פסקי דין על מיכאל בן ארי | פסקי דין על מנורה חברה לביטוח | פסקי דין על יעקב מרדינגר |

16502-04/11 תק     18/09/2011




תק 16502-04/11 מיכאל בן ארי נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, יעקב מרדינגר








st1\:*{behavior: }
בית משפט לתביעות קטנות בחיפה



ת"ק 16502-04-11 בן ארי נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ
ואח'






בפני

כב' השופטת
נסרין
עדוי


התובע

מיכאל בן ארי


נגד


הנתבעים

1.מנורה חברה לביטוח בע"מ
2.יעקב מרדינגר




פסק דין


רכביהם של התובע והנתבע 2 (להלן: "הנתבע") היו מעורבים בתאונה ביום 26.08.11.

ביום התאונה, בסמוך לשעה 16:30, התובע נסע בכביש איילון מכיוון דרום לכיוון צפון. במהלך הנסיעה ומשלא זרמה הנסיעה, התובע האט את מהירות נסיעתו ואף הגיע למצב עצירה של ממש, תוך שמירת מרחק מהרכבים שנסעו לפניו. לפתע, התובע ראה, דרך המראה, כי רכבו של הנתבע, רכב מתוצרת טיוטה מדגם לנד קרוזר, מגיח מאחור, לא עוצר ופוגע ברכבו בחלקו האחורי.

כעולה מדו"ח החקירה שצורף לכתב ההגנה, הנתבע הודה כי פגע ברכבו של התובע מאחור. הנתבע אף הודה בכך, במסגרת עדותו בפני
י (ראו: עמ' 4 לפרוטוקול הדיון, שורה 8).

אלא מאי? לטענת הנתבעים, הנזקים הנטענים על ידי התובע והמפורטים בחוות הדעת של השמאי מטעמו, אינם קשורים לתאונה. הנתבע טען, כי בסך הכל הייתה התנגשות קלה מאוד בין רכבו לבין רכב התובע, והנזק הנטען בחלק האחורי של רכב התובע לא נגרם כתוצאה מאותה התנגשות. לטענת הנתבעים, אין זה סביר כי הפגיעה בחלקו התחתון של טמבון רכב התובע, חלק שהינו נמוך, נגרמה על ידי רכב הנתבע שגובה הטמבון שלו הינו 46 ס"מ. הנתבעים טוענים עוד, כי רכב התובע לא נהדף אל עבר הרכבים שנסעו לפניו ולא נגרמו לרכבו נזקים כלשהם בחלק הקדמי בעקבות התאונה.

אין בידי לקבל את טענות הנתבעים בכל הנוגע לנזקים בחלקו האחורי של רכב התובע. הנתבע הודה כי פגע ברכבו של התובע מאחור. באזור הפגיעה מאחור ניתן לראות סימני פגיעה בצבע לבן, וזהו צבעו של רכב הנתבע (ראו: תמונות רכבו של הנתבע שצורפו לדו"ח החקירה שצורף לכתב ההגנה). החוקר שהעיד מטעם הנתבעים לא ידע מהו הגובה של הנקודה הכי עליונה בטמבון רכב התובע, נקודה ממנה החלה הפגיעה ונמשכה כלפי מטה (ראו: עמ' 5 לפרוטוקול, שורות 1-2). על כן, לא ברי על מבססים הנתבעים את טענתם בדבר אי התאמת גובה הפגיעה בטמבון רכב התובע לגובה טמבון רכב הנתבע.
באשר לנזק בחלקו הקדמי של רכב התובע: בעדותו בפני
י, התובע הודה שלא הייתה אליו פנייה כלשהי של מי מנהגי הרכבים שנסעו לפניו, התובע לא זכר אם ראה וו גרירה ברכב שנסע לפניו אם לאו. התובע רק משער שלרכב שנסע לפניו היה וו גרירה, לנוכח צורת הנזק בחזית רכבו. התובע טען, כי ראה חור בחזית הרכב ולכן הוא משער, כי הנזק נגרם כתוצאה מוו גרירה של הרכב שנסע לפניו במועד התאונה.

מנגד, הנתבע העיד כי רכבו של התובע לא נהדף אל עבר הרכבים שנסעו לפניו, וכי התנועה זרמה מבלי שרכב כלשהו עצר ובא בטענה כלשהי אליו או לתובע.

