פסקי דין על שיווק מוצרי שריונית חסם בע"מ | פסקי דין על מוחמד שרים | פסקי דין על האשם מחאמיד | פסקי דין על זיאד מוחסן |

17443-02/09 תאמ     04/09/2011




תאמ 17443-02/09 שיווק מוצרי שריונית חסם בע"מ נ' מוחמד שרים, האשם מחאמיד, זיאד מוחסן








בית משפט השלום בחדרה



תא"מ 17443-02-09 שיווק מוצרי שריונית חסם בע"מ
נ' אורות העמקים חב' לשווק ויבוא חומרי חשמל בע"מ ואח'






בפני

כב' השופט חננאל שרעבי

התובעת
שיווק מוצרי שריונית חסם בע"מ
ח.פ. 512819004


נגד

הנתבעים
1. מוחמד שרים
ת.ז. 058919499

2. האשם מחאמיד
(ניתן פס"ד ביום 13.10.10)
3. זיאד מוחסן
(ניתן פס"ד ביום 13.10.10)




פסק דין


1.
עסקינן בתביעה כספית על סך של 36,969.98 ₪ נכון ליום הגשת כתב התביעה המתוקן בתאריך 5.9.10.

2.
התובעת, חברה בע"מ, עוסקת בין היתר בשיווק דלתות ומוצרי בטחון.

3.
הנתבעים 2 ו- 3 שימשו כסוכני מכירות מורשים מטעם התובעת באזור אום אל פחם, ואף היו הבעלים של חברה בשם "דלתות העמקים".

4.
היות והנתבעים 2 ו- 3 לא התגוננו כנגד תובענה זו, ניתן נגדם פס"ד ביום 13.10.10.

5.
התובענה מבוססת על הזמנה שביצע הנתבע 1, באמצעות הנתבעים 2 ו/או 3, בתאריך 30.11.05 (הזמנה מספר 5014, שצורפה כנספח א' לנ/2), ובמסגרתה קיבל סחורה (דלתות) מהתובעת בשיעור של 46,969.98 ₪.

6.
בעוד שהתובעת מודה בקבלת סך של 10,000 ₪ על חשבון הזמנה זו, טוען הנתבע 1 (להלן: "הנתבע"), כי שילם את כל סכום החוב האמור לידי הנתבעים 2 ו/או 3, שהינם סוכני מכירות מטעם התובעת, ולכן לתובעת אין כל עילת תביעה כלפיו כיום.

7.
לטענת הנתבע, את כל סכום החוב נשוא הזמנתו האמורה שילם לידי הנתבעים 2 ו/או 3 במזומן, למעט התשלום האחרון בסכום של 7,000 ₪, אותו שילם בשיק לידי הנתבעים.

דיון והכרעה

8.
היות והנתבע מודה כי קיבל את כל הסחורה שהזמין מהנתבעים 2 ו- 3 (עמ' 17 לפרו' ש' 22; עמ' 18 לפרו' ש' 30), וכי הוא שילם את מלוא תמורת הסחורה שקיבל לידי הנתבעים 2 ו- 3, מכאן כי ביחסיו מול התובעת, מדובר בטענת "הודאה והדחה", שעליו נטל השכנוע בנדון.

9.
עוד ראוי לציין את שציין מר חי בן יונתן, מנכ"ל שיווק ארצי של התובעת, בחקירתו הנגדית, כי ככל שהנתבע יוכיח ששילם את כל סכומי חובו נשוא ההזמנה לידי מי מסוכני התובעת, כי אז לתובעת לא תהיה כל טענה כלפיו והיא תיפרע בנדון מהסוכנים או מאותו סוכן שקיבל את התשלום (עמ' 11 לפרו' ש' 26-27).

10.
מכאן השאלה האחת והיחידה העומדת לדיון והיא, האם מעבר לסכום של 10,000 ₪ בו מודה התובעת, הוכיח הנתבע כי שילם את מלוא חוב סכום ההזמנה אודותיו הוצאו חשבוניות, ושאת הסחורה בגינן קיבל, לידי התובעת או מי מסוכניה (הנתבעים 2 ו/או 3)?

