פסקי דין על אורי פאר | פסקי דין על raunheim gmbh. fehr 'dr | פסקי דין על שאול משה | פסקי דין על | פסקי דין על אוהד פז ואח' |

1619/04 א     18/08/2011




א 1619/04 אורי פאר, raunheim gmbh. fehr 'dr נ' שאול משה, , אוהד פז ואח'








בית משפט השלום בנתניה



18 אוגוסט 2011

ת"א 1619-04 פאר ואח'
נ' משה ואח'







בפני

כב' השופטת
ד"ר איריס רבינוביץ ברון


התובעים

1
.
אורי פאר

2
.
raunheim gmbh. fehr 'dr
ע"י ב"כ עו"ד אברהם לוי


נגד


הנתבעים

1.שאול משה
עו"ד אור-חן
2.אוהד פז
ע"י ב"כ עו"ד וולפסון
3.אלכסנדר פריצקי עופר- נמחק
4.מורט ניימן- נמחק




פסק דין


מבוא
1.
התובעים הגישו כנגד הנתבעים תביעה על סך 1,500,000 ₪.
2.
התובעים טוענים כי בינם לבין חברת אוראליין בע"מ
ח.פ. 511443822 (להלן: "אוראליין") נכרת הסכם לשיווק והפצה בלעדית בגרמניה של מברשות שיניים אותן ייצרה אוראליין מסוג "
oral spring
" (להלן: "מברשות אוראל").
ביום 18.4.99 ניתן נגד אוראליין צו פירוק בבית המשפט המחוזי בבאר שבע.
התביעה הוגשה כנגד הנתבעים, אשר נטען כי היו במועדים הרלוונטים מנהלים באוראליין ולגבי הנתבע 2 כי היה אף בעל מניות באוראליין .

הצדדים
3.
התובע 1, ד"ר פאר (להלן: "ד"ר פאר"), הינו בעל מניות בתובעת 2 יחד עם רעייתו ומשמש כמנהלה של התובעת.
הנתבע 1, מר משה שאול (להלן: "שאול"), היה בכל המועדים הרלוונטים, עובד שכיר אצל אוראליין ושימש כמנהל השיווק הבינלאומי שלה.
הנתבע 2, מר אוהד פז (להלן: "פז"), היה מנהל באוראליין ובעל מניות בה.
מטעם התובעים הוגשו תצהירים של ד"ר פאר, אשתו הגב' ברונהילד ועו"ד מיכל אורן יוספסברג. מטעם הנתבעים הוגשו תצהיריהם ומטעם הנתבע 2 אף הוגש תצהירו של רו"ח משה רומן.
המצהירים נחקרו בדיוני ההוכחות והצדדים הגישו סיכומים בכתב.
טענות התובעים

4.
התובעים טוענים, כי בתחילת 1996 יצרו קשר עם אוראליין והחלו לרכוש ממנה מברשות שיניים אוראל לשיווק והפצה בגרמניה, לבדיקת השוק. לטענתם, פעלו להחדרת המברשות לשוק, לשיפור המוצר והתאמתו ויצרו קשר עם ארגון בתי המרקחת ואגוד רופאי השיניים בגרמניה.
התובעים טוענים, כי לאחר מספר פגישות עסקיות של ד"ר פאר עם שאול ופז, התקיימה פגישה נוספת בישראל, במאי 1996, אשר לאחריה הוסכם בין הצדדים בעל פה, כי תינתן לתובעים זכות בלעדית לשיווק והפצת מברשות אוראל בגרמניה.
התובעים טוענים, כי החל ממחצית 1996, לאור קבלת הזכות הבלעדית להפיץ ולשווק מברשות אוראל בגרמניה ובהסתמך על הסכם הבלעדיות, שלא הוגבל בזמן, פעלו התובעים להקמה וביסוס השוק למברשות אוראל בגרמניה תוך השקעה כספית ניכרת.
התובעים טוענים, כי ביום 17.12.96 התקשרו עם ד"ר גוטפרט (להלן: "ד"ר גוטפרט"), הקימו עמו מיזם משותף לשיווק מברשות אוראל. לטענתם, הם פעלו כיבואן הבלעדי של אוראליין בגרמניה ואילו גוטפרט היה אחראי על הפצת מברשות אוראל


בגרמניה, כאשר נאסר על גוטפרט לקיים קשר עסקי ישיר עם אוראליין ומי מטעמה.
התובעים טוענים, כי ביום 27.1.97 אישרה אוראליין בכתב, כי התובעים מהווים מפיץ בלעדי של מברשות אוראל בגרמניה.

5.
התובעים טוענים, כי מלאו אחר חלקם בהסכם, הזמינו סחורה, השקיעו כספים בפרסום, התקשרו עם רשת הפצה ושיווק לבתי מרקחת שמנפיקה לוגו למוצר המלמד על סטנדרט בריאות נאות ושכרו את שירותי חברת הפרסום
macona
(להלן: "מקונה").
לטענת התובעים, הם הוציאו סך של 120,000 מארקים גרמניים על פרסום, ובעקבות השתתפות מברשות אוראל בתערוכת
ids
היתה למוצר הצלחה ופוטנציאל בשוק הגרמני ומחוצה לו.
התובעים טוענים, כי ביקשו לנצל יכולת לשווק המוצר אף במדינות ערב ובעידוד הנתבעים החלו לבצע מאמצי שיווק גם בפיתוח שוק פוטנציאלי זה.
התובעים טוענים, כי התקשרו בהסכם עם ד"ר גוטפרט בגרמניה לצורך שיווק מברשות השיניים. לטענתם, ד"ר פאר הכיר לראשונה בין שאול לגוטפרט באפריל 1997 במסגרת תערוכה בגרמניה. לטענתם, התברר להם בדיעבד כי לאחר היכרות זו הנתבעים התקשרו באופן ישיר עם גוטפרט מאחורי גבם. הנתבעים המשיכו במצג לפיו הסכם הבלעדיות תקף.
התובעים טוענים, כי במאי 1997 דרשו הנתבעים כמקצה שיפורים לחתום על הסכם בלעדיות מכביד עם כמויות מינימום דרקוניות. במקביל, הנתבעים פעלו לקידום גוטפרט, תוך ניצול השקעתם של התובעים ובכך גרמו להם לנזקים. התובעים נותרו עם מלאי גדול של סחורה, שלא הצליחו לשווק עקב כך שהנתבעים טרפדו את רשת ההפצה שהקימו התובעים באמצעות גוטפרט.
התובעים טוענים, כי רק באוקטובר 1997 התגלה להם הקשר העסקי בין גוטפרט לנתבעים ועל הפרת הסכם הבלעדיות וזאת דרך מידע שקיבלו מחברת הפרסום "מקונה".
התובעים טוענים, כי הגישו נגד גוטפרט תביעה בביהמ"ש שבגרמניה, במסגרתה נחשפו היחסים עם הנתבעים. ביום 16.12.99 ניתן תוקף של פס"ד להסכם פשרה בין התובעים לגוטפרט לפיו שילם גוטפרט לתובעים סך של 45,000 מארק והשיב לידיהם מברשות חשמליות.
התובעים טוענים, כי הנתבעים פעלו בדרך שאינה מקובלת ובחוסר תום לב. לטענתם, הנתבעים כנושאי משרה הטעו, רימו והציגו מצגים לפיהם הסכם הבלעדיות מתקיים.
התובעים טוענים כי הנתבעים חייבים לפצותם שכן ביצעו כלפיהם עוולות והפרו את חובת תום הלב המוטלת עליהם.

