פסקי דין על ד"ר ניבה שפירא | פסקי דין על י.ד.לוי אלברט 2000 חב' לבניין 1997 | פסקי דין על אלברט לוי | פסקי דין על דוד לוי ואח' |

159659/09 תאק     01/09/2011




תאק 159659/09 ד"ר ניבה שפירא נ' י.ד.לוי אלברט 2000 חב' לבניין 1997 בע"מ, אלברט לוי , דוד לוי ואח'








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום בתל אביב - יפו



1 בספטמבר, 2011

תא"ק 159659-09 ד"ר שפירא נ' י.ד.לוי אלברט 2000 חב' לבניין 1997 בע"מ
ואח'







בפני

כב' השופט
רחמים כהן

תובעים
ד"ר ניבה שפירא
(ת.ז. 001314327)
ע"י ב"כ עו"ד רם שמגר


נגד

נתבעים
1. י.ד.לוי אלברט 2000 חב' לבניין 1997 בע"מ
(ח.פ 512422916)
2. אלברט לוי
(ת.ז. 30849129)
3. דוד לוי (ת.ז. 52051489)
4. יהודה לוי (ת.ז. 57091233)
4. י.ד.לוי אלברט אחזקות בע"מ (ח.פ. 513129247)
ע"י ב"כ עו"ד ג'ורג'ט זהר



פסק דין


בפני
תובענה לפיצויים בגין איחור במסירת ארבע דירות לתובעת, שנבנו על ידי הנתבעים.

ביום 31.10.03 התקשרה ד"ר ניבה שפירא
(להלן- התובעת), במשותף עם קבוצת הבעלים הרשומים במגרש, בהסכם בנייה עם חברת י.ד לוי אלברט (2000) חב' לבנין (1997) בע"מ (להלן- נתבעת 1) לפיו התחייבה נתבעת 1 לבנות בנין מגורים במגרש 91, המהווה מחצית מחלקה 34 בגוש 6884 (להלן- ההסכם). בהתאם לחלקה היחסי במקרקעין ועל פי המוסכם בין הצדדים, לתובעת זכויות בארבע דירות בבניין האמור, דירות 4, 5, 8 ו- 15.

נתבעים 2, 3, 4 שימשו כמנהלי הנתבעת והתחייבו כערבים באופן אישי, יחד ולחוד, למילוי התחייבויות נתבעת 1 על פי ההסכם. נתבעת 5 היא חברה אשר התחייבה אף היא כערבה למילוי כל התחייבויות הנתבעת על פי ההסכם.

נתבעת 1 התחייבה לסיים את עבודות הבנייה ולהשלים את הפרוייקט תוך 24 חודשים ממועד תחילת הבנייה. ביום 1.2.04 ניתן צו התחלת עבודה ולפיכך, הבנייה הייתה אמורה להסתיים עד סוף חודש ינואר 2006. מסירת הדירות הסופית לדיירים מהנתבעת 1 כפי שעולה מההסכם, היא לאחר סיום והשלמת בניית הפרוייקט ולאחר קבלת אישור האדריכל והמפקח על השלמת הבנייה. סיום הבנייה מוגדר בס' 21 להסכם כדלהלן: "סיום הבנייה לעניין זה פירושו גמר סופי של הבניין והשלמת כל הדרוש בבניין באופן שיהיה ראוי למגורים, גמר פיתוח וניקוי השטח ופינוי עודפי אשפה ופסולת בנייה, השלמת בנייתם ו/או התקנתם של מתקני ומערכות הרכוש המשותף לרבות מעליות... וכן קבלת אישור הגופים והרשויות לאכלוס".


ביום 23.2.07, כשנה לאחר המועד שנקבע לסיום הבנייה על פי ההסכם, התובעת החליטה לקבל את החזקה בדירות שבבעלותה במצבן הלא סופי, מבלי לפגוע בזכויותיה על פי ההסכם לקבלת פיצוי בגין האיחור עד למועד סיום הבנייה. קבלת החזקה בדירות על ידי התובעת קודם "סיום הבנייה" לא היוותה "מסירה" כמוגדר בהסכם, שכן עדיין לא הסתיימה הבנייה; בדירות נדרשו עבודות נוספות, לא היו מעליות, לא היו דלתות כניסה לבניין, החשמל היה בחיבור זמני, שטחי הרכוש המשותף לא הושלמו ועוד.

