פסקי דין על מגדל חברה לביטוח בע"מ | פסקי דין על אסף יוגב

1731/10 עא     06/09/2011




עא 1731/10 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' אסף יוגב




פסק-דין בתיק ע"א 1731/10

{behavior:url(#default#vml);}
{behavior:url(#default#vml);}
{behavior:url(#default#vml);}
{behavior:url(#default#vml);}




בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים


ע"א 1731/10

וערעור שכנגד



בפני
:

כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין


כבוד השופטת א' חיות


כבוד השופט ח' מלצר


המערערת (המשיבה שכנגד):
מגדל חברה לביטוח בע"מ



נ


ג


ד



המשיב (המערער שכנגד):
אסף יוגב


ערעור וערעור שכנגד על פסק-דין של בית-המשפט המחוזי בחיפה מיום 19.1.10 בת.א. 391/06 שניתן על-ידי כבוד השופט א' רזי


תאריך הישיבה:
כ"א בסיון התשע"א

(23.6.11)


בשם המערערת (המשיבה שכנגד):

עו"ד אמיר כצנלסון
; עו"ד שרון המר

בשם המשיב (המערער שכנגד):

עו"ד דרורה לוין



פסק-דין

המשנה לנשיאה א' ריבלין
:

1.
לפני ערעור וערעור שכנגד על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט
א' רזי
), שניתן בתביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן:
חוק הפיצויים
).


המשיב והמערער שכנגד (להלן:
המשיב
) נפגע בתאונה ביום 6.2.2005, בהיותו בן כ-35 שנים. המערערת והמשיבה שכנגד (להלן:
המערערת
) היא חברת הביטוח האחראית לנזקי המשיב. המשיב נפגע בירך ימין ובברך שמאל, כך שהוא אינו יכול לעמוד על כל רגל בנפרד והוא סובל מאי יציבות. נכותו האורתופדית והפלסטית המשוקללת הועמדה על שיעור כולל של 59.6%. נקבע כי המשיב סובל גם מנכות נפשית בשיעור של 20%, כאשר מתוכם נקבע כי יש לשייך 10% לתאונה ו-10% לנכות נפשית קודמת, וכי למשיב נכות אורולוגית בשיעור 1%. בסך הכול נכותו הרפואית המשוקללת עקב התאונה הועמדה על 64%. נכותו התפקודית הועמדה על 60%.

2.
לצורך קביעת בסיס השכר של המשיב, עמד בית המשפט המחוזי על כך שהמשיב עבד בתחום השילוח הבינלאומי במספר מקומות עבודה שונים בשנים 2000-1998. תחילה השתכר המשיב שכר חודשי ממוצע של 6,225 ש"ח, ולאחר מכן הגיע שכרו החודשי אל מעבר ל-9,000 ש"ח. בשנת 2001 עבד המשיב כעצמאי בעסק שהקים, אולם זה לא עלה יפה ובשנת 2002 עבד המשיב מחוץ לישראל בניסיון לשלם את חובותיו. ניסיון זה לא צלח והמשיב הוכרז כפושט רגל. ביום 1.5.2003 החל המשיב לעבוד שוב כשכיר, ופוטר מעבודתו זו לאחר 13 חודשים. זמן קצר טרם פיטוריו היה המשיב מעורב בתאונת דרכים קודמת, שבעקבותיה נקבעה לו נכות צמיתה בשיעור של 10% בגין פגיעה צווארית. שכרו האחרון של המשיב עמד על שכר בסיס בגובה 3,500 ש"ח לחודש, ובנוסף לכך קיבל המשיב עמלות עבור לקוחות שגייס. בין המשיב לחברה שבה הועסק התגלעה מחלוקת באשר לגובה העמלות המגיעות לו עבור התקופה של ינואר-מרץ 2004, ובמסגרת הסכם פשרה שולם בגין תקופה זו סכום של 25,000 ש"ח. בהתחשב בכך, העמיד בית המשפט המחוזי את בסיס השכר של המשיב על 12,000 ש"ח ברוטו, ולאחר שערוך – 14,000 ש"ח ברוטו ו-12,000 ש"ח לאחר ניכוי מס.


סך כול הפסד ההשתכרות בעבר הועמד על 450,000 ש"ח (כולל ריבית). סכום זה נקבע גם בהתחשב בתקופה מסוימת של אי כושר מוחלט. הפסד ההשתכרות לעתיד נקבע ל-1,587,870 ש"ח, לאחר היוון.

