פסקי דין על איתן הלמן | פסקי דין על יגאל הלמן | פסקי דין על דניאל ספיר | פסקי דין על גאולה זעירי | פסקי דין על אורי ומרים הפנר ואח' |

8517/06 תק     28/08/2011




תק 8517/06 איתן הלמן, יגאל הלמן נ' דניאל ספיר, גאולה זעירי, אורי ומרים הפנר ואח'








בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב - יפו

ת"ק 8517-06
28 אוגוסט 2011

לפני כבוד השופטת יעל אילני






תובעים
1
.
איתן הלמן

2
.
יגאל הלמן

נ
ג
ד

נתבעים
1. דניאל ספיר

2. גאולה זעירי

3. אורי ומרים הפנר
4. לאה ומתן ליבר

נ
ג
ד

צד שלישי

דניאל ספיר





פסקֿֿדין
1.
פסק דין
זה הוא המשכו של פסק הדין שניתן בתובענה זו בתאריך 14.1.08, ובהמשך להחלטה מיום 13.6.11 בה בוטל פסק הדין
בחלקו.

2.
להלן השתלשלות ההליכים עד כה, בתמצית:

התובעים, אב ובנו, עסקו, במועדים הרלוונטיים, בעבודות בניה ושיפוצים. בשנת 2005 הוזמנו התובעים לבצע עבודות בבניין ברחוב רופין 29 בתל אביב.

בשנת 2006 הגישו התובעים תביעה כנגד הנתבע מס' 1, לתשלום עבור עבודות נוספות שהוזמנו לבצע בחודש ינואר 2006, שעיקרן החלפת שני לוחות גג עשויים אסבסט בבניין (להלן: העבודות נשוא התביעה).




בין יתר טענות ההגנה טען הנתבע מס' 1 כי את העבודות נשוא התביעה הזמינה נציגות הבית המשותף, וכי אלה בוצעו עבור הבית המשותף ולא עבורו באופן פרטי. הוצג גם מסמך הזמנת העבודה מיום 6.1.06 עליו חתם הנתבע מס' 1 על גבי חותמת "נציגות הבית ברחוב רופין 29 ת"א".

נוכח טענת הנתבע תוקן כתב התביעה בדרך של הוספת נציגות הבית המשותף כנתבעת נוספת, נתבעת מס' 2.

הנתבע מס' 1 קיבל לידיו את כתב התביעה בשמו ובשם הנציגות, וכך הצהיר לפרוטוקול בדיון שהתקיים ביום 29.5.07. מאז ולאורך כל ההליך ייצג הנתבע 1 את נציגות הבית, הגיש כתב הגנה בשמו ובשם הנציגות, ניהל את ההליך והגיש סיכומים בשמו ובשם הנציגות.

טענת ההגנה של הנתבעים כנגד התביעה היתה כי הצורך בביצוע העבודות נשוא התביעה, החלפת שני הגגות, נבע מנזק שנגרם לגגות כתוצאה מעבודות שביצעו התובעים בבניין, על ידי עובדיהם או מי מטעמם, ועל כן, בהיותם אחראים לנזק היה עליהם לשאת בהוצאות החלפת הגגות.

בסופו של יום, לאחר דיון שנמשך על פני מספר ישיבות במסגרתן נשמעו מספר עדים, ולאחר שהוגשו סיכומי הנתבעים בכתב, לבקשת הנתבע, ניתן פסק הדין בתביעה, ביום 14.1.08.


בפסק הדין התקבלה תביעת התובעים. נדחתה הטענה כי התובעים גרמו לנזק, וכי העבודות נשוא התביעה נדרשו בשל נזקים שהתובעים אחראים להם. נציגות הבית חויבה לשלם לתובעים את התשלום עבור ביצוע העבודות במלואו (בהערה יצוין כי התשלום היה גבוה מסמכות בית המשפט לתביעות קטנות באותה עת, ומשכך הועמד החיוב על סך של 17,800 ₪, גובה הסמכות).