בסעיף 10.5 להסכם נאמר, כי המפקח יקבע אם הושלמה העבודה ואם חל איחור מהי מידת האיחור. התובעת פנתה לחברת אי.די.סי, שבבעלות מר צחי לנגר אשר שימש מפקח הפרוייקט (להלן- המפקח). מר לנגר קבע במסמך מיום 3.8.08 (נספח ת/3), כי מועד "סיום הבנייה" כהגדרתו בהסכם ו"מועד המסירה" ההסכמי הוא דצמבר 2007.

לאור האיחור הרב במסירת הדירות מבקשת התובעת את הפיצוי המגיע לה. סעיף 30.2 להסכם קבע פיצוי כספי בגין איחור מעבר לחודש הראשון במסירת הדירות. שיעור הפיצוי נקבע לפי משך האיחור כך שבגין שלושת החודשים הראשונים (מעבר לחודש הראשון) לאיחור, יפוצו בעלי הדירות לפי 300$ לחדר, ובעבור כל איחור מעבר לכך יפוצו לפי 400$ לחדר. לתובעת 15 חדרים בארבע הדירות: בדירה 4- 4 חדרים, בדירה 5- 3 חדרים, בדירה 8- 3 חדרים ובדירה 15- 5 חדרים. לטענת התובעת, סך הפיצוי נכון לחודש דצמבר 2007 (מועד סיום הבנייה) עמד על 127,500$ (548,250 ₪).
תמצית טענות התובעת


התובעת מתנגדת לקבלת תצהירו של מר גיורא אלמוג, המשמש כיום כמנכ"ל נתבעת 1, וכך גם לגבי עדותו והנספחים שצורפו לתצהירו. התובעת טוענת, כי התצהיר מבוסס כולו על עדות שמיעה, שכן מר אלמוג הבהיר בעדותו, כי הצטרף לחברה בתחילת שנת 2008, בעוד העובדות הרלוונטיות אירעו בין השנים 2004-2006 ולכל המאוחר 2007. מכך עולה, כי למר אלמוג אין ידיעה אישית לגבי
העובדות עליהן הצהיר.

בנוסף, התובעת מתנגדת לצירוף נספחים נ/6, נ/7 ו-נ/8 לתיק המוצגים אשר הוכנו במרץ 2009, לאחר שהתובעת פנתה לנתבעת ביום 5.10.8 בדרישה לפיצוי והחל משא ומתן בעניין. התובעת טוענת, כי אלו מסמכים אשר נועדו לייצר בדיעבד הגנות מדומות לנתבעת כנגד תביעה.

התובעת טוענת, כי ההסכם אינו מתיר לנתבעת איחור במועד המסירה מכל סיבה שהיא. גם אם היו "עיכובים", לטענת הנתבעים, אשר נגרמו בשל גורמים אחרים, נוכח הוראות ההסכם אין בטענה זו עילה להימנע מתשלום הפיצוי.

התובעת טוענת, כי לנתבעים אין כל הגנה שכן ידעו, בעת חתימת ההסכם, כי התוכניות אינן סופיות וכי עשויים לחול שינויים בתוכניות ועל אף זאת התחייבו למועד מסירה מסויים. יתר על כן, הפיצוי המתבקש חושב ממועד מסירה בדצמבר 2007, כשנה לאחר מועד המסירה שסוכם. זאת ועוד, למעשה, עד עצם היום הזה לא השלימה הנתבעת את הבנייה. במכתב מטעם המפקח, מר לנגר, מנובמבר 2009 נכתב, כי אף בניין לא נמסר לשביעות רצונו.