3.
בנוסף לכך נפסק למשיב פיצוי גלובאלי בגין עזרת הזולת בסכום של 250,000 ש"ח. עבור צרכי ניידות נפסק למשיב סכום של 30,000 ש"ח לעבר וסכום של 465,732 ש"ח לעתיד, כאשר סכום אחרון זה חושב לאחר ניכוי הוצאות הניידות שהמשיב היה מוציא אלמלא התאונה. עבור טיפול נפשי נפסק פיצוי של 55,000 ש"ח, שחושב לפי עלות טיפול במסגרת פרטית. בתחום האורולוגי נקבע פיצוי גלובאלי של 15,000 ש"ח. עוד נפסק למשיב סכום של 110,000 ש"ח לצורך רכישת אביזרים רפואיים. הפיצוי הבלתי ממוני הועמד על 152,631 ש"ח.


הפיצויים בכללותם הסתכמו ב-3,046,233 ש"ח.

4.
מן הסכומים שנפסקו נוכו תשלומי המוסד לביטוח לאומי שלהם זכאי המשיב. הניכוי בוצע באופן יחסי, לפי הלכת רע"א 3953/01

עמר נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ
, פ"ד נז(4) 350 (2003), לאור קיומן של נכויות קודמות בתחום הנפשי (10%) ובצוואר (10%). החישוב נעשה לפי היחס שבין הנכות המשוקללת הכוללת עקב התאונה (64%) לבין סכום נכות זו והנכות המשוקללת לפני התאונה (64%+ 19% = 83%). לפיכך נוכו 77% מקצבאות המוסד לביטוח לאומי, וכן נוכו סכומי התשלומים התכופים.

5.
המערערת טוענת כי בסיס השכר שקבע בית המשפט המחוזי גבוה יתר על המידה, ואינו משקף את שכרו של המשיב בשנים שקדמו לתאונה או את אי היציבות התעסוקתית שאפיינה אותו. לטענת המערערת בסיס השכר נקבע בהתחשב בתקופות הטובות ביותר של המשיב מבחינת שכר, ומבלי להתחשב כלל בתקופות פחות טובות. טענה נוספת בפי המערערת היא כי לא ניתן משקל מספיק לקיומה של נכות נפשית קודמת לתאונה, וכך במיוחד לאור העובדה שלפני התאונה הנוכחית הפריז המשיב בתיאור חומרתה של נכות זו. לבסוף, המערערת טוענת נגד אופן שקלול הנכויות שנגרמו בתאונה.


המשיב, מנגד, טוען כי אין מקום להתערב בקביעות העובדתיות של בית המשפט המחוזי, ובכלל זה בקביעותיו לגבי מהימנות המשיב. לעניין ההיסטוריה התעסוקתית שלו, גורס המשיב כי החליף מקומות עבודה לצורך שיפור שכרו ועל-כן אין מקום להפחית בשל כך מבסיס שכרו. ביחס לנכויותיו הקודמות טוען המשיב, כי מבחינה תפקודית אלה לא פגעו בו פגיעה ממשית, ואילו התאונה הנוכחית היא שפגעה בכושר ההשתכרות שלו ובתפקודו.

6.
בערעור שכנגד טוען המשיב כי היה מקום לקבוע נכות תפקודית של 100%, וזאת לאור השילוב שבין נכותו האורתופדית ונכותו הנפשית שלטענתו פגעה קשות בתפקוד החברתי שלו. כן טוען המשיב כי כל השתכרות שמעל מחצית שכר המינימום במשק תבטל את זכאותו לקצבת נכות כללית מאת המוסד לביטוח לאומי. נוסף על כך, המשיב טוען כי ניכוי גמלאות המוסד לביטוח לאומי, ובכלל זה הניכוי לעבר, נעשה לפי ההנחה שהמשיב ישתכר לפי כושר ההשתכרות שנקבע לו, בעוד שכיום הוא אינו משתכר כלל ועל-כן גמלת הניידות שאותה הוא מקבל בפועל היא נמוכה יותר. לבסוף, המשיב מערער על גובה הפיצוי שנפסק לו בגין ניידות ובגין עזרת הזולת.


המערערת מצידה סבורה כי המשיב חרג, במסגרת הערעור שכנגד, מן הסוגיות שהועלו בערעור וכי אף לגופן הטענות אינן מצדיקות התערבות של ערכאת הערעור.


