אלה ולא אלה הוכחו באופן כלשהו על ידי כרמלי, שלא הוכיחה את תביעתה נגד המועצה וגם לא הוכיחה כי היתה זכאית לקבל מהמועצה סכומים נוספים לאלה שקיבלה. למותר לציין, כי לגבי הסכומים שבמסמך המיקוד התפשרה כרמלי עם המועצה וקיבלה את רובם המכריע, ואף לגביהם לא יכולה להיות לה לפיכך טענה, מה גם שאף אלה לא הוכחו על ידה.
59.
גם טענותיה של כרמלי לנזקים שנגרמו לה עקב עיכובים מצד גולן, לא הוכחו ולו כהוא זה. עיינתי בתצהירי שרון ודוד כרמלי ולא ראיתי בהם כימות של הנזקים הנטענים. לא ראיתי גם כי צורפו אליהם אסמכתאות כלשהן. לכתב התביעה שכנגד צורף דף חישובים שכלל "חישוב עלויות ציוד מכני הנדסי ועובדים בין התאריכים 15.6.96 ועד 10.6.98" בסכום של 1,416,090 ₪, וכן "חישוב הוצאות תקורה וניהול מתמשך כתוצאה מעיכובים של גולן" בסך 413,064 ₪. נכתב שם כי החישוב בוצע בהתאם לנוסחת חישוב תקורה בחוזה ממשלתי. דף חישובים זה לא צורף לתצהירי כרמלי, וברור גם כי אין בו כדי להוות ראיה כלשהי לנזקים שנגרמו לכרמלי. נזקים יש להוכיחם בראיות ממש ולא בדף חישובים. לכך יש להוסיף כי החישובים נעשו לגבי תקופה של שנתיים, בעוד שאחריות של גולן, ככל שקיימת, היא לפרק זמן קצר לאין שיעור.
גם לעניין טענות כרמלי באשר להארכת תקופות ביטוח ואחריות והארכת תוקף ערבויות בנקאיות לא הובאו ראיות שיראו את ההארכה ואת התשלומים הנוספים שנאלצה כרמלי לשלם עקב כך, ונזקים אלה לא כומתו ולא הוכחו, מבלי לגרוע מהקביעות הנוספות לעיל ולהלן.
60.
עוד יש להוסיף כי פרט לטענה בעלמא שנטענה על ידי כרמלי, לא הוכח קשר סיבתי בין הטענות הנטענות נגד גולן לבין אי תשלום מלוא דרישותיה של כרמלי על ידי המועצה, דהיינו לא רק שלא הוכח כי כרמלי היתה זכאית לקבל מהמועצה כספים נוספים כלשהם, אלא גם לא הוכח כי אי קבלת סכומים כלשהם שנדרשו על ידי כרמלי מהמועצה נובעת מעיכובים בסיום עבודתו של גולן.
61.
זאת ועוד, כרמלי נתנה גיבוי מלא לגולן ותלתה במועצה את האחריות לעיכובים. היא זו שניסחה ביחד עם גולן את מכתב הדרישה של גולן לכרמלי, שהועבר על ידי כרמלי לאחר מכן למועצה (נספח "טו" לתצהיר גולן). כרמלי כתבה לגולן כי "עקרונית הננו מצדיקים את טענותיך המצויינות בסעיף 1 למכתבך" (מכתב כרמלי לגולן מיום 3.2.98, נספח "יג" לתצהיר גולן). כרמלי כתבה למפקח קורמס ביחס לסיכום פגישה מיום 2.3.98 כי "בפגישה הנ"ל הוסברו הסיבות לעיכובים (אשר אינם באחריותנו) וכן הועלתה דרישת גולן לתוספת תשלום בעבור נזקים אשר נגרמו לנו. מיותר לציין כי שינויי התכנון, אשר הביאו לעיכובים ולנזקים, אינם באחריותנו ואינם בשליטתנו" (מכתב מיום 2.3.98, נספח "טז" לתצהיר גולן). כן ר' סעיף 19 לתגובת כרמלי לבקשה לביטול עיקול שהוגשה על ידי המועצה, שבו היא מפרטת כי האחריות לעיכובים הינה על המועצה.
