פסקי דין על דוד אופק | פסקי דין על יואל רשף | פסקי דין על חיים שמולביץ | פסקי דין על דר' יוסף בורג-שר הפנים | פסקי דין על רב ניצב חיים תבורי | פסקי דין על ניצב משה טיומקין ואח' |

971/78 המ     28/12/1978




המ 971/78 דוד אופק, יואל רשף, חיים שמולביץ נ' דר' יוסף בורג-שר הפנים, רב ניצב חיים תבורי, ניצב משה טיומקין ואח'




(פ"ד מח (3) 641)

(פ"ד לג (1) 83)


בבית המשפט העליון בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק

המרצה מס' 971/78
בג"צ 789/78



השופט:
כבוד השופט י' כהן


העותרים:
1. דוד אופק

2. יואל רשף

3. חיים שמולביץ
ע"י ב"כ עו"ד ש' גרוס

נ ג ד

המשיבים:
1. דר' יוסף בורג, שר הפנים

2. רב ניצב חיים תבורי

3. ניצב משה טיומקין

4. ניצב יחזקאל קרתי
ע"י ב"כ עו"ד ד' בייניש,מנהלת מחלקת בג"צים



בקשה למתן צו-ביניים.


החלטה


העותרים מבקשים צו-ביניים המורה למשיבים להימנע מלאסור על העותרים להיפגש עם חבריהם השוטרים או לשוחח עימם, מחוץ לשעות עבודתם ובמקומות שאינם נמנים עם תחנות המשטרה, בנושא הקמתו של איגוד שוטרים ארצי, וזאת עד למתן פסק-דין סופי בעתירה הנדונה. בקשה זו באה בעקבות צו-על-תנאי שניתן בבית-משפט זה ביום 6.12.1978, ובו נדרשו המשיבים ליתן טעם מדוע הם לא ימנעו מלהגביל את פעולות העותרים ליזום הקמת איגוד שוטרי משטרת ישראל, ומדוע לא יורו לבטל את האיסור שהוטל על העותרים לעשות פעולות שונות להקמת האיגוד. אחרי הוצאת הצו-על-תנאי הוציא המפקח הכללי של המשטרה פקודת קבע תחת הכותרת "איסור התארגנות שוטרים" ובה בין היתר, נאסר על שוטרים לנהל תעמולה בקשר לארגון שוטרים. טענת העותרים היא כי האיסורים שהוטלו עליהם הם בלתי חוקיים בעליל וההוראה שנתנה להם על-ידי המשיב השלישי אין לה כל יסוד שבדין. העותרים טוענים שייגרם להם נזק שלא יהיה ניתן לתיקון אם לא ינתן הצו-הזמני.


השאלה אם מותר לשוטרים להתאגד ואם זכות זו קימת, אם היא בלתי מוגבלת או נתונה להגבלות שונות, תשמש נושא לדיון בעתירה עצמה על-הצו-על-תנאי שניתן, וברור שבשלב זה אין ביכולתי ואין בסמכותי להביע כל דעה בענין. מתן צו-זמני, כפי שמבקשים העותרים וכן פקודת הקבע הנ"ל הם בלתי חוקיים בעליל. אין אני סבור שהמצב המשפטי ביחס לזכות התארגנות השוטרים הוא ברור במידה כזו שאוכל להגיע למסקנה לכאורה כזו. יש לזכור שמדובר כאן במשטרה, שבה חלות חובות משמעת מיוחדות ומתן צו-ביניים משמעותו מתן היתר לעותרים להפר את פקודות הממונים עליהם. רק מקרה קיצוני יכול להצדיק מתן צו-ביניים בעל משמעות כזו, ונראה לי שאין כאן המקרה המתאים לשימוש בשיקול הדעת להוצאת צו-ביניים. בנוסף לכך אינני סבור שמאזן הנוחיות הוא לטובת העותרים ושעלול להיגרם להם נזק שאינו ניתן לתיקון אם צו-הביניים לא ינתן. אני מוכן להסכים לכך, שנזק מסוים נגרם לעותרים על-ידי כך שתנופת ההתארגנות שלהם נעצרת עד גמר בירור העתירה, אך קשה להבין מדוע יהיה בכך נזק שלא יהיה ניתן לתקנו, אם לאחר בירור העתירה תיפול ההכרעה לטובת העותרים. מאידך קשה להעריך כעת את ההשפעות שתהיינה על ארגון המשטרה וכללי המשמעת הנהוגים בה אם צו-הביניים ינתן.


מהטעמים הנ"ל אני דוחה את הבקשה למתן צו-ביניים.


ההחלטה ניתנה ביום כ"ח בכסלו תשל"ט (28.12.1978) לפני באי-כוח הצדדים.








המ בית המשפט העליון 971/78 דוד אופק, יואל רשף, חיים שמולביץ נ' דר' יוסף בורג-שר הפנים, רב ניצב חיים תבורי, ניצב משה טיומקין ואח', [ פ"ד: לג 1 83 ] (פורסם ב-ֽ 28/12/1978)