התובעת מוסיפה וטוענת, כי טבעי שבכל הליך בנייה נעשים שינויים או שהקבלן נתקל בבעיות אותן הוא נדרש לפתור. האחריות המלאה לאיחור רובצת לפתחו של הקבלן. נתבעת 1 אף הצהירה בסעיף 4.1 להסכם, כי היא בעלת הניסיון, המיומנות והידע, "... על מנת להשלים את כל העבודה בתוך התקופה שנקבעה לכך בחוזה והצהרתו זו מבוססת על בדיקת כל התנאים הקשורים לביצוע התחייבויותיו על פי החוזה ובמועדן". (הדגשה הוספה).
תמצית טענות הנתבעים


נתבעת 1 טוענת, כי חוסר יכולתה לקיים את התחייבויותיה נבע ממחדליה ומפעולותיה של התובעת. התחייבות הנתבעת לסיים את בניית הבניין ולמסור את הדירות הותנה בקיום התובעת את התחייבויותיה, בהמנעותה מקיום התחייבויותה הביאה התובעת לדחיית מועד בניית הבניין ובהתאם דחיית מסירת הדירות.

נתבעת 1 טוענת כי במסגרת ההסכם קבעו הצדדים מנגנון לביצוע הפרוייקט, ולפיו
על הנתבעת
1 הוטל אך ורק לבנות את הבניין בהתאם לתכניות, למפרטים ולהוראות המפקח, אשר כולם מונו על ידי ומטעם נציגי בעלי הזכויות במקרקעין וכפופים להוראותיהם בלבד. הנתבעים לא שילמו את שכרם של המפקחים או היועצים וכן לא הייתה להם שליטה עליהם, או זכות להחליפם, אלא שימשו רק כקבלן מבצע. יתר על כן, הנתבעים פנו לנציגי התובעת במספר הזדמנויות והדיעו להם כי בשל התוכניות החסרות אין באפשרותם להתקדם בבניה. כמו כן, התובעת הציבה דרישות לשינויים מהותיים אשר גזרו על נתבעת 1 הוצאות בגין עבודות נוספות שלא נלקחו בחשבון, ואיחור במועדי מסירת הבניין והדירות.
דיון


ראשית יש לציין, כי אין מחלוקת בכתבי הטענות, שחל איחור של 23 חודשים במסירת הדירות לתובעת. שנית, לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובחומר הראיות ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה, שיש לקבל את טענות התובעת בדבר הפיצוי המגיע לה בגין האיחור במסירה הדירות שבבעלותה ושיש לדחות את טענות הנתבעים.



התובעת טוענת, כי "ההסכם אינו מתיר לנתבעת לאחר במסירה מכל סיבה שהיא. ההסכם אינו מסייג את מועד המסירה (24 חודשים ממתן צו התחלת הבנייה) בשום צורה שהיא" (פסקה 36 לסיכומי התובעת).

נתבעת 1 טוענת, כי פרשנות זו מוטעת מיסודה. סעיף 10.5 להסכם בפרק "לוח זמנים" קובע בסיפא, כי הגבלות ".... כלליות של הרשות המקומית (כלליות- להבדיל מהגבלות על בניין זה)..." יש לקחת בחשבון במניין ימי העיכוב בבנייה, ואלו לא חסרו לנוכח חלקיות התוכניות שצורפו להסכם הבניה. נתבעת 1 לא הייתה יכולה לדעת את מידת חלקיותן ורק בדיעבד הסתבר לה, כי התוכניות שעמדו בתוקף במועד חתימת ההסכם היו חלקיות ביותר ולא היה בכוחן לשמש להוצאת היתר בניה.
נתבעת 1 סבורה, כי עמדה בלוחות הזמנים מבחינתה, בכפוף לכך שהעיכובים, ככל שהיו, נבעו מגורמים שלא היו בשליטתה אלא בשליטת הבעלים והיועצים מטעמה של התובעת וכן מטעם הרשויות.