כרמלי גם תבעה מהמועצה תשלום בגין העיכובים והשינויים בעבודות ההשחלה, וכשמיקדה את טענותיה בישיבה שנערכה עם קורמס וליאון, כללה בהן את הסך של 600,000 ₪ בגין השינויים בעבודות ההשחלה, כשבסופו של דבר שולם גם תשלום על ידי המועצה בגין כך במסגרת הסכם הפשרה.
לאור עמדה עקבית זו, כרמלי אינה יכולה, אפוא, לשנות עורה, ולטעון עתה כי גולן הוא זה האשם בעיכובים, וכי עקב עיכוביו לא קיבלה היא מהמועצה תשלומים שהגיעו לה, או שנגרמו לה נזקים שעל גולן לפצותה בגינם.
62.
גם העובדה כי משך שנים ארוכות לא העלתה כרמלי טענה כלשהי נגד גולן עד להגשת התביעה שכנגד בשנת 2007, ואף שיק שהיה בידה של גולן לא הוגש לגְביה, מלמדת על כך שלא היו ואין בפיה טענות נגד גולן
63.
בנוסף, כרמלי אמורה היתה להשלים את הפרוייקט בכללותו עד סוף שנת 1996 (ר' סעיפים 2, 3 למכתב קורמס מיום 20.11.98, נספח "יג" לתצהיר שרון כרמלי). בפועל, ולפי המכתב האמור, תכניות
as made
התקבלו מכרמלי רק ביום 24.3.98, ואף הן הוחזרו להשלמות ותיקונים שטרם נעשו נכון למועד כתיבת המכתב. מדובר, אפוא, בעיכוב ניכר המגיע לכדי שנתיים (ולמצער, שנה ושלושה חודשים), וברי כי אין מקום להטילו על גולן שתקופת העיכוב בביצוע עבודותיה היתה קטנה בהרבה.
64.
ואחרון, לאורך כל הדרך העלתה כרמלי טענות נגד המועצה כי העיכובים מצידה של המועצה גרמו לה לנזקים עקב ניהול מתמשך ובטלות, בלא שהעלתה טענות נגד גולן בעניין זה. טענות אלה של כרמלי הועלו במסגרת הליכים משפטיים שנוהלו בינה לבין המועצה.
העלאת טענות סותרות בשני הליכים שונים עולה כדי השתק שיפוטי המביא למסקנה כי כרמלי מנועה לטעון היום כי עיכובים שנגרמו באשמת גולן גרמו לה לנזקים, כאשר בהליך אחר נטען היפוכו של דבר (רע"א 4224/04 בית ששון בע"מ ואח' נ' שיכון עובדים והשקעות בע"מ ואח', פ"ד נט(6) 625,
632 (2005)).
65.
אין מקום לקבל, אפוא, את התביעה שכנגד והיא נדחית.
סיכום
66.
תביעת גולן מתקבלת, אפוא, בחלקה, ואילו התביעה שכנגד שהגישה כרמלי – נדחית.
67.
הנתבעת תשלם לתובעת 1 (ר' הסיפא לסעיף 4 לעיל) סך של 219,446 ₪ (כולל מע"מ), כשלסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 26.9.99 ועד התשלום בפועל.
כן תשלם הנתבעת והתובעת שכנגד לתובעות ולנתבעים שכנגד הוצאות משפט בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הוצאתן ועד התשלום בפועל, ובנוסף לכך שכ"ט עו"ד בסך 46,400 ₪.
ניתן היום,
ט' אב תשע"א, 09 אוגוסט 2011, בהעדר הצדדים.
א בית משפט שלום 3920/05 דורי גולן מהנדסים שותפות מוגבלת, כרמי גולן מהנדסים בע"מ נ' ש.ח.ן כרמלי עבודות קבלניות בע"מ (פורסם ב-ֽ 09/08/2011)