פסקי דין על וליד מוחמד כנעאן | פסקי דין על גוטליב אחריות בבניה בע"מ

4729/09 תעא     16/08/2011




תעא 4729/09 וליד מוחמד כנעאן נ' גוטליב אחריות בבניה בע"מ








בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו



תע"א 4729-09 וליד מוחמד כנעאן
נ' גוטליב אחריות בבניה בע"מ

תיק חיצוני
:







בפני
כב' השופטת אופירה דגן-טוכמכר
מר מנחם ירקוני, נ.צ. (עובדים)

התובע:

וליד מוחמד כנעאן


נגד

הנתבעת:
גוטליב אחריות בבניה בע"מ





החלטה


1.
התובע, תושב כפר תפוח שליד שכם, עבד אצל הנתבעת כפועל בניין החל מחודש יוני 2006 ועד חודש אוקטובר 2007. התובע הגיש תביעה לתשלום פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, וכן תבע זכויות סוציאליות הנובעות מתקופת עבודתו.
2.
התובע טוען, כי פוטר מעבודתו בחודש נובמבר 2007, לטענתו בתקופת עבודתו לא שולמו לו דמי חופשה, חגים, הבראה, כלכלה, ביגוד, ותוספת אישה. זאת ועוד, לטענת התובע הסכומים המפורטים בדו"ח שירות התעסוקה שהונפק בעניינו אינם משקפים את השכר ששולם לו בפועל, אשר עמד על
200 ₪ ליום, וכן הוא טוען כי עבד לפחות 20 יום בחודש, ולא כמפורט בדו"ח, לפיכך הוא טוען כי יש לפצותו בגין החוסר בהפרשות לפנסיה, ולחילופין להשלים את שכרו לשכר מינימום באשר לטענתו, הסכומים המפורטים בדו"ח שירות התעסוקה נמוכים משכר המינימום.
3.
לטענת הנתבע, התובע נטש את העבודה ולא פוטר, ולפיכך דין תביעתו לפיצוי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת להדחות. לטענת הנתבע הדיווח לשירות התעסוקה משקף את השכר ששולם לתובע בפועל, זאת ועוד, לטענת הנתבע דווחו עבור התובע ימי עבודה ביתר גם בעת שנעדר, וזאת בעקבות דרישות המינימום שמציב שירות התעסוקה. לטענת הנתבע שולמו לתובע במלואם דמי חופשה שנתית, דמי הבראה, פנסיה וחגים, באמצעות שירות התעסוקה. זכותו של התובע לכלכלה לביגוד ולתוספת אישה הוכחשה באופן כללי.

