פסקי דין על עמיר פרץ | פסקי דין על מפלגת העבודה הישראלית | פסקי דין על המוסד לבירור עתירות במפלגת העבודה | פסקי דין על ועדת הבחירות המרכזית לבחירת יו"ר מפלגת העבודה ואח' |

22851-08/11 הפ     18/08/2011




הפ 22851-08/11 עמיר פרץ נ' מפלגת העבודה הישראלית, המוסד לבירור עתירות במפלגת העבודה, ועדת הבחירות המרכזית לבחירת יו"ר מפלגת העבודה ואח'








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



ה"פ 22851-08-11 פרץ נ' מפלגת העבודה הישראלית
ואח'






בפני

כב' השופטת
שבח יהודית


המבקש

עמיר פרץ
ע"י ב"כ עו"ד אילן בומבך
ועו"ד יריב רונן


נגד


המשיבים

1. מפלגת העבודה הישראלית
2. המוסד לבירור עתירות במפלגת העבודה
3. ועדת הבחירות המרכזית לבחירת יו"ר מפלגת העבודה
4. המוסד לפיקוח על טוהר הבחירות והמפקד

ע"י ב"כ עו"ד יגאל שפירא
5. ח"כ שלי יחימוביץ

ע"י ב"כ עו"ד עמיחי ויינברגר
6. ח"כ עמרם מצנע

ע"י ב"כ עו"ד בראון
ועו"ד מרינברג




פסק דין


בפני
תובענה, שהוגשה על דרך המרצת פתיחה, בה התבקש ביהמ"ש ליתן צו הצהרתי הקובע כי פסק הדין שניתן ביום 8.8.11 ע"י מותב הערעורים במוסד לבירור עתירות במפלגת העבודה הישראלית
, בראשות עו"ד ד"ר שמואל סעדיה, בערעור שהוגש על החלטת עו"ד כרמי מיום 24.7.11 –
בטל ומבוטל.
עוד התבקש ביהמ"ש לקבוע כי יהא על המשיבים 1 ו-2 להמשיך ולדון בכל אותם עררים אישיים אשר הוגשו על ידי מתפקדים ממפלגת העבודה הישראלית
, בהתאם להחלטות למוסד לבירור עתירות מן הימים 24.7.11 ו-28.7.11.

1. בהנפשות הפועלות:
העותר הינו חבר כנסת, ואחד המועמדים לתפקיד יו"ר מפלגת העבודה הישראלית
(להלן: "המפלגה"). אף המשיבים 5 ו-6 הינם מועמדים לתפקיד יו"ר המפלגה.
המשיבים 1- 4 הינם מוסדות המפלגה האמונים על הבחירות ליו"ר המפלגה והפיקוח עליהן.
בעלי העניין האמיתיים בסוגיה


שבמחלוקת ואשר אינם צד פורמאלי בתביעה שבפני
, הינם למעשה אותם 823 מתפקדים אשר שמם נגרע
מספר הבוחרים, ואשר את קולם לא שמעתי, הגם שבהחלטה ראשונית קבעתי כי יש להמציא להם העתק מכתב התביעה.


2.
הרקע לתובענה – תופעת המתפקדים הכפולים.
להלן השתלשלות העניינים הרלוונטית לעתירה שבפני
:
ביום 18.7.11 הגישו המשיבים 5 ו-6 למוסד לבירור עתירות "עתירה דחופה ובהולה", בה נתבקש סעד לפסילת טופס הערעור שנשלח ע"י המפלגה למתפקדים הכפולים. העתירה נדונה ע"י הדיין עו"ד גד כרמי. בהחלטתו מיום 24.7.11, הנושאת את הכותרת "