טענות התובעת

11.
התובעת, באמצעות מר חי בן יונתן, טוענת כי הנתבע לא עמד בנטל זה, מהטעמים הבאים:

א.
אין בידיו קבלה על תשלום הכספים הנטענים ששולמו במזומן, וחזקה שכשהלקוח משלם הוא מקבל קבלה (עמ' 11 לפרו' ש' 24-25).

ב.
כך נכון הדבר לומר גם במגזר הערבי, בניגוד לטענת הנתבע בנדון, שבמגזר זה לא מקפידים על דרישת קבלה (עמ' 12 לפרו' ש' 8-10).

ג.
לא הועברו כל תשלומים אודות הזמנה זו מעבר לאותו סך של 10,000 ₪, כפי שעולה מכרטסת הנהח"ש של התובעת, שהוגשה וסומנה נ/1.
ד.
לכן, על הנתבע, שמודה בקבלת הסחורה, להשלים את יתרת סכום ההזמנה שסופקה לו, היינו את סכום התביעה.

ה.
הנתבעים 2 ו- 3 היו סוכנים מורשים של התובעת במועדים הרלבנטים לתובענה זו (עמ' 10 לפרו' ש' 1).

טענות הנתבע

12.
הנתבע, בתצהיר עדותו הראשית נ/3,
ציין כדלקמן:

א.
הוא שילם את מלוא סכום הסחורה שקיבל לידי הנתבעים 2 ו- 3 באמצעות העובד שלו מר קאסם מחאמיד.

ב.
בסיום העבודה, הוא ישב יחד עם מר קאסם מחאמיד והנתבעים 2 ו- 3 לעריכת חשבון סופי, במסגרתו התברר כי ישנה יתרת חוב של 7,000 ₪, ששולמו באותו מעמד.

ג.
עצם העובדה שהנתבעים 2 ו- 3 לא הגישו כתב הגנה ולא התייצבו לדיונים, ובגין כך אף ניתן נגדם פס"ד, תומכת בגרסת הנתבע בנדון.

ד.
הוא לא קיבל קבלות מהנתבעים, על אף שהבטיחו להמציא לו קבלות כנ"ל עם ההתחשבנות הסופית.

13.
העובד מטעם הנתבע מר קאסם מחאמיד, אישר בתצהיר עדותו הראשית נ/3 את גרסת הנתבע דלעיל.

14.
בחקירותיהם הנגדיות ציינו הנתבע ועובדו מר קאסם מחאמיד כדלקמן:


הנתבע:

א.
את הזמנה מס' 5014 ביצע עובדו מר קאסם מחאמיד (עמ' 18 לפרו' ש' 5-8).

ב.
הוא חושב שבהתחלה הם נתנו על חשבון ההזמנה בין 15,000-20,000 ₪ והכל במזומן (עמ' 18 לפרו' ש' 12-13).

ג.
את המשך התשלומים הוא ביצע באמצעות מר קאסם מחאמיד, שהוא חבר ילדות שלו והוא נותן בו אמון מלא (עמ' 18 לפרו' ש' 16-20).

ד.
אין לו קבלה על תשלומי המזומן שהוא ביצע לנתבעים 2 ו- 3, למרות שבד"כ הוא מקפיד לקבל קבלות על תשלומים שהוא מבצע. הפעם הוא לא קיבל קבלה שכן הוא נתן אמון בנתבע 2, שהוא קרוב משפחתו (עמ' 18 לפרו' ש' 21-23).

ה.
הוא קיבל את מלוא הסחורה שהוא הזמין (עמ' 18 לפרו' ש' 30).

ו.
את התשלום האחרון של 7,000 ₪ הוא שילם בשיק של החברה שלו לידי הנתבע 2, והנתבע 2 הביא לו חשבונית מחברה אחרת. אולם, אין בידיו להציג את החשבונית ואין בידיו גם להציג את ספח או העתק השיק שכן הוא לא פנה אל הבנק, אבל אם ביהמ"ש ירצה הוא יכול לפנות אל הבנק (עמ' 19 לפרו ש' 1-7).

ז.
הוא לא יודע לומר אם הנתבעים 2 ו/או 3 העבירו לתובעת את הכספים שהוא שילם להם בעבור הסחורה (עמ' 19 לפרו' ש' 11).

ח.
הוא לא הגיש הודעת צד ג' נגד הנתבעים 2 ו- 3, כיוון שהם נתבעים בתיק (עמ' 18 לפרו' ש' 1-2).