נסיבות סיום עבודתו של התובע
4.
התובע לא פירט בתצהירו את הנסיבות בהן לטענתו פוטר (כך, לא צויין מועד הפיטורים, לא ברור מי לפי הנטען מסר לו את ההודעה, ומה היו ונסיבות מסירתה). רק בעדותו בבית הדין, כאשר נשאל בעניין, טען כי ביום עבודתו האחרון קרא לו עומר (בנו של אריה גוטליב נציג הנתבעת) ולקח לו את רשיון העבודה.
5.
מר אריה גוטליב העיד מטעם הנתבעת כי לא היה מעורב באופן אישי בהעסקתו של התובע, ואולם הוא עודכן מעת לעת כאשר התעוררו בעיות בהעסקה. כך, סיפר כי בסמוך לאחר תחילת העסקתו של התובע כאשר התובע לא התייצב לעבודתו בנתבעת, הוא נתפס על ידי מפקחי משרד התמ"ת כאשר הוא עובד בניגוד לחוק אצל מעביד אחר, בלא היתר. מרישומי שירות התעסוקה עולה כי בחודשים אוגוסט ספטמבר 2006 התובע לא התייצב לעבודה בנתבעת, והוא שב לעבודה רק בחודש אוקטובר 2006.
ולטענת גוטליב גם במהלך תקופת ההעסקה שלאחר "הבריחה" הראשונה נטה התובע להעדר. לדבריו הנתבעת לא דווחה על כל ימי העדרותו לשירות התעסוקה על מנת שלא לאבד את הרשיון.
גוטליב העיד כי במהלך חודש אוקטובר 2007 נמסר לו מאנשי השטח כי התובע לא התייצב לעבודה, הוא דיווח על כך לשירות התעסוקה רק ביום 1/11/07 לאחר שהוברר כי לא מדובר בהעדרות מחמת מחלה או מסיבה דומה אלא בנטישה, הוא פנה לשירות התעסוקה, על מנת לבטל את היתר העבודה.
6.
מטעם הנתבעת העיד גם מר נאדר ריזיקאת תושב כפרו של התובע, אשר מתפקידו היה לדאוג להגעת העובדים
לעבודה. הוא נהג לארגן את ההסעות מהכפר וכן לשלם לעובדים את שכר עבודתם, לדבריו, התובע הרבה להעדר מעבודה ו - "היה הרבה בעיות איתו".
7.
על רקע העדויות שפורטו לעיל, בשים לב לכך שהתביעה לתשלום פיצויי פיטורים הוגשה בחלוף כשנה וחצי לאחר סיום העבודה, בשים לב לכך שאין חולק כי בתקופה בה היה לתובע היתר עבודה אצל הנתבעת הוא נתפס עובד אצל מעביד אחר, אנו מתקשים לתת אמון בגרסתו של התובע לפיה פוטר מעבודתו ללא כל סיבה וללא הודעה מוקדמת. לנוכח האמור לעיל , התביעה לתשלום פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת נדחית.

הטענה כי דו"ח שירות התעסוקה איננו משקף את ימי העבודה ואת השכר בפועל
8.

לטענת התובע, שכרו היומי עמד על 200 ₪ ליום. עוד טוען התובע כי התיצב לעבודה מספר ימים העולה על זה המפורט בדו"ח שירות התעסוקה. מול עדותו של התובע (שלא נתמכה בעדויות נוספות) העידו גוטליב וריזיקאת כי התובע השתכר 150 ₪ ביום, וכי התובע לא עבד ימים נוספים מעבר למפורט בדו"ח שירות התעסוקה אלא שנהפוך הוא - הדווח לשירות התעסוקה כלל ימים בהם התובע לא התיצב לעבודה, וזאת על מנת שהנתבעת לא תאבד את היתר העבודה שניתן לה להעסקתו של התובע.
9.
בהקשר זה איננו רואים ליתן עדיפות לאיזו מגרסאות הצדדים, ולפיכך אנו קובעים כי לא הוכח בפני
נו כי דו"ח שירות התעסוקה איננו משקף נכונה את השכר ששולם לתובע ואת ימי העבודה שביצע בפועל. אשר על כן,
דין תביעתו של התובע לתשלום פיצוי בגין הפרשות חסרות לפנסיה –להדחות.