פסק דין
", נקבע כי הטופס נשוא העתירה אכן משולל תוקף משפטי. עוד נקבע בהחלטה כי המתפקדים שהתפקדו עד ליום 7.6.11 ואשר התפקדותם נמצאה כפולה "מחוייבים בהחלטה שיפוטית כדי לאשרם לספר א' או ב'". כפועל יוצא, נגרע רישומם של 823 מתפקדים (להלן: "קבוצת 823"), אשר ביקשו לעבור ממפלגות אחרות למפלגת העבודה, מספר א'.
ביום 26.7.11 הגיש המבקש למוסד לבירור עתירות במפלגה כתב ערעור על החלטתו של הדיין גד כרמי, בו עתר לביטול את ההחלטה ולמתן הוראה בדבר רישומם של חברי קבוצת 823 בספר א'.
לחילופין, ביקש להאריך את המועד להגשת טפסי הערעור ע"י קבוצת 823 עד ליום 2.8.11.
הערעור נקבע לדיון בפני
הרכב תלתא בראשותו של היו"ר עו"ד ד"ר שמואל סעדיה, ובפני
החברים הנוספים עו"ד דוד יגול וגב' שולה אנגלנדר. (להלן:"ההרכב")
ביום 28.7.11 ניתנה ע"י ההרכב החלטה המאריכה את המועד להגשת העררים הפרטניים עד ליום 2.8.11 שעה 17:00, והעררים אכן הוגשו במועד זה.
ביום 3.8.11 הגיש המבקש בקשה למחיקת ערעורו, בהנמקה לפיה הגשת העררים האישיים ע"י קבוצת 823 מייתרת את ערעורו, והמחיקה מתבקשת, לדבריו "על מנת לחסוך מזמנו של המוסד ושלא להכביד ו/או לעכב את הדיון הפרטני בעררים האישיים".
בהמשך אף הגיש המבקש "בקשה דחופה להפסיק את הדיון בעררים האישיים", בה טען כי אלו צריכים להידון בפני
דן יחיד, ולא בפני
הרכב תלתא, שכן זכותם של העוררים להשמיע את טענותיהם בפני
הדיין, איש איש וטענותיו. משכך, עתר המבקש "להפסיק את הדיון בעררים האישיים ולהעביר את העררים למזכירות המוסד על מנת שתפיץ אותם בין כל חברי המותבים הדנים בעררים האישיים".
בהחלטתו ביום 7.8.11 דחה יו"ר ההרכב ד"ר סעדיה את בקשת המבקש למחיקת ערעורו, אף דחה את הבקשה להפסיק את הדיון בעררים האישיים.
בו ביום, דהיינו ביום 7.8.11, הודיע חבר ההרכב עו"ד יגול לדר' סעדיה כי לאור העובדה שב"כ המבקש ביטל את הערעור, לא ניתן לדון בעניינו, וכי "דין העתירה להתבטל ודין התיק – להיסגר". חברת המותב השלישית הגב' אנגלנדר הצטרפה להודעה זו.
אף על פי כן מצא לנכון ד"ר סעדיה לדון בערעור ולהכריע בו, וביום 8.8.11 הוציא תחת ידיו

פסק דין
מנומק הדוחה את הערעור, והקובע כי קבוצת ה- 823 אינה רשאית להשתתף בבחירות ליו"ד המפלגה(להלן:"פסק הדין"). לפסק הדין
צורפה
החלטה שניתנה ע"י החבר עו"ד יגול ככל הנראה ביום 3.8.11, אשר גם לפיה דין הערעור להדחות.
על

פסק דין
זה קובל המבקש בעתירה שבפני

.

3. טענות המבקש:
המבקש טוען כי משהודיע להרכב הערעורים על מחיקת הערעור עוד ביום 3.8.11, היה על ההרכב לקבל את בקשתו ולמחוק את הערעור, ולא לדון בו ו/או בעררים האישיים ולהכריע בהם בעל כורחו. משכך, נטען כי

פסק דין
שניתן הינו בטל מעיקרו מחמת חוסר סמכות.
עוד נטען ע"י המבקש כי בהתאם לעקרונות יסוד משפטיים דעת הרוב היא המחייבת ותוצאת הפסק נקבעת לפיה. המבקש טוען כי דעתו של ד"ר סעדיה, לפיה יש להמשיך ולדון בערעור על אף בקשת המחיקה, היתה דעת מיעוט,
מששני חברי המותב האחרים סברו כי דין הערעור להימחק, ולפיכך לא היה לה תוקף מחייב, ודינה היה להיבלע בדעת הרוב.
המבקש סובר כי נסיבות העניין, בו ניתן פסק הדין בחוסר סמכות, עולות לכדי פגיעה בעיקרי הצדק הטבעי, ומצדיקות את התערבותו של ביהמ"ש, הגם שמדובר בערעור על החלטה פנימית של גוף וולנטרי, שביהמ"ש אינו נוטה להתערב לגביה.