באשר לחיוב הנתבע מס' 1 – נקבע בפסק הדין כי לאור הקביעה שהעבודות הוזמנו על ידי נציגות הבית, לא ניתן לחייב את הנתבע 1 בתשלום המלא ביחד עם הנציגות. עם זאת, נקבע, כי ככול ומסיבה כלשהי לא תשלם הנציגות את החיוב בהתאם לפסק הדין כי אז יהיה חלקו של הנתבע מס' 1 כגובה חלקו בזכויות בבית המשותף. לא פורט חלקו של הנתבע מן הטעם שלא הובאו ראיות בעניין זה.


ביום 9.1.11, שלוש שנים לאחר מתן פסק הדין, הגישו התובעים בקשה למתן פסיקתא על חלקו של הנתבע 1 בחיוב. מהבקשה עולה כי הנתבעים לא שילמו להם את שחויבו בפסק הדין, וכי כול ניסיונת התובעים לבצע את פסק הדין בהליכי הוצאה לפועל כשלו.


בהחלטה מיום 24.2.11 נדחתה בקשת התובעים מהטעם שלא ניתן לתקן את פסק הדין בדרך שבקשו, הכול כמפורט בהחלטה.


בצר להם, פנו התובעים לעורך-דין, וזה פנה בשמם לבעלי הדירות הנוספים בבניין בדרישה כי ישלמו את שחויבה נציגות הבית לשלם בפסק הדין.


בעקבות פניה זו הגישו יתר בעלי הדירות בבניין, הנתבעים 2-4, בקשה לביטול פסק הדין מיום 14.1.08. לטענתם, עד לפניית ב"כ התובעים לא ידעו הנתבעים דבר וחצי דבר על התביעה, על ההליכים שהתקיימו בה, ועל פסק הדין שניתן בה. עוד טענו, כי מעולם לא הסמיכו את הנתבע מס' 1 לפעול בשמם בהליכים אלה. יתרה מכך, לטענתם, העבודות נשוא התביעה בוצעו עבור הנתבע מס' 1 באופן פרטי ואין להם חלק בהזמנת העבודות.


לאחר שהוגשו תגובת הצדדים לבקשה – החלטתי, בהחלטה מיום 13.6.11, לבטל את אותו חלק בפסק הדין שעניינו זהות מזמין העבודות או מי שעבורו הן בוצעו, והחייב בתשלום לתובעים. עוד קבעתי כי חלק פסק הדין המתיחס לטענת ההגנה כנגד התביעה – היינו הטענה כי התובעים גרמו לגגות נזקים ולכן אין לחייב את הנתבעים בעלות התיקון – יוותר על כנו, מן הטעם שהנתבעים 2-4 לא טענו כנגד קביעות אלה ולא ביקשו לבטלן. הכול כמפורט בהחלטה מיום 13.6.11 ומהנימוקים שפורטו בה.

בעקבות ביטול פסק הדין כאמור, הגישו הנתבעים 2-4 כתב הגנה וכן הגישו הודעה לצד שלישי כנגד הנתבע מס' 1.

ביום 28.8.11 התקיים דיון במסגרתו העידו התובע מס' 1, הנתבעים מס' 1 ו- 3 ומר בן זקן מיופה כוחה של הנתבעת מס' 2.


השאלה העומדת כעת להכרעה היא מי הזמין מהתובעים את העבודות נשוא התביעה, עבור מי הן בוצעו, ומי חייב בתשלום לתובעים על ביצוען.


3.
לאחר ששמעתי את הצדדים ובחנתי את יתר הראיות אני קובעת כי הוכחו העובדות הבאות:


הנתבעים הם בעלי דירות ובעלי זכויות בבית ברחוב רופין 29 בתל אביב.


בין הנתבע מס' 1 לנתבעים 2-4 קיים סכסוך רב שנים באשר לזכויות הבעלות והחזקה בבית ובמיוחד ברכוש המשותף. בשל סכסוך זה טרם נרשם הבית כבית משותף, כך במשך מספר עשורים.


אחת המחלוקות בין הנתבעים 2-4 לנתבע מס' 1 נוגעת לגגות הבית, לרבות הגגות שהוחלפו במסגרת העבודות נשוא התביעה.


