פסקי דין על הרולד ג'קסון | פסקי דין על איש הקריה אפרת סופרמרקט בע"מ

3046/07 תעא     05/09/2011




תעא 3046/07 הרולד ג'קסון נ' איש הקריה אפרת סופרמרקט בע"מ








בית דין אזורי לעבודה בירושלים



תע"א 3046-07 ג'קסון נ' איש הקריה אפרת סופרמרקט בע"מ




בפני


כב' השופט אייל אברהמי
, סגן הנשיאה
דן יחיד


תובע

הרולד ג'קסון
ע"י ב"כ עוה"ד בן ציון ליפשיץ



נגד


נתבעת

איש הקריה אפרת סופרמרקט בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד אהרן בארי





פסק דין


1.
התובע עבד אצל הנתבעת כמנהל סופרמרקט בעיר אפרת, מיום 1.5.00 ועד לפיטוריו, בשל מכירת הסופרמרקט, ביום 6.2.06.
2.
בתביעתו תבע הפרשים בגין פדיון חופשה בסך 76,302 ₪, הפרש פיצוי פיטורים בסך 44,645 ₪, והפרשי שכר בסך 544,684 ₪. התובע, לאור הערת כב' הרשמת זנח את התביעה בקשר להפרש פיצוי פיטורים. לנוכח זאת לא נענה בענין זה. נותרו אם כן שני רכיבים בהם צריכים אנו לענות: הפרשי שכר והפרש פדיון חופשה.
3.
לטענת התובע סוכם עימו על שכר של 12,256 ₪. עם תום שנת 2003 שולם השכר כשכר גלובלי. משנת 2004 פיצלה הנתבעת את התשלומים בתלוש באופן שנרשם כי שכרו הרגיל הינו 3,423 ₪ ואילו היתרה כ 8,833 ₪ שולמה לו כגמול עבודה בשעות נוספות.

התובע טוען כי עבד כ 100 שעות נוספות בחודש. השכר אפוא עבור כל שעה נוספת, היה אם כן 88.33 ₪. מזה הוא גוזר ואומר שהשכר לשעה רגילה היה 66.41 ₪. שכר שעתי זה הוא כופל ב 186 שעות ומגיע למסקנה שהשכר הרגיל שהיה מגיע לו הינו 12,352 ₪. הואיל ושולם לו לפי התלוש שכר רגיל של 3,423 ₪ בלבד, הרי שיש הפרש לזכותו של 8,929 ₪ [ 12,352 ₪ - 3,423 ₪ = 8,929 ₪]. כיוון שעבד 66 חודשים הרי שהוא זכאי להפרש הנ"ל (8,929 ₪) כפול 66 חודשים, שהם
8929


כפול 66 = 589,314 ₪. בסיכומיו טען כי השכר ששולם היה שכר גלובלי, בניגוד לסעיף 5 לחוק הגנת השכר.
4.
טענה שניה של התובע היתה, כי לקח לכל היותר 91 ימי חופשה ובמהלך השנים זכאי היה ל 162 ימי חופשה. נציין כי במהלך הדברים שינה את טעמו וטען שלקח רק 6 ימי חופשה בשנה ולכן יש יתרה לזכותו.
5.
הנתבעים טענו כי התובע היה מנהל שלא זכאי היה לגמול שעות נוספות ובכל אופן אין בסיס לחישובים שערכו עורכי דינו מהם גזרו את השכר הרגיל, מה גם שלא הוכחה מסגרת שעות עבודה קבועה.
6.
לפנינו העידו התובע ומר אביחי ון לוין ומנגד מר אלי שירן ומר עמדי. נציין כי בין הצדדים היה הליך אחר שהתנהל בבית משפט שלום, במסגרתו תבעה הנתבעת את התובע, בגין חובות וסחורות שנטל ולא שילם בעדן.
הכרעה
7.
נקדים ונאמר כי במקרה דנן מדובר במקרה נוסף בו המעביד, שיש לו שליטה על תלושי השכר, עושה בהם שינוי, מטעמים שלא נתבררו די הצורך. שינויים אלה אינם משקפים את העסקה האוטנטית, כפי שעולה מהראיות שהובאו לנו. בנסיבות אלה ראוי להעדיף את העסקה האוטנטית, שהיתה בין הצדדים ועל יסודה לבחון את זכויות הצדדים. כל דרך אחרת תהא פקציה שתחטא לאמת. יתר על כן ההסכמה שהיתה בין הצדדים עם תחילת ההתקשרות אין לשנותה באופן חד צדדי.
8.
מהראיות עולה כי התובע התקבל לעבודה כמנהל הסופרמרקט והשכר שנקבע עימו היה שכר כולל של כ 12,256 ₪. טופס ריכוז המשכורת לשנים 2000-2003 (נ/1) מגלה שאכן שולם לו סכום גלובלי של 12,256 ₪. מסיבות שאינן נהירות דיים נעשה על ידי הנהלת החשבונות של הנתבעת בשנת 2004 שינוי בתלוש. הצדדים לא סיכמו על שינוי בתנאי העבודה. תנאי העבודה לא שונו והשכר ברוטו, לו זכה התובע לא שונה גם כן.
9.
מהראיות עולה כי התובע אכן שימש כמנהל ולפיכך חל עליו סעיף 30 (ד) לחוק שעות עבודה ומנוחה. לנוכח זאת לא היה התובע זכאי לגמול עבודה בשעות נוספות על פי החוק. בענין זה נרחיב ונאמר כי עולה מהעדויות שהתובע ניהל את כל העניינים השוטפים של הסופרמרקט. הוא היה מוסמך להחליף ספקים (למעט "ספק אסטרטגי" כפי שציין מר שירן). הוא היה רשאי לקבל עובדים, למעט סגנים שהתקבלו בתיאום בינו לבין הבעלים. התובע היה מופקד על כל הקופות על הכספת של הנתבעת, אליה הביאו תקבולים מחמשת הסניפים שהיו לנתבעת. היה לו מפתח לכספת ובודאי לסופרמרקט. בידיו היתה הקופה הקטנה. כל העובדים היו כפופים לו ומונו לו כל השנים סגנים לסייע בידו. התובע לא נדרש להחתים כרטיס נוכחות כעובדים אחרים. אף שכרו כאמור, היה שכר
גבוה ביחס לענף המזון. וראה בענין זה עדות מר שירן (פרוט' עמ' 11 ש' 11-1, וכן ש' 27-24 וכך גם עמ' 13 ש' 7-11, ושם ש' 30 וכן עמ' 14 ש' 4-3) ועדות מר עמדי (עמ' 15 ש' 17-13), שעשו עלינו רושם מהימן.