4. טענות המשיבים:
המשיבים 1 – 4 מסכימים, מבלי שהם מתייחסים לסוגיה המהותית, כי מן ההיבט המשפטי הפורמלי נפל פגם בהחלטת יו"ר ההרכב, משזו ניתנה לאחר שהמבקש ביקש למשוך את ערעורו, מה גם שמותב הערעורים העניק סעד שלא נתבקש לתיתו, וכדבריו: "במקרה שלנו ענין פסילת מועמדותם של המתפקדים לא עלתה במהלך הדיון והצדדים לא נדרשו לענין".
על מנת להבהיר ספק, הצהיר עו"ד יגאל שפירא
במהלך הדיון בפני
י, ברחל בתך הקטנה, כי איננו חולק על טענותיו המשפטיות של המבקש, וכי גם לעניות דעתו, חרג הההרכב
מהסמכות שניתנה לו.

המשיבה
5 מתנגדת נחרצות לבקשה. לטעמה, מדובר ב

פסק דין
ראוי העוסק בצורך הקיומי לעקר מן השורש את התופעה הפסולה של ההתפקדות הכפולה. להשקפתה, לא נפל כל פגם פורמלי בפסק הדין, שכן על דעת הרוב הוא ניתן, בשים לב לעובדה שעוד ביום 8.3.11 ניתן, לשיטתה,
ע"י עו"ד יגול "פס"ד חלוט ומוגמר" ומשזה האחרון קם מכסאו, לא יכול היה, כהתבטאותה: "לזגזג ולהתחרט על פסה"ד שמסר".
נטען כי כאשר יו"ר ההרכב השלים גם הוא את מלאכת כתיבת פסה"ד, אותו צירף לפסק דינו של עו"ד יגול, הרי השניים "ביחד מהווים את פסה"ד הנכון והראוי".
עוד נטען כי המבקש ביוזמתו ביקש להרחיב את מסגרת הדיון בערעור שהוגש על ידו, כך שיכלול
גם את 823 העררים הפרטניים, ומשכך, לא יכול לחזור בו מהסכמה זו.
עוד נטען כי למבקש אין כלל זכות עמידה בתביעה שבפני
י, ובפיו טענות סותרות. מחד גיסא, הוא מלין על כי העררים נדונו בפני
ההרכב, ומאידך גיסא, טוען כי אינו מייצגם. מדובר בטענה המהוות "חרב פיפיות" השוללת ממנו את זכות המעמד בהגשת העתירה המתבררת בפני
י.

גם המשיב 6 מתנגד לעתירה. לטעמו, מהווה העתירה ניצול לרעה של הליכי משפט, וכל כולה נועדה להכשיר שלא כדין מתפקדים כפולים, מתוך הנחה כי הינם משתייכים למחנהו הפוליטי של המבקש ויצביעו עבורו.
נטען כי אין למבקש זכות עמידה ביצוגם של 823 העוררים, וכי המקרה נשוא העתירה אינו חריג המצדיק התערבותו של ביהמ"ש בהחלטות הניתנות ע"י טריבונלים פנימיים של גופים וולונטריים.

5. חשוב לציין כי המבקש תמך את עתירתו בתצהיר, כנדרש בתובענה המוגשת על דרך המרצת פתיחה. המשיבים, לעומת זאת, לא תמכו את תשובותיהם לעתירה בתצהיר, הגם שנכללו בהן טענות עובדתיות הנתונות במחלוקת.
המשיבים אף לא ביקשו לחקור את המבקש על תצהירו, וזה אכן לא נחקר.
משיבים 4-5 אף לא טרחו ךהתייצב לדיון.
אשר על כן, יש להתבונן על העובדות שנטענו ע"י ח"כ עמיר פרץ
בתצהירו, כעובדות מוכחות. במקביל, אין מנוס מהתעלמות מעובדות סותרות שנויות במחלוקת שנטענו ע"י המשיבים 5 ו- 6, ואשר, כאמור, לא נתמכו בתצהיר כנדרש.
נקודה נוספת הראויה לציון היא זו המובאת בהודעתו של עו"ד יגאל שפירא
, ב"כ המשיבים 1 – 4 שנמסרה לבית המשפט בבוקר הדיון, ואשר איש לא חלק עליה, ולפיה "יו"ר המותב, עו"ד ד"ר שמואל סעדיה, החזיר את העררים כפי שקיבלם, דהיינו, ללא החלטה פרטנית לגבי כל ערר בנפרד" (סע' 1 א' להודעה).
עובדה נוספת ברת חשיבות היא זו המצויינת בסע' 1 ג' להודעה, ולפיה "הועברו כל העררים לחלוקה בין דייני המוסד לבירור עתירות ונתקבלה החלטה לגבי כל אחד מהן בנפרד".
המשמעות של הודעה זו הינה שלמרות פסק הדין הדוחה באופן קולקטיבי את 823 העררים הפרטניים,
הרי פוזרו אלו לאחר מכן בפני
דיינים בדן יחיד, נדונו והוכרעו.