בשנת 2005 החליטו הנתבעים לבצע עבודות שיפוץ בבית, בשיתוף ובסיוע "עזרה וביצרון".


לביצוע העבודות נשכרו שירותי התובעים.


הנתבעים קיימו אסיפות של כל בעלי הדירות והגיעו להסכמה באשר להיקף השיפוץ ולחלוקת התשלום בגינו. הוסכם כי הנתבע מס' 4 ישא ב- 10% מעלות העבודות, הנתבעת מס' 2 ב- 14%, הנתבע מס' 3 ב- 15%, והנתבע מס' 1 ישא ב- 61% וכן "ישא גם בתשלום עבור כיסוי הגג מפח בסך 24,220 ₪" (ר' נ/1 וכן נ/2 שנערך על ידי הנתבע מס' 1 ומאשר הלכה למעשה את נ/1).


בעדויות הצדדים הוברר כי הסיבה להסכמה בעניין התשלום עבור כיסוי הגג נעוצה במחלוקת הנטושה בין הצדדים באשר לחוקיות הגגות בקומה העליונה של הבניין ולזכויות בחלק המבנה שמתחתם. הנתבעים 2-4 טענו כי הנתבע 1 הקים את הגגות ללא רשות ושלא כדין ומסיבה זו סירבו לשאת בכול הוצאה הקשורה לגגות הבית. נוכח כך הוסכם כי הנתבע 1 ישא בהוצאות אלה במלואן.


יודגש, אין באמור כדי להכריע באיזה אופן שהוא בטענות הצדדים בדבר חוקיות הגגות, הזכויות בהם, ובדבר חלוקת הבעלות או ההחזקה ברכוש המשותף. כפי שכבר ציינתי, מדובר במחלוקת רבת שנים בין הצדדים, ונראה, למרבה הצער, ששנים רבות של מחלוקת עוד לפניהם. איני נדרשת להכריע בנושאים אלה שכן הצדדים השכילו להניח מחלוקות אלה בצד, והגיעו להסכמה באשר לחלוקת התשלום בגין שיפוץ הבניין, ככל הנראה נוכח האינטרס המשותף של כולם בשיפוצו.


העבודות נשוא התביעה (החלפת הגגות) לא היו חלק מהעבודות שפורטו בכתב הכמויות הנוגע לעבודות השיפוץ. החלפת הגגות בוצעה לפי הזמנת עבודה נוספת מיום 6.1.06. עם זאת, חילוקי הדעות באשר לחוקיות הגגות וזכויות מי מהנתבעים בהם נוגעים גם לגגות אלה, ומעדויות הצדדים הוכח כי נוכח האמור ברור היה לנתבע 1 כי הנתבעים 2-4 לא יסכימו לשאת בתשלום בגין הוצאות הקשורות בגגות אלה, כשם שלא הסכימו לשאת בהוצאות הגג בהסכם (ר' נ/1), והכול
בשל אותו סכסוך עתיק יומין.

למרות זאת, הנתבע מס' 1 פנה אל התובעים והזמין את ביצוע העבודות נשוא התביעה, מבלי
לקבל את הסכמת הנתבעים 2-4 לכך, ואפילו מבלי להודיע להם על כך.

הנתבע 1 טוען כי העבודות נדרשו בדחיפות בשל חדירת מים לדירתו, בבחינת עזרה ראשונה, ועל כן פנה לתובעים מבלי לערב את הנתבעים 2-4. אין בידי לקבל טענה זו. גם אם הפניה הראשונית בוצעה בנסיבות שתוארו, ניתן היה להודיע לנתבעים על כך. יצוין כי הזמנת העבודה הוצאה על ידי הנתבע ביום 6.1.06 (בכתב) ותשובת התובעים אשר אישרו את ההזמנה על גבי המסמך ופירטו את עלות ביצוע העבודות נחתמה ביום 8.1.06. ניתן להניח שרק לאחר מכן החלו התובעים בביצוע העבודות. מה מנע מהנתבע להודיע לנתבעים, אפילו טלפונית, על הצורך בעבודות ועל הזמנת התובעים לבצען ?