דמי הבראה, חופשה וחגים
10.
עיון בדיווח שירות התעסוקה מעלה כי התובע עבד בנתבעת תקופה בת 15 חודשים.
11.
הנתבעת לא הוכיחה כי בגין תקופת עבודתו שילמה עבורו דמי הבראה חופשה וחגים כחוק (עיון בתלושי השכר שצורפו לכתב התביעה מעלה לכאורה כי מדי חודש הופרשו סכומים על חשבון חופשה, ואולם נראה כי הסכומים שהופרשו כמפורט בתלושים שצורפו אינם תואמים את סכום פדיון החופשה המלא, ומכל מקום אין בידינו נתונים ברורים לגבי כלל הסכומים שהופרשו על חשבון חופשה).
12.
אשר על כן, בהתאם להוראות סעיף 10 (2) לחוק חופשה שנתית, תשי"א – 1951 יחושב סכום פדיון החופשה לפי השכר לחודשים יוני – אוגוסט 07 לפי
17.5 ימי חופשה והוא עומד על סך 1,564 ₪.
13.
לתובע לא שולמו דמי הבראה בתקופת עבודתו. היקף משרתו הממוצע (חודשים נובמבר 06 עד אוקטובר 07) עמד על 62% משרה, בהתאם לתקופת עבודתו שנמשכה 15 חודשים זכאי היה התובע ל- 7.5 דמי הבראה, ובסך הכל, בהתאם לחלקיות משרתו זכאי התובע לדמי הבראה בסך – 1,632 ₪.
14.
לתובע לא שולמו דמי חגים. עיון בדוח שירות התעסוקה ובלוח השנה העברי מעלה כי באותם חודשים בהם חלו חגי ישראל עבד התובע לכל היותר 10 ימים בחודש (בחודשים אחרים בהם חלו חגים לא עבד כלל או שעבד ימים אחדים) בנסיבות העניין התובע לא עמד בנטל להוכיח כי הוא זכאי לדמי חגים בהתאם לכללים שנקבעו בצו ההרחבה בעניין זה, (כי החג חל ביום עבודה וכי עבד ביום שלפני וביום שלאחר החג), אשר על כן תביעתו של התובע לדמי חגים נדחית.


דמי כלכלה ביגוד ותוספת אישה
15.
התובע זכאי ליתרת דמי כלכלה בסך 139 ₪ לחודש בהתאם להיקף משרתו.
אשר על כן ובשים לב לקביעתנו שלעיל לעניין תקופת העבודה והיקף המשרה זכאי התובע לתשלום יתרת דמי כלכלה בסך 1,292 ₪.
16.
התובע לא ביאר על יסוד מה מבוססת תביעתו לתוספת ביגוד, שהיא כידוע תוספת נילווית אשר איננה ניתנת לפדיון ולפיכך תביעתו זו נדחית.
17.
התביעה לתוספת אישה נדחית מאחר שתוספת שכר זו בוטלה בהסכם הקיבוצי בענף הבניין מיום 21/12/99 (הוראות ההסכם הורחבו בצו בצו הרחבה שפורסם ב-י.פ התשנ"ח עמ' 2571).

התביעה להפרשי שכר מינימום
כזכור התובע, שטען כי השכר היומי ששולם לו עמד על סך 200 ₪ טען לחילופין כי הוא זכאי להפרשי שכר מינימום באשר הסכומים המפורטים בדו"ח שירות התעסוקה נופלים משכר מינימום בחלק מהתקופה. המדובר בטענה עובדתית חלופית אשר דינה להדחות, מה גם שהתובע מחשב את תביעתו לשכר מינימום לפי יום עבודה שנמשך 9 שעות, בעת שעל פי עדותו נמשך יום עבודתו 8 שעות בלבד.

כללו של דבר
18.
הנתבעת תשלום לתובע בתוך 30 יום את הסכומים הבאים:

א.
בגין פדיון חופשה – 1,564 ₪

ב.
בגין דמי הבראה – 1,632 ₪

ג.
בגין יתרת דמי כלכלה – 1,292 ₪
19.
בשים לב לכך שמרבית תביעתו נדחתה, הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט בסך 1,000 ₪.
20.
לכל הסכומים שנפסקו יתווספו הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.
21.
הערעור על

פסק דין
זה הינו ברשות. בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה תוך 15 ימים מיום המצאת פסק הדין לצדדים.

ניתנה היום, ט"ז אב תשע"א, 16 אוגוסט 2011, בהעדר הצדדים.


מר מנחם ירקוני
נציג ציבור (עובדים)

אופירה דגן-טוכמכר
, שופטת











תעא בית דין אזורי לעבודה 4729/09 וליד מוחמד כנעאן נ' גוטליב אחריות בבניה בע"מ (פורסם ב-ֽ 16/08/2011)