6. לשאלת סמכותו של בימ"ש זה להעביר תחת שבט ביקורתו החלטה של טריבונל פנימי/שיפוטי של גוף וולונטרי:
אכן, ואין צורך להכביר על מילים או פסיקה, בתי המשפט נרתעים כדבר שבשיגרה מלהתערב בהחלטות הניתנות ע"י
טריבונלים פנימיים של אגודות וולונטריות, ואינם ממירים את שיקול דעתו של הטריבונל בשיקול דעתם הם, אלא אם כן מדובר במקרים קיצוניים המחייבים התערבות, כגון: מקום בו חרג הטריבונל מסמכותו ו/או פגע בעיקרי הצדק הטבעי.
נפסק לא אחת שבית המשפט איננו יושב כערכאת ערעור על החלטה פנימית של טריבונל שיפוטי, אולם לא ישב מנגד עת עסקינן בהחלטה שלפי עקרונות הצדק לא ניתן להשלים עימה.
אין חולק כי בהתאם לחוקת מפלגת העבודה, על המוסד לבירור עתירות לנהוג "על פי כללי הצדק הטבעי ובכפוף לחוקי המדינה".
בהינתן טענת חריגה מסמכות, אשר על פניה נראה כי אין היא קלוטה מן האוויר, והיא אף מוסכמת על ב"כ המוסדות האמורים לפקח ולשמור על טוהר הבחירות ליו"ר המפלגה, ובהעדר ערכאה ערעורית פנימית על החלטת ההרכב, מוסמך ביהמ"ש זה לבחון את הטענה, ולצורך בחינה זו קנה את סמכותו לדון בתובענה

7. הבקשה למחיקת הערעור:
ממושכלות ראשונים נדע כי כאשר בעל דין מבקש למשוך את תביעתו או את ערעורו, מתירים לו לעשות כן, ואין כופין אותו להתדיין בביהמ"ש.
כללי הדיון האזרחי, מהם ניתן ללמוד גזירה שווה לדרך בה אמורים להתנהל הדיונים בפני
המוסד לבירור עתירות, בהעדר תקנות דיון מיוחדות למוסד זה, קובעים אמנם חריג בו לא תתאפשר חזרה מתובענה, אולם המדובר במקרה בו קנה הצד שכנגד יתרון.
אין הדבר כך במקרנו.
המשיבים, שכאמור לא הגישו תצהיר, לא טענו כי השתתפו בדיון, אף לא טענו וכי מהעדויות שנשמעו במהלך הדיון, אם אכן נשמעו כאלה, הם קנו לעצמם יתרון כלשהו במחלוקת שאין לבטלו.
לא קיימת בפני
י כל אסמכתא שהיא ממנה ניתן להסיק על קיום דיון ענייני בטענות העורר ו/או בטענות 823 העוררים או מקצתם, בהעדר פרוטוקול המתעד דיון כלשהו. כל בעלי הדין מאוחדים בדיעה לפיה הם אינם יודעים אם נוהל פרוטוקול, ובכל אופן, אם נוהל, לא נמסר להם.
משכך, היה על מותב הערעורים לקבל את טענת המבקש ולהורות על מחיקת הערעור שהוגש מטעמו.
על הטרחתו של ההרכב, שעיין מן הסתם בטענות, והקדיש לסוגיה העקרונית זמן לא מבוטל, ניתן היה לפצות בהוצאות שתפסקנה לחובת המבקש.
פסק דין
שניתן בעל כורחו של בעל הדין, אשר ביקש למשוך את תביעתו ו/או את ערעורו, בחוסר סמכות ניתן, ולכל הפחות תוך פגיעה בעיקרי הצדק.