הנתבע אישר כי לא הודיע לנתבעים 2-4 על הזמנת העבודות ועל ביצוען. יתרה מכך, הוא אישר כי לא הודיע להם על התביעה, על הוספת הנציגות כנתבעת, על ההליכים, על פסק הדין ואפילו על ניסונות התובעים לביצוע פסק הדין במסגרת ההוצאה לפועל.

משנשאל הנתבע 1 מדוע לא טרח ליידע את הנתבעים אודות כל אלה, השיב כי אין זה מעניינם של הנתבעים, שכן, לגישתו, היה על התובעים היה לשאת בהוצאות התיקון משום שהם אשר גרמו לנזק לגגות.

איני מקבלת את הסבריו הדחוקים של הנתבע 1. ראשית, כפי שקבעתי בפסק הדין מיום 14.1.08, בהסכם ההתקשרות לביצוע העבודות נשוא התביעה הסכים הנתבע 1 לתנאי התשלום שפירט התובע בכתב על גבי המסמך, אף שכבר אז ידע, כך לטענתו, כי התובעים אחראים לנזק. אילו סבר שעל התובעים לבצע עבודות אלה ללא תשלום משום שגרמו לנזקים – לא היה מסכים לתנאי התשלום. לחלופין, בשתיקתו גרם לתובעים להאמין כי הם יקבלו את התמורה לעבודתם ובכך הטעה אותם ופעל בחוסר תום לב בהתקשרות עמם ובביצוע ההסכם.

שנית, למצער, חייב היה הנתבע להודיע לנתבעים 2-4 על הגשת התביעה בחודש 9/06, במיוחד לאחר שכתב התביעה תוקן באופן שבו הוספה נציגות הבית כנתבעת, נוכח טענותיו. במקום זאת בחר הנתבע 1 לייצג את נציגות הבית, משמע לייצג גם את עניינם של הנתבעים 2-4, על אף שידע שקיים ניגוד עניינים בינו לבינם נוכח סירובם לשאת בכול תשלום הקשור לגגות.

אם לא די בכך, הנתבע אף לא יידע את הנתבעים על פסק הדין שניתן ביום 14.1.08. תחת זאת בחר לנקוט בכל הדרכים האפשריות על מנת שלא ניתן יהיה לבצע את פסק הדין. כך למשל, אף שבדיון היום הודה הנתבע כי חלקו בתשלום (אלמלא טענתו בדבר הנזק שגרמו התובעים) צריך היה להיות בשיעור 66% בהתאם להסכמה אליה הגיעו הנתבעים, הרי שהוא בחר שלא לשלם את חלקו לתובעים (או להגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין לגופו) ובהליכי ההוצל"פ טען כי בהעדר קביעת חלקו בתשלום בפסק הדין, לא ניתן לבצעו.


להשלמת התמונה יצוין כי הוכח כי הנתבע 1 מעולם לא הוסמך על ידי הנתבעים 2-4 לייצג את עניינם בתביעה זו. נהפוך הוא, לאור ניגוד העניינים המובהק בינו לבין הנתבעים 2-4 בעניין זה, אין ספק שאילו הודיע להם על הגשת התביעה כנגד נציגות הבית, היו אלה מצטרפים להליך ומעלים את טענתם כי מדובר בעבודה שבוצעה עבור הנתבע באופן פרטי.

התנהלותו של הנתבע כמתואר לעיל אומרת דרשני, ולא אוסיף עוד. לא למותר לציין כי הנתבע עורך דין בהשכלתו ולא התרשמתי כי פעולותיו נבעו מחוסר הבנה של ההליך המשפטי או של השלכותיו. ההיפך הוא הנכון, כפי שניתן להתרשם מחקירותיו הנגדיות, מבקשתו לסכם בכתב (יוזכר שעסקינן בתביעה קטנה) ובטענותיו בהליך ההוצאה לפועל (ר' בקשת התובעים מיום 9.1.11 על נספחיה).


