פסקי דין על מעונות עובדים בקרית משה אג' שית' לשיכון בי-ם בע''מ | פסקי דין על משה ברגמן | פסקי דין על אריה וירצבורגר | פסקי דין על גבריאל ירושלמי | פסקי דין על שמעון נהיר ואח' |

3899/11 ברמ     14/09/2011




ברמ 3899/11 מעונות עובדים בקרית משה אג' שית' לשיכון בי-ם בע''מ, משה ברגמן נ' אריה וירצבורגר, גבריאל ירושלמי, שמעון נהיר ואח'




החלטה בתיק בר"ם 3899/11



בבית המשפט העליון


בר"ם 3899/11



בפני
:

כבוד השופט ח' מלצר


המבקשים:

1. מעונות עובדים בקרית משה אג' שית' לשיכון בי-ם בע''מ



2. משה ברגמן



נ


ג


ד



המשיבים:

1. אריה וירצבורגר



2. גבריאל ירושלמי



3. שמעון נהיר [נמחק בהסכמה]


4. יהודה ניר [פורמלי, נפטר]


5. יעקב עידן


6. רבקה ראניה


7. דוד רכטמן


8. חיה אדלר


9. שמחה מליק


בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים בתיק עמ"נ 41523/03/11 מיום 5.5.2011, שניתן על ידי כב' השופט ד"ר י' מרזל ובקשות מטעם המבקשים להוספת ראייה

המבקשים:
בעצמם
בשם המשיב 5:
עו"ד גדעון ברמץ
בשם המשיבים 6, 7, 9:
עו"ד אלרן ראניה
המשיבה 8:
בעצמה

החלטה

1.
לפניי בקשת רשות ערעור, אשר לפי האמור במבוא לה, היא מכוונת כנגד החלטת בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים ב-עמ"נ 41523-03-11, מתאריך 4.5.2011, ברם בפועל היא קוראת לבית משפט זה אף "לשקול בשנית" את ההחלטה שניתנה על-ידי ב-בר"ם 2012/11, מתאריך 4.4.2011.

2.
ברקע הבקשה עומד סכסוך בין חברי האגודה, המבקשת 1, שעליו עמדתי אף בהחלטתי ב-בר"ם 2012/11. המבקש 2 עומד בראש האגודה, שלה נכסי מקרקעין רבים, והמשיבים נמנים עם מתנגדיו באגודה. הסכסוך בין הצדדים, והמהלכים אותם ביקש המבקש 2 להוביל, הגיעו לפתחו של רשם האגודות השיתופיות (להלן:

הרשם
), אשר הורה על עריכת חקירה באגודה. מסקנותיה של חקירה זו, הנזכרת בהחלטתי הקודמת, אינן נוחות למבקש 2 והוא ביקש לעכב את פרסום דו"ח החקירה. דו"ח זה הוביל בינתיים להחלטת הרשם להורות על פירוק האגודה, החלטה הנתונה להליכים נפרדים מאלה שבפני
י.

3.
בעיצומם של ההליכים השונים, פנה המבקש 2 לרשם האגודה בבקשה לפסול עצמו, בנימוק כי מטרת החקירה היא קידום מטרותיו של הרשם לפגיעה באגודה, וכן בנימוק שהרקע לפעולות הרשם ביחס לאגודה נובעות כולן מחשיפת המבקש 2 של פרשיית הטרדה מינית של אחד מעוזרי הרשם בעת שנשא בתפקיד מינהלי אחר. הרשם דחה בקשה זו, בהחלטתו מתאריך 6.3.2011, בציינו, בתמצית, כי אין לו כל עניין אישי בהליך כנגד האגודה; כי הרקע הנחזה לדרישת המבקש 2 הוא הליך החקירה בעניין האגודה, שאיננו נושא חן בעיניו, וכי אין יסוד לטענות המבקש (שלא פורטו) אודות פעולות פסולות כלשהן של הרשם בקשר עם פרשיית ההטרדה המינית הנטענת. המבקש 2 חויב אישית בהוצאות המשיבים, בסכום של 2,500 ש"ח.