8. יתרה מכך, גם אם יו"ר ההרכב סבור היה, ויש להניח כי כוונתו בענין זה היתה טובה, כי אין להעתר לבקשת המחיקה, מחמת העלאתה בחוסר תום לב ומטעמי ייעול, וכי יש להמשיך ולדון בערעור בעל כורחו של המבקש, צריך היה להכפיף דעתו בפני
דעתם של שני חברי ההרכב האחרים, אשר סברו כי יש להעתר לבקשת המחיקה, וזאת לאור כלל עקרון הרוב.
ביום 7.8.11 כתב עו"ד דוד יגול ליו"ר ההרכב כי לטעמו יש להורות על ביטול הערעור ולסגור את התיק, לאור העובדה שהמבקש משך את ערעורו, וכדבריו:
"הריני מודיעך כי לאור העובדה שעו"ד יוסי כץ (ב"כ המערער ח"כ עמיר פרץ
) "משך" וביטל את העתירה – אינני רואה אפשרות להמשיך ולדון בעתירה ודין העתירה להתבטל, ודין התיק – להיסגר...".
עוד הודיע עו"ד יגול במכתבו זה, כי לדעתו גם לא ניתן לדון בעררים
לא באופן פרטני.
יום לאחר מכן, ביום 8.8.11, הוסיף וכתב עו"ד יגול ליו"ר ההרכב מכתב נוסף, בו חזר על עמדתו שהובעה במכתבו מיום 7.8.11 ושב והצהיר כי הוא רואה את התיק כסגור ומבוטל וכי "ההרכב שדן בתיק... 'מפוזר' ומנוע לדון בערר (באופן קולקטיבי) או ב- 823 עררים (באופן פרטני)...".
למכתב זה צורפה חתימתה חברת המותב השלישית, הגב' אנגלנדר, אשר הודיעה כי היא מסכימה לעמדתו של עו"ד יגול.
סעיף 80 לחוק בתי המשפט[נוסח משולב] התשמ"ד-1984, קובע כי "בית משפט הדן במותב ונחלקו דעות השופטים, תכריע דעת הרוב". דעת אב בית הדין הינה הקובעת רק "באין רוב לדעה אחת בעניין אזרחי".
בענייננו, הצטרפה גב. אנגלנדר לדעתו של עו"ד יגול, לפיה יש למחוק את הערעור, ומשכך בפני
נו דעת רוב.
הנה כי כן, עם כל הכבוד לעמדתו של יו"ר ההרכב, שנימוקיה עימה, היה עליה להדחק הצידה, כגורלה של כל דעת מיעוט בהרכב,
ולפנות את הדרך לדעתם של שני חברי ההרכב האחרים, שהיוו את דעת הרוב.
ויודגש, לא קיימת כל נפקות לויכוח מי משתי הדעות היא הנכונה, בהינתן הכלל היסודי
לפיו דעת הרוב היא המכריעה.

9. טוענת המשיבה 5 כי עו"ד דוד יגול לא רשאי היה "לזגזג", כהתבטאותה, ולחזור בו מהחלטה שניתנה על ידו עוד ביום 3.8.11 לפיה נדחה הערעור ולפיה יש לקבוע כי 823 המתפקדים "אינם יכולים להשתתף ולהצביע בבחירות לראשות המפלגה שתתקיימנה בתאריך 12.9.11" וזאת מכיון שלא צרפו "הוכחה ניצחת" על ביטול חברותם במפלגה אחרת.
נטען כי ד"ר סעדיה השלים את כתיבת פסק הדין על דרך צרוף חוות דעתו להחלטתו של עו"ד יגל "ואלו ביחד מהווים את פסק הדין הנכון והראוי".
אין לקבל טיעון זה.
כאשר עסקינן בסוגיה המתבררת, לפי הוראות החוק, בפני
הרכב תלתא, הרי ל

פסק דין
ו/או להחלטה בודדת של אחד מחברי ההרכב בלבד אין כל תוקף משפטי, שהרי אין לה כוח חיות עצמאי משלה, והיא יונקת את כוחה המחייב מצירוף שלוש חוות הדעת ל

פסק דין
אחד.
רק

פסק דין
הניתן ע"י שלושה שופטים, בצוותא, ואין חשיבות לשאלה אם מדובר בפס"ד שניתן פה אחד או בפס"ד שניתן על דעת הרוב תוך קיומה של דעת מיעוט, מהווה