כאמור, הוכח כי הנתבעים 2-4 לא הסכימו לשאת בכול הוצאה הקשורה לגגות בשל הסכסוך ביניהם ובין הנתבע 1, והוכח כי נוכח כך הסכים הנתבע לשאת לבדו בהוצאות הקשורות בשיפוץ הגג במסגרת עבודות השיפוץ. מסקנתי מן הראיות היא כי הנתבע 1 ידע כי בשל אותו סכסוך לא יסכימו הנתבעים 2-4 לשאת בתשלום כלשהו גם בקשר עם הגגות נשוא התביעה, וזו הסיבה לכך שבחר שלא לדווח להם על הזמנת העבודות ועל תביעת התובעים.

4.
המסקנה העולה מכול האמור עד כה היא כי הנתבע 1 התקשר עם התובעים לביצוע העבודות נשוא התביעה בשמו בלבד, ובשמו בלבד התחייב לשלם להם את התמורה בגינן, כפי שהתחייב לשאת בתשלום הוצאות שיפוץ הגג במסגרת עבודות השיפוץ כמפורט בנ/1.


חיזוק למסקנה זו עולה מדברי הנתבע 1 במהלך עדותו לפיהם הוא מסכים שהגג הוא גג פרטי שלו.


חיזוק נוסף למסקנה זו עולה מעדות התובע מס' 1. בדיון היום העיד התובע כי למיטב הבנתו מי שהזמין את ביצוע העבודות נשוא התביעה היה הנתבע מס' 1 באופן פרטי. כך גם טען התובע בדיון הראשון שהתקיים בתיק זה, ביום 18.2.07. ויודגש, עדות התובע בעניין זה אינה מהווה ראיה באשר לזכויות הבעלות או החזקה בגגות, או באשר לזכויות בעלי הדירות ברכוש המשותף בבית, ואולם היא מהווה ראיה לכך שכך הוצגו הדברים בפני
ו על ידי הנתבע בעת הזמנת העבודה, ובכך מחזקת את המסקנה כי העבודות הוזמנו על ידי הנתבע 1 באופן פרטי.

5.
לסיכום, בפסק הדין מיום 14.1.08 קבעתי כי התובעים ביצעו את העבודה שהוזמנו לבצע ונדחתה הטענה כי הם או עובדיהם גרמו לנזק שבגינו נדרשו העבודות.


ב

פסק דין
משלים זה אני קובעת כי העבודות נשוא התביעה הוזמנו על ידי הנתבע מס' 1 באופן פרטי ובוצעו עבורו, ועל כן הוא אשר חב במלוא התשלום לתובעים.

6.
התוצאה היא כי התביעה כנגד הנתבע מס' 1 מתקבלת במלואה, והתביעה כנגד הנתבעים
2-4 נדחית.


הנתבע מס' 1 ישלם לתובעים את מלוא סכום פסק הדין מיום 14.1.08, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק. למען הסר ספק – ישלם הנתבע לתובעים סך של 17,800 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 28.9.06 ועד למועד התשלום בפועל, ובנוסף ישלם להם את הוצאות המשפט שנפסקו בפסק הדין בסך 1,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 14.1.08.





בנוסף ישלם הנתבע מס' 1 הוצאות משפט בסך של 2,000 ₪ לתובעים, והוצאות בסך של 1,000 ₪ לנתבעת מס' 2 ולנתבע מס' 3 לכל אחד מהם, (הנתבע מס' 4 לא התייצב לדיון ולכן איני פוסקת לו הוצאות), וזאת בגין הליכי ביטול פסק הדין, ההליכים הנוספים בעקבות ההחלטה מיום 13.6.01 ו

פסק דין
מהיום. סכומים אלה ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין בתוך 15 יום מקבלתו.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

תשומת לב המזכירות לכתובת שמסר הנתבע מס 1 בפרטוקול הדיון מיום 27.7.11.

המזכירות תסרוק לתיק את המוצגים שהוגשו במהלך הדיון.

ניתן היום, כ"ח אב תשע"א (28 אוגוסט 2011), בהיעדר הצדדים.













תק בית משפט לתביעות קטנות 8517/06 איתן הלמן, יגאל הלמן נ' דניאל ספיר, גאולה זעירי, אורי ומרים הפנר ואח' (פורסם ב-ֽ 28/08/2011)