נתבעת 1 טוענת בסיכומיה, כי קיימת סתירה בין הגדרת נתבעת 1 כ"קבלן מבצע" או כ"קבלן עצמאי" לצורך הפרוייקט וסתירה זו קיימת גם בעדויותיהם של עדי התביעה, מר אהרון שפירא והמפקח צחי לנגר.

הגדרת תפקידה של נתבעת 1 קבועה בהסכם. בחלק המבוא להסכם, בעמ' 2 בפסקה השלישית הוסכם, כדלהלן: "הואיל והקבלן הציע למזמין לבצע עבורו, כקבלן בנין עצמאי...". גם בפסקה 4.8 להסכם מצהיר הקבלן כי: "...בהסכם זה ולצורך העבודה בהסכם זה, רואה הקבלן את עצמו כקבלן עצמאי, כ"מבצע הבנייה" וכ"מנהל עבודה" (במידת הצורך) בלבד והוא נוטל על עצמו את כל החובות המוטלות על קבלן, על מבצע הבנייה ומנהל העבודה...". מכאן ובכלל, כל טענה של נתבעת 1 בדבר הגדרת תפקידה אין לה חשיבות לצורך בירור התובענה דנן, חובותיה של נתבעת 1 הוגדרו בהסכם בו התקשרה נתבעת 1 עם התובעת ועליה לקיימן.

נתבעת 1 מוסיפה וטוענת, כי העיכובים במסירת הדירות נגרמו על ידי התובעת ונציגיה אשר לא פעלו כנדרש על מנת לאפשר את התקדמות הבנייה, במעשיהם ובמחדליהם, מבלי שלנתבעת האפשרות להתערב בנעשה. נתבעת 1 תומכת טענותיה בעניין, בין היתר, בתצהירו של מר אלמוג. לא ניתן לקבל את תצהירו של מר אלמוג לעניין זה. מר אלמוג הצטרף לנתבעת 1 רק בתחילת 2008 כסמנכ"ל, ומחודש יוני 2008 הוא משמש כמנכ"ל נתבעת 1, מכאן שלמר אלמוג אין ידיעה אישית לגבי מכלול האירועים והעובדות וביכולתו להעיד אך ורק לגבי קיומם של מסמכים מקוריים בתיק הפרוייקט.



נתבעת 1 מפנה לפרוטוקולי ישיבות תיאום (נספח נ/2), וטוענת, שניתן ללמוד מהם, כי העיכובים נבעו מהתנהלות התובעת. כך למשל בפגישת תיאום, בין היתר, מיום 11.4.05, מיום 16.1.06 ומיום 30.1.06: "על האדריכל להכין תכנית שינויים לבניינים 75,76,90,91 ולהעביר תכניות מעודכנות לעירייה". איני מקבל את טענות הנתבעת בעניין זה.

בציטוטים מפרוטוקולים שהציגה נתבעת 1 לא נטען, שהאדריכל גרם לעיכובים כלשהם בבנייה. המפקח מטעם התובעת, מר לנגר נשאל על כך בחקירתו הנגדית והסביר, כי "אנחנו ביקשנו כל הזמן לעדכן את השינויים" (עמ' 77 לפרוטוקול, ש' 23), "... כשנגמר הביצוע של הבניין, האדריכל לוקח את כל התוכניות לביצוע שנעשו עם השינויים שהתבקשו במהלך הביצוע, הופך אותם לתוכנית היתר ומגיש אותם לעירייה כדי שהפיקוח יוכל לבוא ולאשר את מה שבוצע בפועל" (עמ' 80 לפרוטוקול, ש' 28 - עמ' 81 ש' 3).