6.
התובעים טוענים לנזקים כספיים בסך של 1,500,000 ₪ כמפורט להלן: סחורה ששולמה בסך של 58,000 מארק והוחזרה לאוראליין; הוצאות פירסום; חשבוניות לא משולמות של גוטפרט אשר הפר את ההסכם איתם בשל התנהגות הנתבעים ובניכוי סכום הסכם הפשרה שנערך עימו; הוצאות בגין אירוח עסקי; הוצאות עבור אישור מיוחד מאיגוד בתי המרקחת בגרמניה; זמן עבודה שהושקע, רכב וטלפון; מלאי של 900 מברשות חשמליות שאין להן עוד ערך ונותרו בידי התובעים; הפסד רווח עתידי; פגיעה במוניטין ועוגמת נפש.
טענות נתבע 1

7.
שאול טוען לשיהוי בהגשת התביעה, שכן הוגשה כשבועיים לפני חלוף מועד ההתיישנות.
שאול טוען להיעדר עילה אישית נגדו שכן היה שכיר באוראליין, לא היה מנהל ולא בעל מניות. לטענתו, היה תחת פיקוח תמידי של בעלי החברה והיה כפוף למדיניותם. לטענתו פעל בסמכות, לא נהג ברשלנות, לא ביצע תרמית ונהג בתום לב. לטענתו לא הוכח אחרת.
לטענתו, משלאוראליין אישיות משפטית נפרדת וההלכה היא שהטלת אחריות על נושא משרה הינה במקרים חריגים בלבד שלא הוכחו כאן, הרי שגם אם קיימת לתובעים עילת תביעה כנגד אוראליין אין להטיל עליו אחריות אישית.
שאול טוען, כי מערכת היחסים בינו לבין ד"ר גוטפרט היתה במסגרת תפקידו של גוטפרט כשותפו של ד"ר פאר, כפי שהוצג בפני
ו וכאחראי על מערך ההפצה. שאול טוען כי הקשר עם גוטפרט לא הוסתר מד"ר פאר בשום שלב.
שאול טוען, כי התובעים הם שהציגו מצגים שגויים בדבר ניסיונם בשיווק. התובעים אף הסתירו היותם משווקים מוצרים נוספים מתחרים למוצרי אוראליין.
שאול טוען, כי לא היה ואף לא הוכח קיומו של הסכם הפצה בין התובעים לאוראליין אין ולא נערך הסכם חתום הכולל חובותיו וזכויותיו של כל אחד מהצדדים. טוען כי המכתב מיום 27.1.97 אינו תחליף להסכם בלעדיות וכל מטרתו היתה לסייע לתובעת בשלבים הראשונים. טוען כי לאוראליין היתה כוונה לגבש הסכם חתום והיא אף עשתה ניסיונות לקדמו אולם התובעים הם שנמנעו מלקדם את העסקה והסכם לבסוף לא השתכלל.
שאול כופר בנזקים הנטענים ובסכומם.
טענות נתבע 2

8.
פז טוען, כי העסקים נשוא תובענה זו התנהלו באמצעות שתי חברות, התובעת 2 ואוראליין, על כן, לד"ר פאר אין מעמד אישי בתביעה כאן. לטענתו, אף לא קיימת עילת תביעה כנגד הנתבעים באופן אישי.
פז טוען לשיהוי ולנזק ראייתי, שכן התובענה הוגשה כשבע שנים לאחר התרחשות האירועים ולאחר שאוראליין נכנסה להליכי פירוק. לטענתו, התביעה הוגשה נגד הנתבעים באופן אישי רק מכיוון שלא ניתן היה להגישה כנגד אוראליין.
פז טוען, כי התובעים מבססים רוב תביעתם על ראיות שאינן קבילות, צירפו מסמכים שהוגשו בניגוד לדין, לא על ידי עורכם ואף לא על ידי מקבלם וכן מסמכים בשפה הגרמנית והאנגלית שלא תורגמו כדין.
פז טוען, כי התובעים הציגו מצגים מרשימים על יכולת הפצה ושיווק אשר גרמו לאוראליין לרצות להתקשר עם התובעת 2 בהסכם. לטענתו, נוהל מו"מ ואוראליין אף סייעה ככל שביכולתה לתובעת לפרוץ לשוק הגרמני, אולם הסכם לא נכרת והמצגים הובהרו כריקים מתוכן.
פז מתאר את הרקע לשליחת המכתב מיום 27.1.97, אשר כל מטרתו נועדה לסייע לתובעת 2 לפרוץ לשוק הגרמני, כי הוצא לצורך מסוים ואין לראות בו "הסכם בלעדיות".
פז טוען, כי מעולם לא פגש את ד"ר גוטפרט. כל שידוע לו הוא, שגוטפרט הוצג לשאול כשותפו של ד"ר פאר. פז לא יודע ולא התעניין במהות השותפות בין השניים.
פז מודה כי אוראלין עמדה בקשר עם ד"ר גוטפרט לצורך קידום מכירות אוראל והכל בידיעת ד"ר פאר.
פז טוען, כי בדיעבד גילה שללא ד"ר גוטפרט כשותף, התובעים לא יכלו לפעול בהתאם למצגיהם, שכן גוטפרט הוא זה שהיה אמון על מערך ההפצה.
פז טוען, כי התובעים לא הוכיחו הנזק הנטען ואף לא את סכומו. לטענתו, סעיף הנזק הנטען בתובענה אינו מגובה בכל ראיה שהיא. טוען להיעדר מהימנות התובע וחוסר תום ליבו.
דיון והכרעה
שאלת קיומו של הסכם לשיווק והפצה בלעדית

9.
השאלה הראשונה הטעונה הכרעה הינה, האם השתכלל בין התובעים לאוראליין הסכם שיווק והפצה בלעדית בגרמניה, של מברשות אוראל.
לטענת התובעים ניתנה לתובעת 2 על ידי אוראליין בלעדיות כבר ממחצית שנת 1996. התובעים טוענים כי מדובר בהסכם בעל פה, לתקופה שאינה מוגבלת בזמן. עוד טוענים התובעים כי בהמשך אף הועלה ההסכם על הכתב במכתב מיום 27.1.97 (נספח ג' לכתב התביעה).

התובעים טוענים, כי ביום 21.5.96 או בסמוך לכך נפגש ד"ר פאר עם שאול ופז לפגישות עסקיות, במהלכן ולאחריהן הוסכם בין הצדדים בע"פ כי תינתן לתובעת 2 הזכות הבלעדית להפצה ושיווק מברשות אוראל בגרמניה. לטענתם, ההסכם לא הוגבל בזמן, לא סויג בסייג ונכרת לאחר ניהול מו"מ (ר' ס' 5-6 לתצהירו של ד"ר פאר).

10.
הנתבעים כופרים בקיומו של ההסכם הנטען וטוענים כי נוהל מו"מ שלא התגבש לידי הסכם בלעדיות. הנתבעים הודו שהתקיים מו"מ ואף שהיה רצון עז של אוראליין לחתום על הסכם בלעדיות עם התובעת 2 אולם, לטענתם, כזה לא השתכלל מעולם.
פז בתצהירו תאר את האופן בו נהגה אוראליין להתקשר עם משווקים בלעדיים בארצות זרות ואף צירף כדוגמה הסכמים מסוג זה. לטענתו, הסכמי הפצה בלעדיים לא יכולים להיות ללא סייג והם קובעים זכויות וחובות של כל אחד מהצדדים לחוזה.