4.
המבקשים ערערו על החלטת הרשם לבית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים, הן לגוף ההחלטה והן לעניין חיוב המבקש 2 בהוצאות. ערעורם נדחה בפסק דינו של כב' השופט ד"ר

י' מרזל
. בית המשפט הנכבד, לאחר שסקר בפירוט את אמות המידה האפשריות ל"פסלותו" של גורם הנושא בתפקיד כרשם, מצא כי בהתאם לכל אמות המידה הנ"ל – אין עילה להתערב בהחלטת הרשם שלא לפסול עצמו. בית המשפט קבע כי אי-שביעות רצונם של המבקשים מהחלטותיו השונות של הרשם ומהליכי החקירה בעניינם, שנמשכו שנים אחדות, ודאי אינן מקימות עילת פסלות, בפרט נוכח השיהוי בהעלאתן. אף טענות המבקשים כנגד עוזר הרשם, איננה מקימה עילת פסלות כנגד הרשם. בעניין זה אף הפנה בית המשפט הנכבד להחלטתי ב-בר"ם 2012/11, שעסקה אף היא בעניינים אלה. בית המשפט הנכבד קמא אף לא מצא להתערב בהוצאות שהושתו על המבקש 2, בציינו כי הלה הוא שדרש את פסילת הרשם (גם אם הוסיף בצד חתימתו "יו"ר האגודה"), והוא עצמו אף היה צד להליך הערעור. נוכח האמור נדחה הערעור, והמבקש 2 חויב בהוצאות המשיבים השונים.

5.
מכאן הבקשה שבפני
י, הקוראת להתערבות בהחלטת בית המשפט הנכבד קמא, ואף לעיון חוזר בהחלטתי ב-בר"ם 2012/11, כאשר בגדרי הבקשה חוזרים המבקשים, באריכות יתרה, על עיקרי טענותיהם בערכאה הנכבדה קמא. כן עותרים המבקשים להוספת ראיות שונות, הנחוצות לסברתם להכרעה בערעור – ראיות שלאחר עיון בהן לא ראיתי מקום להיזקק להן לצורך החלטה זו, הן נוכח תוכנן, הן נוכח עיתוי הגשתן.

6.
המשיבים 9-5 מצידם, בתגובה שהגישו לבקשה על-פי הוראתי, סומכים ידיהם על החלטת בית המשפט הנכבד לעניינים מינהליים, וגורסים כי אין מקום ליתן רשות ערעור על ההחלטה, וכמותם סבור אף הרשם, שאת תגובתו ביקשתי. הרשם גורס עוד כי ההליך שבפני
י איננו אלא אחד מהליכים רבים שיזם המבקש 2 כ"מלחמת מנע" כנגד קידום הליכי החקירה באגודה וההליכים שננקטו בעקבות חקירה זו. כן מטעים הרשם כי בתאריך 5.6.2011 ניתן לאגודה צו פירוק ומונה לה מפרק מפעיל, מהלך שבעקבותיו מנוע היה המבקש 2 להמשיך ולנקוט הליכים בשם ויחד עם האגודה. לגוף הדברים גורס הרשם כי המבקשים לא הציגו כל עילה לפסלותו.

7.
יצוין כי משמונה מפרק לאגודה, הגיש הלה הודעה בשמה, לפיה אין לאגודה כל עניין בבקשתו של המבקש 2 וביתר ההליכים שנקט. המבקש 2 מסר בתגובה (שלא נתבקשה) הודעה בשם האגודה, בגדרה הוא גורס כי המפרק כלל איננו בעל סמכות באגודה, שכן צו הפירוק טרם נכנס לתוקף, וכן מעלה הוא שלל טענות נוספות בעניינו של המפרק, שלא ראיתי להידרש להן, משהן חורגות מגדרי הבקשה שלפניי.

8.
דין הבקשה – להידחות

. דווקא נוכח ריבוי הטענות של בעלי הדין השונים, שרבות מהן אינן רלבנטיות כלל להליך כאן, אבהיר טעמיי בקיצור.

9.

לא מצאתי כי המבקשים מציגים עילה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט הנכבד קמא, שניתן, בתורו, בערעור על החלטת הרשם. זאת, בהתאם לאמות המידה שנקבעו למתן רשות ערעור כאמור (ראו:

ראו: בר"ם 9609/05
קיבוץ רמת הכובש נ' דנינה-צור
(לא פורסם, 6.4.2006); בר"ם 7881/07
פארג' נ' רשם אגודות השיתופיות
(לא פורסם, 19.9.2007)), ובהיעדר כל שאלה בעלת חשיבות משפטית שיש לבוחנה.