מר מחאמיד קאסם
:

א.
הוא לא זוכר לומר כמה תשלומים שולמו במזומן לידי הנתבעים 2 ו/או 3, והוא גם לא זוכר כמה היה התשלום הראשון, האם 10,000 ₪ או 15,000 ₪. הוא רק זוכר שהתשלום האחרון ניתן בשיק על סך 7,000 ₪ בקירוב (עמ' 15 לפרו' ש' 11-18).

ב.
הוא לא זוכר אם בפגישת ההתחשבנות הסופית היה נוכח גם זיאד, הנתבע 3. זכור לו שנכחו הוא עצמו, הנתבע 1 והנתבע 2 (עמ' 15 לפרו' ש' 23).

15.
ראוי לציין כי לישיבת קדם המשפט בתיק זה בתאריך 4.5.10 התייצב (ביוזמת ביהמ"ש) גם הנתבע 2 מר האשם מחאמיד
(במועד זה הוא טרם היה נתבע, וצירופו נעשה רק לאחר מכן), שציין כדלקמן:

א.
הוא מאשר כי הוא היה סוכן של התובעת בין השנים 2005-2007 באום אל פחם (עמ' 4 לפרו' ש' 12).

ב.
מי שביצע את הזמנה מס' 5014 נשוא תובענה זו, היה הנתבע 3 שגם הוא היה סוכן של התובעת (עמ' 4 לפרו' ש' 14-15).

ג.
הכסף של ההזמנה, חלקו נגבה מהנתבע וחלקו ממנהל העבודה שלו בשם קאסם (עמ' 4 לפרו' ש' 20), אם כי הוא לא זוכר את ההתחשבנות בכלל שכן הוא לא היה מעורב בכל נושא ההתחשבנות (עמ' 4 לפרו' ש' 24).

ד.
בסופה של העבודה ישבו הנתבע, הנתבע 3 וגם קאסם מחאמיד, והיתה מחלוקת על יתרת החוב, אולם הוא לא יודע על איזה סכום היתה המחלוקת (עמ' 4 לפרו' שורות 25-26).

ה.
כשעומת עם עדותו של הנתבע כי הוא שילם את כל סכום הסחורה שקיבל לנתבעים 2 ו- 3, וגם לנתבע 2 באופן אישי, השיב: "אני קיבלתי שיק אחרון ממוחמד, לא יתרת החשבון, זה 7,200 ₪. לא העברתי את זה. השיק היה לפקודת דלתות העמקים, שזו החברה שלנו" (עמ' 5 לפרו' ש' 26-27).

שב והדגיש הנתבע 2 כי מי שביצע את ההתחשבנות מול התובע היה הנתבע 3, שגם היה לוקח את הכסף (עמ' 5 לפרו' ש' 28-30).


דיון והכרעה

16.
כאמור, נטל השכנוע להוכחת תשלומי המזומן לידי הנתבעים 2 ו/או 3 מוטלים על שכמו של הנתבע. לטעמי, לא עמד הנתבע בנטל זה מהטעמים הבאים:

א.
הייתי מצפה כפעולה ראייתית בסיסית מטעם הנתבע להוכחת תשלומי המזומן האמורים, להזמין לעדות לישיבת ההוכחות את הנתבעים 2 ו- 3, ולחשוף אותם לחקירה נגדית. אמנם נכון כי ביוזמת ביהמ"ש התייצב הנתבע 2 (שאז לא היה נתבע) לישיבת קדם המשפט בתאריך 4.5.10, אולם אז תושאל רק ע"י ביהמ"ש ולא נחשף לחקירה נגדית. אולם לא רק זאת, אלא שמעדותו זו של הנתבע 2 בפני
ביהמ"ש לא עולה תמיכה מלאה בגרסתו של הנתבע, שכן גרסתו היתה שלא הוא זה שביצע את ההתחשבנות עם הנתבע אלא הנתבע 3, ולמעט התשלום האחרון שקיבל מהנתבע בשיעור של 7,200 ₪, יתר התשלומים וההתחשבנויות נעשו בין הנתבע לנתבע 3 (ראה סעיף 15 לעיל). בנסיבות אלה יש לומר שאי זימונם של הנתבעים 2 ו- 3 לעדות מטעם הנתבע, פועלת לחובת גרסתו כי שילם להם את מלוא סכום הסחורה שקיבל מכח הזמנה 5014, כשרובו במזומן, מכח הכלל שבפסיקה
הקובע לאמור כי צד שנמנע מלהביא עד רלבנטי בהעדר הסבר אמין וסביר, מעורר מדרך הטבע את החשד שיש דברים בגו וכי נמנע מהבאתו לעדות כי הוא חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד. לשון אחרת, מחדל זה פועל לחובתו, ויש בו בכדי לתמוך בגירסת הצד היריב. על כן, ביהמ"ש רשאי להסיק מאי הזמנת עד רלבנטי כאמור, מסקנות מחמירות וקיצוניות נגד מי שנמנע מהבאת העד.
לעניין זה ראה: יעקב קדמי, על הראיות, חלק שלישי, עמ' 1649.