11.
אכן, קיים קושי מהותי בטענת התובעים לקיומו של הסכם שיווק והפצה בלעדי בע"פ, שלא הוגבל בזמן ושניתן "ללא סייג". הסכם בלעדיות הינו הסכם מורכב, אשר הצדדים לו נושאים באופן טבעי חובות זה כלפי זה, הוא נושא בחובו צרור של סיכונים שעל כל צד לשאת וראוי כי יערך בכתב. אולם, אין בהיעדרו של הכתב כדי לשלול קיומו של הסכם.
ד"ר פאר בדיון מיום 11.12.08 (ר' ע"מ 79 ש' 10-13 ש' 26-28 וע"מ 80 ש' 1-3) נשאל לעניין ההתקשרות הנטענת ממחצית 1996 כדלקמן:
"ש. אתה כותב לתצהירך בסעיף 5- באמצע שנת 96 "הוסכם כי אנו נהיה הזכיינים הבלעדיים" איך זה בדיוק הוסכם?
ת.אנחנו הצגנו פחות או יותר מה אנו מתכוננים לעשות וחברת אורליין זה מצא חן בעיניה. כמו בדרך כלל אתה יושב בדיונים ואתה מדבר ואנשים מסכימים
......
ש. ההסכם הזה שהוסכם כלל את תקופת ההתקשרות? איך התקופה תפקע ? אם תפקע?
ת.בינתיים לא נכללה תקופה, זה היה קשר פתוח רציתי להגיש להם תוכנית שיווק טובה ומאורגנת והיה לנו אפשרות לעשות את זה אחרי התערוכה. והיה אפשר להוציא נתונים .
ש. באו נגיד שאורליין לא היתה מוצאת חן בעיניהם הם יכולים לנתק את ההסכם איתך?
ת.בפירוש אני הלכתי על בסיס היחסים הטובים בנינו והשקעתי לפחות 100 אלף או 200 אלף דויטש מארק בפתיחת רשת ההפצה וכשעושים כזה דבר מאמינים שזה ילך הלאה
." (הדגשות הוספו- א.ר.ב.)
התובעים מבקשים לשכנע את בית המשפט כי כבר ממחצית 1996 העניקה להם אוראליין בלעדיות בע"פ וללא סייג לשיווק והפצה על סמך מצגי התובעים שהציגו "פחות או יותר" מה הם מתכוונים לעשות. לגישת התובעים, הבלעדיות ניתנה להם עוד טרם הגישו תוכנית שיווק מסודרת. ד"ר פאר מציין, כי מדובר בקשר "פתוח" וכי ככל שאוראליין אינה מרוצה יכולה היתה לנתק ההסכם.
בהמשך חקירתו של ד"ר פאר בעמ' 80 ש' 13-27 ובע"מ 81 ש' 1-8 לפרוטוקול העיד כי
במסגרת ההסכם לא היתה תוכנית פרסום או קידום מכירות; לא דובר על איזה סוג הפצה צריכה להיות; לא פורטו בהסכם כמויות, מועד הזמנה ראשונה; לא דובר באיזה אופן תופסק העבודה המשותפת; לא דובר על אופן תשלום והסדרי ביטחונות ואף לא דובר על התחייבות על שמירת סודיות.
למעשה, התובעים לא הציגו סיכום של הפרטים המהותיים בעסקה הנטענת במחצית שנת 1996.
הגב' ברונהילד בחקירתה מיום 11.12.08 (ע"מ 54 ש' 15-16) העידה כדלקמן:
"ש. מה שאני שואל אותך, מי הציע את הרעיון של הבלעדיות אתם או הם.
ת. זה לא היה הדבר שקרה מהיום למחר. מונינו כנציגים בלעדים רק בינואר 1997, אחרי שכבר עבדנו איתם כמה חודשים ב-1996. אני לא זוכר
(כך במקור- א.ר.ב.) היום מי הציע למי קודם."
למעשה, גם לשיטתה של הגב' ברונהילד לא היה הסכם כבר ממחצית שנת 1996.
הסכם דורש גמירות דעת ומסויימות. בהיעדר פרטים מהותיים בעסקה. אני מוצאת כי התובעים לא הוכיחו קיומו של הסכם בלעדיות כנטען על ידם כבר במחצית 1996.
12.
התובעים מוסיפים וטוענים, כי ביום 27.1.97 ניסחה אוראליין מכתב בו אישרה כי התובעת 2 הינה המפיצה הבלעדית של מברשות אוראל בגרמניה. לטענת התובעים, יש לראות במכתב מיום 27.1.97 "הסכם בלעדיות" או לכל הפחות להעיד על קיומו של הסכם.

13.
בקשר לנסיבות הוצאת המכתב (נספח ג') הנתבעים טוענים, כי ד"ר פאר פנה אליהם בטענה כי קיים גורם נוסף בגרמניה המפרסם את מוצרי אוראליין והדבר מקשה על התובעת לנסות לחדור לשוק. לטענת הנתבעים, רק לשם מטרה ספציפית זו נמסר המכתב ואין לראות בו הסכם בלעדיות או עדות לקיומו של הסכם.

14.
במכתבו של שאול בשם אוראליין מיום 27.1.97 (נספח ג' לכתב התביעה), נאמר כך:
dear dr fehr,
"
i hereby confirm that dr. fehr gmbh is the exclusive distributor of the oralspring toothbrushes in germany."
אין ספק כי בשלב זה הצדדים כבר היו בעיצומו של מו"מ לקראת כריתתו של הסכם בלעדיות לשיווק והפצה. הנתבעים אף מודים כי באותו שלב אוראליין שאפה לחתום על הסכם כזה עם התובעת 2.

אולם, השאלה הינה, האם ניתן לראות במכתב שהוציא שאול מיום 27.1.97 הסכם בלעדיות או ללמוד מתוכנו על קיומו של כזה?

15.
גרסת הנתבעים לפיה המכתב הוצא למטרה מסוימת נתמכת במכתבו של שאול מיום 22.1.97
( נספח ט לכתב ההגנה של הנתבע 2 ) בו נאמר כך:
"אורי שלום,
כפי שאמרתי לך אתמול, אין לנו קשר עם החברה הזו. לפני למעלה משנתיים רכש מברשות חשמליות ומאז אין קשר איתו.
יתכן שיש לו עדיין במלאי והוא מנסה להיפתר מהם.
מאיתנו ואיתנו- אין שום קשר.
אין לו ראשים מתחלפים -
בכלל. המברשת אצלו זה מהדגם הישן ביותר.
לדעתי, שום מכתב אליו לא יעזור כי הוא כבר פרסם את הדבר.
אם אתה זקוק למכתב מאיתנו המאשר את היותך נציגנו הבלעדי בגרמניה – אנא עדכן אותי.
אני ממשיך לבדוק מה כן ניתן לעשות".

נספח ג' הוצא, כאמור, מספר ימים לאחר מכן.
שאול נשאל בחקירתו הנגדית (ר' פרטו' הדיון מיום 11.2.10) לעניין המכתב מיום 27.1.97 ונשאל מדוע עשה שימוש במילה "בלעדיות" ומדוע לא סייג את המכתב. שאול השיב כי ד"ר פאר ביקש להציג את המכתב בפני
רשת שיווקית ולכן לא הכניס בו הסתייגויות, כי רצה לאפשר לו לבדוק את השוק. עוד טען כי לא חשב שיעשה שימוש אחרי 7 שנים לשם תביעה בנייר תמים כזה, שגם ד"ר פאר ידע לאיזה מטרה ניתן. עוד נשאל, מדוע לא הגביל את תקופת הבלעדיות במכתב לחודשיים. שאול הסביר, כי כאשר משווק מנסה להציג דברים ולהראות את העוצמה שלו מול היצרן הוא לא יכול לומר שיש הסכם בלעדיות לחודשיים, שכן אמירה מסוג זה מעמידה אותו במצב חלש.
פז נחקר ביום 25.6.09 לעניין המכתב מיום 27.1.97 כדלקמן (ר' עמ' 103 לפרוטוקול הדיון
ש' 21-24):
"ש. מסמך הבלעדיות
ת. לא היה מסמך בלעדיות.
ש. מפנה אותך לנספח ג' לכתב התביעה, האם הוא מזוייף או אמיתי.
ת. אמיתי
."