מר לנגר מסביר, כי התוכניות שביקש האדריכל לעדכן בישיבות התיאום אינן תוכניות שהכנתן תנאי מקדים לבנייה, אלא תוכניות לאחר ביצוע. האדריכל התבקש לעדכן באופן שוטף את השינויים על מנת שלאחר סיום בניית השלד ולקראת הגשת בקשה לטופס 4 יוכל להגיש תוכנית שינויים מעודכנת. הנתבעים מציגים ציטוטים אקראיים מפרוטוקולי הישיבות על מנת להראות, כי האיחור בהשלמת הבנייה אינו באחריותם,
אך מנגד לא מציגים כל ראייה, כי טענו טענות בעניין זה במהלך הבנייה בפועל או בסמוך לכך. לעומתם, התובעת מתייחסת ומפרטת כל ציטוט שהוצג על ידי נתבעת 1 מהפרוטוקולים ומפריכה כל טענה (עמ' 14-16 לסיכומי התובעת).

הציטוטים שהובאו על ידי נתבעת 1 לשם תמיכה בטענותיה, אין להם תימוכין בעדויות או במסמכים אחרים. נתבעת 1 לא הציגה ראיות לכך, שהתובעת מסרה את בחירותיה באיחור ולא הוכיחה שבשל כך נגרם עיכוב במסירה.

מעבר לכך, הנתבעים חתמו על ההסכם בידיעה שהתוכניות אינן סופיות, וכי העובדה שהתוכניות אינן סופיות לא יהווה עילה להארכת משך ביצוע העבודות, בס' 8.4 להסכם נקבע כדלהלן:
"...אין בעובדה של אספקת התוכניות בהדרגה, כולל אספקת תוכניות הביצוע בשלבים, כדי לגרום להארכת משך ביצוע העבודות. תוכניות הביצוע יסופקו לקבלן לא יאוחר משבועיים לפני המועד לביצוע כל עבודה בתנאי שהקבלן הודיע לבעלים בכתב על ידי רישום ביומן עבודה, לפחות שבועיים קודם לכן, מהן התוכניות החסרות לביצוע אותה עבודה"

נתבעת 1 לא הציגה כלל יומן עבודה, וכל שכן, שלא הציגה רישום בדבר חוסר בתוכניות.

יתר על כן, התובעת מציינת, כי בפרוטוקול מיום 10.4.06 נדרש הקבלן "למסור לפיקוח רשימת נושאים שגרמו לעיכוב בלוח הזמנים של הפרוייקט עם פרק הזמן של כל אחד מהם", אך זו מעולם לא נמסרה. ובכל מקרה, איני סבור כי השינויים מצדיקים איחור של 23 חודשים במסירה.

אני מקבל את טענת התובעת, שנתבעת 1 הכירה באחריותה לאיחור, לאור "הקפאת המדד", בגין התמורה שהייתה אמורה להיות משולמת לנתבעת מינואר 2006 ואילך. סעיף 11.6 להסכם קובע, שכל סכום שישולם לנתבעת יתווספו לו הפרשי הצמדה למדד מחירי תשומה בבנייה למגורים. סעיף 11.7 להסכם קובע, כי: "...תוספת תשלום בגין הצמדה לא תחול על התקופה שבין סיום העבודה עפ"י לוח הזמנים כמוגדר בהסכם לבין מועד סיום העבודה בפועל...". החל מינואר 2006, מועד סיום הבנייה והמסירה על פי ההסכם, הוקפא המדד לגבי תשלומים לנתבעת 1 (ת/16), ללא טענה נגדית מצד נתבעת 1. לו סברה נתבעת 1, כי האחריות לאיחור אינה רובצת לפתחה, היה עליה לחלוק על הקפאת התשלומים אשר לכאורה מגיעים לה.

הנתבעים טוענים, כי התובעת ביצעה שינויים מהותיים שלא היו כלולים במפרט המקורי וגררו אחריהם עיכוב בהשלמת עבודות הבנייה. הנתבעים תומכים את טענתם בס' 99-97 לתצהירו של מר אלמוג. ס' 17 להסכם קובע את זכותם של הבעלים לדרוש שינויים בדירות. ס' 17.7.9 קובע, כי סיכום בכתב הוא תנאי מוקדם לדחיית מועד המסירה בעקבות בקשה לשינויים בדירה. הנתבעת לא פנתה לתובעת ולא נעשה כל סיכום בכתב כנדרש על פי ההסכם. על כן, טענת הנתבעים לעניין זה נדחית.

