פסקי דין על איתן ארז | פסקי דין על עמית סייג | פסקי דין על יהונתן צברי | פסקי דין על יעקב ברסלב | פסקי דין על רחל סופר ואח' |

1381/09 פשר     20/09/2011




פשר 1381/09 איתן ארז, עמית סייג נ' יהונתן צברי, יעקב ברסלב, רחל סופר ואח'








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



פש"ר 1381-09 צברי ואח' נ' סופר ואח'





מספר בקשה:33

בפני

כב' השופטת ורדה אלשיך
– סגנית נשיאה


מבקשים

1
.
איתן ארז

2
.
עמית סייג


נגד


משיבים

1.יהונתן צברי
2.יעקב ברסלב
3.רחל סופר
4.כונס הנכסים הרשמי - מחוז ת"א



החלטה


עיינתי בבקשה ובתגובות לה וזו החלטתי.
עניין לנו בבקשה אשר הגישו המנהלים המיוחדים כנגד בנה של החייבת בעניין שני רכבים שהגיעו לידיהם אך במאוחר, כאשר לאחד מהם נגרמו נזקים קשים. הבקשה עצמה חולקה לשניים;
חלקה הראשון

האשמות שהעלו המנהלים המיוחדים כנגד המשיב בעניין הנזק שנגרם לרכב.
המנהלים המיוחדים אינם מסתירים את חשדם כי הנזק נגרם במזיד על ידי המשיב. עם זאת מאחר, ואף לשיטתם, האשמה זו טרם הוכחה, בפועל הבקשה מתבססת על עובדה שאינה שנויה במחלוקת לפיה המשיב לא ביטח את הרכב חרף שידע כי עליו להשיבו. נוכח עמדת הכנ"ר הסכימו המנהלים המיוחדים להעביר תביעה זו להליך של תביעה אזרחית- נזיקית.
חלקה השני,
בקשה לחייב את המשיב בדמי שימוש הוגן בכלי הרכב, זאת באשר נקבע במספר ערכאות כי כלי הרכב לא היו בבעלותו וחרף זאת סרב המשיב לשתף פעולה וכלי הרכב נתפסו רק זמן רב לאחר מכן, לאחר השקעת זמן ומאמצים על ידי המנהלים המיוחדים.

תגובתו של המשיב גובלת בעזות מצח ואין לי אלא להצר על כך כי משיב שהינו עו"ד מהין לנהוג בדרך כזו במסגרת כתבי טענות.
אם לא די בכך כי המשיב ניהל קרב מאסף במספר ערכאות אשר בכולן נדחו טענותיו, ונקבע כי אין ממש בטענתו כי הרכבים שייכים לו;
אם לא די בכך כי חרף האמור לעיל הרי שאף לפי הגרסה הנוחה למשיב עברו שנתיים מאז פסק הדין המכריע עד שהושבו הרכבים בפועל. קרי, בכל אותה תקופה היה המשיב (וכאמור מדובר בעו"ד)במעמד של מי שתופס שלא כדין רכוש המוקנה לבעלי תפקיד ועושה בו שימוש לצרכיו האישיים;
על כל אלה ,המשיב לא טורח לענות לגופו של עניין לטענה המהותית ביותר בבקשה ותחת זו מנסה למצוא מקלט בכל טענת סף אפשרית ובלתי אפשרית שהצליח לגייס מתקנות סדר הדין האזרחי, זאת כולל טענות שאינן רלוונטיות כלל וכלל לבקשה.

בענייננו די אם אבהיר את הדברים הבאים:

1.
אין כל נפקות לשאלות הנוגעות להליכים פליליים או לתביעה נגזרת הנגררת להליך פלילי. אכן המנהלים המיוחדים אינם מסתירים את העובדה שהם חושדים במשיב או באמו
בגרם הנזק, לעניין זה אין לי אלא להצטרף לדברי הכנ"ר המעיר כי חשד זה בנסיבות המקרה אינו נראה מופרך, זאת על רקע סמיכות הזמנים בין פסק הדין בעניין הרכב לבין אירוע גרם הנזק. מה גם, גנבי מכוניות כפי שנטען בצדק, נוהגים ליטול כלי רכב ולא להשחיתם ולהותירם במקום.
אי לכך, ציון חשד זה לכשעצמו תוך הבהרה כי מדובר בחשד הייתה זכותם הלגיטימית של המנהלים המיוחדים. לצד זאת הובהר הבהר היטב כי התביעה עצמה הינה תביעה כספית גרידא הנסבה על אחריותו של המשיב לבטח כלי רכב אשר נגדו תלויה ועומדת תביעת השבה. לתביעה מעין זו אין כל שמץ של פלילים אלא מדובר בתביעה לדמי נזק לכל דבר ועניין.