ובהמשך בע"מ 105 ש' 16-33 ובע"מ 106 ש' 1-15:
"ת. נספח ג' הוא שקר ועזות רוח כיוון שהוא הוצא למטרה אחת ספציפית לבקשתו של ד"ר פאר שנתקל בבעיה. נכון לכתיבת המסמך לא היה אף משווק אחר בגרמניה והכוונה היתה לעבוד עם ד"ר פאר ולהגיע איתו לסיכום. רצינו לעזור לד"ר פאר ולצערי נעשה כיום שימוש של כזב במסמך.
ש. אתה אומר שנספח ג' הוא בעצם מסמך כוזב במשמעות שלו שאמנם נחתם ושהוא ניתן לד"ר פאר כדי לשרת מטרות ספציפיות ולא כללי.
ת. המסמך הוא אמיתי וניתן למטרה ספציפי.
ש. לא באמת התכוונתם שהוא יהיה מה שכתבת שיהיה מפיץ בלעדי נתת לו בגלל הפרשה של קריגר.
ת. היה ניסיון להגיע להסכם מלא וכמו הטיוטא שהועברה אליו וחזרה אלינו לכתיבת הערות. המכתב הזה ניתן בתום לב להראות לרשת שהראתה לו פרסום של גורם אחר שהוא נכון לאותו מועד רשאי להפיץ את המברשות שיניים שלנו.
ש. למה לא כתבתם את זה רק לאותה רשת?
ת. אין לי מושג לאיזה רשת.
ש. אתה מתכוון אולי לצדדים שלישיים בכלל
ת. מבחינתי אותו תאריך הוא יכל להראות לצדדים שלישיים, היתה כוונה להגיע להסכם.
ש. אני אומר לך שהוצאת את המכתב ולא החתמתם אותו על הסכם משום שראיתם את העוצמה של ההשקעה שלו, התערוכות ולכן נקטתם בצעד הזה של מתן נספח ג'.
ת. אתה לוקח מסמך של 01/97 מדבר על מאמצים, על כספים שעדיין לא הוציא, מסלף דברים לחלוטין, לא היה ולא נברא.
ש. בסעיף 22 לתצהיר של משה שאול (מקריא) האם זה נכון שמשה שאול התייעץ איתך וקיבל את הוראתך
ת. יכול להיות שכן. נכון לאותו מועד הוא היה נציגנו.
ש. האם נכון שהמטרה היתה שד"ר פאר יפעל בשוק
ת. כן. כל הכוונות תמימות לחלוטין.
ש. למה אין במכתב הזה נספח ג' הגבלה של זמן
ת. המסמך הזה הוא לא הסכם. בהסכם יש הגבלות.

(כך במקור- א.ר.ב.).
ד"ר פאר נשאל בחקירתו לעניין נסיבות הוצאתו של נספח ג'. ד"ר פאר לא הכחיש כי עמד בקשר עם הנתבעים לגבי משווק אחר בשם קריגר אולם, לטענתו, לא בשל כך הוצא נספח ג'. ד"ר פאר בתצהירו לא מסר גרסה לעניין נסיבות הוצאת נספח ג' ואף לא הבהיר את גרסתו בעניין זה במהלך חקירתו הנגדית. ר' חקירתו הנגדית של ד"ר פאר (ר' עדותו מיום 11.12.08 עמ' 84, ש' 13-24):

"ש.במגעים שלך בגרמניה ראית פרסום של מברשות שיניים ידניות של אורליין, פרסום של קריגר ופנית לאורליין מה זה הפרסום הזה?

ת.אני פניתי אליהם לברר מי זה והם אמרו לי ואני פניתי לקריגר. הבנתי שהמברשות לא טובות ויש להם בעיות
ש.בהמשך שאול הוציא לך מכתב שהם לא עובדים עם אף אחד אחר ואם תרצה הם יתנו לך למכתב שאתה משווק היחידי שלהם בגרמניה.

ת.כן. הם אמרו לי בדיוק מה המצב עם קריגר לא היה לי מה לדאוג מזה. לא בגלל זה הם הוציאו את המכתב

ש. הנתבעים טוענים שהמכתב נספח ג'. הוצא בגלל שאתה פנית אליהם , בנסיבות מסויימות . איפה בתצהיר שלך אתה מתייחס לנסיבות והסיבות להוצאת המכתב

ת.אלה לא סיבות להוצאת המכתב. הוצאת המכתב היתה....אין לי מה להתייחס לזה. הוא אמר לי מה קורה עם קריגר ואני האמנתי לו."




(ההגדשה הוספה – א.ר.ב.)
אף העדה מטעם התובעים, הגב' ברונהילד, העידה בע"מ 55 ש' 12-17, לעניין המכתב מיום 27.1.97 כדלקמן:
"ש. את קוראת לזה הסכם.
ת. לא. אבל זה מינוי ראשוני כמפיץ בלעדי.
בדרך כלל עושים משהו כדי שיהיה אפשר לפעול בשוק אם לא ממנים אותך כסוכן או כמשווק אז אתה לא יכול לפעול בשוק
."

16.
בחינת המכתב מיום 27.1.97, הן בפן הצורני והן בפן התוכני, תוכנו, העדר הפירוט, ועצם היותו "מכתב" ולא "חוזה בלעדיות", בצירוף טענות הצדדים שהובאו בעניינו מביאים לכלל מסקנה לפיה אין מדובר בהסכם בלעדיות. מסקנה זו אף מתיישבת עם עדותה של הגב' ברונהילד כפי שהובאה לעיל, אשר גם לשיטתה מדובר במסמך שאינו מהווה "הסכם".
אני מקבלת את גרסת הנתבעים בדבר נסיבות הוצאתו של המכתב, שניתן לצורך סיוע לתובעת 2 לנסות לחדור לשוק הגרמני.
17.
התובעים מבקשים ללמוד על קיומו של הסכם בלעדיות מהתנהגותם בפועל של הצדדים, לאור ההשקעה הרבה שלהם במיזם ולאור מצגי הנתבעים.
התובעים טוענים, כי התקשרו עם רשת הפצה ושיווק בגרמניה אשר דאגה להנפיק שימוש מאושר בסימן ולוגו המלמד על סטנדרט בריאות נאות ואף אישרה את הלוגו של מברשות אוראל.
התובעים טוענים, כי שכרו את שירותיה השוטפים של חברת הפרסום "מקונה", אשר ביצעה עבורם בדיקת שוק ושולם לה שכר חודשי, החל מהרבעון האחרון של שנת 1996. התובעים צירפו פרסומים שונים הן בגרמניה והן עלונים שנשלחו למדינות ערב כדי לבחון שוק פוטנציאלי.
18.
הנתבעים טוענים כי מעולם לא נכרת הסכם שיווק והפצה בלעדי.
הנתבעים טוענים, כי התובעים לא הוציאו את ההוצאות הנטענות בדבר שיווק ופרסום, כי לא הוצגו מסמכים ו/או ראיות קבילים כדי לתמוך בגרסתם של התובעים. לטענתם, גם בזמן אמת לא היה ידוע להם על הוצאות חריגות שהוצאו לשם החדרת המוצר.
הנתבעים טוענים, כי במשך תקופה ארוכה ניסו לחתום על הסכם בלעדיות אולם כזה לא נחתם לאור היעדר תגובה עניינית מצד התובעים. הנתבעים טוענים כי ד"ר פאר יודע ואף ידע בשעתו כי אין בין הצדדים הסכם בלעדיות תקף.
פז טוען, כי התובעים נמנעו מלהתמודד עם אסופת המכתבים שהציגו מהם, לטענתם, ניתן ללמוד כי גם לאחר המכתב מיום 27.1.97 טרם נחתם הסכם בלעדיות וכי באוקטובר 1997 עדיין נשלחו הערות להסכם עתידי.
19.
שאול הסביר בתצהירו (ר' ס' 46-33), כי ימים ספורים לאחר שליחת המכתב מיום 27.1.97, נשלחה לידי ד"ר פאר טיוטת הסכם השיווק אולם עד ליום 4.5.97 לא התקבלה כל תגובה מהתובעת. בהיעדר תגובה, שלח אליו שאול מכתב מיום 4.5.97 ובהמשך שלחו מכתבים נוספים בעניין שאול טוען, כי לאור היותו שכיר באוראליין ובשל חלוף הזמן הרב עד שהוגשה התובענה כאן, הרי שנגרם לו נזק ראייתי בכך שאין באפשרותו להציג את מלוא החומר היה קיים ואשר היה בו כדי לסייע להגנתו.
במכתבו של שאול מיום 4.5.97 (נספח ג לתצהירו) נאמר בס' 1:
"אני העברתי אליך לפני זמן רב טיוטא של ההסכם לעיונך. אנו מעוניינים להתקדם ולחתום על הסכם השיווק ביננו. אני מבקש שתחזור אלי בהקדם בנושא זה."
במכתבו מיום 2.6.97 (נספח ד' לתצהירו) ציין שאול בס' 1:
"we still have not signed yet the distribution agreement. i'd like to conclude the matter during the month of june and to sign the agreement. the situation is not healthy neither to us nor to you."
במכתבו מיום 29.6.97 (נספח ה' לתצהירו) ציין שאול בס' 2:
"i wish to conclude the matter of the agreement
between us and to finally reach the signing of it. i specified to you that i wanted to sign it by the end of june, but in fact we did not progress in this issue. please consider this matter as an urgent issue because actually the situation now is that there isn't any commitment between the parties".
אמירות דומות ניתן למצוא במכתביו של שאול מיום 20.6.97, 3.8.97 וביום 11.8.97. מכתבים אלו צורפו גם לכתב הגנתו של מר פז (ר' נספחים לכתב הגנתו כמפורט בס' 15 לכתב ההגנה).
ד"ר פאר נחקר ביום 11.12.08 לעניין מכתבים אלו בע"מ 82 ש' 23-28 ובע"מ 83 ש' 1-17:


"ש.אני מפנה אותך לסעיף 15 לכתב ההגנה המקורי של אוהד פז ובמיוחד לסעיף 15 ו'- אוהד פז מתאר את השתלשלות את מו"מ שהתנהל ונסיונות ללחוץ כדי לחתום על הסכם הפצה הוא מפרט ומצרף את מכתבים א'-ז' בכתב ההגנה. מילא כשעורך הדין שלך ניסח את כתב התביעה אתה לא ידעת מה הגרסה של הנתבעים. אבל כשניסחת את התצהיר שלך ראית את המכתבים , היתה לך הזדמנות להגיב לכל המכתבים שבהם מבקשים ממך לחתום על חוזה. אך לא מצאת לנכון להגיב בתצהירך לכל המכתבים האלה.

ב"כ התובעים - לא נכון שהוא לא התייחס לטענה זו.
המשך חקירה נגדית :
ש. מנסח מחדש, איפה התייחסת לכל הדברים האלה בתצהיר שלך?
ת.המכתבים האלה הם אחרי התערוכה.
ש.לא זאת שאלתי. איפה התייחסת בתצהיר שלך?
ת.לא זוכר שהתייחסתי לזה בתצהיר שלי
ש. האם הגבת בכתב איך שהוא, מתי שהוא על כל אותם מכתבים ששואלים אותך בעניין ההסכם?
ת.אני התכוננתי להגיב למכתבים בשיחות ישירות וביקשתי פגישות אבל לא הסתייע. הם התחמקו ממני. לא הגבתי בכתב. ההגבה הראשונה שלי היא מינואר 98
ש.האם באותו מכתב מינואר 98 אתה כתבת לנתבעים רבותי על מה אתם מדברים, הרי יש לנו הסכם
ת.לא כתבתי , לא ראיתי טעם של הסכם יותר. רציתי לקבל את הכסף שנלקח ממני וזהו
ש.בשום מקום אל
(כך במקור- א.ר.ב) כתבת לנתבעים שכתבו לך שוב ושוב אנחנו רוצים הסכם חתום
ת.לא ראיתי צורך בכך שאנו כבר לא יושבים ביחד
."
עולה מן האמור, כי במועדים שאחרי שליחת מכתבו של שאול מיום 27.1.97 (נספח ג') עומדת אוראליין, באמצעות שאול, על כך שטרם השתכלל בין הצדדים הסכם וכי חשוב להגיע להבנות סופיות ולחתום על הסכם מסודר.
ד"ר פאר בסיכומיו, טען כי הנתבעים דרשו חתימה על הסכם מפורט ומכביד כמקצה שיפורים החל ממאי 1997 ולאחר שנפגשו עם ד"ר גוטפרט בתערוכה. אולם, קיים קושי בהעלאת טענה זו רק בשלב הסיכומים. ד"ר פאר לא מסר תגובה מניחה את הדעת מדוע אותם מכתבים של שאול נותרו נטולי מענה בזמן אמת.
אני חושבת שזה עולה בחקירות נגדיות האם פאר ציין זאת בתצהירו? האם שאול כותב מתי העביר לו טיוטא?
רק לאחר שכבר התגלעו המחלוקות בין הצדדים ובחלוף זמן ניכר שלח ד"ר פאר מכתב מיום 21.1.98 (נספח י"א לכתב התביעה), אשר לטענתו מהווה הודעה על הפרת הסכם (ר' ס' 21 לכתב התביעה). עיון במכתב זה מלמד, כי בין הצדדים אכן קיים קרע עסקי, אולם, אף בהסכם זה, לא נטען ולו פעם אחת על קיומו של הסכם בלעדיות לשיווק והפצה או טענה להפרתו.
מצופה, כי ככל וד"ר פאר האמין בקיומו של הסכם שיווק בלעדי מחייב בזמן אמת, הרי שהיה עליו להגיב למכתבים שפורטו לעיל. העדר התייחסות מידית לאותם מכתבים אינו עולה בקנה אחד עם הטענה לקיומו של הסכם מחייב ועם הטענה למצגים אודות קיומו של הסכם.
יתרה מכך, המכתבים האמורים של שאול לעניין הצורך בחתימה על הסכם והימנעות ד"ר פאר מלהציג ראיה, לפיה טען באותה נקודת זמן כי מכתבו של שאול מיום 27.1.97 הוא הסכם מחייב, מחזקת המסקנה, לפיה אין ללמוד ממכתב זה על קיומו של הסכם מחייב בין הצדדים.
מעבר לכך, יצוין כי התובעים אף לא הוכיחו ולא הציגו ראיות מספיקות על הוצאות הפרסום והשיווק הנטענות לצורך קידום מברשות אוראל. המסמכים בחלקם לא הוגשו כדין, חלקם בשפה הגרמנית, לא הוגשו על ידי עורכם ואף לא ניתן ללמוד מהם כי מדובר בהוצאות שיווק ישירות למברשות אוראל, שעה שידוע כי התובעת 2 עסקה אף בשיווק מוצרים נוספים.