פסק דין
בר תוקף.
חוות דעת
הנכתבת ע"י אחד מחברי המותב טרם השימוע, נעדרת
תוקף מחייב, ויש להתבונן עליה כעל חוות דעת
או טיוטא הניתנת לשינוי. חבר הרכב רשאי להשתכנע מחוות דעת
שונה שנכתבה ע"י חבר אחר בהרכב, ולחבור אליה, בכפוף כמובן לכך שטרם נערך השימוע.
רק פסק הדין שנחתם ע"י שלושת חברי ההרכב ביום השימוע – הוא פסק הדין המחייב.
משכך, יש להתבונן על החלטתו של עו"ד דוד יגול, שניתנה ככל הנראה ביום 3.8.11,
כעל טיוטא ראשונית, הגם שנחתמה על ידו.
למסקנתי זו יש גם תימוכין בראיות.
בחוות דעתו כותב עו"ד יגול, בין היתר: "כל חברי קבוצת ה- 823 הוכיחו כי ניסו לבטל את חברותם במפלגה אחרת (ואנו מאמינים להם שניסו בתום לב ובאופן אמיתי)..." וכן: "אנו מאמינים להם, כי מעשיהם אלה (ההודעה על ביטול חברותם) הם המעשים האפשריים ביותר... הם עשו את המיטב והמירב".
ברור שכל אותם 823 עוררים טרם העידו באותה עת בפני
ההרכב כי ניסו לבטל את חברותם, ומשכך חברי המותב גם
לא
"האמינו להם", שהרי ביום 3.8.11 טרם היו מצויים ברשות המותב העררים שהוגשו ע"י אותם עוררים, וממילא לא ניתן לומר היה לומר כי הם נשמעו ועדותם היתה מהימנה.
עיון בפסה"ד שניתן ע"י דר' סעדיה מעלה כי העררים התקבלו פיזית רק ביום 4.8.11 וכי רק אז, עיין בהם "אחד לאחד" (עמוד 8 לפסק הדין).
יתרה מכך, ממכתבה של גב. אנגלנדר מיום 4.8.11 שצורף לפסק דינו של דר. סעדיה, עולה כי ביום 2.8.11 לא התקיים כלל דיון, שכן
העתירות, וכוונתה, ככל הנראה, לעררים, "לא היו לפנינו פיזית".
האמירה בהחלטתו
של עו"ד יוגל, לפיה נשמעו העוררים ולפיה המותב האמין להם, הינה אמירה טרם זמנה, ככל הנראה צופה פני עתיד, המוכיחה את היותה טיוטא מקדימה, ותו לא.

10. זאת ועוד, גם לו החשבנו את חוות דעתו של עו"ד יגל כחלק בלתי נפרד מפסק הדין,
עדיין בפני
נו

פסק דין
חסר המורכב משתי חוות דעת בלבד, ללא חוות דעת שלישית.
דר. סעדיה צירף לסיפת פסק דינו את החלטתו של עו"ד יגל מיום 3.8.11, בלא להזכיר, ולו גם ברמז, את השתלשלות העניינים, ואת התכתובות המאוחרות יותר, תוך הוספת הכיתוב " מר דוד יגול עו"ד, חב"ד- לוטה פסק דינו מיום 3.8.11" וכן
כתב: "גב' שולה אנגלנדר, חב"ד- לוטה החלטתה מיום 4.8.11".
עיון ב"החלטה" מיום 4.8.11 (בכתב יד) המצורפת, מעלה כי אין המדובר כלל וכלל בהחלטה לגופו של ערר, אלא
במכתב פשוט בו מודיעה גב. אנגלנדר כי מאחר והעררים טרם הגיעו למותב פיזית, "אין לנו כל אפשרות לקבל החלטות".
הנה כי כן, גב. אנגלנדר מעולם לא חוותה דעתה לגבי גורל הערר לגופו, ולא הכריעה בו, כך שלפנינו, לכל היותר,

פסק דין
שניתן ע"י שני דיינים בלבד, ומשכך הוא משולל תוקף משפטי.