2.
במלוא הכבוד הראוי, שאלה של פיצול סעדים הינה בסמכותו הבלעדית של בית המשפט ואין כל פסול בכך כי בקשה שהוגשה כבקשה למתן הוראות תועבר בחלקה לערכאה אזרחית , דבר אשר מיוד למעשה לשמור על זכויותיו הדיוניות של המשיב עצמו(!) ואילו חלק אחר נפרד שאין בו מחלוקת עובדתית אמיתית יוכרע במסגרת הבקשה למתן הוראות. המשיב מרבה לצטט תקנות כאלו ואחרות אולם לא עלה בידו ליתן כל נימוק מהותי מדוע לא יפעיל בית המשפט את שיקול הדעת המוקנה לו. חזקה על המשיב שהוא פרקליט כי הוא יודע כי ההלכה הפסוקה מסתייגת מחסימת תובענות על בסיס טכני וזאת ודאי שלא באורח שרירותי, כאשר עולה רושם עז כי הצד שכנגד אינו טורח לענות לעניין ושמא שלא בכדי.

3.
הנקודה המשמעותית ביותר מבחינתי הינה כי המשיב לא טרח לענות מאומה לגופו של עניין בכל האמור בשאלת דמי השימוש. קשה להימנע מן המחשבה כי הניסיון להסיח את הדיון לשאלות טכניות ולהתעלם משאלה זו, קשור לכך כי למעשה אין, וספק אם יכולה להיות, לו טענת הגנה משמעותית לנושא זה. זאת כמובן, מלבד עניין מועד פסק הדין קרי, תיקון בשאלת אורך תקופת התשלום אשר לו הסכימו המנהלים המיוחדים.
אין ולא יכול להיות מקום לספק כי מי שמחזיק רכב לאחר שבית משפט קבע כי עליו להשיבו חב בדמי שימוש ראוי ואין כל נפקא מינה כמה ואיזה שימוש ברכב עשה בפועל. יוער כי אמנם יש ממש בטענה כי חסד עשו המנהלים המיוחדים עם המשיב כאשר העמידו את דמי השימוש ברכבים על סך נמוך יחסית של 1,000 ₪ לרכב אולם משעשו כן, אין הם יכולים לחזור בהם לאחר שהוגשו כל כתבי הטענות אך ורק משום שהתנהלות המשיב עוררה את מורת רוחם ובודאי שלא היה מקום להשאיר את עליית שווי השימוש כ"שאלה פתוחה" המסורה לכאורה לשיקול דעת שרירותי של בית המשפט . המקום ההולם להתייחס להתנהלות המשיב הינה במסגרת הוצאות המשפט, דבר אותו אכן אעשה, ולא בכל הנוגע לשווי השימוש.


4.
אי לכך, הנני מחליטה כדלקמן:

א.
ניתן למנהלים המיוחדים אישור להגיש תביעה נזיקית בערכאה המוסמכת כנגד המשיב בכל הנוגע לנזק שנגרם לרכב ואי ביטוחו.

ב.
על המשיב לשלם למנהלים המיוחדים לאלתר את שווי דמי השימוש בסך כולל של
2,000₪ לחודש עבור כלי הרכב וזאת מן המועד הנכון של מתן פסק הדין בשנת
2008 ועד למועד בו הושבו הרכבים בפועל לידי המנהלים המיוחדים.

ג.
בנסיבות המקרה ונוכח האורח בו התנהל המשיב יישא עו"ד סייג בהוצאות המנהלים המיוחדים ובשכ"ט בסך 50,000 ₪ אשר יישאו ריבית והצמדה מהיום ועד ליום התשלום בפועל.
יוער כי אך בשל כך כי סכום המחלוקות אינו גבוה איני מחייבת את עו"ד סייג בסכום הוצאות ניכר בהרבה.
ניתנה היום,
כ"א אלול תשע"א, 20 ספטמבר 2011, בהעדר הצדדים.














פשר בית משפט מחוזי 1381/09 איתן ארז, עמית סייג נ' יהונתן צברי, יעקב ברסלב, רחל סופר ואח' (פורסם ב-ֽ 20/09/2011)