20.
לאור כל האמור לעיל, אני מוצאת כי בין התובעת לאוראליין לא נכרת הסכם בלעדיות לשיווק והפצה. נראה כי הצדדים ניהלו מו"מ ארוך ואף ניסו לקדם כריתתו של הסכם תוך כדי בחינת השוק הגרמני וניסיון לחדור אליו עם מברשות אוראל. הצדדים פעלו מתוך ציפיה שהסכם ייחתם אך בסופו של דבר, הצדדים לא הגיעו לכלל הסכמה ולכן לא נחתם בסופו של דבר הסכם בלעדיות מחייב.
משניסיון הצדדים להתקשר בחוזה מחייב כשל וההסכם הנטען מעולם לא נכרת, אין מקום לדון בטענה להפרת הסכם בלעדיות על ידי הנתבעים.
כך גם מתייתר הדיון בטענה לפיה, הנתבעים בהתנהגותם גרמו לאוראליין להפר הסכם בין התובעת 2 לבין אוראליין.
הטענה להפרת חובת תום הלב- בהתנהלות ישירה של הנתבעים מול ד"ר גוטפרט

21.
התובעים טוענים, שהנתבעים פעלו במרמה ובחוסר תום לב. לטענתם, אלמלא יצרו הנתבעים קשר עסקי ישיר עם גוטפרט, לא היה גוטפרט מפר את הסכם השיווק שהיה לו עם התובעים. בכך גרמו הנתבעים, לטענת התובעים, בין היתר, לכך שנותרו עם מלאי מברשות אוראל. זאת, מאחר
וד"ר גוטפרט העדיף לרכוש ישירות מאוראליין ולא דרך ד"ר פאר.
התובעים טוענים, כי באפריל 1997, במסגרת תערוכת
ids
, הציג ד"ר פאר את ד"ר גוטפרט לשאול כאחראי מטעמו על הפצת מברשות אוראל בגרמניה.
התובעים טוענים, כי הנתבעים יצרו קשר ישיר עם גוטפרט לשיווק והפצת מברשות אוראל בגרמניה באופן שמתחרה בקו ההפצה שלהם (ר' ס' 13 לתצהירו של ד"ר פאר).
התובעים טוענים, שהקשר של הנתבעים עם גוטפרט התגבש לאחר התערוכה באפריל 1997. להוכחת טענתם, הם מציגים את מכתבו של גוטפרט מיום 2.6.97 לחברת ארגון התערוכות לפיו, לטענתם, גוטפרט מודיע כי בתערוכת אוקטובר בה יציג את מוצרי אוראליין לא יפעל בשיתוף עם התובעת 2. המסמך צורף לתצהירו של ד"ר פאר בגרמנית ובתרגום לאנגלית כנספח
c
. כבר יוער, כי המסמך לא הוגש באמצעות עורכו או מקבלו.
התובעים טוענים, כי שאול נפגש עם ד"ר גוטפרט ביום 24.7.97 או בסמוך לכך ללא ידיעתם ומאחורי גבם לקידום היחסים העסקים ביניהם. התובעים טוענים לקיומה של פגישה נוספת ביום 7.9.97 או בסמוך לכך. התובעים ניהלו בגרמניה תביעה כנגד גוטפרט. התביעה הסתיימה בהסדר פשרה עוד בשנת 1999. התובעים טוענים כי למדו על פגישות אלו מהמסמכים שהגיש ד"ר גוטפרט במסגרת התביעה בגרמניה ואף צירפו אותם כנספח ו' לכתב התביעה.
התובעים אף טוענים כי ניתן ללמוד על הקשר בין גוטפרט לנתבעים באמצעות נספח
c-1
לתצהירו של פאר, קבלה ע"ש חברת גוטפרט, לתרגום חוזה אוראליין מאנגלית לגרמנית מיום 24.11.97. כך גם הם מכנים נספח
c-2
שהוא לפי הנטען הוראת תשלום של ד"ר גוטפרט לבנק מיום 23.9.97, לשלם לאוראליין סך של 1,960$.
22.
הנתבעים טוענים, כי נהגו בתום לב, לא חרגו מפעולתם השגרתית כמנהלים באוראליין וכי לא קמה כלפיהם אחריות אישית.

23.
שאול בסעיפים 68 ו- 75 לתצהירו מציין, כי ד"ר גוטפרט הוצג כשותפו של ד"ר פאר והוצג לו כי אוראליין צריכה לעמוד עם גוטפרט בקשר בענייני הפצה ושיווק. שאול טוען כי הקשר עם גוטפרט היה בידיעתו של ד"ר פאר. לטענתו, מעולם לא נמכרו לד"ר גוטפרט מברשות שיניים ולכן לא גרמו להפרת הסכם. לטענת שאול, לא הוצגה כל ראיה קבילה המבססת את הטענות כי גרמו להפרת החוזה בין גוטפרט לתובעים.

24.
פז מציין בסעיפים 54-42 לתצהירו, כי מעולם לא פגש בד"ר גוטפרט. לדבריו, במחצית אוגוסט 1997 נודע להם מפי גוטפרט כי בינו לבין ד"ר פאר נתגלע קרע על רקע שיתוף פעולה בעסקים משותפים שונים שאינם קשורים בהכרח עם מוצרי אוראליין.
פז טוען, כי לקראת ספטמבר 1997 התגלו מצגי התובעים כחסרי בסיס, ובפרט לאחר שנמנעו מלמשוך סחורה שהוזמנה על ידם בסך של כ - 58,000 מארק. רק אז נעזרה אוראליין בד"ר גוטפרט להציג מוצריה בתערוכה בגרמניה. במהלך נובמבר 1997 שלחה אוראליין לד"ר גוטפרט, לבקשתו, תצוגות למברשות שיניים שהיו בבעלותו מתקופת שותפותו עם התובעים, אך לא נשלחו אליו מברשות שיניים. שני אירועים אלו התרחשו ממילא לאחר שהיה ברור שהתובעים אינם מתכוונים להתקשר בהסכם עם אוראליין. בהמשך, גוטפרט אף ניסה לעניין את אוראליין באפשרות מינויו כנציגה בגרמניה, אך היא סירבה. פז טוען כי התובעים נמנעו מלהביא לעדות את ד"ר גוטפרט כדי להוכיח טענותיהם ויש לזקוף זאת לחובתם.
25.
בכל הנוגע לטענה שנמכרו מברשות שיניים ע"י אוראליין ישירות לגוטפרט, נחקרו המצהירים כפי שיפורט להלן.
ד"ר פאר בעדותו השיב כך (ר' ע"מ 69 ש' 11-14):

"ש. אתה מתכוון לאמר שהם מכרו ישירות לד"ר ג' מברשות שיניים.
ת. הם נתנו לו את ההרגשה שהוא יכול לפעול מולם ישירות, אם מכרו או לא מכרו אני לא יודע. גיליתי את זה רק היום שהם מכרו קצת.
ש. רק היום.
ת. כן רק היום. כי שמעתי את העדות של העורכת דין פה היום. לפני כן ידעתי שהם מכרו לא סחורה אבל מעמדים לסחורה בלי ידיעתי
." (הדגשות הוספו - א.ר.ב.)
למעשה, ד"ר פאר בחקירתו ולמרות האמור בכתב התביעה, מעיד כי כלל אינו יודע האם הנתבעים מכרו או לא מכרו לד"ר גוטפרט מברשות שיניים.
בהמשך עדותו של ד"ר פאר בע"מ 86 ש' 18-28 וע"מ 87 ש' 1-2 העיד כדלקמן:
"ש. אתה אומר שבעצם גילית שהם סיפקו מברשות שיניים ישירות לד"ר ג. יש לך קבלה להראות?
ת.שמעתי הבוקר מעורכת הדין.
ש. יש לך מסמך אחד שמכרו מברשות לד"ר
ת. יש לי מסמך שמכרו מעמדים, מסמך מאוד טוב. למה שימכרו לו מעמדים?
ש. אני מראה לך נספח שצירף העו"ד שלך מיום 11/8/97 כותב לך משה שאול (מקריא) הוא אומר לך ברור אני מקבל דוחות ישירות מד"ר ג. למה אתה לא כותב לו אסור לך לקבל דוחות
ת.אני פניתי לד"ר ג. הוא עשה את המשגה ולא שאול. כנראה שהיה לו כבר את היחסים ולכן הוא עשה.
ש. אמרת שהיה לך בעיה עם קריגר ופנית לשאול ונפתרה הבעיה. אתה שומע שיש בעיות, כמו שעשית בסיפור של קריגר למה אתה לא כותב פקס לאורליין, וביקשת להפסיק את כל הקשר עם ד"ר ג. הפרה של הסכם בעלדיות, למה אתה לא כותב זאת והבעיה היתה נפתרת כמו קריגר?
ת. בסופו של דבר העסק פשוט, הרמתי טלפון כדי לקבוע פגישה. למה שאני ישלח פקס. שלחתי מכתב בינואר לאחר שראיתי שאין לי מה לעשות עם החברה
." (הדגשות א.ר.ב.)