לצורך ההכרעה בתביעה המונחת בפני
י, הלא היא תביעת התובע לפיצוי בגין ההשתתפות העצמית ששולמה על ידו, כשאין חולק, כי גובה הנזקים שנגרמו לרכבו בחלק האחורי עקב התאונה נשוא התביעה עלה בהרבה על גובה ההשתתפות העצמית ששולמה על ידי התובע, אין לי צורך בלהכריע בשאלת הקשר הסיבתי בין הנזקים בחזית הקדמית של רכב התובע לבין התאונה נשוא התביעה.

באשר לאחריותו של הנתבע לאירוע התאונה וגרימת הנזקים במוקד האחורי של רכב התובע, הנתבע ציין, במסגרת הודעתו לחוקר שחקר את נסיבות התאונה מטעם הנתבעת 1, כי אינו יודע על מי מוטלת האשמה לקרות התאונה, וכי הוא "דיבר בטלפון ולא שם לב".

גם במהלך עדותו בפני
י, הנתבע לא כפר באחריותו להתנגשותו ברכב התובע. כאמור לעיל, טענות הנתבע התמקדו אך ורק בעניין הקשר הסיבתי בין הנזקים הנטענים על ידי התובע לבין התאונה בה היו מעורבים רכבי הצדדים.

באשר לתאריך התאונה המופיע בדו"ח השמאי מטעם התובע, מקובלת עליי טענת התובע, כי מדובר בטעות סופר. אין מחלוקת בין הצדדים, כי התאונה נשוא התביעה ארעה ביום 26.08.11. התובע דיווח לסוכן הביטוח על התאונה באופן מיידי, אך טופס ההודעה נשלח אליו לאחר מכן, וביום 12.09.11 הטופס מולא על ידו והוגש למבטחתו, שהוציאה שמאי שבדק את הרכב של התובע ושילמה לו עבור הנזקים שפורטו בחוות דעת השמאי, כשבהמחאה (שעותק הימנה צורף לכתב התביעה) מצוין כי תאריך הנזק הינו 26.08.11. על כן, מקובלת עלי טענת התובע כי מדובר בטעות סופר שנפלה בדו"ח השמאי. מכל מקום, הנתבעת לא סתרה טענה זו ולא הוכיחה כי רכבו של התובע היה מעורב בתאונה ביום 09.09.11 (המועד המופיע בטעות בחוות דעת השמאי מטעם התובע).

בנוסף להשתתפות העצמית, התובע דורש פיצוי עבור התייקרות פרמיית הביטוח. התובע הגיש עותק מפוליסת הביטוח שהוצאה לרכבו לפני התאונה ועותק מפוליסת הביטוח שהוצאה לאחר התאונה נשוא התביעה (ולפני התאונה השנייה שבה היה מעורב רכב התובע – תאונה מיום 21.06.11). כעולה משתי הפוליסות, פרמיית הביטוח לאחר התאונה נשוא התביעה התייקרה בסך של 960 ₪.
התובע לא הוכיח כדבעי את טענתו בדבר הקשר הסיבתי בין התייקרות הפרמיה לבין התאונה ולא הסביר ממה נבעה אותה התייקרות.

על כן, איני מקבלת טענתו בהקשר זה.

התובע ביקש פיצוי גם עבור ירידת ערך רכבו. על פי חוות הדעת שהוגשה מטעמו, ירידת הערך לרכב נגרמה כולה כתוצאה מהפגיעה במוקד האחורי ברכב. היינו, עקב התאונה נשוא התביעה.

ירידת ערך הרכב הוערכה, על ידי השמאי מטעם התובע, בסך של 1,320 ₪. קביעה זו לא נסתרה על ידי הנתבעים.

לאור כל האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 4,768 ₪ בגין הפסדיו עקב התאונה (השתתפות עצמית, כינון וירידת ערך) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום התאונה ועד היום, וכן בצירוף סך של 300 ₪ בגין הוצאות משפט.

הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 יום מהיום, אחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.



ניתן היום,
י"ט אלול תשע"א, 18 ספטמבר 2011, בהעדר הצדדים.














תק בית משפט לתביעות קטנות 16502-04/11 מיכאל בן ארי נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, יעקב מרדינגר (פורסם ב-ֽ 18/09/2011)