ב.
כחיזוק לאמור בס"ק (א) אף מדגיש הנתבע 2 בעדותו בפני
כי ההתחשבנות לא נעשתה בינו ובין הנתבע, אלא בין הנתבע לנתבע 3, והוא לא השתתף באותה פגישה אחרונה, כשנערכה ההתחשבנות הסופית. לכן הוא גם לא יכול לדעת מה היה הסכום שנותר במחלוקת. כל שהוא יודע לומר ששולם לו סכום של 7,200 ₪ ע"י הנתבע, אך הוא לא יכול לומר שזו היתה יתרת החשבון (ראה סעיפים 15(ד)+15(ה) לעיל).
עדותו זו היא בניגוד ברור לעדותם של הנתבע והעובד שלו מר קאסם מחאמיד, שציינו כי הפגישה נערכה עם הנתבע 2, כשבסופה הגיעו למסקנה שנותרה יתרת חוב של כ- 7,000 ₪, ששולמו לידי הנתבע 2.

ג.
הנתבע לא נתן הסבר של ממש מדוע לא הקפיד לקבל חשבוניות מס או קבלות על כל תשלום ותשלום ששילם לנתבעים או מי מהם, במיוחד כשלגרסת הנתבע הוא בד"כ מקפיד על קבלת חשבוניות ו/או קבלות אודות תשלומים שהוא מבצע, במיוחד במזומן (ראה סעיף 14(ד) לעיל).

גם קרבת המשפחה לנתבע 2, לא נותנת הסבר מספק לטעמי למחדל זה.

ד.
גם אין זה נכון לקבוע כהנחת עבודה, את שניסה הנתבע לטעון, שבמגזר הערבי לא מקפידים על קבלת חשבוניות מס ו/או קבלות.

ככל שהנתבע רוצה להתבסס על הנחה מוטעית כזו, עלול הוא למצוא את עצמו בפני
"שוקת שבורה" מבחינה ראייתית דוגמת המצב הנדון.

ה.
הנתבע ו/או העובד מטעמו, מר מחאמיד קאסם, כמפורט לעיל, לא ידעו לומר מה היה התשלום הראשון במזומן ששולם למי מהנתבעים (האם 15,000-20,000 ₪ כטענת הנתבע, או שמא 10,000-15,000 ₪ כגרסת מר מחאמיד קאסם), ו/או בכמה תשלומי מזומן שולם סכום הסחורה (ראה גרסאות הנתבע והעד מטעמו לעיל).

על גרסה ערטילאית כזו לא ניתן לסמוך.

ו.
העובדה שהנתבעים 2 ו/או 3 לא הגישו כתב הגנה, ואף לא התייצבו לדיון ועקב כך ניתן נגדם פס"ד, איננה עוזרת מאד להוכחת גרסת הנתבע כי שילם את מלוא סכום הסחורה ע"י הנתבעים 2 ו/או 3.

אכן תמוה מדוע הנתבעים 2 ו/או 3 לא התגוננו ו/או לא התייצבו לדיוני תובענה זו אם אכן הנתבע לא שילם להם בעבור הסחורה שקיבל מהם. יחד עם זאת, יכול בהחלט להיות הסבר אחר לכך, והוא כי הם בין כה וכה מסובכים בחובות כספיים, שתובענה זו, שסכומה אינו גדול במיוחד, כלל לא עניינה אותם (ואודות מצבם הכלכלי הקשה של הנתבעים 2 ו- 3 העיד דווקא הנתבע עצמו - סעיף 28 לתצהירו נ/3).