הנתבעים ציינו, כי אוראליין מכרה לד"ר גוטפרט מעמדים ולא מברשות שיניים.
שאול בחקירתו מסר הסבר מדוע נשלחו לד"ר גוטפרט מעמדים (ר' ע"מ 130 ש' 9-19):
"ש:
מה כן עשיתם עם ד"ר גוטפרד איזה פעילות עסקית.
ת: לא עשינו שום פעילות עסקית עם ד"ר גוטפרד למעט המכירה של המעמדים.
ש: בשביל מה הייתם צריכים למכור לו מעמדים בסכום כ"כ ניכר שגם הסתרתם את זה מבית המשפט.
ת: לא נכון שהסתרנו את זה מבית המשפט. ד"ר גוטפרד קיבל את כל מברשות השיניים שהיו ברשותו של ד"ר פאר. כדי שהוא יוכל להציג את מברשות השיניים היה צריך מעמדים. לו היה מצב נורמלי של המשך ההתקשרות והעבודה אז לא היינו מספקים את המעמדים לד"ר גוטפרד ישירות, אבל מכיוון שלא רצינו לחזור למצב שמשווק פוטנציאלי או גוף שקיבל מאיתנו מברשות שיניים יישאר תקוע איתם ויצור לנו בעיות בשוק עם משווק עתידי היה לנו אינטרס שכמה שיותר מהר הסחורה שנמצאת באותו רגע בגרמניה תימכר כדי שמשווק חדש לא יתקל בתקלות כמו שטען ד"ר פאר בינואר 97
."

המסקנה העולה מן האמור, היא כי לא הוכח שאוראליין או הנתבעים מכרו מברשות שיניים לגוטפרט. בכל הנוגע למעמדים, הם נמכרו לגוטפרט בחודש אוקטובר 1997 לאחר שהיחסים בין התובעים לאוראליין כבר עלו על שרטון ושאול נתן הסבר מניח את הדעת לעניין נסיבות מכירתם ישירות לגוטפרט.

26.
בכל הנוגע לטענה של התובעים כי הנתבעים הסתירו את המגעים שלהם עם גוטפרט, הרי שמחומר הראיות עולה, כי ד"ר פאר ידע בזמן אמת כי שאול וד"ר גוטפרט מתקשרים גם באופן ישיר. כך למשל, במכתבו של שאול מיום 2.6.97 שצורף כנספח ב' לכתב ההגנה וכן ממכתב של ד"ר גוטפרט מיום 16.6.97 שנכתב אל פאר ואל שאול.
ד"ר פאר נשאל מדוע מיום 11.8.97, מועד וודאי בו ידע על הקשרים הישירים בין ד"ר גוטפרט לבין שאול, לא פנה לשאול וביקש ממנו להפסיקם. ד"ר פאר השיב, כי שלח מכתב בינואר (הכוונה לינואר 1998) כ-5 חודשים לאחר מכן.
27.
התובעים טוענים, כי ברשותם קבלה מעו"ד, שמחייב את ד"ר גוטפרט בכסף עבור תרגום של חוזה אוראליין, מכאן הם לומדים כי בין הצדדים הועברו טיוטות הסכם.
שאול נחקר בעניין זה ביום 11.2.10 בע"מ 121 ש' 4-11 כדלקמן:
"ש:
אתם הגעתם עם ד"ר גוטפריד לטיוטות של הסכמים עם עו"ד בגרמניה.
ת: ממש לא.
ש: יש מסמך של עו"ד שמחייב אותו בכסף על הייצוג שלו ועל התרגום שלו.
ת: אורליין מעולם לא ניהלה באמצעות עו"ד שום מו"מ מול ד"ר גודפורד על איזה שהיא התקשרות חוזית. אם היה חוזה של ד"ר גודפרוד העביר אותו לאיזה שהוא עו"ד, הוא לא קיבל אותו מאיתנו אלא קיבל אותו ישירות מד"ר פאר. איך הגיע החוזה לד"ר גודפורד כי אמר לד"ר פאר ב- 15.8 שהעביר אליו חוזה עם אורליין לא חתום וייתכן שזה החוזה שהוא מדבר עלי ושהוא העביר לעו"ד שלו לעיון
."
מעבר לשאלת קבילות המסמך, לא הוכח שאכן הוחלפו טיוטות או שנוהל בין הצדדים מו"מ.
28.
עולה מן האמור כי בין התובעים לבין ד"ר גוטפרט התקיימה מערכת יחסים עסקית, אשר כללה פעילות שאינה רק בעניין מברשות אוראל. גם התביעה בגרמניה עסקה במכלול פעילות הצדדים (ר' עדותה של הגב' ברונהילד). בהתאם לגרסת התובעים, מערכת היחסים עם ד"ר גוטפרט עלתה על שרטון וד"ר פאר הגיש נגדו, כאמור, תביעה בבית המשפט בגרמניה. התובעים טוענים, כי הנתבעים החלו ביצירת ההקשר הישיר עם גוטפרט תוך "מעקף" של התובעים לאחר התערוכה באפריל 1997. טענה זו אינה מתיישבת עם העובדה שהנתבעים המשיכו, כמפורט במכתביו של שאול, במשך חודשים לאחר מכן בנסיונות להגיע להסכם חתום עם התובעים והתובעים הם שהתמהמהו.
שוכנעתי כי גוטפרט הוצג לנתבעים כשותף של התובעים ולא היה פסול בכך שיצרו עמו קשר והדבר אף נעשה בידיעת פאר.
אכן, לאחר שכבר היה קרע עם התובעים, הציגה אוראליין בתערוכה באמצעות גוטפרט. אומנם, המכתב של גוטפרט שצורף כנספח
c
על ידי התובעים הינו ממועד מוקדם יותר, אך לא הוכחה מעורבות הנתבעים באותו שלב.
בכל הנוגע למכירת המעמדים המדובר בשלב יותר מאוחר ואף ניתן לענין זה הסבר על ידי הנתבעים. יצויין כי לא הובאו ראיות כי אוראליין מכרה מברשות שיניים ישירות לגוטפרט. פז אישר כי בהמשך גוטפרט היה מעונין להיות מפיץ של אוראליין בגרמניה אך פז לא היה מעונין בכך.

עוד יצוין כי התובעים נמנעו מלהביא לעדות את ד"ר גוטפרט. אין לקבל את טענת התובעים כי הנתבעים, הם שהיו צריכים לזמן את ד"ר גוטפרט לעדות. על התובעים הנטל להוכיח תביעתם. אמנם התובעים טוענים כי גופרט סירב להעיד, אך בהחלטת בית המשפט, כבוד השופטת בלטמן, מיום 17.4.08, ניתנה לתובעים אפשרות להגיש בקשה לעניין העדת עורכי המסמכים, בהליך של חיקור דין בחו"ל או בהליך דומה.