מעבר לכך, התובעת מפנה לנספח ת/17, בו ביקשה לממש את זכותה לשינויים בדירות בחודש ינואר 2005, בטרם נבנו קירות הפנים בדירות. מר שפירא נחקר על כך בחקירתו הנגדית וציין, כי: "אני רק חסכתי לו עבודה, לא הוספתו לו עבודה..." (עמ' 46 לפרוטוקול, ש' 7- 13).

הנתבעים מספים וטוענים, כי התובעת לא שילמה על השינויים אשר בוצעו בדירות על ידה. גם טענה זו דינה להדחות. ס' 17 להסכם עוסק בשינויים. ישנם שינויים אשר יבוצעו ללא תשלום נוסף (ס' 17.1) וישנם שינויים אשר יצדיקו תשלום נוסף.

במקום בו מדובר בשינויים המחייבים תשלום נוסף, על הקבלן לפעול לפי הוראות ס' 17.2: "... להכין פקודת שינויים הכוללת את מחיר השינויים הנדרש המוצע על ידו, ובה פירוט הפחתות ו/או תוספות הכרוכות בביצוע השינויים ולהמציא כל אלה למפקח לאישורו. הקבלן יחתום על מסמך הזמנת השינויים המאושר על ידי המפקח ויבצע את עבודות השינויים רק לאחר אישורו בכתב של יחיד הבעלים המבקש את העבודות הנוספות".

במכתבו מיום 12.1.05 (ת/17) מציין מר שפירא במפורש, כי "השינויים יבוצעו בהתאם למוסכם בסעיפים הנוגעים לנושא השינויים בחוזה. ראה סעיף 17 על כל סעיפי המשנה שלו". נתבעת 1 לא פנתה לתובעת, לא לאחר הגשת הבקשה לשינויים בדירות ולא במועד מסירת החזקה בדירות (בשנת 2007) בדרישה לתשלום כלשהו בגין השינויים. הטענה לפיה על התובעת לשלם בגין שינויים ותוספות בדירות הועלתה לראשונה בשנת 2009, בתגובה לתובענה זו. הנתבעים סומכים ידם על נספח נ/6 הנושא תאריך מחודש מרץ 2009, כשנתיים לאחר מועד המסירה על ידי הנתבעים, לא הוגש תצהיר מטעם עורכו, מר משה מרזון ולא ניתנה ההזדמנות לחקור את מר מרזון בחקירה נגדית. משכך, אין לקבל מסמכים אלו כראיות בתובענה זו.

מר שפירא נחקר בחקירתו הנגדית בעניין שינויים שנעשו במטבחי הדירות שבבעלות התובעת. בסיכומיהם לא התייחסו הנתבעים לטענה זו על כן יש לראותה כטענה שנזנחה. מעבר לכך יצויין, כי לו הייתה לנתבעת 1 טענה בגין חוב כלשהו, בגין שינויים שנעשו בדירות השייכות לתובעת, הרי שלא הייתה מוסרת את החזקה בדירות עד לתשלום החוב או מוסרת אותן עם דרישה לתשלום החוב.

לעניין טענות הנתבעים בגין שינויים בשטחים הציבוריים והריסתם ונזקים שנגרמו להם (כמפורט בפסקאות 87-93 לסיכומים), הנתבעים סומכים טענותיהם בעניין זה על נספחים נ/6, נ/7 ו-נ/8 ועל תצהירו של מר אלמוג. מכיוון שלא קיבלתי כראיה את נספחים אלה, שנוצרו במרץ 2009 על ידי משה מרזון, שלא הובא לעדות, הנתבעים אינם יכולים להסתמך עליהם. כך גם לגבי תצהירו של מר אלמוג, שאינו מבוסס על ידיעה אישית.