11. די באמור לעיל על מנת להגיע למסקנה כי פסק הדין אינו יכול לעמוד, ומשכך אינני רואה צורך להכריע בכל הטענות הנוספות, ולא מעטות המה, אשר בעלי הדין הכבירו על בית המשפט.
אעיר כי
הטענה שבפי המשיבים בדבר העדר זכות עמידה למבקש בתובענה, הינה
מוזרה משהו, שהרי אם המבקש לא היה בעל מעמד משפטי לשמש פה לעוררי קבוצת 823 ולייצגם בערעור, כפי שסבר
גם דר' סעדיה (עמוד 3 סיפא לפסק הדין) היה צריך ההרכב למחוק ערעורו כבר בשלב הסף, עוד לפני שהמבקש עצמו ביקש לעשות כן.
גם הטענה לפיה המבקש עצמו הוא שביקש מההרכב לדון בעררים האישיים, ולפיכך אינו יכול לטעון בשני קולות ולהעלות בתביעתו טענה סותרת, נותרת טענה בעלמא, משהמבקש מכחיש זאת בפה מלא, ומנגד- לא הוגש פרוטוקול דיון ו/או תצהיר מטעם מי מהנוכחים בדיו, מהם ניתן להסיק כי יש ממש בטענה.
אף אינני מקבלת את הטענה כי מחיקת הערעור מבטלת באופן טבעי את ההחלטה בדבר הארכת המועד להגשת ההעררים.
בעל דין רשאי לחזור בו בשלב מסויים של הדיון מתביעתו מסיבות שונות ומשונות, ואין בכך כדי לבטל באופן אוטומטי החלטות ביניים שניתנו כדין בשלב מוקדם יותר, למעט, כמובן, החלטות עיקול ודומיהן.

12. ראוי להדגיש כי הכרעתי בעתירת המבקש אינה מתייחסת כלל לסוגיה המהותית שעניינה המתפקדים הכפולים, אף לא לטיבו ומידתו של הנטל המוטל על מתפקדים כאלו להוכיח כי נטשו את מפלגתם הקודמת, על מנת לבוא בשערי ספר הבוחרים, ולהיכלל ברשימת הזכאים להשתתף בבחירת יו"ר המפלגה והמועמד מטעמה לראשות הממשלה.
ההכרעה בעתירת המבקש אף אינה מצריכה התייחסות לשאלה אם צדק יו"ר ההרכב בהחליטו כי קבוצת ה- 823 אינה רשאית להשתתף בבחירות יו"ר המפלגה, בשים לב לכוונתו הטובה ולהנמקותיו, ואין להסיק מקבלת התביעה כי ההחלטה אינה נכונה מבחינה מהותית, אף אין להסיק מכך את ההיפך.
על בית המשפט להכריע אך ורק בשאלה אם פסק הדין ניתן בסמכות, אם לאו, והאם קנה ההרכב סמכות לדון גם בעררים האישיים, ולא מעבר לכך.
הוא הדין בטענות ההדדיות שהועלו ע"י בעלי הדין זה כנגד זה, וזה כנגד יו"ר ההרכב, משההכרעה בהן אינה צריכה להכרעה בסוגיה שבמחלוקת.
הערות מעבר לצורך, הינן בדרך כלל גם שלא לצורך.

13. באותה מידה אינני רואה צורך להכריע בעתירה הנוספת של המבקש, המכוונת כנגד משיבות 1-2, כמפורט ברישא להחלטה, ולפיה על המשיבים 1-2 לדון בעררים האישיים של קבוצת 823, וזאת משני טעמים:
האחד- ב"כ המשיבות 1-4, עו"ד יגאל שפירא
, הצהיר בהגינותו בפתח הדיון כי אינו חולק על הטענות המשפטיות שבפי המבקש.
השני- כעולה מהודעת ב"כ משיבים 1- 4, המבוקש בעתירה השניה כבר מיושם הלכה למעשה בשטח, כפי העולה ממסמך הודעת ב"כ המבקשים, לפיה "... הועברו כל העררים לחלוקה בין דייני המוסד לבירור עתירות ונתקבלה החלטה לגבי כל אחד מהם".
כל המוסיף גורע.

התוצאה
התביעה מתקבלת.
ניתן בזאת צו הצהרתי הקובע כי פסק הדין שניתן ביום 8.8.11, ע"י מותב הערעורים במוסד לבירור עתירות במפלגת העבודה הישראלית
- חסר תוקף משפטי.
לא מצאתי לנכון ליתן צו להוצאות.


ניתן היום, י"ח אב תשע"א, 18 אוגוסט 2011, בהעדר הצדדים.















הפ בית משפט מחוזי 22851-08/11 עמיר פרץ נ' מפלגת העבודה הישראלית, המוסד לבירור עתירות במפלגת העבודה, ועדת הבחירות המרכזית לבחירת יו"ר מפלגת העבודה ואח' (פורסם ב-ֽ 18/08/2011)