10.
נוסף על האמור, וגם אם נתעלם מן העובדה שבינתיים מונה לאגודה מפרק, הרי שדין הבקשה ממילא היה להידחות גם לגופה.

11.
ככל שהבקשה מכוונת כנגד החלטתי ב-בר"ם 2012/11, ברי כי דרך התקיפה הדיונית בה בחרו המבקשים איננה פתוחה בפני
הם.

12.
הטענות הנוגעות להחלטת הרשם בעניין הפסלות, ולפסק הדין שבערעור על החלטה זו, אף הן אין בהן ממש. עיתוי העלאת הטענות, בעיצומם של הליכי החקירה ולא במועד המוקדם ביותר בו נודע למבקש 2 על קיומן (לטענתו) – יוצר שיהוי מאיין ביחס לדרישת הפסלות. אף לגוף הדברים, המבקשים אינם מצביעים על טענה כנגד הרשם, שתהא מפורטת ומבוססת כנדרש, המלמדת על קיומן של אילו מאמות המידה לפסלותו של נושא תפקיד כרשם, עליהן עמד בית המשפט הנכבד קמא, הכל כמבואר בפסק הדין, מושא הבקשה. הטרוניות הרבות של המבקשים כנגד החלטות הרשם בסכסוך המתמשך שבין המחנות הנצים באגודה אף הן ודאי אינן מבססות עילת כלשהי, אלא ניתן לכל היותר להשיג עליהן בהליכים המקובלים – הליכים שהמבקשים אכן יוזמים חדשות לבקרים.

13.
ככל שהדברים נוגעים לחיובו של המבקש 2 בהוצאות: מי שהוא צד להליך משפטי, עלול למצוא עצמו חב בהוצאות. מובן שבפני
האגודה עומדת האפשרות לקבל החלטות כדין בעניין נקיטת הליכים משפטיים שונים, ובמסגרת זו למצוא לה מי שייצגה כדין בפני
הערכאות המשפטיות, ולהעלות את טענותיה בהתאם. ברור שבמקרה כזה נושא משרה באגודה לא יוכל להעלות טענות אישיות, ולא יחוב בהוצאות אישיות. ברם המבקש 2, הטוען כי הוא מייצג את האגודה, עושה עצמו צד להליכים השונים: הן כיוזם דרישת הפסלות, שנסמכה על עתירה ל-בג"ץ שהוא הגיש (אישית), יחד עם האגודה (בג"ץ 2010/11), הן בהליך הערעור, הן בהליך שלפניי. לא ניתן לשלול בנסיבות אלה שהמבקש 2 אכן מנסה לקדם את ענייניו, תוך שימוש באגודה (ובתמיכת "מחנהו" באגודה) כ"כיס עמוק" לשם נשיאה בהוצאות המשפט השונות. בכל מקרה, לא מצאתי בטענות המבקשים מניעה לכך שבנסיבות המקרה דנן יחוב המבקש 2 אישית בהוצאות לטובת המשיבים, הן בהליך מול הרשם, הן בהליך שנדון בפני
בית המשפט הנכבד לעניינים מינהליים.

14.
נוכח כל האמור לעיל – הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. יצוין כי לא מצאתי אף להיעתר לבקשה של ששה מאנשי "מחנהו" של המבקש 2 באגודה להצטרף להליכים שבפני
י, במטרה להביע תמיכתם במבקש 2, לאחר שלא היו צד להליכים הקודמים, ומשלא היתה כל רבותא בהצטרפותם להליך כאן.

15.
נוכח ההוצאות שהושתו כבר על המבקש 2 בהליכים הקודמים, ובשים לב לסימני השאלה ביחס למעמדה הנוכחי של האגודה, המבקשת 1 – לא ראיתי לעשות צו להוצאות נוספות בהליך שבפני
י.

ניתנה היום, ט"ו אלול, תשע"א (14.09.2011).



ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

11038990_k06.doc

אצ

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il








ברמ בית המשפט העליון 3899/11 מעונות עובדים בקרית משה אג' שית' לשיכון בי-ם בע''מ, משה ברגמן נ' אריה וירצבורגר, גבריאל ירושלמי, שמעון נהיר ואח' (פורסם ב-ֽ 14/09/2011)