הנתבעים טוענים עוד, כי עיכובים נוספים נגרמו בשל בעיה בקבלת אישור עירייה לחדר הטרנספורמציה בבניין וכתוצאה מכך התעכבו גם אישורי הבניינים שחוברו אליו. מנגד, המפקח מטעם הפרוייקט, מר לנגר, אומר בסעיף 10 לתצהירו: "... אכן נעשה שינוי בכניסת כבלים לחדר 'הטרפו' אולם שינוי זה לא היה הגורם לעיכוב בהשלמת הבנייה. בעת שהוחלט על השינוי האמור בכניסת הכבלים לחדר 'הטרפו', היו עדיין עבודות רבות בפרוייקט שהיה על הנתבעת לבצע, כאשר עניין חדר 'הטרפו' לא נוגע להן ולא מונע ביצוען", מר לנגר הוסיף, כי "בשלב מסויים אף הדגשתי בפני
הנתבעת שברגע שיגמרו את הבנייה וימסרו את הדירות, ניתן לחברן לחשמל על ידי גנרטור, כך שנושא חדר 'הטרפו' לא היווה כלל סיבה לאיחור במסירה. ואכן ידוע לי שהחזקה בדירות (לפני השלמת הבניה), נמסרה לתובעת בפברואר ובאפריל 2007, כשהדירות מחוברת לחשמל באופן זמני באמצעות גנרטור. זאת המחשה ברורה לכך שהשלמת חדר 'הטרפו' לא הייתה סיבה לאיחור במסירה." גם מתצהירו של מר שפירא, נציג התובעת, ניתן ללמוד, כי הדירות נמסרו בחיבור חשמל זמני, וחדר 'הטרפו' לא הושלם עד למועד מסירתן (פסקה 58 לתצהיר).


הנתבעים העלו טענות רבות לעניין הסיבות והנסיבות שגרמו לאיחור במסירת הדירות ותמציתן היא, שגורמים שאינם בשליטתם הם שגרמו לאיחור ומכאן, שהאיחור הנטען אינו באחריותם. משאין מחלוקת אמיתית לגבי האיחור עצמו, הנטל להוכיח ולשכנע שהעיכוב מסירת הדירות לא נגרם באחריותם, מוטל על הנתבעים. הנתבעים לא השכילו לעמוד בנטל זה, לא הובאו עדים אובייקטיביים ולא הוגשה חוות דעת מומחה מטעם הנתבעים. בשולי הדברים יצויין, שעדותו של מר יהודה לוי, שהיה מנהל הנתבעת בזמנים הרלוונטיים, הייתה מתחמקת ולא אמינה כלל ועיקר. מאידך, כל טענה אשר הועלתה על ידי הנתבעים נסתרה אחת לאחת על ידי התובעת, על ידי מסמכים ועל ידי עדויות מכלי ראשון, לרבות עדותו האמינה של מפקח הפרוייקט, מר לנגר. נדמה, שמדובר בניסיון להימנע מתשלום, הא ותו לא.

באשר לגובה הפיצוי בגין האיחור במסירה, הנתבעים לא טענו לטעות בחישוב גובה הפיצוי, אלא טענו לעצם האיחור במסירה. לאחר שטענות ההגנה נדחו, הרי שאין מחלוקת לגבי גובה הפיצוי.

יצויין עוד, שלא נטענה כל טענה לגבי ערבותם של נתבעים 2 – 5 להתחייבויות נתבעת 1, בהתאם להסכם.

סוף דבר

הנתבעים ישלמו לתובעת, יחד ולחוד, את מלוא סכום התביעה, בסך 596,600 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום 12.3.09 ועד לתשלום המלא בפועל.

בנוסף, הנתבעים ישלמו לתובעת, יחד ולחוד, הוצאות משפט בסך של 15,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 75,000 ₪. סכומים אלה ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.


ניתן היום,
ב' אלול תשע"א, 01 ספטמבר 2011, בהעדר הצדדים.








תאק בית משפט שלום 159659/09 ד"ר ניבה שפירא נ' י.ד.לוי אלברט 2000 חב' לבניין 1997 בע"מ, אלברט לוי , דוד לוי ואח' (פורסם ב-ֽ 01/09/2011)