המשיב הגיש בקשה להוספת ראיה חדשה בערעור, ובמסגרתה טען כי חלה החמרה בנכותו הנפשית וביקש כי התיק יוחזר לבית המשפט המחוזי לצורך עריכת בדיקה חוזרת על-ידי המומחה הרפואי בתחום הנפשי. המערערת מתנגדת לבקשה זו, הן לגופה והן עקב צירוף חוות דעת רפואית לבקשה.

7.
לאחר שבחנו את טענות הצדדים ושמענו את הטענות בעל-פה החלטנו כי מספר טענות מצדיקות עריכת תיקון בסכום שנפסק על-ידי בית המשפט המחוזי. כך, קביעת בסיס שכרו של המשיב נעשתה על הצד הגבוה, ויש מקום ליתן משקל לעובדה ששכרו האחרון מתייחס לשלושה חודשים בלבד מתוך תקופה של כ-6 שנים שבהן השתכרותו הייתה נמוכה יותר. לעומת זאת, ניכוי קצבת הניידות עולה על הקצבה המשתלמת למשיב בפועל לפי הצהרת בא-כוחו. כמו-כן, חישוב החלק היחסי של גמלאות המוסד לביטוח לאומי, שאותו יש לנכות מן הפיצויים, צריך תיקון לפי ההלכה שנקבעה בעניין רע"א 1459/10
המוסד לביטוח לאומי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ
(לא פורסם, 27.3.2011) ועליו לעמוד על 73.3% תחת 77% (לפי התוצאה המתקבלת מחישוב היחס שבין פער הנכויות שלפני התאונה ושאחריה לבין הנכות הכוללת:
). לאחר שמביאים את כל אלה בחשבון, יש להפחית מסכום הפיצויים סך של 250,000 ש"ח. סכום זה ינוכה מן הסכום שעוכב (750,000 ש"ח), ויתרת הסכום שעוכב תועבר למשיב בערכי יום פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי.

8.
לא מצאנו מקום להתערבות נוספת בפסק-הדין של בית המשפט המחוזי. הנכות התפקודית שנקבעה למשיב משקפת היטב את הראיות שבאו לפני בית המשפט המחוזי ואת נסיבות המקרה ואין מקום לשנות ממנה כלפי מעלה או כלפי מטה. כך גם ביחס לטענות המשיב לגבי יתר ראשי הנזק. אופן שקלול הנכויות שמציעה המערערת חורג מן הדרך הקבועה בתקנה 11(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956, ועל-כן לא מצאנו להידרש לטענה זו (וראו בהרחבה לעניין שיטת השקלול: רע"א 1459/10 הנ"ל, בפס' 17). לבסוף, לא מצאנו גם לקבל את טענתו של המשיב כי גובה קצבת הנכות הכללית שאותה הוא מקבל עשוי להשתנות אם הוא ישתכר למחייתו בעתיד, וזאת שכן שני הצדדים מסכימים כי בפועל המשיב אינו משתכר מאז התאונה ואין כל אינדיקציה לכך שמצב זה ישתנה.

9.
הבקשה לצירוף ראיה נדחית. אכן, צירוף חוות הדעת הרפואית עצמה לבקשה אינו תקין. גם לגוף לעניין אין הבקשה מצביעה על שינוי דרסטי במצבו של המשיב שיש בו כדי להצדיק את החזרת הדיון לבית המשפט המחוזי בשלב זה. המאפיינים העיקריים של נכותו הנפשית של המשיב כפי שהם מתוארים בבקשה לצירוף ראיה ובחוות הדעת שצורפה לה אינם שונים מהותית מן המאפיינים שתוארו על-ידי בית המשפט המחוזי בהתבסס על חוות דעתו של המומחה הרפואי מטעם בית המשפט. אין במחלוקת בין מומחים, באשר לחומרת הפגיעה, כדי להעיד בהכרח על החמרה במצבו של הנפגע.


התוצאה היא שהערעור מתקבל בחלקו ואילו הערעור שכנגד נדחה. מסכום הפיצויים שעוכב יש לנכות 250,000 ש"ח והיתרה תועבר כאמור למשיב.


המשיב ישא בשכר טירחת עורך-הדין של המערערת בסך 10,000 ש"ח.


ניתן היום, ז' באלול התשע"א (6.9.2011).



המשנה-לנשיאה


ש ו פ ט ת


ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

10017310_p11.doc

גח

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il








עא בית המשפט העליון 1731/10 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' אסף יוגב (פורסם ב-ֽ 06/09/2011)