מהמקובץ ברור כי התובע היה בתפקיד מנהל ולפיכך לא זכאי היה לגמול עבודה בשעות נוספות לפי סעיף 30 (ז) לחוק שעות עבודה ומנוחה.
10.
בענין היקף העבודה נאמר כי טענת התובע, לפיה עבד מידי חודש 100 שעות נוספות לא הוכחה כדבעי. יש לזכור כי נטל ההוכחה נכון לאותה עת (לפני תיקון 24) היה לפתחו של התובע וזה לא הרים הנטל. אכן התובע עבד שעות נוספות בהיקף שלא ברור, כיוון שלא נערך רישום וכיוון שלא החתים כרטיס. חישוביו הנגזרים מהיקף השעות הנוספות להם טען כאמור הינם תעלול אריתמטי, שאין בו כל ממש. נציין כי אילו טען שעבד רק 50 שעות נוספות בחודש הרי שהשכר השעתי היה כפול מזה שהופיע בחישוביו דהיינו חלף 66.41 ₪ לשעה רגילה, היה מגיע לשכר של 122.8 ₪ לשעה והפרשי השכר הנתבעים היו כפליים דהיינו כ 1,100,100 ₪. מדובר בסברות פורחות באוויר ובטענות בעלמא.

עוד נעיר כי מעביד החייב לשלם גמול עבודה בשעות נוספות חייב בתשלום שלא יפחת מהשיעורים הקבועים בדין. יחד עם זאת הוא רשאי לשלם גמול בשיעור גבוה יותר. אם הנתבעת עשתה כך (ושילמה גמול בשיעור גבוה יותר נניח 300%) הרי שהבסיס לכל חישוביו של ב"כ התובע נשמט.
11.
לנוכח כל האמור אני קובע כי השכר שסוכם עם התובע היה 12,256 ₪ בגין עבודתו כמנהל הסופרמרקט ולא חל ביחס לתובע חוק הגנת השכר. הסיכום היה על שכר גלובלי וכיוון שלא זכאי היה לגמול שעות נוספות הרי שאין בסיכום במתכון זה, ניגוד לאמור בסעיף 5 לחוק הגנת השכר. לשינוי הטכני בו פוצל התלוש משנת 2004 אין לתת כל משמעות. נפקותה של קביעה זו, לפיה היה התובע זכאי לשכר גלובלי בסכום הנ"ל, הינה שמסכום זה יש לגזור את כלל זכויותיו (בין היתר לדמי חופשה ופדיונם וכך גם לפיצוי פיטורים).
12.
באשר לימי החופשה הרי שהתובע טען בכתב התביעה כי מימש 91 ימים. לאחר מכן שינה טעמו וטען שמימש רק שישה ימים כל שנה.
כפי שהעירה כבר הרשמת לצדדים הרי שניתן לפדות רק את ימי החופשה עבור 3 השנים האחרונות ועוד שנה שוטפת. התובע זכאי בשים לב לויתקו ולכך שעבד 6 ימים בשבוע ל 54 ימים חופשה לתקופה
2/02 – 2/06. מטפסי ריכוז המשכורת
שהוגשו לנו (נ/2) עולה כי התובע מימש במהלך התקופה הנ"ל 72.25 ימים (לפי הפירוט הבא: 19 ימים בשנת 2002, 7 ימים בשנת 2003, 11 ימים בשנת 2004, 21.25 ימים בשנת 2005 ו 14 ימים בשנת 2006 סה"כ 72.25 ימים). דהיינו
התובע מימש יותר ימים מהימים שהיה זכאי להם בתקופה זו. לנוכח זאת אני דוחה את תביעתו לפדיון יתרת החופשה, הואיל ולא נותרה יתרה לזכותו.
סוף דבר
13.
תביעת התובע לפדיון יתרת החופשה נדחית. תביעתו להפרש שכר נדחית אף היא.

נעיר כי לנוכח קביעתנו לפיה השכר הקובע ממנו יש לגזור את הזכויות השונות הינו
12,256 ₪ נדמה שנכון לגזור גם את פיצוי הפיטורים מסכום זה. ענין זה לא התברר כדבעי הואיל והתובע זנח עניין זה, ולכן אף אנו לא ענינו בו. לנוכח זאת חרף דחיית התביעה אין אני מחייב התובע בתשלום הוצאות משפט.
14.
זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום.

ניתן היום,
ו' אלול תשע"א, 05 ספטמבר 2011, בהעדר הצדדים.










תעא בית דין אזורי לעבודה 3046/07 הרולד ג'קסון נ' איש הקריה אפרת סופרמרקט בע"מ (פורסם ב-ֽ 05/09/2011)