כמו כן, התביעה הוגשה בשיהוי רב, על סף תקופת ההתיישנות. התובעים קיבלו, לדבריהם, את המסמכים עליהם הם מתבססים מסגרת התובענה שניהלו בגרמיה כנגד גוטפרט. בתובענה זו ניתן

פסק דין
כבר בשנת 1999. לפיכך, אין הצדקה לשיהוי בהגשת התביעה רק בשנת 2004 לגבי ארועים משנת 1997. הנתבעים מציינים את הקושי שלהם בהצגת מסמכים בשל חלוף הזמן ולאחר שאוראליין נכנסה להליכי פירוק.
יש להביא זאת בחשבון בשקילת הראיות.

לאור כל האמור לעיל, אני מוצאת כי התובעים לא הוכיחו שהנתבעים הפרו את חובת תום הלב המוטלת עליהם או ביצעו עוולה כלפי התובעים, בכל הקשור למגעים שלהם עם גוטפרט.
משלוח מברשות השיניים
ששולם בגינו סך של 58,000 מארק

29.
התובעים טוענים שהם זכאים להשבת סך של 58,000 מארק גרמני, בגין סחורה אשר הזמינו ושילמו עבורה אך לא הסכימו
לקבלה.

לטענת התובעים, כפי שפורטה בסיכומיהם, היה על אוראליין לרשום בספרים את העסקה שבוטלה ע"י החזרת הסחורה ארצה והיה עליה לדווח על ביטולה לפי סעיף 5 להוראות מס הכנסה (ניהול פנקסי חשבונות), תשל"ג- 1973. כמו כן, היה לשמור את הכסף בקרן שמורה או בפיקדון נאמנות.

הנתבעים טוענים, כי מדובר בסחורה שהוזמנה ע"י התובעת 2 ושיוצרה במיוחד עבורה בסך של 58,000 מארק. לטענתם, הבהירו לתובעים שההזמנה הינה הזמנת
free on board
, הכוונה שעלות המשלוח מוטלת על המזמין, התובעת 2.
לטענת הנתבעים, לא ניתן לדרוש השבה היום, שכן עסקת 58,000 המארק לא בוטלה מעולם.

לטענתם, התובעים לא הוכיחו, כי ביטול העיסקה על ידם נעשה כדין. מההתכתבויות בין התובעים לשאול עולה כי הנתבעים עמדו על כך שהתובעים ישפו את אוראליין עבור ההוצאות שנגרמו לה כתוצאה מהצורך להשיב את המשלוח לישראל ובכפוף לכך הסכימו למסור להם את מברשות השיניים שהזמינו.

30.
אין מחלוקת כי התובעים שילמו לאוראליין סך של 58,000 מארק באמצעות מכתב אשראי עבור סחורה שהזמינו. התובעים ניסו לעכב את ההזמנה בטרם יצאה לדרך אך שאול השיב להם כי אין אפשרות לעשות כן.
כאשר הסחורה הגיעה לגרמניה סירבו התובעים לקבל אותה. הסחורה נשארה בנמל במשך חודשים ובסופו של דבר נאלצה אוראליין להחזיר את הסחורה לישראל. התובעים דרשו כי יושב להם הסכום ששילמו. במכתבו של שאול מיום 14.7.98 כתב לפאר כי לאחר שישלמו את ההוצאות שנגרמו לאוראליין יוכלו לקבל את מברשות השיניים לידיהם (ר' מכתב של שאול מיום 14.7.98 נספח יח' לכתב ההגנה מטעם נתבע 2).
התובעים הציגו הסברים שונים מדוע לא משכו את הסחורה שהוזמנה על ידם מהנמל.
התובעים בכתב תביעתם טענו, כי לא משכו את הסחורה מהנמל בגרמניה בשל עלות הובלה גבוהה מזו שנמסרה להם. לשיטת ד"ר פאר נמסר לו כי העלות תהיה 343 $, בהמשך נטען לעלות של 700 $, שאול טוען כי העריך את העלות בסך של 800 $ ובפועל העלות היתה 843 $.
בהמשך בירור התובענה שינה ד"ר פאר גירסתו בעניין זה. ד"ר פאר בחקירתו מיום 11.12.08 בע"מ 68 ש' 21-24 ציין, כי לא משך את הסחורה מכיוון שלא יכול היה למכור אותה, זאת מאחר ובאותו שלב כבר היה קרע בינו לבין גוטפרט שלטענתו, כפי שפורט לעיל, נגרם בשל הנתבעים. הנתבעים טוענים להרחבת חזית, שכן עניין זה לא עלה בכתבי הטענות.
31.
השאלה האם אוראליין היתה מחויבת להחזיר לתובעים את הסכומים ששולמו על ידם, איננה טעונה הכרעה במסגרת תובענה זו.
לצורך בחינת הטענה לאחריות אישית של הנתבעים יש לבחון את נסיבות העניין. התובעים סירבו לקבל את הסחורה. הטענה כי הסירוב נבע מהפרש דמי משלוח בסך מאות דולרים בודדים לכל היותר אינה מצדיקה סירוב לקבל סחורה בסך 58,000 מארק ואיננה מצדיקה ביטול ההזמנה. ככל שהסירוב נבע מכך שהתובעים חשו שנותרו ללא קו הפצה בגרמניה בשל הקרע בינם לבין גוטפרט, כבר הוכרע כי לא הוכח שהאחריות לכך מוטלת על הנתבעים.

לנוכח כל האמור, אינני סבורה כי ההתנהלות של הנתבעים בשם אוראליין, כאשר לא קיבלו את הדרישה של התובעים להשיב את הסכום ששולם עבור הסחורה והשיבו בשם אוראליין כפי שפורט לעיל, מקימה אחריות אישית שלהם כלפי התובעים.
32.
מעבר לנדרש, אציין כי אין מחלוקת שהיחסים העסקיים נשוא התובענה התנהלו בין התובעת 2 לבין אוראליין ועל כן, לד"ר פאר אין תביעה אישית כנגד הנתבעים.
בעניין זה ר' ד"ר פאר בחקירתו הנגדית ביום 11.12.08, ע"מ 71 ש' 11-26 וע"מ 72 ש' 1 לפרוטוקול.
גם הגב' ברונהילד שנחקרה ביום 11.12.08 העידה כי היא ובעלה פעלו באמצעות חברה, התובעת 2, עוד הודתה כי לא פעלה באופן אישי אלא תמיד באמצעות התובעת 2. כשנשאלה מדוע ד"ר פאר תבע באופן אישי, השיבה כי אין באפשרותה לענות על השאלה (ר' ע"מ 53 ש' 24-26 וע"מ 54 ש' 1-10 לפרוטוקול).
לאור האמור, ומשהתובע בעצמו ואף הגב' ברונהילד, אינם מכחישים כי כל הפעילות נשוא התובענה כאן נעשתה באמצעות התובעת 2 ולא באמצעות ד"ר פאר באופן אישי, אני מוצאת כי התובע 1 לא הוכיח עילת תביעה אישית כנגד הנתבעים.

33.
לאור כל המפורט לעיל, התביעה נדחית.
התובעים, ביחד ולחוד, ישלמו לכל אחד מהנתבעים תוך 30 יום את הוצאות המשפט שהוצאו על ידו בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הוצאתן ועד לתשלום המלא בפועל וכן ישלמו לכל אחד מהנתבעים שכ"ט עו"ד שיעמוד, בנסיבות העניין, על סך
של 22,500 ₪.

המזכירות תמציא פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום,
יח' אב תשע"א, 18 אוגוסט 2011, בהעדר הצדדים.















א בית משפט שלום 1619/04 אורי פאר, raunheim gmbh. fehr 'dr נ' שאול משה, , אוהד פז ואח' (פורסם ב-ֽ 18/08/2011)