זו גם הסיבה כנראה שהנתבע בחר שלא להגיש הודעת צד ג' נגד מי מהנתבעים 2 ו/או 3, כיוון שידע מראש שסיכוייו לגבות פס"ד, ככל שיינתן כנגדם, אינו גדול, ויתכן כי היה חבל לו על האגרה.

(בנדון ראה גם סעיף 19 להלן).

ז.
אפילו היה מראה הנתבע תשלום סכום מזומן כלשהו לידי מי מהנתבעים 2 ו- 3, מי לידנו יתקע שלא מדובר בסכום של עד 10,000 ₪ בו הודתה התובעת כי קיבלה!

17.
על אף האמור בסעיף 16 לעיל, סבורני כי הנתבע הצליח להוכיח תשלום אחד ויחיד על חשבון הסחורה שקיבל, בשיעור של 7,200 ₪, ששולם לידי האשם מחאמיד
, סכום יחיד בו הודה מר האשם מחאמיד
כי קיבל מהנתבע (כמפורט בסעיף 15(ה) לעיל).

הודה האשם מחאמיד
כי קיבל סכום זה על חשבון הסחורה שסיפק לנתבע, מכח הזמנה מספר 5014, אך הוא לא העביר זאת לידי התובעת (עמ' 5 לפרו' ש' 26-27).

הודאה זו של הנתבע 2 יש בה בכדי להתגבר על המחדלים הראייתיים של הנתבע באי הצגת מסמך בנקאי כלשהו אודות השיק שנתן בסכום של 7,200 ₪ ו/או אי הצגת החשבונית שקיבל מהנתבע 2 אודות תשלום זה.

היות והנתבע 2 הודה בקבלת סכום זה, עת היה סוכן מורשה מטעם התובעת, די בו בכדי להוות הצדקה לקיזוז סכום זה מסכום חובו הנטען של הנתבע אל התובעת, וזאת לנוכח הודעתו של מנכ"ל השיווק הארצי של התובעת המפורטת בסעיף 9 לעיל.


סוף דבר

18.
הנתבע לא עמד בנטל השכנוע להראות את תשלום מלוא סכום הסחורה שקיבל, נשוא התובענה, למעט סך של 7,200 ₪, שנתמכה בעדותו של הנתבע 2 (ודוק - רק סכום זה נתמך בעדותו של הנתבע 2).

19.
במקרה כזה, אפילו אם נאמר שמאזני ההסתברות הראיות הן שקולות (בין היתר לנוכח אי התייצבות הנתבעים לדיון ו/או העדר התגוננותם בתובענה זו, דבר שהוביל למתן פס"ד נגדם), עדיין ישמש הדבר לחובת גרסת הנתבע שנטל השכנוע מוטל עליו.

20.
על כן, יש לומר כי הנתבעת הוכיחה את סכום התביעה בשיעור של 36,970 ₪ (עיגלתי כלפי מעלה את סכום התביעה המפורט בסעיף 1 לעיל), אך ממנו יש לנכות את הסכום שהצליח הנתבע להוכיח כי שילם לידי הנתבע 2, בשיעור של 7,200 ₪.

על כן, התובעת הוכיחה כי יתרת חובו של הנתבע אליה הינו סך של 29,770 ₪.

21.
לאור זאת - אני מחייב הנתבע 1 לשלם לידי התובעת סכום של 29,770 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום הגשת כתב התביעה המתוקן בתאריך 5.9.10 ועד ליום מתן פסה"ד, בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 6,000 ₪, שישולמו תוך 30 ימים מיום מתן פסה"ד (להלן: "סכום פסה"ד").
לא ישולם סכום פסה"ד במועדו, יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום מתן פסה"ד ועד ליום התשלום המלא בפועל.

22.
המזכירות תעביר פס"ד זה לב"כ הצדדים.

ניתן היום,
ה' אלול תשע"א, 04 ספטמבר 2011, בהעדר הצדדים.










תאמ בית משפט שלום 17443-02/09 שיווק מוצרי שריונית חסם בע"מ נ' מוחמד שרים, האשם מחאמיד, זיאד מוחסן (פורסם ב-ֽ 04/09/2011)